פסקי דין על גאנם נעים | פסקי דין על גאנם שריף | פסקי דין על גאנם נאיף | פסקי דין על גאנם חנאן | פסקי דין על גאנם בשיר | פסקי דין על גאנם סמיר | פסקי דין על גאנם אריג' | פסקי דין על עזבון המנוחה גאנם מאי ז"ל | פסקי דין על מגדל חברה לבטוח | פסקי דין על גאנם נאיף |

010601/96 א     15/08/2002




א 010601/96 גאנם נעים, גאנם שריף, גאנם נאיף, גאנם חנאן, גאנם בשיר, גאנם סמיר, גאנם אריג',עזבון המנוחה גאנם מאי ז"ל נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ , גאנם נאיף




בעניין:
1. גאנם נעים

2. גאנם שריף

3. גאנם נאיף
4. גאנם חנאן

5. גאנם בשיר

6. גאנם סמיר

7. גאנם אריג'

8. עזבון המנוחה גאנם מאי ז"ל
ע"י ב"כ עוה"ד
אמיר גאנם

התובעים

- נ ג ד -
1. מגדל חברה לבטוח בע"מ

2. גאנם נאיף
ע"י ב"כ עוה"ד
פיגנבויים

הנתבעים
פסק דין
רקע עובדתי:

1. המנוחה, אמם של התובעים 7-2 ואשתו של תובע מספר 1, נפגעה ביום 5/1/93 בתאונת דרכים וקיפחה בתאונה זו את חייה. האירוע האמור הוא "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן - חוק פלת"ד).
המנוחה היתה ילידת 1943. היא מצאה את מותה בהיותה כבת 50.
התובע 1 הוא בעלה של המנוחה, והוא יליד 13/11/1934.
יתר התובעים הם ילדיה של המנוחה, והגילאים שלהם כדלקמן:
התובע 2, שריף, הוא יליד 28/11/1970 והוא היה כבן 23 שנים בעת התאונה.
התובע 3, נאיף, הוא יליד 17/1/74 והיה כבן 20 בעת התאונה.
התובעת 4, חנאן, היא ילידת 22/3/1976 והיא היתה כבת 17 בעת אירוע התאונה.
התובע 5, בשיר, הוא יליד 16/9/78, והוא היה כבן 15 בעת אירוע התאונה.
התובע, 6 סמיר, הוא יליד 11/11/80 והוא היה כבן 13 שנים בעת אירוע התאונה.
התובעת 7, אריג', היא ילידת 10/11/1982 והיא היתה כבת 11 שנים בעת אירוע התאונה.
התובע 8 הוא עזבונה של המנוחה.

האלמן וילדיה של המנוחה הם יורשיה. למנוחה היו 10 ילדים.
נתבעת מספר 1, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – הנתבעת"), היא חליפתה של "הסנה" חברה לביטוח בע"מ. "הסנה" היתה בעת אירוע התאונה המבטחת של הרכב.
נתבע מספר 2, גאנם נאיף

, נהג ברכב בעת קרות התאונה, והוא גם התובע מס' 3.

2. אין מחלוקת, שהנתבעת חבה לפצות את התובעים בגין נזקיהם. המחלוקת היא בשאלות, אלו נזקים נגרמו לתובעים ומהו שיעור הנזק.
התביעה שלפנינו, היא תביעתם של התלויים במנוחה ותביעתו של העיזבון, על ידי כלל יורשי המנוחה.

3. התאונה ארעה, כאשר ישבו ברכב הנפגע המנוחה, בעלה ושני ילדיה, התובעים 6 ו7-.
כן נהג ברכב, כאמור, אחד מבני המנוחה, התובע מס' 3. גם יתר הנוסעים והנהג נפגעו בתאונה.
המנוחה הובהלה לבית החולים, ומאמצי הרופאים להצילה לא נשאו פרי, והיא נפטרה.

