פסקי דין על רפי אטיאס | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ

16328/99 א     21/03/2006




א 16328/99 רפי אטיאס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
א
016328/99


בפני
:
כב' השופט מנחם רניאל
תאריך:
21/03/2006




בעניין
:
רפי אטיאס



ע"י ב"כ עו"ד
לבנת אלון

התובע



- נ
ג
ד -


איילון חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
נחשון יוסף

הנתבעת


פסק דין

זו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח רכב לאחר שהרכב, לטענת התובע, נגנב. לאחר הגשת תצהירים, בין הצדדים שהתביעה תוכרע לפי סיכומים שיוגשו, תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם. לפי הסכמה זו הוגשו טיעוני הצדדים.

ביום 6.12.02 נתתי

פסק דין
בתיק זה. קבעתי שעל פי הדין, הנטל להוכיח את מקרה הביטוח, לרבות אי מעורבתו של התובע בגניבת הרכב, מוטל על התובע. הנתבעת הכחישה את מקרה הביטוח וטענה כי התובע היה שותף לגניבה הנטענת. בפסק דיני הקודם קבעתי שיש בגירסתו של התובע והעדים סתירות רבות, לרבות בשאלת מועד גילוי הגניבה, מתי הרכב לא נגנב, מועד נסיעתו של התובע למשטרה, ועוד.

כך, בשאלת מועד גילוי הגניבה, גירסת התובע בכתב התביעה, בתשובות לשאלון ובסיכומים היתה שהגניבה התגלתה בשעה 14.50. זו גירסה א'. לעומת זאת, העיד אבי התובע שבשעה 9.30 חזר מהליכה וגילה שהרכב איננו, העיר את התובע ושאל אותו אם השאיל את הרכב למישהו, ואז התגלתה הגניבה. זו גירסה ב'. גירסה ג' מופיעה בתצהירו של משה חדד,
העד מטעמו של התובע, כי הגילוי היה בערך בשעה 12.30.

כך, בשאלת מועד ההודעה למשטרה, אמר התובע שמייד כשגילה את הגניבה הודיע למשטרה, כפי שסביר שיעשה. עולה מהתמליל של חקירתו על ידי החוקר הפרטי, שהתובע נסע עם חברו למשטרה בשעה 10.30 (עמ' 14 לתמליל). העד מטעמו של התובע, משה חדד, העיד בתצהירו שההודעה למשטורה היתה בסמוך ל- 12.30, הוא מועד הגילוי. לפי הטופס מהמשטרה, ההודעה היתה בשעה 14.45. התובע לא העיד בתצהירו כאמור ומתיישב עם טופס המשטרה.

לאור סתירות אלה, ולאר העובדה שהתובע מסר רק שלט רחוק אחד מבין השניים הקיימים, דבר היכול להצביע על מסירת שלט רחוק לאדם אחר, קבעתי שגירסתו של התובע אינה אמינה בעיני מעבר למאזן ההסתברות, ולכן התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ודין תביעתו להידחות. ודוק, לא קבעתי שהוא משקר. לא קבעתי שהוא רמאי. קבעתי שהוא לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו מכיוון שלא עבר את מאזן ההסתברויות. דחיתי איפוא את התביעה וחייבתי בהוצאות של 3,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי לאור התוצאה הקשה מבחינת התובע, אליה הגעתי, לא היה מקום לנהל את המשפט בדרך של ויתור על חקירת העדים, שכן מסקנתי מטילה צל כבד על אמיתותו
[1]
. מלבד העובדה שזו ההלכה, יש לכך גם הגיון. חברת הביטוח לא היתה נוכחת בעת האירוע. קשה לה מאד להביא ראיות פוזיטיביות בדבר שותפות לגניבה שאינה נעשית בריש גלי. לעומת זאת, הדברים נמצאים בידיעתו המיוחדת של התובע. על כן מוצדק להטיל עליו את נטל ההוכחה.

דבר לא השתנה לטובת התובע מאז פסק דיני הקודם. להיפך, הגירסה העובדתית של התובע התערערה. העד היחיד שהופיע מטעמו העלה גירסה חדשה שאיני מאמין לה בדבר חיפושים שנעשו. העד היחיד שהופיע לא נתן שום הסבר לסתירות בזמנים. להסיר ספק, למרות נסיונותיו של ב"כ התובע לטעון שאין סתירה בשעות, שכן גירסה לפיה הרכב נגנב בין 8.30 ל- 14.30 אינה סותרת את הגירסה שגניבת הרכב התגלתה ב- 9.30 או את הגירסה שגניבת הרכב התגלתה ב- 12.30, כאשר גירסת התובע במשטרה היתה שהרכב התגלה בסמוך ל- 14.30, זו סתירה בשעות שלא הוסברה. ולמרות הטענה העובדתית שמעלה ב"כ התובע בסיכומיו כי השלט השני נמסר, זו טענה עובדתית שלא הובאה שום ראיה עליה מעולם, למרות שהיא מופיעה כחלק מפסק הדין הקודם מאז 2002.

יתר על כן, מאי התייצבותו של התובע לחקירה יש להסיק גם שאילו היה מתייצב לחקירה היתה עדותו סותרת את גירסתו
[1]
כנראה הכוונה "על מהימנותו".
[1]
ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה
(4) 651.







א בית משפט שלום 16328/99 רפי אטיאס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/03/2006)