פסקי דין על אסף פרקש | פסקי דין על עמית פרקש |

3198/08 בשפ     07/05/2008




בשפ 3198/08 אסף פרקש , עמית פרקש נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

בש"פ 3198/08

בפני
:
כבוד השופט ח' מלצר
העוררים:
1. אסף פרקש
2. עמית פרקש



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 01/04/08 בב"ש 1468/08 שניתנה על ידי כב' השופט ר' שפירא והודעת ב"כ העורר 2 מתאריך 27.4.2008

תאריך הישיבה:
י"א בניסן התשס"ח (16.04.08)

בשם העוררים: עו"ד באסל פלאח

בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן


החלטה


1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מתאריך 1.4.2008, בגדרה החליט על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

רקע כללי

2. כנגד העוררים, שהם אחים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב האישום נטען כי העורר 1 (להלן – "אסף") היה מעורב באירוע זריקת רימון לעבר תחנת משטרת כרמיאל בתאריך 5.2.2008 ומיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת ונשיאת נשק, יריות והיזק בחומר נפיץ. כתב האישום מייחס לעורר 2 (להלן – "עמית") – עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, העלבת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, כאשר על פי הנטען תקף עמית שוטרים שעצרו את הרכב שבו נסע בליל 5.2.2008 ביחד עם חברתו, קרן סרנקוב (להלן – "קרן"). יחד עם העוררים הואשמו גם אחרים: אוהד אושרי (להלן – "אוהד") ואשר סאדיחוב (להלן – "אשר") בפרשת זריקת הרימון, וקרן, בפרשת תקיפת השוטרים.

3. על פי המתואר בכתב האישום, בליל 5.2.08 נסעו עמית, אשר וקרן ברכב מסוג איסוזו מחוץ למועדון הפרנקלין באזור התעשייה בכרמיאל ונעצרו על ידי שוטרים שביקשו לערוך חיפוש ברכב. בתגובה לבקשת השוטרים, נאשמים קרן ועמית כי החלו לגדף ולקלל את השוטרים. לאחר שהתבקשו לצאת מן הרכב, תקפה קרן, על פי הנטען, את השוטרת לירז טל באמצעות תיק, בעטה בה וכן חנקה אותה ושרטה באותה בצווארה. לאחר ששני שוטרים נוספים תפסו אותה, בעטה בהם קרן מספר פעמים באזור האשכים. בהמשך התקרב עמית אל עבר אחד השוטרים, דחף אותו והפילו על הגב. הוא גם נאשם כי תפס שוטר נוסף בצווארו ומשך אותו לאחור. בשלב זה נעצרו עמית וקרן והובאו לתחנת המשטרה. בינתיים, אוהד ואסף, שנכחו במהלך האירוע המתואר לעיל, צעקו לעבר השוטרים "פשע אתם רוצים, פשע אתם תקבלו". במקום נכח גם הנאשם אשר. בשלב זה, נטען בכתב האישום, החליטו אוהד, אשר ואסף לזרוק רימון על תחנת משטרת כרמיאל. לצורך כך, הם הצטיידו ברימון זרחן שאותו החזיקו שלא כדין. בסמוך לשעה 5:00 בבוקר הגיעו, על פי הנטען, אוהד, אשר ואסף לצומת הרחובות הכבאי והיוצרים בכרמיאל, בסמוך לתחנת משטרת כרמיאל. אוהד ואסף ירדו מן המונית שבה נסעו, כשברשותם הרימון, והלכו לעבר תחנת כרמיאל, בעוד אשר ממתין ברכב. על פי כתב האישום, אוהד ואסף השליכו בשלב זה את הרימון ואז נמלטו מן המקום, אל המונית שבה המתין להם אשר. נהג המונית החל בנסיעה וזמן קצר לאחר מכן עצרו שוטרים את המונית שבה נסעו השלושה.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד החבורה הנ"ל, הוגשה הבקשה למעצר העוררים וכן האחרים עד לתום ההליכים. בבקשה פורטו בהרחבה הראיות לכאורה כנגד העוררים וכן כנגד האחרים ונטען עוד כי קיימות לגביהם עילת מעצר ומסוכנות. בהקשר זה הודגשו בפרט עבירות הנשק המיוחסות לאסף, המקימות חזקת מסוכנות, וכן הועלה חשש לשיבוש הליכי חקירה והתחמקות מהליכי שפיטה. עוד צוין בבקשה כי עמית כבר ניסה לשבש מהלכי משפט, כאשר אמר לקרן, בעודם בתחנת המשטרה, שתגיד לשוטרים כי הכסף הרב שנתפס בחזקתה שייך לאמה, דבר שהתברר כלא נכון, על פי הנטען. המדינה ציינה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופת מעצר כלשהי וזאת, בין היתר, נוכח מהות העבירות המיוחסות לעוררים – תקיפת שוטרים. עוד צוין כי לעמית הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש, עבירות סמים והחזקת סכין שלא כדין.

