פסקי דין על אהרון פחימה | פסקי דין על מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עלית | פסקי דין על עיריית נצרת עלית | פסקי דין על ניבה פורן |

1436/07 בשא     02/05/2008




בשא 1436/07 אהרון פחימה נ' מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עלית, עיריית נצרת עלית, ניבה פורן




בעניין:
1



בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת
בשא001436/07
בתיק עיקרי: עתמ 001214/07

בפני
:
כב' השופט יצחק כהן
- סגן נשיא
תאריך:
02/05/2008





בעניין:
אהרון פחימה







המבקש

נ
ג
ד


1. מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עלית
2. עיריית נצרת עלית

3. ניבה פורן








המשיבים


החלטה

א.
פתח דבר:

בפני
עתירה מנהלית ובקשה לסעד זמני שעניינם עיסוקו של העותר ברוכלות ברחבי העיר נצרת עילית, ברישיון אם לאו.

ב.
רקע:

1.
העותר הינו נרקומן משוקם (כלשונו) אשר קיבל בשנת 2000 רישיון רוכלות למכירת ירקות ופירות בנצרת עילית (להלן: "העותר/המבקש").

2.
המשיב 1 הינו ראש עיריית נצרת עילית נכון למועדים הרלבנטיים הנטענים בעתירה (להלן: "המשיב 1").

3.
המשיבה 2 הינה עיריית נצרת עילית (להלן: "העירייה").

4.
המשיבה 3 הינה מנכ"לית העירייה נכון למועדים הרלבנטיים הנטענים בעתירה (להלן: "המשיבה 3").

5.
ביום 11.10.00 הוענק לעותר רישיון רוכלות למכירת ירקות ופירות בנצרת עילית, וזאת על ידי סגן ראש העירייה דאז דני חנניה – הרישיון לא הותנה במיקום מסוים ולא הוגבל בזמן, לפחות על פי הכתוב בו (לטענת העירייה ההגבלות על הרישיון נאמרו לעותר בע"פ).

6.
העותר מכר את מרכולתו בתקופות מסוימות בסמוך למזנון "פינתי" מול מרכז "דדו" בנצרת עילית מבלי מפריע.

7.
החל משנת 2001 פתחו המשיבים בסדרה של הליכים משפטיים ואחרים כנגד העותר כדי להביא לסילוקו ממזנון "פינתי" ובכלל זה כדי להביא לביטול רישיון הרוכלות שניתן לו, בעוד העותר פועל בכל דרך אפשרית לבטל את פעולותיהם של המשיבים.

להלן פירוט חלקי של ההליכים המשפטיים המשמעותיים למקרה דנן:

8.
במסגרת ת.פ. (שלום נצרת – כב' הש' צרפתי) 2799/01 (אליו צורפו 9 תיקים פליליים נוספים) הואשם העותר בעיסוק ברוכלות ללא רישיון וחניה אסורה בהקשר של העיסוק ברוכלות הנ"ל; הש' צרפתי בהכרעת דינו קבע כי הליכי ביטול הרישיון שנקטה העירייה בטלים בשל אי תקינותם, ועל כן במועדים הרלבנטיים לאישומים העותר החזיק ברישיון רוכלות תקף אשר יש בו כדי להביא לזיכויו מהמיוחס לו.



הש' צרפתי מתח ביקורת הן על התנהלותה של העירייה בדבר אופן ביטול רישיונו של העותר (ללא שימוע וכיוצב') והן כנגד התנהלותו של העותר אשר:

"ניצל לרעה את הרשיון שניתן לו" ו"פעל בבריונות" –
"הנאשם ניצל את הקושי המשפטי שאליו נקלעה הרשות, לאור היקף הרשיון שהוציאה ודרך ביטולו המוטעית להנצחת מצב שלילי קיים ובלתי אפשרי, תוך הקטנת נציגי הרשות ובעלי העסקים ולא השכיל לנצל את מצוקת הרשות, לפתרון הולם הגון ומאזן".

9.
לאחר ניסיון נוסף של המשיבים לבטל את רישיונו של העותר, עתר העותר בעת"מ 1008/06 בבימ"ש זה בהחלטה (מיום 21.5.06) נקבע:

"אני מצהיר כי רישיון הרוכלות שבידי העותר לא בוטל כדין. המגבלות שהוטלו עליו בכל הנוגע למקומות בהם אין הוא רשאי לפעול כרוכל או מגבלות על אופן ביצוע הרוכלות – מבוטלות. הרישיון הנוכחי שבידי העותר יפוג בסוף שנת 2006 ואחר כך יהיה עליו להגיש בקשה לחידוש הרישיון והיא תטופל כדרך שמטפלים בבקשות לרישיון תקופתי לרוכלות"

(השופט ממן).

על פסק דינו של כב' השופט ממן הוגשו ערעורים הדדיים לבית המשפט העליון, אשר בסופם נמחקו בהסכמה (עע"מ 5147/06) ופסק דינו של הש' ממן נותר על כנו.

10.
לקראת סוף שנת 2006 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון (אשר כאמור פג בסוף 2006) ובמקביל בקשה למתן היתר זמני עד לקבלת החלטה באשר לחידוש רישיונו, כאמור בפסק דינו של כב' הש' ממן.

11.
בטרם קבלת החלטה בדבר בקשת העותר לחידוש רישיון העניקו המשיבים לעותר היתר זמני אשר התיר לו לעסוק ברוכלות במסגרת השוק העירוני בלבד.

12.
בהעדר החלטה בענינו של העותר, עתר בעתירה נוספת -
עת"מ 1018/07, בה עתר למתן רישיון זמני מלא וללא תנאים (במועד זה טרם ניתנה החלטה בבקשת העותר לחידוש רישיונו).

13.
עתירה 1018/07 נידונה בפני
כב' הש' ארבל (להלן: "פסק דינו של הש' ארבל"), שם נדונו טענות העותר בענין עריכת שימוע בטרם ביטול רישיונו, הענקת רישיון רוכלות זמני וטענות נוספות בדבר התנהלותה של העירייה.

ביום 12.3.07 נעתר הש' ארבל לסעד הזמני לו עתר העותר וקבע כי במסגרת צו הביניים רשאי העותר להמשיך ולסחור במרכולתו על פי רישיון העסק שעמד בתוקף עד ליום 31.12.06 ובאותם תנאים שנקבעו ברישיון וזאת למשך 6 חודשים ממועד מתן ההחלטה.

בפסק הדין בעתירה קבע כב' הש' ארבל (ביום 12.8.07):

"..אני קובע, כי כל עוד לא נקבעו על ידי המשיבים כללים בהתאם להוראות תקנה 28(א) לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000, יעמוד הרשיון הזמני בעינו, על פי תקנה 28(ב)".

עוד נקבע:

"לא מצאתי מקום לחייב את המשיבים לחדש את רשיונו של המשיב, בהתאם לרשיונותיו הקודמים. שכן, עתירה זו הינה מוקדמת ודיון בה יהווה משום התערבות בלתי ראויה מצד בית המשפט בסמכותה של הרשות המינהלית."
(מקום בו לא יאמר אחרת, ההדגשות שלי – י.כ.).

14.
פרט להליכים המשפטיים שצוינו לעיל פעלו המשיבים בין לבין כנגד העותר; בהזדמנות אחת החרימו את העגלה עליה מכר העותר את מרכולתו, חייבו את העותר בחשבונות ארנונה ומים ועוד כהנא וכהנא.

15.
כהמשך לפסק הדין של הש' ארבל המשיכה המשיבה לדון בבקשת העותר לחידוש רישיונו וביום 11.6.07 הודיע המשיב 1 כי אין בכוונתו לחדש את רישיון העסק של העותר ולעותר ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו.

16.
ביום 20.6.07 התקיים שימוע לעותר כאמור לעיל, כאשר לאור טענות העותר בדבר חשש למשוא פנים של המשיב 1, הוחלט לקיים שימוע מחודש ללא המשיב 1 ובנוכחותה של המשיבה 3.

17.
ביום 24.7.07 נשלחה למבקש הודעה בשנית בדבר הכוונה שלא לחדש את רישיון העסק שבידיו תוך זימונו לשימוע נוסף.

18.
ביום 7.8.07 נערך לעותר שימוע בנוכחות ב"כ ובמסגרתו העלה ב"כ העותר את התנגדותו לקיום השימוע בפני
המשיבה 3 וטען כי השימוע צריך להתבצע בפני
הממונה על המחוז במשרד הפנים.

19.
טענות אלה של ב"כ העותר נדחו על ידי המשיבים והשימוע נערך כמתוכנן בפני
המשיבה 3.

20.
ביום 14.8.07 החליטה המשיבה 3 שלא לחדש את רישיון העסק של העותר והודעה בדבר ההחלטה נמסרה לב"כ המבקש ביום 19.8.07.

21.
ביום 11.11.07 פנה ב"כ המבקש לעירייה בטענה כי זו מערימה על העותר קשיים בניסיונותיו לחדש את רישיון העסק שלו.

22.
ביום 14.11.07 השיבה ב"כ המשיבים לפנייתו של ב"כ העותר וציינה בפני
ו כי אין כל מניעה שהעותר יפנה לעירייה בבקשה לקבלת רישיון עסק, וזאת לאור החלטת אי החידוש כאמור.

23.
ביום 20.12.07 פנה ב"כ העותר בשנית לעירייה בטענה כי החלטת המשיבה 3 לא פורסמה ברשומות וניתנה שלא כדין, ועל כן אינה תקפה.

24.
עוד בטרם קבלת תשובת ב"כ המשיבים ותחת הגשת בקשה לקבלת רישיון עסק, הגיש העותר את העתירה דנן (יש לציין כי העותר לא טען כי הגיש בקשה כאמור, אלא מדובר בטענת המשיבים).

25.
ביום 17.1.08 נתפסה עגלת המכירה של העותר על ידי מחלקת הפיקוח של העירייה וזאת לאור כך שהעותר עסק ברוכלות ללא רישיון עסק.

ג.
ההליך בפני
בית משפט זה:

1.
לאחר קבלת תגובה מקדמית מטעם המשיבה נקבע התיק לדיון בבקשה לסעד הזמני, וזאת ליום 28.1.08.

