פסקי דין על בסן ישראל | פסקי דין על ביטוח לאומי-סניף תל-אביב

2331/04 בל     27/12/2005




בל 2331/04 בסן ישראל נ' ביטוח לאומי-סניף תל-אביב




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
בל 002331/04


בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט
תאריך
27/12/2005



בעניין
:
בסן ישראל

התובע


נ
ג
ד


ביטוח לאומי-סניף תל-אביב

הנתבע

פסק - דין
1.
התובע עותר לביטול החלטת הנתבע מיום 24.10.02, לפיה נדחתה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 11.10.01, מהטעם שלא נתמלא התנאי הקבוע בסעיף 77 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק).

לחילופין, עותר התובע לביטול החלטת הנתבע מיום 16.7.03 שדחתה את בקשת התובע להענקה מטעמי צדק של גמלה לדמי פגיעה בגין התאונה ומכוח סעיף 387 (3) לחוק.
2.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן הוגש תצהיר של מר יעקב עזרא, מנהל החשבונות ויועץ מס מוסמך של התובע מאז חודש 5/01 (להלן- מר עזרא).
3.
ואלה העובדות הצריכות לעניין:
א.
התובע, יליד 1961, טכנאי מכונות כביסה ומדיחי כלים במקצועו העוסק בתחום מאז שנת 1985.
ב.
בשנים 1990-1985 הועסק התובע כשכיר ומראשית שנת 1990 כעוסק עצמאי עד תחילת שנת 2000.
ג.
משנת 2000 ועד לחודש 5/01 הועסק התובע כעובד שכיר בחברת "פי אלף שירותים טכניים בע"מ (להלן-החברה) שמשרדיה היו בכפר רות.
ד.
במהלך חודש 5/01 הפסיקה החברה את פעילותה עקב קשיים כלכליים והתובע פתח עסק עצמאי חדש בשם " כביס פז דרום – בסן ישראל
" שמשרדיו ברח' סחרוב בראשל"צ.
ה.
בתאריך 11.10.01 במהלך תיקון מדיח כלים בבית הלקוח, עת ניסה למשוך המדיח, חש כאבים עזים בגב תחתון. התובע הובהל באמבולנס לבית חולים תל השומר שם נבדק וטופל. (להלן - התאונה)
ו.
ביום 1.11.01 הוגש לנתבע דו"ח רב שנתי והתובע נרשם במוסד כעצמאי ביום 1.11.01 (נ/1). התובע חתם על הדו"ח השנתי ביום 28.10.01.
ז.
התובע הגיש למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה.
ח.
משנדחתה תביעתו, עפ"י מכתב הדחיה של המוסד מיום 24.10.02, הגיש התובע ביום 15.6.03 בקשה להענקה מטעמי צדק.

בקשתו זו נדחתה ע"י הנתבע בהודעתו מיום 16.7.03.
הכרעה
4.
סעיף 77 (א) לחוק קובע:

