פסקי דין על חיים ונה | פסקי דין על ביטוח לאומי

4212/05 בל     04/04/2006




בל 4212/05 חיים ונה נ' ביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו
בל 004212/05


בפני
:
כב' השופטת אהובה עציון


04/04/2006





בעניין
:
חיים ונה





התובע


נ
ג
ד


ביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
יפית מזרחי-לוי
הנתבע


פסק דין

1.
ביום 15.12.03 לקה התובע באירוע מוחי בעבודתו במטבח הישיבה ל"מוסדות שערי ציון" בבני ברק.
התובע תבע דמי פגיעה בגין האירוע המוחי הנ"ל וביום 8.11.04 דחה המ.ל.ל את תביעתו וקבע
כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה שבגינו נגרם האירוע המוחי.
עוד נקבע בהחלטת המ.ל.ל כי "מאמץ ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי".
על החלטת המ.ל.ל ערער התובע בתביעה שלפנינו וביקש לראות באירוע המוחי הנ"ל משום "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק.

2.
לאחר שעיינו במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ולאחר ששמענו עדותו של התובע וטיעוני הצדדים אנו פוסקים כדלקמן:
א.
נטל הראיה להוכיח כי האירוע המוחי נשוא התביעה הינו בגדר פגיעה

בעבודה – מוטל על התובע.
לעניין זה אין בעובדה שהאירוע הופיע בזמן העבודה כדי לקבוע שהוא נגרם כתוצאה מהעבודה או מאירוע בעבודה.
בדומה לאירועים לבביים (כגון אוטם בשריר הלב) גם באירוע מוחי נבחן הקשר הסיבתי בין האירוע המוחי לבין נסיבות המקרה שאירע בעבודה, "על פי מבחן האירוע החריג". (ראה עב"ל 477/95 המוסד נ' דוד מכלוביץ).

ב.
על-פי הודעת התובע לחוקר המ.ל.ל (נ/2) וכן על-פי עדותו בפני
נו, בבוקר המקרה התרגז התובע בשל כניסתם של ילדי הישיבה לחדר האוכל, והוא גער בהם והורה להם לצאת. "...יום קודם זה היה אותו דבר זה קורה כל הזמן שילדים נכנסים ואני אומר להם לצאת... אמרתי להם כמו שאני אמרתי להם הרבה פעמים בעבר". כשנשאל: "האם באותו יום כעסת באופן מיוחד?" השיב התובע: "כעסתי כמו שתמיד אני כועס רגיל". כשנשאל התובע: "באיזה תדירות הילדים מפריעים?" השיב: "זה קורה כל יום". (ראה נ/2 עמ' 3).
בעדותו בפני
נו אמר התובע כי הוא עבד בישיבה זו 14 שנה וכשנשאל "תמיד היו ילדים כאלה קטנים חוצפנים?" השיב: "כן עם חלוף השנים הם נעשו יותר חוצפנים היו 250 ילדים ואני אחראי עליהם כל רגע נכנס מישהו תביא את זה ותביא את זה..."
וכשנשאל התובע: "כמה שנים אתה סובל מהילדים האלה בצורה הזאת?" השיב: "22 שנים" (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 3 שורה 13 ואילך עד עמ' 4 שורה 1).
כעולה מעדותו של התובע והודעתו נ/2, לא היה אירוע חריג בעבודתו ביום 15.12.03 בטרם לקה באירוע המוחי, והתרגזותו בשל כניסת הילדים לחדר האוכל היתה אופיינית לכל יום ויום בעבודתו, כשהילדים הקטנים שלא היו ממושמעים, נכנסו לחדר האוכל שלא במועד ונדרשו על-ידו לצאת.
אין ספק שלא ניתן להגדיר את התרגזותו של התובע באותו בוקר לאירוע חריג בעבודתו, וכפי שקבע ביה"ד הארצי לעבודה בהלכות רבות ועקביות כגון זו שבפס"ד דוד מכלוביץ הנ"ל, "כך אירוע חריג של מאמץ גופני מיוחד או דחק נפשי בלתי רגיל, אסור שיהיה מגורמיו של אוטם שריר הלב או ארוע קרדיאלי אחר ואנו נוסיף: או אירוע מוחי (ראה עב"ל 1330/02 וירצברגר נ' מ.ל.ל שבו חזר ביה"ד הארצי על הצורך בהוכחת אירוע חריג בעבודה בטרם ימונה מומחה רפואי לעניין קביעת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע המוחי בו לקה התובע.

ג.
סוף דבר: אנו קובעים כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע שקדם לבוא האירוע המוחי במועד הנטען על-ידו, ולפיכך התביעה נדחית.

ד.
אין צו להוצאות.

ניתן היום ו' בניסן, תשס"ו (4 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.


אהובה עציון
, שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 4212/05 חיים ונה נ' ביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/04/2006)