5. בית המשפט הנכבד קמא הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. באשר לעמית, לא הייתה מחלוקת (וגם עתה אין) באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו באירוע תקיפת השוטרים. בית המשפט קבע כי התנהגותו המתריסה והמזלזלת של עמית כלפי השוטרים מקימה חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – "החוק"). כמו כן, נקבע כי ישנו יסוד סביר לחשש כי שחרורו של עמית יביא לשיבוש הליכי משפט או להשפעה על עדים, זאת נוכח העובדה שבעודו בתחנת המשטרה ניסה כאמור להשפיע על עדותה של קרן. מעבר לכך, לעמית עבר פלילי בעבירות גניבה, סמים והחזקת סכין שלא כדין. לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט הנכבד קמא כי אין בשחרור לחלופת מעצר, תהא טובה ככל שתהא, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מעמית.

באשר לאסף, ניתח בית המשפט הנכבד קמא בהרחבה את הראיות לכאורה שהוצגו לו וקבע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי מעורבותו של אסף באירוע זריקת הרימון. כן קבע בית המשפט הנכבד קמא כי נשקפת מאסף מסוכנות, שכן העבירה שבהם הואשם מקימה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק והיא מלמדת על תעוזה וזלזול בחוק ובגורמי האכיפה. בית המשפט הנכבד קמא ציין בהחלטתו כי הוא מוכן להניח שמעורבותם של אסף ואשר אינה מגיעה לכדי שותפות מלאה במעשה הנטען, כנדרש בסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ואולם בכל זאת מתקיימת לגביהם עילת מעצר, שכן מדובר בנאשמים הבזים, כלשונו, לחוק ולמשטרה וקיים חשש שמא ישבשו הליכי משפט במידה וישוחררו. באשר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט הנכבד קמא כי אין ליתן באסף אמון בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובשים לב לחלקו באירוע. בית המשפט הנכבד קמא ציין עוד בהחלטתו כי נוכח מסקנתו כי אין ליתן בעוררים אמון, הוא אינו נעזר בתסקיר שירות המבחן, שכן מטרת התסקיר היא לסייע לבית המשפט בשאלת ההתאמה לחלופה וכן להערכת החלופה המתאימה, ונפסק בעבר כי אין להפנות כל נאשם לשירות המבחן, על דרך השגרה. במיוחד תקפים הדברים לשיטתו כאשר בית המשפט בדעה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפני.

