פסקי דין על טל בן שאול ניסן

3073/07 פ     10/06/2008




פ 3073/07 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' טל בן שאול ניסן




בעניין:
40



בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע
פ
003073/07


בפני
:
כבוד השופט
ד. מגד
- סגן נשיא
תאריך:
10/06/2008




בעניין:
מדינת ישראל – משטרת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד
הילה אדלמן
המאשימה

נ
ג
ד


טל בן שאול ניסן



ע"י ב"כ עו"ד
ענת יהב
הנאשם

הכרעת דין


1.
נגד הנאשם, ששירת כקצין בילוש בדרגת מפקח
במשטרת ישראל
בתחנת עיירות, הוגש כתב אישום, המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען בו, כי בעת


שהנאשם ערך חיפוש אחר סמים מסוכנים

בביתו של סולטאן אבו רקייק
בתל
שבע
(להלן: "סולטאן"), שהינו אביו של יוסף אבו רקייק (להלן: "המתלונן"), התפתח בינהם עימות מילולי, שבמהלכו דחף הנאשם את המתלונן ועצר אותו. עוד נטען בכתב האישום, כי בנסיעה בניידת לתחנת המשטרה, כבל הנאשם את ידי המתלונן מאחורי גבו והיכה אותו באמצעות ידיו ובאמצעות מכשיר קשר בפני
ו, בגבו ובראשו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן פצעים מדממים בשפתו התחתונה והמטומה בגב עליון מצד שמאל.
כן נטען בכתב האישום, כי במהלך חקירת המתלונן בתחנת עיירות, נכנס הנאשם לחדר החקירות והורה למתלונן לחתום על דו"ח מעצר. פעמיים סירב המתלונן לחתום על הדו"ח ובכל אחת מהן סטר לו הנאשם על לחיו.
הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום וניהל הוכחות. המאשימה העידה את המתלונן, את סולטאן ועצור נוסף שנסע עמם בניידת
ששמו יונס אבו עיסא (להלן: "אבו עיסא"). ההגנה העידה, בנוסף לנאשם, את השוטרים רוני מלשב (להלן: "מלשב") ואופיר ברביבאי (להלן: "ברביבאי") המשרתים כבלשים בתחנת עיירות ואת אמיר לוי ראש צוות בילוש (להלן: "לוי").
כל השלושה יקראו להלן: "השוטרים" או "עדי ההגנה".

רקע עובדתי
:
2.
אלה הם עיקרי העובדות הצריכות לעניין:
הנאשם והשוטרים פעלו ביישוב תל שבע ועצרו את אבו עיסא. הם עברו ליד ביתו של סולטאן, המוכר להם כעוסק בסמים, ועצרו את הניידת בסמוך למכולת השייכת לו. הנאשם ומלשב יצאו לבצע בדיקה במכולת, שלא העלתה דבר. לאחר מכן פנו
לעבר ביתו של סולטאן, שמעו צעקות, שעוררו את חשדם, ולכן רצו לעבר חצר הבית.
בהיכנסם לבית נתקלו בסולטאן ובמקום התפתחו חילופי דברים, צעקות, קללות ואיומים. הרוחות התלהטו לאחר שבניו של סולטאן והמתלונן בינהם הגיעו למקום. עם הגעת כוחות משטרה נוספים, הורה הנאשם לעצור את המתלונן ואת סולטאן, שהועלו לניידות נפרדות. המתלונן הועלה לניידת בה נהג השוטר לוי, לידו במושב הקדמי ישב השוטר ברביבאי ובמושב האחורי ישבו הנאשם, המתלונן ואבו עיסא. לגבי האירועים שהתפתחו הן בניידת בדרכה לתחנת המשטרה והן בתחנה עצמה חלוקות הגרסאות.
להלן אחלק את הכרעת הדין לשלושה פרקים. הפרק הראשון יפרט את האירוע בבית. הפרקים
השני והשלישי יעסקו באירועים בניידת ובתחנת המשטרה.

האירוע בבית (ה"שיג") -תמצית ראיות התביעה וההגנה
3.
המתלונן מסר במח"ש, כי הנאשם דחף אותו בבית לקיר בחזקה (נ/3 עמ' 1 ש' 16-17). בבית המשפט המתלונן העיד, שבבית היו
אמנם איומים ,קללות ודחיפות אך לא מכות. גם סולטאן העיד, כי
לא היכו את המתלונן וכי רק דחפו אותו כשהועלה לניידת (עמ' 13 ש' 11-12). כשסולטאן עומת עם דבריו במח"ש, שם אמר, כי לפני שהוכנס לניידת היכו את המתלונן בבית וגם מחוצה לו, הסביר: "זה היה סתם חפיף, אולי דחיפות" (עמ' 15 ש' 1-6).

