פסקי דין על אינאס ח'ורי | פסקי דין על בית מרקחת גולן בע"מ

1862/06 עב     04/05/2008




עב 1862/06 אינאס ח'ורי נ' בית מרקחת גולן בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב
001862/06
עב
001783/07




בפני
: כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (עובדים): מר סאלח סאלחה

נציג ציבור (מעבידים): מר אברהם לארי

בעניין
:
אינאס ח'ורי



ע"י ב"כ עוה"ד
דכוור סמואל

התובעת



-
נ
ג
ד
-



בית מרקחת גולן בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
חזאן אליאס

הנתבעת


פסק דין

1.
בפני
נו שתי תביעות שהניהול בהן אוחד.
בתביעה בתיק עב 1862/06 דרשה גב' אינאס ח'ורי
(להלן:"התובעת") לחייב את מעסיקתה, בית מרקחת גולן בע"מ
(להלן:"הנתבעת") בגין פיצויי פיטורים, יתרת הודעה מוקדמת, הפרש תשלום בגין חודש יולי 2006 (תקופת המלחמה), פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשים משכר מינימום במשק.
בתיק עב 1783/07 ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת בגין הנזק הכספי אשר היא גרמה לה עקב עזיבתה ללא הודעה מוקדמת ותוך ניצול שהות מנכ"ל הנתבעת בחו"ל. לטענתה הנזק נגרם מאחר והיא לא דאגה להוריד מהמדפים את כל התרופות ודברי קוסמטיקה אשר פג תוקפם, דבר אשר מנע מן הנתבעת להחזירם לחברות ולהיזדכות תמורתם – נזק אשר לצרכי אגרה הועמד על סך של 30,000 ₪.

2.
התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מחודש אוקטובר 2003 ועד לחודש יולי 2006. עד שיצאה התובעת לחופשת לידה, בחודש אפריל 2005, היא עבדה במשרה מלאה, בימי א' עד ה' 8.5 שעות ובימי ו' 5 שעות. לאחר חזרת התובעת מחופשת הלידה, שהיא האריכה, לטענתה ביום 1.10.05, עבדה התובעת שישה ימים בשבוע 5 שעות כל יום, משעה 09:00 עד לשעה 14:00. לדברי התובעת, היא ערכה כל חודש פירוט של שעות עבודה בפועל שנמסר לנתבעת, ולפיו חושב שכרה, לפי תעריך של 17 ₪ נטו לשעה.
לפי טענת התובעת, במהלך תקופת העבודה היא קיבלה שכר נמוך משכר מינימום במשק, בהתאם לשעות העבודה ועל כן היא מבקשת לחייב את הנתבעת.
בתאריך 10.7.06 נמסר לתובעת מכתב פיטורים, לפיו עבודת התובעת מסתיימת בתאריך 31.7.06. לתובעת ניתנה הודעה מוקדמת של 21 ימים לפני כניסת הפיטורים לתוקף, במקום 26 ימים כפי שהיה צריך להיות מחושב על פי ותקה בעבודה, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001 (להלן:"חוק הודעה מוקדמת").
בתאריך 12.7.06 פרצה מלחמת לבנון השנייה והתובעת עבדה בפועל עד ל-13.7.06 כאשר לאחר פרוץ המלחמה ולאור הוראות פיקוד העורף, לא עלה בידי התובעת להתייצב לעבודה.
התובעת דרשה בתביעתה תשלום בגין פיצויי פיטורים והפרשי שכר בגין חודש יולי 2006.
כן, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בגין פדיון חופשה ודמי הבראה עבור כל תקופת העבודה, שלטענתה לא שולמו לה כדין.

