פסקי דין על עודד (בן אליעזר) גולן | פסקי דין על רוברט (בן קרול) דויטש | פסקי דין על רפאל (בן יונה) בראון ואח' |

482/04 פ     11/07/2006




פ 482/04 מדינת ישראל נ' עודד (בן אליעזר) גולן, רוברט (בן קרול) דויטש, רפאל (בן יונה) בראון ואח'




בעניין:



בתי המשפט

1


בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת.פ.
482/04


לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש


11/07/2006



בעניין
:
מדינת ישראל


ע"י עו"ד דן בהט
– פרקליטות מחוז ירושלים
המאשימה



נ
ג
ד



1. עודד (בן אליעזר) גולן

2. רוברט (בן קרול) דויטש
3. רפאל (בן יונה) בראון
4. נמחק

5. פאיז (בן מוחמד) אל עמלה
ע"י עו"ד עבד דראוושה







הנאשמים




גזר דין – נאשם 5 – פאיז (בן מוחמד) אל עמלה

כתב האישום וההרשעה

1.
נגד נאשם מס' 5 (להלן: "הנאשם") ונגד שלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן ובו 17 אישומים, המייחסים לנאשמים או לחלקם, עבירות שונות לפי חוק העתיקות, התשל"ח-1978 (להלן: "חוק העתיקות"), וכן עבירות שונות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
האישום הרלבנטי לעניינו של הנאשם, הינו אישום מס' 8, בו הואשם יחד עם נאשם מס' 1 (להלן: "גולן"), כאשר לנאשם יוחסו באישום זה 3 עבירות.
2.
הנאשם והמאשימה הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו נמחקה הוראת החיקוק השלישית, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והוסכם כי ייערך תסקיר בעניינו. לא הושג הסדר לעניין העונש.
3.
העובדות המתוארות באישום מס' 8 בכתב האישום הן כדלקמן:
במהלך 2002, או בסמוך לפני כן, תכנן גולן לזייף חותם, על מנת שיחזה להיות חותם ששימש את המלך מנשה בן חזקיהו מלך יהודה (להלן: "החותם"), וכן מספר בולות של דמויות ידועות מתקופת בית המקדש הראשון (בולה = שרידי טיט אשר שימש לסגירת מסמכים בעת העתיקה, ואשר בו הוטבעה בדרך כלל חתימת חותם השולח). גולן עשה כן לשם הפקת רווחים כספיים במרמה.
גולן זייף, בעצמו או באמצעות אחרים, את החותם ואת הבולות, והסווה את הזיוף באמצעות מריחתם בחומרים שונים, על מנת שיחזו להיות בולות אשר נוצרו בתקופת הבית הראשון. לאחר זיוף הפריטים, הציע גולן לשלמה מוסאיוף (אספן עתיקות – א.פ., להלן: "מוסאיוף") לקנותם, תוך שהוא מציג לפניו מצג לפיו הפריטים אינם שלו אלא של אחרים, אשר הוא משמש כשליחם. מוסאיוף, אשר ביקש לבדוק את מהימנות הפריטים, דרש לראות את בעליהם. בשלב זה נכנס לתמונה הנאשם. לשם קידום מטרתו של גולן למכירת הפריטים קשר גולן קשר עם הנאשם, תושב הכפר בית אולא שביהודה, ולפיו יציג הנאשם את עצמו כבעל הפריטים, תמורת עמלה אשר יקבל אם יימכרו הפריטים.
לשם קידום מטרתם, הסיע גולן את הנאשם ממחסום תרקומיא להרצליה, ושם, בדירתו של מוסאיוף, הציגו בפני
מוסאיוף את החותם, את הבולות המזויפות, ובנוסף גם בולות אמיתיות, כך שסך הכל הוצגו 28 בולות. בין הבולות שהוצגו בפני
מוסאיוף שולבה גם בולה השייכת למלך חזקיהו, וכך יצרו גולן והנאשם מצג שווא לפיו הבולות והחותם משלימים זה את זה. מטרת צירוף הבולות האמיתיות לקבוצה היתה להטעות את מוסאיוף לחשוב כי כל הפריטים הינם אמיתיים. גולן והנאשם הציגו מצג שווא לפיו כל הפריטים נתגלו בחפירות בלתי חוקיות בכפרו של הנאשם ושייכים לו. גולן הציג מצג שווא זה ביודעו כי מרבית הפריטים מזויפים, והנאשם עשה כן ביודעו כי הפריטים אינם שלו, והוא אינו יודע היכן נמצאו.
עקב מצג השווא אותו הציגו גולן והנאשם, החליט מוסאיוף לרכוש את הפריטים. תמורת 28 הבולות שילם מוסאיוף 150,000 דולר (ארה"ב) ובתוספת 15,000 דולר (ארה"ב) עבור העמלה לגולן. תמורת החותם התחייב מוסאיוף לשלם 1,000,000 דולר (ארה"ב), אם ייבדק ויימצא אמיתי. לצורך קבלת החותם לביצוע הבדיקות, הפקיד מוסאיוף בידי גולן שיק ביטחון בסך של מיליון דולר.
לאחר תקופת מה, ומשהבדיקות אשר נערכו לבקשת מוסאיוף העלו כי החותם מזויף, החזיר מוסאיוף את החותם לגולן, וקיבל בחזרה את שיק הביטחון.
תקופת מה לאחר קבלת החותם בחזרה ממוסאיוף, ניסו גולן והנאשם למכור את החותם פעם נוספת, הפעם לאיברהים מסלם. השניים עשו זאת כאשר גולן יודע כי החותם מזויף. איברהים מסלם לא רצה לקנות את החותם, והחותם לא נמכר.
בסיכום האישום צויין, כי במעשים אלו, קשר הנאשם קשר לעשות עוון, ניסה לקבל במרמה כספים תמורת הצגת מצג שווא, וסחר בעתיקות בלא היתר כדין לכך.
4.
כאמור לעיל, במסגרת הסדר הטיעון נמחקה הוראת החיקוק שעניינה סחר בעתיקות בלא היתר כדין, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בביצוע העבירות הבאות:
א.
נ
יסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.
ב.
קשר לביצוע עוון, עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