גרסאות אלה עולות, באופן כללי, בקנה אחד עם עדויות עדי ההגנה. הנאשם מסר במח"ש, כי עקב ההמולה בבית לא היה שימוש בכוח, למעט דחיפות (ת/9 עמ2 ש' 30). גם מעדות השוטר לוי עולה, כי לא היה שימוש בכוח ולא נגרם נזק לרכוש (עמ' 32 ש' 11-12 וגם ת/11 ש' 18). השוטר ברביבאי העיד, כי היו בבית צעקות, קללות ודחיפות וכי השוטרים חשו מאויימים (עמ' 33 ש' 20-21), אך הוא לא ראה שמישהו תוקף שוטרים. הוא ציין
גם, כי בדרכם מהבית החוצה היו דחיפות לא רציניות (עמ' 34 ש' 12-13).
רואים אנו שאיש מהמעורבים באירוע לא נחבל בבית ולא נזקק לטיפול רפואי. המסקנה המתבקשת הינה, שהחבלות, שבגינן המתלונן נזקק לטיפול רפואי, נגרמו בשלב מאוחר יותר, שיפורט להלן.

האירוע בניידת – תמצית ראיות התביעה

גרסת המתלונן

3
.
המתלונן העיד, כי בעת שישב במושב האחורי בניידת, הנאשם ביקש ממנו לשים את ידיו מאחורי גבו, על מנת שיוכל לכבול אותו. בתגובה שאל מדוע אינו כובל אותו מלפנים ואז, בעודו אזוק כשידיו מאחורי גבו, הנאשם החל לקלל אותו ולהכותו באמצעות ידיו ובאמצעות מכשיר על הכתף, על הראש וגם על האף (עמ' 6 ש' 16-18). המתלונן הוסיף, כי הנאשם הכה אותו עד שעברו את תחנת הדלק של תל שבע. כתוצאה מהמכות פניו התמלאו בדם, שלכלך את מכנסיו של אבו עיסא. כאמור לעיל, אבו עיסא ישב אתו במושב האחורי. המתלונן העיד גם, כי אבו עיסא ביקש מהנאשם להפסיק להכותו, שכן יורד לו דם, והנאשם הורה לו לא להתערב ולהסתכל לצד השני (עמ' 6 ש' 19-21, נ/2 עמ' 2 ש' 18-20, נ/3 עמ' 1 ש' 24-25).עוד אמר, כי הניידת עצרה בחנייה של אולם השמחות "אוהלי קידר" ושם הנאשם הכה אותו בראשו במכשיר קשר. גם ביציאה מ"אוהלי קידר" המשיך הנאשם להכותו עד שהגיעו לתחנת המשטרה (עמ' 7 ש' 1-2 , נ/2 עמ' 2 ש' 20-21). "טל התחיל להרביץ לי בטויוטה במכשיר קשר ובידיים, דפק לי על הפה שלי ביד שלו ובמכשיר התחיל לרדת הרבה דם עד לתחנת הדלק בכניסה לתל שבע...נכנס לחנייה של אולמי אוהלי קידר ושם טל הרביץ לי עם מכשיר הקשר על הגב שלי ועל הכתף ועל הראש ועל הפנים, נסענו לעיירות ובדרך הרביץ לי גם" (נ/3 עמ' 1 ש' 22-27 וגם נ/3 עמ' 2 ש' 43-44).
עדות סולטאן