2.
בדיון ביום 28.1.08 הסכימו הצדדים לשקול את הצעת בית המשפט לפיה יבחנו הצעות חלופיות למקום של קבע שהעותר ישכור ו/או יחכור ו/או ירכוש לצורך עסקו, והתיק נקבע לדיון נוסף ליום 5.2.08.

3.
בדיון ביום 5.2.08 הודיע ב"כ העותר כי הוא מוותר על החלופות שהוצעו כאמור והוא מבקש לנסות ולקדם "תוכנית מחודשת" להסדרת עסקו של העותר (תוכנית דומה קודמת נדחתה הן על ידי הועדה המקומית והן על ידי ועדת הערר).

4.
ביום 11.2.08 הגיש העותר הודעה לבית המשפט לפיה לטעמו המשיבים הטעו אותו בכל הנוגע לאפשרות שיאושר לו הקמת עסק קבוע בסמוך למרכז מסחרי –דדו שבנצרת עילית, ועל כן אין מנוס מדיון בעתירה גופה.

5.
הצדדים הסכימו כי החלטתי זו תינתן על סמך הכתובים המונחים בתיק בית המשפט.

מצער כי הצדדים לא השכילו לקבל את המלצת בית המשפט ולפעול להסדרת הסכסוך ביניהם בדרכי פשרה כפי שמתבקש במקרה כגון דא.

ההליכים העיקריים שהתנהלו בין הצדדים בוארו לעיל, לאור הודאת המשיבים כי העותר אחז ברישיון עסק כדין עד ליום 31.12.06 (בהתאם לפסק דינו של הש' ממן), הרי שאין מקום להרחיב בדבר הנטען מטעם מי מהצדדים מעבר לאמור לעיל, לענין זה.

ד.
עיקר טענות העותר/המבקש:

1.
ביום 11.10.00 כאמור, הוענק לעותר רישיון רוכלות למכירת ירקות ופירות בכל רחבי נצרת עילית, הרישיון לא הותנה ולא הוגבל בזמן.

2.
במשך כשנתיים ימים ניהל העותר את עסקו בסמוך למזנון "פינתי" מול מרכז דדו בנצרת עילית וזאת בהסכמת העירייה ומשטרת נצרת עילית.

3.
לאחר מכן וכאשר התחלף מפקד תחנת משטרת נצרת עילית החלה העירייה ו/או מי מטעמה בניסיונותיה הרבים והמגוונים לבטל את רישיונו של העותר.

4.
ניסיונות אלה כללו הגשת כתבי אישום, החרמת סחורה, החרמת עגלת המכירה ועוד.

5.
ביום 22.7.07 קיבלה ועדת הרישיונות החלטה שלא לחדש את רישיון העסק של העותר. לטענת העותר ההחלטה מבוססת על עובדות לא נכונות לפיהן העותר לא מסר מידע שנתבקש למשיבים.

6.
לטענת העותר אין אמת בטענות המשיבים בדבר אי צירוף מסמכים ו/או מידע, שכן הוא פעל בהתאם לכל מה שנתבקש ממנו. כמו כן, לטענת העותר, במסגרת ההליך בפני
כב' השופט ארבל טענה ב"כ המשיבים כי כל האישורים הדרושים ניתנו זה מכבר בעניינו של העותר.

7.
לנטען, מאחורי החלטת המשיבה, רצונו של המשיב 1 למנוע רוכלות ככלל בנצרת עילית (כפי שבא לידי ביטוי גם בדיון בפני
בית המשפט), כאשר יתר הנימוקים המועלים על ידי המשיבים הינם מלאכותיים ומטרתם להסתיר את המדיניות האמורה של המשיב 1.

8.
עמדתו האמורה של המשיב 1 (בדבר מניעת רוכלות בנצרת עילית) היא זו אשר הביאה לכך שהשימוע של העותר לא נערך בפני
ו.

החלטת המשיבים עומדת בניגוד לפסק דינו של הש' ממן (עת"מ 1008/06) לפיו על סמך סע' 2 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), הגבלות בנוגע לאזורי הרוכלות ניתן להטיל רק לאחר קיום הליך מתאים, פרסום, התייעצות ושימוע.

10.
היות והליך של פרסום לא בוצע על ידי המשיבים, הם אינם רשאים להטיל על העותר הגבלות שאינן עומדות בדרישות חוק רישוי עסקים, למשל בכל הנוגע לאזורי הרוכלות בנצרת עילית, בעוד שלפי תנאי הרישיון שעמדו בתיק בסוף שנת 2006, היה רשאי העותר למכור מרכולתו ברחבי העיר ללא הגבלה.

11.
כל פניות העותר למדור רישוי עסקים להגיש בקשה מחודשת לרישוי עסק רוכלות, נענתה על ידי מנהלת המדור, כי הנושא בטיפולה של היועצת המשפטית ואין באפשרותה לקבל את הבקשה.

12.
ב"כ העותר פנה ליועצת המשפטית של המשיבים וזו השיבה כי אין כל מניעה שהעותר יגיש בקשה לחידוש עסק.

13.
לטענת העותר לאור עמדת המשיבים כלפיו שאינה משתמעת לשני פנים, אין כל טעם שהוא יגיש בקשה לחידוש רישיון העסק, שכן התשובה ידועה מראש.

14.
עוד נטען כי כל עוד המשיבים לא פרסמו הודעה בהתאם לסע' 2א לחוק רישוי עסקים, הם אינם רשאים לשנות את אופיו של רישיון העסק לרוכלות בכל העיר.

15.
העותר זכאי כי המשיבים יאפשרו לו להגיש בקשה לחידוש רישיון עסק לרוכלות ולדון בה לאור פסקי הדין שניתנו בעת"מ הקודמות ובהתאם לחוק.

16.
התעמרות המשיבים נועדה, בין השאר, לאלצו לפנות לערכאות משפטיות על מנת למוטט אותו כלכלית.

17.
לטענת העותר לפי פסקי הדין שבידיו רישיון העסק לרוכלות שלו פג בסוף 2007, ועל כן יש לדחות את טענת השיהוי לה טוענים המשיבים.

18.
עוד נטען כי הצילומים שהוצגו על ידי המשיבים בכתב תשובתם הינם צילומים "שיוצרו", כלשונו של העותר, על ידם באופן מגמתי ואינם משקפים את המצב לאשורו.

19.
המשיבים בהחלטתם נשוא העתירה לא ערכו את האיזון הראוי בין זכותו של העותר להתפרנס לבין השיקולים הציבוריים האחרים העומדים מנגד.
ה.
עיקר טענות המשיבים:

1.
ראשית נטען כי יש לדחות הן את הסעד הזמני והן את העתירה על הסף מטעמן של מספר טענות מקדמיות:

א.
העדר עילה: סעיף 7ב(א) לחוק רישוי עסקים קובע כי רשות הרישוי רשאית ליתן היתר זמני ולהאריכו מידי פעם, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על שנה אחת.

במהלך שנת 2007 ניהל העותר את עסקו תחת כנפיו של היתר זמני שניתן לו על ידי בית המשפט, ועל כן הארכת תוקף ההיתר הזמני כעת תביא למצב בו ייהנה העותר מהיתר זמני אשר תוקפו המצטבר עולה על שנה, וזאת בניגוד להוראות הדין.

ב.
שיהוי: החלטת העירייה שלא לחדש את רישיון העסק של העותר הובאה לידיעתו ביום 19.8.07, ולמרות נפקות ההחלטה מבחינת העותר, הוא המתין ארבעה חודשים בטרם פנה לבית המשפט.

תחת פניה לבית המשפט העותר פנה למשיבים בבקשות לחידוש רישיון העסק, וזאת למרות שבידיו החלטת העירייה שלא לחדש את רישיון העסק ובהתעלם ממנה.

פעולות העירייה אינן נגועות באי חוקיות, מדובר בשיהוי מתמשך מצד העותר ולפיכך שומה על בית המשפט לדחות את הבקשה לסעד זמני ובכלל זה את העתירה על הסף.


ג.
ניקיון כפיים: העותר רק מתיימר להציג עצמו כמי שעוסק ברוכלות, שכן בפועל הוא הקים זה מכבר עסק קבוע לממכר פירות וירקות, עסק אשר ניצב ללא אישור על שטחים ציבוריים בסמוך למכרז מסחרי (המשיבים מפנים לתמונות נספחים י' – י"א לתשובתם בבש"א
1436/07).

כמו כן, העותר לא ציין בעתירתו הכרעות דין בהם הורשע בעבירות החורגות מתחום הרוכלות ללא רישיון, כגון הרשעה בבנייה בלתי חוקית וגניבת מים (עמק (שלום נצרת) 20319/04, 20295/04).

בנוסף נטען כי העותר לא ציין את הכרעת דינו של הש' צרפתי בת.פ. (שלום נצרת) 2799/07 (מאוחד עם תשעה תיקים אחרים) בה הטיח הש' צרפתי דברים קשים בעותר בשל התנהלותו.

המשיבים מצטטים בהקשר זה הן מדבריו של כב' הש' ממן והן מדבריו של כב' השופט ארבל.

עוד נטען כי גם לאחר שהעירייה החליטה שלא לחדש רישיונו של העותר, ולמעשה פג תוקף ההיתר הזמני אשר ניתן לעותר בפסק דינו של הש' ארבל ולמרות זאת, המשיך העותר בעבודתו הרגילה ללא רישיון עסק במשך מספר חודשים.

מכאן נטען כי העותר פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים ויש בכך כדי להביא לדחיית הבקשה ובכלל זה העתירה.

2.
טענות העותר בדבר כך שבידיו רישיון עסק שתוקפו פג בסוף שנת 2007 אינן נכונות עובדתית ו/או משפטית;

על פי הנטען הש' ארבל קבע בפסק דינו כי צו הביניים, המעניק לעותר היתר זמני, יעמוד בתוקפו עד אשר ייקבעו על ידי המשיבים כללים בהתאם לתקנה 28(א) לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן: "תקנות רישוי עסקים").

ביום 14.8.07 החליטה העירייה שלא לחדש את רישיון העסק של העותר, ולפיכך פעלה בהתאם להוראות תקנה 28(א) הנ"ל ומילאה אחר הוראות פסק דינו של הש' ארבל.

לאור כך נטען כי ביום 14.8.07, או לכל המאוחר ביום בו נודע לעותר על ההחלטה האמורה, פג תוקף ההיתר הזמני האמור.

