פסקי דין על חברת בורסי בע"מ

14557/97 פ     30/01/2003




פ 14557/97 מדינת ישראל נ' חברת בורסי בע"מ





מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . חברת בורסי בע"מ

2 . פרץ שלמה

הנאשמים

הכרעת דין
כתב האישום

הנאשמת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בהוצאה לאור של ספרי חוק ומשפט והנאשם 2 (להלן - פרץ) היה בתקופות הרלבנטיות, בעל מניות ומנהל פעיל בנאשמת 1.

אישום ראשון.

במהלך השנים 1993 - 1995 קנה הנאשם 2 מאדם בשם רונן פרוינד, חשבוניות פיקטיביות ע"ש חב' ט.ר.ת שיווק בע"מ וע"ש רונן פרוינד שיווק, וזאת בלא שנעשתה לגביהם כל עיסקה.

בשנים הנ"ל הגישו הנאשמים דוחו"ת הכוללים ידיעות לא נכונות, בלא הסבר סביר ובכוונה להתחמק מתשלום מס ע"י שכללו את החשבוניות הפיקטיביות הנ"ל בדוחו"תיהם וקיזזו את התשומות נשוא חשבוניות אלה בדוחו"ת שהוגשו לשלטונות מע"מ.

סך המס שמתשלומו התחמקו הנאשמים, על פי הנטען, הוא -.132,208 ש"ח (קרן).

אישום שני

במהלך החקירה שהתקיימה נגד הנאשמים, הם נדרשו להמציא את ספרי החשבונות של הנאשמת 1 לחוקרי מח" החקירות של המכס. הם לא סיפקו הספרים למרות שנדרשו לעשות כן. לטענת התביעה נעשו המעשים הנ"ל, תוך מטרה להתחמק מתשלום מס שהם חבים בו.

אישום ראשון.
ראיות התביעה.

העד המרכזי להוכחת אישום זה הוא העד רונן פרוינד. (להלן - רונן).

עד זה הועמד לדין ונשפט בגין מכירת חשבוניות פיקטיביות לנאשמים ולשני גופים נוספים. לאור עובדה זו, ומאחר ומשפטו של רונן הסתיים בהסדר טיעון בינו לבין התביעה, נטען ע"י הסניגור הנכבד כי העד הוא עד מדינה, ועל כן יש צורך בסיוע לדבריו.

בעת מתן עדותו בפני
בתיק זה, "אבד" זכרונו של העד, ופרט למספר עובדות מצומצם, לא זכר דבר ולא היה מנוס מלהציג את הודעותיו במח' החקירות.

לאור הבעייתיות באשר לעדותו והודעותיו של עד זה, אתייחס להלן, הן לשאלת היותו או אי היותו עד מדינה וכן לתוספת הנדרשת כתמיכה בהודעותיו.

עד מדינה

בסעיף 54א לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 נאמר -

"(א) בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של
שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה;
ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לעניין זה
"עד מדינה" - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר
שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה".

אין חולק כי רונן פרוינד הוא בבחינת שותף לעבירה של הנאשמים, וזאת מעצם היותו, על פי הנטען, מי שמכר להם חשבוניות פיקטיביות. השאלה הנותרת לדיון והחלטה היא: האם ניתן להגדיר את העד רונן פרוינד כ"עד מדינה".

לטעמי התשובה לכך שלילית ולהלן נימוקי:-

1. רונן פרוינד (להלן - רונן) מסר הודעותיו, לעניין תיק זה, ביחידת החקירות של מכס - מע"מ, במועדים כלהלן: 30.6.97 (ת/25), 6.7.97 (ת/26), 8.7.97 (ת/27) ו - 8.7.97 (ת/27). כתב האישום בת.פ 1471/98 של בית משפט השלום ברחובות, הוגש ביום 2.2.98. ביום 5.5.99, הורשע רונן בתיק זה וביום 22.12.99 הורשע גם בת.פ 11867/97 של בית משפט השלום בת"א - יפו, אשר צרופו נתבקש לעניין העונש.

כתב האישום בת.פ 1471/98 הוגש בגין עבירות מע"מ ואילו התיק שצורף - בגין עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה. שני כתבי האישום מתייחסים לפרשה, שעובדות האישום הראשון בכתב האישום שבפני
, מהוות חלק הימנה.

