פסקי דין על אליעזר גרוס | פסקי דין על עיריית נצרת עלית | פסקי דין על מנחם אריאב ראש עיריית נצרת עילית | פסקי דין על ניבה פורן ראש המינהל העירוני ואח' |

1071/06 בשא     19/01/2006




בשא 1071/06 אליעזר גרוס נ' עיריית נצרת עלית, מנחם אריאב ראש עיריית נצרת עילית, ניבה פורן ראש המינהל העירוני ואח'




בעניין:

1




בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בשא001071/06

בתיק עיקרי: עב
002510/05



כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר יוסף לוי
נציג ציבור (מעבידים): מר דני מיבר

בפני
:


אליעזר גרוס

בעניין
:

המבקש/התובע
ביטון חובב

ע"י ב"כ עוה"ד




- נגד -




1.
עיריית נצרת עלית

2.
מנחם אריאב – ראש עיריית נצרת עילית
3.
ניבה פורן – ראש המינהל העירוני
4.
ועדת הפיטורים בעיריית נצרת עילית


המשיבים/הנתבעים
דן לפידור

ע"י ב"כ עוה"ד


החלטה

1.

לפנינו בקשה למתן צווים זמניים, אשר הוגשה ביום 15/1/06 (להלן:"הבקשה") ואשר במסגרתה התבקשו הסעדים הבאים:

א.

לאסור על משיבה מס' 1 מלפטר את המבקש ו/או מלהעבירו מתפקידו לרבות צו שיימנע את כינוס ועדת הפיטורים שאמורה להתכנס ולדון בפיטורי המבקש.

ב.

לאסור על המשיבים לרבות על מליאת המועצה (אשר לה הסמכות מכח סעיף 7 להסכם העסקתו של המבקש) לדון בפיטורי המבקש ו/או בהעברתו מתפקידו.

ג.

לאסור על המשיבים מלנקוט כל פעולה שעניינה, פגיעה בסמכויותיו של המבקש, לרבות הצרת צעדיו, התנכלות לרבות עקיפת סמכויותיו.

ד.

לאסור על המשיבים מלהעביר את המבקש מתפקידו לתפקיד אחר אצל משיבה מס' 1 וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית (עב 2510/05, אשר הוגשה ביום 27/12/05).

ה.

לאסור על המשיבים למנות אדם או גוף, למטרת העברת סמכויותיו ותפקידו של המבקש אל אותו אדם או גוף.

ו.

לקבוע כי אם תדון ועדת הפיטורים לפני הדיון בבקשה הרי שאין תוקף משפטי להחלטתה.


2.

בנוסף לצווים הנ"ל ביקש המבקש, במסגרת בקשתו כי בית הדין יתן צו עשה זמני, אשר יורה לצדדים לפעול כדלקמן:

א.

להשיב למבקש את כל הסמכויות שנשללו ממנו עקב הגשת התביעה ו/או נקיטת ההליכים המשפטיים נגד המשיבים.

ב.

להעמיד לרשותו של המבקש מקום חנייה חלופי בחניית בכירי המשיבה מס' 1, כפי שהיה לו עד ליום 27/12/05.

ג.

להורות למשיבה מס' 1 ו/או למי מטעמה לשתף את המבקש בכל האירועים בהם לוקחת חלק משיבה מס' 1.

ד.

להחזיר למבקש סמכויותיו להעביר פרסומים ועידכונים שוטפים לתקשורת, סמכויות אשר היו בידיו של המבקש ונשללו ממנו על ידי המשיבים, בהמשך להליכים המשפטיים אשר נקט בהם.

3.

למען הסדר הטוב נציין כי בקשתו הנוכחית של המבקש הינה בקשה שניה שהגיש.
בקשתו הראשונה של המבקש הוגשה ביום 27/12/05, במסגרת תיק בש"א 2743/05 (להלן:"הבקשה הראשונה").