3.
עוד נטען כי אין כל בסיס לטענות העותר בדבר חובת העירייה לפרסם דבר כזה או אחר הנוגע להיתר, ודינן של טענות אלה לדחייה.

4.
כאמור הן היתר זמני והן רישיון רוכלות מוגבלים שניהם לשנה אחת בלבד וזאת על פי הוראות הדין.

היעתרות לבקשת העותר כיום משמעה שהעותר יחזיק בהיתר מעבר לשנה, דבר שכאמור הינו מנוגד להוראות הדין.

5.
העותר לא הצביע על התקיימותם של התנאים הנדרשים למתן הסעד המבוקש על ידו, לא כל שכן הסעד הזמני.






6.
בהקשר לסעד הזמני נטען;

א.
העותר לא הצביע על הכרח כלשהו במתן הסעד ואף לא על מידת חיוניות ודחיפות גבוהה ביחס לצו המבוקש, ועל כן נשלל הבסיס לבקשתו לסעד זמני.

ב.
עד היום המשיך העותר לנהל את עסקו למשך חודשים גם ללא רישיון עסק בתוקף, עובדה אשר מצביעה גם היא על "דחיפות" או העדרה של זו בבקשת העותר.

ג.
מאזן הנוחות – כאמור העותר לא בחל בהפעלת עסקו ללא רישיון תוך ביצוע עבירות שונות ולפיכך, לא תיגרם לעותר כל פגיעה באם לא יינתן הסעד המבוקש.

לעומת זאת, מתן הסעד יהא בבחינת התערבות בית המשפט בהחלטת רשות מוסמכת וזאת תוך פגיעה בסמכויותיה ובתדמיתה הציבורי של העירייה.

העותר לא הוכיח את הנזקים אשר ייגרמו לו באם לא יינתן הסעד המבוקש ויש בכך כדי להעיד כי אין בכוונת המבקש לחדול מעיסוקו בין אם יינתן הסעד המבוקש ובין אם לאו.

לאור כך, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים ולטובת דחיית בקשת העותר.

ד.
עוד נטען כי המבקש לא הוכיח עילת תביעה של ממש.

ה.
שיקולי יושר – השיהוי שבהגשת העתירה לצד היעדר ניקיון הכפיים של העותר מצביעים על היעדר תום לב, ובבואו של בית המשפט להעניק סעד מן היושר (סעד זמני) הרי שיש לקחת שיקולים אלו בחשבון.

7.
בקשת העותר לחידוש רישיונו היתה כללית וסתמית ולמרות זאת העותר סירב להיענות לדרישות ועדת הרישיונות שנועדו להקל עליו ולסייע לו בבקשתו (בהקשר זה מפנים המשיבים לדברי כב' השופט ארבל הן בדיון שנערך בפני
ו והן בפסק דינו).

8.
הלכה למעשה נערכו לעותר שני שימועים כאשר לשניהם הגיע העותר יחד עם ב"כ וניתנה להם הזדמנות לטעון את מלוא טענותיהם.

העותר עצמו אינו מצביע על פגם כלשהו שנפל בהליך דנן, ולא בכדי, שכן המשיבים הקפידו הקפדה יתרה (כלשונם) על מיצוי זכויותיו של העותר.

9.
נטען כי פרט לשימועים האמורים עמדו בפני
המשיבה 3 2 נתונים עיקריים אשר לאורם קיבלה את ההחלטה (מיום 14.8.07) שלא לחדש את רישיונו של העותר; העובדה כי העותר לא עמד בדרישות שהציבה ועדת הרישיונות וראיות בדבר ביצוע עבירות חוזרות ונשנות על חוקי העזר של העירייה, ע"י העותר.

10.
ועדת הרישיונות דרשה מהעותר כי יסמן במדויק על מפה את כל המקומות בהם בכוונתו לעסוק ברוכלות, עוד נתבקש פירוט ימים ושעות עבודה, אופן פינוי הפסולת מהמקום וכיוצב'.

11.
עוד נטען כי ועדת הרישיונות הינה גוף מקצועי המורכב מאנשי הנדסה, רישוי עסקים, איכות הסביבה וייעוץ משפטי, וכי הדרישות האמורות הינן מקצועיות וסבירות ואין כל בסיס לטענות העותר בעניין זה.

12.
לטענת המשיבים העותר סירב למלא אחר דרישות ועדת הרישיונות שהינן מקצועיות וסבירות שכן הוא זנח זה מכבר את עסקי הרוכלות ועבר לעסק של קבע.

13.
עוד נטען כי משטרת ישראל ביקשה מהעותר לחתום על תנאי המשטרה למתן רישיון העסק, המצריכים בין היתר ציון המקומות בהם יפעל.

תחת חתימה על התנאים והשבתם למשטרה לצורך המשך טיפול, הלך העותר להתייעץ עם ב"כ
ולא שב (המשיבים מפנים לנספח י"ז לכתב תשובתם בעתירה).

14.
פרט לאי עמידה בתנאי ועדת הרישיונות כאמור, עמדו בפני
המנכ"לית
ראיות בדבר המפגעים שהותיר העותר עקב עבודתו (השלכת פסולת לרחוב, קשירת המבנה הארעי שלו לתמרורים ועצים ועוד).

15.
לאור הבסיס האמור החליטה המנכ"לית, בהחלטה מנומקת, שלא לחדש את רישיונו של העותר.

16.
נטען כי מול הראיות האמורות אשר גובו במסמכים וצילומים עומדות היום טענותיו הסתמיות של העותר כי החלטת המנכ"לית התבססה על עובדות לא נכונות, אולם העותר אינו מפרט מהן אותן עובדות לא נכונות ואין הוא מצרף כל אסמכתא לתמיכה בטענותיו.

17.
העותר לא הצביע על פגמים בהחלטת העירייה שלא לחדש רישיונו ואף לא על חוסר סבירות קיצוני המחייבים את התערבותו של בית המשפט.

כאמור כל טענותיו של העותר לעניין זה הינן כי ההחלטה התבססה על עובדות לא נכונות.

18.
החלטת המשיבים שלא לחדש את רישיון העסק של העותר נתקבלה בהתאם להוראות הדין מתוקף סמכותם החוקית (בהתאם לאמור בפסק דינו של הש' ארבל) ועל בסיס עובדות ברורות.

19.
העותר סירב לשתף פעולה עם המשיבים ונשען על פסק דינו של הש' ממן כמתן גושפנקא להתעלם מכל דרישה מצד העירייה.

20.
נטען כי פסקי הדין של הערכאות השונות לא הטילו על הרשות כל מגבלה באשר להפעלת סמכותה החוקית להגביל את רישיונו של העותר בתנאים ו/או שלא לחדשו ו/או לבטלו כליל, בניגוד לנטען על ידי העותר.

21.
באשר לטענות העותר בדבר היעדר סמכותה של מנכ"לית העירייה הרי שאלה אינן אלא ניסיון לאחוז בחבל בשתי קצותיו שכן מחד דרש העותר כי ראש העיר יפסול את עצמו מלדון בעניינו, ומצד שני טען כי סמכותו של ראש העיר אינה ניתנת להאצלה.

22.
העותר מציג תמונה חד צדדית ובלתי מדויקת תוך השמטת כל עובדה אשר יש בה כדי להצביע על מעשיו הוא בפרשה דנן והגדיל לעשות, עת טען כי המשיבים "ייצרו" את התמונות המתעדות את עסקו.

23.
בטענותיו דורש העותר כי בית המשפט יעמיד עצמו במקום הרשות המוסמכת, דרישה המנוגדת להלכה הפסוקה לפיה לא יתערב בית המשפט בהחלטות רשויות מוסמכות ולא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתן, אלא רק במקרים קיצוניים של החלטה החורגת ממתחם הסבירות ובמקרים בהם הפגם שנפל בהחלטתם הוא חמור ויורד לשורשו של עניין.


24.
המשיבים החליטו שלא לחדש את רישיונו של העותר, תוך הקפדה יתרה על שמירת זכויותיו ומניעת משוא פנים.

התנהלות המשיבים במובן זה היתה ללא רבב ואין בה פגם מהותי ו/או חוסר סבירות קיצוני, המחייב התערבותו של בית המשפט.

25.
עוד נטען כי משרישיונו של העותר לא חודש על ידי המשיבים הרי שעליו להגיש בקשה לקבלת רישיון עסק.

ו.
דיון:

דין העתירה לדחייה מכאן שמתייתר הצורך לדון בבקשת העותר לסעד זמני, ובמה דברים אמורים;

1.
ראש וראשון ביחס לטענות המקדמיות של המשיבים:

א.
שיהוי: עיקר טענותיו של העותר מופנות כלפי החלטות ו/או מעשי המשיבים בשנים קודמות (בין השנים 2001 - 2005), כאשר כל אלה לא רלבנטיות לענייננו וכבר נדונו במסגרת שתי העתירות המנהליות הקודמות של העותר (לרבות טענות בדבר אי עריכת שימוע וביטול הרישיון שלא כדין).

ההחלטה הרלבנטית לעניינו הינה זו מיום 14.8.07 (נתקבלה בידי העותר ביום 19.8.07), אשר בה קבעו המשיבים כי אין הם מחדשים את רישיונו של העותר, וזאת לצד השימוע שהתקיים עובר להחלטה.

כנגד החלטה זו מופנת העתירה הלכה למעשה ולא על אירועים שקדמו לכך (לרבות החלטות קודמות של המשיבים בדבר ביטול רישיונו של העותר), הגם שמכתביו של העותר נראה כי הוא מתעלם מהחלטה זו ומתמקד באירועי העבר.

העתירה דנן הוגשה ביום 31.12.07 וברי כי עבר זמן רב (4 חודשים ויותר) ממתן ההחלטה האמורה, ואין ספק שמדובר בשיהוי ניכר.

טענת העותר כי, בהתאם לפסק דינו של הש' ארבל, רישיונו פג בסוף שנת 2007 ולכן אין כל שיהוי בהגשת עתירתו, מתעלמות מהחלטת המשיבים מיום 14.8.07, ואין בה כדי לרפא את השיהוי שבהגשת העתירה.