3.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי התובעת עבדה אצלה בתור מוכרת, בנקיון, סידור תרופות על המדפים, בדיקת תאריכי התפוגה של מוצרים על בסיס שכר לשעה, לפי שכר מינימום במשק, וכי התקבלה לעבודה לאור בקשתו של בעלה של התובעת, מר ח'ורי בולוס (להלן:"מר בולוס") שהינו אופטיקאי במקצועו, ועובד בקרבת מקום לנתבעת.
לפי האמור בכתב ההגנה, התובעת אכן החלה לעבוד בחודש 4.03, אך לאחר תקופת חופשת הלידה, שהוארכה, היא חזרה רק בחודש נובמבר 2005 – ולא באוקטובר כפי שהיא טוענת.
לגרסת הנתבעת, התובעת נהגה להעדר מהעבודה, לאחר ו/או לצאת יותר מוקדם, לפי צרכיה, כאשר שיטת בדיקת הנוכחות בעבודה הייתה כי התובעת מסרה טבלת רישום שעות עבודה אשר נבדקה על ידי מנכ"ל הנתבעת מר פריד דאו (להלן:"מר פריד") ואושרה על ידו. מספר שעות העבודה הועבר כל חודש לרואה החשבון של הנתבעת אשר ערך חישובי השכר, לאחר שהוסיף יום חופש ויום הבראה.
הנתבעת הכחישה את נכונות פירוט שעות העבודה אשר צורף לכתב התביעה וטענה כי אין התובעת זכאית לכל הפרשי שכר לפי שכר המינימום, או בגין חודש יולי 2006 – תקופת המלחמה.
לפי גרסת הנתבעת, בחודשים האחרונים לעבודת התובעת היא החלה לזלזל בעבודה ו/או לא לבצע את המוטל עליה ולנהל שיחות פרטיות בזמן העבודה וכן, ביצעה את העבודה בצורה רשלנית, כאשר היא השאירה על המדפים תרופות שפג תוקפן. להערות מטעם מנהל הנתבעת השיבה התובעת כי הוא יכול לפטרה. כך, בשעת כעס פיטר מר פריד
את התובעת. אולם, למחרת, מר פריד הזמין את התובעת לשיחה, הוא חזר בו ממכתב הפיטורים וסוכם כי התובעת תמשיך בעבודתה. התובעת המשיכה לעבוד עד המלחמה ובמהלך תקופת המלחמה היא לא עבדה. מר פריד שהה בחו"ל מ-14.8.06 עד ל-20.8.06 וכאשר חזר הופתע לגלות כי התובעת לא חזרה לעבודה, הוא ניסה ליצור קשר עם התובעת ואף שלח לה מכתב מיום 1.9.06. על כן, טענה הנתבעת כי התובעת היא זו שהתפטרה מהעבודה, מבלי שנתנה הודעה מוקדמת כמתחייב.
כן, טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה את כל הסכומים המגיעים לה בגין חופשה ודמי הבראה.

4.
בתביעה בתיק עב 1783/07 ביקשה כאמור הנתבעת לחייב את התובעת בגין הנזק אשר לטענתה נגרם לה עקב עבודתה ברשלנות, כאשר היא לא דאגה לדווח על מוצרים שפג תוקפם על מנת להחזירם תוך זיכוי שוויים וכן, בגין התפטרותה ללא הודעה מוקדמת כדין.

התובעת טענה בהגנתה כי מדובר בתובענה שאינה בסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, מאחר והינה תביעה נזיקית בגין עוולת רשלנות וכי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית.
לגופה של התביעה טענה התובעת כי היא ביצעה את עבודתה במסירות ובנאמנות וללא דופי ונהגה כפי שעובדת סבירה הייתה נוהגת, והכחישה את אחריותה בגין הנזקים הנטענים.

5.
ראיות שנשמעו בדיון:

בדיון נשמעו עדויותיהם של התובעת ושל בעלה בולוס, כאשר זה הקליט שיחה שנוהלה עם מר פריד לאחר שהתובעת סיימה לעבוד, בתאריך 21.8.06.
הוגשו תמלילים מאותה שיחה מטעם התובעת והנתבעת, כאשר הצדדים חלוקים לגבי התמליל אשר משקף נאמנה את תוכן השיחה.
מטעם הנתבעת העידו מר פריד ורואה החשבון של הנתבעת, מר משה אלופי (להלן:"רו"ח אלופי").

