פסקי דין על ירון דמתי | פסקי דין על מ.פ.ע.ת. עבודות ציבוריות בע"מ

3312/06 עב     29/05/2008




עב 3312/06 ירון דמתי נ' מ.פ.ע.ת. עבודות ציבוריות בע"מ




בעניין:

1



בית הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
עב 003312/06


בפני
:
כבוד השופטת טרכטינגוט חנה
נ.צ. מר דן יערי
נ.צ. גב' חנה קפלניקוב


10/06/2008



בעניין
:
ירון דמתי

התובע

נ
ג
ד



מ.פ.ע.ת. עבודות ציבוריות בע"מ

הנתבעת
פסק דין
1.
לפנינו תביעתו של ירון דמתי
(להלן: "התובע") לפיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

2.
המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מתייחסת לנסיבות הפסקת העבודה של התובע.

3.
הרקע העובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת:
א.
הנתבעת הינה חברה לפינוי אשפה וגזם.
ב.
התובע עבד אצל הנתבעת כנהג משאית ופינוי אשפה החל מחדש ספטמבר 2001.
ג.
יחסי העבודה שבין הצדדים הסתיימו ביום 19/8/2005 בכפוף למחלוקת באשר לנסיבות.

4.
נסיבות הפסקת העבודה מתוארות על ידי התובע בסעיפים 9-7 לתצהירו בזו הלשון:
" 7. בתאריך 19/8/2005 יום שישי בעוד שהייתי ביום חופש אשר ניתן לי על ידי הנתבעת ואושר ע"י מנהלי הנתבעת נקראתי על ידי מר שמשון, מנהל העבודה, אשר ידע כי אני נמצא ביום חופש, ואף נתן יום חופש זה בעצמו לאסוף משאית אשפה ממוסך בכפר סבא.
ויודגש כי במסגרת העבודה ובהסכם ביני לבין הנתבעת הייתי אמור לעבוד ששה ימים בשבוע, כך שיום זה הוגדר כיום חופש על ידי שני הצדדים הן על ידי והן על ידי הנתבעת.
8. לפי בקשתו של מר שמשון הודעתי לו כי אני נמצא ביום חופש וכי אם באפשרותו להעביר את איסוף המשאית לעובד אחר אשר אינו מצוי ביום חופש".
9. מר שמשון הודיע לי כי אם אין באפשרותי להגיע לאסוף את המשאית אז אני מפוטר וכלשונו "אין לך מה להגיע יותר לעבודה".

5.

טענות התובע –
א.
התובע שהה ביום חופש בתאריך 19/8/2005.
אין לקבל את טענת הנתבעת אשר לא הוכחה לפיה שהה התובע במשך שבוע ימים בחופשה באילת.
הנתבעת לא המציאה פנקס חופשה.
ב.
התובע השאיר את המשאית במוסך ביום 18/8/2005 בסוף יום העבודה, לצורך טיפול שגרתי.

אין לקבל את טענת הנתבעת כאילו המשאית היתה במתחם החניה למשאיות הנתבעת.

הנתבעת נמנעה מלהביא את שומר החניון.
ג.
יש לקבל את גרסת התובע לפיה פוטר על ידי מר בן שבת שלא היה מרוצה מעבודתו.
ד.
קיימת סתירה בין עדי הנתבעת לגבי משך ההכשרה של עובד חדש.
ה.
יש לקבל את עמדת התובע, כי שכרו הקובע לעניין פיצויי פיטורים הוא 8,490 ₪.
ו.
פיטורי התובע פגעו בו פגיעה חמורה אשר באה לידי ביטוי בעיסוקו, דבר המזכה אותו בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
ז.
התובע זכאי להודעה מוקדמת ולפדיון
חופשה.

6.

