פסקי דין על מישה חחיאשוילי | פסקי דין על ביטוח לאומי

3494/06 בל     10/06/2008




בל 3494/06 מישה חחיאשוילי נ' ביטוח לאומי




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה
בבאר שבע
בל 003494/06

בפני
:
כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן
סגנית נשיא

כדן יחיד

10/06/2008






מישה חחיאשוילי
בעניין

:

התובע

זורניצר יונית
ע"י ב"כ עוה"ד




נ ג ד



ביטוח לאומי


הנתבע

סימונה גולדמן-מימון


ע"י ב"כ עוה"ד


פסק דין



1.
מדובר בתביעה להכיר באירוע תאונתי מחודש פברואר 2005 כ"תאונת עבודה".

2.
התובע הינו עובד עצמאי, בעל חנות מתנות.

3.
התובע טוען, כי בחודש פברואר 2005 כשהגיע לחנותו בשעת הבוקר ורכן כדי להרים את תריס הברזל הכבד ותוך כדי הרמתו נתפס גבו, והרגיש כאבים חזקים בגב התחתון, זרמים בשתי הרגליים, נשאר מכופף ולא יכול היה ליישר הגב. התובע צעק מכאבים ושכן ששמו קומבליס שמעון, שחיכה באותה עת לאוטובוס 22 שמע את הצעקות, פתח את התריס עד סופו, נכנס לחנות והביא לתובע כיסא על מנת שישב עליו.


לגירסתו נאלץ לשכב מספר ימים בביתו. כעבור מספר ימים פנה לטיפול רפואי, לא עבד תקופה ממושכת ונאלץ ללכת עם קביים במשך 4 חודשים.

4.
עוד ציין התובע, כי ביום 24/12/05 נכווה ברגלו ונאלץ לעבור ניתוח ביום 7/1/06.

5.
התובע צירף תצהירים של מצהירים שהיו לטענתו עדים לאירוע ב- 2/05 שציין בתצהירו, חקשור משה (תצהיר מיום 3/7/07) וקומבליס שמעון (תצהיר יום 8/7/07).

התובע משך התצהירים של אשתו ובתו שצורפו לתיק. (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 9/10/07).
6.
המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה האם אכן אירע לתובע "אירוע תאונתי" ומהו מועד "האירוע התאונתי" הנטען, שכן, כפי שיפורט להלן, התובע ציין בכתבי טענותיו תאריכים שונים לאירוע התאונתי, כאשר בסופו של דבר העיד בחקירתו בבית הדין, כי אינו זוכר את תאריך האירוע.

מטעם הנתבע העיד חוקר המוסד (פרוטוקול מיום 8/1/08).

מועד האירוע

7.
בתביעתו לנתבע טען התובע כי האירוע ארע ביום 10.2.05.

8.
בכתב התביעה טען כי האירוע התרחש ביום 6.2.05 ובתצהירו במקום עדות ראשית טען כי מדובר באירוע מיום 13.2.05.

9.
בהודעת התובע לחוקר המוסד מיום 1.5.06, (נ/4) אישר תחילה התובע כי תאריך הפגיעה היה 10.2.05 והוסיף כי לאחר שבוע ימים ששכב במיטתו הלך לרופא משפחה לקבלת טיפול רפואי.
מהתיק הרפואי שהוצג לביה"ד עולה כי הביקור הראשון אצל הרופא היה ביום 17.2.05, בו נרשם מפי התובע כי התלונן שסובל מכאבי גב כבר 3 שבועות.


התובע התבקש על ידי החוקר להגיב על תוכן הרישום וטען כי הרישום אינו נכון, וכי הרופא טעה.


התובע התבקש להגיב על רישום רפואי קודם מ - 2.1.05 בו צויין כי סובל מכאבי גב המקרינים לרגל ימין מזה כחודש ימים ובתגובה טען כי: "התאריך בו הרמתי את התריס ונפגעתי בגב היה 12/05 קרה לי תאונת עבודה, ולא 2/05".


התובע הסביר לחוקר המוסד כי ב-1/05 עד 2/05 היו לו בעיות בגב, "אבל זה היה רק אחת ומתי שהרמתי את התריס ב-12/05 התחילו לכאוב לי הרגליים והחוליות בגב, אני הייתי בבית חולים אחרי תאונת עבודה 12/05 ".

10.
בעקבות גירסת התובע כי מדובר בתאונה מיום 12/05 הופנה התובע על ידי החוקר למכתב שיחרור מביה"ח מיום 23.12.05 בו צויין כי הכאבים החלו לפני 10 ימים ללא סיפור חבלה והשיב כי: "אולי הרופא לא שאל אותי למה הוא כותב ככה".