6.
תקופת העבודה של התובעת:

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעת בחודש אפריל 2003, כאשר היא התקבלה לאור בקשת בעלה ממר פריד, שביניהם שררו יחסי ידידות.
התובעת יצאה לחופשת לידה בחודש אפריל 2005, הייתה בחופשת לידה 12 שבועות, ולאחר מכן האריכה את החופשה, ללא תשלום, כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים האם היא חזרה לעבודה בחופש אוקטובר 2005 או שמא, כפי שטוענת הנתבעת, בחודש נובמבר 2005. כן, קיימת מחלוקת באשר למועד יציאתה לחופשת לידה, האם זה היה ב-10.4.05 או ב- 8.4.05.

לא הוגש תלוש שכר בגין חודש אוקטובר 2005 ולא הוכח בדרך אחרת כי התובעת
קיבלה תשלום של שכר עבודה בגין חודש זה.
התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית לגבי נקודה זו ועמדה על כך שהיא חזרת מחופשתה ב-1.10.05. אולם, כאשר נשאלה שוב האם נכון כי היא לא קיבלה משכורת בגין חודש 10.05, היא השיבה:
"אני לא זוכרת, אני בטוחה שעבדתי בחודש אוקטובר"
(ראו ע' 10 לפרוטוקול הדיון).

על התובעת הוטל הנטל הראיתי להוכיח את תקופת העבודה, ככל שהיא במחלוקת. בהעדר הוכחה כלשהי לגבי עבודת התובעת בתקופה (הקצרה אמנם) שהיא במחלוקת, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, וקובעים כי התובעת עבדה כדלקמן:
החל מ-1.4.03 ועד ל-8.4.05 – במשרה מלאה.
מ-1.11.05 ועד לחודש יולי 2006 – במשרה חלקית, שישה ימים בשבוע, 5 שעות כל יום, משעה 09:00 עד לשעה 14:00.

7.
נסיבות הפסקת העבודה של התובעת, האם היא פוטרה או התפטרה:

הנתבעת לא מכחישה כי נמסר לתובעת מכתב פיטורים הנושא תאריך 9.7.06, בנוסח כדלקמן:

"1.
הריני להודיע לכך שעבודתך מסתיימת בתאריך 31/7/06.

2.
מקווה שבתקופה הזאת לא יהיו הרבה שיחות פלפונית בזמן העבודה ועם מרץ ומצבי רוח, וקדום מכירה, טובים.

3.
אם המצב ישתנה נשמח לחזיר
(כך במקור) אותך לעבודה.

בתודה וכבוד רב, בית מרקחת גולן בע"מ
".

הנתבעת טענה כי למחרת הודעת הפיטורים מר פריד הודיע לה כי הוא חזר בו מהפיטורים וביקש שתמשיך את עבודתה כרגיל ולכך הסכימה. אמנם היא לא עבדה בתקופת המלחמה ואף לא חזרה לאחר מכן, וביום 1.9.06 נשלח אליה מכתב בדואר רגיל עם דרישה שהיא תחזור לעבודה, מכתב שנשלח שוב בדואר רשום ביום 5.9.06.

התובעת הכחישה בעדותה את קיום השיחה שבה סוכם שהיא תמשיך בעבודתה כרגיל. כך, אמרה התובעת בעדותה בדיון:
"הוא לא ביקש ממני לחזור לעבודה, הוא נתן לי מכתב פיטורים ולא שמעתי ממנו אחר כך"
(ע' 13 לפרוטוקול הדיון).

מאידך גיסא, הצהיר פריד בעדותו כי הוא דיבר עם התובעת יום אחרי המכתב ואמר לה שתשכח ממנו ושתחזור בגישה טובה והיא אמרה "בסדר" (ראו ע' 27 לפרוטוקול הדיון). הנתבעת לא הביאה כל ראיה לגבי אותה הסכמה הנטענת, למעט עדותו של פריד עצמו.

בשיחה שנוהלה בין פריד לבין בולוס דובר על האפשרות שהתובעת תחזור לעבודה, כאשר פריד הציע שהיא תקבל העלאה בשכר – מ-17 ₪ נטו לשעה ל-18 ₪ נטו לשעה.

אקט של פיטורים הוא מעשה חד-צדדי של המעביד המביע באופן שלא משתמע לשתי פנים את הכוונה לסיים את חוזה העבודה. מהרגע שאותה כוונה הגיעה לידיעת העובד, נפסקים יחסי עובד-מעביד (בעילה של פיטורים) ואין המעביד רשאי לחזור בו, אלא בהסכמת העובד.