6. באשר לעמית, לאחר שעורך דינו העלה את טענותיו כנגד החלטת בית המשפט הנכבד קמא, הוא הודיע בתאריך 27.4.2008 כי מרשו חוזר בו מן הערר, וזאת לאור נסיבות חדשות שהתבררו לאחר שהתקיים הדיון בפני
. אשר על כן, הערר נמחק בכל הנוגע לעורר 2.
באשר לאסף נטען בערר כי אין ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום על ידי המשיבה, ולגרסתו אפילו ההפך הוא הנכון: הראיות שבידי המשיבה מצביעות על כך שאסף לא ידע, לא תכנן וממילא לא זרק את הרימון. ב"כ העוררים מדגיש בחלק זה של הערר כי איש מיתר המעורבים באירוע אינו קושר את אסף לעבירות המיוחסות לו. זאת ועוד – אוהד הודה במיוחס לו, שחזר את האירוע וטען לאורך חקירתו כי יתר המעורבים אינם קשורים לאירוע. באשר לחלופת המעצר מציין ב"כ העוררים כי חולשת הראיות ביחס לאסף, וכן נסיבותיו האישיות, עברו הנקי, והעובדה שיום לאחר האירוע נשוא כתב האישום אמור היה להתגייס לשירות קרבי – כל אלה מצדיקים בחינתה של חלופת מעצר.

7. כאן המקום להוסיף ולציין כי בתאריך 17.4.2008 הוריתי, בהסכמת המדינה, על שחרורה של קרן לחלופת מעצר (בש"פ 3087/08) וזאת עד לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינה. יצוין כי השחרור, כאמור, נעשה בהסכמת המדינה וזאת לאחר שבדיון שנערך שבפני
, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והערות בית המשפט, הסכימה ב"כ המדינה להכנתו של תסקיר שירות מבחן. ואולם, נוכח הודעת שירות המבחן כי לא יוכל להגיש את תסקיר המעצר עד לתחילת חודש מאי, הודיעה ב"כ המדינה כי המדינה לא תתנגד לשחרורה של קרן לחלופת מעצר לתקופה שעד לקבלת התסקיר.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בהודעת הערר, שמעתי את טיעוני הצדדים וכן עיינתי בחומר הראיות שהועבר לי, מסקנתי היא כי דין הערר להתקבל באופן חלקי בלבד, במובן זה שיתבקש תסקיר שירות מבחן ביחס לחלופת המעצר שהוצעה במהלך הדיון לגבי העורר 1, אסף. להלן אבהיר הטעמים למסקנתי זו.

9. בעניינו של אסף טען ב"כ העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. כמפורט לעיל, אסף נאשם באירוע זריקת הרימון לעבר תחנת המשטרה בכרמיאל. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שנמסר לי – הכולל: הודעות של השוטרים שהיו מעורבים בעצירת רכב האיסוזו מחוץ למועדון הפרנקלין בעיר, הודעות של שוטרים שנכחו בתחנת המשטרה (וראו דמות הנמלטת מן התחנה); הודעות של נהג המונית אשר הסיע באותו לילה את אסף והאחרים; הודעת עובד העירייה אשר היה בסמוך לתחנת המשטרה (וראה דמות חשודה באזור); צילומים של האזור שאליו הושלך הרימון וכן דו"חות של מומחים – הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה, אשר קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לביסוס אשמתו של העורר, כנדרש ע"פ סעיף 21(ב) לחוק וכפי שנקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2) 133.

