פסקי דין על משה מויאל | פסקי דין על שרית פשלי

2083/07 תק     02/06/2008




תק 2083/07 משה מויאל נ' שרית פשלי




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רמלה
תק 002083/07 ; תק 2083.1/07

בפני
:
בפני
כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט
תאריך:

03/06/2008





בעניין

:
משה מויאל





התובע והנתבע שכנגד



נ
ג
ד



שרית פשלי





הנתבעת והתובעת שכנגד


פסק דין

סכסוך כספי בין בעלי הדין לתביעה, בגין תשלום על עבודות חשמל ומיזוג שבוצעו על ידי התובע בבית הנתבעת הוא נושא התביעה.
התובע ביצע את העבודות אך לא שולמה לו לטענתו מלוא התמורה בגינן ועל כן הגיש תביעה כספית לתשלום יתרת שכר עבודתו, מנגד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בעילה של הפרת חוזה.

התובע בתביעה העקרית והנתבע שכנגד יקרא להלן התובע והנתבעת שהיא גם התובעת שכנגד תקרא להלן הנתבעת.

הנתבעת בקשה לבנות תוספת של יחידת דיור בביתה במושב גינתון, ולשם ביצוע העבודה פנתה לתובע על מנת שיבצע את העבודות.
בין התובע ובין הנתבעת נחתם הסכם לבנית יחידת הדיור, ההסכם הוצג לפני ואין מחלוקת לגביו.
לטענת הנתבעת, היה על התובע להתחיל את עבודות הבניה ב- 1 ביוני, אך הוא הגיע לבצע את העבודה רק לאחר כחודש ימים ולכן נאלצה לחפש בעל מקצוע אחר (סעיפים 3 ו- 4 לכתב התביעה שכנגד) וכן "הוא לא הגיע חודש ימים ולכן לא היתה לנו ברירה ולקחנו קבלן חדש" (עמ' 4).


מנגד טוען התובע כי "...צוין מפורשות כי העבודה תחל בתחילת חודש יולי" (סעיף 2 ג. לכתב ההגנה בתביעה שכנגד), ולא בחודש יוני כנטען.
בהסכם העבודה שצרפה הנתבעת לכתב התביעה שכנגד נאמר כי "בתאריך 1/7/07 המבצע (מושיקו מויאל כמוגדר בראש ההסכם – א.נ.ח) יחל לבנות את יחידת דיור מחומר...".
הסכם העבודה החתום על ידי הצדדים תומך בטענת התובע.
כתב התביעה שכנגד רצוף סתירות; כך נאמר בסעיף 2 לכתב התביעה שכנגד "התובעת חתמה במהלך חודש יוני 2007 על הסכם..." ומנגד, "למרות התחייבותו להתחיל את העבודה ב- 1 לחודש יוני, במשך כל חודש יוני 2007 הנתבע לא הגיע להתחיל את העבודה כפי שסוכם" (סעיף 3 לכתב התביעה שכנגד). מדברים אלה של הנתבעת עולה כי חתימה על חוזה במהלך חודש יוני אינה מתישבת עם הסכמות לגבי מועד התחלת עבודה שכבר חלף.
לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת לענין אי הופעת התובע במועד להתחלת ביצוע העבודות.

לטענת התובע, עובר לתחילת העבודות בקשה הנתבעת לערוך שינויים בתכניות הבניה; התובע
הבהיר לנתבעת כי שינויים כרוכים בתוספת עלות כספית נוספת בסך של כ- 20,000₪, והנתבעת בקשה לבדוק הצעות מחיר נוספות, ואכן בסופו של דבר סכמה על ביצוע העבודות עם בעל מקצוע אחר (סעיפים 2 ד – 2 ז לכתב ההגנה של התביעה שכנגד וכן עמ' 5 לפרוטוקול).

