פסקי דין על אתל פלקסין | פסקי דין על אברהם בן יחזקאל | פסקי דין על א.ב.י. אופקים ייעוץ |

5992/03 עב     04/04/2006




עב 5992/03 אתל פלקסין נ' אברהם בן יחזקאל, א.ב.י. אופקים ייעוץ בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו
עב 005992/03


בפני
:
כב' השופטת חגית שגיא
- סגנית שופט ראשי
תאריך:
04/04/2006





בעניין
:
אתל פלקסין



ע"י ב"כ עו"ד

גירון

התובעת

נ
ג
ד


1 . אברהם בן יחזקאל

2 . א.ב.י. אופקים ייעוץ בע"מ




הנתבעים



פסק דין

1.
נציגי הציבור הוזמנו ולא הופיעו ולא מסרו כל נימוק לאי הופעתם.
כדי לא לדחות את הדיון הוחלט, כי הדיון יתקיים בהיעדרם.

2.
בפני
תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה והחזר סכומים אשר נוכו משכרה של התובעת לקופת גמל.

3.
עיקר טענות התובעת

:

א.

התובעת, מנהלת חשבונות במקצועה, הועסקה על ידי
הנתבעים, במשרד שסיפק שירותי ניהול חשבונות לגופים שונים, במהלך התקופה 25/7/02 - 18/12/83.

ב.


הנתבע 1 הוא אשר קיבל את התובעת לעבודתה
והוא אשר
פיקח על עבודתה היומיומית. מהות עבודתה של התובעת לא השתנתה לכל אורך תקופת ההעסקה והתובעת ביצעה את עבודתה במסירות וביעילות.

ג.


במהלך תקופת עבודתה שולם שכרה של התובעת באמצעות
שלוש חברות שונות: תחילה באמצעות חברת "ר.א.ב חשבונאות בע"מ" (להלן: "ר.א.ב"), בהמשך באמצעות חברת "א.ח.ב שירותי ניהול בע"מ" (להלן: "א.ח.ב") ובתקופה האחרונה לעבודתה – באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "א.ב.י").

בחברת "ר.א.ב" היה הנתבע 1 בעל המניות העיקרי, בחברת "א.ח.ב" היתה קרובת משפחתו של הנתבע 1 בעלת המניות העיקרית, ובשלישית, "א.ב.י.", היה הנתבע 1 בעל המניות היחיד.

"חילופי הבעלים" ושינוי החברות המעסיקות, כמתואר לעיל,
נעשו באופן מלאכותי ופיקטיבי, כאשר הנתבע 1 הוא שהחליט בפועל על השינוי במקור תשלום השכר החודשי של התובעת ולפיכך, התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 וחיובו של הנתבע 1 באופן אישי בגין חובות "א.ב.י".

ד.


ביום 25/7/02, לאחר שהגיעה התובעת לגיל 65, הודיעה לנתבע
1 על התפטרותה. על אף זכאותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים עקב התפטרותה בגיל הנ"ל, לא שילמו לה הנתבעים פיצויי פיטורים.

ה.


הגם שנוכו משכרה של התובעת, מדי חודש, כספים עבור
הפרשות לביטוח מנהלים, בפועל לא הועברו כל הניכויים לחברת הביטוח.

ו.


לתובעת לא שולמו דמי הבראה בשנות עבודתה האחרונות
אצל הנתבעים.

ז.


אשר על כן, זכאית התובעת לסכומים הבאים:

(1)
פיצויי פיטורים בסך 97,933 ש"ח
(2)
דמי הבראה בסך 5,274 ש"ח
(3)
הפרשות לביטוח מנהלים בסך 117,497 ₪, בניכוי הסכומים אשר הועברו לחברת הביטוח.

4.
עיקר טענות הנתבעים

:

א.


התובעת עבדה בחברת "א.ב.י" מיום 1/1/02 ועד ליום
5/7/02. לפני כן, עבדה התובעת במשך מספר שנים אצל חברת "ר.א.ב" ולאחר מכן, במשך מספר שנים אצל חברת "א.ח.ב".

התובעת לא עבדה באותו מקום פיסי כל העת אלא מיקומן
הפיסי של שלוש החברות היה שונה ולכל אחת מהחברות לקוחות שונים.

ב.


בעבודתה היתה התובעת תחת פיקוחו של רו"ח אורי בריינין
ז"ל עד לפטירתו ולאחר מכן, פעלה בהתאם להנחיות רואי חשבון שבאו במקומו.
רו"ח אורי בריינין ז"ל הקים את החברות "ר.א.ב" ו"א.ח.ב" ולאחר פטירתו ביום 31/5/95, ניסה הנתבע 1 לשמור על לקוחותיהן.