4
.
סולטאן העיד, כי בתוך הבית לא היכו את המתלונן, וראה שדחפו אותו שיכנס לניידת (עמ' 13 ש' 11-12): "בבית לא הרביצו לו, לקחו אותו בחוץ והרביצו לו סתם מכות ובאוהלי קידר הרביצו לו מכות רציניות... בחוץ זה היה סתם חפיף, אולי דחיפות (עמ' 15 ש' 4-6). סולטאן העיד גם, כי הוא והמתלונן נסעו בניידות נפרדות: "נסענו אחרי הניידת של הנאשם. חנינו באוהלי קידר בחנייה. יצאתי (הכוונה לראיתי- ד.מ.) את כל הבן שלי דם והנאשם מרביץ לו, בעיניים שלי ראיתי, שהנאשם מרביץ לו, נשבע באלוהים, בילדים שלי שהוא התעלל בבן שלי, ביקשתי מהשוטרים שיפרידו את הנאשם והשוטר. הילד שלי היה כבול בידיים ורגליים והנאשם הרביץ לו במכשיר קשר על הפנים ובגב. הרוב היה בפני
ם, כי הפנים של הבן שלי היו מלאות דם" (עמ' 13 ש' 12-
16 , ראה גם: נ/4 עמ' 2 ש' 18-22 ו-נ/5 עמ' 1 ש' 13-15 ). סולטאן הוסיף, כי ב"אוהלי קידר"
הניידות עצרו במרחק לא גדול זו מזו, "אולי 20 מ' אולי 10 מ', 5מ' לא בדקתי, רק אני ראיתי בעין שלי. זה היה פלסטיק כזה שחור- מכשיר קשר" (עמ' 17 ש' 1-2). כשנשאל מדוע לא סיפר במשטרה, שהנאשם היכה את המתלונן במכשיר קשר, השיב שלא חשוב עם מה היכו אותו, הוא ראה שמרביצים לו: "אני ראיתי את הבן שלי עם דם. אני ראיתי מכשיר קשר. בהתחלה חשבתי שהרביצו לו עם אקדח" (עמ' 17 ש' 3-7).

עדות אבו עיסא

5
.
אבו עיסא העיד,כי נעצר, הועלה לניידת ולא ראה את הארוע בבית. לפי סדר הישיבה בניידת אבו עיסא ישב מימין, המתלונן באמצע והנאשם משמאל (עמ' 19 ש' 7-8). לדבריו, אחרי חצי קילומטר אזקו את ידי המתלונן מאחור, הנאשם תפס בראשו של המתלונן דחף אותו כלפי מטה והכה בו כ-20 מכות בגבו עם המכשיר שלו (עמ' 19 ש' 6-7). עוד העיד: "אנחנו נכנסנו ל"אוהלי קידר" ולא עצרנו שם והנהג עשה פרסה ויצאנו כל הניידות. לא זוכר כמה ניידות היו, יותר מאחת". הנאשם קילל את המתלונן, שם את הרגליים שלו על הכסא והחל לחנוק אותו (עמ' 19 ש' 10-11). לדברי אבו עיסא הוא אמר לנאשם: "אתה הרגת את הבנאדם" והנאשם השיב לו: "תסתום את הפה ותסתכל לצד השני". הוא חדל רק כאשר השוטר, שישב ליד הנהג, סימן לנאשם להפסיק (עמ' 19 ש' 11-13).
אבו עיסא הוסיף והעיד, כי כשנחקר במשטרה בקשר לאירוע, סרב לשתף פעולה, משום שראה שיש לו עסק עם אדם שלוקח את החוק לידיים וחשש שיכו אותו (עמ' 19 ש' 18-19, עמ' 20 ש' 6-8). לאחר שנאמר לו שהמתלונן הגיש תלונה, פנה
אבו עיסא למח"ש מיוזמתו (עמ' 19 ש' 18-21).

תיעוד רפואי, תצלומים והערות חוקרים בנוגע לחבלות

6.
לבית המשפט הוגשו בהסכמה תעודות רפואיות. במכתב שחרור שניתן למתלונן מבית החולים "סורוקה" - ת/1 נכתב: "ראש- חתכים מרובים בחלל הפה עם דם קרוש על שפתיים. נפיחות ברקה משמאל... גפיים- רגישות בהנעת כתף שמאל". בנספח למכתב שחרור- ת/2 נכתב: "מתהלך בכוח עצמו, ללא פצע עור, המטומה באיזור סקפולי שמאלי..." וכן, "נפיחות קלה בשפתיים שפשופים ללא פצע פתוח..."
המתלונן הסב את תשומת לב החוקר גבי אוקנין (להלן: "אוקנין") לפציעה בפני
ו ואוקנין כתב: "אני רואה את שפתיו של החשוד נפוחות פצועות עם דם בשפתיים ונפיחות ליד עין שמאל" (נ/2 עמ' 2 ש' 17-18). אוקנין מסר הודעה במח"ש (ת/4) ואמר: "אני ציינתי בעדות של יוסף שהייתה לו נפיחות בעין משמאל וכן שפתיים נפוחות, חבולות ודם בשפתיים טרי". גם בחקירתו במח"ש, שהתקיימה יום למחרת האירוע, הפנה המתלונן את החוקר איברהים אזברגה לחבלות. החוקר כתב: "הנ"ל מצביע לי על סימנים המטומה בגב בכתף בצד שמאל סימן ישן קטן ליד העין בצד שמאל , שפה תחתונה נפוחה וסימן של קרישת דם בצד שמאל" (נ/3 עמ' 3 ש' 84-86).
כן הוגשו בהסכמה תצלומים של המתלונן, שצולמו למחרת האירוע ע"י חוקר מח"ש. בהערת בית משפט נכתב, כי ניתן להבחין בנ/1 בסימן כחול מצד שמאל בשפה התחתונה (עמ' 11 ש' 7-8). בנוסף הוגשו
התצלומים ת/6 ו-ת/7 המתייחסים לסימני חבלה על גבו של המתלונן.