עיינתי בהצעת המחיר ובהסכם העבודה שצורפו לכתב התביעה שכנגד לשם השוואה: ההסכם עם התובע והצעת המחיר של בעל המקצוע שביצע בסופו של יום את העבודות, וראיתי כי הצעת המחיר של בעל המקצוע האחר אינה תואמת להסכם עם התובע, כך למשל היא מכילה תוספות שאינן מופיעות בהסכם עם התובע.
מכאן שאני מעדיפה את גרסת התובע כי המחלוקת על ביצוע עבודות הבניה היתה היקף העבודות ותוספות לעבודה לפי בקשת התובעת לאחר חתימת ההסכם עם התובע.
מקובל עלי כי זכותה של התובעת לקבל הצעות מחיר נוספות ולבצע את העבודה עם כל קבלן שלדעתה יבצע את המירב לפי תנאיה, יחד עם זאת משהעדיפה התובעת לבצע את העבודה עם הקבלן האחר, ולא נסתרה הטענה כי התובע היה מוכן להתחיל את העבודות ב- 1 ביולי בהתאם להסכם המקורי, לא מצאתי כי התובע הפר את התחייבויותיו החוזיות, הן באשר למועד תחילת העבודה והן באשר לסכום, בהיותו שונה מהסכם העבודה עליו חתמו הצדדים.

לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת כי התובע הפר התחייבות חוזית, ומשכך אני גם דוחה את טענותיה לענין הפרש עלות העבודה ששילמה לקבלן החלופי לעומת ההסכם שנחתם עם התובע.
משקבעתי כי התובעת בחרה מרצונה שלא לקיים את ההסכם שנחתם בינה לבין התובע, ממילא לא מצאתי גם לקבל את תביעתה בקשר לעבודות שנכללו בהסכם שבינה לבין התובע ולא היו כלולות בהסכם עם הקבלן הנוסף. הנתבעת גם לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות בסך 2000 ₪, לא בפועל ולא כתוצאה ממחדלי התובע ועל כן אני דוחה את התביעה שכנגד גם בענין זה.

אלא שבכך לא באה לסיום פרשת היחסים בין בעלי הדין, בהמשך סוכם בין התובע לבין הנתבעת כי התובע יבצע את עבודות החשמל ביחידת הדיור.

אין מחלוקת כי התובע ביצע עבודות חשמל בדירה "...אבא שלי אמר לו שלא קרה שום דבר ושלא יעשה את העבודה הזאת אלא רק את עבודות החשמל כי מושיקו הוא חשמלאי טוב..." (עמ' 4 ש' 23-24), גם אין מחלוקת על ההסכמות לביצוע עבודת החשמל ועל התמורה שנקבעה, הצדדים חלוקים על סכום הכסף ששולם בפועל.
ההסכמות לביצוע עבודות החשמל לא הועלו על הכתב, ועל היקפן למדתי מהפירוט שצורף לכתב התביעה, עבודות בהיקף של 9500 ₪ + מע"מ.
התובע אינו מכחיש כי קיבל 2500 ₪ מהנתבעת "קיבלתי בתחילת העבודה סכום של 2,500 ₪ שנועד לחומרים" (עמ' 1) ועל כן, יתרת החוב לטענתו, היא 7,000 ₪ + מע"מ, קרי, 8,085 ₪.
מאידך טוענת הנתבעת כי סיימה לשלם לתובע את כל התמורה עבור עבודתו, ו"לטענתי אני לא חייבת לו שום כסף" (עמ' 2 ש' 14);
לטענתה שִׁלְמה 4,900 ₪ במזומן ועוד 4,000 ₪ שולמו בדרך של קיזוז מחיר אופנוע שמסרה לתובע במקום תשלום יתרת התמורה.

