פסקי דין על הרי לימור | פסקי דין על נחמן יונתן גרוסמן (יונתן מן)

18958/01 א     26/03/2008




א 18958/01 הרי לימור נ' נחמן יונתן גרוסמן (יונתן מן)




בעניין:


בתי המשפט
1


בית משפט השלום ירושלים
א
018958/01


לפני:
כב' השופט ר' כרמל
סגן-נשיא


27/03/2008



בעניין:
הרי לימור

ע"י ב"כ עו"ד ננטל
התובע





נ ג ד


נחמן יונתן גרוסמן (יונתן מן)
ע"י ב"כ עו"ד גרסטנהבר




הנתבע



פסק דין


1.
התובע פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצועם של שני שטרות, כל אחד על סך 61,500 ₪, שנמסרו לו על ידי הנתבע. במסגרת הדיון בהתנגדות שהוגשה מטעם הנתבע, הוסכם כי התנגדות הנתבע תתקבל ותצהירו של הנתבע, אשר תמך בהתנגדות שמטעמו לביצוע השטרות, ייחשב ככתב הגנה.

גרסת הנתבע
2.
התובע והנתבע, שניהם אנשי עסקים ויזמים. לגרסת הנתבע, כמפורט בתצהירו התומך בהתנגדות, בינו ולבין התובע נקשרו קשרים עיסקיים במסגרתם הציע לו הנתבע להפעיל מרפאה לניתוחי עיניים, באמצעות לייזר, ברומניה. לטענת הנתבע, התובע הציג עצמו כמי שמנהל עסקים רבים ברומניה, לרבות מרפאות מצליחות, והוא מבקש לפעול גם בתחום ניתוחי עיניים בלייזר. בין השניים הוסכם כי הפעילות תתבצע באמצעות חברה שבבעלות התובע, זאת לאור הקושי בהקמת חברה חדשה ברומניה, הרישומים יבוצעו על שם החברה ובשלב ביניים ייחתם בין השניים חוזה הלוואה לפיו יושקעו הכספים הדרושים. עוד הוסכם, כי במידה שהעסקה לא תצא לפועל או הקשר לא יתגבש לכלל עסקה מוצלחת, יושבו לנתבע מלוא הכספים ששולמו על ידו, ולצורך כך אף קיבל לידיו שטרי חוב כנגד הסכומים שהשקיע (ההסכם הנו נספח א' לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, החל מאותו שלב, הוא השקיע את מלוא זמנו ומרצו במיזם המשותף, לרבות נסיעות לרומניה, אלא שהתובע, כך נטען, התחמק מחתימה על חוזה מחד, כאשר כל הציוד שנרכש נרשם על שם התובע, באמצעות חברה שבבעלותו, מאידך. בהמשך, התגלו לנתבע עובדות נוספות, כגון מעורבותו של רופא עיניים מישראל שהשקיע כספים וביקש לקבלם חזרה, ואך בשל מאמצי הנתבע, נמנע פיצוץ המיזם מסיבה זו. עוד טען הנתבע כי התגלו לו מעשי מרמה אחרים בהם היה התובע מעורב, במסגרת "השקעות" ברומניה. אולם מאחר שהנתבע השקיע, עד לאותו שלב, סכום של 110,000 דולר אותם חשש להפסיד במידה שהמיזם יעלה על שרטון, נמנע מניתוק קשריו עם התובע, אף שהבין כי שטרי החוב שנמסרו לידיו מהתובע, חסרי ערך, עקב ריבוי חובות התובע ונושיו המרובים. לפיכך, ועל מנת להציל את השקעתו, התנהל משא ומתן בין הצדדים והוסכם כי הנתבע יקבל לידיו את הבעלות במכשירים, פיזית ומשפטית, ובלבד שישלם לתובע את הסכומים שהשקיע התובע לטענתו, בסך של 42,000 דולר בגין המכשירים וסכום נוסף בסך 6,000 דולר, בגין הוצאות נלוות. לפיכך, נחתם בין השניים ההסכם (נספח ב') במסגרתו הוסכם כי הסך של 48,000 דולר ישולם על ידי הנתבע בשלושה שיקים, האחד על סך 74,500 ₪, והשניים הנותרים על סך 61,500 ₪ כל אחד, אלה הם השיקים נשוא פסק הדין. לטענת הנתבע, לאור חששו באותו השלב מהתנהלות התובע, נקבע בהסכם כי הוא יהא רשאי לבטל את השיקים במידה שלא יועברו לידיו המכשירים ולתובע לא תהא כל טענה בהקשר זה (ר' סעיף 3 להסכם נספח ב'). לאחר שהנתבע נוכח כי התובע מהתל בו, ולאחר שנפרע השיק הראשון, ערך הנתבע בדיקות שונות והוברר לו, לטענתו, כי עלות המכשירים נמוכה משמעותית מהמצג שהציג
לפניו התובע, ומחירם עומד על כ
– 40,000 דולר, כי התובע לא ביצע תשלומים אותם טען כי ביצע, ולמעשה, התובע גזל ממנו כ – 70,000 דולר. לאחר שהגיע
מועד פרעון השיק השני והנתבע ביקש כי התובע יחתום על יפוי כח מתאים להעברת המכשירים לבעלותו, ולא נעשה כן, ניתנה על ידי הנתבע הוראת ביטול לגבי השיקים.

