פסקי דין על פרי עזרא | פסקי דין על פרי ז'קלין | פסקי דין על פרי עודד |

2435/03 פ     11/12/2003




פ 2435/03 מדינת ישראל נ' פרי עזרא, פרי ז'קלין, פרי עודד




בעניין:
6



בתי המשפט
בית משפט השלום באר שבע
פ
002435/03


בפני
:
השופט יעקב שפסר
תאריך:
11/12/2003




בעניין
:
מדינת ישראל







המאשימה

נ
ג
ד


1. פרי עזרא

2. פרי ז'קלין
3. פרי עודד








הנאשמים



החלטה

בישיבת בית המשפט מיום 8.12.03, העלה ב"כ הנאשמים 1 + 3, שתי טענות מקדמיות. הטענה
הראשונה נוגעת לענין חוסר סמכות הועדה המחוזית להגשת כתבי אישום באופן בו הוגשו, והשניה נוגעת לענין אי צירוף תשריט לכתב האישום באופן שאינו מאפשר תשובה לכתב האישום.

שתי הטענות נדחו על ידי עוד באותו מעמד ועל מנת שלא לעכב את המשך הדיון, הודעתי כי נימוקי ישלחו לצדדים בנפרד. להלן איפוא נימוקי.

1.
הטענה הראשונה אותה העלה ב"כ הנאשמים הינה כי עפ"י סעיף 28 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, לא היתה רשאית הועדה המחוזית להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, בלא שפנתה קודם לועדה המקומית.


לענין העובדה כי כתב האישום הוגש ע"י הועדה המחוזית, למד ב"כ הנאשמים הן מהרשום במדבקה אותה הטביעה מזכירות בית המשפט בראש כתב האישום והן מהאמור בתצהירו של מר אבי לוי, שצורף בתמיכה לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי ובו הוצהר, כי תפקידו הוא מפקח היחידה לפקוח על הבניה – משרד הפנים – מחוז הדרום.

לגופו של ענין טוען ב"כ הנאשמים, כי סמכות הפיקוח הבסיסית לפקוח על חוקים ותקנות של חוק התכנון והבניה נמסרה לועדה המקומית. רק אם אותה ועדה לא עושה כך, רק אז קמה הסמכות לועדה המחוזית לבצוע הפעולה ולעניננו - הגשת כתב האישום.
הרציונל בהסדר האמור לדעת ב"כ הנאשמים הוא "חסכון בכספי ציבור, שכן הועדות המקומיות והמרחביות מתפקדות כגוף משפטי עצמאי וזה כולל את מערכת התקצוב, ואין צורך לבזבז כספי המדינה…".

2.
דחית הטענה האמורה על ידי מבוססת על הטעמים הבאים:


א. ראשית, המאשימה כמופיע בכתב האישום היא "מדינת ישראל
". כך הוכתרה הכותרת על ידי המאשימה וכך אף נכון היה לעשות. בשום מקום בכתב האישום לא מופיעה הועדה המחוזית כמאשימה בתיק זה. העובדה כי מדבקת מזכירות בית המשפט שהודבקה על כתב האישום, נושאת את הכיתוב "ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום", אין בה כדי לקבוע דבר בענין זה וכל כולה נועדה לנוחיות מזכירות בית המשפט המקבלת כתבי אישום מגופי תביעה שונים, לסיווג התיק בהתאם לזרוע המטפלת בו.


שנית ולמעלה מן הצורך אעיר, כי אף אם היה מוכתר כתב האישום בכותרת "מדינת ישראל
– הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום", לא היה הדבר משנה בעיני מאומה. הוספת שם הועדה לצד "מדינת ישראל
" אינה מהותית לטעמי ויש בה כאמור אך כדי להקל בזיהוי זרוע התביעה המפעילה את סמכות הגשת כתב האישום (כגון: משטרה, פרקליטות, ועדה מחוזית, משרד ממשלתי זה או אחר וכיוצ"ב).


יצויין, כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לערעור, דן כבר בטענה האמורה בענין זה ממש ואף הוא קבע כאמור לעיל (ע"פ 7150/03). על מנת שלא להכביר מילים מיותרות, מופנים הצדדים למפורט בהרחבה בפסק הדין הנ"ל, לרבות האסמכתאות המופיעות בו.

ב.
מאליו מובן אף, כי אין איפוא כל רלוונטיות לתפקידו של המצהיר מטעם המבקשת במסגרת הבקשה שהוגשה למתן צו הפסקה שיפוטי בפרשה זו. אף אם זרוע התביעה המפעילה תיק זה היא הועדה המחוזית, אין הדבר מעלה או מוריד,
וזאת על רקע המסקנה אליה הגעתי לעיל.

