פסקי דין על גזית אורי | פסקי דין על גזית כרמית | פסקי דין על נטו מלינדה סחר בע"מ

620/07 תק     12/06/2008




תק 620/07 גזית אורי, גזית כרמית נ' נטו מלינדה סחר בע"מ




בעניין:

6



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות אשדוד
תק 000620/07


בפני
:
כב' השופט גיל דניאל
תאריך:
12/06/2008




בעניין:
1.
גזית אורי
2.
גזית כרמית
התובעים






נ
ג
ד


נטו מלינדה סחר בע"מ


הנתבעת






פסק דין

בכתב התביעה טוען התובע, כי ביום 27.10.06 רכש מוצרי בשר טרי בסניף סופרמרקט של אחת הרשתות (להלן – סניף הסופרמרקט), אשר התבררו, לטענתו, כמקולקלים.

התובע טוען כי מיד לאחר רכישת הבשר, אוחסן הבשר בהקפאה בביתו וכי סמוך לאחר מועד הרכישה בושל הבשר ונאכל על ידי בני משפחתו. לטענת התובע בכתב התביעה, מיד לאחר אכילת הבשר, הוא ובני משפחתו החלו לחוש בכאבי בטן עזים המלווים בשלשולים, הקאות וחולשה כללית. לאחר בדיקה רפואית התברר כי התובע ובני משפחתו לקו בהרעלת קיבה וזאת עקב אכילת בשר מקולקל.

לפיכך, פנה התובע ביום 1.11.06 לסניף הסופרמרקט בו נרכש הבשר וקיבל זיכוי של סניף הסופרמרקט בסכום התשלום עבור מוצרי הבשר שנרכשו על ידו ביום 27.10.06, על סך של 134 ₪.

התובע הגיש תביעה נגד החברה בעלת רשת הסניפים בהם נכלל סניף הסופרמרקט בו רכש את מוצרי הבשר ודורש לקבל פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, כאב וסבל ועוגמת נפש שנגרמו לו ולבני משפחתו כתוצאה מאכילת הבשר המקולקל.

הנתבעת המקורית הודיעה, כי מחלקת הבשר בסניף מופעלת בזכיינות על ידי הנתבעת. לבקשת הנתבעת המקורית ובהסכמת התובע, תוקן כתב התביעה, באופן בו התביעה היא נגד הנתבעת.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען, כי בניגוד לנטען בכתב התביעה הזיכוי התקבל עבור טענת הלקוח שמדובר בבשר מקולקל ולא בגין רכישת בשר מקולקל.

לכתב ההגנה צורף מכתב המשקף גרסת סניף הסופרמרקט והקופאית שמסרה הזיכוי לתובע, בו נטען כי התובע לא הביא את הבשר המקולקל עימו ובשיחה עם מנהל הסניף, הפנה המנהל את התובע לקופאית והורה לה לזכותו, לפנים משורת הדין. לאחר קבלת הזיכוי ביקש התובע מהקופאית לרשום על גבי הזיכוי "עבור בשר מקולקל", וזו נעתרה לבקשתו.

כן טוענת הנתבעת כי הינה חברה הפועלת שנים רבות ונמנית עם חמש חברות המזון הגדולות בישראל וכי לא היו כל תלונות נוספות לסניף או לנקודות מכירה אחרות בכל רחבי הארץ.

כן טוענת, כי סביר יותר להניח כי נוצר כשל בשרשרת הקירור בשלב שבין רכישת הבשר ועד להבאתו לבית התובע, שכן לנתבעת משאיות הובלה בקירור בעלות יחידות קירור חדישות ומקררי תצוגה ומכירה משוכללים ומודרניים.

בדיון שנערך בפני
העיד התובע, כי לאחר שהוא, אשתו ושני ילדיו אכלו מהבשר, הם סבלו מהרעלת קיבה כבר באותו הערב וחשו ברע במשך שבוע ימים.