טענות התובעים:

4. המנוחה לא עבדה מחוץ למשק ביתה בשכר. אולם, לטענת התובעים, היא השלימה את צרכי המשפחה בירקות, פירות, חיטה לאפיית פיתות, אותן גם אפתה בעצמה, שמן וזיתים, בכך שעיבדה חלקת אדמה. כמו כן, לטענת התובעים, החזיקה המנוחה וטיפלה במשק בעלי חיים לצורכי המשפחה, שכלל עופות (תרנגולות ואוזים) וצאן (כבשים ועיזים), ממנו סיפקה למשפחה בשר, ביצים וחלב.
עוד טוענים התובעים, כי המנוחה ניהלה את משק ביתה בהצלחה רבה. היא טיפלה בבני משפחתה ובילדיה "טיפול מושלם" (סיכומיו של התובע בעמ' 2 מש' 12). היא דאגה לחינוכם של עשרת ילדיה ולרווחתם (ואכן, יצויין כי ילדיה הבוגרים הם כולם בעלי השכלה אקדמית).
נטען עוד, כי עקב מותה, על התובעים לממן תשלום לעבודות הבית, אותן נהגה המנוחה לבצע בעצמה.
כן טענו התובעים, כי המנוחה תמכה בהם במשך כל שירותם הצבאי ולימודיהם האקדמיים ועד לנישואיהם, הכל לפי המאוחר. אלמלא מותה, היתה תקופה התלות שלהם נמשכת עד למועד נישואי הבנות או עד לסיום לימודיהם האקדמיים של הבנים.
באלמן, אלמלא מותה, היא היתה תומכת עד יום מותו.

5. בסיכומיהם, חישבו התובעים והגיעו לסכום פיצויים כולל (של העיזבון ושל התלויים) של 2,202,639 ₪.
סכום זה הוא מופרז, אין לו ביסוס בחומר העובדתי והוא בניגוד להלכות הנהוגות.

6. התובעים העידו את אחד הבנים, שאינו תובע, דר' נדיר גאנם, גניקולוג במקצועו. הוא משרת בצה"ל כרופא. העד שיבח את פועליה של המנוחה כעקרת בית, השולחת ידה גם בעבודות חקלאיות, בגינת הירק, במטע הזיתים ובמשק החי, כפי שתיארתי לעיל. העד טען, כי האם עיבדה 3-2 דונמים ליד ביתה, וכי, הפעילה משק עזר מוצלח, המספק את צרכיו, כך שהאם גם לא נזקקה לרכוש דשן, כיוון שהשתמשה בזבל של החי, כמו צואת בעלי הכנף.
עוד מסר דר' גאנם, שאביו עבד במשרד הפנים במשרה מלאה וכי מירב העבודה בבית ובחקלאות נפלה על המנוחה. יומה של האם התחיל בשעה 4:00 בבוקר, כאשר קמה לעבד את השדות. הבנות נשארו סמוכות על שולחנה עד לחתונתן, ואילו הבנים - עד לסיום לימודיהם האקדמאים (עמ' 14 מש' 26 לפ').
אביו השתכר בערך 2,500 ₪ לחודש בשנת 1990. לטענתו, משכורתו זאת לא השתנתה הרבה בשנים 1992-1990 (עמ' 15 לפ' מש' 6). האב יצא לפנסיה בשנת 1994. מאז הוא מקבל פנסיה וביטוח לאומי.

האובדן החודשי של התלויים בגין אובדן הכנסות מפרי גנה ומשק החי של האם ומשירותיה השונים במשק ביתה.

7. כאשר נפטרת רעיה ואם, זכאים התלויים בה לקבל את הפסד הממון בגין שירותיה (וראה ע"א 482/98 וע"א 482/89 עזבון המנוחה שרה אביר ז"ל נ' יהושע פרבר, פ"ד מז(3) 107). האם כאמור לא עבדה. היא היתה עקרת בית, ואני מוכנה להניח כי היתה עקרת בית טובה, אולם התרשמתי כי התובעים האדירו מאוד מאוד את פועלה. אם נקבל את עדותו של דר' גאנם, הרי היתה זאת אישה מופלאה ונדירה, גם עיבדה 3-2 דונמים, גם אפתה לחמה, גם זיבלה את אדמתה, גם גידלה 10 ילדים. עיסוקם של הבוגרים בין ילדיה, שכבר לא היו סמוכים על שולחנה בעת מותה, מראה, כי חינוכה, נתן פרי טוב: ילדיה אלה הם אקדמאים במקצועם. יוצאת אני לכן, מתוך מסקנה, כי המנוחה היתה אשה מוכשרת, זריזה וחרוצה, שהיה לה משק חי קטן וגינת ירק קטנה, וכי משק ביתה הגדול (10 ילדים) חייב אותה להקדיש שעות מרובות במהלך יומה אחזקתו (או תיחזוקו) אולם, משוכנעת אני, כפי שנהוג במגזר הערבי, כי הבנות עזרו לה במשק הבית וכל בניה ובנותיה עזרו לה בעיבוד החלקות ובמשק החי הקטן שלה. השאלה היא בכמה להעריך תרומה זאת כשבאים לכמתה בכסף.