10. על פי חומר הראיות אשר הוצג לי, אוהד הפליל עצמו ואף שחזר את זריקת הרימון על התחנה. הוא הדגיש בהודעתו כי היוזמה לזריקת הרימון הייתה שלו בלבד וכי אסף ויתר המעורבים לא היו קשורים לאירוע זה. ואולם, אף אוהד ציין בחקירתו הנוספת כי אסף ירד עימו מהמונית שבה נסעו, וזאת בסמוך לתחנת המשטרה בכרמיאל. לדברי אוהד, קודם להגיעם לתחנה עצר אסף מלכת ואילו אוהד המשיך והשליך את הרימון. יש לציין עוד כי בהודעתו מתאריך 10.2.08 חזר בו אוהד מהודאתו בביצוע העבירה. עוד יש לציין כי בהודעותיו במשטרה לא ידע אוהד לספק פרטים מזהים של הרימון שאותו טען כי השליך, ובכך מצא בית המשפט הנכבד קמא סימן מחשיד למעורבות האחרים, בהם – אסף. הודעתו של אוהד, כי הוא ואסף ירדו מן המונית ואף חזרתו בו מהפללתו העצמית, בשילוב עם עדות נהג המונית, מר אריה כהן, מתאריך 5.2.2008 ובשילוב עם האמירה שנאמרה על ידי אסף ואוהד " פשע אתם רוצים, פשע אתם תקבלו", הנזכרת בהודעתו של השוטר זוהר סגל מתאריך 5.2.08 – מהוות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של אסף בזריקת הרימון. כמו כן יש להזכיר לעניין זה את הודעתו של השוטר עבד אל-חלים מתאריך 12.2.2008, כי בסמוך למועד פיצוץ הרימון הוא שמע צעדי ריצה מן התחנה של יותר מאדם אחד. כמו כן, מפלט השיחות של נהג המונית, מר אריה כהן, ניתן לראות כי אסף הוא זה שיצר קשר עם נהג המונית באותו לילה מספר פעמים.

אמנם ייתכנו טענות מטענות שונות לגבי מהימנותם של אותם עדים וכן ביחס למידת התכנון של המעשה ומידת המעורבות של כל אחד מהמעורבים באירוע זריקת הרימון. ואולם, מקומן של טענות אלה הוא בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר. ראו: בש"פ 4487/04 יוסף נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (2004); בש"פ 2846/08 אדטו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (2008). כמו כן, אף אם מדובר בשלב זה בראיות נסיבתיות בלבד, טענה שעלתה בדיון שהתקיים בפני
, הרי שעובדה זו כשלעצמה אינה שוללת אפשרות של מעצר עד תום ההליכים, שכן הראיות כאן מצטרפות לכדי מסכת אחת של ראיות לכאורה, המקיימת סיכוי סביר להרשעה. ראו למשל: בש"פ 1977/94 אוחנה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (2004); בש"פ 10689/07 מטור נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (2008).

זאת ועוד– אחרת. לא הוצג לי כל הסבר אלטרנטיבי להימצאותו של אסף במונית ביחד עם אוהד, לצאתו מן המונית ביחד איתו ולהתקרבותו לתחנה. להפך – אסף הכחיש כל מעורבות באירוע ואף שמר על זכות השתיקה במרבית חקירותיו, תוך שאינו מסביר את מעורבותו באירועים.

11. סיכומו של דבר: קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לאסף, במשמעות החוק. כעת יש לבחון האם ראיות אלה מבססות עילת מעצר והאם לא קיימת חלופת מעצר שתשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת.

12. באשר לעילת המעצר – זו מתקיימת מכוח סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק. העבירה המיוחסת לאסף הינה עבירת ביטחון, כמשמעה על פי סעיף 35(ב) לחוק ועל כן חלה כאן חזקת מסוכנות סטטוטורית. מעבר לכך, אופי העבירות המיוחסת לאסף, כמו גם נסיבות ביצוען, מצביעות על מסוכנות הנשקפת ממנו. מדובר בעבירה חמורה של השלכת רימון לעבר תחנת משטרה שבה שהו שוטרים ואזרחים באותה עת. עבירה זו מצביעה על זלזול בחוק ובאמונים על אכיפתו וכן מלמדת על עזות מצח מצד העורר. כך נקבע, במקרה אחר, לגבי החומרה שבהשלכת רימון:

