פסקי דין על שולמית בן עזרא | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2867/04 בל     01/01/2006




בל 2867/04 שולמית בן עזרא נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת


בל 002867/04






בפני
: כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (עובדים): מר חיים יאנוס

נציג ציבור (מעבידים): מר שמריהו ברט


בעניין
:
שולמית בן עזרא







התובעת





-
נ
ג
ד
-




המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ
עו"ד
ס. קאסם ואח'

הנתבע



פסק דין

1.
בענייננו תביעה כנגד החלטת המוסד לביטוח הלאומי (להלן:"הנתבע") מיום 24.10.04 לפיה נדחתה תביעת התובעת לקצבת זקנה לתקופה 8/04-4 בשל חוב בגין תשלום דמי ביטוח.

2.
התובעת טענה כי היא זכאית לקצבת זקנה החל מחודש 1.04, היא עדיין עובדת בהיקף של חצי משרה בבית החולים העמק.
התובעת הייתה מבוטחת הן כעובדת שכירה (עובדת הוראה) והן כעובדת עצמאית (בעלת משק חקלאי, יחד עם בעלה).
לטענת התובעת, המגזר החקלאי נקלע לחובות בשנים האחרונות עקב המשבר בענף ונוצר חוב בשל חוסר תשלום דמי ביטוח. דמי ביטוח עבור התובעת כעובדת שכירה שולם באופן סדיר.
לגרסת התובעת, היא הגישה את התביעה לקצבת זקנה רק ב- 19.9.04 מאחר
וסברה כי כל עוד שהיא עובדת לא מגיע לה קצבה. כאשר התובעת הגיעה לסניף הנתבע כדי להסדיר את החוב בגין דמי ביטוח הסתבר לה שהיא זכאית לקבל קצבת זקנה והגישה את תביעתה. לאחר שהגישה התובעת את התביעה היא אושרה החל מחודש 9.04, ונדחתה עבור התקופה 8.04-4.
התובעת מבקשת להבחין בין זכאותה לקצבת זקנה בגין עבודתה כשכירה לבין החוב בגין דמי ביטוח עבור העבודה העצמאית.

3.
לטענת הנתבע, הזכאות לכאורה של התובעת לקצבת זקנה הינה מחודש 4.04 לפי גיל והכנסות.
התביעה בגין התקופה 8.04-4 נדחתה עקב פיגור בתשלום דמי ביטוח מעל 36 חודשים, בהתאם לסעיף 366 (א) (3) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").
הנתבע טען כי תביעתה של התובעת לקצבת זקנה הוגשה כעובדת מבוטחת ואין כל משמעות האם הייתה מבוטחת כשכירה או כעצמאית כאשר כעולה מלשונו של החוק תנאי חיוני לזכאותה של התובעת לקצבת זקנה הינו כי לא יהיה פיגור בתשלום דמי ביטוח.

4.
לא קיימת מחלוקת עובדתית בתיק. בדיון נשמעו טיעוני הצדדים וחוייב הנתבע להגיש תעודת עובד ציבור בהתייחס לפיגור בתשלום דמי ביטוח של התובעת והשלכותיו על זכאותה לקצבה.

5.
לאחר שהתיק הועבר למתן

פסק דין
ניתנה החלטה
על ידי ראש המותב, כדלקמן:

" בטרם יינתן פסק הדין בתיק, אני רואה לנכון לבקש התייחסות ב"כ הנתבע לנקודה כדלקמן:

סעיף 366 (ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 קובע:

"היה אדם מבוטח תקופה העולה על עשר שנים, יוארכו התקופות האמורות בסעיף קטן (א) בחודשיים לכל שנה שמעל עשר השנים האמורות ובלבד שלא יעלו על 60 חודשים

."

מ"אישור תקופות הדיווח ושמות המעסיקים הרשומים במוסד לביטוח לאומי", אשר צורף לתעודת עובד ציבור של גב' שרה ביטון מיום 4.4.05, עולה כי התובעת הייתה מבוטחת בביטוח זקנה ושאירים תקופה העולה על עשר שנים. אף על פי כן, לא נראה לי כי שיקול זה הובא בחשבון עת הוחלט על שלילת הזכאות לקצבה בגין חודשים 4.04 עד 8.04 בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח מעל ל - 36 חודשים.
על ב"כ הנתבע להתייחס לאמור לעיל ולהגיש תעודת עובד ציבור באשר לתקופת פיגור תשלום דמי ביטוח נכון למועד הגשת התביעה לקצבת זקנה, חודש 9.04. זאת, תוך 30 ימים מתאריך קבלת החלטה זו."

6.
בעקבות ההחלטה הנ"ל הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור נוספת, מיום 16.11.05, בה הוצהר כי יתרת החוב של התובעת היתה לתקופה 5.98 עד 2.04, שהם
70 חודשי פיגור.

7.
המועד הקובע לזכאות התובעת

התובעת הצהירה בעדותה כי בתעודת הזהות שלה מופיעה שנת לידה, ללא ציון של חודש. לדבריה היא הגיעה לגיל זקנה בחודש ינואר 2004.