"כאשר 2,500 ₪ זה כבל שלא קשור ועוד 2,400 ₪ בנוכחות אמא שלי. בסך הכל שלמתי 4,900 ₪ במזומן..." (עמ' 3) וכן, "ביום שסיכמנו על האופנוע, זה 4,000 ₪..." (עמ' 2). לטענתה שִׁלְמה לתובע את מלוא התמורה בגין עבודותיו בסך של 8,900 ₪ ועל כן, אין היא חבה לתובע כסף, ולהיפך לטענתה התובע חייב לה "לא יתכן שאני אוציא כסף מכיסי ואפסיד" (עמ' 5 ש' 2).
ראיתי להתיחס לסכומים שלטענת הנתבעת שלמה לתובע. ראשית יאמר כי התובע הכחיש קבלת כל סכום כסף מזומן מעבר ל-2,500 ₪ שקבל בתחילת העבודה לצורך רכישת חומרים.
אשר ל-2,400 ₪ "אני לא קיבלתי שום 2,400 ₪" (עמ' 4 ש' 7).
התובעת עומדת על כך ששלמה את הסך של
2,400 ₪ באמצעות אמה שהעבירה לתובע את הכסף במעטפה "...ועוד 2,400 ₪ בנוכחות אמא שלי" (עמ' 3 ש' 8)


ועוד ציינה כי "בגלל שאני לא נמצאת כמעט בבית הייתי משאירה את המעטפה עם הכסף אצל ההורים שלי" (עמ' 3 ש' 9-10).

מאחר שלא היה בידי הנתבעת להציג קבלה, "יש כסף ששולם מכיסי וללא קבלה" (עמ' 2), צרפה תצהיר של אמה כי שילמה לתובע את הסך של 2,400 ₪ במזומן, ובנוסף העידה האם גם בבית המשפט.
בתצהיר האם צוין כי "אני שילמתי לתובע את הסך של 2,400 ₪ במזומן עבור העבודה אצל ביתי במהלך חודש אוקטובר 2007. את הכסף המזומן נתן התובע לאשתו בנוכחותי." (סעיף 3 לתצהיר).
בעדותה לפני חלו שינויים, 'נוספה' מעטפה ובה סכום כסף שאין היא יודעת לנקוב בו, גם נוספה הגרסה כי קבלה את המעטפה מבתה הנתבעת, ועוד נאמר כי אין היא בטוחה אם נתנה את הכסף לתובע עצמו או לאשתו, "אני לא יודעת כמה כסף נתתי לו, שרית נתנה לי מעטפה ואני נתתי לו אותה" ובהמשך "הוא עבר אצלנו ואשתו באה לחנייה, ואפילו ישבה איתנו לשתות קפה ונתתי לה את הכסף בחניה" (עמ' 3 ש' 17-19).
בשל הסתירות שמצאתי בגרסת הנתבעת שלא נתמכה בראיה חיצונית, וכן הסתירות שמצאתי בין שתי גרסאות האם, מצאתי שלא לקבל את הגרסאות הללו.
בהעדר ראיות לתשלום הסכום הנטען, ובשל הסתירות כאמור אני מקבלת את גרסת התובע.

לענין
האופנוע – לגרסת הנתבעת סוכם בין הצדדים כי 4,000₪ ישולמו לתובע בדרך של העברת האופנוע שלה לאחזקתו וסך זה של 4,000 ₪ יקוזזו מדמי העבודה (סעיף 8 לכתב ההגנה).
התובע לא הכחיש את הטענה (עמ' 1 ש' 10), אך לטענתו "הובטח לי בזמן ההתקשרות שעד גמר העבודה האופנוע ישוחרר מעיקול ויעבור לידי. בפועל האופנוע הזה לא שוחרר לא מעיקול, לא משעבוד" (עמ' 1 ש' 12), ולכן החזיר לנתבעת את האופנוע, אצלה הוא מצוי עד היום.
מנגד טוענת הנתבעת כי "הוא יודע שהאופנוע מעוקל ואי אפשר להסיר את העיקולים" (עמ' 2 ש' 15-16). ולטענתה שינה דעתו כי "הוא ידע שיש בעיה בסוויץ'...הוא ראה שעלות התיקון כנראה גבוהה..."(עמ' 2 ש' 17).

כך או כך, האופנוע מצוי כיום ברשות הנתבעת, ולא מקובלת עלי דרך של החלפת מוצר בתמורת עבודה, דרך הכרוכה גם בהתחמקות מתשלומי מס. משהוחזר האופנוע לרשות הנתבעת עליה לשלם את התמורה בגין העבודה שנעשתה עבורה ולא הוכחשה אלא הוכחש עצם התשלום.

