פסקי דין על נועה רייכרט-גכט | פסקי דין על עדי ברטשניידר | פסקי דין על בית חלקה 39 בגוש 6204 | פסקי דין על דן רייכרט | פסקי דין על רביב רייכרט |

1333/05 הפ     01/06/2008




הפ 1333/05 נועה רייכרט-גכט , עדי ברטשניידר נ' בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ , דן רייכרט , רביב רייכרט




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל-אביב - יפו
ה"פ 1333/05


בפני
כב' השופטת נורית אחיטוב
תאריך:
1.6.2008



בעניין
:
(1) נועה רייכרט-גכט

(2) עדי ברטשניידר


ע"י ב"כ עו"ד מיטל בן בסט
ו/או עו"ד יצחק יערי
מבקשות

נגד


(1) בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ

(2) דן רייכרט


שניהם ע"י ב"כ עו"ד בועז וילנסקי
ו/או עו"ד אור נוי


(3) רביב רייכרט


ע"י ב"כ עו"ד אלדד נבו
משיבים


פסק דין

1.

עניינה של תובענה זו בהקצאת "המניות הרגילות" של המשיבה 1 - חברת "בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ
" (להלן: "החברה") - וחלוקתן בין המבקשות לבין המשיבים 2 ו-3
ויחידים נוספים. מדובר בחברה שלה נכס יחיד - המקרקעין המאוזכרים בשמה -
שמניותיה הוחזקו בעבר על ידי הוריו של המשיב 2. עשר שנים לאחר מות אביו של המשיב 2 העבירה אמו של המשיב 2 את מניות החברה לחמשת נכדיה, ביניהם שתי המבקשות -
בנותיו של המשיב 2. מניות נוספות של החברה חולקו לאחר מות אם המשיב 2. יצוין כי
על מקרקעי החברה הוקם מפעל שנוהל על ידי חברה בבעלות המשיב 2 ואחיו, עזרא רייכרט ז"ל.

ואלו בני המשפחה שהחזיקו או מחזיקים (או היו אמורים להחזיק) במניות הנ"ל:

א.
פייבל רייכרט ז"ל

ו-שרה רייכרט ז"ל - הוריהם של המשיב 2 ואחיו עזרא רייכרט ז"ל; סבם וסבתם של חמשת הנכדים, שהם: שתי המבקשות, המשיב 3, אחיו ואחותו.
לאחר פטירתו של פייבל נישאה שרה בשנית לד"ר משה סלפטר ואז נקראה
בשמות המשפחה סלפטר ו-סלפטר-רייכרט.
ב.
המשיב 2, דן רייכרט
- הוא אביהן של שתי המבקשות.
ג.
עזרא רייכרט ז"ל

- הוא אחיו היחיד של המשיב 2; דודם של המבקשות.
ד.
שתי המבקשות, נועה רייכרט ו-עדי רייכרט (לפי שם נעוריהן) - אחיות אחת לשניה
והן בנותיו היחידות של המשיב 2.
ה.
המשיב 3, רביב רייכרט
- הוא בנו של עזרא רייכרט ז"ל; אחד מאחייניו של המשיב 2;
בן דוד של המבקשות.
ו.
שריג רייכרט

ו-בתיה רייכרט - הם ילדיו הנוספים של עזרא רייכרט ז"ל; אחיו ואחותו היחידים של המשיב 3; בני הדודים הנוספים של המבקשות.

בדיון להלן יכונו בני המשפחה בשמם הפרטי ו/או לפי קשרם המשפחתי זה לזה ובעיקר למבקשות.

2.

ואלה הסעדים המבוקשים בתובענה:

א.
צו שיצהיר כי סך המניות הרגילות המונפקות בחברה עומד על 24 מניות; כי למשיב 2
אין בעלות במניות רגילות של החברה; וכי המשיב 3 הוא בעלים של 4 מניות רגילות בלבד.
ב.
צו שיצהיר כי כל אחת מהמבקשות היא הבעלים של 25% מן המניות הרגילות בחברה.
ג.
צו שיורה לחברה לעשות כל הדרוש לצורך הסדרת מרשם בעלי המניות כאמור לעיל.
ד.
צו שיורה לחברה לכנס את אסיפת בעלי המניות בהקדם לאחר הסדרת מרשם בעלי המניות כאמור לעיל - לצורך דיון במינוי מנהלים לחברה, לרבות פיטורי מנהלים.

רקע עובדתי


3.

עיקרי העובדות המהוות רקע להגשת התביעה - אם כי לא פרשנותן המשפטית - מוסכמים, ככלל, על הצדדים. ואלו הם:

א.
בשנת 1958

נמכרה החברה לפייבל ושרה רייכרט, הסבא והסבתא של שתי המבקשות.
בעקבות רכישה זו עמד מצב האחזקות בחברה כדלקמן: ארבעת בעלי המניות
קודם למכירה החזיקו מעתה ב-12 מניות נדחות (שאינן מעניינה של תובענה זו, ולפיכך לא יאוזכרו עוד בהמשך פסק הדין); הסבא החזיק ב-13 מניות רגילות; והסבתא החזיקה ב-13 מניות רגילות נוספות (נספחים 5-2 לכתב ההמרצה).
ב.
בשנת 1968

נפטר הסבא, שבאותה תקופה החזיק עדיין ב-13 מניות רגילות (נספח 6
לכתב ההמרצה).
ג.
בדין וחשבון השנתי של החברה לשנת 1970 נרשם כי הסבתא מחזיקה 26 מניות רגילות, מהן 13 מניות רגילות ש"הועברו" אליה במועד פטירת הסבא (נספח 7 לכתב ההמרצה).
ד.
בשנת 1978

