פסקי דין על עבד אלחפיז נאג'י יונס | פסקי דין על מחמוד עבד אלקאדר נאג'י יונס

1494/07 א     27/04/2008




א 1494/07 עבד אלחפיז נאג'י יונס נ' מחמוד עבד אלקאדר נאג'י יונס




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
א
001494/07


בפני
:
השופטת הדסה אסיף
תאריך:
27/04/2008



בעניין
:
עבד אלחפיז נאג'י יונס





התובע


- נ
ג
ד -



מחמוד עבד אלקאדר נאג'י יונס





הנתבע


ב"כ התובע
: עו"ד וושאחי

ב"כ הנתבע
: עו"ד עבדל רזאק

פסק דין

1.
התביעה היא לפינוי ולסילוק יד.

בכתב התביעה טוען התובע כי הוא הבעלים של חלק מחלקה 10 בגוש 12165, וכי בחלקה קיימת חלוקה בעין באופן שכל אחד מבעלי הזכויות בה מחזיק בחלקים שבבעלותו.

לטענת התובע, הנתבע זכאי להירשם כבעלים של חלקים ששטחם 2,465 מ"ר בלבד, והוא מחזיק בפועל בשטח זה, ואף הקים עליו שלושה מבנים.

בכתב התביעה טען התובע כי לאחרונה פלש הנתבע לחלקים שבבעלות התובע, סלל עליהם דרך והקים חניון לרכב, באופן שסך השטח שאליו פלש הנתבע הינו 212 מ"ר. משטח זה מבקש התובע לסלק את הנתבע.

2
הנתבע, בבקשת הרשות להתגונן שהפכה להיות כתב ההגנה מטעמו, טען כי יש לדחות את התביעה שכן השטח שבמחלוקת אינו שייך לתובע מאחר ועוד בשנות השישים (1966), נעשה הסכם לפיו ויתר התובע לנתבע על חלקים מזכויותיו בחלקה 10, וקיבל בתמורה זכויות בחלקה 9 באותו גוש.

הנתבע טוען כי ההסכם בדבר החלפת הקרקעות הזאת לא נערך אמנם בכתב, אך בפועל פעלו הצדדים על פיו וכל אחד מהם נטע עצים בשטחו של האחר ועשה בו שימוש ונהג בו מנהג בעלים.

הנתבע טוען גם כי בעקבות ההסכם נעשה תשריט חלוקה שעליו חתמו כל הדודים (התובע הינו אח של אביו של הנתבע).

מהתשריט עולה, לטענת הנתבע, כי התובע אכן ויתר על 1,145 מ"ר מזכויותיו בחלקה 10 וקיבל במקומם שטח זהה בחלקה 9, שאותו עיבד לאורך כל השנים.

לטענת הנתבע, בשנת 89 נערך תשריט חלוקה נוסף שנחתם שוב על ידי כל בעלי הזכויות בחלקה, ובכלל זה התובע, וגם ממנו ניתן ללמוד על קיומו של הסכם החליפין שהנתבע טוען לו.

3.
גירסה זו של הנתבע פורטה כבר בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן מטעמו, ולמרות שלתצהירו צורפו שני התשריטים שהוזכרו בתצהיר, בחר התובע להתעלם מהתשריט משנת 1989, ואילו לגבי התשריט משנת 1966, טען התובע כי הוא חסר נפקות משפטית מאחר שאינו ניתן לביצוע ומאחר שהחתומים עליו לא היו אז רשומים כבעלי הזכויות בטאבו.

4.
מעבר לטענה זו, בחר התובע שלא להתיחס לטענות הנתבע בדבר החלפת הקרקעות, ולמעשה למקרא תצהיר התובע ניתן להבין כי התובע מכחיש את טענות הנתבע בדבר קיומה של החלפה כזו.

5.
רק בדיון היום התברר מעדותו של התובע כי בפועל, ובמשך למעלה משלושים שנה, היתה חלוקה בפועל בין הצדדים, שתואמת את גירסת הנתבע ואת טענות הנתבע בדבר עיסקת החליפין.