2. ב"כ רונן בביה"מ ברחובות, הגיע להסדר טעון עם באות כח התביעה (מע"מ ומס הכנסה), על פיו עתרה התביעה בתיק מע"מ, לעונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי; ואילו לאור ההסדר עם ב"כ פמת"א - מיסוי וכלכלה, נטען לעונש מאסר לריצוי בפועל של בין 18 ל - 24 חודשים, כשהתביעה עותרת לאימוץ הרף העליון, מאסר על תנאי וקנס כספי הולם.

בית המשפט שם, לאחר תיאור העבירות וחומרתן היתרה קבע, כי -

"התביעה שקלה את כל השיקולים הראויים והעונש המוצע
עולה בקנה אחד עם אמות המידה ורמות הענישה שבחוק".

התביעה פירטה נימוקיה להסדרי הטיעון, והעונש שנגזר על רונן, אשר בין השאר נעזר במשפחת אשתו והחל לפרוע חובו האזרחי, הוא 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של -.80,000 ש"ח.

למרות שהסניגור הנכבד סבור שהעונש מופלג בקולתו ומתוכו ניתן להסיק שמאחורי הסדרי הטיעון "מסתתר" "עד מדינה" - אני איני סבורה כך.

ראשית - העונש אינו מופלג לקולא;

שנית - איני סבורה שהתביעה "חברה" לרונן כדי להסתיר את עובדת היותו עד מדינה;

שלישית - מה צורך לה, לתביעה, ברונן כעד מדינה, שעה שבהודעותיו, שניתנו קודם הגשת כתבי האישום נגדו - כבר הפליל הן את עצמו והן את אלה שבהפללתם חפץ.

מסקנתי היא, איפוא, כי רונן פרוינד אינו עד מדינה.

עדותו, לטעמי, טעונה חיזוק מעצם היותו, לכאורה, שותף לנאשמים; וטעונה סיוע לאור הנאמר על ידו בהודעותיו ועדותו, כפי שיפורט על ידי להלן.

(ור' לעניין זה ע"פ 2932/00, אלמקייס נ. מ.י, דינים עליון, כרך נח', 950).

עדותו והודעותיו של רונן פרוינד.

מכח האמור בסעיף 54א לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, טעונה עדותו של רונן חיזוק, בהיותו שותף לעבירה של הנאשמים.

מכח סעיף 10א לפקודת הראיות, נתקבלו אמרותיו של רונן, במהלך המשפט. לאור הנאמר בסעיף 10א(3) -

"לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם
יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה".

עדות רונן בבית המשפט.

בעדותו הסכים לכך כי מכיר את הנאשם שלמה פרץ, ראה את ההודעה שנגבתה ממנו, בשנים האחרונות עבר דברים קשים מאד וגמילה ואינו זוכר דבר. אינו זוכר על מה חתם 8 - 10 שנים קודם לכן.

הוא זוכר שנחקר במע"מ, לא זוכר אם דיבר אמת או לא, קראו לו בגין חשבוניות, נשפט על כך ברחובות. לא זוכר מתי נסגר עסקו, אך המשיך להוציא חשבוניות אחרי סגירת העסק. בשלב זה הוגשו הודעותיו (ת/25 - ת/28 כולל).

בחקירתו הנגדית אמר כי אינו זוכר שהעיד בעניינם של אחרים חוץ מבורסי. לא ידוע לו שמכר חשבוניות פיקטיביות לנאשם פרץ בארועים משפחתיים, לא זוכר שנפגשו, לא זוכר בכלל את החקירה.

לא זוכר מה מכר לבורסי, היו לו הרבה עסקים, זוכר שהיה מעלה לנאשם פרץ ארגזים, לא זוכר באיזה בנק היה לחברה שלו חשבון. זוכר שהוגש נגדו כתב אישום על השתלת חצי ק"ג מריחואנה, לא מכיר את דלל בעל דפוס דקל ולא זוכר שבתקופה מסויימת קנה נייר מאחד מטרני.

דברי רונן בהודעתו ת/25 מיום 30.6.97.

בשנת 1992 הקים חברה בשם ט.ר.ת ופתח חנות כלבו בקניון ערי החוף בראשל"צ. בדצמבר 1992 נסגרה החנות בגלל קשיים כספיים.

בשנים 93 - 94 מכר חשבוניות פיקטיביות לחב' לה-פלאמה ולבורסי. החשבוניותם, הם נדרשו להמציא את ספרי החשבונות של הנאשמת 1 לחוקרי מח" החקירות של המכס. הם לא סיפקו הספרים למרות שנדרשו לעשות כן. לטענת התביעה נעשו המעשים הנ"ל, תוך מטרה להתחמק מתשלום מס שהם חבים בו.