טענות הנתבעת -
א.
התובע לא הוכיח כי פוטר.
ב.
התובע קיבל חופשה בת מס' ימים שבמהלכה נסע לאילת ולכן השאיר את המשאית בשטח הנתבעת. ביום שישי התקשר מנהל העבודה אל התובע על מנת לודא שהתובע יאסוף את המשאית כדי שיוכל לעבוד עליה ביום ראשון. אלא שהתובע לא הופיע עוד לעבודה.
ג.
אין הגיון בגרסת התובע כי פוטר שכן אין מחלוקת כי היה עובד ללא דופי, מה גם שמדובר בנהג עם קו עבודה משלו ובתקופה שלפני חגי תשרי שהיא שיא העונה.
ד.
אין לקבל את גרסת התובע בדבר מערכת יחסים לא תקינה בינו לבין מנהל העבודה, שמשון שבת.
ה.
השכר הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורים הוא 5,200 ₪ ולא 8,490 ₪ כטענת התובע. ההפרש בין הסכומים נובע מפרמיות משתנות בהתאם למטלות שהוטלו עליו.
ו.
התובע נטש את העבודה ללא הודעה מוקדמת בתקופת לחץ בעבודה והסב לנתבעת נזקים בהיקף נרחב.

7.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבעת העידו מר שמשון שבת (להלן: "
שמשון"
)
מנהל עבודה ומר חיים דבי מנהל ובעל מניות בנתבעת.

8.

דיון והכרעה -
כאמור המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מתייחסת לנסיבות הפסקת העבודה וכפועל
יוצא מכך לזכאות התובע לפיצויי פיטורים.

סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963
קובע:
"
מי שעבד שנה אחת ברציפות ... ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי
פיטורים...".
כבר נפסק כי -
"
על העובד להוכיח שהוא מצוי במסגרת הזכאות לפיצויים... הרוצה להוציא עובד ממסגרת הזכאות לפיצויי פיטורים עליו הראיה כי יש לשלול מהעובד פיצויי פיטורים".
[דב"ע לג 58-3
האוניברסיטה העברית ירושלים - בתיה מינטל
פד"ע ה' 65 ; דב"ע נו/269-3
איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה]
.

לטעמנו לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי פוטר, ונבאר:
גרסת התובע בתצהירו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית.
מהתצהיר עולה כי ביום ו' 19/8/2005 שהה התובע בחופשה בת יום אחד ובאותו יום התבקש ע"י מנהל הנתבעת לאסוף משאית ממוסך בכפר סבא.
התובע ביקש משמשון כי יטיל את איסוף המשאית על עובד אחר אשר אינו בחופש, אך שמשון הודיע לו באותה שיחה כי אם אין באפשרותו להגיע לאיסוף המשאית אין לו מה להגיע יותר לעבודה.
לעומת זאת מחקירתו הנגדית עלה כי לכל נהג צמודה משאית שלו. התובע טען כי ביום ה' לאחר סיום העבודה בשעה 16:00 השאיר את המשאית לטיפול במוסך. התובע לא טוען לתקלה מסויימת אלא לטיפול.
לא סביר בעינינו כי התובע אשר הכניס את המשאית לטיפול ביום ה' אחר הצהרים כאשר ידע כי ביום ו' הוא בחופשה וביום א' זקוק למשאית בשעה 4:30 בבוקר לא יתאם את הגעת המשאית אליו.
יתירה מכך מהאמור בתצהיר ניתן להסיק כי התובע נתבקש להוציא מהמוסך משאית אשפה אשר אינה שייכת לו ולכן ביקש כי הדבר יעשה על ידי עובד אחר, עובדה שהתבררה כאינה נכונה.
יתירה מכך, התובע מודה בחקירתו הנגדית כי ניתן היה לאסוף את המשאית מהמוסך גם במוצאי שבת אך לא עשה כן כי שמשון לא רצה.

ובלשון התובע -
"הייתי צריך ללכת לעבודה בדרך כלל אנחנו יוצאים מהבית בארבע וחצי בבוקר, אם אני צריך ללכת לעבודה ביום ראשון אני יכול במוצאי שבת לקחת את המשאית, וקרו הרבה מקרים שבאתי במוצאי שבת כשהייתי בחופש ולקחתי את המשאית, אבל הוא לא רצה".
לא נתנו אמון בגירסה זו של התובע אשר לא סיפק כל הסבר לסרוב של שמשון ולא סיפק כל הסבר מדוע הסתפק בדברי שמשון
"אין לך מה לבוא יותר לעבודה"
ולא פנה לחיים דבי אשר לדבריו העריך את עבודתו ויחסיו עמו היו טובים.
מדובר בעובד ותיק, העובד אצל הנתבעת כחמש וחצי שנים, כאשר לדבריו מדובר בנוהל רגיל של איסוף משאית ממוסך במוצאי שבת ולכן תגובתו האדישה לדברי שמשון כגרסתו אינה מתקבלת על דעתינו.