תסקיר שירות המבחן

5.
לבקשת הצדדים הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה, כי הנאשם בן 41.5, נשוי מזה 18 שנים ואב לחמישה ילדים בגילאי 3-15 שנים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל אינטליגנציה תקינה, רגיש ומופנם, אשר בבסיסו הינו בעל ערכים חיוביים ותיפקוד תקין, המנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, אינו בעל קווי אישיות עבריינים ושאיפותיו הן לתיפקוד תקין והצלחה בתחומי חייו השונים. עם זאת, לדעת שירות המבחן בולטים באישיותו קווים ילדותיים המתבטאים, בין היתר, בקושי לעמוד על ההשלכות והתוצאות הצפויות של מעשיו.
עוד עולה מתסקיר שירות המבחן, כי הנאשם עבד במשך כ-7 שנים כחייט במפעל בישראל, עד לסגירתו, ולאחר מכן עבד בעבודות בניין באופן עצמאי בתחום ישראל, עד לתחילת האינתיפאדה השנייה, כשאז התקשה לעבוד בישראל עקב בעיות בתעודת הזהות. בתקופה זו הפסיד כספים רבים עקב מחויבותו לעבודות בישראל, שלא הצליח להשלימן עקב הסגר שהוטל על השטחים לעיתים קרובות וקשייו להיכנס לישראל, מצב אשר גרם להתדרדרות במצבו הכלכלי בצורה משמעותית. לאחר מכן עבד הנאשם בחברון כקבלן בניין.
6.
לפני שירות המבחן נטל הנאשם אחריות למעורבותו בעבירה. הנאשם תיאר עצמו כאדם המתעניין מאוד בתחום הארכיאולוגיה והעתיקות, והסביר את מעורבותו בביצוע העבירה בכך שפעל מתוך סקרנות להכיר את מוסאיוף, אשר עליו שמע כאספן עתיקות מוכר בעל מוזיאון פרטי. לדבריו היו לו שאיפות לראות מוזיאון זה, ולכן התפתה ופעל כפי שמתואר בכתב האישום. עוד אמר, כי לא היה מודע לכך שהפריטים היו מזויפים.
שירות המבחן התרשם כי מעורבותו בעבירה היתה אירוע חריג להתנהגותו, שאינו מאפיין את אורח חייו הנורמטיבי בדרך כלל, ואשר בו פעל מתוך צרכים אישיותיים הקשורים לתחום התעניינותו, שעל פי תפיסתו הינו יוקרתי וחשוב, כאשר בדרך זו יקבל מענה לצרכיו בתחום זה, גם אם בדרך לא בוגרת ולא נורמטיבית ומבלי לתת מחשבה עמוקה על תוצאות מעשיו.
לאור העובדה שהנאשם הינו תושב שטחים ואין לו תעודת זהות ישראלית, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית או אחרת בעניינו. יחד עם זאת נאמר, כי עצם ההרשעה וההליכים המשפטיים הוו עבורו עונש בפני
עצמו, ולאור העובדה שהינו אב למשפחה שתלויה בו ואשר הוא המפרנס היחיד בה, הביע שירות המבחן דעתו, כי העונש המתאים במקרה זה הוא הטלת מאסר על תנאי וקנס, כעונש מרתיע.

