פסקי דין על לאה גלעדי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3950/03 בל     12/06/2006




בל 3950/03 לאה גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו
בל 003950/03


בפני
:
כב' השופטת חגית שגיא
– סגנית שופט ראשי
תאריך:
12/06/2006



בעניין
:
לאה גלעדי



ע"י ב"כ
עו"ד קולקר דוד
התובעת

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ
עו"ד א.דקל
הנתבע



פסק דין

1.
התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע אשר דחה את תביעתה להכרה באירוע שאירע לה, לטענתה, ביום 14/8/00, כתאונת עבודה.

2.
נסיבות האירוע הנטען פורטו בתצהיר שהגישה התובעת מיום 2/11/03 כלהלן:

" ...
2.
אני ילידת 1937, עוזרת בית במקצועי ונפגעתי בתאונת עבודה כפי שיתואר להלן.
3.
ביום 14/8/00 בשעות הבוקר עבדתי בביתם של בני הזוג מלכין, ברחוב הגליל 9 ברחובות.
4.
במהלך ביצוע עבודות הנקיון, נתבקשתי על ידי מעסיקיי לנקות את החלון שבחדר השינה שלהם. מאחר שמדובר בחלון גבוה עליתי על סולם שהיה בביתם.
5.
טיפסתי על הסולם, אולם לא הצלחתי להגיע לקצהו העליון של החלון על מנת לנקותו ועל כן עמדתי על קצות אצבעותי ומתחתי את גופי כלפי מעלה.
6.
היה זה מאמץ מיוחד ובתנוחת גוף בלתי רגילה וגם מסוכנת מחשש של איבוד שיווי משקל.
7.
בעת המאמץ, חשתי לפתע ש"משהו נקרע" בקרסול ימין וכאבים עזים באיזור הפגיעה.
8.
ירדתי מהסולם והראיתי לד"ר מלכין ז"ל, אורטופד בכיר במקצועו, שהיה בבית באותה עת, את הקרסול. הוא בדק אותי ואמר לי ליטול משככי כאבים שונים והבטיח שהכאבים יחלפו במהרה כיוון שלא מדובר בדבר חמור. עשיתי
כדברי ד"ר מלכין ז"ל
והרביתי ליטול משככי כאבים אשר הקלו במידה מסוימת על הכאב.
9.
הטיפול והבדיקות של ד"ר מלכין פטרו אותי מלפנות למרפאה רגילה.
10.
כמו כן, באותה תקופה לא ידעתי מה חומרת הפגיעה והמשכתי לעבוד למרות הכאבים ומגבלות התנועה כיוון שלא היתה לי ברירה. ד"ר מלכין הרגיע אותי כל הזמן ואמר לי להמשיך ליטול משככי כאבים והכאב יחלוף מעצמו.
11.
רק לאחר שהכאבים הפכו בלתי נסבלים פניתי לקבלת טיפול רפואי ממוסד במסגרת קופת חולים, משום שבדיקות יקרות יותר כמו מיפוי עצמות או

ct
חייבו נוהל זה.
12.
ד"ר מלכין נתן לי פתק עבור רופאת המשפחה שלי והיא הפנתה אותי לד"ר ריידרמן, רופא אורטופד מטעם קופ"ח כללית. הוא בדק אותי ואמר לי שעלי לבצע בדיקת מיפוי עצמות.


13.
ד"ר ספדי, רופא אורטופד מטעם קופ"ח כללית, קבע לאחר עיון במיפוי העצמות שעשיתי ביום 2/8/01 שכנראה מדובר במצב שלאחר טראומה או תאונת עבודה."

3.
בחקירתה לחוקר הנתבע (נ/2) תיארה התובעת בהרחבה את הנסיבות שפורטו בתצהירה וציינה כי מועד התאונה היה ביום 14/8/00.

4.
ביום 16/12/04 הגישה התובעת "בקשה לתיקון טעות קולמוס" וביקשה להתיר לה לתקן את מועד הפגיעה ל- 17/4/00 במקום 14/8/00, כפי שנרשם מלכתחילה בתביעה לנתבע, בהודעת התובעת לחוקר, בתביעה לבית הדין ובתצהיר.

הבקשה התקבלה.

5.
התובעת הגישה תצהיר משלים בו חזרה על טענותיה, תוך שינוי המועד שצוין כמועד הפגיעה.

6.
התובעת נחקרה על תצהירה.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

7.
לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפני
החלטתי כי אין מנוס מדחיית התביעה, שכן התובעת לא הוכיחה קרות אירוע תאונתי בעבודה.