החליטה האספה הכללית של החברה לבצע שינוי בהרכב האחזקות בחברה, לפיו - בין היתר - הפכו שתי מניות רגילות המוחזקות על ידי הסבתא ל"מניות הנהלה" והסבתא החזיקה עד יום פטירתה ב"כל זכויות ההצבעה בחברה וזכות בלעדית
למינוי מנהלי החברה" (נספח 16 לכתב ההמרצה; נספח א' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
ה.
בסמוך לאותו מועד

העבירה הסבתא את כל 24 המניות הרגילות שנשארו ברשותה לחמשת נכדיה
, באופן הבא: 12 מניות הועברו בחלקים שווים לשתי בנותיו של הבן דן (המשיב 2) - כך שכל אחת מהמבקשות קיבלה שש מניות; 12 המניות הנוספות הועברו בחלקים שווים לשלושת ילדיו של הבן עזרא - רביב (המשיב 3), שריג ובתיה -
כך שכל אחד קיבל ארבע מניות (נספחים 19-17 לכתב ההמרצה).
ו.
במסגרת תכתובות דוא"ל של דן למבקשות, החל מיום 17.5.2005 (נספח ב'
לכתב ההמרצה), נודע למבקשות כי לשתיהן יחד רבע ממניות החברה, ולדן (המשיב 2)
שליש נוסף מהמניות.
ז.
בעקבות טענתו זו של דן - שאינה תואמת את ידיעתן לגבי חלוקת המניות - פנו המבקשות לבדוק את אופן חלוקת מניות החברה לאורך השנים. מבירור זה התבררו העובדות להלן.
ח.
בדין וחשבון שנתיים לשנים 1980-1978 וכן לשנים 1984-1982 (נספחים 21-20 ו-24 לכתב ההמרצה; מוצגים ת/9-ת/11) נרשמה חלוקת המניות הרגילות לפיה כל 24 המניות הרגילות מוחזקות בידי חמשת הנכדים.
ט.
במהלך שנת 1985

החל ד"ר משה סלפטר, בעלה השני של הסבתא, לפעול לגביית
דמי השכירות בגין השכרת המבנים שעל מקרקעי החברה לחברה שבבעלות האחים
דן ועזרא רייכרט וזאת עבור הסבתא כמחזיקת מחצית ממקרקעי החברה (מוצגים ת/20 ו-ת/21). יודגש כי זו הפעם הראשונה מאז שנת 1978 בה מצוין כי הסבתא מחזיקה במחצית ממניות רגילות של החברה.
י.
עם זאת, במחצית שנת 1988 במסגרת בקשה שהוגשה לבית המשפט (לביטול הליכי פירוק מרצון של החברה) צוין כי חמשת הנכדים "הינם כל בעלי המניות בחברה" (נספח 27 לכתב ההמרצה).
יא.
מנגד, לפי האמור אצל רשם החברות נכון ליום 21.9.1989 - ובשונה מהאמור
במסמכי החברה שפורטו לעיל - לחברה 50 מניות רגילות מונפקות: 24 מניות רגילות מוחזקות בידי חמשת הנכדים; בנוסף, רשומות 26 מניות רגילות כמוחזקות על ידי
"שרה ריכטר" [כך במקור - נ.א.] בעלת מספר תעודת זהות הנדמה כפיקטיבי. מניות אלה רשומות בנפרד כ-2 מניות ו-24 מניות נוספות (מוצג ת/19).
יב.
בניגוד לאמור לעיל, על התצהיר המצורף למכתב לרשויות מיסוי מקרקעין -
מיום 23.5.1990 - חתומים אך ורק חמשת הנכדים כבעלי מניות החברה (מוצג ת/15).
יג.
באופן דומה, ביום 19.3.1991 נכתב על ידי מי ששימש כרואה החשבון של החברה כי:
"בשנת 1978 הועברו מניות החברה ללא תמורה לנכדים" (מוצג ת/17, ההדגשה
אינה במקור - נ.א.).
יד.
עם זאת, ביום 21.4.1996 במסגרת טיוטא ל"בקשה לביטול קנסות" לרשויות מס הכנסה נרשם כי מחצית ממניות החברה מוחזקות בידי נכדי בעלי החברה ואילו המחצית הנוספת
של מניות החברה מוחזקת בידי "פנסיונרית בת כ-80", במשתמע: הסבתא, שרה רייכרט (נספח ז' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
טו.
גם לפי האמור אצל רשם החברות נכון למחצית שנת 1996 לחברה 50 מניות רגילות מונפקות: 24 מניות רגילות מוחזקות בידי חמשת הנכדים; בנוסף, רשומות 26 מניות רגילות כמוחזקות על ידי "שרה ריכטר" [כך במקור - נ.א.] בעלת מספר
תעודת הזהות הנדמה כפיקטיבי (נספח ב' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
טז.
גם בדו"ח הכספי של החברה ליום 31.12.1996 מצוינות 50 מניות רגילות מונפקות בחברה (נספח ו' לתשובת המשיבים 1 ו-2). לטענת המשיבים (וכאמור בתצהיר הרפז - נספח ג' לתשובת המשיבים 1 ו-2, אשר הוגש גם במסגרת הליכי ביניים בתביעה זו), דו"ח זה
נערך בהתאם לאמור אצל רשם החברות.
יז.
דיווחים לפיהם לחברה 50 מניות רגילות מונפקות, מהן 26 מניות רגילות מוחזקות על ידי "שרה ריכטר", מופיעים בדין וחשבון שנתיים של החברה לשנים 2000-1997 (נספח 30 לכתב ההמרצה) ובמסמכי רשם החברות נכון לשלהי שנת 1998 ומחצית שנת 1999 (נספח 31 לכתב ההמרצה; נספח ה' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
יח.
ביום 22.2.2001

חתמה "שרה סלפטר רייכרט" על צוואה - המבטלת כל צוואה קודמת. בצוואה זו מחלקת הסבתא את "24 מניותיי בחברה" כך: 16 מניות רגילות לדן, המשיב 2, ו-8 מניות לרביב, המשיב 3. בנוסף מורה הצוואה על חלוקה - שווה בשווה -
בין אותם מוטבים של יתר רכוש המורישה (נספח ד' לכתב ההמרצה; נספח ח'
לתשובת המשיבים 1 ו-2).
יט.
ביום 26.2.2001