התובע הודה כי "הסידור הזה בשטח זה הרבה שנים, יותר משלושים שנה..." (עמ' 3 ש' 22), והודה באופן מפורש כי "מאז שאני השתמשתי בשטח הזה הם השתמשו בשלי ואני השתמשתי בשלהם. עד היום הזה זה קיים שאנחנו השתמשנו והם השתמשו" (עמ' 4 שו' 5).

6.
בעדותו שב התובע והודה בקיומה של הסכמה בדבר החלפת הקרקעות, והודה גם כי הסכמה זו הושגה בין הצדדים כבר לפני למעלה משלושים שנה (עמ' 4 ש' 22 ואילך).

התשובה שנתן התובע לשאלה מדוע התעלם מטענות הנתבע בענין זה ולא התיחס אליהן כלל בתצהירו, שנוסח כך שעולה ממנו הכחשה בדבר קיומה של עיסקת חליפין כזו, היא תשובה שרחוקה מלהניח את הדעת, שכן תשובת התובע היתה: "מה התצהיר שלי, אני לא זוכר מה שאני כתבתי אפילו" (עמ' 4 ש' 26).

7.
יוצא, כי גם התובע מודה בקיומה של עיסקת החלפת קרקעות, והמחלוקת האמיתית היא אם מדובר בעיסקה שמהותה החלפת בעלות בקרקע, כפי שטוען הנתבע, או עיסקה שמטרתה החלפת שימוש בקרקע, כפי שטען התובע בדיון היום (עמ' 5 ש' 26).

8.
לאחר ששמעתי את העדים היום, אני מעדיפה את גירסת הנתבע על פני גירסת התובע, וקובעת כי עלה בידי הנתבע להוכיח כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש על ידו.

9.
עדות התובע בפני
, לא רק שהיא סותרת את הגירסה שפורטה בכתב התביעה ואינה מתיישבת עם הגירסה שפורטה בתצהיר, אלא שגם לא הותירה רושם מהימן.

בעדותו התפתל התובע ונתן תשובות מתחכמות ומתחמקות בנוגע לעיסקת החליפין שנעשתה בין הצדדים.

10.
התברר גם כי התובע אכן נהג מנהג בעלים בשטח שקיבל בחלקה 9, ואף הגיש בענין זה תביעה לפיצוי לעיריית אום אל פחם בגין עבודות שעשתה זו בקרקע (עמ' 5 ש' 15).

11.
התובע אישר גם כי החלוקה בשטח, לפיה קיבל התובע לידיו שטח בחלקה 9, ותמורתו מסר לנתבע ולאחיו של הנתבע שטח בחלקה 10, נעשתה עוד כשאבי התובע היה בחיים והוא שחילק את הקרקע בינו ובין אחיו, שאחד מהם הוא אביו של הנתבע (עמ' 6 ש' 1).

מתשובה זו של התובע ניתן ללמוד חיזוק ממשי לגירסת הנתבע, לפיה מדובר בחלוקה שעניינה בעלות ולאו דווקא חלוקה לשימוש זמני.

12.
אמנם, קבלת גירסת הנתבע עומדת, לכאורה, בסתירה לרישום כפי שנעשה בספרי המקרקעין, ולפיו רשומים על שם התובע חלקים ששטחם למעלה מחמישה וחצי דונם, בעוד שעל פי גירסת הנתבע, שייכים לתובע חלקים ששטחם רק כ– 3,300 מ"ר בחלקה 10, אולם אין בעובדה זו לבדה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענת הנתבע.

13.
אמנם, מלכתחילה, עיסקה להעברת זכויות במקרקעין צריך שתיעשה בכתב, וזאת על פי הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, ולכאורה אם נעשתה עיסקת החליפין, שמשמעה העברת זכויות במקרקעין מהתובע לנתבע ולהיפך, וככל שזו לא נעשתה בכתב, הרי היא חסרת תוקף לפי הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, ואולם אני סבורה כי בנסיבות המקרה שבפני
, אין הדבר כך.