11.
לאחר חקירתו כתב התובע מכתב לנתבע מיום 4.5.06 (נ/8) בו פירט כי ביום 10.2.05 החל להרים את התריס למעלה, ובאמצע הפעולה הרגיש כאב בגב תחתון. באותה עת המשיך להעלות את התריס והמשיך לעבוד, ולאחר מכן הרגיש כאבים וקרינה ברגל שמאל. התובע פנה כעבור כמה ימים לטיפול רפואי, לרבות צילומים. וביום 23.3.05 נשלח לעשות סיטי ונאמר לו כי מדובר בפריצת דיסק. התובע ציין כי המשיך בעבודתו והרים את התריס כל בוקר, והוסיף כי כעבור כמה חודשים "ביום אחד שבתאריך 18.12.05 באתי לעבודה כרגיל והרמתי עוד פעם את התריס, ועוד פעם הרגשתי כאבים נוראיים בתוך החוליות... התפתלתי מכאבים.... התקשרתי הביתה שיבואו לקחת אותי, ואח"כ פניתי לרופא שלי שהוא רופא משפחה והוא החל לטפל בי. מרוב כאבים לא יכולתי ללכת על הרגליים שלי, ובמשך חודשיים ישבתי במיטה...ואח"כ בעוד חודשיים התחלתי לזוז קצת עם הקביים".

12.
במסמכים רפואיים נוספים בתיקו הרפואי של התובע, צויין מפי הרופא כי אין תלונה על חבלה כלשהי (למשל ביקור מיום 29/2/05 ו-13/3/05).

13.
רק ב-19.2.06 כעבור שנה ממועד האירוע הנטען על ידו, הודיע התובע לרופא המטפל כי ביום 12.2.05 נפגע בעבודתו במהלך הרמת תריס (נספח א/לסיכומי התובע).

14.
על התובע הנטל להוכיח כי אכן אירע לו האירוע הנטען על ידו לרבות מועד האירוע וכן כי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע התאונתי הנטען לבין נזקו הרפואי.

המצב המשפטי
15.
הכלל הוא, כי באירוע אשר מייחסים אותו לתאונת עבודה על המבוטח להראות ראשית ראיה לקיום התאונה.


הראיה יכולה להיות ישירה, זו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש - בסיוע של עדים אשר נכחו בעת התאונה.


כאשר אירוע מתרחש ללא נוכחות אחרים, ניתן להוכיח את קיום האירוע על פי סיוע של ראיות בלתי ישירות, ובקשר לכך נודעת חשיבות רבה למסמכי האישפוז של המבוטח או מסמכים רפואיים אחרים.


הניסיון מלמד כי במרבית המקרים מעלה הנפגע בעת האישפוז את הרקע לפגיעה, הן ביזמתו והן על פי שאלות הרופאים, וזאת על מנת לתת תמונה מלאה של האירוע ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים (ר' דב"ע מט/23-0, המוסד לביטוח לאומי
- שמעון הירשהורן; פד"ע כ', 349, 352; דב"ע נו 288-0 אורי עמר - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם) והפסיקה המאוזכרת בפסק הדין). הניסיון גם מלמד שיש לייחס משקל אף להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בעת האישפוז. עם זאת, ברור כי העדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין.


בנושא זה יש איפוא לתת משקל רב להתרשמותה של הערכאה הדיונית מהראיות שהיו לפניה (ראה דב"ע נד/37-0, ציון גירת - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם)).


קיימים מקרים בהם אף אם הוכח בפני
בית הדין, כי אכן התרחש אירוע כלשהו לא עלה בידי המבוטח להוכיח במדוייק מתי. כאשר גדר הספקות מתמצה בימים בודדים וניתן להראות, כי לא ארעו באותם ימים או לא סביר, כי ארעו בהם אירועים דומים מחוץ לעבודה - שגם הם עשויים היו לגרום לפגיעה דומה במבוטח, כי אז אפשר ויהא סיכוי לתביעה על אף העדר הוכחה בדבר מועד האירוע המדוייק, אולם שעה שטווח הזמן בו אירעה התאונה, אף אם הוכח, מתפרש על פני חודשים או שבועות וקל וחומר אינו ניתן לתיחום מבחינת הזמן - כי אז חסר נתון חיוני בתשתית העובדתית ולפיכך נקבע, כי לא די בהוכחת אירוע בעבודה בזמן כלשהו, צריך להראות, למיצער לטווח של ימים בודדים, גם אימתי אירע (דב"ע נד/34-0 יחיאל דהן - המוסד לביטוח לאומ, לא פורסם).

