פסקי דין על מימון עמוס | פסקי דין על מימון סופיה |

2884/05 פ     10/04/2008




פ 2884/05 מדינת ישראל נ' מימון עמוס, מימון סופיה




בעניין:

65



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
002884/05

בפני
:
שופט: כוחן חיותה
תאריך:
10/04/2008




בעניין:
מדינת ישראל




ע"י ב"כ
מתמחה מר ישראלי
המאשימה


נ
ג
ד


1 . מימון עמוס
– נוכח
2 . מימון סופיה
- נוכחת


ע"י ב"כ עו"ד
טל גלאון ממשרד שקלאר

נאשם




גזר-דין

הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קשירת קשר לביצוע עבירה, קבלת דבר במרמה וזיוף מסמך הקשור לבעלות ושימוש ברכב (מד אוץ).


הנאשמים, בעל ואשה, קשרו קשר ביניהם לזייף את מד האוץ של רכב שהיה ברשותם ולהציגו במרמה בפני
רוכשים עתידיים, כרכב שלא היה בבעלות קודמת וככזה שעבר מספר קילומטרים נמוך מזה שעבר בפועל. במסגרת הקשר הוחלף לוח השעונים, ובו מד אוץ מזוייף, ופורסמה מודעה בעיתון, לפיה הרכב הינו מיד ראשונה.

בסופו של יום נמכר הרכב למתלונן, אשר גילה בדיעבד את דבר המרמה.

בטרם טענו הצדדים לעונש, עתר ב"כ הנאשמים להפנותם לשירות המבחן, על-מנת לבדוק אפשרות לביטול הרשעתם.


מתסקירי שירות המבחן עולה, כי הנאשמים, כבני 41, נשואים זה לזו ולהם ארבעה ילדים בגילאי 17 – 4.



א.
הנאשם, עצמאי וחבר בבורסת היהלומים מזה כ-20 שנה וכן עובד בעסקי הנדל"ן. הוא תיאר בפני
קצינת המבחן רווחה כלכלית והצלחה עסקית, אותם השיג בזכות כישוריו. עוד בהיותו נער אביו נפטר ועול פרנסת המשפחה הוטל על כתפיו. קצינת המבחן התרשמה, כי במהלך השנים התקשה הנאשם לבטא רגשית את השפעת מותו של אביו על התפתחותו והשקיע את מאמציו בעשייה ובבנייה כלכלית.
גם בפני
קצינת המבחן הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ותירץ את הפרשה כחוסר הבנה בינו לבין הקונה. הוא חזר על הטענה, לפיה הקונה ידע את הפרטים הרלבנטיים והכחיש כוונת מרמה.
קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם הנעדר עבר פלילי, מנהל אורח חיים נורמטיבי ומבטא מצוקה ובושה סביב נושא ההליך הפלילי. היא הדגישה את הימשכות ההליכים ואת הסיכון שמא הרשעה תפגע בפרנסתו ועל-כן המליצה לבטל את ההרשעה ולהעמידו בפיקוח למשך חצי שנה.


ב.
הנאשמת, עקרת בית, גדלה במשפחה דלת אמצעים. לפני כשנתיים עברה אירוע מוחי ולפני כשנה נפטרה אמה, אשר היתה הדמות הדומיננטית במשפחה וחסרונה הותיר את הנאשמת בתחושה של העדר תמיכה רגשית. הנאשמת התקשתה להכיר בעבירות בהן הורשעה והביעה חשש מתוצאות ההליך המשפטי. לדבריה, פעלה בתום לב ובהתאם להנחיות שקיבלה מהנאשם.
קצינת המבחן התרשמה מהנאשמת כמי שאינה מאופיינת בדפוסים עברייניים וכמי שנתונה במצוקה רגשית מתמשכת וזקוקה לסיוע טיפולי ולתמיכה. כמו-כן הדגישה, כי הנאשמת נתפסת כמי שנמנעת מביטוי והגשמה עצמית ובעלת נטייה לרצות את הסובבים אותה. כך, לשיטת קצינת המבחן, ניתן להסביר את העבירות אותן ביצעה – ביטוי למצוקה בהעדר כלים אחרים להתמודדות במצבי דחק. בעניינה המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה ועל פיקוח לתקופה של שנה.

בנוסף, ביחס לשני הנאשמים, המליץ שירות המבחן על הטלת של"צ בהיקף של 100 שעות.

5.
אליבא דב"כ המאשימה, בתסקירים לא צויינו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול ההרשעה. אדרבה, עולה מהם, כי הנאשמים, על אף שהורשעו לאחר שמיעת הוכחות, לא לקחו אחריות על מעשיהם ולא הביעו כל חרטה. ב"כ המאשימה ציינה, כי על-פי ההלכה הנוהגת, העדר עבר פלילי אינו מצדיק ביטול הרשעה והוסיפה, כי מצד הנאשם לא הובאה כל ראיה לכך שהרשעה אכן תפגע בפרנסתו. באשר לנאשמת, הבהירה, כי הרשעה אינה שוללת הליך טיפולי, במקום שזה נדרש.

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירות, ההופכות את שוק המכוניות המשומשות לכר נרחב למעשי מרמה, תוך ניצול חולשתם ותמימותם של אזרחים וכל זאת מתוך בצע כסף. היא הדגישה את הסיכון הטמון בעבירות, את התחכום והתכנון המוקדם – אשר בהם יש כדי ללמד על חומרת המעשים דכאן. לקולא בקשה לשקול את עברם הנקי של הנאשמים, את מצבה הבריאותי של הנאשמת ואת העובדה שפיצו את המתלונן. בסופו של יום עתרה להשית על הנאשמים עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מע"ת וקנס.