אישום ראשון.
ראיות התביעה.

העד המרכזי להוכחת אישום זה הוא העד רונן פרוינד. (להלן - רונן).

עד זה הועמד לדין ונשפט בגין מכירת חשבוניות פיקטיביות לנאשמים ולשני גופים נוספים. לאור עובדה זו, ומאחר ומשפטו של רונן הסתיים בהסדר טיעון בינו לבין התביעה, נטען ע"י הסניגור הנכבד כי העד הוא עד מדינה, ועל כן יש צורך בסיוע לדבריו.

8.7.97.

היה זה הוא שיזם מכירת החשבוניות בשנים 93 - 95, ולבקשת פרץ רשם בחשבוניות שניתנו תמורת נייר. מידי פעם, כשנפגשו בארועים משפחתיים היה שואל את פרץ אם צריך חשבוניות פיקטיביות, היה נותן לו ופרץ היה נותן לו את עמלתו - שיק על המע"מ.

דברי רונן בהודעתו ת/28 מיום26.8.97.

הוצגו לו 90 שיקים של חב' בורסי לפקודת ט.ר.ת או רונן פרוינד, לשנים 93 - 95. לדבריו, אלה השיקים שפרץ נתן לו תמורת החשבוניות הפיקטיביות. לאחר שמסבים את תשומת ליבו לסכומי חלק מהשיקים (סכומים כ - 5,000 ש"ח, 6,142 ש"ח וכו') אומר:-

"אני רוצה לחזור על מה שכבר אמרתי בעדותי. אני לא קיבלתי
את כל השיקים שהצגת בפני
, קיבלתי רק את סכום המע"מ של
החשבוניות שניתנו באותו חודש".

לדבריו, כל חודש נהגו לרכז את החשבוניות ואז היה מקבל שיק על המע"מ. תהליך זה היה קורה כמה פעמים בשנה. בדרך כלל נהג לחתום על השיקים ולהחזירם לפרץ; את השיק שקיבל על סכום המע"מ נהג לפדות במזומן.

עד כאן עיקרי דבריו של עד זה בביה"מ ובמח' החקירות של מכס - מע"מ.

* * *

1. בבית המשפט טען רונן להיעדר זיכרון. זכרונו "הספיק" לו כדי להעיד שנשפט, שמכר חשבוניות לאחר סגירת עסקו, והוא זכר כי העלה לנאשם פרץ ארגזים.

2. בהודעתו ת/25 - טען למכירת חשבוניות פיקטיביות לחב' בורסי ולחב' לה-פלאמה, בסכומים של מאות אלפי שקלים, וזאת תמורת המע"מ. כל חודש מילא פנקס ולאחר מכן השמידו.

3. על פי הנאמר בת/26 - זרק את פנקסי החשבוניות. כמו"כ לגבי הנאמר בהודעה זו, לא ברור לי למה היה צריך להתנדב ולשלם מע"מ, שעה שלאחר סגירת חנותו לא היו לו עיסקאות כלשהן, ויש להניח שאת "עמלתו" תמורת מכירת חשבוניות פיקטיביות לא רשם בספרי הנהלת חשבונות כלשהם.

4. על פי דבריו בת/27 - הציע לפרץ חשבוניות פיקטיביות, כשהיה נפגש עמו בארועים משפחתיים. אם פרץ הסכים - היה נותן לו חשבונית ופרץ היה נותן לו שיק על המע"מ כעמלה.

אם לאמץ את דבריו של רונן, על מספרן הרב של החשבוניות הפיקטיביות שמכר, נראה שמשפחתו היתה עסוקה ללא הרף בארועים משפחתיים.

כמו"כ מרבית השיקים של חב' בורסי אשר נתפסו ע"י חוקרי מכס-מע"מ - מודפסים. כך שלא ייתכן שארועי מכירת וקניית חשבוניות פיקטיביות, אם היו כאלה, היו בעת קיומם של ארועים משפחתיים.

5. גירסת רונן בת/28 שונה ולמעשה יש שם שתי גירסאות: האחת - שהשיקים ניתנו לו תמורת החשבוניות הפיקטיביות שמכר; והשניה - שמכל השיקים שהוצגו בפני
ו - היה מקבל רק את סכום המע"מ, וזאת אחת לחודש.

6. רונן נשפט בגין מכירת שיקים לחב' לה-פלאמה, בורסי ול"צוות הוריקן". ועל כן אין בהודאתו במשפטו כדי לתמוך במכירת חשבוניות פיקטיביות לנאשמים בתיק זה.

