פסקי דין על אבו סיף וורוד סלימאן | פסקי דין על אבו סיף קפח סלימאן | פסקי דין על אבו סיף עיסאם סלימאן | פסקי דין על אבו סיף חרב | פסקי דין על עירית רמלה |

161/07 הפ     15/06/2008




הפ 161/07 אבו סיף וורוד סלימאן , אבו סיף קפח סלימאן , אבו סיף עיסאם סלימאן נ' אבו סיף חרב , עירית רמלה




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
1



בתי המשפט

בית משפט השלום רמלה
הפ 000161/07

בפני
:
כב' השופטת אסתר נחליאלי - חיאט
תאריך:

16/06/2008






בעניין

:

1. אבו סיף וורוד סלימאן
2. אבו סיף קפח סלימאן
3. אבו סיף עיסאם סלימאן



ע"י ב"כ
עו"ד ע. פאנוס
המבקשים



נ
ג
ד



1. אבו סיף חרב
2. עירית רמלה


משיבה 2 ע"י ב"כ
עו"ד ד. דבורי
המשיבים


פסק דין
1.
לפני בקשה ליתן

פסק דין
המצהיר כי המטלטלין המצויים בבית ברחוב נוה הדרים 6/1 ברמלה שייכים למבקשים.
2.
המבקשים הם נכדיו של המשיב 1 שהוא החייב בהליכי הוצאה לפועל (להלן: החייב) הננקטים נגדו.
3.
ביום 27.6.07 נשלחו למשיבים הודעות בדבר הגשת בקשה למתן

פסק דין
הצהרתי כאמור, והודע להם כי אם בדעתם להתנגד לבקשה עליהם לעשות כן בתוך 30 יום מעת שקבלו ההודעה, עוד צוין כי "העדר תגובה...יחשב כהסכמה למתן

פסק דין
לפי העתירה".
4.
המשיב 1, החייב לא הגיב לבקשה, והמשיבה 2 (להלן: "העיריה") התנגדה לבקשה.
בכתב התשובה שהגישה העיריה במסגרת ההתנגדות לבקשה ציינה כי לחייב חובות כבדים ומשמעותיים "(מעל מליון וחצי ₪), הנ"ל מחזיק במספר נכסים אשר חלקם בשכונת ג'ואריש וחלקם מחוץ לשכונה" [סעיף 6 לכתב התשובה]. לטענתה העביר החייב למבקשים, בדרך של הסכם פיקטיבי את הנכסים, לרבות הנכס נשוא עניננו כאן "מאימת הנושה – עירית רמלה
".
5.
לדיון שנערך לפני ביום 13.12.07 התייצבה המבקשת 1, להחקר על תצהירה.
6.
ככלל אומר כי התרשמתי שהמבקשת הבינה באופן כללי מה מצופה ממנה להעיד כדי להצדיק העתרות לבקשה, אך בפועל לא עלה בידה לשכנעני בכנות דבריה ושוכנעתי כי הדברים שאמרה אינם המציאות בפועל.
7.
מעדות המבקשת עולה כי היא בת 18 וחצי, כי "אני לא עובדת ולא עבדתי אף פעם", כי מבקשת 2 "בת 14 וחצי. היא לא עובדת. היא לומדת בתיכון רמלה-לוד" וכי המבקש 3הוא בן "17, 18 17 וחצי. הוא עובד עם אבא שלי...מה העבודה בדיוק אני לא יודעת" [עמ' 2]. בהמשך ציינה כי אביה נתן לה את הבית "ש. אבא או סבא?" ואז 'נזכרה' שסבא הוא זה שנתן את הבית ואילו את המטלטלין "נתנו דודים... כל אחד הביא משהו אז הבית התמלא..." [עמ' 3].
תשובות המבקשת נשמעו מופרכות על פניהן; לתחושה זו תרמו אופן מתן התשובות, וכן דבריה שלא נתמכו במסמכים; התשובות היו סתמיות בהתאם לרצונה באותו רגע, ונראה כי לא הקדישה מחשבה מרובה לתשובות אלה, אלא השיבה תשובות שנראו לה רלוונטיות לבסס את הבקשה, כפי שהבינה את המצופה ממנה. למשל -