גרסת התובע
3.
התובע מאשר כי סוכם עם הנתבע שהאחרון ישקיע סך של 110,000 דולר בפרוייקט, ובתמורה יהא הנתבע
שותף ב – 25% מההשקעה, מהרווחים ומההפסדים. אולם, נטען כי לנתבע היה ידוע מלכתחילה כי ד"ר
שמעון כהן, האמור לשמש כמנהל הרפואי של המרפאה, יהא שותף ב – 50% מהפרוייקט. במסגרת זו, נחתם הסכם, נספח א', במסגרתו הוקנו לתובע 25% מהזכויות והחובות בפרוייקט. לגרסת התובע, במהלך שנת ,2000 נפגש הנתבע עם ד"ר כהן מספר פעמים. בשלב מסויים פרש ד"ר כהן מהשותפות, אף שהשקיע רק 68,000 דולר מתוך סך של 110,000 דולר. התובע השלים את חלקו של ד"ר כהן בהשקעה. בהמשך, ולאור הצעת הנתבע, הוסכם כי הנתבע יטול על עצמו את השקעת ד"ר כהן, יחזיר לתובע את חלקו בהשקעה של ד"ר כהן ויסכם עם ד"ר כהן כי יהפוך לשותף בשיעור 50%, כאשר התובע והרב וייס, שפעל עימו, יקחו על עצמם, בין היתר, את יתרת התשלומים בסך 330,000 דולר, זאת, כמפורט בנספח
ג' לתצהיר התובע.


לטענת התובע, בוצעו על ידי ד"ר כהן, בחודשים יולי וספטמבר 2000, כ – 34 ניתוחי עיניים במרפאה ברומניה, ומאחר שלא היו מספיק מנותחים, השלים התובע את ההוצאות מכספו. מאחר שלנתבע עמדה הזכות ע"פ ההסכם מיום 1/8/00, להפסיק את פעילות המיזם ברומניה, להשיב לתובע סך של 42,000 דולר אשר הושקעו על ידי התובע עבור ד"ר כהן בצירוף סך של 6,000 דולר בגין הפרשי הוצאות, נחתם בין הצדדים ההסכם מיום 14/12/00. לטענת התובע, הוא עמד בהתחייבות לאפשר לנתבע להעביר את המכשירים לארץ, הן באופן פיזי והן באמצעות יפוי כח (נספח ה' לתצהירו. התרגום – נספח
ה/1), ונמסרו
לידיו השיקים שפורטו לעיל. לטענת התובע, הוברר לו כי הנתבע כלל לא התכוון להעביר את המכשירים לארץ אלא
התכוון לפתוח מרפאה בסמוך למרפאה המשותפת, ולאחר שהנתבע טפל עליו האשמות שווא, אף נתן הוראת ביטול בנוגע עם שני השיקים. התובע
הגיש תביעה להשבת המכשירים, כנגד הנתבע, ברומניה, אלא שתביעתו נדחתה, ובכך מוצא התובע תימוכין לכך שהשיקים לא בוטלו בשל העדר תמורה שכן התביעה ברומניה נדחתה בשל יפוי כח שניתן לנתבע ושימש אותו להעברת הבעלות במכשירים.