אף אם העותר טוען כי מדובר בהחלטה שניתנה שלא כדין מסיבות כאלה או אחרות, הרי שאין הוא יכול להתעלם מההחלטה כאילו לא היתה, והיה עליו לעתור במועד כנגד ההחלטה, כאמור בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

יוטעם כי לא נעלמה מעיני טענת העותר בדבר בקשתו לתיקון פרוטוקול השימוע מיום 7.8.07, אולם מעיון בתיקונים המבוקשים (נספח מ"ו לעתירה) עולה כי מדובר בתיקונים טכניים במהותם, שאין בהם כדי לשנות את המועד בו ידע העותר על ההחלטה המהותית בדבר אי חידוש רישיונו.

ראה לענין מהות השיהוי שבהגשת עת"מ, דבריו של כב' השופט חשין בעע"ם 1981/02 קיסר – הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל תק-על 2002 (1) 610, עמ' 610:

"לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מ ל כ ת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים.

משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם".

ב.
חוסר ניקיון כפיים: הגם שטענות המשיבים בעניין אי אזכור הרשעות מצד העותר אינן מדויקות, הרי שחוסר ניקיון הכפיים של העותר מתבטא הן בהמשך פעילותו העסקית של העותר ללא רישיון עסק תקף והתעלמותו המוחלטת מהחלטת המשיבים מיום 14.8.07, והן בעדויות המצביעות על כך שעסקו של העותר איננו עוד ברוכלות, אלא שהוא הקים מבנים של קבע ומפגעים נוספים החורגים לכל הדעות מתחום הרוכלות.

בהקשר זה יש לציין כי הערכאות הקודמות אשר דנו בעניינו של העותר מתחו ביקורת קשה על התנהלות זו של העותר.

ראו דבריו של הש' ממן בפסק דינו:

"אני מסכים עם עמדת המשיבים כי מלבד העבירות הכרוכות בעיסוק ללא רישיון [שאין להן מקום נוכח הקביעה כי הרישיון מעולם לא בוטל כדין] התנהגותו של העותר כרוכל היתה בעייתית, בלשון המעטה. הוא השתלט על שטחים לא-לו, הקים מבנה בלתי חוקי, התחבר לרשות המים שלא כדין, גרם מטרדים ולכלוך ועוד".

עמדה דומה הביע הש' ארבל בפסק דינו:

"עם זאת, על פי העולה מתגובת המשיבים לעתירה, ומהצילומים שצורפו אליה, נראה כי העותר אינו עוסק רק בעסק של רוכלות. על פי צילומים אלה נראה כי העותר נוהג להציב בשטחי הציבור דוכנים שונים, שמשיות ושאר אביזרי ממכר על הקרקע, ולנהל עסק של "שוק קטן" כהגדרת המשיבים, במקומות ציבוריים.
אין ספק, כי דרך פעולה זו חורגת מגדרה של "רוכלות" ועוברת לתחומים אחרים, המהווים משום עסקי ממכר על גבי מקרקעין – כאשר יש לבחון אף את סוגית הבעלות באותם מקרקעין והסכמת בעלי הקרקע לשימוש הנעשה בה דרך קבע. לשם כך, רשאים המשיבים לקבוע כללים באשר לדרך ביצוע הרוכלות."

כמו כן, ראה הערותיו של כב' השופט צרפתי כפי שצוטטו לעיל.

ג.
טענות המשיבים בדבר העדר עילה ידונו בהמשך בהתחשב בתוצאה האמורה אליה הגעתי.

למרות האמור לעיל, לא מצאתי לנכון לדחות את העתירה על הסף בשלב מקדמי זה וראיתי להכריע במחלוקת גופה.

יש להעיר כי לטענת המשיבים העותר הגיש בקשה לקבלת רישיון עסק (לא נטען על ידי העותר – ראה פסקה 18 לתשובת המשיבים בבש"א 1436/07 (בקשה לצו ביניים)), ויתכן כי היה בכך כדי להעיד על ניהולו של הליך מקביל לעתירה זו, אולם משהנושא לא הוברר עד תום, אין לדחות את העתירה מטעם זה כשלעצמו.

לגופו של עניין;

2.
יוזכר
- בתחילת הדרך הוענק לעותר רישיון רוכלות שלא הוגבל בזמן או במקום
ומנקודת מוצא זו יצאו כל הערכאות השיפוטיות שדנו בעניינו של העותר עד כה.

3.
אולם, הנחה זו אינה רלבנטית יותר לאור האמור בפסק דינו של הש' ממן, אשר
"הפך" את רישיונו של העותר לרישיון זמני
(לא מוגבל במקום אך מוגבל בזמן) בכך שקבע כי תוקף הרישיון של העותר יפוג בסוף שנת 2006.

וכך נאמרו הדברים על ידי כב' הש' ממן:

"הרישיון הנוכחי שבידי העותר יפוג בסוף שנת 2006 ואחר כך יהיה עליו להגיש בקשה לחידוש הרישיון והיא תטופל כדרך שמטפלים בבקשות לרישיון תקופתי לרוכלות".

4.
על החלטתו זו של הש' ממן הוגשו ערעורים הדדיים, אשר כאמור נמחקו ופסק הדין על קביעותיו נותר על כנו.

5.
לשון אחרת, אמור מעתה כי בידי העותר רישיון רוכלות זמני (שאינו מוגבל במקום) שתוקפו יפה עד ליום 31.12.06, או אז יהיה על העותר להגיש בקשה לחידוש הרישיון.

6.
לאור קביעות שיפוטיות אלה לא מצאתי לנכון לבחון את סוג הרישיון בו מחזיק העותר (רישיון בלתי מסוים, רישיון זמני וכיוצב') ומשך תוקפו כאמור בחוק רישוי עסקים והוראות הדין הנלוות לו.
7.
כעולה מפסק דינו של הש' ארבל וטענות הצדדים; ביום 28.11.06 פנה העותר בבקשה לחידוש רישיון עסק, אולם נתקל ב"חומה בירוקרטית" כאשר נטען בפני
ו כי מבחינה טכנית אין הוא יכול להגיש בקשה לחידוש רישיון, אלא שעליו להגיש בקשה לקבלת רישיון חדש.

8.
בלית ברירה הגיש העותר בקשה כאמור ובנוסף לכך הגיש בקשה לקבלת רישיון עסק זמני עד לקבלת החלטה בבקשה גופה.

9.
המשיבים נענו לבקשת העותר והעניקו לו היתר זמני, לתקופה של 6 חודשים, אולם ההיתר ניתן תחת הגבלות מסוימות, בין יתר ההגבלות היתה הגבלה למכירת הסחורה רק במתחם המקורה של השוק העירוני.

10.
כנגד החלטה זו של המשיבים הגיש העותר כאמור את עת"מ 1018/07 (כב' השופט ארבל); לעניינו חשוב לציין כי כב' השופט ארבל ביטל את ההיתר הזמני "המוגבל" והעניק לעותר היתר זמני לעסוק ברוכלות בכל רחבי העיר, וזאת עד לסיום ההליכים בעתירה.

11.
הש' ארבל מתח ביקורת על כך שלא היה מקום לחייב את העותר להגיש בקשה לקבלת רישיון בניגוד לבקשה לחידושו, וכי לאור כך שהמשיבים טרם קיבלו החלטה בבקשתו זו של העותר הרי שמבחינה זו העתירה הינה מוקדמת.

12.
אולם לא כך ביחס להיתר הזמני שנתקבל בסופה של עתירה, הש' ארבל האריך את תוקפו של הרישיון הזמני שאיננו מוגבל במקום (כפי שקבע הש' ממן) בהתאם לתקנה 28(ב) לתקנות רישוי עסקים, וזאת עד שהמשיבים "יקבעו" כללים בהתאם לתקנה 28(א) לתקנות רישוי העסקים.


13.
יצוין כי הש' ארבל לא מצא לנכון לחייב את המשיבים לחדש את רישיונו של העותר כפי שהיה ותוך כך קבע:

"לא מצאתי מקום לחייב את המשיבים לחדש את רשיונו של המשיב, בהתאם לרשיונותיו הקודמים. שכן, עתירה זו הינה מוקדמת ודיון בה יהווה משום התערבות בלתי ראויה מצד בית המשפט בסמכותה של הרשות המינהלית".

14.
מכל האמור עולה כי כיום אנו עוסקים בתקפות/סבירות החלטת המשיבים בבקשת העותר לקבלת רישיון עסק, כפי שזו הוגשה ביום 28.11.06 (יתכן ויש מקום לכנות את הבקשה "בקשה לחידוש רשיון עסק" שכן כזו היא מהבחינה המהותית והמשפטית).

15.
כאמור על פי פסק דינו של הש' ארבל רישיונו של העותר יעמוד בתוקף עד אשר המשיבים יפעלו בהתאם לתקנה 28 לתקנות רישוי עסקים (בכפוף לאמור בתקנה 28(ב)).

תקנה 28 קובעת כדלקמן:

"(א) לא יאוחר מ-14 ימים מהמועד הקבוע לתום תקופת תוקפו של רישיון תקופתי או רישיון זמני, תעשה רשות הרישוי אחת מאלה לפי הענין:
(1) תיתן לבעל העסק רישיון ותקבע את תנאי הרישיון;
(2) תודיע לבעל הרישיון על סירוב לתת רישיון ואת הנימוקים לסירוב;
(3) תיתן לבעל העסק היתר זמני ובו פירוט תנאיו ומועד ביצועם;
(4) תודיע לבעל העסק על תנאים מוקדמים שעליו למלא לקבלת היתר

זמני או רישיון.
(ב) לא הודיעה רשות הרישוי על החלטתה כאמור בתקנת משנה (א), יראו את בעל העסק כמי שיש לו היתר זמני כל עוד לא פעלה רשות הרישוי כאמור בתקנת משנה (א), ובכל מקרה לתקופה שלא תעלה על שנה מתום תקופת תוקף הרישיון.
(ג) רשות הרישוי לא תיתן רישיון לעסק הטעון אישורו של נותן אישור אלא לאחר שנותן האישור נתן אישור לרישיון ובהתאם לתנאיו. רשות הרישוי תחליט בדבר מתן היתר זמני לעסק טעון אישורו של נותן אישור רק לאחר שנותן האישור נתן אישור לרישיון או להיתר זמני ובהתאם לתנאיו, או בנסיבות המפורטות בתקנה 27(ב); אין באמור כדי לפגוע בסמכות רשות הרישוי לסרב לתת רישיון או היתר זמני, או לקבוע תנאים מוקדמים או תנאים ברישיון או היתר זמני נוסף על תנאים שקבע נותן אישור".