ג.


הנתבע 1 היה עובד שכיר בחברות "ר.א.ב, "א.ח.ב " ו"א.ב.י".
הנתבע 1 לא היה מנהל של חברת "א.ח.ב" ולא בעל מניות בה וחברה זו חייבת כספים רבים לנושים שונים וגם לנתבע.

הנתבע 1 לא העסיק את התובעת ואף לו רצה להעסיקה לא
יכל לעשות כן, לנוכח המצב הכלכלי הקשה בו הוא עצמו מצוי. הנתבע 1 חייב כספים רבים לנושים שונים ואין לו כל רכוש או נכסים.

ד.


התובעת אינה מוסמכת לעסוק בהנהלת חשבונות וביצעה את
עבודתה באופן לקוי ורשלני.

ה.


התובעת אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים והתביעה
לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה.

ו.


לנוכח מצבן הכלכלי הקשה של החברות "ר.א.ב" ו"א.ח.ב"

ויתרה התובעת על ההפרשות לביטוח המנהלים. מעבר לכך, שולמו לתובעת כספים מחברת הביטוח בגין פוליסת ביטוח המנהלים, בסכומים העולים על המגיע לה על פי דין.
לחלופין, התובעת אינה זכאית לכל תשלום בגין התקופה לגביה חלה התיישנות.

ז.


התובעת אינה זכאית לתשלום דמי הבראה. לחלופין התובעת
קיבלה דמי הבראה ולחלופין, התובעת לא הוכיחה יציאה בפועל להבראה.

5.
מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה והגב' חבצלת שרעבי, אשר עבדה אף היא בחברת "א.ב.י.". מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

6.
השאלות הטעונות הכרעה הינן:
האם זכאית התובעת לסכומים הנתבעים על ידה?
האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 1 באופן אישי, בחובות "א.ב.י."?

7.
מחומר הראיות עולה התמונה העובדתית דלהלן:

א.
אין חולק, כי במהלך התקופה הרלוונטית לכתב התביעה שולם שכרה של התובעת כדלקמן:

בתחילת תקופת עבודתה שולם שכרה באמצעות חברת "ר.א.ב".
משנת 1990 שולם לתובעת שכרה באמצעות חברת "א.ח.ב".
החל מחודש 2/02 שולם שכרה של התובעת באמצעות חברת "א.ב.י".

(סעיפים 3,7 ו-12 לתצהירה של התובעת וסעיפים 8 ו-9 לתצהירו של הנתבע 1).

ב.
בתצהירו טען התובע, כי היה עובד שכיר של החברות "ר.א.ב" ו"א.ח.ב" (סעיף 9.2 לתצהירו).
דא עקא,
מתדפיס רשם החברות (נספח א' לתצהיר התובעת)
עולה בבירור, כי הנתבע 1 היה בעל המניות העיקרי בחברת "ר.א.ב" ובחקירתו הנגדית העיד בהקשר זה: "יכול להיות שהייתי בעל מניות בחברת ר.א.ב" (עמ' 8 לפרוטוקול).
כן עולה מהראיות, כי בתו של הנתבע 1, הגב' אורית בן יחזקאל, היתה בעלת המניות העיקרית בחברת "א.ח.ב" (נספח ב' לתצהיר התובעת ועדותו של הנתבע 1 בעמ' 8 לפרוטוקול).

אשר להיות הנתבע 1 בעל מניות בחברת "א.ב.י"–
בתצהירו טען התובע: "אני הייתי ועודני עובד בשכר אצל הנתבעת" (סעיף 4 לתצהירו) אולם בחקירתו הנגדית, אישר: "בחברת 'א.ב.י' הייתי גם הבעלים וגם המנהל" (עמ' 8 לפרוטוקול) "בנתבעת 2, בחברת 'א.ב.י' אני בעל מניות יחיד" (עמ' 10 לפרוטוקול) ותדפיס רשם החברות, אף הוא מאשר,
כי הנתבע 1 היה בעל המניות היחיד בנתבעת 2 (נספח ד' לתצהיר התובעת).

מהאמור לעיל עולה, איפוא, כי הנתבע 1 היה בעל המניות העיקרי בחברת "ר.א.ב" והינו בעל המניות היחיד בחברת "א.ב.י" וכי בתו של הנתבע 1, הגב' אורית בן יחזקאל, היתה בעלת המניות העיקרית בחברת "א.ח.ב".