7. מחד - לטענת רונן, לא ביצע כל עבודה עבור הנאשמים וכן לא עסק במכירת נייר. מאידך - לדבריו בבית המשפט , נהג להרים ארגזים עבור הנאשמים.

עד ההגנה יצחק דלל, בעל דפוס דקל, העיד כי הוא זה שקשר את הקשר בין הנאשם פרץ לרונן, בקשר למכירת נייר. עד ההגנה אבשלום עדני העיד, כי סייע לספק להעלות הנייר לבית הדפוס, או שלקחו מעסקם של הנאשמים ברח' הרצל. לטענת רונן - בכתובת זו עזר להעלות ארגזים.

8. ת/30 הוא מקבץ מסמכים וביניהם הודעות אנשים שונים העוסקים בנכיון שיקים. שיקים של הנאשמת 1 בסכומים שונים, הובאו אליהם לנכיון ע"י רונן פרוינד. איש מהם לא הכיר את הנאשמים. יש בראיות אלה כדי לסתור לכאורה את כל גירסאותיו של רונן.

9. בשנת 1994 הוגש נגד רונן פרוינד כתב אישום כשהעבירה שיוחסה לו בו ואשר בה הודה ובגינה הורשע היא - עבירה של ידיעות כוזבות, עבירה על סעיף 243 לחוק העונשין.

10. למרות שרונן הסכים להשתתף בעימות עם הנאשם פרץ; לא הטיח בפני
ו כי מכר לו חשבוניות פיקטיביות, ומשהכחיש זאת פרץ לשאלת החוקר, הוריד רונן ראשו ולא הגיב.

איני רואה דווקא בהתנהגות רונן בעימות התנהגות התומכת בעלילה, כי לעיתים אי הנעימות שבעימות גוברת על יכולת ההטחה בפני
ו של הזולת. אך יש בכך, בכל זאת, נדבך נוסף לסדרת דבריו והתנהגותו של רונן.

11. לאור כל האמור והמפורט לעיל, לא נראה לי כי ניתן לסווג עד זה למסגרת אותם עדים שדי בחיזוק לדבריהם באימרתם. לטעמי, לא ניתן לסמוך על דבריו של עד זה, אלא אם כן יש להם סיוע חיצוני נכבד ואמין.
המשך ראיות התביעה.

1. בנוסף לעדותו והודעותיו של רונן, העידו ונחקרו חוקרי המכס שלומי אביאב ומוטי ברכה, שגבו אף את הודעות העד רונן. במהלך גביית הודעותיו הוצגו בפני
ו חשבוניות פיקטיביות. מצורת ההתנסחות בהודעה אפשר להבין שבין החשבוניות הפיקטיביות שהוצגו, היו אף חשבוניות שניתנו לנאשמת 1.

הסניגור הנכבד התייחס לכך בסיכומיו ולטענתו יש לראות פגם בהתנהגות החוקרים ובחקירה.

אני איני סבורה שבין החשבוניות שהוצגו לרונן היו חשבוניות שניתנו לנאשמים. מקור החשבוניות אמור היה להימצא בידי הנאשמים, וספרי הנהלת החשבונות שלהם הרי לא הגיעו לידי החוקרים. לא נמצאו כלל עותקי חשבוניות ולדברי רונן הן הושמדו או נזרקו.

בנוסף - נראה לי כי אם היו בידי החוקרים חשבוניות כאלה, הן היו מוצגות לנאשם פרץ במהלך חקירתו הוא. רונן, לדבריו, ולאור הרשעתו, מכר חשבוניות פיקטיביות לשני גורמים נוספים, ואני מניחה כי חשבוניות שלהם הוצגו לו בעת חקירתו.

2. העידה פקידת בנק בשם ורה עוזיאל, שלדבריה, עובד של הנאשמים המכונה מרקו (מרדכי כר), נהג לפדות במזומנים, שיקים של הנאשמת 1 שהמותב בהם היה ט.ר.ת ולאחר שנחתמה חתימת הסבה.

מרקו הנ"ל אישר שבמסגרת שליחויות שביצע, אכן פדה שיקים לפקודת ט.ר.ת ונתן המזומנים לנאשם 2.

העדה עליזה לבטוב עבדה כמנהלת חשבונות של הנאשמת 1 בשנים 95 - 97. לדבריה היה החומר שנשמר במשרד של שנה שוטפת. היא סיפקה לחוקרים את כל החומר שהיה ברשותה, והנאשם 2 לא אמר לה אף פעם להחביא חומר.

