פסקי דין על איוון סטרוב |

508/08 עפ     14/05/2008




עפ 508/08 איוון סטרוב נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 508/08

בפני
:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
איוון סטרוב



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת.פ. 8286/06, מיום 23.12.07, שניתן על ידי כבוד השופט יורם צלקובניק

תאריך הישיבה:
ז' באייר התשס"ח
(12.05.08)

בשם המערער:
עו"ד ויצמן אליהו
בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:
עו"ד אוהד גורדון
גב' ברכה וייס

פסק-דין

השופט א' א' לוי
:

בתאריך 15.9.06, בשעת לילה מאוחרת, הלכו המערער ואחר בעקבות קטין (יליד חודש ספטמבר 1991), ובשלב מסוים תקפו אותו, הלמו בפני
ו עם אגרופיהם, נטלו ממנו 50 ש"ח, ואיימו עליו עם סכין תוך דרישה שימסור להם כסף נוסף. המערער ושותפו הרפו מקורבנם רק כאשר הבחינו בהולכי רגל קרבים לזירת האירוע.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך דן אותו בית המשפט המחוזי לתשעה חודשי מאסר, 11 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח. בערעור שבפני
נו, המופנה כנגד העונש, נטען כי המערער חטא בכישלון חד פעמי שלא קדמו לו מחשבה ותכנון, ואשר נגרם כתוצאה מלגימתם של משקאות משכרים. כן נטען, כי מדובר בצעיר נורמטיבי, אשר חטא לראשונה בפלילים, וששרות המבחן המליץ להסתפק בעניינו בעבודות שרות אשר ילוו בפיקוח של שרות המבחן במשך שנה.

נימוקים אלה שימשו את המערער גם בערכאה קמא, ובית המשפט המחוזי התייחס אליהם בגזר דינו. מנגד, נדמה כי לא יימצא חולק על כך שהמערער חטא בעבירה חמורה ביותר, שקורבנה היה נער צעיר ש"חטאו" היחיד התבטא בכך שבשעת לילה התהלך באזור מגוריו, עד שנקלע לדרכם של המערער ושותפו. לפתע, הוא מצא את עצמו נתון לחסדיהם של תוקפיו, ואלה הפליאו בו את מכותיהם עד שבסופו של האירוע נדרש היה לפנותו לבית חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי. יתרה מכך, המערער ושותפו לא הסתפקו בסכום אותו נטלו מהמתלונן, ואיימו עליו בסכין תוך דרישה לקבלת סכום נוסף, ומותר לתהות כיצד היה מסתיים אירוע זה לולא התקרבו אותם הולכי רגל לזירה.

אכן, מאסרו של אדם צעיר עלול להיות כרוך בנזק. אולם, לעתים אין מנוס מכך, הואיל ולא רק עניינו של הנאשם המסוים עומד בפני
בית המשפט, אלא גם השלכות הענישה על הרבים. למרבה הצער, מעשי שוד מסוג זה שוב אינם נדירים במקומותינו, ועל פי רוב הקורבנות הם אנשים חלשים או חסרי ישע. על אלה האחרונים מצווה בית המשפט להגן, ומטרה זו תושג גם על ידי הכבדת היד על מבצעיהן של העבירות. אכן, המערער עשה כברת דרך חיובית מאז האירוע, ואני מקווה שיתמיד בכך הואיל וכל חייו עוד לפניו. אולם, עניין אחרון זה כמו השיקולים האחרים הדרושים לעניין העונש, נבחנו על ידי השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, ולהשקפתי, התוצאה אליה הגיע הנה מאוזנת וראויה. אינני סבור כי הוכחה בפני
נו עילה להוסיף ולהקל עם המערער, בפרט נוכח העובדה שאין זו התנסותו הראשונה בפלילים (הוא נמצא מבצע עבירה של החזקת סכין שלא כדין בחודש פברואר 2005).

לפיכך, ואם דעתי היתה נשמעת, הייתי דוחה את הערעור.


ש ו פ ט
השופט א' רובינשטיין
:

א. לאחר עיון, ולא בלי התלבטות, אציע לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שישא המערער על שישה חודשים, שתיבדק אפשרות לרצותם בעבודות שירות. תקופת המאסר הכוללת תישאר בעינה – 20 חודש – ויתרתה, 14 חודש, יהיו מאסר על תנאי. הפיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח יישאר אף הוא בעינו. כן יוטל על המערער פיקוח שירות המבחן למשך שמונה עשר חודש מהיום.

ב. אלה בתמצית הנימוקים לאמור: אכן, צודק חברי השופט לוי, וכמותו בית המשפט קמא, באשר לצורך בהרתעת הרבים בכגון דא על-ידי ענישה מחמירה. למדיניות שיפוטית זו טעמים טובים, הנעוצים בריבוין של תופעות האלימות והצורך להיאבק בהן. ואולם, בגדרי הענישה האינדיבידואלית, ובמיוחד כשהמדובר בצעירים ללא עבר פלילי ממשי, ובהתחשב כמובן גם בנסיבות העבירה, יש מקום במקרים מסוימים בגדרי השקלול, כי שיקולי השיקום יכריעו את הכף. אין לגזור מכך שינוי מגמה או התרופפות המדיניות המחמירה בנושאי אלימות.