תמצית טיעוני הצדדים לעונש

7.
ב"כ המאשימה, עו"ד דן בהט
, ביקש לשים דגש על נסיבות ביצוע העבירה והאופן בה בוצעה. לטענתו, מעורבותו של הנאשם במעשה באה לידי ביטוי בכך שהציג מצג שווא כאילו החותם והבולות נמצאו בחפירה בלתי חוקית בכפרו וכאילו הם בבעלותו, ותוצאתו של מצג השווא היתה כריתת עסקה לרכישת הבולות שתמורתה 165,000 דולר (ארה"ב), ובנוסף כריתת עסקה על תנאי לרכישת החותם בסכום גבוה במיוחד - 1,000,000 דולר (ארה"ב), שלא יצאה אל הפועל לאחר שהחותם נבדק ונמצא כי הוא לכאורה מזויף. כמו כן, הנאשם עשה ניסיון נוסף למכירת החותם לרוכש אחר, עסקה שגם היא לא יצאה אל הפועל בסופו של יום. לפיכך, לשיטתו, העובדה שהורשע בניסיון לקבלת דבר במרמה בלבד, ולא בעבירה המושלמת, אינה צריכה ללמד על רמת הענישה, שכן, למעשה, הנאשם ביצע את המשימה שהוטלה עליו באופן מושלם.
כחלק מהסדר הטיעון, התחייבה המאשימה שלא לטעון, כי הנאשם ידע שהבולות או החותם מזויפים, אך לטענתו של ב"כ המאשימה, לכל הפחות ידע הנאשם כי הפריטים גנובים או כיוצא בזה. כמו כן, על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בהן הודה הנאשם כפי שהן ללא שינוי, הקונה הפוטנציאלי מייחס חשיבות רבה למקורם של הפריטים, ואף מוסאיוף העיד כי דרש לפגוש בבעליהם של הפריטים כתנאי לעסקה, הנאשם ידע על כך, וידע כי במעשיו הוא מעניק הכשר לעסקה, וכי המידע על מקורם של הפריטים יחרוץ את גורלה של העסקה – האם תצא לפועל, אם לאו, בבחינת "הכל או לא כלום".
ב"כ המאשימה הגיש פסיקה הדנה בעבירות זהות לאלו בהן הורשע הנאשם, אך בנסיבות שאינן קשורות לעתיקות, אלא לדיווח כוזב על גניבת רכב במטרה לקבל במרמה פיצוי כספי מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב, וביקש לגזור גזירה שווה לעניינו של הנאשם כאן. באותו עניין נגזר על הנאשם, בין היתר, מאסר של עשרה חודשים לריצוי בפועל. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, ובקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (רע"פ 6202/04 מסיקה נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(3) 777 (2004)).
לאור האמור, ועל אף שלנאשם אין עבר פלילי, ביקש ב"כ המאשימה להטיל עליו עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס מרתיע, שכן המדובר בעבירה שבוצעה ממניע כלכלי.
8.
ב"כ הנאשם, עו"ד עבד דראוושה
, התייחס אף הוא לנסיבות ביצועה של העבירה, אך מנקודת מבטו של הנאשם.