מאיר שרר הוא רואה החשבון של הנאשמת 1. לא היה ברשותו חומר חשבונאי של הנאשמת, פרט לכרטיסיות שאותן סיפק. לדבריו - בכרטסות רואים את כל הרישום, למעט המסמכים עצמם. לדבריו, הנאשם 2 היה מוטרד לאחר המקרה ודיבר שצריך למצוא את הספרים.

3. בנוסף לעדויות העדים הוגשו הודעות הנאשם 2, צילומי שיקים שהוצאו ע"י הנאשמת 1 לט.ר.ת ורונן פרוינד שיווק, כרטסת הנהלת החשבונות של הנאשמת 1 ומסמכים שונים שנאספו במהלך השלמת החקירה וכולל הודעות של בעלי משרדים לנכיון שיקים.

ראיות ההגנה.
עדות הנאשם.

בן 62, מאז 1973 עוסק בהוצאה לאור של ספרי משפט. יש לו חנות ברח' אחד העם 20 וחברת בורסי להוצאת ספרי משפט, שהוקמה ב - 1998.

בשעתו עבד עם דפוס דקל בתל-אביב ודפוס חמד בירושלים. בתחילה היו בתי הדפוס רוכשים את הנייר עבור הדפסותיו, אולם בשלבים מאוחרים יותר, ועל מנת לחסוך עלויות, נהג לקנות את הנייר בעצמו.

רונן פרוינד הוא קרוב רחוק של אשתו, והכירו כבעל עסק של שקיות ניילון ואף רכש ממנו שקיות. בשנת 1993, ולאחר שהופנה אליו ע"י דפוס דקל, החל לקנות ממנו. נייר. בפגישתו עמו סיפר לו רונן על עסקו בראשל"צ שכשל, כי בנקים ונושים רודפים אחריו וכי הוא מוגבל בבנקים. הוא היה מוכן למכור לו נייר בתנאי תשלום מיוחדים, ובתנאי שאלה יהיו במזומן, לאור חוסר יכולתו להפקיד כסף בבנקים.

במרבית המקרים הביא רונן את הנייר ישירות לבית הדפוס. רונן נתן לו חשבונית, זו נרשמה בהנהלת החשבונות, הוצאו שיקים דחויים עם קבלת החשבונית, אולם היה שומר השיקים אצלו עד למועד בו שילם לרונן. והיוצא הוא שהתאריכים הרשומים כמועדי תשלום בהנהלת החשבונות - אינם בהכרח מועדי התשלום בפועל.

משרדי החברה היו ממוקמים ברח' הרצל ושם היתה מאוחסנת הנהלת החשבונות השוטפת. מחוסר מקום, נהג להעביר לחברת אחסון, שאת שמה אינו זוכר, את ספרי הנה"ח הישנים יותר.

בעת החקירה לא יכול היה לספק את ספרי הנה"ח שלו, כי לא מצאם. עיסקו אף ניזוק מסערה שפגעה בגג הבניין בו מצויים משרדיו ונגרם לו נזק. ייתכן שספרי הנה"ח היו שם ונשחתו בסערה.

החשבוניות שסופקו ע"י רונן היו בקשר לנייר, בקשר לשליחויות שביצע עבורו ובקשר לשקיות.

קשריו עם רונן נפסקו כשהחל זה לשלוח אליו טיפוסים שונים שדרשו שיקים השייכים לרונן - וסירב לתתם. כמו"כ החל לקנות נייר ישירות מאדם בשם מטרני, שאצלו קנה רונן את הנייר, ובכך חסך עלויות נוספות.

כשרונן רצה כסף, היה שולח את מרקו עובדו לבנק לפדות שיק במזומן והיה משלם לרונן. השיקים היו לפקודת חב' ט.ר.ת.

בעדותו תיאר את סבלו הרב במהלך החקירה, את התנהגותם הבוטה של חוקריו, את האיומים שהושמעו על ידם משסירב להודות בחשדות שהוטחו בו, ואת סבלו והשפלתו מן הפרסום שלווה למעצרו ושחרורו.

עד ההגנה אבשלום עדני, עבד בדפוס דקל בשנים הרלבנטיות והכיר את הנאשם פרץ, שביצע שם עבודות הדפסה. את הנייר לעבודות סיפק פרץ והוא היה הולך לקחתו מרח' הרצל לבית הדפוס, או שהספק היה מביא את הנייר לבית הדפוס והוא היה מסייע להעלותו.