14.
ראשית, משום שהעיסקה הנטענת נעשתה בין הצדדים כבר בשנת 1966, טרם שנחקק חוק המקרקעין, ודבר זה עולה מפורשות מתשריט החלוקה משנת 1966 שעליו חתום התובע.

לענין זה אין משמעות לעובדה שהתשריט נעשה עבור מר עזמי יונס ולא עבור הנתבע, שכן הנתון הרלבנטי מתשריט זה הוא החלקים ששייכים על פיו לתובע, וחתימת התובע על התשריט.

שנית, משום שגם לפי גירסת התובע וגם לפי גירסת הנתבע, פעלו כל הצדדים על פי ההסכמה ששימשה בסיס לעיסקת החליפין, ונהגו זה בקרקעותיו של זה מנהג בעלים כשהם נוטעים איש בחלקת חברו נטיעות שונות ועושים בהן שימוש לצרכיהם.

15.
לענין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא, פד"י נ' (1) עמ' 185, שם הכיר בית המשפט בקיומה של עיסקה במקרקעין גם כשלא היה בפני
ו חוזה כתוב וחתום על כל פרטיו ודקדוקיו.

בית המשפט קבע שם כי די בכך שיהיה מסמך המעיד על העיסקה, אף שאינו חוזה, וכי יש מקרים שבהם יוכל מסמך כזה לספק את דרישת הכתב.

נקבע גם כי לעיתים אין אף צורך בכך שיהיה מסמך אחד שיעיד על העיסקה, ודי אם קיימת אסופת מסמכים שיש בכולם יחד, כשהם משלימים זה את זה, כדי להעיד על הפרטים המהותיים הנדרשים לעריכת העיסקה.

נקבע גם כי חתימת בעלי הדין על המסמך אינה הכרחית.

16.
בית המשפט קבע באותו ענין כי יש בעקרון תום הלב, במקרים מתאימים, די אפילו כדי לשלול את דרישת הכתב לצורך שכלול התחייבות לעשיית עיסקה במקרקעין.

אמנם, השימוש בעקרון של תום הלב לצורך "הגמשת" דרישת הכתב, צריך להיעשות בזהירות רבה, אך במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לו.

17.
נקבע כי המאפיין מצבים בהם ייעשה שימוש בדרישת תום הלב, הוא שעולה ממצבים אלה "זעקת הגינות" המצדיקה סטיה מעקרון הכתב, וכי לא ניתן לתת מראש רשימה סגורה של מצבים כאלה והם משתנים על פי נסיבות החיים (שם בעמ' 197).

נקבע כי ההחלטה אם ניתן לוותר במקרה מסוים על דרישת הכתב ראוי שתתבסס על משקלם המצטבר של שני רכיבים: האחד, האם התחולל שינוי מצב בעקבות החוזה, כגון שהוא קויים או שהיתה עליו הסתמכות, והשני, מה מידת אשמתו של הצד המתנער מביצוע החוזה.

18.
לאחר ששמעתי את הראיות, נחה דעתי כי המקרה שבפני
נכנס לגדר המצבים החריגים שאליהם כוונה ההלכה שנקבעה בע"א 986/93 הנ"ל.

שוכנעתי מכל העדויות שהביא הנתבע, שלא רק שלא נסתרו על ידי התובע והעד מטעמו, אלא שאושרו על ידי עדותם של אלה, כי נעשתה עיסקת חליפין שלפיה העביר התובע לנתבע חלק מהשטח שבבעלות התובע בחלקה 10, וקיבל במקום שטח זה שטח חליפי בחלקה 9.