לטענתו חלקו של הנאשם בכתב האישום המתוקן הינו זעום ביחס לנאשמים האחרים בפרשה. חלקו של הנאשם היה חסר תחכום, ורק בשל התעניינותו בתחום העתיקות, ולאחר שגולן ביקש ושכנע אותו מספר פעמים לעשות את שעשה – התרצה והסכים לכך. למעשה נטען, כי אילו הועמד הנאשם לדין בנפרד מהנאשמים האחרים, הדבר היה נעשה בבית משפט שלום, ויש בכך כדי להשפיע על עונשו של הנאשם ולהקל עימו, שכן רמת הענישה בעבירות כגון דא בבית משפט שלום הינה מאסר על תנאי וקנס, ולכל היותר, בתוספת עונש שירות לתועלת הציבור. ב"כ הנאשם הזמין את בית המשפט לנתק עצמו מהפרשה הגדולה ולבחון אך את חלקו של הנאשם באישום הספציפי בו הורשע, שכן אם יוטל על הנאשם העונש שהתבקש, והנאשמים האחרים בפרשה יורשעו בדין, אין חשש כי יטענו לאחידות בענישה.
ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי טענת ב"כ המאשימה כאילו הנאשם ידע שהפריטים גנובים אינה נכונה, והיא חורגת מהסדר הטיעון בו התחייבה המאשימה שלא לטעון, כי הנאשם ידע שהפריטים מזויפים. הנאשם הודה אך ורק בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן ושם לא נאמר, כי הוא ידע שהפריטים גנובים. לשיטתו, עניין זה הוא שיקול מהותי בגזירת העונש, שכן, כאמור, מעורבותו של הנאשם הינה מזערית וחסרת תחכום.
עוד נטען, כי הנאשם ללא עבר פלילי, אדם נורמטיבי, אשר נטל אחריות למעשיו והודה בהזדמנות הראשונה ובבית המשפט. העבירות בוצעו לפני כשש שנים על רקע מצב כלכלי קשה אליו נקלע הנאשם, ומאז לא ביצע עבירות נוספות, והדבר מעיד על כך שהמדובר במעידה חד-פעמית בלבד. בעניין זה, ביקש ב"כ הנאשם לאמץ את המפורט בחוות דעתה של עורכת תסקיר שירות המבחן, אשר התרשמה אף היא, כי המדובר באירוע שאינו מאפיין את אורח חייו של הנאשם. לשיטת ב"כ הנאשם המדובר בתסקיר חיובי אשר המליץ להטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס, מאחר שעצם ההרשעה והעונש היוו עבורו עונש. ב"כ הנאשם ביקש כי הקנס שיוטל על הנאשם יתחשב במצבו הכלכלי הקשה, בהיותו אב ל-5 ילדים קטינים, ובהיותו המפרנס היחיד של משפחתו.
מספר ימים לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש הגיש ב"כ הנאשם שלושה פסקי דין, אשר, לשיטתו, תומכים בעמדה המקלה עם הנאשם.
9.
הנאשם בדברו לבית המשפט, ביקש את רחמי בית המשפט, בשל מצבו הכלכלי הקשה, בהיותו מובטל ומפרנס יחיד למשפחתו.