"לגבי עובד עצמאי תנאי לגימלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם".
על תכלית הסוציאלית העומדת בבסיס ההוראה בדבר חבות הרישום של המבוטח העצמאי כתנאי מוקדם לקבלת גמלת נפגע בעבודה היא "למען תהא בידי המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גימלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי בטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד".
(דב"ע ל/ 268-0 אהרון פואד נ' המוסד; דב"ע מח/ 14-0 אריה שטרר נ' המוסד; דב"ע נה/ 37-0 ראייד פאלח נ' המוסד).
תכליתו של חוק הביטוח הלאומי – "חלוקת הגימלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו ... אותה חלוקה... לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הגבייה והחלוקה קשורות קשר בל יינתק זאת בזאת.... באין גבייה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית חוק...". (דב"ע נז/ 150-0 מוזס נ' המוסד).
"לקיום אותה תכלית הוטלה חובת הרישום על המבוטח העצמאי. על מנת שיהא אפשר לחייבו כאמור, בתשלום דמי ביטוח וזאת ללא קשר לשאלה האם הוא יהנה מגימלה כלשהי על פי החוק. זה טיבו של הביטוח הסוציאלי להבדיל הבטוח האישי".
(עב"ל 55/96 יעקב עגם נ' המוסד).
אין חולק כי במועד הפגיעה בעבודה ביום 11.10.01 לא היה התובע רשום כעצמאי במוסד וכי הדיווח בדבר שינוי סיווגו משכיר לעצמאי הוגש למוסד רק ביום 1.11.01, 17 יום לאחר התאונה, בעוד שהתובע החל לפעול כעצמאי כבר בחודש 5/01.
האם הוכח שהתובע עשה את "המוטל עליו כדי להירשם" – לפני התאונה?
מעדות התובע ומנהל החשבונות מר עזרא עולה כי אכן לאחר שהחברה הפסיקה פעילותה והתובע הקים עסק עצמאי, בחודש 5/01 או בסמוך לאחר מכן, נתבקש מר עזרא ע"י התובע לבצע את כל הפעולות הנדרשות לרישומו של התובע כעובד עצמאי מול הגופים הרלוונטים, מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי.
בתצהירו מציין מנהל החשבונות כי בחודש 5/01 חתם התובע על המסמכים הנדרשים לדיווח, אולם מסיבה לא ברורה וכנראה בשל תקלה פנים – משרדית במשרדו של מר עזרא, לא נשלחו טפסי הדיווח למוסד במועד זה.
מר עזרא בעדותו בבית הדין מסר כי התובע הוחתם על טופס שינוי סיווג(נ/1) בחודש 7/01 וציין כי הדיווח "לא נשלח ולא נמצא" (עמ' 5 לפרוט').
התובע לא ידע לומר בוודאות אם אכן מלא דו"ח כזה בחודש 5/01, על אף שהיה מודע לצורך בכך בהיותו עצמאי בעבר (עמ' 3 לפרוט').
לתיק בית הדין לא הוצגו המסמכים עליהם כביכול חתם התובע בחודש 5/01או בחודש 7/01 כטענת מנהל החשבונות, לא המקור של הטופס (שמעולם לא נשלח) ולא העתק ממנו שאמור היה להישמר במשרד מנהל החשבונות.
התובע בחקירתו הנגדית ציין כי מנהל החשבונות "לא נתן לי הוראות ספציפיות לגבי בטוח לאומי...לא זוכר אם פניתי לשאול לגבי המסמכים המקוריים... לא זוכר שחתמתי על מסמכים למע"מ או למה"כ". (עמ' 3,4 לפרוטוקול).
מכאן, שלא הובאה כל הוכחה לכך שהתובע ו/או באמצעות מר עזרא דיווח לנתבע על דבר שינוי הסיווג לעצמאי למצער, עד ליום 28.10.01 או עד ליום 1.11.01.

משבקשת הרישום הוגשה על ידי התובע באיחור, הרי שלא היה רשום במוסד כ"עובד עצמאי" בעת הפגיעה ואף לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם ככזה באותה עת, כמתחייב עפ"י סעיף 77 לחוק.ו
תנאי לתשלום דמי הביטוח, על מנת שהתובע יחשב "כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם" על פי סעיף 77 לחוק, הינו, כי התשלום נעשה "בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה."
5.
מר עזרא בתצהירו גורס כי עובדת חידוש פעילות התובע כעצמאי מול שלטונות המס כמו גם תשלום דמי ביטוח לאומי בגין העובדים שהעסיק כעצמאי, יש לראותה בעקיפין, כקבלת דיווח לידי הנתבע בדבר מעמדו של התובע כעצמאי המעסיק עובדים.
אין בידי לקבל גרסה זו.
חובת הדיווח מוטלת על המבוטח עצמו ותשלום דמי הבטוח עבור העובדים נפרד לחלוטין מתשלום דמי בטוח בגין המבוטח העצמאי ועבורו.
כבר נפסק כי על המבוטח העצמאי, "הוטלה חובת הדיווח וחובת תשלום דמי הביטוח על הכנסותיו, ואין הוא יכול להסיר מעליו האשם הרובץ לפתחו באי קיום חובתו, ולהטילו על המוסד". (דב"ע נו/292-ס אסתר רחעים נ' המוסד).
תמוה בעיני כי עצם העובדה שהתובע שלם דמי ביטוח בגין עובדיו לפני התאונה, לא האירה את עיניו בדבר חובת הדווח ותשלום דמי הבטוח עבורו כעצמאי.
זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הודה מר עזרא
כי המוסד לא שלח אליו כל דרישת תשלום בגין העובדים והוא עצמו מילא שוברים ריקים לתשלום (עמ' 5 לפרוט'). העד לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא טרח לברר את משלוח דרישת תשלום עבור התובע או עובדיו. (עמ' 5 לפרוט').
בהמשך, בחקירתו הנגדית העיד כי: "אם אדם משלם מס הכנסה, מע"מ ויש לו תיק ניכויים הוא חייב להירשם כעצמאי במוסד" (עמ' 6 לפרוט'). כן, אישר כי דיווח מס הכנסה למוסד מתייחס לדו"ח שנתי, כך שכאשר מדובר בשנת 2001 מוגש הדיווח בשנת 2002 לכל המוקדם.
6.
מכל המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה כי התובע לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו כמתחייב עפ"י סעיף 77 (א) לחוק ולא הוכיח כי עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי, מכאן שיש לקבוע כי בדין נדחתה תביעתו של התובע לדמי פגיעה בגין אי רישומו כעצמאי במועד הרלוונטי.
7.
באשר לטענת התובע כי הוא זכאי לקבל כהענקה מן הצדק גמלה לדמי פגיעה בגין התאונה-
סעיף 387 לחוק קובע:
"המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה:
...