במעמד הדיון שהתקיים בבקשה הראשונה, בפני
מותב בראשותו של כבוד השופט הראשי – השופט ח. סומך, התברר כי, באותו מועד, עדיין לא החלה משיבה מס' 1 בהליכים לפיטורי המבקש, ובכל מקרה בקשתו הראשונה של המבקש נדחתה וזאת בהתאם לאמור בהחלטה שניתנה ביום 28/12/05 (להלן:"ההחלטה").

4.

במסגרת הדיון בבקשה שלפנינו, טענו ב"כ הצדדים, בהרחבה את טענותיהם.
בסופו של דבר והגם שב"כ המבקש הדגיש כי הוא מבקש שבית הדין יעניק למבקש את מלוא הסעדים המפורטים בבקשתו, הגיעו הצדדים להסכמה, כמפורט להלן:
"אנו מסכימים שהמחלוקת בה יש לדון בשעה זו היא סמכותה של ועדת הפיטורים לדון בפיטורי המבקש ואנו מסכימים שבית הדין יכריע בסוגיה זו על סמך כל החומר המצוי בתיק לרבות טיעונינו כאן היום"
(עמ' 8 שורות 19-17 לפרוטוקול).


5.

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק לרבות בתגובה שהוגשה, מטעם המשיבים ביום הדיון (להלן:"התגובה") וכן לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, ניתן לקבוע כי המחלוקת המשפטית שבין הצדדים הינה האם ועדת פיטורים מוסמכת לדון בפיטורי המבקש (כטענת המשיבים) או שרק המועצה/המליאה היא שרשאית לדון בפיטורי המבקש (כטענת האחרון).
למעשה פתרון מחלוקת זו יקבע מהו המנגנון שרשאי לדון בפיטורי המבקש.

במאמר מוסגר נציין כי לדעתנו לא ניתן לקבל טענה או צִלה של טענה לפיה המבקש חסין מפיטורים ולמעשה ניתן היה להבין את חששה של משיבה מס' 1 להסכים כי המליאה היא שתדון בפיטורי המבקש, שמא לאחר מכן יטען המבקש שמאחר ואין למליאה סמכות לדון בפיטוריו הרי שגם להחלטתה אין כל נפקות – חשש זה כבר איננו קיים לנוכח הצהרת ב"כ המבקש:

"אנחנו הסכמנו שהסמכות היחידה לדון בפיטורים היא של המועצה"
(עמ' 4 שורה 9 לפרוטוקול).

וכן:

"..ועל כן הדרך היחידה לדון בפיטוריו של המבקש, ככל שיבחרו לדון, היא על ידי מליאת המועצה"
(עמ' 4 שורות 23-22 לפרוטוקול).

6.
חוזה ההעסקה של המבקש ובחינתו

א.

הצדדים אינם חלוקים בדבר קיומו של חוזה העסקה בין המבקש לבין משיבה מס' 1, חוזה אשר נחתם ביום 30/4/96 (להלן:"החוזה").

ב.

מפאת חשיבותו של סעיף 7 לחוזה, שכותרתו "תוקף החוזה והודעה מוקדמת", ליישוב המחלוקת שלפנינו, נביא אותו כלשונו:


"7
א.
תוקף חוזה זה הוא החל מיום 1/2/96.
ב.
לא יפוטר העובד אלא על פי החלטת מועצת הרשות המקומית ובהתאם לאמור בסעיף 171 לפקודת העיריות/בסעיף 144 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א – 1950.
ג.
החלטת המועצה בדבר פיטורי העובד תתקבל בישיבת מועצת הרשות המקומית, ולאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה, וניתנה לעובד הזדמנות להשמיע לפני המועצה את טענותיו בענין הפיטורים.
ד.
והיה והחליטה הרשות על הפסקת עבודת העובד כדובר, ינוהל מו"מ עם ועד העובדים על מציאת תפקיד חילופי הולם לעובד במסגרת הרשות. באם לא ימלא תפקיד חילופי הולם לדובר, תופסק עבודתו בכפוף לסעיף 7ה
ה.
החליטה מועצת הרשות בדבר פיטורי העובד, ולא נמצא לו תפקיד חילופי בכפוף לסעיף 7ד. תינתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום. אם העובד יכהן בתפקיד מעל לשנה יהיה זכאי בעת הפסקת עבודתו לתקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים
ו.
האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ה) אינו בא לגרוע מסמכותו של בית הדין למשמעת לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח – 1978, לפסוק בדבר פיטורין של העובד בשל עבירת משמעת כמשמעותה בחוק.
ז.
העובד יהיה רשאי להפסק את עבודתו.....

