פסקי דין על אברהם שרם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3868/05 בל     19/06/2006




בל 3868/05 אברהם שרם נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
בל 003868/05


בפני
:
כב' השופטת אהובה עציון
תאריך:
19/06/2006




בעניין
:
אברהם שרם





התובע


נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
יפית מזרחי-לוי
הנתבע

פסק - דין

1.
המוסד לביטוח לאומי
שלל את הגימלה להבטחת הכנסה שקיבל התובע החל מחודש 08/2004 וזאת בשל שימש שעשה ברכב מס' רישוי 87-202-87
(
להלן: "הרכב"
).

בשל החלטת המוסד לביטוח לאומי
כאמור לעיל, הוגשה התביעה שלפני.

2.
בכתב התביעה נטען כי התובע מכר את הרכב לחברו בתאריך 24/06/04 (
זכרון דברים צורף כנספח ב' לכתב התביעה
) וכי בשל יחסי החברות עם הקונה (
גבריאל רפי
) התיר לו התובע לחנות בחצר ביתו ואף קיבל מהקונה את הרכב בהשאלה לשימושו לעיתים נדירות.

3.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע עשה שימוש קבוע ברכב, כי העברת הבעלות היתה פיקטיבית כי לאור השימוש הקבוע ברכב, התובע אינו זכאי לגימלה להבטחת הכנסה עפ"י הוראות חוק הבטחת הכנסה ותקנותיו.

4.
לאחר ששמעתי עדויות התובע והקונה וכן עדותו של חוקר המוסד לביטוח לאומי
– אני פוסקת כדלקמן: -

א.
הגם שזכרון הדברים אינו נושא תאריך ואין בפני
ראיה להוכחת תשלום תמורת הרכב, הרי שעל פי נספח ג' לכתב התביעה אכן הועברה הבעלות ברכב על שם הקונה רפאל גבריאל. לפיכך אני דוחה הטענה כי העברת הבעלות היא פיקטיבית.

מאידך גיסא, התובע לא הוכיח כי העברת הבעלות ברכבו נעשתה לפני שהגיש תביעתו לגמלה להבטחת הכנסה, ביום 20/06/04.

ב.
עדותם של התובע וחברו, רפאל גבריאל, לא היתה אמינה בכל הקשור לשימוש שעשה התובע ברכב האמור: בניגוד לטענתו בכתב התביעה, כאילו הרכב חנה בחצר ביתו רק כאשר הקונה היה בא לבקרו, הנה בעדותו בפני
חוקר המוסד לביטוח לאומי
מר ליאור לביאון (
נ/5
) אמר התובע כי התיר לקונה להחנות את הרכב בחניון סגור שבחצר ביתו (
של התובע
) מחשש שהרכב ייגנב. לשם כך אף נתן בידי הקונה שלט-רחוק לפתיחה וסגירה של החניון האמור.

כשנשאל על ידי החוקר האם הוא משתמש ברכב, השיב התובע:

"
בעיקר רפי נוסע, אני לעיתים רחוקות נוסע. רק כשבאמת אני צריך אוטו... פעם פעמיים בשבוע סיבוב של עשר דקות... אם אני נוסע פה ושם אני שם לו דלק
". (
ראה נ/6
).


דברים אלה נתמכים בדו"ח חקירה שערך לביאון (
נ/7
)ועל פיו הרכב נמצא חונה כמעט דרך-קבע בחניון ובחצר הבית של התובע.

ג.
כאמור, עדות התובע לא אמינה ואינה עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר לחוקר המ.ל.ל.

כשטען בעדותו בפני
כי השתמש ברכב רק לצרכי טיפול באמו החולה, לא הביא התובע ראיות כלשהן על כך: אין מסמכים רפואיים בדבר טיפולים שהצריכו נסיעותיה ברכב, תדירותם ומועדיהם.


גם המסמך נ/8 שבכתב הקונה רפי גבריאל ועדותו בפני
י אינם אמינים, וניכר בהם רצונו לסייע לתובע בהבאת גירסה "מתקנת" בדבר שימוש "מוגבל" שעשה התובע ברכב לאחר שהבעלות בו הועברה על שם גבריאל.

אני דוחה גירסתו של התובע וקובעת כי הוכח שנהג לעשות שימוש קבוע ברכב אף על פי שהעביר הבעלות עליו במשרד הרישוי.


בית הדין הארצי לעבודה פסק בעב"ל 1010/04 המ.ל.ל. נ' זהבה עמר כי :

"
אין מקום לשנות מההלכה העקבית ולפיה שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלה להבטחת הכנסה
" .


כמו כן נקבע בפסה"ד האמור כי:

"
... האמור עד כה יפה גם מקום בו המבוטח אינו משתתף בהוצאות החזקת הרכב או משתתף רק בהוצאות התדלוק. זאת, על שום שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו על ידי בעל הרכב סכום שווי הרכב וכן סכום הוצאות הביטוח והוצאות התיקונים והטיפולים ששיעורם, למער כשיעור הגמלה. לשון אחרת, אדם הסמוך על שולחן זולתו אינו זכאי להבטחת הכנסה
".

יישומה של ההלכה האמורה, שעליה חזרו לא פעם שופטי בית הדין הארצי לעבודה, על המקרה שלפני, מחייב אותי לקבוע כי התובע אשר עשה שימוש קבוע ברכב לא היה זכאי לגמלה להבטחת הכנסה ובדין נדחתה תביעתו על ידי המוסד לביטוח לאומי
.

5.
לאור האמור לעיל – התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.


ניתן ביום 19 ביוני, 2006 (כ"ג בסיון תשס"ו) בהעדר הצדדים.


אהובה עציון
, שופטת

קלדנית: גלית דוד.







בל בית דין אזורי לעבודה 3868/05 אברהם שרם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/06/2006)