כפי שנפסק רבות:
עם מתן הודעה כזו על התפטרות, היא נכנסת לתוקף בתום תקופת ההודעה המוקדמת, אך גם בתקופת הביניים, אין בכוחו של המתפטר להתחרט על מעשהו ולחזור בו מהתפטרות בלי הסכמת המעביד
"
(בג"צ 566/76 "אלקו" בע"מ נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד לא (2) 197, 206, דב"ע מט/15-4 ההסתדרות הכללית ואח' - חברת תדיראן בע"מ, פד"ע כ 386, 389, דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - שיינין, פד"ע כב 271, 283).

בענייננו, לאחר שהוכח כי היה מעשה של פיטורים, שנודע לתובעת, לא הוכיחה הנתבעת, שהנטל הראיתי בנקודה זו הוטל על כתפיה, כי היתה הסכמה בין הצדדים להמשך העסקה של התובעת וכי חוזה העבודה חודש. מותר לציין כי המכתב שנשלח אל התובעת ביום 1.9.06 לא יכול להיות רלוונטי להכרעתנו, מאחר והתביעה הוגשה לבית הדין עוד ביום 28.8.06 – בעילה של פיטורים.

לאור זאת, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מהעבודה אצל הנתבעת, ולכן, היא זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 ולהודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת.

באשר לפיצויי הפיטורים, אין לחשב את התקופה של חופשה ללא תשלום, למעט התקופה שבעדה זכאית התובעת לדמי לידה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, זאת, בהתאם להוראות תקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964.
מאחר והתובעת עבדה בהיקפי משרה שונים לפני חופשת הלידה ואחרי חזרתה, החישוב של פיצויי פיטורים צריך להיות כדלקמן:
-
בגין התקופה הראשונה, מ-1.4.03 עד 8.4.05 – לפי שכר מינימום לחודש בסך 3,335.18 ₪ סה"כ 6,744 ₪.
-
בגין התקופה השנייה, מ-1.11.05 עד 31.7.06, לפי 30 ש"ש – 0.67% משרה: 1,801 ₪.


סה"כ 8,545 ₪.

מאחר ובית הדין אינו רשאי לפסוק יותר מאשר הסכום שנתבע בכתב התביעה, שהינו בגין רכיב זה בסך 7,156 ₪, זה הסכום שבגינו יש לחייב את הנתבעת.

באשר להודעה מוקדמת, לפי תקופת העבודה של התובעת – 30 חודשים למעט התקופה של חל"ת, ובהתאם להוראת סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת, היא זכאית ל-24 ימי הודעה מוקדמת. התובעת קיבלה הודעה מוקדמת של 21 ימים ולכן, היא זכאית ליתרת תשלום בגין 3 ימים, לפי 5 שעות ביום, על פי שכר מינימום שהיה בסך 19.28 ₪ במועד סיום העבודה: סה"כ 289.20 ₪.

8.
יתרת שכר בגין חודש 7.06:

הונפק לתובעת תלוש שכר בגין אותו חודש על סך של 1,350 ₪ נטו (1,440 ₪ ברוטו) וסכום זה שולם בפועל לתובעת.
במהלך חודש יולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה, ובעקבות כך נחקק חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006. המקום שבו נמצא בית המרקחת (צפת) ומקום מגוריה של התובעת (כפר פסוטה) נמצאים באיזור ההגבלה.
התובעת עבדה עד ל-13.7.06 ולאחר מכן לא שבה לעבודה. קיימת מחלוקת באשר למספר השעות שבהן התובעת עבדה בפועל באותו חודש, כאשר לטענת התובעת היא עבדה 45 שעות ולפי גרסת הנתבעת והרישום שהוגש מטעמה, היא עבדה רק 32 שעות בפועל באותו חודש.
מאחר והתובעת לא הביאה ראיות מהימנות באשר למספר השעות שבהן היא עבדה בחודש 7.06, אנו מקבלים את גרסתה של הנתבעת לגבי שעות העבודה.