לעדותו, ערך את הקניות יחד עם אשתו אשר בחרה את הבשר. לאחר הרכישה העביר את הבשר לתא ההקפאה. כן העיד כי הגיע לסניף עם הבשר הטחון שנשאר והשחיר, אולם סירבו לקבל את הבשר ונאמר לו לזרוק את הכל וכי מעולם לא אירע לו מקרה מסוג זה.

במהלך הדיון צורפה אשת התובע כתובעת נוספת לתביעה הואיל ומלכתחילה התביעה התייחסה לתובע ולבני משפחתו, לרבות האשה. לעדותה של התובעת, עת בישלה את הבשר לא הבחינה בכך שהוא מקולקל.

התובע העיד, כי לאחר שחשו ברע, אשתו בדקה במקפיא המקרר, הוציאה את השאריות ואז ראו שהבשר שחור.

נציג הנתבעת ציין, כי בכתב התביעה נטען שהתובע בישל את הבשר ואילו בעדותו של התובע עלה, שאשתו בשלה את הבשר. מדובר בפרט לא מהותי, ולא מצאתי שיש בו לפגום באמינות עדותם של התובע ושל אשתו.

נציג הנתבעת טען, כי על התובע להוכיח כי הבשר מקולקל וכי היה עליו להביא את הבשר המקולקל בכדי שהם ישלחו לבדיקת מעבדה. כן לטענתו, לו התובע היה פונה מראש בדרישה לפיצוי ולא לזיכוי, הרי שהיו מטפלים בכך באופן שונה ודורשים הוכחה.

אחראית משמרת בסניף הסופרמרקט העידה, כי לאחר שהתובע ניגש למנהל הסניף החליט זה לזכותו עבור המוצרים שקנה וכי לאחר שקיבל את הזיכוי ביקש ממנה התובע כי תרשום עבורו על גבי הזיכוי כי הבשר מקולקל וזאת בכדי שאשתו תדע עבור מה ניתן לו הזיכוי.

התובע טען, מנגד, כי הביא את הבשר, אך בסניף הסופרמרקט לא רצו לקבלו. הוא אינו זוכר אם היתה זו הקופאית או מישהו אחר בסניף, אך זכור לו שלא רצו לקבל את הבשר. עוד הוסיף, כי לא רצו לקבל שכן אמרו שזה יסריח. בהמשך עדותו ציין, כי הגיע עם הבשר הטחון השחור.

התובע הוסיף וציין, כי באותו מועד עוד סבלו בני המשפחה משלשולים והקאות והוא אמר שיש בכוונתו לתבוע אותם. העדה, מנהלת המשמרת בסניף הסופרמרקט, הכחישה כי התובע אמר לה זאת.

בתום הדיון אפשרתי לתובע להגיש תיעוד רפואי נוסף לעניין תלונתו ותלונת משפחתו, אצל רופאת המשפחה וזאת מעבר לאישורי המחלה שצורפו לכתב התביעה.

התובעים אכן הגישו אישורים רפואיים נוספים הנוגעים להם. התובעים ציינו כי יש בידיהם גם אישורים רפואיים הנוגעים לבת ולבן, אך הואיל ואלו אינם צד להליך (כאמור, לדיון התייצבה האשה, שצורפה כתובעת, בעוד שהבן והבת, שהינם בגירים, לא צורפו) הם שומרים על זכותם להגיש תביעה בנפרד.

המסמכים האמורים הועברו לתגובת הנתבעת אשר טענה בתגובתה כי מדובר באותם אישורים אשר היו קיימים כבר בתיק ולעמדתה אין די בהם כדי להוכיח את התביעה. כמו כן, הנתבעת טענה בתגובתה כי מתרשומת פנימית שערכה לאחר תחקיר האירוע, עולה כי התובע לא הביא עימו את מוצרי הבשר וזאת בניגוד לעדותו בבית המשפט.

הנתבעת הוסיפה וציינה בתגובתה, כי הרשת בעלת סניף הסופרמרקט התייחסה בחומרה למקרה, כאשר התובע הגיע ללא המוצרים וחרף הנהלים הפנימיים, קיבל זיכוי שעל גביו אף נרשמה הערה (כאמור, לשון ההערה היתה: "עבור בשר מקולקל").

