פסקי דין על פארס שרארה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1550/01 בל     05/02/2003




בל 1550/01 פארס שרארה נ' המוסד לביטוח לאומי




1



בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בל 001550/01




בפני


השופט: חיים ארמון



05/02/2003
בענין:
פארס שרארה



ע"י עו"ד שאוקי גזאוי

התובע


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י עו"ד אבראהים מסארווה

הנתבע





פ ס ק ד י ן


1. ביום 16/9/99, בעת עבודתו של התובע כפועל בהתקנת מזגני אויר, הוא נפל ונחבל בידו השמאלית.

2. הנתבע הכיר בחבלה זו כבתאונת עבודה. הנתבע הכיר גם בכך שעקב התאונה לא היה התובע מסוגל לעבודתו בתקופה שמיום 17/9/99 ועד ועד ליום 23/9/99. על כן, שילם הנתבע לתובע דמי פגיעה בעבור תקופה זו.

3. רופאו של התובע אישר כי עקב התאונה, התובע לא היה מסוגל לעבודתו גם במשך תקופה נוספת, מיום 24/9/99 ועד ליום 31/10/99 (לתקופה זו ייקרא להלן: "התקופה הנוספת"). אכן, התובע לא עבד בתקופה הנוספת.

הנתבע, במכתבו לתובע מיום 5/1/01, דחה את התביעה לשלם לתובע דמי פגיעה בגין התקופה הנוספת, בשל טענת הנתבע כי בתקופה הנוספת לא היה התובע מחוסר כושר לעבוד.

כנגד כך הגיש התובע את התביעה שבפני
.



4. ב"כ הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר יישאל שאלות בדבר אי-הכושר בתקופה הנוספת.

5. בהתאם לכך, מיניתי, בהחלטה מיום 28/5/02, את ד"ר אבנר קרב לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה"), והפניתי אליו שאלות בענין אי-הכושר בתקופה הנוספת.

6. המומחה השיב על השאלות והביע את דעתו כי התובע לא היה כשיר לעבודתו בתקופה הנוספת וזה בשל המשך הכאבים עקב תאונת העבודה.

לאחר מתן חוות דעתו של המומחה, ביקש הנתבע להפנות לו שאלות הבהרה.

בהחלטתי מיום 22/12/02, קיבלתי את הבקשה (תוך כדי שינוי נוסח השאלות), אף שהבעתי את דעתי כי עמדתו של המומחה היא ברורה, והבקשה מתקבלת רק בשל ההלכה הפסוקה על כך שיש לנהוג ביד רחבה כשמתבקשת הפניית שאלות הבהרה ולשם התרת ספקותיו של הנתבע.

המומחה השיב על שאלות ההבהרה, והביע (שוב) את דעתו במפורש על כך שהתובע היה מחוסר כושר לעבוד בתקופה הנוספת, וזאת בשל תאונת העבודה מיום 16/9/99.

7. עם קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, קיבלו הצדדים הזדמנות להשלים את טענותיהם. ב"כ התובע עשה כך, וביקש לקבל את התביעה. לאחר מכן, הודיע הנתבע כי הוא החליט לאשר את התביעה, ואזי - קיבלו הצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם לענין הוצאות המשפט.

8. לאור המפורט לעיל אני מקבל את התביעה ומצהיר כי התובע זכאי לדמי פגיעה גם בעבור התקופה הנוספת.




9. בענין הוצאות המשפט, אינני מקבל את טענת ב"כ התובע על כך שהנתבע פעל, כביכול, באופן מכוון, כדי לעכב את תשלום זכויותיו של התובע. ב"כ התובע לא הראה על מה הוא מבסס טענה מעין זו. אין כל סיבה לשלול מהנתבע את החזקה שהוא פעל בתום לב, כשהאמין בכנות שמבחינה רפואית לא היתה הצדקה לאי-הכושר שאושר בתקופה הנוספת. גם העובדה שהנתבע נזקק לזמן לשם התייעצויות פנימיות, איננה מלמדת על עיכובים מכוונים מצדו, אלא להיפך - יכולה ללמד שהוא שקל בכובד ראש את החומר והביא אותו לרופאים מטעמו.

לפיכך, אני דוחה את בקשתו של ב"כ התובע בענין חיוב הנתבע בהוצאות משפט לדוגמא.

10. נראה לי כי ראוי ללכת בעקבות פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה על קביעת הוצאות לפי בסיס של כפל התעריף החל על הסיוע המשפטי שאותו ניתן לעגל בתיאומים סבירים (ראו: דב"ע מד/0-130 המוסד לביטוח לאומי
- גולדפרב, פד"ע טז 310, דב"ע מט/151-04 המוסד לביטוח לאומי
- סורסקי, פד"ע כא 130, דב"ע נא/88-0 מירב - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם) וכן עב"ל 127/99 עזבון גויטע ז"ל - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם)).

בתיק זה היה צורך בלימוד הנושא, ולא התקיים כל דיון בנוכחותו של ב"כ התובע. עם זאת, ב"כ התובע הגיש טיעונים משלימים מטעמו, שיש לראותם (מבחינת התעריף), כסיכומים בכתב.

בהתחשב בכך ובכפל התעריף שנקבע בתוספת השניה לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973, על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,250 ₪, בתוספת מע"מ, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/03, אם לא ישולמו קודם לכן.


ניתן היום, ג' באדר א' תשס"ג (5 בפברואר 2003), בהעדר הצדדים.
חיים ארמון
- שופט










בל בית דין אזורי לעבודה 1550/01 פארס שרארה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/02/2003)