"המעשה של השלכת רימון לעבר אדם אחר מצביע על מסוכנות ברמה גבוהה. אפשר שהמטרה של השלכת הרימון הייתה הפחדה בלבד. ברם לא ניתן להתעלם מן הסיכון לחיי אדם שעה שרימון מושלך בקרבתם של אנשים. אף אם המטרה אינה לפגוע ביעד, הרי התוצאה עלולה להיות פגיעה, פגיעה חמורה או אף מוות. לכן, מקרה דוגמת זה בו אנו עוסקים חייב להביא, דרך כלל, למעצר של הנאשם, כל זאת בהנחה כמובן שקיימות ראיות לכאורה (בש"פ 2719/07 מדינת ישראל
נ' משה (לא פורסם) (2007))
גם גיליון ההרשעות של העורר אינו נקי לגמרי כפי שנטען על ידי בא כוחו. רק באחרונה הוטלה עליו, בבית משפט השלום בעכו (ת"פ 1690/07) התחייבות בסך 3,000 ש"ח להימנע מביצוע כל עבירה של אלימות פיזית במשך שנה. במקרה זה הואשם אסף בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. אירוע זה התרחש בתאריך 29.12.06 בכרמיאל ככל שניתן להבין מגיליון הרישום הפלילי שהוגש לי. הנה כי כן, עברו הפלילי המסוים של העורר, בשילוב עם נסיבות ביצוע העבירה, מלמדים אף הם על המסוכנות הנשקפת מן העורר.

13. על אף האמור לעיל, נדרשים אנו לבחון האם לא מתקיימת חלופת מעצר שתפיג את המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר. כאמור, בית המשפט הנכבד קמא סבר כי אין מקום אפילו לבחון חלופת מעצר קונקרטית, שכן המסוכנות הנשקפת מן העורר היא כה רבה, והאמון שניתן ליתן בו הוא כה קטן, כך שלא תימצא חלופת מעצר כלשהי שתפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו.

אמנם, המסוכנות הנשקפת מאסף גבוהה לכאורה, כאמור לעיל. המעשה המיוחס לו הוא בהחלט מעשה חמור ביותר, המצביע על מסוכנות ועל זלזול בחוק ובמשטרה. אולם אינני סבור כי ניתן לומר כאן - ולו באופן עיוני - שלא קיימת חלופת מעצר כלשהי שתוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת הימנו. בהקשר זה אציין שאסף הוא נער צעיר שעברו אינו מכביד ועל פי הנטען הוא ניהל עד כה, באופן יחסי, אורח חיים נורמטיבי וגם אמור היה להתגייס לשירות צבאי יום לאחר מעצרו. במהלך הדיון הוצעה חלופת מעצר בבית סבתו של אסף באשקלון, הרחק ממקום ביצוע העבירה ומן החבורה הנאשמת בביצוע העבירות. סבורני כי על אף המסוכנות הראשונית הנשקפת מאסף על פי הנטען כלפיו ואף על פי שמעשיו מלמדים לכאורה שלא ניתן ליתן בו אמון, יש מקום לבחון לעומק חלופת מעצר זו, בעודו מצוי במעצר.

15. אשר על כן, שירות המבחן מתבקש לערוך תסקיר שבו תיבחן התאמתו של אסף לחלופת מעצר בכלל, וכן תיבחן חלופת המעצר המוצעת בבית סבתו של אסף באשקלון בפרט, או חלופות רציניות אחרות, ככל שאלה תוצענה על ידי העורר 1. תסקיר זה יוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 ימים. לאחר קבלת התסקיר בית המשפט המחוזי הנכבד מתבקש לדון מחדש בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים של העורר 1, על בסיס התסקיר. יובהר כי אין בהחלטתי זו ביחס לאסף משום הבעת דעה כלשהי בשלב זה לגופם של דברים, אם ראוי לשחררו לחלופת מעצר, אם לאו.

16. נוכח הטעמים המפורטים לעיל - הערר מתקבל באופן חלקי ביחס לעורר 1, כמפורט בסעיף 15 לעיל.

ניתנה היום, ב' באייר התשס"ח (7.5.2008)
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08031980_k02.doc דנ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 3198/08 אסף פרקש , עמית פרקש נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 07/05/2008)