16.
הליך הדיון בבקשת העותר על ידי המשיבים – פירוט האירועים;

א.
ועדת הרישיונות התכנסה לדון בעניינו של העותר בפעם הראשונה ביום 6.3.07 – מפרוטוקול הישיבה עולה כי הועדה קיבלה לידיה אישור לרישיון העסק מטעם כיבוי אש וממשרד הבריאות (הגם שהאישור נערך על טופס שגוי). עוד נאמר כי בקשתו של העותר הינה "סתמית" והעותר נדרש לפרט את הימים והשעות שבכוונתו לעסוק ברוכלות, האופן שבו תתבצע המכירה והאופן שבו יתבצע ניקיון ופינוי הפסולת.

הועדה קבעה כי לאחר השלמת הפרטים היא תשוב ותדון בעניינו של
העותר.

ב.
דיון נוסף התקיים בועדה ביום 5.6.07 – מפרוטוקול ישיבה זו עולה כי ביום 21.3.07 נתקבל לתיק הרישוי של העותר מכתב מאת רכז רישוי ואבטחה במשטרת ישראל (תחנת נצרת עילית) לפיו המשטרה לא יכולה לבחון את בקשת העותר לעסוק ברוכלות ללא תוכנית מפורטת של המקומות בהם מתכוון למכור את מרכולתו.

כמו כן עולה כי, ביום 3.6.07 הגיע העותר, ככל הנראה למשרדי העירייה, וסימן על גבי מפה שהיתה בתיק הרישוי את האזורים בהם מבקש לעסוק ברוכלות.

לטענת חברי ועדת הרישיונות מדובר בסימון של עיגולים גדולים
שאינם מאפשרים לבחון את מרחקו של איזור המכירה מצמתים, מבתי מוגרים, מבתי עסק קיימים ועוד, דבר המקשה על בחינת הסכנה לציבור ומפגעים נוספים הדרושים בדיקה עובר לאישור הרישיון.

בשלב זה פרט לאותם סימונים לא סיפק העותר כל מידע נוסף בדבר שעות פעילותו ואופן פינוי הפסולת. במצב דברים זה המליצה הועדה שלא לחדש את רישיונו של העותר ועל כן קבעה כי יש לזמנו לשימוע בפני
"רשות הרישוי".

בעקבות החלטה זו ביום 11.6.07 נשלח לעותר מכתב (נספח א' לכתב התשובה) בו הודע לו על כוונת הרשות שלא לחדש את רישיונו וכמו כן זומן העותר לשימוע.

ביום 20.6.07 נערך השימוע האמור בפני
המשיב 1
- באותו שימוע הבהיר העותר כי בכוונתו לעסוק ברוכלות בין השעות 7:00-16:00 ככל הנראה בכל ימות השבוע פרט לשבתות וחגים. כאשר מבחינת מיקום המכירה הוסבר כי המיקום העיקרי הינו "דדו" ולאור כך שרוכלות היא מטבעה ניידת, הרי שאין ביכולתו של העותר להגדיר מסלול מדויק שבו ימכור את מרכולתו. עוד נטען על ידי ב"כ העותר כי במכתב מיום 6.4.07 הוא פירט את כל המידע שנתבקש על ידי ועדת הרישיונות וככל הנראה מכתב זה לא היה בפני
הועדה בדיוניה.

לאור האמור החליט המשיב 1 להחזיר את עניינו של העותר לבחינה נוספת בועדת הרישיונות.

מעבר לכך העותר וב"כ השמיעו טענות כנגד האובייקטיביות של המשיב 1 ומפאת מראית פני הצדק החליט המשיב 1 כי השימוע הנוסף בעניינו של העותר יתקיים בפני
המשיבה 3.

לצורך כך המשיב 1 הסמיך את המשיבה 3 לדון בבקשתו של העותר וזאת מכוח סמכותו שבסעיף 5(א)(1) לחוק רישוי עסקים (ראה נספח ד' לכתב התשובה).

ג.
דיון נוסף בועדת הרישיונות נערך ביום 22.7.07 – לטענת הועדה אותו מכתב של ב"כ העותר מיום 6.4.07 היה בתיק רישוי העסקים בעת מתן ההחלטה האחרונה.

לגופו של עניין הועדה שבה ובחנה את האמור באותו מכתב (יצויין כי המכתב לא צורף כנספח על ידי מי מהצדדים) והגיעה למסקנה כי מדובר על "אמירות כלליות" בלבד והמידע שנתבקש לא פורט כדבעי.

לאור כך שהמסמך הנ"ל לא צורף ניתן ללמוד על תוכנו מהציטוט שהובא
על ידי ועדת הרשיונות ומדברי ב"כ העותר בשימוע שנערך בפני
המשיב
1:

"כפי שפעל מרשי במסגרת רשיון העסק לרוכלות, במכירת ירקות ופירות עד 31.12.06 בכל רחבי העיר, ללא תיחום מיוחד, כך ינהג לפי החלטת בית משפט, בכל ימות השבוע למעט שבתות וחגים, הוא ימכור את מרכולתו כפי שנהג למכור במשך כל השנים. מרשי דואג לנקיון הסביבה בה הוא פועל במכירת מרכולתו". (ההדגשים במקור).
בסופו של יום קבעה ועדת הרישיונות כי היא עומדת על המלצתה, מיום 5.6.07, שלא לחדש את רישיונו של העותר וכך נאמר:

"העדר פירוט כאמור מצביע על חוסר נכונות מצד מר פחימה להתכנס למסגרת כלשהי –מסגרת שועדת הרשיונות מבקשת להקפיד עליה הן על מנת לקיים את הוראות ומטרות החוק, הן על מנת לשמור על הסדר הציבורי, הן על מנת לאפשר אכיפה יעילה והן לטובת מר פחימה עצמו על מנת למנוע אי הבנות בעתיד".

לאור הדברים ביום 24.7.07 שלחה המשיבה 3 הודעה לעותר בדבר כוונתה שלא לחדש את רישיון העסק, והעותר זומן לשימוע בפני
ה ביום 7.8.07.

בשימוע מיום 7.8.07 – טען ב"כ העותר כי הסיבה האמיתית לסירובם של המשיבים להיענות לבקשתו, הינה התנגדותו העקרונית של המשיב 1 לתופעת הרוכלות בעיר. עוד נטען כי רצון הועדה ליצור תיחום מדויק של מסלול המכירה של העותר נוגד את רעיון הרוכלות וכי העותר אינו יכול למקם את העסק במיקום ספציפי. העותר וב"כ חזרו ופירטו את השעות והימים בהם מתכוון העותר לעבוד.

ביום 14.8.07 נתקבלה החלטת המשיבה 3 בעניינו של העותר וזו קיבלה את המלצת ועדת הרישיונות שלא לחדש את רישיונו של העותר, וזאת מהטעמים הבאים:

א.
העותר לא קיים את דרישות ועדת הרישיונות כפי החלטתה מיום 5.6.07 – כל התייחסותו של העותר לדרישות אלה, גם במסגרת השימוע, היתה כללית וסתמית.

ב.
מכתבו של ב"כ העותר מיום 6.4.07 לא ענה על דרישות ועדת הרישיונות ולא פירט כדבעי את המבוקש.

ג.
דרישותיה של ועדת הרישיונות עולות בקנה אחד עם דרישת המשטרה לפירוט המקומות בהם מתכוון העותר לעסוק ברוכלות כאמור ממכתבו של רכז רישוי ואבטחה מיום 21.3.07.

ד.
טענותיו של ב"כ העותר בדבר כך שתיחום הרישיון עומד בניגוד לרעיון הרוכלות, מנוגדות לפרקטיקה הנוהגת של העותר עצמו, לפיה הוא מכר את מרכולתו במיקום ספציפי.

ה.
בפני
המשיבה 3 הונחו תמונות המעידות על עבירה על חוקי העזר מצידו של העותר.

עד כאן ההליך שהתנהל בפני
ועל ידי המשיבים וכעת לבחינתו לאור טענות העותר;

17.
ראש וראשון לדרישות ועדת הרישיונות - כאמור ועדת הרישיונות דרשה כי העותר יפרט מהן שעות הפעילות המתוכננות שלו, מיקום הפעולות, דרכי איסוף האשפה ואופן מכירת מרכולתו.

מדובר בדרישות מקצועיות לגיטימיות הבאות להגשים ככלל זה את מטרות חוק רישוי העסקים כפי שאלה מוגדרות בסעיף 1 לחוק, וזאת לצד האמור בעניין זה באופן ספציפי לגבי רישיון רוכלות - סעיף 2א לחוק רישוי עסקים וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 (להלן: "צו רישוי עסקים");




סעיף 1 לחוק רישוי עסקים;

"(א) שר הפנים, רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן:
(1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים;
(2) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות;
(3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו;
(4) מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות;
(5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים;
(6) קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה ולשירותי כבאות..."

כאשר ביחס לרישיון הרוכלות קובע צו רישוי עסקים, כי המטרות המרכזיות בעניין רישיון לרוכלות במזון (פריט 6.9 בצו) הינן "מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות" ו"הבטחת בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים" (ראה גם סעיף 2א(א) לחוק רישוי עסקים שמצוטט להלן).

דרישת הועדה לדעת כיצד העותר מתכוון לאסוף את הפסולת הינה לגיטימית כאמור וברי כי מטרתה למנוע מפגעים תברואתיים. תשובת העותר לדרישה זו היתה כי הוא דואג ל"ניקיון הסביבה בה הוא פועל" (כפי שעולה מציטוט מכתבו של ב"כ העותר מיום 6.4.07).

תשובה מעין זו אינה מספקת ואינה עונה על דרישות הועדה, הדברים מקבלים משנה תוקף לאור התמונות שהוצגו בפני
(נספחים י', י"א ו - י"ד לכתב התשובה בעתירה) מהם עולה כי העותר בניגוד לדבריו, אינו נוהג לדאוג לניקיון הסביבה בה הוא פועל.