ג.

המשיבים טוענים כי סעיף 7 להסכם ההעסקה הפנה לסעיף 171 לפקודת העיריות ולסעיף 144 לצו המועצות המקומיות ולכן מרגע שאחד מסעיפים אלו שונה במהלך השנים, יש להחיל את השינוי גם על המבקש.
לטענת המשיבים כיום, בעקבות תיקון 31 לחוק יסודות התקציב, תוקן סעיף 171א. לפקודת העיריות – הדן בפיטורי עובדים אחרים (כלומר עובדים שאינם בכירים ובלשון ב"כ המשיבים "עובדים שאינם עובדים סטטוטוריים") וקבע למעשה כי הגורם המוסמך לפטר אותם עובדים הוא ועדת פיטורים שחבריה הם: גזבר המועצה, המנהל הכללי של המועצה ובאין מנהל כללי – מנהל כח האדם במועצה והיועץ המשפטי של המועצה.

לנוכח שינוי זה טוענים המשיבים שהגורם הבלעדי המוסמך לדון בפיטורי המבקש הוא ועדת הפיטורים.



בבסיס טענות המשיבים נמצאת הטענה כי "לא יהיה חולק כי המבקש לא נמנה עם העובדים המפורטים בסעיף 171 בפקודת העיריות" (סעיף 9 לתגובת המשיבים).
המשיבים טוענים כי בעבר, עת נחתם החוזה, לא היתה מניעה שהמועצה תפטר עובדים שאינם בכירים, דבר שהשתנה מאז התיקון בשנת 2004.

בא כוחם המלומד של המשיבים הסביר כי הרציונל שעמד בבסיס התיקון לחוק היה שועדה מקצועית ולא פוליטיקאים יפטרו את העובדים, כלומר זאת כדי להגן על העובדים, וכדי למנוע מצב שתמונה ועדה שמורכבת מאנשים שרוצים בפיטורי אותו עובד (עמ' 5 שורות 25-23 לפרוטוקול).

במאמר מוסגר יצויין, כי מב"כ המלומד של המבקש התרשמנו כי המבקש חושש דוקא שאותה ועדה מקצועית, היא ועדת הפיטורים, לא תוכל לדון בעניינו בלא פניות וזאת בגלל מעורבותם של חבריה ו/או רוב חבריה בהשתלשלות העניינים האחרונה.

בסעיף 10 לתגובת המשיבים הם ציטטו דברים שנקבעו בבש"א (חי) 3899/05 איבתסאם ואח'
נ. מועצה מקומית אעבלין (החלטה מיום 1/12/05). בין הדברים שצוטטו היה גם ציטוט מדברי ההסבר לתיקון, כמפורט להלן:
"חלק אינטגרלי וחיוני מתוכנית ההבראה כולל גם צמצום מצבת כח האדם ברשות המקומית וזאת באמצעות פטורי עובדים. כיום, לפי סעיף 171א לפקודת העיריות, ניתן לפטר עובדי עיריה שאינם עובדים בכירים, בין השאר, לאחר שניתן לכך אישור מועצת הרשות המקומית או ועדה שמועצת הרשות מינתה לכך.
מוצע לתקן את סעיף 171א, ולקבוע כי במקום אישור מועצת הרשות המקומית או הועדה כאמור, תמונה ועדה מקצועית שתחליט על פיטורי העובדים, מתוך ראיה כוללת של צורכי הרשות המקומית. חברי הועדה יהיו......"