נימוקי החלטתי:

א.
בתביעתה לנתבע (נ/1) בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/2) וכן בתצהירה, טענה, התובעת, כי האירוע ארע כתוצאה מהתרוממות על קצות האצבעות במהלך עבודתה.
דא עקא, בביקור אצל רופא ביום 10/6/01 (נ/4) נרשם: "תלונות/סיבת הפניה כאבים בקרסול ימין בעקבות נפילה לפני כשנה". גם בהפניית התובעת לצילום רנטגן, מיום 7/5/00 (נספח ג' לתצהיר התובעת) נכתב: "נפלה שבועיים לפני". בביקור מיום 13/6/01 (נ/5) נרשם: "כאבים בקרסול ימין לאחר נקע לפני 8 חודשים".

ב.
בכל ביקוריה אצל הרופאים התלוננה התובעת על כאבים בקרסול, אולם מבלי לתאר כל אירוע תאונתי ורק בביקור מיום 12/5/02 (נ/7) נרשם לראשונה, כי מדובר בתאונת עבודה, אם כי גם אז ללא תיאור פרטי התאונה.

ג.

בחקירתה הנגדית טענה התובעת: "אני אף פעם לא סבלתי מהרגליים" (עמ' 3, שורות 9-8). עדות זו עומדת בסתירה למסמך רפואי משנת 1985 (נ/3) המפנה את התובעת לרופא לכלי דם, הואיל והתובעת סבלה, כבר אז, מכאבי רגליים ומהתכווצויות שרירים.




ד.
ההלכה הרווחת, כאשר בית הדין נדרש לבחון את מכלול הראיות המובאות בפני
ו, היא ליתן משקל מיוחד לאנמנזה שעורך הרופא, שכן:

יש להניח כי חולה המאושפז בביה"ח ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון
" (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי
נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).

עוד מוסיף בית הדין הארצי בעניין זה, כי:

"ההזדקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים"
(דב"ע/160-0 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי
,
פד"ע טו 281).

(כן
ראו לעניין זה
דב"ע/160-0 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 281 וכן דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי
נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).


ה.
זאת ועוד:
בחקירתה הנגדית טענה התובעת, כי הופנתה לצילום על ידי מעסיקה, ד"ר מלכין ז"ל, כחודש לאחר קרות האירוע. דבריה אלו אינם מתיישבים עם ההפניה לצילום עליה חתם ד"ר מלכין ביום 17/4/00 (נספח ב' לתצהיר התובעת), היום בו אירע האירוע התאונתי, לטענת התובעת.

עוד יצוין בהקשר זה, כי באישור הרפואי של ד"ר מלכין ז"ל, נכתב, כי האירוע ארע בחודש 8/2000 (נספח א' לתצהיר התובעת) מה שעולה בקנה אחד דווקא עם גרסתה הראשונה של התובעת, אשר כאמור, שונתה בהמשך.
באישור זה של ד"ר מלכין ז"ל (נספח א' לתצהירה המשלים של התובעת נרשם: "הנ"ל עובדת אצלנו פעם בשבוע. באוגוסט 2000 לדבריה בעת שניקתה תריסים חשה לפתע כאב בקרסול הימני.
היא הופנתה לרופא המשפחה, בוצע צילום שלא הראה ממצא גרמי.
היא המשיכה בטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים תרופתיים").

ד"ר מלכין מציין כי האירוע אירע "לדבריה" ואינו מזכיר כלל את הטיפול שנתן בעצמו לתובעת, כפי שטענה בתביעתה.

ו.
בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/2) טענה התובעת, כי ד"ר מלכין ז"ל, נתן בידה מרשם למשחה אולם מרשם כאמור לא הוצג בפני
, כשבחקירתה הנגדית טענה התובעת, כי לא חשבה כי המרשם אשר נתן לה ד"ר מלכין הוא מסמך רפואי (עמ' 3 לפרוטוקול).

ז.
כאשר נשאלה על ידי חוקר הנתבע, מדוע הגישה את תביעתה לנתבע כשנתיים לאחר האירוע התאונתי, השיבה התובעת: "לא ידעתי שקיים מושג כזה תאונת עבודה ואם האורטופד לא היה אומר לי לא הייתי מגישה" (נ/2- עמ' 3, שורות 16-15). לעומת זאת בחקירתה הנגדית טענה:
"הגשתי את התביעה דווקא בתאריך זה כיוון שלא יכולתי לשאת את הכאבים" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 16).




ח.
גם אם נחבלה התובעת במועד כלשהו עקב מעידה או נפילה – הרי שלא הוכח, כי הדבר אירע במהלך עבודתה.


לאור כל הסתירות כמפורט לעיל, אין בידי לקבל את גרסת התובעת לעניין קרות אירוע תאונתי בעבודה.


ניתן ביום ,12/06/2006, בהעדר הצדדים.


ח. שגיא - שופטת
סגנית שופט ראשי



003950/03בל 720 בת שבע.ש







בל בית דין אזורי לעבודה 3950/03 לאה גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/06/2006)