זה המקום להעיר ביחס לטענות העותר בעניין "יצירת" התמונות על ידי המשיבים; טענתו זו של העותר נטענה בעלמא ולא נתמכה בראייה כלשהי, וזאת למרות שהעותר היה יכול בקלות לסתור את אותן תמונות, על ידי צילום העסק כפי שהוא טוען שהוא נראה.
העובדה כי העותר לא הציג ראיות חלופיות ו/או כל הסבר משכנע לכך שהתמונות אכן "בוימו" הרי שאין מנוס מלהסיק כי התמונות מתארות את המצב כאשורו.

מוטב לו לטוען טענה כה חמורה להזהר בדבריו.

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בשלל ההערות של הערכאות השיפוטיות השונות אשר דנו בעניינו של העותר, ורובם ככולם מתחו ביקורת על התנהלותו זו של העותר כפי שעולה מהתמונות שהוצגו גם בפני
בית המשפט זה.

18.
דרישת תיחום איזור הרוכלות; אין חולק בדבר כך שניתן אישור לרישיון העסק הן מטעם משרד הבריאות (ראה גם האמור בעניין זה בהחלטת הש' ארבל בבש"א 1036/07 – החלטה מיום 12.3.07) והן מטעם מכבי האש. אולם מחומר הראיות עולה כי טרם נתקבל אישור משטרתי. מנספח י"ז לכתב התשובה בעתירה עולה כי המשטרה אינה יכולה להתייחס לגופה של הבקשה מבלי לקבל תוכנית המפרטת את המקומות המיועדים לרוכלות.

19.
לטענת העותר נתקבלו כל האישורים הדרושים לקבלת רישיון העסק ודברים דומים עולים מהחלטת הש' ארבל בבש"א 1036/07, אולם החלטה זו של הש' ארבל ניתנה עובר למכתב האמור מטעם המשטרה והעותר לא הציג כיום אישור של המשטרה (ככל שאישור כזה הוצג בפני
הש' ארבל) או כל מסמך אחר לתמיכה בטענתו זו.

דרישת המשטרה לקבל פירוט ספציפי בדבר המקומות בהם מתכוון העותר לעסוק ברוכלות, מחזקת את המסקנה כי דרישת ועדת הרישיונות בעניין זה הינה לגיטימית והכרחית לצורך הענקת הרישיון.

טענות העותר בדבר כך שתיחום הרוכלות נוגד את רעיון הרוכלות אינה יכולה להישמע, ראשית כי עובדתית הטענה אינה נכונה בהכרח שכן ישנם רוכלים רבים אשר מוכרים את מרכולתם במקום קבוע כמו הקמת דוכן בטיילת חוף וכדומה. שנית, עד כה העותר כלל לא מכר את מרכולתו במסלול כלשהו, אלא הוא מכר את מרכולתו במקום קבוע אחד וספציפי במרכז "דדו" שבנצרת עילית.

תמוה מדוע העותר נמנע מלפרט אף מסלול כללי בו הוא מתכוון לעבוד (ובעיגולים שסימן לא שגי), התנהלותו של העותר מעלה ספק בדבר כוונתו לעסוק ברוכלות במסלול ידוע
וכאמור מסקנה זו מתחזקת לאור התנהלותו של העותר עד כה.

עד עתה החזיק העותר ברישיון שאינו מוגבל במקום ולמרות זאת בחר בכל השנים לעסוק ברוכלות במקום אחד בלבד מבלי לנוע כלל ברחבי העיר, למרות שרישיון העסק אפשר לו לעשות כן.

גם אמרת ב"כ העותר בציטוט ממכתבו מיום 6.4.07 לפיה "הוא [העותר-י.כ.] ימכור את מרכולתו כפי שנהג למכור במשך כל השנים", מאששת את הסברה לפיה העותר כלל אינו מתכוון למכור את מרכולתו ברחבי העיר והתעקשותו בעניין זה אינה ברורה כלל וכלל.

20.
יחד עם זאת, העותר אכן פירט את המידע בדבר שעות העבודה המתוכננות שלו וימי העבודה (בין השעות 7:00-16:00, ככל הנראה בכל ימות השבוע פרט לשבת וחג), ועל כן לא ניתן לומר שהעותר לא נענה כלל לדרישות ועדת הרישיונות.

21.
מן המקובץ עולה כי הגם שהעותר ענה על חלק מדרישות הועדה, הרי שעל הדרישות העיקריות והמהותיות הוא לא ענה כלל. התעקשותו של העותר שלא לפרט את מסלול עבודתו לצד האמור בעניין זה גם על ידי משטרת ישראל, מביאה לידי כך שאין הועדה יכולה להיענות לבקשתו של העותר תוך הבטחת קיומן של מטרות חוק רישוי עסקים כאמור.

22.
נימוקיו של ב"כ העותר לא מהווים תשובה הולמת לדרישות הלגיטימיות שהוצגו על ידי ועדת הרישיונות – ראשית לא ניתן להסתפק באמרה כללית שהעותר ידאג לאופן פינוי הפסולת כיון שכאמור ניתן לראות שהדבר לא קרה בעבר. שנית לא ניתן למנוע סכנות לשלום הציבור ולהבטיח את בריאותו כשאנו לא יודעים על איזה ציבור צריך להגן או היכן הוא נמצא.

מכאן שהמלצת ועדת הרישיונות שלא לחדש את רישיונו של העותר לאור היעדר המידע האמור, הינה סבירה ומקצועית ונתקבלה תוך בחינה עניינית של בקשת העותר.

(ראה עוד להלן).

סמכותה של המשיבה 3 לדון בעניינו של העותר;

האם המשיב 1 היה רשאי להסמיך את המשיבה 3 לדון בעניינו של העותר;

23.
ככלל זה סעיף 5 לחוק רישוי עסקים קובע כי "רשות הרישוי" בתחום הרשות המקומית הינה 'ראש הרשות', אולם ראש הרשות רשאי להסמיך תחתיו אדם אחר.



סעיף 5 לחוק רישוי עסקים קובע:

"5. רשויות הרישוי
(א) רשות הרישוי לעסק טעון רישוי היא -
(1) בתחום רשות מקומית - ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו

לכך;
(2) מחוץ לתחומה של רשות מקומית - מי ששר הפנים הסמיכו לכך.
(ב) היה העסק הטעון רישוי עסק נייד, שעוסקים בו גם בתחום רשות מקומית פלונית וגם מחוצה לה, תהא רשות הרישוי לגביו - ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא מרכז העסק, או מי שהוא הסמיכו לכך".

24.
עוד קובע חוק רישוי עסקים כי על הסמכה כאמור להיות בכתב (סעיף 34 לחוק רישוי עסקים), כפי שאכן נעשה במקרה דנן (ראה נספח ד' לכתב התשובה בבש"א 1436/07 – בקשה לצו ביניים).

25.
כאמור השימוע הראשון שנערך לעותר נערך בפני
המשיב 1 כאשר לאור טענות שהשמיעו העותר וב"כ כנגד האובייקטיביות של המשיב 1, זה האחרון פסל עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של העותר.

לאור האמור ומכוח סעיף 5(א)(1) לחוק רישוי עסקים הוסמכה המשיבה 3 לדון בעניינו של העותר.

26.
לטענת העותר המשיב לא היה מוסמך להאציל את סמכויותיו למשיבה 3, לא כל שכן את סמכות קבלת ההחלטה בעניינו של העותר. לשיטת העותר היה על המשיב 1 להסמיך את הממונה על המחוז במשרד הפנים לדון בעניינו.

27.
טוב עשה המשיב 1 עת פסל עצמו מלדון בעניינו של העותר, גם אם הדברים נעשו כאמור למען מראית פני הצדק ולמען שלא ישמעו טענות בעניין זה.

28.
טענת העותר בעניין זה נטענה בכלליות ולא ברור מדוע זה סבור כי המשיב 1 לא היה רשאי להסמיך את המשיבה 3 לפעול במקומו, כאשר באותה נשימה טוען הוא כי היה על המשיב 1 להעביר את סמכויותיו לממונה על המחוז במשרד הפנים.


מה נפקא מינא בין המשיבה 3 לממונה על המחוז במשרד הפנים מבחינת העותר?

29.
העותר לא הציג כל טענה בדבר העדר אובייקטיביות או כל טענה אחרת של ניגוד עניינים או כיוצב' טענות "מנהליות" כנגד המשיבה 3.

30.
הוראות החוק אינן מפרטות קריטריונים או אדם מסוים אשר אותו מוסמך ראש הרשות להסמיך תחתיו, אולם ברי כי הדברים כפופים לכללי המשפט המנהלי ותקינות המנהל.

31.
בהיעדר כל טענה כנגד המשיבה 3 במישור התקינות המנהלית, הרי ו היתה כל מניעה כי המשיב 1 יסמיך את המשיבה 3 לדון בעניינו של העותר.

להתייחסות כללית של הפסיקה לסמכות ראש העיר להסמיך אדם אחר להפעיל סמכויותיו כאמור בסעיף 5 לחוק רישוי עסקים - ראה בג"צ 267/70 שרעף נ' ראש העיריה בת ים ואח', פ"ד כ"ד(2) 784; בג"צ 631/90
גיא שני ו-3 אח' נ' מר אפרים חירם (פיחוטקה), פ"ד מד(2), 826; עת"מ (תל-אביב-יפו) 1232/03 יניר גולדשמיד נ' מנהלת מחלקת הרישוי בעיריית חולון, תק-מח 2003(3), 358).
משהגענו לכלל מסקנה כי המשיבה 3 היתה מוסמכת לדון בעניינו של העותר יש לבחון כעת את סבירות ההחלטה ויתר טענות העותר בעניין זה ;
32.
ככלל זה טענות העותר בעניין החלטת המשיבה 3 הינן כלליות ובסיסן בטענה מרכזית אחת לפיה ההחלטה נתקבלה על סמך עובדות לא נכונות ובניגוד לאמור בפסקי הדין של הש' ממן וארבל.

33.
העותר אינו מפרט מהן אותן עובדות לא נכונות, ואף לא מפרט מהן העובדות הנכונות לשיטתו, אולם מכלל הטיעון ניתן להבין כי לטענת העותר הוא מילא אחר דרישות ועדת הרישיונות וכי לא נערך איזון ראוי בין זכותו של העותר להתפרנס לאינטרסים הציבוריים העומדים מנגד.