ג.
חברת "ר.א.ב" נמחקה בשנת 85' (נספח א' לתצהיר התובעת) וחברת "א.ח.ב" נמחקה בשנת 99' (נספח ב' לתצהיר התובעת).

ד.
הנתבע 1 הוא אשר החליט לסגור את חברת "ר.א.ב" ולהקים את חברת
"א.ח.ב". הנתבע 1 הסביר זאת בכך, שלחברת "ר.א.ב" היו חובות רבים (עדותו בעמ' 8 ו-9 לפרוטוקול).

ה.
בתצהירה מסרה התובעת, כי הנתבע 1 הוא אשר קיבל אותה לעבודה בשנת 83' והוא אשר היה ממונה עליה במהלך עבודתה (סעיפים 3 ו-6 לתצהירה).

חיזוק לגרסתה של התובעת מוצאת אני בעדותה של הגב' שרעבי, אשר מסרה בתצהירה, כי גם לה שולם השכר באמצעות שלוש החברות המוזכרות לעיל, אולם בפועל, הועסקה, לכל אורך תקופת עבודתה (במשך יותר מ- 24 שנים) על ידי הנתבע 1 ותחת פיקוחו והוא אשר קיבל אותה לעבודה בשנת 78' (עמ' 6 לפרוטוקול).

דברי הנתבע 1 בחקירתו הנגדית, כי אליו פנתה התובעת כאשר רצתה העלאה בשכרה (עדותו של הנתבע 1 בעמ' 9 לפרוטוקול) מהווים אף הם תימוכין לגרסת התובעת.

ו.
הנתבע 1 שילם לעיתים את משכורות העובדים מחשבונו הפרטי, מחשבון הבנק של גרושתו או במזומן (עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול).

ז.
לגרסת התובעת, אשר לא נסתרה, הגם שחברת "ר.א.ב" נמחקה ביום 11/2/85, היא המשיכה לשלם לה את שכרה עד לסוף שנת 1989. באופן דומה, שולם שכרה של התובעת באמצעות חברת "א.ח.ב" עד לחודש 1/2002, למרות שחברה זו נמחקה ביום 11/10/99.

ח.
הגם שמדי פעם השתנה מקומו הפיסי של המשרד בו הועסקה התובעת, היא המשיכה לבצע את אותה עבודה בכפיפות לאותו ממונה, הלוא הוא הנתבע 1 (עדותה של התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול ועדותה של הגב' שרעבי בעמ' 6 לפרוטוקול) ושירתה את
אותם הלקוחות (עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול, עדות הנתבע 1 בעמ' 9 לפרוטוקול). לפיכך, יש לראות את התובעת, כמי שעבדה אצל אותו מעסיק בכל תקופת העסקתה.

ט.
אין חולק, כי סכומים שונים אשר נוכו משכרה של התובעת לביטוח המנהלים, לא הגיעו ליעדם.

לעניין זה, העיד הנתבע 1 במפורש:

"כאשר החברה היתה במצב טוב בוצעו הפרשות לביטוח מנהלים. כאשר החברה היתה במצב לא טוב- ההפרשות נרשמו בתלוש אך לא הועברו"
(עמ' 9 ו- 10 לפרוטוקול, ההדגשה שלי- ח.ש.).


כן, אין חולק, כי התובעת ידעה על כך:

"זה לא היה פתאומי שנודע לי שהחברה אינה מעבירה כספים לביטוח מנהלים למרות שהסכומים נוכו משכרי...
(עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול).

לטענת הנתבע 1, התובעת הסכימה לכך, כי לנוכח מצבן הכלכלי הקשה של החברות, לא יופרשו עבורה כספים לביטוח המנהלים.
אפילו אם תתקבל טענת הנתבע 1, כי התובעת היתה מודעת לכך כי אין כל העברה לקופות הגמל ואף הסכימה לכך, אין לקבל את הטענה, כי התובעת הסכימה לכך כי הסכומים ינוכו משכרה ולא יועברו ליעדם.

בחקירתה הנגדית, העידה התובעת לעניין זה:

הנתבע הבטיח תמיד שלא ישאר חייב לי כסף."
(עמ' 7 לפרוטוקול).

8.
לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, במסמכים ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כדלהלן:

א.
הרמת מסך- המסגרת המשפטית

(1)
נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות, היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה.

הלכה פסוקה היא, כי:

"... חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיה, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו
(דב"ע נג/205-3 וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז 345).