יצחק דלל הוא בעל דפוס דקל והנאשמים היו והינם לקוחותיו. עד זה הכיר את רונן פרוינד ואף את אביו, ונהג בעבר להדפיס עבורו שקיות. לאחר מכן החל לעסוק בנייר והעד קנה ממנו נייר מספר פעמים. הנאשם פרץ היה לקוחו הגדול ביותר והוא למעשה "שידך" בין פרץ לרונן לעניין מכירת הנייר.

הן מפי רונן והן מפי פרץ שמע על העיסקאות שבין השניים ועל תנאי התשלום הנוחים שנתן רונן לפרץ. ופעמים הביא רונן את הנייר שרכש פרץ - ישירות לבית הדפוס.

בנוסף, הוצגו ע"י הנאשמים מסמכי בנק שונים, כתב אישום, פרוטוקול דיון, הכרעת דין וגזר דין בעניינו של רונן, כשהאישום הוא הודעות כוזבות; חוות דעת של שמאי חב' בטוח על נזקים שלאחר ההצפה במשרדי הנאשמים, אישור רפואי, קטעי עיתונות וכיו"ב.

עד כאן עיקר ראיות הצדדים לעניינו של אישום זה.

דיון ומסקנות.

1. ניתחתי כבר לעיל את עדותו והודעותיו של העד רונן פרוינד, קבעתי שלטעמי יש צורך בסיוע לעדותו של זה וזאת לאור הסתירות המהותיות בין הודעותיו של עד זה; "השכחה" הכמעט מוחלטת שלו במהלך עדותו בביה"מ; הסתירות בין מעט הדברים שאמר בעדותו לעומת האמור בהודעותיו, והעובדה כי עברו מצביע על כך שאין לו בעיות להפליל אנשים אחרים, תוך נסיון לחלץ עצמו מצרה זו או אחרת.

2. בנוסף לגבי עד זה - עיקר דבריו, דהיינו - שמכר לנאשמים חשבוניות פיקטיביות כשעמלתו היתה סכום המע"מ - אינה נראית לי. גם גירסתו זו היתה ניידת לגבי אופן ומועדי התשלום. אך בעובדה ששיקים שהיו בידיו, בסכומים שונים, מצאו דרכם לכאלה העוסקים בנכיון שיקים, מצביעה, לטעמי, על עסקאות שהיו בינו לבין הנאשמים. כמו"כ יש בעובדה זו כדי לחזק את הטענה כי חשוב היה לרונן לקבל כסף במזומן.

כמו"כ מקובלת עלי עדותו של יצחק דלל, בעל דפוס דקל, למרות קרבתו המסוימת לנאשם פרץ והיותו מעוניין בו כלקוח. על פי דבריו - הדפיס לרונן שקיות, קנה ממנו נייר מספר פעמים וקישר בין רונן לנאשם פרץ. כן העיד כי רונן הביא לעתים את הנייר ישר לבית הדפוס וחלק זה של עדותו נתמך בעדות עובדו אבשלום עדני - הגם שזה לא נקב בשם הספק.

3. עד התביעה בכר (המכונה מרקו), העיד על פדיון שיקים לפקודת ט.ר.ת במזומנים והבאת התמורה לנאשם פרץ. זה אמנם תומך לעניין תשלום עמלה עבור חשבוניות פיקטיביות, אך באותה מידה מתיישב גם עם קיומם של עסקים עם אדם שהוא פושט רגל או מוגבל בבנקים.

אי לכך, אין בעניין פדיון השיקים משום סיוע לדבריו של רונן.

4. עדות הנאשם. מחד - היתה זו עדות נרגשת של אדם הזועק לחפותו ומבכה דבר העוול הרב שנגרם לו. אך מאידך - תמיהות בעדותו והודעותיו.

א. דווקא משום מצבו הכלכלי הקשה של רונן והעובדה כי היה מוגבל בבנקים, משונה בעיני העובדה כי הותיר בידי הנאשם פרץ את מועדי התשלום עבור הנייר שקנה ממנו.

רונן רכש את הנייר, ולדברי הנאשם, אצל ספק בשם מטרני, ולא שמעתי כי אותו מטרני נהג כך בקשר למועדי תשלום עבור הנייר שמכר.

ב. את דעתי באשר להיעדר ספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 1, אביע כשאדון לעניין אישום זה. באשר להשלכות היעדר הספרים על האישום שבפני
- איני סבורה שיש בכך כדי לסייע לעדות רונן; שכן פרטי העסקאות ביניהם באו לידי ביטוי בכרטסות - אשר נמצאו והוצגו. איני סבורה שעצם הגשת החשבוניות עצמן, היה בהן כדי להוסיף לעניין אישום זה.