8. התובעים טענו, כי סכום רווחיה ותרומתה לקופה המשותפת כתוצאה מעיסוקיה בגן הירק, במשק החי וביתר הפעילויות שתיארתי הגיעו לכדי 8,000 ₪. עם מותה הם נאלצים, לטענתם לרכוש את המוצרים, אותם סיפקה אמם בסכום זה. אין לטענה זאת כל ביסוס עובדתי. יש להדגיש, כי לא הועלתה טענה ובמילא לא הונחה תשתית ראייתית, שהמנוחה מכרה מפרי עמלה, אלא נטען, שתרומתה זאת בא רק לתצרוכת המשפחה.
על דרך האומדן אניח, כי עבודתה בפעילויות אלה, כאשר חלק מתרומתה התבטאה גם במתן הוראות לילדיה לטפל במשק הצומח והחי ובאירגון הבית, תרמה למשק הבית סכום של 1,000 ₪ לחודש. עוד אניח, כי תרומתה זאת (שהיא אומדן של תרומה ממוצעת לאורך השנים, שניתן להניח כי היתה ממשיכה בפעילות זאת) היתה נמשכת עד שאחרון ילדיה הפסיק להיות תלוי בה, ומועד זה אמור היה להיות ב1/11/01-, כפי שאפרט בהמשך פסק הדין.

נזק הממון בשל אובדן שירותי המנוחה באמצעות שיטת הידות

9. אין בפני
ראיות מספיקות כדי לקבוע במדויק מה היה שווי פעילותה של המנוחה במשק הבית, בנוסף לפעילותה במשק העזר שלה. אי לכך, הבסיס לחישוב "שווי" שירותי המנוחה לתובעים, יעשה מנקודת הנחה כי התובעת אכן עבדה בבית כ5- שעות ביום ובהנחה כי שווי השירות שביצעה בשוק העבודה עומד על כ25- ש"ח לשעה. בנוסף, בניגוד לטענת התובעים, כי אמם המנוחה עבדה 8 שעות ביום מדי יום יום, ללא אף יום מנוחה אחד בחודש, אצא מהנחה כי אמם עבדה 5 ימים בשבוע. אובדן שירותיה יהיה אם כן 2,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הסכום של 1,000 ₪ בגין אובדן הכנסותיה ממשק העזר שלה.
לכן, אעמיד את הנזק בגין הפסד שירותיה של המנוחה על 3,500 ש"ח לחודש עד למועד בו, על פי גילם, הפסיק אחרון ילדיה להיות תלוי בשירותיה.
מתקופה זאת ועד מלאות לה 70 שנים יחושבו שירותיה בסכום של 800 ₪ לחודש. מגיל זה ואילך אין להניח, כי היא היתה ממשיכה לתרום לבעלה משירותיה, מה גם שבמועד זה לערך, תסתיים תוחלת החיים הצפויה של האלמן.

עד מתי יחשבו ילדיה כתלויים:

10. אינני מקבלת את טענתם של התובעים, לפיה יש לפסוק לילדיה פיצויים בגין תלותם עד לסיום לימודיהם האקדמיים. ההלכה היא, כי בדרך כלל יפסקו פיצויים לתלויים בגין תלותם עד סיום הצבא, ובמהלך הצבא בשיעור של שליש התמיכה החודשית, אלא אם הובאו ראיות מבוססות, המראות כי יש לחשב תקופה קצרה או ארוכה מזאת (ראה ע"א 1503/94 הפניקס הישראלי נ' עזבון המנוח ברוך ברמן, פ"ד נא(3) 502, סעיף 4 לפסה"ד של השופט אור). במקרה שלפני, שרת האח, דר' נדיר גאנם בצה"ל, וכן שירת הבן נאיף בצה"ל, כך שניתן להניח, כי כל יתר הבנים התובעים כתלויים ישרתו בצה"ל אף הם. לא כן לגבי הבנות, שאינן משרתות בצה"ל. גיל התלות של הבנים יחושב עד מלאות להם 21 שנים, ואילו גיל התלות של הבנות - עד מלאות להן 18 שנים.