34.
סבורני כי החלטת המשיבים נתקבלה על סמך שיקולים ענייניים ומקצועיים גרידא. שוכנעתי כי בקשת העותר נבחנה לגופה כאשר לעותר ניתנו מספר הזדמנויות לטעון טענותיו במלואן ולמרות זאת לא מילא אחר דרישות ועדת הרישיונות כמפורט לעיל.

35.
בסופו של יום החלטת המשיבים נובעת בעיקרה מחוסר שיתוף הפעולה של העותר ובעניין זה אין לעותר אלא להלין על עצמו.

36.
חשיבות חופש העיסוק של העותר אינה מוטלת בספק, אולם ככל זכות יסוד אחרת זכות זו אינה מוחלטת וכפופה היא להגבלות בהתאם לנסיבות. מול זכותו של העותר להתפרנס עומדים אינטרסים ציבוריים כבדי משקל, כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק רישוי עסקים.

ראה בעניין זה האמור על ידי כבוד הנשיאה השופטת דורית בייניש בעע"מ 4848/04
שולמית בכור ואח' נ' מרדכי (מוטי) ששון - ראש עיריית חולון, תק-על 2007(3), 4474 (להלן: "עניין בכור"):
"אכן, עצם הדרישה למתן רישיון עסק פוגעת, במהותה, בזכות לחופש עיסוק, אשר הינה זכות יסוד חוקתית בשיטתנו. עם זאת, הזכות לחופש עיסוק הינה זכות יחסית ויש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים אחרים, אשר עומדים ביסוד הצורך בהסדרת עסקים ברישיונות, במיוחד כאשר מדובר בעסק מסוג רוכלות. כך למשל, הדרישה למתן רישיון מקדמת אינטרסים ציבוריים שונים, כגון פיקוח על עסקים והסדרתם... יתרה מזאת; כאשר מדובר ברישיון רוכלות, אשר הוא נשוא העתירה שבפני
נו, יש לרישיון העסק מאפיינים ייחודיים נוספים, אשר גם בהם יש כדי להצדיק הטלת הגבלות על חופש העיסוק לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים, כגון הצורך למנוע מפגעים תברואתיים, תעבורתיים ובטיחותיים...."

37.
שעה שאין בידי הרשות להבטיח אף במידה מינימאלית את שלומו ובריאותו של הציבור, שכן אין בידיה את מלוא המידע הנדרש, הרי שאין הרשות יכולה להתיר את אותו עיסוק אשר עשוי לסכן את שלום הציבור כאמור.

38.
תמונות הפסולת והמיקום הקרוב מאוד לבתי מגורים לצד חסימת המדרכה, "המבנה" כפי שהוקם, השימוש ברכוש הציבור לקשירה וכו', ממחישים יותר מכל את הסכנות הטמונות בעבודתו של העותר ואין צורך להרחיב על כך במילים.

39.
לאור הדברים ובהתחשב בכך שהעותר הקים הלכה למעשה דוכן של ממכר ירקות ופירות, דוכן אשר ניתן להקימו גם במסגרת השוק העירוני בנצרת עילית, הרי שקיימת לעותר אלטרנטיבה תעסוקתית דומה במהותה.

40.
בעניין זה לא יכולה להישמע טענת העותר כי הצבת דוכן בשוק העירוני מרוקנת מתוכן את רישיון העסק, שכן העותר עצמו הוא שבחר למלא את רישיון העסק בתוכן זה.

41.
לא נדרשתי במסגרת עתירה זו לשאלה האם בכלל העותר עודנו 'רוכל' כמוגדר בסעיף 2א(ה) לחוק רישוי עסקים, אולם לא ניתן להתעלם מעסקו של העותר הלכה למעשה.
42.
מכאן כי לא מצאתי בסיס לטענות העותר בדבר איזון לא ראוי שנעשה על ידי המשיבים ודין טענה זו לדחייה.

43.
יוטעם כי לא נעלמה מעיני הפסיקה בדבר הצפיות ואינטרס ההסתמכות שבחידוש רישיון זמני מידי תקופה ומכך שיש צורך בנימוקים כבדי משקל כדי להצדיק את אי החידוש האמור (בג"צ 171/78 אשכר בע"מ נ' שר העבודה והרווחה החברתית, פ"ד לו(3), 141 והפסיקה המאוזכרת שם).

44.
אולם הציפייה הלגיטימית לחידוש הרישיון אינה יכולה לעמוד לאדם ששם לו את החוק לפלסתר כדרך של שגרה. העותר עבר והמשיך לעבור, עוד במסגרת עתירה זו, עבירות רבות על חוק רישוי עסקים, חוקי עזר שונים ועוד (בחלקם אף הורשע בפלילים).

אדם שאינו משתמש ברישיון עסקו בתום לב ובשים לב להוראות הדין, אינו זכאי ליהנות מאותה ציפייה לגיטימית לחידוש רישיונו, נהפוך הוא.

(ראה הערות השופטים ממן, ארבל וצרפתי לענין התנהלות העותר כפי שצוטטו לעיל).

45.
יתר על כן, במקרה דנן חוסר שיתוף הפעולה של העותר, סירובו לספק מידע בסיסי בדבר מניעת מפגעים תברואתיים ובכלל זה סירובו להגדיר נתיב רוכלות, גם אם מדובר על נתיב נסיעה כללי, והכל בטענה כי הדברים נוגדים את רעיון הרוכלות, שעה שהעותר עצמו מזמן זנח את הרוכלות כהגדרתה, מעידים כולם כי אין מדובר על מקרה "רגיל" של חידוש רישיון כאמור בפסיקת בתי המשפט.

46.
נימוקי ההחלטה הינם כבדי משקל דיו על מנת להצדיק את אי חידוש רישיונו של העותר, בכפוף לאמור לעיל ולנסיבות הספציפיות של המקרה דנן.

47.
אעיר עוד לעניין טענות העותר בדבר כך שמאחורי החלטת המשיבים עומדת מדיניות כזו או אחרת של ראש העיר ולא נימוקים ענייניים; מבלי להתייחס לעומקם של דברים אדגיש כי בין אם הדברים מדויקים ובין אם לאו, הרי שהעותר לא הוכיח כי אכן אילו הדברים שעמדו מאחורי ההחלטה הספציפית בעניינו ודווקא הראיות שהוצגו בפני
מעידים על בחינה עניינית של הדברים.

48.
אוסיף כי גם אם היה בדברים משהו מן האמת הרי שאין בהם בהכרח כדי להביא לפסילת החלטתם של המשיבים וראה לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופט ד' חשין בעניין בכור (דעת מיעוט בתוצאה):

"ראיתי להוסיף, כי לא נעלמו מעיניי המאפיינים הייחודיים של העיסוק ברוכלות. בהיותה עיסוק שמתנהל במרחב הציבורי, עשויה הרוכלות להיות מוגבלת יותר מעיסוקים אחרים. בהתאם לכך, כאמור, סעיף 2א(א) לחוק מסמיך את הרשות לקבוע כי אזורים מסויימים יהיו אסורים לרוכלות. לכן, קביעה כזו, כחלק משינוי מדיניות, עשויה בהחלט להוות שיקול לגיטימי לאי-חידושו של רשיון".

49.
יתר על כן, הלכה ידועה היא כי בית המשפט לעניניים מנהליים אינו שם עצמו בנעלי הרשות ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אשר בידיה המומחיות והניסיון. היא המוסמכת לקבוע מדיניות ולה הכלים לבצע את המדיניות. במיוחד יהסס בית המשפט להתערב בשיקול דעתה של הרשות, כאשר זו שקלה עובדות ונתונים שהועמדו לרשותה ע"י גורמים מקצועיים, כפי שנעשה בענייננו, ואין החלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות.

ראה לעניין זה; בג"צ 2920/94 אדם, טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה (ע"ר) נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441; בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678; בג"צ 465/93 טריידט ס.א. חברה זרה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, פ"ד מח(2) 622; עע"ם 1490/05 ד"ר וותד נשאת נ' ועדת הערר לתכנון ובנייה - מרכז ניתן ביום 21/2/06 (טרם פורסם); עע"מ 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה ואח', תק-על 2008(1), 462.

50.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבקשת העותר לא נבחנה ואף לא אושרה על ידי משטרת ישראל וזאת לאור אי מילוי הדרישה לפירוט מסלול הרוכלות. שעה שהדברים לא נבחנו על ידי הגוף המקצועי לכך אין בית המשפט יכול לבוא בנעלי המשטרה ולומר שאין הכרח כי העותר יפרט את מסלול עבודתו. ראה בעניין זה בג"צ 197/81 אילת פרידמן נ' ראש עיריית אילת ו-2 אח', פ"ד לו(2), 425:
"...כידוע אין בית-משפט זה קובע מדיניות הרשויות המוסמכות או המשטרה, ואין הוא מחליף שיקוליהם בשיקולים משלו, כל עוד לא הייתה חריגה מסמכות או נלקחו בחשבון שיקולים זרים ושלא לעניין... הבטחת שלום הציבור, בה מדבר חוק רישוי עסקים פנים רבות לה, ובשיקולים אלה אין לנו אלא לסמוך על גורמי המשטרה, כי יודעים הם הראוי והרצוי - ולא כל שכן כאשר הם מתבססים על ניסיון באותו שטח ועל לקחים שהמציאות מלמדת...".

באשר לטענות העותר כי החלטת המשיבים מנוגדת לפסקי הדין של הש' ממן וארבל;

51.
ראשית, דרישות ועדת הרישיונות תואמות את שנאמר על ידי הש' ממן וארבל; שכן אומנם הש' ביטלו את פעולות המשיבים שעמדו לבחינתם השיפוטית, אולם בד בבד
שני השופטים גרסו כי אין בפסק דינם כדי להכתיב למשיבים את אופן קבלת בקשתו של העותר לחידוש רישיונו, לרבות הצבת תנאים ודרישות על פי הוראות החוק.



52.
עמד על כך גם הש' ארבל בדיון שהתקיים בפני
ו ביום 20.5.07:

"נראה אף כי קיימות דרישות מסוימות של המשיבה, אשר נמסרו רק לאחר הגשת העתירה ולכאורה קיים בהם טעם. עצם העובדה כי העותר ניהל בעבר עסק על פי רשיון, כקביעת חברי כב' סגן הנשיא נסים ממן, הרי עדיין אין בו כדי לפטור אותו מקיום הוראות החוק בהמשך. חברי הנכבד קבע כי העותר יגיש בקשה לחידוש רשיון העסק. על המשיבים היה לפעול בהתאם לבקשה זו, אולם אין בכך כדי למנוע בעדם לבקש הבהרות ומסמכים נוספים".