נחתם הסכם בין האחים דן ועזרא - "בהסתמך" על הצוואה הנ"ל -
לפיו ילווה דן לעזרא 100,000 דולר (מוצג ת/26). בסמוך לכך מושכנו אצל רשם המשכונות 4 המניות הרגילות שבידי בתיה (בתו של עזרא) לטובת דן (המשיב 2, אחיו של עזרא),
וזה העביר את הסכום המוסכם (נספח ט' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
כ.
לפי הרשום אצל רשם החברות נכון ליום 5.7.2001 - ובשונה מהאמור בכל המסמכים
החל משנת 1996 - לחברה 26 מניות רגילות מונפקות: 24 מהמניות מוחזקות
בידי חמשת הנכדים ו-2 מניות נוספות מוחזקות בידי "שרה ריכטר" (נספח 34
לכתב ההמרצה).
כא.
מנגד, כבר בדין וחשבון השנתי לשנת 2001 (שנשלח לרשם החברות ביום 20.8.2001) נרשם שוב כי לחברה 50 מניות רגילות מונפקות: 24 מניות רגילות מוחזקות בידי
חמשת הנכדים, ו-"שרה רייכרט" - הסבתא בשמה הנכון - בעלת מספר תעודת זהות שצוין קודם כשייך ל"שרה ריכטר", מחזיקה ב-26 מניות רגילות נוספות (נספח 34
לכתב ההמרצה).
כב.
החל משנה זו

פעל דן, כמנהל החברה, באופן רצוף למכירת המקרקעין של החברה,
לרבות בדרך של ייזום שינוי תוכנית בניין עיר - וזאת ללא שכר ואף ללא החזר הוצאות. אפשרות זו הפכה להיות ברת-ביצוע יותר עם התקדמות השנים, ובעיקר בסמוך לתקופה בה הוגשה התביעה.
כג.
ביום 14.10.2001

נפטרה הסבתא, שרה רייכרט, ובסמוך לכך הוצא צו קיום צוואה
הנותן תוקף לצוואה הנ"ל (נספח ד' לכתב ההמרצה; נספח י' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
כד.
ביום 19.12.2001

החליטה "אסיפה כללית ואסיפת מועצת מנהלים שלא מן המניין" לבצע העברת מניות מ-"סלפטר (רייכרט) שרה ז"ל באמצעות דן" בהתאם לצוואה הנ"ל (נספח ד' לכתב ההמרצה). העברת המניות דווחה לרשם החברות בסמוך לאותו מועד (נספח 35 לכתב ההמרצה).
כה.
ביום 7.1.2002

פנה משה הרפז, רואה החשבון של החברה, לרשם החברות בבקשה
"לעדכן ברישומי מספר המניות המוקצה ומספר המניות בבעלותה של גב' ריכטר
[כך במקור - נ.א.] שרה ז"ל" בעקבות "העלמות" מניות "חסרות". יוער כי לפי האמור בדין וחשבון האחרון שהוגש אותה עת - הדו"ח לשנת 2001 - "שרה רייכרט",
הסבתא בשמה הנכון, החזיקה ב-26 מניות רגילות ולא היו חסרות כלל מניות בהחזקתה (נספח 36 לכתב ההמרצה). יצוין כי לא נמצא מסמך תשובה של רשם החברות לפניה זו.
כו.
בדין וחשבון שנתי לשנת 2002 מדווחות 50 מניות רגילות מונפקות: 16 מניות רגילות מוחזקות בידי דן (המשיב 2); 12 מניות מוחזקות בידי רביב (המשיב 3); 12 מניות מוחזקות בחלקים שווים על ידי המבקשות; 8 מניות מוחזקות בחלקים שווים
בידי שני הנכדים הנוספים - אחיו ואחותו של רביב, ילדיו הנוספים של עזרא ז"ל;
ו-2 מניות מוחזקות בידי "סלסטר [כך במקור - נ.א.] (רייכרט) שרה ז"ל", הרשומה במספר תעודת הזהות הנכון של הסבתא (נספח 36 לכתב ההמרצה). חלוקה דומה
של מניות מדווחת גם בדין וחשבון השנתי לשנת 2003 (נספח 36 לכתב ההמרצה).
כז.
לטענת המשיבים 1 ו-2, ביום 19.1.2004 - התאריך אינו עולה מהכתוב - חילקה החברה דיבידנדים לחמשת הנכדים ולדן (המשיב 2). חלוקת סכומי הדיבידנד תואמת את אופן הקצאת המניות, כאמור לעיל (נספחים י"א ו-י"ב לתשובת המשיבים 1 ו-2).
כח.
גם בדין וחשבון שנתי לשנת 2004 מדווחות 50 מניות רגילות מונפקות וכך נרשם גם
אצל החברות נכון ליום 25.7.2005 ונכון ליום 24.11.2005 (נספח 36 לכתב ההמרצה;
מוצג ת/28; נספח א1 לכתב ההמרצה).
כט.
יודגש כי אין אצל רשם החברות כל מסמך המעיד על הקצאת "המניות שבמחלוקת" -
אותן 24 מניות רגילות (נוספות ל-26 ה"מקוריות") שהועברו בשנת 2001 לדן ולרביב בהתאם לאמור בצוואת הסבתא (נספחים 35 ו-ד' לכתב ההמרצה).

טענות הצדדים

4.


לטענת המבקשות
, לא הייתה כל הקצאה של מניות מעבר ל-24 המניות הרגילות
ו-2 מניות הנהלה. לטענתן, הסבתא לא הקצתה כל מניות נוספות לאחר שהעבירה אותן לנכדים
בשנת 1978. לטענתן, האמור אצל רשם החברות בדבר 50 מניות מונפקות - מהן 48 מניות רגילות -
מקורו בטעות ברישום.

