פסקי דין על גינת צור | פסקי דין על סהר חברה לביטוח בע"מ

8375/01 א     05/12/2002




א 8375/01 גינת צור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ






בתי המשפט
1
א 008375/01
בית משפט השלום ירושלים
05/12/02

כבוד השופט אהרן פרקש

לפני:
גינת צור

בעניין:
התובעת
אגרון ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
סהר חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת
בלטר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעת, ילידת 1942, הגישה תובענתה כנגד הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעת שנהגה במכוניתה, ביום 8.3.98 ורכב אחר פגע ברכבה. הנתבעת היתה מבטחת הרכב בו נהגה התובעת.

2. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר א. שרצר, שמונה ליתן חוות דעתה בענינה של התובעת, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

3. הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית, עליה הודיעו לבית המשפט ביום 10.9.02, ואשר קיבלה תוקף של

פסק דין
, ולפיה הגיעו להסכמה לגובה הנזק שנגרם לתובעת עקב התאונה נשוא התובענה, אולם נותרו חלוקים בשאלה אחת ויחידה, והיא האם התאונה האמורה הינה בגדר "תאונת עבודה" אם לאו.

4. לענין זה הוסכם בין הצדדים, כי התובעת תגיש תצהיר עדות ראשית ובית המשפט יכריע במחלוקת לאחר שתישמע עדותה של התובעת וכן תודיע אם בכוונתה לזמן עדים נוספים מטעמה. גם הנתבעת שמרה לעצמה את הזכות לזמן עדים מטעמה, אך לבסוף נחקרה התובעת בלבד על תצהירה וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. ב"כ התובעת עמד על גירסת התובעת כי לא נפגעה במסגרת עבודתה, ואילו ב"כ הנתבעת טענה כי יש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", על המשמעויות הנובעות מכך וזכויותיה של הנתבעת.

5. מתצהיר עדותה הראשית של התובעת ומעדותה בבית המשפט עולה, כי התובעת עבדה במשרד האוצר - אגף המכס, כרכזת פרוייקטים ומבקרת חשבונות.
ביום 8.3.98, בשעה 10:40 לערך, לאחר שפגישה מתוכננת עם עוסק בוטלה עקב אי התייצבותו לפגישה, עזבה את מקום עבודתה ברח' קרן היסוד במרכז ירושלים למטרות של סידורים אישיים ונסעה לשכונת רמות בירושלים. התובעת הסבירה בתצהירה (סעיף 5 שם), כי התכוונה למלא דלק במיכל מכוניתה ולאחר מכן לרכוש תבנית לפופ-קורן בחנות במרכז המסחרי ברמות, ולגשת לקופת חולים מאוחדת בסניף רמות לצורך עריכת בירור עם אורולוג. עוד בטרם הגיעה לתחנת הדלק בשכונת רמות, בצומת המרומזרת שלפני הגשר, רכב שבא מצד שמאל, ואשר דומה כי לא ציית להוראת הרמזור, פגע ברכבה משמאל.

6. התובעת הכחישה בעדותה מכל וכל כי היתה בדרכה לביתה בגבעת זאב, שאותה הדרך מוליכה לשם, ונימקה זאת במספר נימוקים, הן בכך שלא החתימה את כרטיס העבודה שלה, וכי לא היה בכוונתה לנסוע לביתה, שכן היה זה אמצע יום העבודה.
התובעת הוסיפה עוד, כי נהגה לצאת מעבודתה לצורכי עבודה ואז היה הדבר נרשם בכרטיס הנוכחות שלה, ברם בפעם הזאת יצאה לסידורים אישיים בלבד, כפי שרשאית היתה לעשות גם בעבר, ואז היתה רושמת זאת במ חברת מיוחדת, ולאחר מכן היה הדבר מקבל ביטוי בכרטיס הנוכחות החודשי.

7. הנטל להוכיח את הטענה כי התובעת נפגעה ב"תאונת עבודה" מוטל על הטוען זאת, היינו, על הנתבעת. כאמור, הנתבעת לא זימנה עדים וביקשה להשליך יהבה על דבריה של התובעת בתשובות לשאלון שנשלח אליה.