53.
דברים דומים עולים גם מפסק דינו הש' ארבל:

"יש לזכור, כי על פי הוראות חוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968, נועדו, בין היתר, הכללים שהותקנו באשר לרישוי עסקים, להבטיח את איכות הסביבה, מניעת מפגעים ומטרדים, למנוע סכנות לשלום הציבור ובטיחותו, וכן למנוע סכנות לבריאותו. לשם כל אלה, הוסמכה הרשות לקבוע כללים באשר לרשיון העסק. תקנה 28, אשר הותקנה מכח החוק, חוזרת על כללים אלה, ואינה חורגת מגדרן של תכליות החוק.
על כן, אין לומר, כי העותר זכאי לקבל, כדבר שבשגרה, מדי שנה בשנה, רשיון עסק, מבלי שהרשות תקבע את תנאיו, תחדשם, או תשנה אותם, או כי תקבע תנאים מוקדמים. סמכויות אלה מצויות באופן בלעדי בתחומי אחריותם של המשיבים, וחזקה עליהם כי יפעילום בשום שכל, ובהתאם להוראות החוק ומסקנותיו, ובהתאם לכללי המינהל הציבורי המתקיים".

54.
יתר על כן, החלטת המשיבים היתה לאי חידוש רישיונו של העותר ולא להטיל עליו הגבלות כאלה או אחרות (להזכיר כי ההיתר הזמני שהטיל על העותר הגבלות בוטל בפסק דינו של הש' ארבל), לכן דבריו של הש' ממן בגין הצורך בפרסום ההגבלות, מתן הודעה ועוד אינן רלבנטיות להחלטת המשיבים מיום 14.8.07 וכפי שיפורט בהמשך.

55.
פסקי הדין של הש' ממן וארבל לא קבעו את אופי הרישיון ו/או הטילו כל חובה על חידוש הרישיון בתנאים מסוימים, ולכן החלטת המשיבים לא עומדת בניגוד לאמור על ידי כב' השופטים.

סיכומו של דבר; החלטת המשיבים הינה סבירה, מאוזנת ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

בשולי הדברים אתייחס לטענת העותר כנגד ישיבתה של ב"כ המשיבים בועדת הרישיונות ובשימועים שנערכו למשיב, לצד כך שזו גם הגישה כתבי אישום כנגדו, כאשר לשיטת העותר מדובר על ניגוד עניינים (העותר מפנה לע"ע 151/05 חיים טולדנו נ' עיריית נצרת עילית ניתן ביום 26.2.07 [טרם פורסם].

באותו מקרה ב"כ העירייה היתה חלק מועדת שימוע אשר דנה בשאלת השעייתו של עובד ובמקביל היתה התובעת באישום המשמעתי, כאשר בית הדין קבע כי ב"כ העירייה השתתפה באופן פעיל בדיוני ועדת השימוע שאלה את העובד שאלות ואף ניסתה לבסס את האישום המשמעתי.

הגם שמדובר בדברים קשים הרי שאין הם רלבנטיים למקרה דנן; ב"כ העירייה אומנם חתומה על כתבי אישום ואכן נכון שישבה בשימועים שנערכו לעותר ואף בישיבות ועדת הרישיונות, אולם עולה מהפרוטוקולים כי ב"כ העירייה כלל לא השתתפה באופן פעיל בישיבות לא כל שכן פנתה אל העותר בשאלות. ועדת הרישיונות הינה ועדה מקצועית אשר כאמור הוציאה תחת ידיה המלצות מקצועיות ולא הוכחה ולו השפעה לכאורית של ב"כ העירייה.

על פי פרוטוקול השימועים ופרוטוקול ועדת הרישיונות הטענה לא הועלתה על ידי העותר באותם שלבים, הדעת נותנת כי לו העותר היה סבור כי מדובר על ניגוד חמור, כהגדרתו, הרי שהיה נזעק מיד למראה ב"כ העירייה בשימוע, אולם לא כך היה.
לא מצאתי כי יש ממש בטענות אלה של העותר, לא כל שכן פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

האם היה על המשיבים לפרסם החלטתם;

56.
לטענת העותר היה על המשיבים לפרסם את החלטת המשיבה 3 ומשלא עשו כן, אזי אין המשיבים רשאים לשנות את אופיו של רישיון העסק והחלטתם איננה תקפה (טענה זו של העותר נסמכת על סעיף 2א לחוק רישוי עסקים ואמור בעניין זה בפסק דינו של הש' ממן).

סעיף 2א לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968:

"א. עסקי רוכלות
(א) בעסק של רוכלות תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה רשאית להשתמש בסמכותה גם לענינים אלה:
(1)
איסור רוכלות באזורים מסויימים, הגבלת מספר הרשיונות לרוכלות בהם, איסור סוגים מסויימים של רוכלות קבוע או מזמן לזמן, לשם מניעת פגיעה בפרנסתם של רוכלים ובעלי עסקים אחרים, או מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי;
(2)
ייחוד סוגי רוכלות מסויימים והקצאת מספר מסויים של רשיונות בכל סוגי רוכלות לאנשים הזקוקים לשיקום או לסעד מכוח חוק.
(ב) כל החלטה של רשות הרישוי לפי סעיף קטן (א) -
(1)
דינה יהא כדין תנאי שהוסף ברשיון לפי סעיף 7 וערעור עליו לפי סעיף 7א (ה) נדחה;
(2)
הודעה עליה תישלח בדואר לבעלי רשיונות לרוכלות הנוגעים בדבר בתחום רשות הרישוי לפי המען שמסרו לאחרונה ויראה כאילו הגיעה לתעודתה שבעה ימים לאחר המשלוח - ותפורסם ברשומות ובכל מקום שנוהגים לפרסם בו הודעות פומביות בתחום הרשות.
(ג) רשות הרישוי, בהצייעצות עם מפקד משטרת המחוז, תפרסם הצעת החלטה
לענין סעיף קטן (א) (1) בשני עתונים יומיים הנפוצים בתחומה. כל אדם הרואה עצמו נפגע מהצעה זו רשאי תוך שלושים יום להשיג עליה בכתב לפני -
(1)
מועצת העיריה או המועצה המקומית - אם הצעת ההחלטה היא מאת רשות רישוי בתחום עיריה או מועצה מקומית (להלן - רשות מקומית);
(2)
שר הפנים - אם הצעת ההחלטה היא מאת רשות רישוי מחוץ לתחומה של
רשות מקומית;
החלטה בהשגה כאמור תהא סופית.
(ד) רשות רישוי שפרסמה הצעת החלטה לפי סעיף קטן (ג), רשאית לסרב לתת רשיון או היתר זמני לרוכלות בהתאם להצעה החל מיום פרסומה וכל עוד לא נתקבלה השגה עליה.
(ה) בחוק זה, "רוכלות" - עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור שלא בתוך מבנה קבע."

העותר מפנה גם לדברים הבאים שנאמרו על ידי ש' ממן:

"חוק רישוי עסקים קובע במפורש בסעיף 2א' כי הגבלות בנוגע לאזורי הרוכלות ניתן להטיל רק לאחר קיום ההליך החלטה, פרסום, התייעצות ושימוע. כאמור לעיל, הליך כזה לא בוצע על ידי המשיבים. הם אינם רשאי להטיל על העותר ועל רוכלים שכמותו מגבלות שאינן עומדות בדרישת חוק רישוי עסקים".

57.
יוזכר כי המסגרת בא אנו נמצאים הינה החלטת המשיבים בבקשת העותר לחידוש רישיונו.

אין
אנו נמצאים בסיטואציה בה מבקשת הרשות להגביל או להתנות תנאים במסגרת רישיון העסק, ככל שהדבר עולה מהחלטתם.

58.
סעיף 2א הנ"ל מתייחס למצב בו העירייה מעוניינת להגביל את אזורי הרוכלות בעיר, להגביל את מספר הרוכלים וכיוצב' מצבים אחרים המפורטים בסעיף.

59.
פעולת המשיבים נעשתה במסגרת תקנה 28 לתקנות רישוי עסקים, כפי שנדרש בפסק דינו של הש' ארבל, ואין לנו עניין בהחלטה המגבילה אזורי רוכלות או מצב אחר כמפורט בסעיף 2א האמור.

60.
משכך הרי שחובת הפרסום ברשומות וכיוצב' תנאים נוספים המפורטים בסעיף 2א הנ"ל אינם נוגעים לענייננו ואין בהם כדי להשליך על תקפות החלטת המשיבים באשר לאי חידוש רישיונו של העותר.

61.
חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך אף בנוסח מכתבי המשיבים; לדוג' במכתב מיום 14.10.04 נכתב כי מדובר ב"הודעה בדבר שינוי תנאי רישיון" וראש העירייה בעצמו טען כי מפעיל את סמכותו מכוח סעיף 2א לחוק רישוי עסקים (ראה נספח ד' לעתירה). ממכתב נוסף, מיום 28.7.05 (נספח ב' לעתירה) ניתן לראות כי מדובר על הודעה בדבר ביטול הרישיון למרות שממקרא המכתב ברי כי מדובר על ניסיון לשנות את תנאי הרישיון.

62.
לעומת זאת, במקרה דנן מדובר על "הודעה על כוונה שלא לחדש רישיון עסק" (נספח ג' לכתב התשובה בעתירה), כאשר ההודעה באה בעקבות המלצת ועדת הרישיונות אשר דנה בבקשתו של העותר.

אין התייחסות להטלת מגבלות כלשהם ועסקינן כאמור בהחלטה בבקשת העותר לחידוש רישיונו.




סוף דבר דין העתירה לדחייה וכך אני מורה מהטעמים המפורטים לעיל.

העותר ישא בהוצאות המשיבה כדי סך 10,000 ₪ (כולל).

ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ח (2 במאי 2008).

להודיע

.


_____________
יצחק כהן
, שופט



סגן נשיא



001436/07בשא064 עדן ונדר






בשא בית משפט לעניינים מנהליים 1436/07 אהרון פחימה נ' מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עלית, עיריית נצרת עלית, ניבה פורן (פורסם ב-ֽ 02/05/2008)