לתמיכת טענתן, מצביעות המבקשות על חולשת טענות המשיבים בדבר מקור המניות שבמחלוקת - טענות שאינן מגובות במסמכים בכתב. לטענתן, לו היו מוקצות מניות נוספות היו אמורים להימצא על פי דין מסמכים בעניין זה הן אצל רשם החברות והן אצל רשויות מיסוי מקרקעין. המשיבים - המהווים "צדדים ישירים לעסקה" ב"איגוד מקרקעין" - יכולים היו בקלות להציג מסמכים אלה, לו היו קיימים.

לפיכך, רישום המניות שבמחלוקת אצל רשם החברות הינו רישום שגוי ומוטעה (שייתכן שמקורו בהטעיה מכוונת) - ועל בית המשפט להורות על תיקונו.

המבקשות טוענות כי מדובר בהוכחת "יסוד שלילי" - היעדר קיומן של המניות שבמחלוקת - ולהוכחתו דרושה כמות זעירה של ראיות, שלאחריהן עובר נטל ההוכחה לצד השני. לטענתן,
הן הביאו ראיות כנדרש והמשיבים לא הרימו את נטל ההוכחה שכנגד.

כמו כן, טוענות המבקשות - אך לא מפרטות בעניין זה - כי ההקצאה המוכחשת הינה הקצאה פסולה ובטלה, בהיותה עסקה של בעל עניין המקפחת בעליל את יתר בעלי המניות בחברה.

5.


לטענת המשיבים
, יש למחוק את התביעה ראשית מחמת מספר טעמים דיוניים.
בין טעמים אלה מונים המשיבים את אלה:

א.
התיישנות - התביעה הוגשה בשנת 2005 למעלה מ-16 שנים לאחר הרישום הראשון
אצל רשם החברות, שבו נרשם כי לחברה 50 מניות רגילות מונפקות, מהן 26 מניות המוחזקות על ידי הסבתא.
ב.
מניעות (השתק) ושיהוי - על המבקשות היה להגיש את תביעתן במועד מוקדם יותר.
זאת לאור תוכנה של צוואת הסבתא, חלוקת הדיבידנד למבקשות וטיפולו של דן
במכירת המקרקעין של החברה.

לגוף התובענה טוענים המשיבים כי לא נפלה כל טעות בכל הקשור לרישום אצל רשם החברות
באשר להקצאת המניות בחברה. לדבריהם, טענות המבקשות הן השערות גרידא ללא כל תימוכין ו/או פירוט כנגד האמור במרשם זה וכנגד כוחו הראייתי.

היעדרם של מסמכי ההקצאה אצל החברה - כמו גם מסמכים נוספים הקשורים לפעילותה - מוסבר במיעוט הפעילות בין השנים 1996-1988. היעדר מסמכי ההקצאה אצל רשם החברות
נובע מבעיה כללית בניהול ארכיב רשם החברות באותה תקופה. כמו כן, הסבירות כי מסמך יעלם מתיק החברה אצל רשם החברות גבוהה לאין שיעור מהסבירות כי תירשם הקצאת מניות
ללא כל מסמך בכתב המעיד על כך.

לתמיכה בטענה זו צירפו המשיבים "חוות דעת מומחה" מטעם עו"ד אלישע צידון, מי ששימש כרשם החברות בתקופה שבין 1.1.1997 ל-31.10.2005 (נספח י"ג לתשובת המשיבים 1 ו-2).

עו"ד צידון העיד גם בפני
בית המשפט, וחזר על עיקרי האמור ב"חוות הדעת".

6.

עוד מציינים המשיבים כי היה ידוע לכל כי הסבתא מחזיקה במניית ההנהלה
כדי לשמור לעצמה את האפשרות להקצות מניות נוספות בחברה. על כן לא ניתן לקבל
את טענת ההסתמכות של המבקשות ביחס לאופן בו הוקצו וחולקו המניות לחמשת הנכדים.

כמו כן, טוענים המשיבים כי יש לדחות טענתן הבלתי-מפורטת של המבקשות בעניין "קיפוח", בייחוד בנסיבות בהן הטענה היא כנגד הקצאת מניות לטובת אותו גורם - הסבתא, שרה רייכרט – שהיא זו שהקצתה למבקשות את מניותיהן בחברה ללא כל תמורה.

בהקשר זה מציינים המשיבים כי מאחר והמניות הוקצו לטובת הסבתא, הרי שאין המשיבים מהווים "צדדים ישירים לעסקה" ואין ברשותם ראיה לרישומה אצל רשויות מיסוי מקרקעין.

יוער כי בסיכומי המבקשות נטען בתשובה כי המשיבה 1, החברה עצמה, הייתה גם הייתה צד ישיר להקצאה (המוכחשת) של המניות לסבתא - וכי המשיבים 2 ו-3, דן ורביב, הינם יורשים וחליפים של הצד הישיר השני לעסקת ההקצאה, קרי: הסבתא.

7.

באשר לנטל ההוכחה טוענים המשיבים כי גם כאשר מדובר ב"יסוד שלילי" נטל השכנוע רובץ על בעל הדין הטוען ביחס לאותו יסוד. יתרה מכך: בענייננו טוענות המבקשות לקיומה
של טעות, שהיא "יסוד חיובי" - ואף משכך נטל השכנוע עליהן.

דיון

8.

כפי שצוין לעיל, המשיבים העלו טענות לדחיית התביעה על הסף, ובכללן טענת התיישנות. עם זאת, מטעמים של נוחיות הדיון, אדון תחילה בטענות לגוף התובענה.
שאלת נטל ההוכחה

9.

השאלה המרכזית בתביעה זו, שממנה ייגזר הדיון המהותי - עניינה בנטל ההוכחה. דהיינו: על מי נטלי השכנוע והראיה בנסיבות העניין.