יתרת החוב - מעיון בפרוט העבודות ובסכומים שצרף התובע לכתב תביעתו ומכתב ההגנה של הנתבעת, עולה כי המחלוקת בין הצדדים אינה משמעותית וסבה לענין תוספת נקודות חשמל (לגרסת הנתבעת סוכם על 600 ₪ ולא על 950 ₪ כגרסת התובע); לענין 500₪ עבור צנרת וקופסאות חיבורים עבור "

hot
" (לטענת הנתבעת כלולה העבודה במסגרת עבודות החשמל) ולענין ה- 400 ₪ עבור טיימר של דוד השמש (לטענת הנתבעת הטיימר לא סופק).

לענין הטיימר של דוד החשמל, הנתבעת הציגה חשבונית מס/קבלה של בעל מקצוע הכוללת גם "החלפת מפסק לדוד לשעון שבת", ובהעדר ראיה של התובע לקניית הטיימר אני מקבלת את גרסת הנתבעת.
לענין הצנרת וקופסאות חיבורים עבור "

hot
", בדיון שלפני ציין התובע כי "...התווספו תוספות שבמהלך העבודה התבקשתי לעשות, כמו צנרת עבור הכבלים של הטלוויזיה...", ומנגד הסתפקה הנתבעת באמירה סתמית כי עבודה זו היתה כלולה במסגרת עבודות החשמל.
משכך מצאתי לקבל את גרסת התובע בענין זה.
לענין תוספת נקודות חשמל, לא הוצג כל הסכם לענין מחיר לנקודת חשמל והתובע גם לא ציין בכמה נקודות חשמל מדובר, על כן מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת כי מדובר ב- 4 נקודות (סעיף 7 לכתב הגנתה), והמחיר שסוכם בין הצדדים לגרסת הנתבעת נשמע סביר, (כך גם עולה מאתר
האינטרנט של החשמלאים המורשים בישראל, כי מחיר ממוצע לנקודת מאור הוא כ- 150 ₪) ואני מקבלת את גרסת הנתבעת לענין זה.

לאור כל האמור אני מחיבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים לפי הפירוט הבא, (יאמר כי לגבי חלק מהסכומים אין מחלוקת כפי שעולה מכתבי הטענות),
ביצוע עבודות חשמל בדירה - 3,500 ₪ - אין מחלוקת
אספקה והתקנת מזגן 3 כ"ס -
3,500 ₪ - אין מחלוקת
התקנת מזגן 1 כ"ס -
650 ₪ - אין מחלוקת
תוספת נקודות חשמל מעבר לסיכום הראשוני -
600 ₪ - לפי קביעתי לעיל
צנרת וקופסאות חיבורים עבור "

hot
" -
500 ₪ - לפי קביעתי לעיל

סך הכול – 8,750 ₪, לסכום זה יוסף מע"מ רק נגד חשבונית מס כדין.
מהסכום האמור יש לנכות סך של 2,500 ₪ ששולמו בתחילת העבודה, ובסך הכל אני מחיבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,250 ש"ח.
בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע
הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

לא מצאתי להתיחס לטענות
הנתבעת לענין תליית נברשות, החלפת פלורסנטים וגרימת נזק שנגרם לטענת הנתבעת משלא הובאה כל ראיה לכך.

בסיום הדברים אומר כי במהלך ישיבת בית המשפט, ומשראיתי את יחסי בעלי הדין עקב היכרות קודמת, ניסיתי להביאם לפשרה, שלצערי לא צלחה.
יחד עם זאת גם לאחר שנדרשתי ליתן

פסק דין
אני רואה להמליץ לתובע לערוך ביקור בבית הנתבעת ולבצע את העבודות שהביע הסכמתו לבצען גם אם לא חויב לעשות כן.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום כ"ח באייר, תשס"ח (2 ביוני 2008) שלא במעמד הצדדים.


אסתר נחליאלי-חיאט
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 2083/07 משה מויאל נ' שרית פשלי (פורסם ב-ֽ 02/06/2008)