דיון

10.
כאמור, הנאשם הועמד לדין במסגרת כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו ונגד שלושה נאשמים נוספים ובו 17 אישומים שונים, המייחסים לנאשמים, או לחלקם, מעשים חמורים ביותר, לרבות פרשת זיופי עתיקות בעלות חשיבות היסטורית מן המעלה הראשונה, אשר הסעירו, ועדיין מסעירים, את אנשי המקצוע בתחום הארכיאולוגיה בארץ ובעולם. עם זאת, לנאשם מיוחס אישום אחד מתוך 17 האישומים, ואף באישום זה חלקו של הנאשם קטן מחלקו של גולן. מקובלת עליי טענת ב"כ הנאשם, כי אסור שמימדיה של פרשת זיופי העתיקות ישפיעו על עונשו של הנאשם, אשר חלקו בכתב האישום בכלל, ובאישום 8 בפרט, הינו מזערי וחסר תחכום, בניגוד למיוחס לנאשמים האחרים.
שיקולים נוספים לקולא עם הנאשם ששקלתי הם היותו של הנאשם אדם נורמטיבי, בעל משפחה, ללא עבר פלילי, אשר זו לו מעידה ראשונה וחד-פעמית, והעובדה שנטל אחריות למעשיו והודה בהם. ב"כ המאשימה אמנם ציין, כי הנאשם לא הודה "בהזדמנות הראשונה", אלא רק לאחר שחוקרי המשטרה הציגו לפניו את הראיות העומדות נגדו, אך די לי בהודאתו בבית המשפט, אשר חסכה את הצורך בניהול הוכחות בעניינו, במיוחד משום ששמיעת ההוכחות בתיק זה וכתיבת הכרעת הדין, יארכו זמן רב והשקעת משאבים לא מעטה.
11.
יחד עם זאת, ולמרות שחלקו של הנאשם קטן ביחס לחלק המיוחס לנאשמים האחרים בכתב האישום, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמעשיו חמורים כשלעצמם. הנאשם קשר קשר עם גולן במטרה למכור פריטי עתיקות בשווי כולל של 1,165,000 דולר ארה"ב (!). המאשימה אינה מייחסת לנאשם ידיעה על היותם של הפריטים מזויפים, אך לטענתה, ידע, לכל הפחות, כי המדובר בפריטים גנובים. ב"כ הנאשם מכחיש עובדה זו בתוקף. אכן, עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, לא מגלות את נבכי נפשו של הנאשם עת ביצע את שנתבקש. אף אינני יודע מה היה טיב היחסים בין הנאשם לבין גולן, ועד כמה שיתף אותו גולן בתוכניותיו. אך גם אם אניח, לטובת הנאשם, כי לא ידע כי החותם והבולות מזויפים, או גנובים, או כיוצא בזה, ברור כי הוא ידע שמשהו "מסריח". הנאשם העיד על עצמו, כי הוא מתעניין בתחום הארכיאולוגיה והעתיקות וכי פעל מסקרנות על מנת להכיר את מוסאיוף, עליו שמע כאספן עתיקות מוכר. יש להניח, כי כמי שמתעניין בתחום, מבין הוא את החשיבות שמייחס הקונה הפוטנציאלי למקורם של הפריטים ולבעליהם. על פי העובדות בהן הודה, ידע הנאשם כי מוסאיוף מייחס לכך חשיבות ולפיכך דרש להיפגש עם בעליהם של הפריטים, כתנאי לקיומה של העסקה. במילים אחרות, אלמלא מעשיו של הנאשם, יהא חלקו באישום אשר יהא, לא היה מוסאיוף מסכים לביצוע העסקה. בעניין זה מקובלת עליי הטענה, כי הנאשם הורשע בעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בלבד, ולא בעבירה המושלמת, לא משום שהתחרט בשלב כלשהו, אלא בשל גורם חיצוני שגרם להכשלת העסקה. לכך יש להוסיף, כי לאחר שנכשלה עסקת המכירה למוסאיוף, עשה הנאשם, יחד עם גולן, ניסיון נוסף למכור את החותם, עסקה שגם היא לא יצאה אל הפועל.
12.
יגעתי וחיפשתי בפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות, אך לא מצאתי מקרה דומה למקרה שלפניי. העבירות בהן הורשע הנאשם – ניסיון לקבלת דבר במרמה וקשר לביצוע עוון – הן עבירות בהן מורשעים נאשמים במקרים רבים, אך לא מצאתי מקרה בו קשירת הקשר והמירמה בוצעו בזיקה לפריטי עתיקות כגון במקרה דנן. האם יש בזיקה מיוחדת זו כדי להשפיע על עונשו של הנאשם – לקולא או לחומרא? לכאורה, חומרתן של העבירות עומדת בפני
עצמה, וממילא הערך המוגן בעבירות אלו הוא הגנה על קניינו של אדם. ואולם, העובדה שבמעשיו גרם הנאשם למוסאיוף לחשוב כי המדובר בפריט יקר ערך, הן בהיבט הכספי
(1,000,000 דולר) והן בהיבט ההיסטורי (חותם של המלך מנשה בן חזקיהו) פועלת לחובתו של הנאשם.