ג. (1) המערער – בן 18 ו-10 חודשים בעת המעשה, בספטמבר 2006 – וחברו עלום השם (כפי שציין בית המשפט קמא, המערער כנראה לא טרח יתר על המידה לשתף את החוקרים בזהותו) פגעו, בעת שכרות במתלונן בן 15, תוך הכאתו באגרופים בפני
ו וגרימת שטפי דם (המטומות) ושוד של 50 ש"ח. לעניין העונש הוגשה תעודה רפואית הנוגעת למתלונן, המתארת את ההמטומות; הוא מסר בבית החולים כי שתה אלכוהול טרם האירוע ולאחריו איבד הכרתו. למרבה המזל לא היו שברים, והמתלונן שוחרר לביתו תוך מעקב.

(2) מספר ניכר של תסקירי שירות המבחן הוגש בעניינו של המערער, בעיקר לבית המשפט קמא וכן לבית משפט זה. המערער עלה מרוסיה עם אמו בהיותו כבן 14, וסיים 12 שנות לימוד וגם השתלב בקורס קדם צבאי, וכן עבד במפעל "אינטל" באמצעות חברה קבלנית. הוריו התגרשו בהיותו בן 7, ולאחר מכן קיים המערער רק קשר רופף עם אביו. שירות המבחן התרשם ממצוקה כלכלית של המשפחה. המערער הביע צער על העבירה בפני
שירות המבחן; גם בבית המשפט קמא אמר (בישיבת 23.12.07 עמ' 8) "אני מצטער על מה שעשיתי, הבנתי את הטעות שלי. אין לי הסבר על מה שעשיתי. זה קרה פתאום. הייתי שיכור. אני הבנתי את הטעות שלי ואני מצטער על זה". שירות המבחן, שתחילה התרשם כי אין למערער די נכונות לטיפול, הציע לשלבו בסדנה לעניין התמודדות עם מצבי כעס; ואכן השתלב המערער בקבוצה טיפולית שנמשכה 4.5 חודשים, והשתתף בכל שישה עשר מפגשיה. שירות המבחן התרשם כי הטיפול הקבוצתי הועיל, וגם סייע למערער להתמודד עם מעצר בית ממושך באיזוק אלקטרוני. לדעת השירות "לא מדובר באדם עם דפוסי חשיבה עברייניים, אלא בבחור בתקופת התבגרות מאוחרת שנטה לאימפולסיביות ללא הבנת המחירים שמתלוים לכך". על כן המליץ השירות על הימנעות ממאסר בפועל ועל הטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, וכן מאסר מותנה ופיקוח. בתסקיר העדכני מיום 7.5.08 שהוגש לנו נאמר, כי התחזקה התרשמותו של שירות המבחן שהמערער הפיק תועלת מהקשר הטיפולי הממושך שעבר, ובוחר כיום דרכים נורמטיביות, וזאת לאחר שהפנים נורמות שאינן אלימות. נאמר אף, כי המערער מתמודד עם חובות כספיים וגם תומך כלכלית באמו.

(3) אכן, המערער כשל גם בעבר – פברואר 2005, בעודו קטין – בעבירה של החזקת סכין שלא כדין; הוא לא הורשע והוטלו עליו קנס והתחייבות להימנע מעבירה. ואולם, הוא לא הובא לדין עד הנה בעבירות של אלימות, ועל כן אין עברו מכביד. הוא גם טעם טעמם של מעצר בן למעלה מחודש ומעצר בית ממושך. מאז העבירה בתיק דנא לא כשל. אמנם, לעתים אין מנוס מכליאתו של עבריין, ובהכרח ישנה פעם ראשונה, המביאה אדם למגע עם החברה העבריינית שבבית הסוהר. אך במכלול הנסיבות כאן נראה לנכון, נוכח תסקירי שירות המבחן, ההתקדמות שהושגה והבעת החרטה, ליתן למערער סיכוי, ולא להעמידו בניסיון של שהות בחברה כזאת על השפעתה האפשרית. על כן מוצע לקבל את הערעור כאמור מעלה, והמערער יתן אל ליבו כי הזדמנות כזאת אינה בהכרח חוזרת. יש לקוות כי המתלונן אף הוא יבין מדוע הוחלט כך.

ד. (1) מוצע איפוא, כאמור, כי תקופת המאסר הכוללת – עשרים חודש – תישאר בעינה, אך מתוכה ירוצו בפועל, תוך אפשרות לעבודות שירות, שישה חודשים, והיתרה מותנית לשלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת פשע. אציע שלא לנכות את תקופת המעצר מעבודות השירות. הפיצוי שהוטל - 5,000 ₪ - יעמוד בעינו, וכאמור יעמוד המערער בפיקוח שירות המבחן למשך שמונה עשר חודש.

(2) אם תתקבל דעתי, תוגש תוך 30 יום חוות דעת הממונה על עבודות שירות, כך שניתן יהא להשלים את פסק דיננו. הערבויות וצו עיכוב היציאה יעמדו בעינם.

ש ו פ ט
השופט א' גרוניס
:

אני מצרף דעתי לדעתו של חברי השופט א' רובינשטיין
.

ש ו פ ט
הוחלט, ברוב דעות, כאמור בחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין
.

ניתן היום, ט' באייר התשס"ח (14.05.08).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט








עפ בית המשפט העליון 508/08 איוון סטרוב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/05/2008)