מהאמור לעיל עולה כי מה שעמד בבסיס התיקון היה הרצון להקל, לפחות במידה מסויימת, על המועצות המקומיות, עת ירצו לצמצם את מצבת כח האדם שברשותן, כשברקע נמצא הצורך בהבראת הרשויות.


ניתן להסכים שהליך פיטורים כפי שסוכם עם המבקש, במסגרת הסכם העסקתו, הינו מורכב יותר ממה שקבע החוק, עת תוקן, לגבי עובדים שאינם בכירים.

ד.
האם נמנה המבקש על העובדים המפורטים בסעיף 171 לפקודת העיריות ו/או בסעיף 144 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א – 1950.

בנקודה זו, אנו מקבלים את עמדתם של המשיבים – אין חולק על כך שהמבקש אינו נמנה על העובדים המפורטים בסעיף 171 לפקודת העיריות (ואף לא לאלו המנוייים בסעיף 144 לצו המועצות המקומיות).
יחד עם זאת נציין, כי אין חולק על כך שגם בשנת 1996, עת נחתם החוזה, לא נמנה המבקש על העובדים המפורטים בסעיפים הנ"ל ובכל זאת בחרה משיבה מס' 1 ליתן לו יותר ממה שהחוק חייב אותה.

חשוב לציין כי העובדה שבשלב מסויים, לכאורה, (ועל סמך עיון בחומר הרב שהונח לפנינו), נעכרו היחסים שבין הצדדים, דבר שאנו מסכימים כי אם אכן התרחש הוא מהווה בעיה מאוד קשה מבחינת משיבה מס' 1 שכן אנו ערים לחשיבותה של מערכת יחסים תקינה (ואף למעלה מזה) בין האדם הממלא את תפקיד הדובר לבין המועצה/עיריה אותה הוא מדברר, לרבות העומדים בראשה, אין בה כדי להצדיק שינוי ההסכמות שהיו בין הצדדים עת נחתם החוזה.

נציין עוד כי אנו מודעים לכך שתפקידו של הדובר הינו תפקיד רגיש כשלמערכת היחסים שבין הגורמים הרלוונטיים בעירייה לבין הדובר, משקל משמעותי על האפשרות להמשך מערכת יחסי עבודה בין הצדדים.
הערה זו נועדה להבהיר מדוע ככל שהמבקש מצפה שבית הדין יעניק לו חסינות כנגד פיטורים, לא ניתן להיענות לבקשתו.

7.
הכרעה

התנאים למתן צו מניעה זמני גובשו בפסיקה. השאלה הראשונה היא "
אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית –המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה
" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) סעיפים, 462 ו – 494), כאשר בשלב מקדמי זה של הדיון יינתן משקל כבד לבחינת מאזן הנוחות, מבחן אשר כפי שהוא מיושם בבתי הדין לעבודה, אינו בא לבחון את השאלה "למי ייגרם נזק גדול יותר" אלא להבטיח שלא יווצר מצב שבו ירוקן ההליך העיקרי מתוכנו, כך שאם יזכה התובע – לא יוכל
לקצור את פרי זכייתו, ומאידך – לאפשר למעביד להמשיך את פעולתו באופן סביר (דב"ע מז/ 149-3 שקם בע"מ נ. גילה רוזין פד"ע יט 141).

בבית הדין הארצי לעבודה ובבתי המשפט הכלליים, נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני, כדלקמן:


"שלושה הם התנאים העקריים הנדרשים לשם מתן סעד זמני:


א.
על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו.
למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחת העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית בהליך

ב.
על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, היינו: האם בא
המבקש ביושר , בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין
והבקשה לוקה בשיהוי.

ג.
על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן
הצו אם לאו והשוואתם זה לזה.
(דב"ע 98/ 77-3, ג'אסר אבו עראר נ. המועצה המקומית ערערה, עבודה ארצי
לא(2), 149).