התובעת עבדה בפועל 32 שעות, לכן לפי חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו - 2006, היא זכאית לפיצוי בגובה שכר בגין התקופה מ-14.7 עד 31.7.06 (סה"כ 75 שעות, לפי מתכונת העבודה הרגילה של התובעת) וכן דמי נסיעות בגין מחצית החודש בסך 100 ₪. סה"כ הייתה צריכה לקבל התובעת בגין חודש זה סך 2,162.96 ₪, מתוכם היא קיבלה סך של 1,404 ₪ והיא זכאית ליתרת תשלום בסך 758.96 ₪, כאשר מתוך הפיצוי ששולם ניתן לנכות 20% על חשבון יתרת חופשה שנתית, בסך
289.20 ₪.

9.
תביעה בגין פדיון חופשה ודמי הבראה:

בתלושי השכר אשר הונפקו לתובעת לא מופיעים תשלומים בגין חופש והבראה, בנפרד.
לגרסת הנתבעת, תשלומים אלה גולמו בתוך השכר ועל כך הובאה עדותו של רו"ח אלופי, אשר הצהיר לגבי השיטה של הכנת התלושים, כדלקמן:

"הייתי מקבל את מספר השעות, עושה חישוב של מספר שעות העבודה בפועל שהיו, מוכפלות בשכר מינימום ברוטו חוקי שהיה תקף לאותו חודש, ברוב החודשים זה היה אותו דבר, מלבד 4/06 זה השתנה, לחישוב הזה הייתי מוסיף כ- 40% כדמי חופשה ודמי הבראה יחסיים, למשל אם העובדת זכאית ל- 6 ימי הבראה שנתייים במשרה מלאה ועבדה באותו חודש מספר שעות הקרוב לחצי משרה, אז
החשבון מראה שבאותו חודש היא צוברת חצי מחצי יום הבראה. החישוב הזה היה מוליד סכום נטו, הייתי מוסר את הסכום לפריד, פריד ברוב המקרים היה לוקח את הסכום הזה ומוסיף עליו איזשהו סכום שנגזר מהצלחה, מצב רוח טוב וכו', משלם לה בפועל, מוסיף, אבל לא כל חודש זו אותה תוספת, אחר כך שולח לי את הצ'ק כמה שולם בסופו של דבר, העתק של הצ'ק וכמובן שבעקבות אותו צ'ק היינו מוציאים תלוש בהתאם ומדווחים לרשויות".
(ראו ע' 30, ש' 9-17 לפרוטוקול).

כך, נתן רו"ח אלופי דוגמאות באשר לחישובים שנעשו במס' חודשים (ראו ע' 34, בין היתר).

הנטל הראיתי להוכיח כי אכן שולמו זכויות המגיעות לתובעת בגין דמי חופשה ודמי הבראה מוטל על המעביד-הנתבעת.
עדותו של רו"ח אלופי מבוססת על נכונות הדיווח של שעות העבודה, נתון שהוא עצמו לא ערך וששנוי במחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בסעיף הדן בזכאות להפרשים משכר מינימום.
כל הסכומים נכללו בתלושי השכר כ"שכר עבודה" ולכן, חל האיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, אשר קובע:

"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר-העבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול-עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי-חופשה תמורת חופשה או פדיון-חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על-ידי שר העבודה".

בנוסף, בהתאם להלכה שנפסקה בעניין עע 324/05 אצירלדייב – עמישב שרותים בע"מ (לא פורסם, 27.3.06), על המעביד לשלם דמי חופשה בעד הימים שבהם העובד מנצל חופשה בפועל, ואין הוא רשאי לפדות את הזכות אלא בתום יחסי עובד-מעביד.

לאור כל אלה, אנו סבורים כי לא הוכיחה הנתבעת כי שולמו לתובעת הזכויות המגיעות לה בגין חופשה והבראה.

התובעת זכאית, בהתאם לתקופת העבודה (30 חודשים) והוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, ל- 35 ימי חופשה. בהתחשב כי התובעת דרשה 34 ימים בלבד, אין לחייב ביותר, כאשר החישוב הממוצע של 6 שעות ביום, כפי שנעשה בכתב התביעה, מטיב עם הנתבעת.