"ש. שואב אבק קירבי. כמה עלה
ת. 9,000.
ש.מי קנה?
ת. חצי אבא חצי דודים. כל אחד חצי חצי.
ש. שני מחשבים ומחשב נייד. מאיפה קניתם?
ת. מחשב נייד זה לאחותי הקטנה לפני שאמא שלה נפטרה היא קנתה לה.
ש. המחשב הנייד הוא בן 5, 6 שנים?
ת. לא היא החליפה את זה...
ש. כמה עלה?
ת. לא יודעת. כסף שלה. (בת 14 וחצי? – א.נ.ח)
ש. איפה החשבונית?
ת. בלי חשבונית..."
[עמ' 4, 5]
...
8.
זו רק אחת הדוגמאות לדרך המתחמקת של מתן תשובות חסרות כל בסיס, וכך יכולתי להביא דוגמאות נוספות מהחקירה שהיתה אמנם קצרה אך גדושה בתשובות מתחמקות וחסרת כל ביסוס. התחושה, כאמור, היא שהתשובות שניתנו היו כיד הדמיון של המבקשת, בלי כל תמיכה, ללא כל הגיון כאילו אמרה 'מה שאגיד זה בסדר בלאו הכי אין דרך לסתור את הדברים'; אלא שעל המבקשת הנטל להוכיח את העובדות הנטענות, קרי שהמטלטלין בבית ברחוב נוה הדרים 6/1 ברמלה הם שלה ושל אַחֶיהָ! בהעדר כל מסמך לביסוס הטענות הן נותרו סתמיות. לא רק זאת אלא שהמבקשת נמנעה מלהביא כל עדים לתמוך את גרסתה, למשל את 'הדודים הנדיבים' שרכשו את כל המוצרים החשמליים...
9.
העובדה שהמבקשת לא הביאה עדים מהותיים, שהם בשליטתה, פועלת לחובתה, שהרי הכלל הוא שאי העדת עד מהותי ורלוונטי "אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו ... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב" (ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין פורסם במאגר משפטי). צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את


החשש כי אין הוא מביא הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו, (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391). נראה כי אי הזמנת הדודים, האב או מי מ'תורמי הכסף לרכישת המטלטלין' או מ'תורמי המטלטלין', בעיקר שעל דבריה בלבד היא מבקשת ליתן

פסק דין
הצהרתי שמטבעו הוא סעד מן הצדק, מוסיפה למשקל הראיות של הצד שכנגד (ע"א 620/74 מור נ. פלונית פד"י ל(1) 218, וע"א 465/88 הבנק למימון נ. מתיתיהו פד"י מה (4) 651). המבקשת כשלה בהבאת הראיות הרלוונטיות להוכחת טענותיה העובדתיות אם רצונה היה לבקש מבית המשפט לקבל את גרסתה שהיא כאמור עדות יחידה, ובהעדר מסמכים ועדים לא ניתן לקבל דבריה, בעיקר לאור התרשמותי מדבריה.
10.


על המבקש סעד מן היושר מוטלת חובה מוגברת לבוא בידיים נקיות לבית המשפט ולפרוש בפני
ו את כל העובדות הנחוצות להכרעה בבקשתו.

"...מקורו של סעד זה בדיני היושר ולפיכך יירתע בית המשפט מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט נגועה בחוסר תום-לב או באי-נקיון-כפיים" (ע"א 132/81 - ג'י.בי. טורס בע"מ נ. ג'ורג' עזאר חאייק פ"ד לח(2), 425,
428-429 ).

ועוד נאמר בפסיקה כי כאשר בית המשפט מתבקש ליתן צו הצהרתי בהמרצת פתיחה,

"סעד הצהרתי שורשיו בדיני היושר, ואין הוא ניתן על כן כדבר שבשגרה. בית משפט, בהידרשו לתביעה כזו, ייתן דעתו לנסיבות העניין כולן וישקול, אם ראוי מבקש הסעד, מבחינה עניינית ומעשית או מבחינת הדין והצדק, שהסעד אכן יינתן לו.

