פסקי דין על ארז קוביסי | פסקי דין על רזיאל סנדר | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח |

17812/05 א     16/06/2008




א 17812/05 ארז קוביסי נ' רזיאל סנדר , אליהו חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו



א
017812/05

בפני
:
כב' השופטת אגי זהבה
- ס' נשיאה

16/06/2008



בעניין:
ארז קוביסי



ע"י ב"כ עוה"ד
פרויליך
ואח'
התובע


-נ
ג
ד-


1. רזיאל סנדר

2. אליהו חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עוה"ד
לביא
ואח'
הנתבעים


פסק דין

1
.

רקע

התובע, יליד 31.3.1985, נפגע ביום 6.7.2004, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לאחר שהרכב בו נסע התנגש באי תנועה ובתמרור. הנתבעת לא חלקה על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, מכאן שהמחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת גובה הנזק.


2.


מיד לאחר התאונה נבדק התובע בחדר המיון של בית החולים "לניאדו" בנתניה. התלונה העיקרית שנרשמה בתעודת חדר המיון היתה "כאבים בצוואר, גב תחתון, קרסול ימין". הומלץ על מעקב רופא אורטופד וטיפול במשככי כאבים.
התובע חזר לפעילות ספורטיבית למשך מספר שבועות, במהלכם המשיך לסבול מכאבי גב שהלכו והתגברו, אך התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי.
בתאריך 13.10.2004, כשלושה חודשים לאחר התאונה, התגייס התובע לצה"ל.

מיד בסמוך לאחר גיוסו לצה"ל החל התובע להתלונן על כאבי גב תחתון הקורנים לעכוז ולרגליים, בעיקר לרגל שמאל. התובע היה מטופל בבית חולים "מאיר", בבית חולים "לניאדו" ובמרפאה הצבאית. הומלץ על טיפול פיזיוטרפי, מנוחה, משככי כאבים, ואף שוחרר מפעילויות מאומצות ומהרמת משאות.


3.
בדיקת
ct
שבוצעה לתובע ביום 28.11.04 העלתה בקעי דיסק בגובה
5l-4l

ו- 1
s
-5
l
, הלוחצים על השק התקאלי.


4.
ד"ר רמי דוד, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, מצא בבדיקתו את התובע כי קיימת הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, בדרגה שבין קלה לבינונית. כח השרירים בגפיים התחתונות נמצא תקין ושווה, תחושת מגע קל ירודה לאורך רגל שמאל, למעט איזור מוגבל בקדמת כף הרגל. כאב גב הופק גם כשהרגל בכיפוף.


בכל זאת, סבר ד"ר דוד כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מן התאונה, הואיל ולטענתו, מהלך העניינים לפני ואחרי התאונה – שוללים קיומו של קשר סיבתי בין הלקויות שסובל התובע בעמוד השדרה לבין התאונה.

ד"ר דוד מציין כי כבר ביום 27.1.04, כחצי שנה לפני התאונה, מופיע רישום בכרטיס הרפואי של התובע אודות "מאורעות חוזרים של
lbp

acute

מזה כחודשיים".
ד"ר דוד סבור שאין להתעלם מרישום זה, או להתייחס אליו כפרט שולי, שכן הוא מציין תלונות חוזרות לאורך זמן. לאחר התאונה היה התובע א-סימפטומטי במשך חודשיים, עד הביקור בחדר מיון מיום 14.10.04 שמציין "מזה כחודש כאבי גב קלים, מהלילה כאב עז ברגל שמאל ובגב תחתון".

ד"ר דוד קובע כי יש לראות ברצף האירועים שהחלו מסוף שנת 2003 ותועדו ביום
27.1.04, עבור דרך התאונה וכלה בכאבים שחזרו ותכפו לאחר התאונה והחמירו כחודשיים לאחריה, כרצף אחד, שהתאונה לכל היותר גרמה רק להחמרה זמנית וחולפת בתלונות.


5.
בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו לד"ר דוד ע"י ב"כ התובע, מוסיף ד"ר דוד ומסביר את מסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין פריצות הדיסק שנתגלו אצל התובע:
"אני מצפה כי היה והתאונה היתה הגורם לפריצת הדיסק, היה קיים רצף תלונות
ופניות ממועד התאונה אשר היה קובע גבול ברור בין התקופה בה 'גבו היה בריא' לבין תקופת המחלה".
ולגבי השאלה אם התאונה הפכה מצב א-סימפטומטי לסימפטומטי – שולל ד"ר דוד עמדה זו לאור העדר רצף קליני ממועד התאונה ואילך, עד למאורע האקוטי שקרה בסמוך ליום 14.10.04.


6.
המסקנה המתבקשת לכאורה מהאמור בחוות דעתו של ד"ר דוד ומהתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הינה, כי נכותו של התובע, שעת שעורה העריך ב- 15%, מקורה כולה במצב רפואי קודם, שהתפתח על ציר הזמן החל מסוף שנת 2003, כאשר התאונה לא היוותה אלא אפיזודה קצרה, שהשפעתה על מצבו של התובע היתה זמנית וחולפת.