ג. עדותו של הנאשם בביה"מ היתה מפורטת מאד, אולם פרטיה היו ידועים לו כבר בעת ניהול החקירה. תמוה בעיני, מדוע לא הזכיר הנאשם בהודעותיו את שמותיהם של יצחק דלל - בעל בית הדפוס והעובד אבשלום עדני - על מנת שייחקרו ע"י חוקרי מכס-מע"מ.

תמוהה יותר העובדה כי ספק הנייר מטרני לא הובא ע"י הנאשמים כעד מטעמם, שכן במשפט אחד יכול היה להפריך טענת רונן פרוינד כי לא עסק במכירת נייר. על פי הפסיקה, אני רשאית להסיק ולהניח מעובדה זו, כי מטרני לא היה תומך בגירסת הנאשמים.

הנאשם פרץ העיד, כי בשלב מסויים, משהגיעו אליו שליחים מפוקפקים של רונן, חדל לקנות ממנו נייר וקנה ישירות ממטרני (אותו ספק שעל פי הנטען רונן פרוינד קנה ממנו). בכרטסת הנהלת החשבונות של הנאשמת 1, ת/15, דף 15 לשנת 1995, מצויין ביום 31.12.95 תשלום למטרני עבור נייר.

יש בעובדה זו, כדי להקהות, אם כי במידה מועטה, את העובדה שהנאשם פרץ לא הזכיר את שמו של מטרני במהלך החקירה ולא זימנו כעד מטעמו.

ג. ריבוי השיקים שהוצאו ע"י הנאשמת 1 לפקודת ט.ר.ת - מצביעים על עסקות כלשהן שהיו בין הנאשמים לרונן פרוינד, ולטעמי - מעבר לנטען בקשר לחשבוניות פיקטיביות.

עדות הנאשם בקשר לזה לא השביעה את רצוני ונראה כי אף לא הצלחתי להפנים עד תום את המניפולציות הכספיות. אולם איני יכולה לקבוע במידה סבירה של וודאות שכל הנאמר הוא שקר, כי השקר מהותי ועל כן מהווה תמיכה לדברי רונן פרוינד. מה גם שעלי "לבחור" לאיזה מגירסאותיו של רונן מהווים הדברים תמיכה.

ובנוסף - השיקים מודפסים, וכאמור כבר על ידי לעיל, מפריכים הם טענת רונן באשר לקיום עיסקאות כלשהן במעמד של שמחה משפחתית כלשהי.
5. כבר ציינתי לעיל, שרונן במשפטו שלו, הודה במכירת חשבוניות לשלושה גורמים, שהנאשמים הם אחד מהם. ועל כן אין בעצם הודאתו כדי לגרום להנחה שאדם, ברך כלל, אינו נוהג להודות ולהיענש בגין עבירות אותן לא ביצע.

6. לאור כל האמור והמפורט לעיל, ולאחר ששקלתי את כל הראיות שהובאו בפני
; לאור קביעתי באשר לצורך בסיוע; לא מצאתי אפילו חיזוק ראוי לשמו לאחת מגירסאותיו של רונן, שלא לומר סיוע.

איני יכולה על כן לקבוע, כי התביעה הוכיחה את הנטען על ידה, לעניין אישום זה, במידה העולה על ספק סביר, ומחמת הספק עמו נותרתי - אני מזכה הנאשמים מן המיוחס להם באישום זה.

אישום שני

אישום זה מייחס לנאשמים עבירה על סעיף 117(ב) יחד עם סעיף 117(א)(1) לחוק מע"מ, ולגבי הנאשם 2 גם עבירה על סעיף 119 לחוק הנ"ל, דהיינו - שלא סיפקו לחוקרי מכס-מע"מ את ספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 1, למרות שנדרשו לעשות כן, וזאת תוך מטרה להתחמק מתשלום מס שהם חבים בו.

1. לפחות 8 פעמים נדרש הנאשם 2 לספק לחוקרי מכס - מע"מ את ספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 1. (ור' רישומים שביומן החקירה ת/9 וכן ת/10א', ב', ג', ת/11 והזמנה לחקירה מיום 22.7.97). כמו כן העיד לעניין זה החוקר שלומי אביאב. הנאשם פרץ אינו מכחיש כי נדרש לספק את ספרי הנה"ח של הנאשמת 1. היתה גם פניה לרואה החשבון של הנאשמת 1, אשר הודיע כי החומר המבוקש אינו בידיו (ת/12).