משכורתו של האלמן:

11. כבסיס להשתכרותו של התובע, אני מקבלת את טענת הנתבעים, ואקח, כבסיס לחישובי, את השתכרותו החודשית הממוצעת בשנים 1993-1999 וזאת על פי ריכוז המשכורות נ7/, בסכום של 4,419 ₪, כשסכום זה משוערך להיום, הוא יעמוד על 4850 ₪. האב יצא לגימלאות בסוף שנת 1994 (עמ' 15 לפ', עדותו של נדיר). מאז השתכרותו היתה 4,077 (נכון למועד מתן חוות הדעת של ספיר) ובשיערוך להיום, תעמוד הפנסיה החודשית שלו על 4,200 ₪.

חישוב לפי שיטת הידות:

12. התקופה הראשונה, מ5/1/93- ועד 1/1/94:
התובע 2, שריף, היה כבן 23 שנים בעת מותה, ולכן אין לקחת אותו בחשבון לפי שיטת הידות.
התובע 3, נאיף, היה בצבא בעת שהמנוחה נפטרה. הוא יליד 17/1/74, ולכן, בהנחה שהוא המשיך לשרת שנה נוספת בצה"ל, בתקופה זאת, תחשב ידתו כ1/3-.
סה"כ מספר הידות הוא 7.33.

3,500:7.33x6.33x12 = 36,270 4,850:7.33x12= 7,940
36,270-7,940 = 28,330 ₪.
הפיצוי עבור תקופה זאת יהיה 28,330 ₪.

13. התקופה השניה, מ1/1/94- ועד 1/3/94:
בתקופה זו באים בכלל התלויים התובע מס' 1, תובעת מס' 4, תובע מס' 5, תובע מס' 6 תובעת מס' 7 וכן ידת המנוחה וידת הבית. לתובעת 4 מלאו 18 ב01/03/1994-:

3,500:7x6x2= 6,000
4,580:7x2= 1,385
6,000-1,385= 4,614 ₪.
הפיצוי עבור תקופה זאת יהיה 4,614 ₪.
14. התקופה השלישית, מ01/03/94- ועד 01/09/96.
ב1/9/96- מלאו לתובע 5 18 שנים. מספר הידות בתקופה זאת יהיה 6.
3,500:6x5x30= 87,499
4200:6x30= 21,000
87,499-21,000= 66,499
הפיצויי לתקופה זאת יהיה 66,499 ₪.

15. התקופה הרביעית, מ01/09/96- ועד 1/11/98.
ב1/11/98- הגיע התובע 6 לגיל 18, כאשר התובע 5 היה בצבא, ומספר הידות יהיה 5.33.

3,500:5.33x4.33 x26=73,927 ₪.
5.33:4,200x26=20,487
73,927-20,487= 53,439 ₪.
הפיצוי לתקופה זאת יהיה 53,439 ₪.

16. התקופה החמישית, מ01/11/98- ועד 1/9/99:
ב1/9/99- הסתיים שירותו הצבאי של התובע מס' 5, אולם גם תובע מס' 6 שירת בצה"ל.
בתקופה זאת יהיה מספר הידות 4.66.

3,500:4.66x3.66x10=27,489
4.66:4200x10=9,012
27,489-9,012=18,476
הפיצוי לתקופה זאת יהיה 18,476 ₪.

17. תקופה שישית, מ01/09/99- ועד 1/11/01:
עם תום תקופה זאת, מלאו לתובעת 7 18 שנים והתובע 6 סיים את שירותו הצבאי. כמו כן מלאו לתובע 21.5 שנים. לפיכך, יש לחשב פיצויים לפי 4.33 ידות.

3,500:4.33x3.33x13=34,991
4,200:4.33x13= 12,600
34,991-12,600= 23,391 ₪.
הפיצוי לתקופה זאת יהיה 24,483₪.
18. בתקופה השביעית, מיום 1/11/01 ועד ליום 1/9/02, בסמוך לכתיבת פסק הדין:
בתקופה זאת מס' הידות הוא 3, שכן ילדיה של התובעת הפסיקו להיות תלויים בה.

800:3x2x20=10,666
4,200:3x20=28,000
28,000-10,666=17,334
מתקופה זאת יש להפחית מסכום הפיצויים 17,334 ₪.

20. בתקופה השמינית, מיום 1/9/02 ועד למלאות למנוחה 70 שנים:
800:3x2x120 ובהיון =63,705
4077:3x120 ובהיוון =162,330
162,330-63,705=98,625
מתקופה זאת, יש להפחית מסכום הפיצויים סך של 98,625 ₪.