תמצית ראיות ההגנה


גרסת הנאשם

7.
הנאשם העיד, כי סולטאן והמתלונן הועלו לניידות נפרדות ואישר את גרסת המתלונן ואבו עיסא לגבי סדר הישיבה בניידת. כשנשאל במח"ש, האם הייתה עצירה בדרך, השיב שאיננו זוכר (ת/10 עמ' 3 ש' 57-58). מאידך, בבית המשפט העיד, כי לא הייתה שום עצירה בדרך (עמ' 28 ש' 8). עוד מסר במח"ש, כי לא שם לב מי כבל את המתלונן וכיצד, אינו זוכר שכבל את המתלונן וכי לא היו לו אזיקים (ת/10 עמ' 3 ש' 61-64).
הנאשם נחקר בדיון בבית המשפט לגבי הפגיעות שנגרמו למתלונן, והשיב , כי כאשר הוא מעורב באירוע, בו הוא נאלץ להפעיל כוח סביר שכתוצאה ממנו נפגע אדם, הוא מציין זאת בדו"ח הפעולה. עוד השיב, שעצר את המתלונן, אך שום אדם לא נפגע והמתלונן לא נחבל ולכן לא רשם זאת בדו"ח (עמ' 29 ש' 13-18). כשנדרש ליתן הסבר לתוכן התיעוד הרפואי ולהערות החוקר אוקנין (ת/4 ש' 22-24) השיב, שלא ציין זאת בדו"ח שערך, כי במקרה הזה לא הופעל כוח והמתלונן לא נחבל (עמ' 29 ש' 20). הוא גם העלה את האפשרות שהמתלונן נחבל קודם למעצר במהלך האירוע בבית (עמ' 29 ש' 22-23). לדברי הנאשם, בזמן האירוע היה קצין חדש בתחנה ומטרת עדי התביעה הייתה לסבך אותו (עמ' 29 ש' 27-28). הנאשם
הוסיף, כי לא הפעיל שום כוח על המתלונן (עמ' 30 ש' 1 וגם ת/10 עמ' 3 ש' 59-60) וכי כל עדי התביעה משקרים (עמ' 30 ש' 4). הנאשם הודה, כי במהלך הנסיעה בניידת היו חילופי צעקות בינו לבין המתלונן (עמ' 30 ש' 11).


עדות השוטר מלשב
8.
השוטר מלשב העיד, כי המתלונן וסולטאן נלקחו בשתי ניידות נפרדות, כאשר סולטאן היה עימו בניידת. לדבריו, אינו זוכר אירוע שבו שתי הניידות עצרו ליד אולם האירועים "אוהלי קידר" (עמ' 26 ש' 11-12 וגם נ/7 עמ' 3 ש' 62-65). מלשב מסר במח"ש, כי לא נהג בניידת, אלא ישב מאחור והתעסק עם סולטאן, שצעק והיה עצבני, ולא ראה אם הייתה עצירה במקום כלשהו בדרך לתחנה (נ/7 עמ' 3 ש' 67). לדבריו, הוא לא הוביל את המתלונן לתחנה, לא שמר עליו במשרד הבילוש ולכן לא ראה דם על פניו. המתלונן ישב במשרד הבילוש כשגבו אליו והוא לא הציץ בפני
ו (נ/7 עמ' 3 ש' 81-87). "אני עוד הפעם חוזר ואומר לך אני לא הובלתי את יוסף ולא ישבתי איתו במשרד הבילוש ולא ראיתי אף שוטר שמכה אותו" (נ/7 עמ' 3 ש' 88-89).לדבריו לא שמע את סולטאן צועק שמכים את הבן שלו (נ/7 עמ' 3 ש' 93-94).