7.
ב"כ התובע לא שבע נחת ממסקנתו של ד"ר דוד, והזמינו לחקירה. בחקירתו הסביר ד"ר דוד כי לטעמו, פריצות הדיסק שהתגלו בבדיקת ה-
ct
שנערכה לתובע ביום 28.11.04, אירעו אמנם לאחר התאונה, בסמוך לאירוע החריף שהתרחש ביום 14.10.04, ואשר תועד בתעודת חדר המיון, ככאב עז ברגל שמאל ובגב תחתון שהחל באותו לילה, אך אין להן קשר סיבתי לתאונה.

ד"ר דוד דבק במסקנתו כי ההחמרה שהתאונה גרמה היתה להופעת כאבים ביום התאונה, זאת ותו לא, שכן אין כל תיעוד לאחר התאונה, עד לאירוע החריף, והתובע אף חזר לפעילות ספורטיבית.

ד"ר דוד הסביר את ההתלבטויות שליוו אותו בעת עריכת חוות דעתו. בתחילה לא הובא בפני
ו מידע אודות עברו של התובע, ועל כן, אף בהעדר רצף של תלונות וטיפולים מאז נבדק התובע בחדר המיון ביום התאונה ועד לאירוע החריף שבו, לטענתו, ארעה פריצת הדיסק, היה קושר את מצבו לתאונה מחמת הספק. אך משהובא בפני
ו התיעוד על כאבי גב כחצי שנה לפני התאונה, גיבש את דעתו שמדובר במצב של תחלואה קודמת, שהתפתחה על ציר הזמן, החמירה אחרי התאונה לזמן קצר בהופעת כאבים ליום אחד, שפסקו שוב, והתפרצה שוב עם האירוע שהתרחש ביום 14.10.04 ולאחריו.


8.
ודוק: ד"ר דוד מסכים כי שלל את הקשר הסיבתי עקב העדר רצף קליני אחרי התאונה (עמ' 10, ש' 29). ד"ר דוד גם מסכים כי מאז התלונה בחודש 1/04 – אין רצף של תלונות וממצאים עד התאונה, ולמעשה עד 10/04 (עמ' 11, ש' 3).

את אי ישום אותה לוגיקה על המצב עובר לתאונה ולאחריה, של שלילת קשר סיבתי בשל העדר רצף של תלונות וטיפולים, מסביר ד"ר דוד בחקירתו הנגדית:

"כשמדברים על מחלה ניוונית דיסקלית – זו מחלה שמתאפיינת בהתקפים. כשמדברים על אירוע טראומטי ההבדל בין אירוע שיגרום לנזק חריף לאותו דיסק,... אני מצפה לתמונה קלינית סוערת למדי שתהיה דומה לזו שמתוארת בדו"ח המיון ביום 14.10,
כלומר – שהפריצה תהיה מיד לאחר התאונה".

(עמ' 11, שורות 19-22).

הרישום מחודש 1/04 מתאר, כך לפי דעת ד"ר דוד, תלונות על כאבי גב במשך חודשיים עובר לביקור. לכן, אין להתייחס לרישום כאל תלונה בודדת אלא כאל תהליך קליני של מחלה דיסקלית, שקבלה את משקלה הראוי. רצף כזה של תלונות על כאבי גב קלים קדם גם לאירוע החריף מ- 14.10.04 – ומלמד על תהליך של כאבי גב מתמשכים, המצביעים על תחלואה דיסקלית ולא על גרימה כתוצאה מאירוע טראומתי הנובע מן הפגיעה בתאונה.


9.
עם כל הכבוד הראוי, אינני מבינה את "המהפך" שחל במסקנתו של ד"ר דוד, בגינו שלל את הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע לבין אירוע התאונה, ולו באופן חלקי, שהרי בטרם הובא לידיעתו תיעוד של תלונות על כאבי גב קודמים, ראה לקשור את מצבו של התובע עם התאונה, ולו מחמת הספק, גם ללא רצף של תלונות וטיפולים מאז התאונה ועד ליום 14.10.04 וחרף חזרתו של התובע לפעילות.

אם כך, מדוע רישום בודד כחצי שנה לפני התאונה, על כאבי גב, שינה את התמונה כך שמצא לנכון לקשור את נכותו דווקא לאירוע קודם זה? שהרי אין רצף של טיפולים ותלונות גם מאז חודש 1/04 ועד לאירוע התאונה! אותו הגיון בדבר שלילת קשר סיבתי, הנובע מהעדר רצף של תלונות וממצאים, צריך היה לחול גם על עברו של התובע כמו על המצב שלאחר התאונה.

התובע התלונן על כאבי גב ממושכים בשני הביקורים המהווים נקודת ציון ברשומות הרפואיות שלו: בביקור מיום 27.1.04 התלונן על כאבי גב מזה חודשיים, ובביקור מיום 14.10.04 התלונן על כאבי גב מזה חודש.