מתן הסעד מסור לשיקול דעתו של השופט. הוא יעניקו, אם אמנם סעד זה הוא הראוי, ההולם והמועיל לנושא שבמחלוקת, אך הוא לא ייטה להעניקו - ואף יימנע מלעשות כן- אם יתברר לו, שבנסיבות המקרה, מבחינת היושר והצדק, אין התובע ראוי לסעד זה. כך, למשל, אין להעניק סעד כזה למי שתביעתו נגועה באי-ניקיון כפיים, לתובע אשר מבקש בעזרת סעד כזה ומכוחו לעשוק את זולתו, לקפחו או לגרום לו עוולה ". (ע"א 65/85
עירית נתניה נ. נצ"ב נתניה ואח' פ"ד מ(3) 29,49-50).
בעניננו לא הביאה המצהירה את כל הפרטים העובדתיים הרלוונטיים למעמד המבקשים, כך לא הוצהר מי המתגורר בדירה נשוא הבקשה ביחד עם הקטינים (המבקשים 2, 3) גם לא הובא לידיעתי כי החייב הוא סבם של המבקשים ועוד עובדות שלטעמי רלבנטיות לבקשה; לא רק זאת אלא שכאמור תשובות המצהירה גרמו לי לתחושה כי רב הנסתר על הנגלה וכי לא נעשה מאמץ ולו הקל ביותר לבסס הטענות.
11.
זאת ועוד, סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות קובעים כי

"
325.חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.
הארנונה



326.
נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".
12.
הודעה על העברת הזכויות במקרקעין לא נמסרה לעיריה, גם לא הוכח שהודעה כזו נמסרה לעיריה; להיפך, הוכח מהמסמכים שצורפו כי לא נמסרה כל הודעה על העברת זכויות ועל כן מורה החוק כי "כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו...".
13.
עוד אציין כי לפי סעיף 324 לפקודת העיריות "לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה... תעודה... המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר - סולקו במלואם או שאין חובות כאלה". על כן מפליא שהזכויות במקרקעין הועברו ללא הצגת התעודה כאמור; אמנם אין להשיג על העברת הזכויות בדרך זו, ואינני קובעת כל מימצא ככל שמדובר בענין הזכויות הקניניות, אולם הדברים רלבנטיים לענין החובות לרשות המקומית, ומכאן גם לבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי.
14.
לא רק זאת אלא שסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967-
(להלן: החוק), קובע כי "מטלטלין שעוקל, כשהוא על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו". (הדגש שלי – א.נ.ח).
15.
הוראת החוק "...טומנת בחובה איזון בין זכויותיהם של הנושים - הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל, לבין זכויותיהם של החייבים ושל צדדים שלישיים, אשר אינם חבים לנושים דבר...אם המטלטלין עוקלו כשנמצאו על גופו של החייב, בחזקתו או בחצריו - קמה חזקה שהם שלו והנטל להוכיח אחרת, מוטל על כתפיו (סעיף 28(א) לחוק). [רע"א 7126/98 בנק לאומי נ. ציגנלאוב דינים עליון, נה, 619].

16.
צירוף הוראות 325 ו-326 לפקודת העיריות, (הרישום בעיריה מראה כי החייב הוא המחזיק של הנכס) ביחד עם החזקה שבסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, מביאים למסקנה כי המטלטלין שעוקלו הם לכאורה של החייב, ומכל מקום לא הוכח כי המטלטלין הם של המבקשים שהנטל לכך הוא עליהם.
17.
כאמור המצהירה לא רק שלא הרימה הנטל להוכיח כי המטלטלין הם של המבקשים אלא שמחקירתה הגעתי למסקנה כי אין בידי ליתן אֵמוּן בדבריה.

18.
לא רק שאינני מקבלת את דברי המצהירה אלא שאני דוחה אותם, נראה לי שהקלות המופלגת שבה ניתן לקבל פסקי דין הצהרתיים לענין מטלטלין, בעיקר לאור שווים הנמוך של המטלטלין והטרחה שהדבר גורם לנושים מביאה לכך שהליכים כאלה הולכים ומתרבים.

מכל האמור לעיל, לא רק שהמבקשים לא צלחו לעבור את משוכת החזקה שבדין, ולא הוכיחו כי המטלטלין שייכים להם אלא שאינני מאמינה להם כי המטלטלין שייכים להם.
לפיכך - אני דוחה את הבקשה.
אני מחייבת את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום.
ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ח (15 ביוני 2008) שלא במעמד הצדדים.


אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת








הפ בית משפט שלום 161/07 אבו סיף וורוד סלימאן , אבו סיף קפח סלימאן , אבו סיף עיסאם סלימאן נ' אבו סיף חרב , עירית רמלה (פורסם ב-ֽ 15/06/2008)