(3) אי מילוי חובת רישום לפי סעיף 77;

"
תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה - 1975 (להלן - התקנות) קובעת את הנסיבות המצדיקות מתן הענקה מטעמי צדק

כאשר נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום או לשלם דמי ביטוח, בשל אחת מהסיבות המנויות.נ
עניינו של התובע אינו נופל בגדר המקרים המנוים בס"ק 1-9 לתקנה 3 הנ"ל.
עפ"י תקנה 3 (10), רשאי הנתבע עפ"י שקול דעתו
ליתן הענקה מטעמי צדק מ "סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה" .

הפסיקה בענין זה קבעה כי
"נבצר מהמבוטח" פירושו קרוב לדיבר "נמנע" (דב"ע מא- 172/ ספלורה סבג נ' המוסד פד"ע יד 22).
עוד נפסק:
"התנאי להענקה מטעמי צדק הוא כי "הטעם להיווצרות הפיגור הוא אחד מ - 10 הטעמים שפורטו בתקנה 3 הנ"ל. דרוש שיתקיימו שני תנאים עיקריים לזכאות קבלת הענקה מטעמי צדק:
(1)
אי הרישום נוצר מאחר ו"נבצר" מהמבוטח למלא את חובת הרישום (הרישא של תקנה 3);
(2)
הטעם להיווצרות הפיגור הוא אחד מ- 10 הטעמים שפורטו בתקנה 3."
(ראה דב"ע נג/0-236 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר ברומי (טרם פורסם) מפי כב' השופט י.אליאסוף).נ
בנסיבות העניין, הוכח כי התובע לא וידא בשום שלב שהוא, עד קרות התאונה כי מנהל החשבונות ביצע את הרישום הגם שהתובע חזר על טענתו כי פנה למנהל החשבונות וחתם על המסמכים הנדרשים, התובע לא הציג בפני
בית הדין את המסמכים עליהם חתם כביכול, אלא כל שהציג הוא מסמך (נ/1) שנחתם לאחר קרות התאונה והוגש ביום 1.11.01. כמו כן, התובע לא פנה בעצמו כדי לבדוק אם הרישום בוצע, אלא כל שהסתפק הוא לציין במכתב שנשלח לנתבע (נספח ד לתצהיר התובע) כי מילא טופס שינוי מעמד אך "מסיבות בלתי ברורות" לא נשלח למוסד. טענה זו אין בידי לקבל.
יתרה מכך, לא הוכח כי נבצע מהתובע לעשות דבר, אלא שפשוטו כמשמעו, הוא לא עשה דבר באשר לשינוי סיווגו במוסד, פעולה שהייתה בשליטתו הוא ובאחריותו שלו ובכך שלא פעל כן, אין לו אלא להלין בפני
עצמו.
בדין דחה הנתבע בקשתו של התובע.
8.
אשר על כן, התביעה נדחית.
9.
אין צו להוצאות.


ורדה סאמט
- שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 2331/04 בסן ישראל נ' ביטוח לאומי-סניף תל-אביב (פורסם ב-ֽ 27/12/2005)