כאמור, טוענות המבקשות לנטל ראיה מופחת - משום טענתן כי מדובר ב"יסוד שלילי",
דהיינו: היעדרן של מניות נוספות, טענה שהמשיבים אינם מסכימים לה.

כפי שפורט בהרצאת העובדות קיום המניות שבמחלוקת מופיע במסמכים שונים -
כגון דוחות שנתיים, צוואת הסבתא וכן אצל רשם החברות. כדי להוכיח שמקור העובדות שבמסמכים אלה בטעות יסודו וכי הם מסתמכים על רישום שגוי אצל רשם החברות יש להוכיח קיומה של טעות שהיא "יסוד חיובי".

לפיכך, על המבקשות הנטל להוכיח עובדתית כי נעשתה טעות (או הטעיה) אצל רשם החברות
וכי הרכב המניות הנכון הוא זה שהיה בשנת 1978 - עת קיבלו הן את המניות להחזקתן לראשונה.
משכך עסקינן בנטל להוכחת "יסוד חיובי" על התרחשות טעות.

10.

על נטלי הראיה וההוכחה נאמר על ידי בית המשפט העליון ב-ע"א 78/04 המגן
חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64, כך:

"נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו - עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי,
בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע" (פסקה 13 לפסק הדין. ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

ועוד נאמר שם:

"כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה)
כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1649-1659 והאסמכתאות שם). ... השאלה על מי מהצדדים מוטלת החובה להעיד את העד, וכנגזרת ממנה ההנחה כי אם היה מעיד הייתה עדותו תומכת בגרסת היריב, היא פועל יוצא של השאלה על מי מהצדדים רובץ
נטל ההוכחה לצורך העניין שלשמו נדרשת העדות ... "
(פסקה 53 לפסק הדין. ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

ועוד נאמר בעניין הוכחת "יסוד שלילי" ב-ע"א 296/82 ד"ר נבנצאל נ' ניוקליאר,
פ"ד מ(3) 281:

"גם כאשר מדובר בהוכחת היסוד השלילי, שומה עלינו לשמור על העיקרון הבסיסי בדיני הראיות, כי נטל השכנוע רובץ על בעל הדין, אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו (ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד 504,
בעמ' 522), בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי (בג"צ 112/53 נקארה נ' שר-הפנים, פ"ד ז 956, בעמ' 960; ע"פ 172/68 המטפרסט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב (2), 3)."
(ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

משכך, המבקשות שעותרות לסעדים המבוקשים על ידם הן בבחינת "המוציא מחברו" ועליהן מוטלים נטלי השכנוע והראיה.

מה הוכיחו המבקשות באשר למקור המניות שבמחלוקת

11.

כפי שפורט לעיל, משנת 1989 מופיע אצל רשם החברות הרישום כי בנוסף ל-24 המניות הרגילות "המקוריות" שבחברה הונפקו עוד 24 מניות רגילות, אלו הן המניות שבמחלוקת.
מניות אלו היו רשומות במשך שנים כמוחזקות על ידי הסבתא, שרה רייכרט, והועברו -
בהתאם להוראה מפורשת בצוואתה - למשיבים 2 ו-3, דן ורביב רייכרט
. לעניין הצוואה
ייוחד פרק נפרד, אך יצוין כבר עתה כי אין חולק שבעת כתיבת הצוואה הייתה הסבתא
בצלילות דעת ותובנה שכלית מלאה. יוזכר גם כי רישום המניות על שם שרה רייכרט
תואם ראיות לפיהן החזיקה הסבתא - עוד קודם לאמצע שנות ה-80' - במחצית
ממקרקעי החברה.

זאת ועוד. מניות אלו הופיעו ברישומי רשם החברות באופן (כמעט) רציף עד למועד הגשתה
של תביעה זו, ורישומים אלה הם ששימשו מקור לאזכורן של אותן מניות במרבית תכתובותיה
של החברה.

12.

אכן, אין חולק כי בידי הצדדים אין כל מסמך המעיד על הקצאת המניות שבמחלוקת במועד מסוים. כל שיש לשני הצדדים - והדברים כתובים במפורש הן בעדויותיהם
והן בסיכומיהם - הן השערות בלבד באשר למקור המניות שבמחלוקת.

וכך העידה נועה, המבקשת 1:

"ש. את לא טוענת כלפי אביך שהוא ביצע העברה או הקצה או הוסיף מניות לחברה.
ת. אין לי מושג איך הטעות קרתה.
ש. את לא מייחסת לו פעולה יזומה מצידו בשינוי בהון המניות.
ת. אני לא יודעת איך הון המניות השתנה.
"
"ש. את טוענת שמרשם המניות נעשה בטעות, לא במזיד.
ת. זוהי השערה שלי.
ש. מעבר להשערה תסכימי שאין לך שום מסמך או בסיס לאותה השערה.
ת. אין לי שום מסמך או בסיס לאותן מניות שנוספו.
ש. אבל גם אין לך בסיס להשערה שהן הוספו בטעות, זה עדיין יכול להיות בכוונה.
ת. אני מעדיפה לחשוב שזה בטעות ולא בכוונה.
"

(ישיבה מיום 28.6.2007, עמודים 19-18 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

וכך העידה (בין היתר) עדי, המבקשת 2:

"ש. מה לדעתך קרה? איך קרה שמופיעות פתאום מניות נוספות ?
ת. לי ברור שזו טעות. ...
ש. טעות של מי ?
ת. לא יודעת.
ש. רשם החברות טעה? החברה ? אביך ? סבתך ?
ת. אין לי מושג.
"
"ש. מהיכרותך עם אביך יכול להיות שגם הוא טעה?
ת. יכול להיות. הכול יכול להיות. אין שום הסבר שמראה איך המניות האלה נוצרו
ולכן ברור שזו טעות.
ש. בגלל שאין הסבר את מסיקה שזו טעות ?
ת. בוודאי.
"


(ישיבה מיום 28.6.2007, עמודים 30-29 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

13.