העונשים שהוטלו על נאשמים בעבירות קבלת דבר במרמה או ניסיון לכך, או בעבירות של קשירת קשר לעוון, מגוונים ושונים. ניתן למצוא מקרים בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל ממושכים, ומקרים בהם הוטלו עונשי מאסר על תנאי, או עונשי מאסר בעבודות שירות או שרות לתועלת הציבור, הכל בהתחשב בנסיבות המקרה, נסיבות ביצוע העבירה, היקפה, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. לפיכך, לא מצאתי כי הפסיקה שהגיש ב"כ הנאשם תוכל לסייע בידיו. בת"פ (שלום – נצ') 3056/04 מדינת ישראל
נ' אמארה, תק-של 2005(3) 5942 (2005) הורשעה הנאשמת בעבירה של קבלת דבר במרמה והונאה בכרטיס חיוב ובתיק נוסף שצירפה שעניינו זיוף תעודת בוגר של אוניברסיטת חיפה באמצעותה התקבלה לעבודה כמורה במשרד החינוך. בית המשפט בחר שלא להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל, אלא הטיל עונש של מאסר על תנאי, קנס, התחייבות והעמדה תחת צו מבחן. בת"פ (מחוזי – י-ם) 3117/02 מדינת ישראל
נ' סופיאן (לא פורסם) (2003), הורשע אחד הנאשמים, במסגרת הסדר טיעון, במעשה פזיזות ורשלנות ובניסיון לקבלת דבר במרמה, והוטלו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי וכן שירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות. בת"פ (מחוזי – נצ') 280/91 מדינת ישראל
נ' עמאר (לא פורסם) (1992) הורשעה הנאשמת בעבירה של זיוף שטר כסף, קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה ונגזר עליה עונש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת, למרות שבעברה הרשעות קודמות.

בכל המקרים האמורים מדובר היה בסכומי כסף קטנים יחסית (1,972 ₪, 200 ₪ ו- 200 דולר), ואילו בענייננו החומרה המיוחדת היא בכך שהמדובר בעסקה שתמורתה היתה אמורה להיות 1,000,000 דולר. כמו כן, יש ובית המשפט יכול להסתפק בעונש של עבודות שירות, או שירות לתועלת הציבור, תחת שליחתו של הנאשם למאסר בפועל, ואולם, הנאשם הינו תושב שטחים, ואין הוא יכול ליהנות מהפריבילגיה המוענקת לאזרחי ישראל, לרצות את עונשם באמצעות "תחליפים עונשיים" כגון עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור, ואין הוא זכאי להקלה כפולה בעונשו בשל היותו תושב שטחים.

העונש
13.
אשר על כן, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לחומרא ולקולא, ונתתי דעתי לטיעוניהם של ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם עצמו ולנסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן, לרבות מצבו הכלכלי הקשה, ומבלי למצות עימו את הדין, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
מאסר בפועל של ארבעה (4) חודשים.
ב.
מאסר על תנאי של שישה (6) חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מעת שחרורו מן המאסר על עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, או על עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין וכן ניסיון לעבור על אחת מאלה.
ג.
קנס בסך של 10,000 ש"ח. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 1,000 ₪, החל מיום 1.12.06, ובכל האחד בחודש שלאחריו ולא יאוחר מאשר השלושה בכל חודש. אם לא ישולם תשלום כלשהו במלואו ובמועדו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי והנאשם ייאסר למשך 10 ימים בגין כל תשלום שלא שולם כאמור.
14.
המזכירות

תשלח העתק מגזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ט"ו בתמוז תשס"ו (11 ביולי 2006), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם
ובא-כוחו.


אהרן פרקש
, שופט









פ בית משפט מחוזי 482/04 מדינת ישראל נ' עודד (בן אליעזר) גולן, רוברט (בן קרול) דויטש, רפאל (בן יונה) בראון ואח' (פורסם ב-ֽ 11/07/2006)