8. במהלך חקירתה הנגדית הוצגו לתובעת השאלון והתשובות שנתנה להן (נ/1 - נ/2). בשאלה 52 (א-ב) נשאלה התובעת מהיכן להיכן נסעה בעת שאירעה התאונה, ועל כך השיבה "מכיוון העיר לבית", ובשאלה 52 (ד) משנשאלה "מה היתה מטרת הנסיעה" השיבה - "נסיעה פרטית חזרה הביתה".
בחקירתה בבית המשפט, אשר לסתירה שנתגלעה בין התשובות לשאלון לעדותה בבית המשפט, השיבה, כי - "כתבתי לכיוון, לא התייחסתי לאן אני הלכתי" (פר' עמ' 2 ש' 28) ובהמשך, לתשובתה לשאלה 52 (ד) - "אני לא אמרתי דבר כזה" (פר' עמ' 3 ש' 1).

9. צודקת ב"כ הנתבעת בטוענה כי התשובות של התובעת לשאלון ניתנו קודם לעדותה בבית המשפט וכי לכאורה נמצאה סתירה בין האמור בתשובות לבין עדותה, אך יחד עם זאת, מעדיף אני את עדותה בבית המשפט. התרשמתי מאוד מעדותה של התובעת ומהכנות שעלתה בעדותה בבית המשפט. שוכנעתי כי אכן יצאה לנסיעה פרטית ולסידורים במהלך יום העבודה וכי התעתדה לשוב לשם.
מאמץ אני את האמור בתצהירה ואת עדותה של התובעת בבית המשפט, כי אם היה בכוונתה לנסוע לביתה בתום הסידורים כי אז היתה מחתימה את כרטיס הנוכחות בשעת היציאה מהעבודה, היינו 10:40. ברם, בפועל הודפסה בכרטיס השעה 12:00, וזאת לאחר שיחה טלפונית שיזמה התובעת עם הרכזת, גב' אתי קפאח, בשעה שחזרה הביתה לאחר התאונה ומבלי שסידרה את ענייניה, כפי שהתכוונה לעשות (ראה הנספח לתצהירה).
אינני מקבל את הרמיזות שהובלעו בטיעוני ב"כ הנתבעת כי לכאורה נעשתה יד אחת בין התובעת לאדם אחר ממקום עבודתה. לכך היה עליה להביא ראיה כלשהי, אשר לא הובאה ועל כן אין מקום לקבל טענה זו.

10. וזאת יש לזכור. עדותה של התובעת ניתנה, לכאורה, בניגוד לאינטרס האישי שלה, שכן מבחינתה היה עדיף כי המל"ל יכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", שהרי אם חלילה תחול החמרה במצבה הרפואי, לא תוכל לשוב ולפנות לנתבעת בגין כך, ואם התאונה היתה מוכרת על ידי המל"ל, כי אז יכולה היתה לשוב ולפנות למל"ל בטענה של החמרה.
וגם זאת. דומה כי אין לתובעת אינטרס שהתאונה לא תוכר כ"תאונת עבודה", שכן בכל מקרה הפיצוי אותו תקבל יהא זהה, כפי שהוסכם עליו בין הצדדים, וההבדל יהא רק האם הנתבעת תשלם את הפיצוי במלואו, או שמא חלק הימנו ישולם על ידי המל"ל.

11. סבורני, כי איתרע מזלה של התובעת, כי המקומות שבהם ביקשה לבצע הסידורים הפרטיים היו בכיוון הנסיעה לביתה, וכתוצאה מכך ביקשה ב"כ הנתבעת להסיק כי התובעת עמדה לשוב לביתה בתום הסידורים. ברם, כאמור, לא שוכנעתי כי כך היו פני הדברים באותו יום בו אירעה לתובעת התאונה בה נפגעה, ועל כן הנני מאמץ את גירסת התובעת וקובע, כי התאונה בה נפגעה איננה בבחינת "תאונת עבודה".

12. המזכירות תשלח פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום ל' בכסלו, תשס"ג (5 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.
אהרן פרקש
, שופט








א בית משפט שלום 8375/01 גינת צור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/12/2002)