עדות השוטר לוי
9.
השוטר לוי העיד, כי למיטב זכרונו נסעו ישירות לתחנה (עמ' 31 ש' 17-18). כשנשאל בחקירה נגדית, האם הנאשם היכה את המתלונן במכשיר קשר על גבו, השיב: "לא היה ולא נברא, אם היה דבר כזה הייתי שומע את זה הרי ישבתי כנהג ... בטוח שהייתי שומע, לא בטוח שהייתי רואה שכן התרכזתי בנהיגה (עמ' 32 ש' 22-25). במח"ש מסר, כי "אני התמקדתי בנהיגה לא ראיתי שום דבר ולא שמעתי שום דבר ואם היה דבר כזה הייתי שומע או רואה" (ת/12 עמ' 2 ש' 3-4). בנוסף העיד, כי שמע צעקות בניידת (עמ' 32 ש' 26), בהמשך הסביר, כי כמעט בכל מעצר יש ויכוחים וצעקות (עמ' 33 ש' 7). בחקירתו במח"ש מסר, כי "אני שימשתי כנהג, לא היה שום דבר, לא שמעתי כל צעקות של הנער ואם היה משהו הייתי שומע או רואה"
(ת/12 עמ' 1 ש' 26-28). הוא לא הסתכל על המתלונן בעת שהועלה לניידת ולא ראה אצלו משהו חריג בעת שהורד מהניידת, שכן לא שם לב ולא הסתכל (עמ' 33 ש' 1-3). במח"ש מסר כי אין לו מושג ממי המתלונן קיבל מכות, כי לא ראה לאחר שהועלה לניידת אם היה חבול או לא, ולכן אינו יכול למסור מהיכן החבלות אם היו בכלל (ת/12 עמ' 2 ש' 23-25).

עדות השוטר ברביבאי
10.
השוטר ברביבאי העיד, כי ישב בניידת מקדימה ואינו זוכר מי מבין שני העצורים, המתלונן או סולטאן, היו עימו
(עמ' 34 ש' 22-23 וגם ת/8 עמ' 2 ש' 34). לדבריו, שמע צעקות מצד הנאשם ואחד העצורים מהמושב האחורי. הנאשם צעק :"למה אתה מתנהג ככה", "למה אתה עושה ככה", או בסגנון דומה (עמ' 33 ש' 25-26 וגם עמ' 34 ש' 27). "גם יוסף עצמו צעק, לא זוכר מה אמר לו" (ת/8 עמ' 2 ש' 45). בבית המשפט העיד, כי אינו זוכר אם נסעו ישירות לתחנה או שמא הייתה עצירה בדרך (עמ' 33 ש' 27 וגם עמ' 34 ש' 23).
מאידך, במח"ש מסר, כי "אני זוכר שעשינו חניית ביניים, אבל אני לא זוכר אם זה היה באירוע הזה ספציפי, זה היה מזמן" (ת/8 עמ' 2 ש' 42). כשנשאל שוב, האם הייתה עצירה בדרך, השיב, כי יכול להיות, שאינו זוכר את האירוע (ת/8 עמ' 2 ש' 55). כשנשאל במח"ש, האם ראה שהנאשם היכה את המתלונן, השיב: "אני לא ראיתי שמישהו הרביץ, את האמת, אני ישבתי קדימה" (ת/8 עמ' 2 ש' 47). בבית המשפט העיד, כי: "לא היה דבר כזה, לא ראיתי דבר כזה ולא שמעתי דבר כזה שהיו מכות בתוך הרכב, בטח לא עם מכשיר קשר, אם מישהו היה מרביץ עם מכשיר קשר, אי אפשר שלא לראות את זה. לא יתכן שהיו מכות ברכב. אם היו מכות ברכב בין במהלך הנסיעה ובין בעצירה, הייתי זוכר זאת" (עמ' 34 ש' 2-4). הן במח"ש וגם בבית המשפט אמר, כי הבחין בתחנה בכתמי דם על מכנסיו של המתלונן (עמ' 35 ש' 21 וגם ת/8 עמ' 2 ש' 49), אך לא שם לב אם כתמי הדם היו על מכנסי המתלונן לפני שראה אותם במשטרה, שכן אינו יכול לשים לב למכנסיים של כל אחד (עמ' 35 ש' 23-24).