לפי המבקשות, מקורן של המניות שבמחלוקת הוא טעות מקרית או הטעיה מכוונת. בסיכומיהן "מניחות" המבקשות - כהסבר אפשרי למקור המניות - שבשנת 1978, בעת שהסבתא העבירה לנכדים 24 מניות רגילות רשם החברות לא מחק את 24 המניות שהיו רשומות בהחזקתה. השערה זו, לטענת המבקשות, תואמת את הנטען על ידי עו"ד צידון שהעיד כי לא ייתכן
שבמרשם החברות תירשם הקצאת מניות ללא מסמך המעיד על כך.

לפי המשיבים, מקור המניות בהקצאה שביצעה הסבתא כבעלת החברה ומתוקפה נרשמו המניות במרשם החברות.

המשיבים מדגישים - והמבקשות אינן חולקות על כך - כי החל מפטירתו של הסבא פייבל ז"ל,
כבר בשנת 1968, היה בכוחה של הסבתא להקצות מניות נוספות מכוח אחזקתה בכל המניות
של החברה. בשנת 1978 נאמר במפורש כי היא יכולה לעשות כן מכוח אחזקתה במניית ההנהלה המחזיקה ב"כל זכויות ההצבעה בחברה וזכות בלעדית למינוי מנהלי החברה" (לשון החלטת האסיפה הכללית של החברה - נספח 16 לכתב ההמרצה; נספח א' לתשובת המשיבים 1 ו-2).
יצוין כי בסיכומי המבקשות נטען ארוכות באשר למעורבותו הרבה של דן, המשיב 2,
בניהול החברה החל מראשית שנות ה-70'. אף לו הייתי מקבלת את כל האמור שם כנכון אין בכך כדי לסתור את האפשרות של הסבתא להקצות מניות - ובשל כך לא מצאתי לדון בעניין זה.

מנגד - טוענות המבקשות כי הקצאה שכזו אכן הייתה אפשרית "טכנית", אך היא אינה אפשרית מבחינה חוקית בהיותה "קיפוח" של זכויותיהן כבעלות מניות.

בהתאם לאמור בכתב ההמרצה עצמו "המבקשות אינן רואות מקום לדון בטענות סבוכות אלה בשלב זה" (סעיף 34(ג) לכתב ההמרצה), ומשכך לא פירטו ולא הביאו ראיות להוכחת טענות אלה. לאור זאת, אינני רואה לנכון לדון בשאלה זו.

14.

טענתן הנוספת של המבקשות בהקשר זה היא כי אין להניח שהסבתא ביצעה הקצאה
של מניות נוספת לאור יחסיה הטובים עמן ועם בני הדודים.

בהקשר זה יוער כי המבקשות לא הביאו כל ראיה ביחס ליחסיהן עם הסבתא המנוחה
ברוב השנים הקודמות לשנת 1996 - בה נרשמו לראשונה המניות במרשם החברות - ובפרט ביחס לשנים הקודמות למחצית שנות ה-80', שייתכן שכבר אז החזיקה הסבתא באותן מניות. עוד יצוין
כי הקצאת המניות שבמחלוקת אכן דיללה את אחוז המניות שברשות הנכדים, אך בשום שלב
לא נשללו ממי מהם הזכויות הקנייניות במניות שכבר הוקצו להם כבר בשנת 1978.

יתרה מזו: אין במערכת יחסים בין בני משפחה, טובה ככל שתהיה, כדי ללמד על הדרך בה בוחר בעל רכוש לחלק את נכסיו. לפיכך, מערכת יחסים - טובה או רעה - אין בה כדי ללמד דבר.

מכל הטעמים הללו, אני קובעת כי לא מן הנמנע שהמניות שבמחלוקת הוקצו כדין על ידי הסבתא
שרה רייכרט ז"ל.

מרשם החברות וכוחו הראייתי

15.

כמצוין לעיל, צירפו המשיבים 1 ו-2 לכתב תשובתם "חוות דעת מומחה" מטעם עו"ד אלישע צידון, מי ששימש כרשם החברות בתקופה שבין 1.1.1997 ל-31.10.2005 (נספח י"ג לתשובת המשיבים 1 ו-2). בעדותו בפני
בית המשפט חזר עו"ד צידון על הנטען ב"חוות הדעת" (ישיבה מיום 5.7.2007, עמודים 81-79 לפרוטוקול).

ב"חוות דעת" זו טוען עו"ד צידון כי, מהיכרותו את התנהלות העניינים ברשם החברות,
סביר הרבה יותר כי המניות שבמחלוקת נרשמו במרשם החברות בהתאם להודעה על הקצאה שנעשתה כדין והמסמך המעיד על כך אבד - מאשר האפשרות שהמניות נרשמו בלא הודעה כאמור. בלשון "חוות הדעת" נאמר כי הסיכוי להתקיימות המקרה השני - קרי: רישום ללא מסמך -
הוא "אפסי וקטן לאין שיעור" מהסיכוי להתקיימות המקרה הראשון, קרי: אובדן המסמך.

כן הדגיש עו"ד צידון כי רישום הקצאת מניות ללא מסמך המעיד על ההקצאה היא "בניגוד לחוק ובניגוד לנוהלי העבודה" ועלול לחייב באופן אישי את עובדי רשם החברות - וזאת גם בהתאם לחקיקה בשנים הרלוונטיות בדבר חובת ביול מסמכים.

עוד נטען על ידי עו"ד צידון כי קיימת הסתברות ממשית כי ההודעה על הקצאה שהיוותה אסמכתא לאמור במרשם אכן לא תימצא בתיק החברה אצל רשם החברות:

"עובדי הארכיב משתדלים למנוע העלמת מסמכים מתיקי החברות על ידי המעיינים, אך אין זה בלתי-אפשרי להעלים מסמך מתוק התיק. היעלמות מסמך מתיק החברה מתרחשת מפעם לפעם."