אין חולק שהענקת צו מניעה או סרוב לתיתו הם תולדה של הפעלת שיקול דעת, באשר צו מניעה זמני יינתן בדרך כלל כדי לשמר מצב קיים, אם לתביעה העיקרית סיכויים לכאורה להצלחה. יש למנוע מצב שבו ירוקן ההליך מתוכנו באופן שאם יזכה התובע, לא יוכל לממש את פסק הדין ואולם עם זאת יש למנוע מצב שבו המעביד אינו יכול להמשיך ולתפקד באופן סביר בשל יחסי העבודה שנכפו עליו כסעד זמני.
(ספרו של כבוד השופט י. לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 265 וההפניות שם).

בשלב זה ראוי לציין כי אנו ערים להצהרת גור אריה, אותה "הצהירה" משיבה מס' 1 במסגרת 28 לתגובת המשיבים.

בדרך כלל הצהרת המעביד על התחייבותו למלא אחר פסק הדין אף אם זה יכפה קיומם של יחסי עבודה היא הצהרה מספקת ועליה נאמר כי היא:


"..מאזנת את האינטרסים של הצדדים בהליך זה לתקופת הביניים עד למתן
פסק הדין הסופי בהליך העיקרי שביניהם..."



הכלל הנ"ל, איננו חל, על פי רוב, כאשר מדובר בעובד בכיר אשר החוק העניק לו הגנה מיוחדת ובלתי שגרתית מפני פיטורים או השעיה, כגון יועץ משפטי של רשות מקומית , שאז לא די בהצהרת "גור אריה", ובית הדין ייטה ליתן את הסעד המבוקש.
(ספרו של כבוד השופט י. לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 264 וההפניות שם).

נציין כי אנו משאירים בצריך עיון האם במקרה שלנו הגם שלא מדובר "בעובד בכיר" כהגדרתו היבשה, אין מקום להחיל את האומר לעיל, מתוך שהצדדים בהתנהגותם, עת חתמו על החוזה, התייחסו אל המבקש כעובד בכיר (לפחות לגבי חלק מהדברים).

בכל מקרה, יתכן וניתן היה להסתפק, במקרה שלפנינו, בהצהרת גור אריה, וזאת אם לא היתה מחלוקת בשאלת מנגנון הפיטורים שיש להפעיל, מקום שמשיבה מס' 1 מבקשת לפטר את המבקש. מכיוון שאין אלה פני הדברים, הרי שלא ניתן להסתפק בהצהרת גור אריה, שהצהירה משיבה מס' 1 ובשלה לדחות את הבקשה, על כל תתי סעיפיה.

8.
לגופו של ענין

מכיוון שאין מחלוקת שגם בעת בה נחתם חוזה ההעסקה, לא נמנה המבקש עם העובדים המפורטים בסעיפים 171 לפקודת העיריות ו-144 לצו המועצות המקומיות, שהרי גם בעבר, בסעיפים אלו פורטו העובדים הבכירים, הרי שניתן לקבוע כי אומד דעת הצדדים, עת נחתם החוזה, היה להעניק למבקש יותר ממה שהחוק מחייב ובמידה מסויימת להכפיף אותו לנוהל פיטורי העובדים הבכירים.
דבר זה אף מתיישב עם החשיבות שמייחסים המשיבים לתפקידו של הדובר (סעיפים 19-16 לתגובת המשיבים).

בהערת אגב נעיר כי העובדה שבסעיף 7 לחוזה בחרו הצדדים להרחיב ולהוסיף אף מעבר למה שנקבע בסעיפים 171 לפקודת העיריות ו-144 לצו המועצות המקומיות (ולא רק לאזכר את הסעיפים או לצטט אותם) מחזקת אף היא את מסקנתנו הסופית לפיה החוזה של המבקש הקנה לו יותר ממה שהקנה לו החוק, באופן שהדבר פועל לטובתו ועל כן ובהתאם להלכה הפסוקה, מקום שהסכם מיטיב עם העובד יש לילך בהתאם להסכם.