האירוע בתחנת המשטרה
גרסת המתלונן
11.
המתלונן העיד, כי לפני סיום חקירתו בתחנת המשטרה שהתנהלה בפני
החוקר אוקנין, נכנס הנאשם לחדר החקירות והורה לו לחתום על מסמך, בו הוא מאשר שאיים עליו. המתלונן סרב בטענה שהנאשם איים על אביו באמצעות אקדח. בתגובה סטר לו הנאשם בחוזקה על פניו מול החוקר אוקנין. כאשר המתלונן שב ועמד על דעתו שהנאשם הוא זה שאיים, סטר לו הנאשם פעם נוספת. לדברי המתלונן, ברגע זה יצא החוקר אוקנין מחדר החקירות. המתלונן הוסיף והעיד, כי גם כשאוקנין יצא מהחדר, סטר לו הנאשם וקילל אותו. כשאוקנין שב לחדר, ביקש המתלונן ממנו שיתעד את האירוע ואוקנין השיב לו שיצא החוצה, לא ראה דבר ושאינו רוצה להסתבך (עמ' 7 ש' 6-15, נ/2 עמ' 2 ש' 21-24). כשנאמר למתלונן בחקירה נגדית, כי אוקנין לא נכח בחדר החקירות במהלך חילופי הדברים בינו לבין הנאשם, השיב המתלונן: "אני נשבע שגבי אוקנין ראה את הנאשם נותן לי לפחות שתי סטירות על הפנים ואז ברגע הזה הוא יצא מהמשרד, אחרי לפחות שתי סטירות" (עמ' 7 ש' 23-25).

גרסת החוקר אוקנין
12.
במזכר שערך אוקנין יום לאחר האירוע (ת/5) נכתב, כי בעת החקירה המתלונן היה חבול בשפתיו וליד עין שמאל, כי לקראת סוף החקירה הנאשם הגיע כדי להחתים את המתלונן על דו"ח, כי
בשלב זה החל ויכוח ביניהם ואוקנין יצא על מנת לשלוח פקס. עוד נכתב במזכר, כי לאחר שחזר, המתלונן מסר לו שהוכה ע"י הנאשם. אוקנין כתב, שהמתלונן הטיח בו שראה את הנאשם מכה אותו, אך לא ראה זאת משום שיצא.
בהודעתו במח"ש (ת/4) מסר אוקנין, כי במהלך גביית ההודעה, נכנס הנאשם לחדר החקירות על מנת להחתים את המתלונן על דו"ח. לדבריו, בשלב זה החל ביניהם ויכוח, שכלל צעקות וטענות הדדיות
שהתייחסו לתקיפה ואיומים. שניהם היו קרובים מאוד זה לזה, באופן שהמתלונן יושב והנאשם עומד לצידו, מתכופף ומבקש ממנו לחתום על הדו"ח. אוקנין מסר, כי בשלב זה יצא מהמשרד על מנת לשלוח פקס ושב לאחר כדקה וחצי. לדבריו, כשחזר אמר לו המתלונן כי הנאשם היכה אותו והוסיף: "אתה ראית". אוקנין השיב לו, כי ברגע שהחלו להתווכח הוא יצא מהחדר. אוקנין רשם את דברי המתלונן (ת/4 עמ' 1 ש' 13-18).

גרסת הנאשם
13.
בחקירתו במח"ש אישר הנאשם שנכנס לחדר החקירות, אך לא זכר
את המטרה לשמה נכנס (ת/10 עמ' 3-4 ש' 68-73). כן לא זכר שהחוקר אוקנין יצא מהמשרד (ת/10 עמ' 4 ש' 80-83). כשנשאל האם סטר למתלונן בפני
ו, השיב: "שקר וכזב" (ת/10 עמ' 4 ש' 76-77). גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט חזר הנאשם
וטען שאינו זוכר האם נכנס לחדר החקירות (עמ' 30 ש' 15, 21-24). כשנשאל, איך יתכן שלא זכר את האירוע שקרה אך לפני כשבועיים, השיב הנאשם, כי בחזרה למשרד הוא מתעסק בדברים שונים ולא רק באירוע הספציפי (עמ' 30 ש' 16-20).
על השאלה האם
עצם הכניסה במהלך חקירת עצור, בעניין הקשור לנאשם עצמו, הינה אירוע חריג,השיב הנאשם שאינו עושה דבר כזה (עמ' 30 ש' 25-27). גם כשעומת מול גרסת אוקנין נמנע הנאשם להשיב לגופו של עניין, נאמן לדרכו להתחמק מלומר אמת.