"הייתה בעיה קשה בניהול הארכיב. בהחלט יתכן שהודעות שנותבו לבוחני החברות
לא תויקו בתיקי החברות או שתויקו ולאחר מכן נעלמו מתיק החברה."

"אלפי מסמכים לא תויקו בתיק החברות, חלקם נעלמו ואינם וחלקם נעלמו מהתיקים."
(ההדגשות במקור - נ.א.)

כמו כן העיד כי "הייתה בעיה של היעדר קובץ מרשם האוכלוסין בידי עובדי הרשם, דבר שגרם לשיבושים ברישום מספרי הזהות של בעלי מניות או דירקטורים" וכי עד לשנת 1997 הוקלדו מספרי תעודות זהות פיקטיביים.

ויוזכר כי במרשם החברות לא מצויים מסמכים הקשורים לפעילות החברה בשנים 1996-1988, בהן הייתה החברה פעילה - הגם שהייתה פעילות מועטה בלבד.

16.

המבקשות מצביעות על כך כי למרשם החברות אין כל כוח ראייתי של ממש,
ומשכך טוענות שאין להסתמך עליו כראיה.

אכן, חוק החברות, תשנ"ט-1999 ו-פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ז-1983 (להלן,
"חוק החברות" ו-"פקודת החברות") - אינו קובע כי למרשם החברות כוח קונסטיטוטיבי.

וכך נאמר בסעיף 41(א) לחוק החברות:

"העתק מאושר בידי הרשם של כל מסמך המוחזק או הרשום אצלו יתקבל
בכל הליך משפטי כמקור, ויהווה ראיה חלוטה לכך שהמסמך המקורי נמצא בלשכת רישום החברות."

ובאופן דומה נאמר בסעיף 389 לפקודה החברות:

"העתק מאושר ביד הרשם מכל מסמך המוחזק והרשום אצלו יקובל בכל הליך משפטי כראיה שוות-משקל למסמך המקורי ; אין צורך להוכיח את מעמדו הרשמי של הרשם."

הא ותו לא.

17.

גם עו"ד צידון, מי ששימש כרשם החברות, לא העיד אחרת בעניין זה:

"ש. מרשם החברות הוא לא קונסטיטוטיבי ?
ת. בתחום של הדיווח הוא דקלרטיבי.
ש. ומה שקובע זה ספרי החברה ?
ת. לא ספרי החברה אלא פנקסי החברה כמוגדר בחוק. אנו גם מציינים את זה שהעיון בתמצית רשם החברות אינה מהווה תחליף לעיון בתיק החברה שמנוהל ברשם החברות והעיון בתיק החברה אינו מהווה תחליף לניהול בפנקסים שאותם החברה חייבת לנהל ושפתוחים לעיונו של כל אדם, בהם פנקס בעלי המניות, פנקס המנהלים
ופנקס השעבודים.
" (ישיבה מיום 5.7.2007, עמוד 80 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור)

אכן בהוראות חוק החברות ופקודת החברות ניתן כוח ראייתי מוגבר דווקא לרישומים הנעשים
על ידי החברה עצמה. וזו לשונו של סעיף 133(א) לחוק החברות: "מרשם בעלי המניות
יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו."

ובאופן דומה נקבע בסעיף 62 לפקודה החברות: "פנקס החברים יהיה ראיה לכאורה לכל דבר שיש לפי פקודה זו חובה או רשות לרשום בו."

בענייננו, אין חולק כי פנקס חברים של החברה או מרשם בעלי המניות לא נמצא בידי החברה.

18.

עם זאת, על פי סעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), לרישום אצל רשם החברות תוקף ראייתי מחייב, הגם שאינו קונסטיטוטיבי,
משום היותו "תעודה ציבורית" על פי הגדרתה - תעודה "שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות". מלשון החוק והפסיקה, מהווה "תעודה ציבורית" - לכל הפחות - ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה (ראו: יעקב קדמי, "על הראיות", חלק ראשון, עמודים 563-566).

יתר על כן, הרישום אצל רשם החברות אף מהווה "רשומה מוסדית" - "מסמך, לרבות פלט,
אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". בהתאם להוראת סעיף 36(א) לפקודת הראיות: "רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה
בכל הליך משפטי, ..."
(ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

אשר על כן, מי שמבקש מבית המשפט להצהיר כי הרשום ב"תעודה ציבורית"
או ב"רשומה מוסדית" שגוי עליו להרים את נטלי השכנוע ברף ראייתי מוגבר כדי להוכיח
שנפלה טעות ברישום ומהו הרישום הראוי והנכון.

צוואת הסבתא

19.

ראיה חשובה המעידה על הקצאה מכוונת של המניות שבמחלוקת ועל נכונות הפרטים במרשם החברות היא צוואת הסבתא מיום 22.2.2001. מדובר בראיה עצמאית שאינה שואבת
את כוחה הלגיטימי מהרשום ברשם החברות. בצוואה זו קבעה הסבתא הוראות מפורשות
בדבר הורשתן של "24 מניותיי בחברה" (ההדגשה אינה במקור - נ.א.).

כפי שציינתי לעיל, אין כל טענה בדבר כשרותה המשפטית ויכולתה הקוגניטיבית של הסבתא
בעת שערכה את הצוואה.

לטענת המשיבים, הסבתא הייתה "אישה דעתנית חריפה ומחושבת". גם אם
תאור זה אינו תואם במלואו את התנהגותה של שרה רייכרט בערוב ימיה, כטענת המבקשות
(שלא הוכחה), אין בפי המבקשות כל הסבר לעובדה שבצוואתה מורישה הסבתא מניות רגילות, שלפי גרסתן ידעה שאלו הועברו על ידה לנכדיה כבר בשנת 1978. הטענה שדן הכתיב לסבתא
את האמור בצוואה לא רק שלא הוכחה, אלא שגם לא נטען כי הוגשה התנגדות לצו קיום הצוואה בטענה של השפעה פסולה.