ומן הכלל אל הפרט

16.
בחקירתו בבית הדין אישר התובע כי אינו זוכר במדוייק את מועד התאונה אך היה זה ב - 13 או 11 לחודש. (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 9.10.07).

17.
התובע התבקש בחקירתו להסביר את הסתירה בין המועדים שפורטו בכתבי טענותיו בהן טען כי האירוע היה ב - 2/05, לבין עדותו לחוקר המוסד בו טען כי האירוע היה ב - 12/05 וסיכם :"הקטסטרופה היתה באותו יום שאני אומר, יכול להיות שהמצב התחיל במשך 4, 5 שנים לאט לאט. הקסטרופה היתה בינואר 2005, הקטסטרופה היתה לפני שעשיתי את הניתוח (מראה על הברך) אמת שאני לא זוכר, האמת שאני לא זוכר. כאבים היו לי כל הזמן, אני לא זוכר תאריך " (עמ' 5 לפרוטוקול ).

18.
כאשר התבקש להתייחס לתוכנו של המכתב נ/8 בדבר גרסתו לשני אירועים, השיב כי לא כתב זאת אלא קרובה שלו, אך העיד כי סיפר לה, והיא רשמה. (עמ' 6 לפרוטוקול ).

19.
כאשר נשאל איזה אירוע קרה לו בדצמבר, השיב כי: "נכווה ברגלו ממים חמים " (עמ' 6 לפרוטוקול ).

20.
כשנשאל התובע מדוע לא פירט בתביעתו לנתבע, כי היו עדים למקרה, השיב כי המוסד לביטוח לאומי
לא ביקש ממנו, אלא רק כאשר פנה לעו"ד.

21.
עוד יודגש, כי בחקירתו החוזרת, ציין התובע מספר פעמים כי לא ידע את תוכן ההודעה שחתם בפני
חוקר המוסד.

עדי התובע


22.
התובע צירף תצהירים של שני עדים, שהיו עדים לאירוע לטענתו.


חקשור משה -
היה בעל חנות ליד החנות של התובע וידע להצהיר כי בתחילת שנת 2005 בינואר או בפברואר בשעה 08:00 שמע צעקות, ידע שזה התובע ויצא החוצה ומצא את התובע יושב על הריצפה וצועק, ואמר לו שאינו יכול לזוז. לטענתו המצהיר הנוסף מטעם התובע בשם קומבליס שמעון הביא לתובע כיסא על מנת שישב עליו. כן אישר כי מישהו התקשר לאישתו של התובע ולא זכר מי מבין השניים, נשאר עם התובע עד שאישתו הגיעה לפנותו.

עוד הוסיף כי 3 חודשים התובע לא עבד והלך לבקר אותו לעיתים קרובות. כמו כן, ראה אותו מסתובב עם קביים כ - 3 חודשים.

מחקירתו בפני
עולה כי מדובר בקשרי חברות בין התובע לעד. כן אישר כי ידע בוודאות שהאירוע אירע בתחילת שנת 2005, אך הדגיש כי לא ראה מה ארע לתובע אלא רק שמע אותו צועק ומצא אותו על הריצפה. (עמ' 7, 8 לפרוטוקול מיום 9.10.07).

23.
המצהיר קומבליס שמעון, הצהיר כי בפברואר 2005, כאשר עמד בתחנת אוטובוס בקרבת מקום שמע גניחה, הפנה את ראשו וראה את התובע במצב מכופף, וזה האחרון אמר לו שלא מסוגל להתיישר. העד פתח את החנות, הרים את התריס והוציא כיסא מהחנות והושיב את התובע בעדינות.


בחקירתו בפני
י אישר כי האירוע ארע בפברואר 2005, הדגיש כי זוכר תאריכים וכי בחודש דצמבר לא קרה כלום לתובע. (עמ' 9 לפרוטוקול).

24.
יצוין כי קיימת סתירה בין תצהירי ועדויות שני העדים הנ"ל, שכן על פי גרסתו של שמעון, שפנה ראשון לעזרתו של התובע, העיד זה כי מצא את התובע "במצב מכופף" ניגש אליו הוציא כיסא והושיב את התובע בעדינות בחוץ, ואילו משה שפנה לעזרה רק לאחר ששמע צעקות, העיד כי מצא את התובע כשהוא יושב על הרצפה והעיד שלאחר מכן שמעון הביא לו כיסא.

מעדותו של שמעון לא עולה כי התובע ישב אי פעם על הרצפה.

ההכרעה

25.
לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות התרשמותי מהעדויות שנשמעו בפני
י, מסקנתי היא כי התובע לא השכיל להוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי במועד הנטען על ידו בתביעתו לנתבע ובסיכום טענותיו, היינו בפברואר 2005.