לאור זאת, זכאית התובעת לסכום שנתבע בסך 3,933 ₪ בגין פדיון חופשה. מסכום זה יש להפחית סך של 289.20 ₪ כפי שהוסבר לעיל, לכן ההיתרה היא בסך 3,643.80 ₪.

באשר לדמי הבראה, זכאית התובעת לפדיון בגין השנתיים האחרונות לעבודתה בלבד, ובגין תקופה זו היא זכאית ל-7.5 ימים לפי משרה מלאה ו-4.5 ימים לפי 0.67% חלקיות משרה (30 ש"ש).
לפי ערך של יום הבראה בסך של 306 ₪ זכאית התובעת בגין רכיב זה לסך של 3,217.59 ₪.

10.
תביעה להפרשים משכר מינימום במשק:

התובעת דרשה תשלום של הפרשים משכר מינימום במשק בגין תקופת העבודה, כאשר שולם לה לפי סך של 17 ₪ נטו לשעה במהלך כל התקופה. החישובים שבטבלה שהוגשה על ידי ב"כ התובעת מבוססים על רישומים של שעות העבודה שנערכו לכאורה על ידי התובעת, אך לא הוגשו במקור לבית הדין, למעט זה של חודש 6.06 (ת/19 שצורף לכתב התביעה).
הנתבעת חולקת על נכונות הנתונים שנטענים על ידי התובעת, כאשר מר פריד צירף לתצהירו רישומים אחרים, שלדעתו ביססו את חישובי השכר שנערכו על ידי רו"ח אלופי.
התובעת העידה באשר לשיטה של בדיקת נוכחותה בעבודה:
"ת. כל יום הייתי רושמת כמה שעות עבדתי ושמה את זה במגירה כדי שיבדוק את זה.
ש. בסוף אותו חודש מסרת לו את פירוט השעות?
ת. הוא לקח את זה מהמגירה שאני והרוקחת היינו שמות שם את פירוט השעות.
ש. אני מניח שאת רשמת את שעות עבודתך על יומן או על מחברת?
ת. הייתי גם אני רושמת אצלי לפעמים, אבל לא תמיד רשמתי כל חודש בחודש, אבל הייתי תמיד משאירה את זה במגירה, רשמתי אצלי בבית על דף לפעמים, מה ששמתי במגירה היו דפים שאני רשמתי בעצמי כל יום בבית המרקחת. אני והרוקחת ביחד היינו רושמות.
ש. לא היה יומן או מחברת, רק נייר?
ת. יש לי גם העתקים לכמה חודשים שעשיתי זאת בבית כדי שאבדוק.
ש. צירפת את זה?
ת. זה מצורף אצלי בתצהיר. לדוגמא בחודש 6/06, ת/20. אין לי משהו אחר.
ש. האם זה נכון שבסוף החודש היית נותנת את פירוט השעות לפריד והוא היה בודק אותם ומאשר אותם?
ת. לפי זה הוא נתן לי את המשכורת"
(ראו ע' 11 לפרוטוקול הדיון).

כלל יסוד בדיני ראיות הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמוד 200 ופסיקה שהוזכרה על-ידו).
התובע, המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, קרי, המוציא מחברו - עליו הראייה.

בהתאם לכך, על התובעת הנטל הראייתי להוכיח את השעות שבהן עבדה, על מנת להוכיח את זכאותה להפרשי השכר הנתבעים, גם אם הוסכם שהיא תקבל שכר לפי סך של 17 ₪- נטו לשעה, במהלך כל התקופה.

כפי שעולה מעדותו של פריד ושל רו"ח אלופי, הנתבעת נהגה "לעגל" שעות ולהוסיף לתובעת, גם אם השעות לא היו מלאות, ואף בדרך של "בונוסים" שמר פריד הוסיף בסה"כ השכר.
על התובעת היה להגיש את הרישומים שהיא ערכה אשר משמשים בסיס לתביעתה. משלא כך פעלה, היא לא הוכיחה את זכאותה להפרשי שכר. בשל כך, לא ניתן לקבל את תביעתה להפרשי שכר.