21. הפסדים בגין אובדן תוספת לקצבת הזקנה:
התובעת עמדה להיות בת 60 בשנת 2003.
אובדן התוספת לקצבת הזקנה הוא 551 ₪ (1,114-1671).
סכום זה, כשהוא מחושב עד תום תוחלת חייו של האלמן ובהיוון, יעמוד על 64,000 ₪, כאשר גם הוא מופחתת עקב חלקה של המנוחה בו, ולכן יעמוד על 40,000 ₪.

תביעת העיזבון

22. תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים) בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו1976-, קובעת כי העזבון של מנוח זכאי לפיצויים בשיעור של 25% מהסכום המקסימאלי על פי חוק פלת"ד בתוספת ריבית חוקית ממועד התאונה.
סכום זה, בתוספת ריבית מיום התאונה, עומד היום על סך של 52,663 ₪.

23. מאחר וסכום זה נמוך מהסכום לו זכאים התלויים, הרי אין לפסוק אותו להם. אולם חלק מהיורשים לא תבעו כתלויים, ולפיכך הם זכאים לו. בהתחשב בכך, שהאב ירש חצי, הרי יש לחשב את חלקם של היורשים שאינם תלויים בשיעור של 1/5 מהסכום. לפיכך ישולם לעזבון סכום של כ11,000- ₪.
24. הוצאות קבורה, לוויה ואבל:
לטענת התובעים היו לעיזבון הוצאות אשר הוציאו בגין הנסיעות, הקבורה הלוויה והאבל.
המלומד קציר מציין בסיפרו כי " "נזק ממון" יכול שיפסק לעיזבון, אך בגין הפסדים שנגרמו למנוח עד לפטירה. ואין פוסקים לעיזבון "נזק ממון" בשל נזקים שיגרמו אחרי המוות" (שם בעמ' 722). סעיף 19(ב) לפקודת הנזיקין מאפשר לכלול בגדר הפיצויים לעיזבון "סכום להוצאות קבורה", הכולל הוצאות הנסיעה להלוויה ואחוזת הקבר והמצבה (שם בעמ' 743).
התובעים מבקשים בראש נזק זה 79,398 ש"ח. לעומתם, טוענים הנתבעים כי יש להעריך ראש נזק זה ב- סכום של 5000 ש"ח.
אני מעריכה את הוצאות העזבון בסכום כולל של 10,000₪, כאשר בסכום זה כלולים גם הפרשי הצמדה.

25. יתר תביעותיהם של התובעים בסיכומיהם, נדחות על ידי, מאחר ואין הפסיקה או החוק מכירים בתביעות כאלה (כמו אובדן תוחלת חיים).

ניכויים:

26. מסכום הפיצויים יש להפחית את התשלום התכוף בסך של 9,500 ₪ (משוערך להיום).

27. להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתלויים:
* מתקופה ראשונה: 28,330 ₪.
* מתקופה שניה: 4,614 ₪.
* מתקופה שלישית: 66,499 ₪.
* מתקופה רביעית: 53,439 ₪.
* מתקופה חמישית: 18,476 ₪.
* מתקופה שישית: 22,391 ₪.
* מתקופה שביעית (במינוס) 17,334 ₪.
* עבור ריבית לתקופת העבר: 29,482 ₪.
* תקופה שמינית (במינוס): 98,625 ₪.
* עבור אובדן קצבת זקנה: 40,000 ₪.
* עבור נזק לא ממוני ליורשים שאינם תלויים: 11,000 ₪.
* הוצאות קבורה ומצבה 10,000 ₪.
* ניכויים (במינוס): 9,500 ₪.
סה"כ: 158,772 ₪.

לסכום זה יש להוסיף ריבית חוקית מאמצע התקופה, ובסה"כ סכום של 37,750 ₪.

28. לפיכך, אני פוסקת לתובעים סכום של 195,750 ₪.
סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום.
כן אני פוסקת לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. סכום זה יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום.

ניתן היום ז' באלול תשס"ב, 15 באוגוסט 2002 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק לב"כ הצדדים.

ש. שטמר
, שופטת

שחר / d01060196a.1
9
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה

תא 010601/96

בפני

ש. שטמר
- שופטת









א בית משפט מחוזי 010601/96 גאנם נעים, גאנם שריף, גאנם נאיף, גאנם חנאן, גאנם בשיר, גאנם סמיר, גאנם אריג',עזבון המנוחה גאנם מאי ז"ל נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ , גאנם נאיף (פורסם ב-ֽ 15/08/2002)