26.
עדותו של התובע לרבות גירסתו וגירסת עדיו השאירו רושם בלתי מהימן עלי.

27.
התובע הודה בחקירתו כי לא זוכר מתי ארע לו האירוע. התובע לא ידע להחליט האם מדובר באירוע מ - 2/05 או 12/05.


בתביעתו לנתבע ציין כי מדובר באירוע מיום 10.2.05, וטען כי הפסיק לעבוד מייד לאחר מכן, ולא חזר לעבודה. בעדותו בפני
חוקר המוסד ציין כי ב-12/05 אירע לו האירוע התאונתי.


אולם לאחר שנחקר על ידי חוקר המוסד והתבקש להסביר את הסתירות בין המועד שטען לו בתביעתו לנתבע לבין הרישומים הרפואיים, הבין כי גירסתו אינה עקבית והעלה גירסה נוספת שפורטה במכתבו לנתבע מיום 4.5.06 וציין כי מדובר בשני אירועים (נ/8), כאשר האירוע שכינה "קטסטרופה " הינו מיום 18.12.05. גירסה זו לא פורטה לאחר מכן, ולא צויין מועד מדוייק של אירוע בדצמבר 2005.


יתרה מזו, בחקירתו בבית הדין הכחיש אף את אמיתות הגירסה שפורטה בנ/8, למרות שציין כי נרשמה מפיו.

28.
בתביעתו לנתבע לא ציין התובע כי היו עדים לתובע ואילו לאחר הגשת תביעתו לבית הדין התגלו שני העדים שהגישו תצהיר.

29.
מדובר באירוע אשר לא פורט ברישומים רפואיים, אלא רק כעבור למעלה משנה ממועד האירוע הראשון הנטען על ידי התובע. התובע טוען כי האמור ברישומים הרפואיים אינו נכון ומלין על כך כי גם אם סיפר לרופא על האירוע מייד בחודש פברואר 2005, הרופא לא רשם את הדברים.

30.
התקבל הרושם כי התובע ביקש "להתאים" את מועד האירוע לאמור ברישומים הרפואיים, אולם גם דרך זו לא צלחה, שכן לא יכול היה להסביר את חוסר התיאום בין מועדי הרישומים הרפואיים ותלונותיו בדבר כאבי גב.

31.
גם גירסתו של התובע כי בדצמבר 2005 סבל מהקרנה לשתי הרגליים, לפיכך ראה בכך את המועד לאירוע התאונתי הנטען, אינה עומדת בפני
הביקורת השיפוטית שכן מעדותו שפורטה לעיל עולה כי התובע במועד זה נכווה ואושפז בעקבות כך.

32.
ובאשר לעדיו של התובע. גירסתם מגמתית, מעוררת ספק, וכפי שפורט לעיל, אינה תואמת זו את זו. התקבל הרושם כי ביקשו להביא בפני
ביה"ד "משנה סדורה" אך לא שוכנעתי באמיתות גירסתם. למעלה מן הדרוש יצוין כי התובע טוען לאירוע תאונתי מ - 12/05 ואילו העדים הנ"ל עמדו על דעתם כי מדובר באירוע מ-2/05 והוסיפו כי הם יודעים זאת בוודאות, וכי מאותו מועד התובע לא שב לעבודה. טענה כאמור שלא הוכחה ועומדת בניגוד לגירסת התובע, כי לאחר ה-2/05 המשיך לעבוד.

33.
די באמור לעיל, כדי לקבוע בוודאות כי התובע לא השכיל להוכיח כי אכן ארע לו אירוע תאונתי כל שהוא ולמותר לציין לא השכיל להוכיח את מועד האירוע. עדותו ועדות עדיו מלאות בסתירות ואי דיוקים. התובע לא דווח על אירוע כל שהוא, אלא ביום 19.2.06, היינו זמן רב לאחר מועד האירוע הנטען על ידו בסיכום טענותיו (2/05) כאשר ברוב רובם של הרישומים הרפואיים צויין כי כאבי הגב שטען להם התובע אינם נובעים מאירוע חבלתי.

34.
לאור האמור לעיל, ולאור הפסיקה שצוטטה לעיל, דין התביעה להדחות.

35.
אין צו להוצאות.

33.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום 10 ביוני, 2008 (ז' בסיון תשס"ח) בהעדר הצדדים.


­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­___________________

י. גלטנר-הופמן, שופטת


סגנית נשיא

קלדנית: רות רחמים.







בל בית דין אזורי לעבודה 3494/06 מישה חחיאשוילי נ' ביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/06/2008)