11.
תביעתה של הנתבעת בגין הנזק שנגרם על ידי התובעת:

הנתבעת דרשה בתביעה שהוגשה מטעמה פיצוי בגין הנזק אשר נגרם כתוצאה משניים:
- אי מתן הודעה מוקדמת על עזיבת התובעת.
- נזק אשר נגרם לנתבעת כתוצאה מאי החזרה במועד של מוצרים ש"פג תוקפם", תפקיד שהיה

מוטל על התובעת.
ב"כ התובעת טען כי מדובר בתובענה שעילתה נזיקית ולכן, אינה בסמכותה העניינית של בית דין זה. דין טענה זו להידחות, מאחר והתביעה הוגדרה כנזק שנגרם במהלך חוזה העבודה ובסיומו, שהינו בסמכותו של בית הדין לעבודה לפי הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.

באשר לטענה הראשונה, לאחר שקבענו כי התובעת לא התפטרה אלא פוטרה, ברור שדינה להידחות.

אשר לנזק השני, הנתבעת הגישה דו"חות "ספירת מלאי" בגין שנים 2004, 2005 ו-2006 (נ/2, נ/3 ו-נ/4) לגבי תרופות שפגם תוקפם ועלותן.

על מנת להוכיח את תביעתה של הנתבעת עליה להראות כי הנזק נגרם כתוצאה מעבודה הרשלנית של התובעת עצמה ואת גובה הנזק הנטען.

התובעת אינה רוקחת או בעלת הכשרה כלשהי בתחום הרוקחות, אלא עובדת בלתי מקצועית שעסקה במכירת מוצרים (לא תרופות), סידור מדפים וניקיון. חלק מעבודתה, אך גם של עובדת אחרת בנתבעת, היה לבדוק במדפים אם פג תוקפם של המוצרים.

כאשר נשאלה התובעת בעדות לגבי היקף העבודה בתחום זה, היא העידה כי עזרה לרוקחת, הן בדקו יחד, "כשהיא ביקשה ממנו עזרה בתרופות עזרתי לה, זה לא עבודה שלי" (ע' 9 לפרוטוקול הדיון).

גם מר פריד אישר בעדותו כי התובעת לא הייתה האחראית הבלעדית על הבדיקה של המוצרים שפגם תוקפם וכי "יש עוד רוקחת שהיא צריכה להסתכל... נינה אלטשול" (ע' 23 לפרוטוקול הדיון).

לפי התפקיד של התובעת, הכשרתה והמשכורת שהיא קיבלה (שכר מינימום) נראה לנו מוגזם לראות בה אחראית לנזק אשר נגרם כתוצאה מאי החזרת המוצרים, כאשר הייתה עובדת אחרת
- רוקחת - וגם מר פריד היה צריך להשגיח על עבודת התובעת ולפקח כי היא נעשתה כפי שהיא נדרשה. משלא השגיח המנהל במהלך כל התקופה, אין לו להלין אלא על עצמו, ואין הוא יכול לבוא ולדרוש "פיצוי" בגין אותו נזק מהתובעת, עובדת זוטרה, כאשר ברור כי תביעת הנתבעת היא כתגובה לתביעה שהוגשה על ידי התובעת.
מעבר לנדרש נציין כי גם הנזק שנטען לא הוכח, כאשר רו"ח אלופי העיד כי הוא לא פיקח בפועל על ספירות המלאי אצל הנתבעת והרישומים נערכו מטעם הנתבעת ועל ידה בלבד (ראו ע' 35 לפרוטוקול הדיון).
לכן, אנו דוחים את תביעתה של הנתבעת.

12.
לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

א.
סך של 7,156 ₪, בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב.
סך של 758.96 ₪, בגין יתרת שכר חודש 7.06 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג.
סך של 7,150.59 ₪, בגין
יתרת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום המלא בפועל.


התביעה בתיק עב 1783/07 נדחית.

על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאת משפט ושכ"ט עו"ד שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולמו תוך 30 ימים מתאריך המצאת פסק הדין.

13.

לצדדים זכות
ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ח (4 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

__________________



________________


_________________
עידית איצקוביץ
-שופטת


מר סאלח סאלחה
מר אברהם לארי

נציג ציבור (עובדים)

נציג ציבור (מעבידים)

מירית






עב בית דין אזורי לעבודה 1862/06 אינאס ח'ורי נ' בית מרקחת גולן בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/05/2008)