(2)
הרמת מסך ההתאגדות הינה חריג לכלל. מטרתה של דוקטרינת הרמת המסך, אשר התפתחה במסגרת הפסיקה ואף זכתה לעיגון חוקי בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, הינה להגן על זכויותיהם של המתקשרים עם החברה ולמנוע שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

על פי הפסיקה, החריג של הרמת מסך משמש לאותם מקרים מיוחדים, בהם נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה ולפיכך, הגבלת האחריות על בעלי המניות, באותם מקרים, מביאה לתוצאה בלתי צודקת ומקוממת.
המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם תרמית, עירוב נכסים, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת, ריקון נכסי החברה, שרשרת של הקמת חברות ופירוקן, כשלון לספק לחברה מקורות מימון משמעותיים והיעדר פעילות חשבונאית תקינה, ביצוע תשלומים ישירות על ידי בעלי מניות או על ידי חברות שבשליטתם (ראו למשל ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו, פד"ח לח 817).

לצורך הרמת מסך, אין צורך בהצטברות כל העילות כמפורט לעיל, אלא די במקצתן או אף באחת מהן. בחינת קיום העילות היא תולדה של התשתית העובדתית הנפרשת בפני
בית הדין אשר ממנה עולה תמונת מצב של ניצול, קיפוח ופגיעה בעשיית הצדק (ראו ע"א 543/89 החברה להוצאת אינציקלופדיות נגד בנק לאומי, פ"ד מה(1) 529).

בע"ע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש, לא פורסם, נקבע:

"הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם- לעיתים במפתיע- אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך."

(3)
בע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות בע"מ
(לא פורסם) קבע בית הדין הארצי, כי אי העברת ניכויים שנוכו משכר העובדים לקופת הגמל מהווה חוסר תום לב חמור מצד המעסיק ואף מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה, המהווה עילה המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך (על הלכה זו חזר בית הדין הארצי לאחרונה, בע"ע 1138/04 מאיר נ' שחר ידגר- קבלנות והנדסת בנין בע"מ מיום 7/11/05).

ב.
האם קיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך בענייננו?

(1)
כאמור, אין חולק, כי הנתבע 1 הינו בעל המניות היחיד בחברת "א.בי.", היה בעל מניות עיקרי בחברת "ר.א.ב" ובתו היתה בעלת המניות העיקרית בחברת "א.ח.ב".

(2)
כן עולה מהראיות, כי הנתבע 1 הוא אשר היה אחראי על קבלת עובדים, על תשלום משכורות ועל הנחיית עובדיו וכי הוא אשר ניהל בפועל את שלוש החברות, שלט בכל עסקיהן ופעולותיהן.
לא למותר לציין, כי עיסוק שלוש החברות היה זהה.
בהקשר זה, יצויין, כי הנתבע 1 חתום על האישור אשר ניתן לתובעת, בדבר עבודתה בחברות "ר.א.ב" ו"א.ח.ב" (נספח ג' לכתב התביעה, עדות הנתבע 1 בעמ' 10 לפרוטוקול).

(3)
הנתבע 1 הוא שהחליט לסגור את חברת "ר.א.ב" ולהקים את חברת "א.ח.ב", בשל חובותיה הכספיים של "ר.א.ב". מכאן עולה, כי המטרה בהקמת חברה חדשה היתה להתחמק ממחוייבויות כספיות.

(4)
אין חולק, כי לעיתים שילם הנתבע 1 לתובעת את שכרה מחשבונו הפרטי, מחשבון הבנק של גרושתו או במזומן ועולה עוד מהראיות, כאמור, כי שכרה של התובעת שולם לה במשך תקופות מסוימות באמצעות חברות מחוקות וכי הנתבע 1התחייב בפני
התובעת,
כי "לא ישאר חייב לי כסף" (עדות התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול).

(5)
ממסכת הראיות, מתקבלת איפוא תמונה ברורה של עירוב נכסים- בין שלוש החברות לבין עצמן ובין החברות לבין נכסי הנתבע 1, של מחיקת חברות והקמת חדשות על מנת להתחמק מחובות ושל שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של חברת "א.ב.י." ושל שתי החברות האחרות.

לזאת יש להוסיף, את אי ההפרשות לקופת הגמל, כעילה בפני
עצמה, המצדיקה הרמת מסך. ערה אני לכך, כי עילה זו לא הוזכרה בכתב התביעה כעילה להרמת מסך (אלא כאחד מרכיבי כתב התביעה) אולם כאמור, עילה זו מצטרפת לעילות האחרות המוזכרות לעיל.

בנסיבות אלו ועל מנת למנוע אי צדק, מתקיימים הטעמים המצדיקים הרמת מסך ולפיכך אני קובעת, כי יש לחייב את הנתבע 1, באופן אישי, בגין חובות הנתבעת 2, חברת א.ב.י".