8.
לעומת התובע, הנתבעת סיפקה הסבר הגיוני לשיחת הטלפון ביום ו' לפיה מאחר והתובע שהה בחופשה בת מספר ימים הפקיד את המשאית בחניון הנתבעת.

שמשון התקשר ביום ו' אל התובע כדי לודא את איסוף המשאית על ידו והגעתו ביום א' לעבודה.

גם התובע וגם הנתבעת אינם חולקים על כך כי ניתן היה לאסוף את המשאית במוצאי שבת, אלא שהם חלוקים לגבי מקום המצאותה, מוסך או חניון. התובע מבקש להשען על העובדה כי שמשון לא זכר את שם השומר בחניון. אולם בהעדר מחלוקת על האפשרות לאיסוף המשאית במוצאי שבת אין רלבנטיות לכך כי העד לא זכר את שם השומר בחניון.

יש לציין כי מדובר בעד אשר אינו עובד עוד בנתבעת.


[ עמ' 10 שורה 27 לפרוטוקול ]
.

עוד טוען התובע כי על הנתבעת הטוענת כי היה בחופשה מספר ימים הנטל להציג פנקס חופשה כדי להוכיח זאת.

אכן החובה המוטלת על מעסיק לניהול פנקס חופשות אינה שנויה במחלוקת והיא מעוגנת בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, אלא שהעדרו של פנקס חופשה יקים לתובע זכאות לפדיון חופשה משלא תסתר גרסתו לגבי זכאותו זו , אולם העדר פנקס חופשה אין בו במקרה זה כדי להוכיח את שהתובע לא עמד בו,
והוא כי פוטר.

לפיכך מסקנתנו הינה כי התובע לא הוכיח כי פוטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

משכך מתייתרת ההכרעה בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים, ונדחית גם התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין.

10.

חופשה שנתית -

התובע טוען כי הוא זכאי לפדיון של 13 ימי חופשה ובסך של 3,731 ₪.

התובע לא נחקר על כך בחקירה נגדית והנתבעת לא הציגה פנקס חופשה ולא טענה כנגד נתונים אלה בתצהיריה ובסיכומיה.

לפיכך מתקבל רכיב זה של התביעה ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 3,731 ₪.

11.

נזקי הנתבעת -

הנתבעת טוענת כי נטישתו של התובע במהלך חודש אוגוסט ללא הודעה מוקדמת גרמה לה לנזקים.

התובע תוקף זאת בשתיים: בעובדה כי חגי תשרי חלו באותה שנה בחודש אוקטובר ובמחלוקת בין עדי הנתבעת לגבי משך תקופת ההכשרה של עובד חדש.

הנתבעת לא כמתה את נזקיה ולא הוכיחה אותם.

יחד עם זאת סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001 קובע:

"
עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בתיק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת".

לפיכך גם בהעדר הוכחת נזק על התובע לשלם לנתבעת פיצוי בסכום השווה להודעה המוקדמת.

מאחר שטענה זו לא נטענה על דרך של תביעה שכנגד אלא כקיזוז ומאחר שסכום ההודעה המוקדמת אליבא דשני הצדדים עולה על הסכום שנתבע כפדיון חופשה, התוצאה הינה כי הנתבעת אינה חייבת לתובע גם בגין רכיב פדיון החופשה, והתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום כ"ד באייר, תשס"ח (29 במאי 2008) בהעדר הצדדים.




נ.צ. מר דן יערי

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב

חנה טרכטינגוט, שופטת
קלדנית: אסתר תורתי








עב בית דין אזורי לעבודה 3312/06 ירון דמתי נ' מ.פ.ע.ת. עבודות ציבוריות בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/05/2008)