דיון
14.
ככלל, האלימות שתוארה בעדויות התביעה, מתיישבת עם הראיות האובייקטיביות הכוללות את התעודה הרפואית, את הערות

החוקרים אוקנין ואזברגה לגבי החבלות שנגרמו למתלונן, עם עדות השוטר ברביאי שראה את כתמי הדם על המכנסיים וכן תצלומים שצולמו למחרת האירוע ע"י חוקר מח"ש. במלים אחרות -
לגרסת הנאשם מצאתי חיזוקים כמפורט לעיל.
הראיות בתיק מתארות ארוע שהתפצל לשלש תחנות על פי סדר כרונולוגי רצוף. הראשונה בבית, השניה בניידת והשלישית בחדר החקירות. מהמקובץ לעיל עולה בודאות שהמתלונן לא נחבל בבית. מהבית הובל ישירות לניידת. מהניידת הוכנס לחדר החקירות כשמצבו בכי רע. הוא היה חבול ומכנסיו מוכתמים בדם, בראשו חתכים, על שפתיו הנפוחות דם טרי, הרקה השמאלית נפוחה. כל אלה מלמדים על אלימות שננקטה נגדו בניידת, שכללה מכות לראשו.

לא יתכן שהמתלונן נפגע בראשו בצורה כה משמעותית במקום אחר, זולת הניידת. הנאשם, שלווה את המתלונן בנסיעה, כשהוא יושב בצמוד, לא נתן הסבר מניח את הדעת לראיות האובייקטיביות שציינתי לעיל.
האפשרות שהעלה, דהיינו שהמתלונן נחבל במהלך האירוע בתוך הבית, קודם למעצרו, סותרת את הראיות שהוכחו ואינה מתקבלת על הדעת.

כל העדים שישבו בניידת, לרבות עדי התביעה, היו תמימי דעים לגבי סדר הישיבה בה. השוטר לוי נהג במושב הקדמי. במושב האחורי ישב אבו עיסא כשהמתלונן לידו. ליד המתלונן ישב הנאשם. לא בכדי התלכלכו מכנסיו של אבו עיסא בדם. המסקנה מחוייבת המציאות הינה, שהיה זה דמו של המתלונן, שישב
כאמור ליד אבו עיסא.
ב"כ הנאשם טענה בסיכומיה, כי הממצאים הרפואיים אינם עולים בקנה אחד עם גרסת המתלונן וכי מכות באמצעות מכשיר קשר היו אמורות להתבטא בפצע פתוח.
ההגנה לא הציגה חוות דעת רפואית לביסוס הטענה. היא נוגדת את נסיון החיים ואין לקבלה.

15.

גרסת המתלונן הייתה מפורטת, עקבית וקוהרנטית לכל אורך הדרך.
הוא הותיר בי רושם טוב ואמין.
אני ער לכך, שבהודעתו במשטרה לא איזכר מכות באמצעות מכשיר קשר. ואולם, הטענה עלתה מאוחר יותר במח"ש ובבית המשפט: "הגעתי לתחנה כל הפנים שלי דם, כוס מים אפילו לא שתיתי, אני מבולבל, לא זוכר כל מילה שאגיד כל מילה, לא זוכר את הכל, לא חושב על מכשיר ברגע הזה, אני מבולבל הייתי, מבוהל ובהלם..." (עמ 8 ש' 1-4). ההסבר הגיוני ומתקבל על הדעת. ב"כ הנאשם טענה בסיכומיה, כי גם בבית החולים המתלונן לא הזכיר שהוכה במכשיר קשר אלא באגרופים. אין בכך כדי להפחית ממהימנותו. המתלונן התייחס גם לשימוש שעשה במילה "שוטרים" בלשון רבים, והסביר כי
התכוון אך ורק לנאשם. המתלונן הדגיש, כי אינו מייחס אלימות לשוטרים האחרים. זו הוכחה נוספת המחזקת את מהימנותו ומלמדת, כי נמנע מלהתגולל ולטפול עליהם אשם שוא.