ג.
הסכומים המגיעים לתובעת:

א.
פיצויי פיטורים

התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, בסך 97,933 ₪, כנתבע על ידה [
18.686 (תקופת העבודה)
x
5,241 ₪ (שכרה הקובע כעולה מנספח ח/1)].

בחקירתה הנגדית העידה התובעת, כי קיבלה סך של 15,643 כפיצויי פיטורים (עמ' 7 לפרוטוקול).

אשר על כן, זכאית התובעת ליתרת פיצויי פיטורים בסך 82,290 ₪.

ב.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

התפטרות של עובד לאחר הגיעו ל"גיל הפרישה" אינה נופלת בגדר המקרים המזכים בפיצויי פיטורים ביום הפסקת יחסי העבודה, אלא ביום בו ידרשו הפיצויים, תוך ציון עילת הדרישה (ראו דב"ע מז/6-3 קנובל נ' "אחדות 1974" בע"מ, פד"ע יח 378).

לפיכך, הגם שכתב התביעה הוגש לאחר יותר משנה מאז סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים לא התיישנה, שכן לא נטען, כי התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים לפני יום 12/12/02 (נספח ו' לכתב התביעה).

עם זאת, קיימת של מחלוקת של ממש לגבי עצם חבותו של נתבע 1 בתשלום הפיצויים מכיוון שפורמלית הועסקה התובעת על ידי חברת "א.ב.י".
אשר לנתבעת 2- מאחר שהתובעת הועסקה על ידה במשך 5 חודשים בלבד- יש מקום לקבוע קיומה של מחלוקת לעניין הזכאות לפיצויי הלנה.
אשר על כן, לא מצאתי לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

ג.
דמי הבראה:

בניגוד לטענת הנתבעים, תשלום דמי הבראה אינו מותנה, כיום,
ביציאה בפועל להבראה.

נטל ההוכחה, כי דמי ההבראה שולמו לעובד, מוטל על המעביד. משלא הובאה בפני
ראיה לכך, זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתה בנתבעים, בסך 5,274 ₪, כנתבע על ידה.

ד.
הפרשות לפוליסת ביטוח מנהלים

:

כאמור, הנתבע 1 הודה בחקירתו הנגדית, כי הופרשו כספים משכרה של התובעת, אך כי אלו לא הגיעו ליעדם.

לגבי תביעה שעניינה אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, נפסק לא אחת, כי המדובר בעילה של הפרת חוזה אותה ניתן להגיש מדי חודש כל אימת שהמעביד נמנע מלהעביר את ההפרשות כמתחייב על פי חוזה העבודה בין הצדדים. דא עקא שתביעות כנ"ל מתיישנות בזו אחר זו מקץ שבע שנים (ראו דב"ע לט/46-3 פלדון נ' אריגי דן בע"מ, פד"ע י"א 107).

מכאן, שהתובעת זכאית להחזר כספי בגין אי ההפרשות לקופת הגמל רק עבור 7 השנים אשר קדמו ליום הגשת כתב התביעה (מחודש 9/96 ועד להתפטרותה ביום 25/7/02).

משטענת התובעת, כי הסכום הכולל אשר היה צריך להיות מופרש מדי חודש הינו בסך 524 ₪, לא נסתרה על ידי הנתבעים באמצעות תחשיב נגדי, זכאית התובעת לסך של
37,204 ש"ח (
71 חודשים
x
524).

בחקירתה הנגדית העידה התובעת, כי קיבלה סך של 10,189 ₪ על חשבון התגמולים (עמ' 7 לפרוטוקול).

אשר על כן, זכאית התובעת להחזר כספי בגין אי הפרשות לקופת גמל, בסך של 27,015 ₪.

9.
סוף דבר

–

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת, את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין:

א.
יתרת פיצויי פיטורים בסך 82,290 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 12/12/02 ועד לפירעון.

ב.
דמי הבראה בסך 5,274 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 25/7/02 ועד לפירעון.

ג.
החזר הסכומים אשר נוכו משכרה של התובעת ולא הועברו לקופת הגמל, בסך 27,015 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1/2/99 (מחצית התקופה) ועד לפירעון.

ד.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

כן תישא הנתבעת באגרה הדחויה.


ניתן היום ו' בניסן, תשס"ו (4 באפריל 2006) בהיעדר הצדדים.



חגית שגיא
שופטת

סגנית שופט ראשי








עב בית דין אזורי לעבודה 5992/03 אתל פלקסין נ' אברהם בן יחזקאל, א.ב.י. אופקים ייעוץ בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/04/2006)