המחלוקת בענייננו נעוצה בשאלה האם איזה ממוצרי הבשר שנרכשו בסניף הסופרמרקט, בו הנתבעת היא הזכיינית למכירת מוצרי הבשר, היה מקולקל. בין היתר, יש לבחון, האם מדובר בבשר מקולקל ואם כן, האם הקלקול בבשר נגרם בשל תנאים הקשורים לייצורו והחזקתו עד למועד מכירתו של הבשר או בשל תנאים לאחר המכירה, שעה שהיה בחזקתו של התובע.

על רקע עדותה של אחראית המשמרת בסניף הסופרמרקט, לא ניתן לראות במתן הזיכוי, עליו נרשם "עבור בשר מקולקל", כהודאת בעל דין לעניין אחריות הנתבעת. לפיכך, יש לבחון את מכלול העדויות והמסמכים שהוגשו (כאשר גם נסיבות התלונה ומתן הזיכוי מהוות חלק מהעובדות אותן יש לבחון), לצורך הכרעה בשאלת אחריות הנתבעת.

לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

לנוכח התרשמותי מעדותם של התובעים וכן על רקע המסמכים הרפואיים שהגישו, מצאתי לנכון לקבל את עדותם של התובעים, לגבי נסיבות אכילתו של הבשר והשפעותיו עליהם ועל בנם ובתם.

מהעדויות עלה, כי חשו ברע וסבלו מכאבי בטן המלווים בשלשולים, כתוצאה מאכילת בשר שנרכש בסניף בו הנתבעת משווקת את הבשר.

כאמור, התובעים העידו כי כל בני המשפחה אכלו מהבשר ובהמשך לכך, כולם סבלו מקלקול קיבה. כמו כן, בחינה מדוקדקת יותר שנעשתה על ידיהם של הבשר הטחון העלתה כי צבעו שחור.

ממצאי בדיקות שנערכו לתובעים ביום 30.10.06 אצל רופאת המשפחה העלו, בין השאר, בטן רכה ולתובע אף נרשם טיפול תרופתי.
במסמכים הרפואיים שהוגשו נרשם, במסגרת סיבת הפניה, "לפני כמה ימים קנו בשר בחנות זול פו. מאתמול שלשולים, בחילות, הקאות, שלשולים".

לכל בני המשפחה ניתנו אישורי מחלה לפיהם אינם מסוגלים לעבוד בימים 29.10.06 – 31.10.06, ולחלק מבני המשפחה ניתן
אישור מחלה נוסף בו נרשם כי לא היו מסוגלים לעבוד גם בימים
1.11.06 – 5.11.06 וזאת בשל
diarrhea

או
gastroenteritis infectious presumed
.

אין מחלוקת, כי ביום 1.11.06 התובע פנה לסניף הסופרמרקט והתלונן כי הבשר שנרכש בסניף, היה המקולקל. כך גם אין מחלוקת, כי לתובע ניתנה תעודת זיכוי בגין מוצרי הבשר שנרכשו על ידיו בסניף.

באשר לטענה שהעלתה הנתבעת לגבי התנהלותם של התובעים בשלב שבין רכישת הבשר ועד להבאתו לבית התובעים, התובעים העידו, כי הם שמרו את הבשר בקירור ועשו בו שימוש רגיל.

שוכנעתי, אפוא, כי התובעים הרימו הנטל המוטל עליהם להוכיח שסבלו משלשולים והקאות כתוצאה מאכילת הבשר ששווק על ידי הנתבעת וכן כי שמרו על הבשר ועשו בו שימוש רגיל, לאחר רכישתו.

מנגד, הנתבעת לא הביאה ראייה כלשהי לעניין אופן שמירת הבשר אצלה. הטענה הכללית לפיה נמכר בשר בכמות גדולה ללא תלונות אינה מספקת. ליקוי בבשר יכול להיגרם מסיבות רבות, ואף אפשר ויהיה נקודתי.