ג.

גם טענתו של ב"כ הנאשמים לגופו של ענין, בדבר אי סמכותה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה להגיש כתבי אישום אלא לאחר פניה לועדה המקומית, אין לה לדעתי על מה לסמוך. כבר נפסק שסעיף 28 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, אין בו כדי להגביל את סמכויות התביעה של היועמ"ש לפעול בשם המדינה ולהגיש כתבי אישום באמצעות נציגיו, בכל מקרה שהוא מוצא לנכון לעשות כן. כך למשל קבע בית המשפט בע"פ (חיפה) 105/97, 75/97 חליל אסלאן נגד מדינת ישראל
, דינים מחוזי כו' (7) 248:


"לא נראה לי שהוראת סעיף 28 לחוק התכנון והבניה כנוסחו בעת הגשת כתב האישום (לפני תיקון מס' 43), לא כל שכן כיום, יש בה כדי להגביל במשהו את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לפעול בשם המדינה ולהגיש באמצעות נציגיו כתב אישום, בכל מקרה בו הוא מוצא זאת לנכון, לרבות שעה שהוועדה המקומית אינה עושה זאת לגבי מקרקעין שבתחום שיפוטה".


יצויין כי על

פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 4047/97), שבמסגרת נימוקיה העלה ב"כ הנאשמים בהרחבה טיעון זה (ר' סעיף 9 לבר"ע) ואולם היא נדחתה ביום 27.5.99 על ידי בית המשפט (הרכב כב' הנשיא ברק וכב' השופטים אור ושטרסברג כהן).


לפיכך ניתן לסכם ולומר, כי המדובר בסמכות עצמאית של המדינה ולא בסמכות ה"ניטלת" מהועדה המקומית. (ר' גם לענין זה ע"פ 7150/03 הנ"ל בפיסקה החמישית לפסק הדין).


ד.
לא מצאתי מקום לדון אף בשיקול ה"כלכלי" אותו העלה ב"כ הנאשמים ובכך שיש בדרך זו בה נוקטת המאשימה, משום בזבוז כספי ציבור. מעבר לעובדה כי אין בידי כל נתון שיש בו כדי לבסס טענה מהסוג האמור ואף לא הוצגו בפני
כל נתונים בדבר השיקולים להפעלת זרועות המדינה באופן בו הן מופעלות, נראה לי בכל הכבוד הראוי, כי מסגרת הדיון בטענה מסוג זה, אינה בתחומי הטיפול המופקד בידי ואינה יכולה ואף לא צריכה, אף אם היתה נכונה ואיני קובע כל עמדה ביחס לכך, לשמש כל שיקול במסגרת ניהול התיק על ידי.

3.
הטענה השניה אותה העלה ב"כ הנאשמים היתה, כי כתב האישום אינו מפורט דיו בעובדותיו, שכן לא צורפו לו תשריטים המתארים את מיקום המבנים.

א.
אין בידי לקבל גם טענה זו. כתב האישום מציין את מיקום המבנים עפ"י נקודות ציון (קואורדינטות) מפורטות, המבוטאות באמצעות 10 ספרות לכל מבנה (5 אורך ו –5 רוחב).

כידוע, מהווה נקודת ציון תיאור מדויק של מקומה של נקודה במרחב, באמצעות מערכת מונחים אוביקטיבית של קווי אורך ורוחב גאוגרפים, המשמשים לקביעת מיקומן של נקודות
בשטח כדור הארץ.

שיטת המדידה הנ"ל
היא שיטת מיפוי כלל עולמית, מוסכמת ואחידה, המוכרת למעשה מאז ראשית ימי הקרטוגרפיה.

ב.

יתרה מכך, העלאת הטענה האמורה דומה להעלאת טענה לפיה, לא ניתן להגיש כתב אישום המציין, לדוגמא, כי עבירה מסוימת בוצעה בכתובת המצויינת על פי רחוב ומספר בית, אלא יש לצרף כביכול לכל כתב אישום, מפה או תשריט רחובות. מאליו ברור כי אין לדבר זה כל יסוד. אדרבא, שיטת הנ.צ. הינה שיטה מדויקת ואחידה שערכה גבוה יותר מערך תשריט סתמי ששורטט "אד הוק".
בנסיבות אלה נראה לי, בכל הכבוד הראוי, כי אין מקום לטענה זו ואף דינה להדחות.

4.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.



ניתנה היום 11 בדצמבר, 2003 (ט"ז בכסלו תשס"ד) בהעדר הצדדים.

יעקב שפסר
, שופט














פ בית משפט שלום 2435/03 מדינת ישראל נ' פרי עזרא, פרי ז'קלין, פרי עודד (פורסם ב-ֽ 11/12/2003)