לפיכך, תוכנה של הצוואה אינו מוטל עוד בספק ומהווה ראיה כי זה היה רצונה האחרון
של המנוחה.

הדעת נותנת שאם היו המניות שבמחלוקת מוקצות בטעות, הרי שהסבתא לא רק שלא הייתה מורה על הורשתן - אלא עושה כל שביכולתה, בין ישירות ובין באמצעות אחרים, לתיקון הטעות ורישום נכון של מצב המניות בחברה.

20.

המבקשות מפנות את תשומת ליבו של בית המשפט לרישום אצל רשם החברות
מיום 5.7.2001 - תאריך המאוחר לכתיבת הצוואה וקודם לפטירתה של הסבתא - שם נרשם כי לחברה 26 מניות רגילות בלבד. לטענתן, רישום זה מוכיח כי הסבתא פעלה למחיקת הקצאת המניות שבמחלוקת - הקצאה שנעשתה בטעות.

לטענה זו אין כל סימוכין - לא אצל רשם החברות ולא בצוואה מאוחרת, המתקנת את הצוואה
בה הוקצו המניות - ומשכך נותרה בגדר השערה גרידא שאין בה כדי להוות תחליף לעיגון ראייתי.

21.

טענה נוספת היא הטענה כי בעל שליטה בחברה, בענייננו – הסבתא, אינו יכול להקצות לעצמו מניות ללא תמורה תוך דילול בעלי המניות האחרים.

גם טענה זו איני יכולה לקבל.

הסבתא הייתה בעלת השליטה שהעניקה לה את הזכות הבלעדית לכנס אסיפות כלליות
וישיבות דירקטוריון, להצביע באסיפות אלה ולקבל בעצמה ולבדה כל החלטה שרשאים
אורגנים אלו לקבל - לרבות החלטה בדבר הקצאת מניות. דומה שהשארת מניית ההנהלה הפעילה אצלה בלבד, מלמד על רצונה של הסבתא לשלוט בחברה באופן בלבדי ולהיות מסוגלת
לקבל החלטות על דעתה שלה בלבד.

מכאן שצוואת הסבתא היא ראיה עצמאית הסותרת את השערת הטעות.

בטרם סיום

22.

אכן מדובר בתביעה המוגשת כנגד רישום שנעשה 16 שנים (!) קודם להגשת התביעה.
עם זאת, הוכח כי דן ידע על דבר הרישום השונה מזה שהיה ידוע למבקשות במשך שנים ארוכות.
לא שמעתי כל הסבר מדוע לא דאג להביא את הדבר לידיעת בנותיו, שהן בעלות עניין.
לו היה עושה כן במועד שנודע לו, היו יכולות המבקשות לברר עם סבתן את הדברים לאשורם - שכן אז עוד הייתה בין החיים.

תמיהה נוספת העולה מן הראיות היא מדוע רואה החשבון של החברה - רו"ח הרפז - שראה שינוי ברישום המניות בעת שהכין את הדוחות השנתיים, לא טרח לברר עם הסבתא את פשר השוני ברישום אצל רשם החברות. רואה החשבון גם לא טרח ליידע את שאר בעלי המניות כשהגיש
את הדוחות השנתיים. בירור ודיווח שכזה יכול היה לפזר את הערפל ששרר לגבי מקור ההקצאה ורישומה. כן תמוה שהמשיבים לא הביאו לעדות את עו"ד רונן כהן שבפני
ו נערכה צוואת הסבתא,
כדי לתמוך בטענה כי הסבתא הייתה מודעת לפרטיה.
כיוון שמדובר בסכסוך בין אב לבנותיו, אני מצרה על כך ששני הצדדים לא השכילו לפתור
את המחלוקת שביניהם בדרך של גישור - כפי שהצעתי להם בתום דיוני ההוכחות וכפי שמתבקש דבנסיבות העניין.

לסיכום

23.

בתביעה זו התבקש בית המשפט להצהיר כי אופן הקצאת המניות הרגילות של המשיבה 1
הינו טעות ויש לרשום את המניות בניגוד לאמור במרשם החברות מזה קרוב ל-20 שנים.
קבעתי לעיל, שהגם שלמרשם החברות אין כוח קונסטיטוטיבי - מהיותו "תעודה ציבורית"
ו/או "רשומה מוסדית" יש לו כוח ראייתי מוגבר.

נטל ההוכחה - נטלי השכנוע והראיה - מוטל בענייננו על המבקשות. אלה לא הציגו תשתית ראייתית, זולת השערות והנחות לפיהן הקצאת המניות מקורה בטעות או הטעיה שגרמה
לרישום שגוי של המניות שבמחלוקת. מנגד, הביאו המשיבים ראיות כי המניות נרשמו זה מכבר ואף אוזכרו בצוואת הסבתא, והורשו להם כדין.

במצב דברים זה, לא הוכיחו המבקשות את התובענה והיא נדחית לגופה.

לאור התוצאה, לא מצאתי לדון בטענותיהם הדיוניות של המשיבים.

24.

באשר לפסיקת הוצאות המשפט - בשל התמיהות שהעליתי בפסקה 22 לעיל,
שניתן לכנותן בשם כולל כ"נזק ראייתי" שנגרם למבקשות, ראיתי לנכון להורות כי כל צד
ישא בהוצאותיו.

המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום
.
ניתן ביום כ"ז באייר תשס"ח (1 יוני 2008), בהיעדר הצדדים.

________________
אחיטוב נורית, שופטת






הפ בית משפט מחוזי 1333/05 נועה רייכרט-גכט , עדי ברטשניידר נ' בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ , דן רייכרט , רביב רייכרט (פורסם ב-ֽ 01/06/2008)