מנגד, עמד ב"כ הנאשם על חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, על התנהלות הנאשמים מול המתלונן לאחר מעשה, על הפיצוי ההולם שקיבל ועל כך שבסופו של יום הוא משך את תלונתו. עוד ציין, כי אין מדובר במקרה מן החמורים וכי הנאשמים הם אנשים נורמטיביים, בעלי עבר פלילי נקי. מנגד הדגיש, כי אם יורשע הנאשם הרי שזה יאבד את מקור פרנסתו - פגיעה שהינה בלתי מידתית.





נאמר בפסיקה פעמים רבות כי הכלל הוא, כי יש להרשיע נאשם משהוכח ביצוע עבירה או משנתנה הודאה בביצועה, ואי הרשעה הוא חריג לכלל, אמצעי שמשתמשים בו במקרים יוצאי דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה (ר"ע 432/85 רומנו נ' מ"י, תק-על 85(3), 737).


פסק הדין המנחה בשאלת הרשעה או אי הרשעה של נאשם הוא

ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י פ"ד נב(3) 337:
שם קבע בית המשפט כי ככל שהעבירה חמורה יותר, כך ביהמ"ש יהיה פחות סלחני כלפי מבצעה. שיקומו של נאשם מהווה שיקול מהותי שלציבור עניין בו, אך אין הוא השיקול האחד והיחיד העומד מול עיני ביהמ"ש. "מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים... הוקעת מעשי העבירה, בצירוף מדיניות ענישה אחידה... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של נאשם".



ובאשר להרשעתו של מי שעברו נקי אמר ביהמ"ש בע"פ 71390/03 מ"י נ' אוחיון, הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר:

"...לא מעט מן הנאשמים המופיעים בפני
נו הם אנשים
נורמטיביים ככלל ובשלב מסוים ובנסיבות כאלה ואחרות פונים לדרך התנהגות אחרת. המשיב איננו חריג, זאת הרשעתו הראשונה, אך לו חפץ המחוקק שעבירה ראשונה לעולם תסיים באי הרשעה, חזקה שהיה אומר זאת. אין באמור בתסקיר שירות המבחן ביטוי לחומרה שבעבירה.
מטבע הדברים שירות המבחן רואה לנגד עיניו את האינטרס של המשיב ומחובתנו כבית משפט לראות לנגד עיננו את אינטרס הציבור".


על פי אותו קו של הפסיקה, רק במקרים חריגים קונקרטיים, בהם הנזק שיגרם לעתידו של הנאשם, מקצועו, פרנסתו, סיכויי שיקומו, חמור וממשי יותר מחומרת העבירה ושיקולי הענישה האחרים ימנע ביהמ"ש מהרשעה.

על חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים אין להכביר מילים. אופיין של העבירות מחייב אמירה חד משמעית מעם בית-המשפט. מדובר בעבירות נפוצות, ההופכות את שוק הרכב לכר נרחב למעשי מרמה ואת ציבור הרוכשים, החלשים והתמימים, לקורבנות שעל גבם ניתן להפיק רווח קל. ביטול הרשעה בעבירות ממין זה אינו עולה בקנה אחד עם הצורך לשרש את התופעה ולהגן על ציבור רוכשי הרכבים המשומשים.


הנאשם העלה טענה, לפיה אם יורשע, הרי שלפי תקנות האתיקה של בורסת היהלומים, תופסק חברותו בה ומקור פרנסתו ייפגע. לבית-המשפט לא הוצגה כל ראיה פורמלית כאסמכתא. יתירה מכך, הנאשם עוסק בתחום הנדל"ן ומשכך, לא ניתן לומר שאין לו מקור פרנסה.


10.
באשר לנאשמת, מצבה הבריאותי ומצוקתה הרגשית אינם מצדיקים סטייה מהכלל. יתירה מזאת, הרשעתה בדין אין בה כדי לפגוע בפרנסתה, שכן מדובר בעקרת בית.

כעולה מכל המקובץ, הרי שבעניינם של הנאשמים מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי להם מהרשעתם לבין חומרת העבירות בהן הורשעו והאינטרס הציבורי שבהותרת ההרשעה הכנה.


לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ובהתחשב בכך, כי לנאשמים, אנשים נורמטיביים, אשר הסתבכות כגון דא אינה
מאפיינת את אורחות חייהם, עצם ההרשעה מהווה עונש כבד לכשעצמו, אני
נמנעת מלמצות עמם את הדין וגוזרת עליהם את העונשים הבאים:

א.
8 חודשי מע"ת אותם לא ירצו אלא אם יעברו תוך 3 שנים מהיום עבירה בה הורשעו.

ב.
אני מחייבת את כל אחד הנאשמים בתשלום קנס בסך 1500 ₪ או חודש מאסר. הקנס ישולם תוך 10 ימים מהיום.


זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתנה היום,
04 יוני 2008

, במעמד הצדדים.

סג"נ ח. כוחן - שופטת
קלדנית: אביגיל






פ בית משפט שלום 2884/05 מדינת ישראל נ' מימון עמוס, מימון סופיה (פורסם ב-ֽ 10/04/2008)