16.
בנסיבות העניין ולאחר שנשמעו עדויות כי
המתלונן הוכה באמצעות מכשיר קשר ליד אולם האירועים "אוהלי קידר" ייחסתי חשיבות רבה לכניסת הניידת למקום. מרצף האירועים ניתן ללמוד, כי לא הייתה לכך כל סיבה הגיונית. השוטרים, שסיימו את מלאכתם, היו אמורים להביא את העצורים
בנסיעה ישירה לתחנת המשטרה. העובדה שלא עשו כן אומרת דרשני.
הנאשם מסר בהודעתו במח"ש, כי אינו זוכר אם הייתה עצירה לפני שהגיעו לתחנה. לעומת זאת, בבית המשפט, ולאחר שכבר היה מודע לחשיבות הנושא, העיד בבטחון, כי לא הייתה שום עצירה בדרך. הסתירה מהותית ויורדת לשורש העניין. זה המקום להעיר, כי הודעת הנאשם במח"ש נגבתה רק כשבועיים לאחר האירוע. תמהני ששכח פרט זה.

שוכנעתי שהנאשם לא אמר אמת בנקודה זו הן בחקירתו במח"ש והן בעדותו בבית המשפט. גרסתו, בדומה לעדותו בבית המשפט, הייתה כללית, מתחמקת והתבטאה בקושי, כביכול, לזכור ולדייק בפרטים. ניסיונו להרחיק את עצמו מאירוע תקיפת המתלונן לא עלה יפה ואינו משכנע.
גם
עדי ההגנה נקטו גישה מתחמקת והעידו, כי לא זכרו אירוע מיוחד או עצירה בדרך לתחנה. מאידך, ברביבאי בהודעתו במח"ש לא הוציא מכלל ספק אפשרות כזו.

17.
שוכנעתי,
כי המתלונן העיד אמת גם לגבי האירוע בחדר החקירות. קטעים מגרסתו נתמכו בדברי החוקר אוקנין, שאישר, כי הנאשם אכן נכנס לחדר החקירות על מנת להחתימו על דו"ח וכי התנהל ביניהם ויכוח. מאידך, הנאשם הבין שלא יוכל לסתור את גרסת אוקנין לגבי כניסתו לחדר החקירות ונקט שוב גישה מתחמקת, בהעידו כי אינו זוכר אם עשה כן. מאידך, הנאשם הודה שעצם הכניסה לחדר החקירות, בעיצומה של חקירה הנוגעת לעניינו, הינה סיטואציה חריגה. לכן לא יתכן שהאירוע נשמט מזכרונו.
גם המתלונן ואוקנין כאחד תיארו את הויכוח שהתפתח בחדר החקירות. שוכנעתי
שזה היה המניע להתפרצות הנאשם כלפיו ולתקיפה הנוספת.
צירוף המקרים של סטירות, מחד, ויציאת אוקנין
דווקא באותו רגע על מנת לשלוח פקס, כביכול , מאידך, מעוררת תמיהה. התרשמתי שאוקנין בחר לעצום את עיניו על מנת שלא לסבך עצמו בסיטואציה שהתקשה להשלים אתה.

סוף דבר
18.
אני קובע, איפוא, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העובדות שפורטו בכתב האישום ומרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008) במעמד הצדדים.


ד. מגד
, שופט
סגן נשיא

ב"כ הנאשם
:
אבקש לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן שיבחן את עניין ההרשעה.
ב"כ המאשימה
:
מסכימה להגשת תסקיר.
עמדתינו תהיה להרשעה.

החלטה
התיק נדחה להמשך הדיון לקבלת תסקיר לתאריך 18.9.08 שעה 11:30.

אם תוך 30 יום לא יקבל הנאשם זימון לשירות המבחן, הוא יפנה למשרדיו ביוזמתו לפי הכתובת:
שד' שז"ר 21, בית נועם, קומה 7, באר שבע.
טלפון:
6252444 – 08.

שירות המבחן יגיש תסקיר לתיק עד למועד הנדחה, שיתייחס גם לסוגיית ההרשעה.

הנאשם יוזמן על פי כתובתו מושב תלמי יפה ת.ד. 24 פלאפון
052-8616524

וכן באמצעות בא כוחו עו"ד ענת יהב
רח' הגדוד העברי 10 אשקלון פלאפון
050-5663151
פקס
077-8170900
.

הסניגור יוודא התייצבות הנאשם בשירות המבחן.

המזכירות תעביר עותק מההחלטה לשירות המבחן.


הסניגור יוודא
כי שירות המבחן קיבל את ההחלטה.

ניתנה היום 10 ביוני, 2008 (ז' בסיון תשס"ח) במעמד הצדדים.

ד. מגד
, שופט

סגן נשיא

003073/07פ
134 לבנה טלגאוקר







פ בית משפט שלום 3073/07 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' טל בן שאול ניסן (פורסם ב-ֽ 10/06/2008)