הנתבעת טוענת כי התובע לא הביא את הבשר המקולקל ולא יכלה לבדוק את הבשר. התובע טען, מנגד, כי הביא עימו את הבשר, בעת שהגיע לסניף על מנת להתלונן ובמועד בו קיבל הזיכוי עליו נרשם "עבור בשר מקולקל". גם מבלי להכריע במחלוקת זו, הרי שבכל מקרה, אף אם התובע לא הביא עימו את שארית הבשר, לנוכח תלונתו של התובע, כי רכש בשר מקולקל, היתה הנתבעת חייבת לבדוק תלונה זו, לרבות בדיקה של שאריות הבשר המקולקל.

בין אם התובע הביא עימו שארית הבשר המקולקל ובין אם לאו, אם אומנם היה נדרש על ידי הנתבעת, או מי מטעמה, להביאו, אכן היה עושה כן, והנתבעת היתה בודקת שארית הבשר.

אין מחלוקת לגבי חשיבות הבדיקה האמורה של שארית הבשר, אשר לגביו הוגשה התלונה כי היה מקולקל בעת מכירתו. כל זאת מעבר לצורך בבדיקת עניינו של התובע.

כמפורט לעיל, מתחקיר האירוע שנערך ברשת בעלת סניף הסופרמרקט, אותו הגישה הנתבעת בתגובתה להצגת המסמכים הנוספים על ידי התובע, עולה, כי נציג הסניף העניק זיכוי לתובע ללא העברת המידע לנתבעת וממילא ללא העברת הבשר המקולקל וללא דרישה לקבלתו. אם הנתבעת סבורה, כי מחדליהם של עובדי ומנהלי סניף הסופרמרקט גרמו לה לנזק, כגון לנזק ראייתי בכל הנוגע לטיפול בתלונתו ובתביעתו של התובע, באפשרותה היה לשלוח הודעה לצד שלישי נגד הסניף. הנתבעת לא עשתה כן.

אין להטיל על התובע את תוצאות מחדליהם הנטענים של עובדי ומנהלי סניף הסופרמרקט בכל הנוגע לטיפול בתלונתו. עניין זה שמור ליחסים שבין הנתבעת לרשת בעלת סניף הסופרמרקט.

לאור כל האמור לעיל, על רקע מאזן ההסתברות, יש לקבוע כי הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים, כתוצאה מאכילת הבשר שהיא שיווקה.

באשר לנזקים שנגרמו לתובעים, התובעים כללו בתביעתם דרישה לפיצוי בגין אבדן ימי עבודה, כאב וסבל וכן עוגמת נפש.

לעניין אובדן ימי עבודה, אף אם הוצגו אישורי מחלה, לפיהם התובעים לא היו מסוגלים לעבוד במועדים שנרשמו באישורים, עדיין אין בכך די להוכחת הפסד כספי בגין אובדן ימי עבודה. כך לדוגמא, לא הוצגו תלושי משכורת או מסמכים לגבי הכנסות התובעים, מהם ניתן היה ללמוד, כמה ימים בפועל לא עבדו והאם אכן סבלו מהפסד כספי בגין ימי המחלה שנרשמו להם.

התובעים זכאים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש וסבל. יש לאמוד את גובה הפיצוי על רקע העדויות בהקשר האמור, המסמכים הרפואיים שהוגשו וכן נסיבותיו הכלליות של המקרה. פיצוי כאמור יש לקבוע בדרך של אומדנא. מצאתי לנכון להעריך ולהעמיד את הפיצוי שייפסק לטובת כל אחד מהתובעים, על סך של
1,800 ₪.

לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הבאים, וזאת תוך 30 יום:

סך של 1,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, יום 11.7.07, ועד ליום התשלום בפועל.

סך של 350 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ט' בסיון, תשס"ח (12 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית משפט מחוזי באר-שבע.


גיל דניאל
- שופט

000620/07תק 339







תק בית משפט לתביעות קטנות 620/07 גזית אורי, גזית כרמית נ' נטו מלינדה סחר בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/06/2008)