19.
מסקנתי זו מבוססת, כאמור, לא רק על העדויות שהביא הנתבע, ואשר כולן תומכות בגירסת הנתבע, אלא גם על עדות התובע, עדות העד מטעמו של התובע, והעובדה שהתובע אכן חתום על שני תשריטים שהחלוקה המתוארת בהם מתיישבת היטב עם גירסת הנתבע, ואשר התובע לא נתן בתצהירו או בעדותו הסבר מניח את הדעת לחתימותיו על תשריטים אלה.
אמנם, בסיכומיו ניסה ב"כ התובע לתרץ את חתימותיו של התובע על התשריטים - אך הסברים אלה של ב"כ התובע, אינם רלוונטים, משלא נשמעו מפיו של התובע עצמו - אם בתצהירו ואם בחקירתו הנגדית.

מעבר לכך - גם ההסבר שנתן ב"כ התובע אינו מתיישב עם גירסת התובע עצמו.

לפי גירסת התובע - הריהו בעלים של 5600 מ"ר בחלקה 10 (ר' תשריט החלוקה שצורף לתצהיר התובע).

גם אם אקבל את טענת ב"כ התובע כאילו חתימתו השניה של התובע על גבי התשריט מ- 1989, היא בגין השטח הנוסף של 2223 מ"ר (ולא בגין דרכים, כטענת הנתבע) - עדיין אין השטח שמוקצה לתובע עפ"י תשריט 89 - תואם אם גרסת התובע עצמו.

גם מסיבה זו, כמו גם העובדה שהתובע עצמו כלל לא נתן הסבר כלשהו לחתימותיו ע"ג התשריט - אני מעדיפה את גרסת הנתבע.

20.
העובדה שהתובע חתם על התשריטים שמהם עולה חלוקה כנטען על ידי הנתבע, יש בה כדי לשמש מסמך בכתב על פי הדרישה המקילה כפי שפורטה בע"א 986/93, בפרט לנוכח חתימת התובע. על כל פנים, גם אם אין די במסמכים אלה כדי לשמש משום "מסמך בכתב" כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין, הרי שניתן במקרה שבפני
לוותר על דרישה זו לאור מכלול העדויות, שממנו עולה מסקנה חד משמעית לפיה הצדדים שינו מצבם בעקבות עיסקת החליפין וקיימו אותה בפועל, וזאת לאורך תקופה ארוכה של למעלה מארבעים שנה.

21.
התובע, לא רק שהתעלם מקיומה של עיסקת החליפין והודה בקיומה רק בדיון היום, אלא שגם לא נתן הסבר מניח את הדעת להחלטתו להתנער ממנה, ולשוב ולדרוש את חלקו ההסטורי בחלקה 10, חלק שהתובע מודה שלא עשה בו כל שימוש שהוא במהלך כל השנים שמאז 1966.

למעשה, התובע, בכך שהתעלם בתביעתו ובתצהירו מקיומה של עיסקת החליפין, לא טרח לבאר לבית המשפט מיהו שמחזיק כיום, לגירסת התובע, באותו דונם שבמחלוקת, שכן התובע טוען בכתב התביעה כי הוא מבקש לסלק את ידו של הנתבע משטח של 212 מ"ר בלבד.

עובדה זו פועלת לחובת התובע, ומחזקת גם היא את גירסת הנתבע לפיה הוא שמחזיק בכל השטח השנוי במחלוקת, 1,145 מ"ר מאז 1966 ועד עצם היום הזה.

22.
אמנם, שאלת הבעלות בשטח שבמחלוקת חורגת מתחום סמכותו של בית משפט זה, ואולם לצורך הכרעה בתובענה שבפני
די בנתונים שהביא הנתבע, בסתירות שבגרסת התובע ובהלכות שפורטו לעיל, כדי להביא אותי למסקנה כי אין מקום בשלב זה להורות על סילוק ידו של הנתבע מהשטח שבמחלוקת.

לפיכך, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבע בגין תביעה זו ובשכ"ט עו"ד לנתבע, בסכום כולל של 10,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008) בהעדר.


הדסה אסיף
, שופטת

ב.ב.+ר.א.







א בית משפט שלום 1494/07 עבד אלחפיז נאג'י יונס נ' מחמוד עבד אלקאדר נאג'י יונס (פורסם ב-ֽ 27/04/2008)