4.
הנתבע המציא, בנוסף, תצהירים מטעם ד"ר שמעון כהן ומטעם מר גרשון לידר, מנכ"ל בית החולים לניאדו בנתניה. ד"ר כהן מפרט, בין היתר, כי הוסכם בינו לבין התובע כי תמורת השקעת סך של 110,000 דולר והשתתפות במחצית מהתשלומים בגין המכשירים, הוא יהא זכאי ל – 50% מהזכויות במיזם, תוך שסוכם כי המיזם ייעשה במסגרת חברה מיוחדת שתוקם ברומניה. בעקבות כך, החל ד"ר כהן להזרים כספים למיזם המשותף, אולם הוברר לו שהתובע לא הקים חברה נפרדת וביצע את הרישום באמצעות חברה שהתובע הוא בעליה, ונודע לו, בדיעבד, כי גם הנתבע שילם אותם תשלומים ששולמו על ידו, בגין אותם מכשירים. עוד טען ד"ר כהן כי פניותיו לתובע לא נענו באופן ענייני, ולבסוף, לאחר שהשקיע סך של 68,000 דולר, החליט לפרוש. החלטתו התגברה לאחר שפגש בנתבע ושמע את דבריו, והוברר לו כי התובע לא השקיע את מלוא הכספים במיזם. מאחר שהנתבע קנה את אמונו, הסכים להצעתו של הנתבע כי הנתבע ייכנס בנעליו בנוגע לחלקו בהשקעה, וייקח על עצמו את התחייבויותיו הקשורות בפרוייקט תוך שהוא (ד"ר כהן) ימשיך בפעילות המקצועית וביצוע הניתוחים.

5.
מר גרשון לידר פירט בתצהירו כי בתיווכו של אדם בשם הרב וייס, אותו הכיר במסגרת פעילותו הציבורית, הוצע לו לשתף פעולה עם הרב וייס ועם התובע בהפעלת מרפאה ברומניה. בהמשך, הוסכם כי יושקע על ידו סך של 200,00 דולר תמורתם יהא זכאי, בין היתר, לחלק בשיעור 15% ממניות חברת
i.c.c
.
לאחר שהשקיע את חלקו, התובע לא העביר לבעלותו את המניות להן היה זכאי, אף כי התובע דיווח לו שהקים חברה אלא שמניותיה מוחזקות בנאמנות בשל סיבוכים משפטיים. בשלב מסויים, מר לידר אף פגש בנתבע ונחשף לשותפות שבין התובע ולבין הנתבע. מוסיף מר לידר ומפרט כי סכום קטן בלבד, כ – 30,000 דולר, מתוך סך של 200,000 דולר ששולמו על ידו, הושקעו במיזם המשותף ובסופו של דבר ירדה השקעתו לטמיון, והוא חדל, מזה תקופה ארוכה, מלקבל דיווחים מהתובע.

6.
סך השקעות הנתבע, כנטען בתצהיר עדותו הראשית, עמד על סך 196,000 דולר (סעיף 28 לתצהירו. לעניין עלויות המכשירים וההוצאות – ראה באותו סעיף). לפי חישוביו, סך ההוצאות וההשקעות הכולל עומד, לכל היותר, על סך 175,927 דולר בלבד.

7.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ונקבע מועד לשמיעת ראיות, הסכימו הצדדים לכך שבית המשפט יפסוק במסגרת הוראת סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984, בהתאם למסמכים שבתיק ולאחר שיוגשו סיכומים קצרים (ומבלי שיתקיימו חקירות נגדיות).

8.