איננו סבורים כי העובדה שנוהל פיטורי עובדים שאינם בכירים, שונה, יש בה כדי להשפיע על חוזה העסקתו של המבקש, מקום שדבר זה לא נקבע בשום מקום בחוזה ומקום שדבר זה לא מצא ביטוי בתיקון מאוחר לחוזה.

ושוב יודגש
, העובדה שמשיבה מס' 1 בחרה להתייחס למבקש, במסגרת חוזה העסקתו, במידה מסויימת ולכל הפחות באשר להליך פיטוריו כעובד בכיר, לא יכולה להשתנות רק בשל "שינוי העיתים", הנטען על ידה.

לנוכח האמור לעיל הרינו קבועים כי המשיבים מחוייבים לנוהל פיטורי המבקש, כפי שהוא נקבע עימו בחוזה העסקתו ועל כן הרינו נעתרים לבקשה, באופן חלקי בלבד – לפיו, לו תעמוד משיבה מס' 1 על רצונה בפיטורי המבקש, עליה לפעול בהתאם למנגנון עליו סיכמה עימו במסגרת חוזה העסקתו. פועל יוצא מכך שמשיבה מס' 1 מנועה מלהפעיל את ועדת הפיטורים כדי להכריע בשאלת פיטוריו של המבקש.

נדגיש
כי גם בחינת מאזן הנוחות מוביל אותנו למסקנה שקבלת הבקשה ככל שהיא מתייחסת לגורם שרשאי להכריע בענין פיטוריו של המבקש, נוטה לטובת המבקש, שהרי אם מעוניינת המשיבה מס' 1 להמשיך בהליכי פיטורי המבקש, אין בהחלטתנו כדי למנוע זאת ממנה.
למותר לציין כי החזקה שצויינה בהחלטת ההרכב בראשותו של כבוד השופט סומך, עדיין קיימת.

9.
לסיום

לנוכח כל האמור לעיל הרינו מקבלים את הבקשה באופן חלקי בלבד וקובעים שלו תעמוד משיבה מס' 1 על רצונה בפיטורי המבקש, עליה לפעול בהתאם למנגנון עליו סיכמה עם המבקש במסגרת חוזה העסקתו. פועל יוצא מכך שמשיבה מס' 1 מנועה מלהפעיל את ועדת הפיטורים כדי להכריע בשאלת פיטוריו של המבקש אולם היא רשאית להפעיל את המועצה לשם כך.

באשר לשאר רכיבי הבקשה – לא מצאנו מקום להעתר להם וזאת בהתחשב מהותם, בהתחשב בהלכה הפסוקה ובהתחשב בהצהרת גור אריה של משיבה מס' 1.

משיבה מס' 1 תשלם למבקש סכום של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.



10.
הערות

בהתחשב במהות המחלוקת שבין הצדדים אנו ממליצים להם לשקול להפנות את הסכסוך שביניהם למגשר חיצוני וזאת במטרה למצוא פתרון שיהיה לטובת כל הנוגעים בדבר.

בנוסף, אנו ממליצים למבקש לשקול האם אין מקום למחוק את תביעתו, ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 2 ו – 3, היינו מר מנחם אריאב והגב' ניבה פורן וזאת בהתחשב בקבוע בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.

כמו כן, אנו פונים אל הצדדים לנהוג בצורה הגונה זה עם זה ולא לפעול בצורה שתחריף את הסכסוך.

11.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 15 יום.



ניתנה היום י"ט

בטבת, תשס"ו (19 בינואר 2006) במעמד הצדדים.


אורית יעקבס
– שופטת

מר יוסף לוי
נציג ציבור (עובדים)

מר דני מיבר
נציג ציבור (מעבידים)







בשא בית דין אזורי לעבודה 1071/06 אליעזר גרוס נ' עיריית נצרת עלית, מנחם אריאב ראש עיריית נצרת עילית, ניבה פורן ראש המינהל העירוני ואח' (פורסם ב-ֽ 19/01/2006)