2. נכון הוא כי הנאשם פרץ אמר שיספק המבוקש ממנו, ולא סירב לחיפוש בביתו בלא צו חיפוש חתום כחוק, אלא שבפועל לא סופקו הספרים על ידו.
בתחילה טען כי הספרים מאוחסנים בחברת אחסון שאת שמה אינו זוכר, שם נוהג הוא לאחסן פריטים ארכיוניים - מחוסר מקום שבמשרדו.

לאחר מכן טען כי ייתכן והספרים ניזוקו והושמדו בשטפון שהיה במשרדו. בחוות דעת שמאי חברת הבטוח שהעריך הנזקים, נכתב כי הסערה שגרמה לנזקים ארעה ביום 22-23.11.95.

2. גירסת הנאשם פרץ וטענותיו אינן מקובלות עלי, מהטעמים כלהלן:-

א. גם אם נשכח מהנאשם שם החברה בה איחסן פריטים שונים, ניתן היה למצוא את השם מיד בכרטסת הנאשמת 1. שכן אם זו חברה בה נהג לאחסן משך שנים - ודאי שולם לה כסף משך אותן שנים, דבר שצריך להופיע בכרטסת.

ב. לגירסת הנאשם פרץ, הנה"ח שוטפת אוחסנה במשרדו ורק ספרים ישנים יותר הועברו לחברת אחסון.

הנאשם מנהל עסקים משך שנים רבות, ואין לי ספק שידע חובתו לשמור ספרי הנהלת החשבונות משך 7 שנים לפחות. הוא לא טרח כלל להוכיח לחוקריו כי קיימים ספרי הנה"ח משך חלק, לפחות, מ - 7 השנים שקדמו ליום תחילת החקירה; כי הם מאוחסנים בחברה כלשהי, דבר שהיה תומך, אולי, בטענת השמדתם בסערה ובשטפון.

ג. הסערה היתה כמסתבר בלילה שבין ה - 22-23.11.95, דהיינו לפני תום שנת המס 1995. את הדו"ח למס הכנסה לגבי שנת מס זו, אמור היה הנאשם להגיש בשנת 1996.

לא שמעתי מפיו כי הדו"ח לא הוגש, או שהיתה בעיה כלשהי בהגשתו ו/או פנייה כלשהי לשלטונות מס הכנסה שעניינה - השמדתם של הספרים בסערה, או חסרונם של אלה מסיבה זו או אחרת.

ד. אני מתקשה לקבל את העובדה כי כל ספרי הנה"ח מהשנים 93 - 95 ניזוקו באופן מוחלט, שעה שבדו"ח השמאי שהוצג על ידו (נ/5) נכתב כי עיקר הנזק נגרם למלאי ספרות משפטית.

ה. צודק ב"כ הנאשמים בטענתו, והעיד על כך אף רואה החשבון של הנאשמת 1, מר שרר, כי כל נתוני הנהלת החשבונות מצויים בכרטסות וכי אלה ישנן וסופקו לחוקרים. אלא שאני רואה זאת כטענה לעניין העונש.

ה. אני סבורה כי משנדרשו הנאשמים (ע"י הנאשם פרץ) לספק את ספרי הנהלת החשבונות שלהם, חובתם היתה לעשות כן, או להוכיח קיומה של סיבה סבירה ומתקבלת על הדעת מדוע נבצר מהם לעשות כן.

3. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי התביעה נשאה בנטל ההוכחה שהיה מוטל על שכמה, והוכיחה את הנטען על ידה במידה שמעל לספק סביר, וכי לא היה בפי הנאשם פרץ כל הסבר סביר לחסרונם של ספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 1, שהתייחסו לתקופה של 3 שנים. אני מרשיעה, על כן, הנאשמים במיוחס להם באישום זה, על הוראות החיקוק, כמפורט בכתב האישום.
סוף דבר.

1. אני מזכה הנאשמים, מחמת הספק, מהמיוחס להם באישום הראשון;
2. אני מרשיעה הנאשמים במיוחס להם באישום השני, על הוראות החיקוק הנילוות.

ניתן בנוכחות הנאשמים, בא-כוחם וב"כ התביעה ביום 30.1.03.

נירה לידסקי
, שופטת.

1
בתי המשפט
פ 014557/97
בית משפט השלום תל אביב-יפו
תאריך:
כב' השופטת נירה לידסקי

בפני
:









פ בית משפט שלום 14557/97 מדינת ישראל נ' חברת בורסי בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/01/2003)