סעיף 385 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע את עניין חישובי המועדים כלהלן:

"(א) לא הוכח יום לידתו של אדם, חזקה עליו, לענין חוק זה, שנולד בחמישה עשר לחודש לידתו, ואם לא הוכח החודש – חזקה באמור שנולד באחד באפריל של שנת לידתו."

תאריך הלידה של התובעת הינו עניין שבעובדה. נטל ההוכחה הינו על התובעת. לא הוגשו מטעם התובעת כל מסמך או ראיה להוכחת הטענה כי תאריך לידתה הינו 1/1944 ולא 4/1944. על כן, ובהתאם להוראות סעיף 385 (א) לחוק, אנו רואים בנסיבות העניין כי תאריך הלידה של התובעת הינו 1/4/1944 והיא הגיעה לגיל הזכאות לקצבת זקנה ב- 1/4/2004.

8
.

המסגרת הנורמטיבית. דיון ומסקנות:

סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
(א)
קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:
(1)
בפיגור שאינו עולה על 18 חדשים - תשולם הגמלה פחות רבע;
(2)
בפיגור העולה על 18 חודשים ואינו עולה על 36 חודשים - תשולם הגמלה פחות חצי;
(3)
בפיגור העולה על 36 חודשים - לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין.
(ב)
הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על -
(1)
הטבות לפי סעיף 9;
(2)
גמלאות לפי סעיפים 42, 49, 57, 62, 66, 143, 144, 254, 265, 266 ו-267;
(3)
על גמלאות לפי פרק ה' כשחובת תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה אינה חלה על המבוטח בעת קרות המקרה המזכה לגמלה;
(4)
גמלאות לפי פרקים י', י"ב ו-י"ג;
(5)
הענקות לפי סעיף 387.
(ג)
היה אדם מבוטח תקופה העולה על עשר שנים, יוארכו התקופות האמורות בסעיף קטן (א) בחודשיים לכל שנה שמעל עשר השנים האמורות ובלבד שלא יעלו על 60 חודשים.

אין ספק כי אי תשלום דמי ביטוח על ידי אדם מבוטח או פיגור בתשלומים יפגע קשות במבוטחים אחרים. פגיעה זו הינה תוצאה הכרחית לאי התשלום או פיגור בתשלום דמי ביטוח, מאחר והביטוח הלאומי בישראל ממומן ברובו מדמי ביטוח המשולמים על ידי המבוטחים או בעדם על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גמלה מדור לדור (ראו עב"ל 393/97 שולמה נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, כרך לב (1), 210; עב"ל 1342/01 שאול בר נוי נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, כרך לג (17), 32).

מטרתו של סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי הינה למנוע שימוש לרעה בעצם הביטוח מכח החוק, כך שאדם לא יקיים את חובותיו שנים ובבוא אירוע או בהיווצר מצב המזכה לגמלה ישלים האדם את החסר לזכאותו. דרך המלך היא הפחתת גמלה ושלילתה מחמת פיגור. תשלום לאחר שקרה המקרה המזכה לגמלה אינו מועיל (ראו דב"ע שמ/133- 0 המוסד לביטוח לאומי
נ' שחם, פד"ע יב 276).
עת חלוקת קצבת הזקנה בין המבוטחים הזכאים אין את האבחנה בין מבוטח עצמאי לשכיר, לכן, אין מקום להבחנה בין התובעת כשכירה או כעצמאית.
בענף ביטוח זקנה ושאירים נעשה מימון הביטוח על פי תשלום דמי ביטוח שאין קשר בינו לבין הגמלה שאותה יקבל המבוטח. שיעור גמלת הזקנה הבסיסית הוא אחיד בעוד דמי הביטוח משולמים לפי גובה הכנסתו של המבוטח (ראו דב"ע שן/22-0 המוסד לביטוח לאומי
נ' משה גליק, פד"ע כב 161).

סעיף 366 מתייחס לשלילה והפחתת גמלה מחמת פיגור בתשלום דמי ביטוח. זו הוראה החלה על כלל הגמלאות המשולמות על ידי הנתבע למעט אלה שפורטו בסע' 366 (ב) – אשר אינו כולל קצבת זקנה. אין נפקא מינה אם החוב של התובעת היה בגין עבודתה כעמצאית, כאשר הקצבה משולמת בגין עבודתה כשכירה.

לפי תעודת עובד ציבור מתאריך 16.11.05, שלא נסתרה על ידי התובעת, אשר קיבלה זכות להגיב אליה ולא עשתה כן, החוב של התובעת במועד הקובע לזכאותה לגמלת זקנה עלה על 60 חודשים ולכן, כדין שלל הנתבע את התשלום בגין התקופה אפריל 2004 עד אוגוסט 2004.

9.
לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת.
בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

10.
לצדדים זכות
ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.


ניתן היום א' בטבת, תשס"ו (1 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.



__________________



________________

_________________
עידית איצקוביץ
-שופטת
מר חיים יאנוס

מר שמריהו ברט


נציג ציבור (עובדים)

נציג ציבור (מעבידים)


מירית






בל בית דין אזורי לעבודה 2867/04 שולמית בן עזרא נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/01/2006)