התובע, בסיכומיו
, טען כי הנו אוחז כשורה בשטרות, כי לנתבע ניתנה תמורתם, התקיים התנאי הקבוע בסעיף א' 3 להסכם מיום 4/12/2000 בדבר העברת הבעלות במכשירים לנתבע, השטרות חוללו בחוסר תום לב והנתבע אף עושה עושר ולא במשפט על 'גבו' של התובע. עוד נטען, בין היתר, כי הנתבע ממשיך להפיק רווחים מהמיזם, מאז שנפרדו דרכיו מהתובע. מהנספחים ו' ו – ו'1 לתצהיר התובע עולה כי בוצעה מסירה של המכשירים
מהתובע, באמצעות חברה שבבעלותו, לנתבע, באמצעות יפוי כח, מסמך המהווה הודאת בעל דין בפני
ערכאה זרה, ועל כן
קיים השתק פלוגתא. עוד נטען לקיומה של תמורה מלאה שכן המכשירים עברו לנתבע, כמוסכם, ולנתבע לא עומדת טענת קיזוז. מנגד, טען הנתבע לכך שמעשי התובע לא היו אלא מעשי תרמית, המכשירים מעולם
לא היו שייכים לתובע, שכן כל הכספים הושקעו אך על ידי הנתבע וד"ר כהן שהנתבע בא בנעליו. סך ההשקעות, לפי חישובו של הנתבע, עומד על סך של 175,000 דולר בעוד שהשקעת הנתבע הכוללת עומדת על סך 196,000 דולר ולפיכך לא קיים לנתבע כל חוב (האסמכתא לתשלום הסכום הראשוני בסך 110,000 דולר מצויה בנספח ב' לתצהיר הנתבע). הנתבע חזר, בסיכומיו, על פירוט העובדות כפי שפורטו על ידו בתצהירו והוא מדגיש את הזכות שקמה לו לביטול השיקים מקום שהמכשירים לא יועברו לבעלותו וטען כי עשה שימוש כדין בזכות זו לאחר שלא הומצא לידיו יפוי כח כנדרש, מה עוד שהתובע טען, ללא הצדקה, לכך שיש להוציא את המכשירים מרומניה. עוד נטען כי בסיכומי הנתבע לא באה התמודדות, ומכאן הכחשה, לנתונים הכספיים אותם פירט הנתבע, ומכאן שהתובע, בעצם, אינו חלוק על טיעוניו וחישוביו, ובעיקר על כך שסכום ההוצאה קטן מסכום ההשקעה. לטענתו של הנתבע, היה עליו לעמול ולטרוח שנים רבות בערכאות שברומניה עד שזכה לקבל את הבעלות במכשירים על שמו, מכשירים שנרכשו במלואם מכספים של הנתבע בלבד. עוד טען כי עומדת לו זכות הקיזוז, שכן התובע לא עמד בחיוביו וכן לא קם השתק פלוגתא שכן מדובר בפרוטוקול שנערך על ידי הצדדים
(פרוטוקול מסירה וקבלה) ולפיו המכשירים יועברו לחברות שמכרו אותם ולא לבעלות הנתבע, ובכל מקרה מדובר בהליכים שנערכו ברומניה ולא באה ראיה לעניין היותם בגדר השתק פלוגתא. באשר לתובענה שהגיש התובע ברומניה
ושנדחתה, מדובר בתביעה פלילית כנגד הנתבע על גניבה.

סיכום
8.
לאחר עיון במסמכים שהוגשו מטעם הצדדים, בטיעוניהם המפורטים ובסיכומים העניינים והממוקדים אשר הוגשו מטעמם, ולאחר שהבאתי בחשבון את הסיכונים והסיכויים הרובצים לפתחם של הצדדים ולרבות העובדה שמדובר בתביעה הנסמכת על שטרות שחוללו, ובהתחשב בדרך שבה הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק
(במסגרת הוראת סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984) ולאחר, שלמעשה, לא באו הכחשה
והתייחסות מטעם התובע לחישובים הכספיים שבאו בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, ובהתחשב בזכות שעמדה לנתבע לעניין ביטול השטרות כאמור בהוראת סעיפים 3 ו-3א להסכם מיום 14.12.2000 (נספח ה לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע) ולאחר שהבאתי בחשבון את נוסח יפוי הכח, נספח ו' לתצהיר הנתבע, ולטיעונים שבאו בהקשר זה, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ט ב אדר ב, תשס"ח (26 במרץ 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.


ר' כרמל
, שופט

סגן - נשיא
קלדנית: רחל אמויאל








א בית משפט שלום 18958/01 הרי לימור נ' נחמן יונתן גרוסמן (יונתן מן) (פורסם ב-ֽ 26/03/2008)