ד"ר דוד מסביר כי אילו ארעה פריצת הדיסק במועד התאונה, היה מצפה לראות מהלך סוער מיד לאחריה. מהלך כזה אכן לא התרחש והכאבים החריפים עם הקרנה לרגל הופיעו רק בחודש 10/04 ואילך, וזאת ללא כל אירוע חריג. התובע, על אף גילו הצעיר, סבל מהתקפים של כאבי גב כבר לפני התאונה וגם לאחריה, על רקע של תחלואה דיסקלית; אך זקיפת כל הנכות למצב קודם, מבלי לקחת בחשבון תרומה כלשהי של התאונה למצב שהתפתח לאחריה, אינו מוסבר כדבעי בחוות דעתו של ד"ר דוד ואף לא בחקירתו.


10.
הלכה פסוקה היא כי קביעת הנכות היא לעולם נתונה בידיו של בית המשפט (ראה: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170).

הנני סבורה, כי לא ניתן לאמץ את קביעתו של ד"ר דוד השוללת כל תרומה של התאונה לנכות שנותרה לתובע.
על רקע כאבי גב ממושכים יחסית, עליהם התלונן מספר חודשים לפני התאונה, עם הפסקה עד התאונה, תלונות על כאבי גב בתאונה, ולאחר מכן כאבי גב קלים – שלא הביאו את התובע לפנות לקבלת טיפול רפואי אך הוחמרו לפתע כחודשיים לאחר התאונה, לאחר גיוסו, ופריצת דיסק בשני גבהים שהתגלתה בסמוך לאחר מכן, יהיה נכון לאמץ את קביעתו של ד"ר דוד על מצב תחלואתי בעמוד שדרה המותני של התובע. יחד עם זאת, אותו הגיון פנימי צריך לחול על המצב שקדם לתאונה ושלאחריה, ולא ניתן לשלול לחלוטין תרומה חלקית כלשהי של הפגיעה בתאונה לנכות שנותרה.

על ציר הזמן אותרו 3 אירועים – הקשורים למצבו של התובע: כאבי גב שנמשכו
כחודשיים כחצי שנה לפני התאונה, התאונה ופריצת הדיסק שארעה לאחר התאונה ואובחנה לאחר אירוע חריף של כאבי גב שהתרחש כ-3 חודשים לאחר התאונה.

כבר רבות נאמר כי רפואה אינה מדע מדויק ולא ניתן לשקלל משקלו של כל אירוע ותרומתו לנכות. בנסיבות אלו, הנני מעריכה את תרומת התאונה לנכותו של התובע בשיעור 5% מתוך 15% הנכות שנקבעו ע"י ד"ר דוד.


11.
התובע היה כבן 19 במועד התאונה. לאחר שחרורו, הצטרף כשותף לעסק של קייטרינג. התובע לא המציא אישורים על גובה הכנסתו. אמנם עיסוקו של התובע ניהולי בעיקרו, אך ב"כ התובע מבקש שלא לסטות מן ההלכה הנהוגה לגבי אנשים צעירים, אשר טרם גיבשו את דרכם בחיי העבודה, ולפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד לפי מכפלת הנכות התפקודית בשכר הממוצע במשק.


12.
התובע סיים 12 שנות לימוד, ללא בגרות. ב"כ הנתבעים סבור שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי לפי שכר ממוצע במשק, ולכל היותר יש להעריך את פוטנציאל השתכרותו ב- 5,000 ₪.
הנני סבורה כי בנתוניו של התובע, לאור עיסוקו שהינו ניהולי בעיקרו – יש לפסוק
לתובע בגין פגיעה בכושר השתכרותו לעתיד ובהעדר אסמכתא על הכנסותיו, פיצוי גלובלי, ואין לבצע תחשיב אקטוארי.
הנני מעריכה אב נזק זה בסכום של 60,000 ₪.


13.
אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה וסיעוד לעבר. התובע לא היה מרותק למיטתו לאחר התאונה, ואף חזר לפעילות רגילה, ואם נזקק לעזרה – לא חרגה עזרה זו מן הנהוג ומקובל בין בני משפחה. בנסיבותיו – גם לא זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד, גם לאור נכותו הנוספת – על רקע תחלואתו שאינה קשורה לתאונה.


14.
התובע לא הוכיח הפסדים בגין הוצאות נסיעה – שעה שלא נזקק לטיפולים רפואיים בסמוך לאחר התאונה. הטיפולים שקבל אחר כך קשורים גם למצבו הרפואי על הרקע התחלואתי.


15.
באשר לכאב וסבל, לאור גילו ושיעור הנכות והזמן שעבר מאז התאונה, הנני פוסקת לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪.


16.
על הסכומים שנפסקו יתווספו הוצאות משפט, בגין אגרת בית משפט ותשלום שכ"ט המומחה, וכן שכ"ט עורך דין בשיעור 13% ומע"מ.


המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ג בסיון, תשס"ח (16 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.


זהבה אגי, שופטת

ס. נשיאה
הקלדה: פנינה ש.







א בית משפט שלום 17812/05 ארז קוביסי נ' רזיאל סנדר , אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/06/2008)