פסקי דין על נ.צ. | פסקי דין על תייסיר רביע אינסיראת | פסקי דין על עבד אל כרים אחמד חמדאן גבאר

34253/97 עב     10/12/2002




עב 34253/97 נ.צ., תייסיר רביע אינסיראת נ' עבד אל כרים אחמד חמדאן גבאר




בעניין:



בתי הדין לעבודה
1
בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו
מס' תיק: עב
034253/97


201655/99


בפני
נ.צ.
כב' השופטת ורדה סמט
משה שמר


תאריך:
10/12/2002




התובע
:
תייסיר רביע אינסיראת



ע"י ב"כ עוה"ד
ס. אקעיק



נ
ג
ד

הנתבע
:
עבד אל כרים אחמד חמדאן גבאר



ע"י ב"כ עוה"ד
ע. זלצמן


פסק - דין

1.
בפני
נו תביעה לשכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה.

2.
בכתב ההגנה נטען להעדר יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע.

3.
מטעם התובע העידו התובע עצמו, מר דהר יאסין (להלן:"יאסין"), מר חליל מחיסין אלדרארגה (להלן:"אלדרארגה"), מר מוחמד מוצטפה
אינסיראת (להלן:"מוצטפה"),
מר סלאמה חליל טוויל (להלן:"טוויל").
כמו כן, הוגשו תצהיריהם של יוסף עלי אבו גויעד וסאלמן מוחמד דרארגה.
מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

4.
בדיון מיום 17.1.2000, וויתר ב"כ התובע על עדותם של סאלמן מוחמד אלדרארגה
ויוסף עלי אבו גויעד.

5.
המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת מעמדו של התובע כלפי הנתבע ושאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.


האם כטענת התובע, עבד כשכיר עונתי אצל הנתבע בתור פקיד לניהול חשבונות
בתקופה: 07/89 ועד 09/93, או שמא כטענת הנתבע, התקיימו בין הצדדים יחסי שותפות כחקלאים, לצורך עיבוד שטחים חקלאיים במשותף והתחלקות ברווחים.


6.
כבר נפסק:
"דין הוא כי היות האדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע ע"י הצדדים אלא עפ"י נסיבות הענין כהוויתן".
(דב"ע נב/254-3 פריץ ואח' נ' מפעל הפיס, פד"ע כו' 391).

כן נפסק:
"בקביעה אם התקיימו יחסי עובד ומעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים היינו לכוונתם להתקשרות בדין, אם צריך שלאותה כוונה יינתן ביטוי, ועל כוונת הצדדים-שני הצדדים-יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו".
(דב"ע לט' 112-3 שמואל ז'בורובסקי נ' אגודת בית הכנסת הגדול על שם גיבורי ישראל, פד"ע יא' 309).

על בית הדין להכריע בשאלה זו עפ"י מכלול הסממנים והעובדות, תוך היזקקות למבחנים הנהוגים בפסיקה, כשהמוביל בהם הוא מבחן ההשתלבות.
למבחן ההשתלבות שתי פנים:
הפן החיובי – לפיו תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך האירגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני".
הפן השלילי – שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (ר' לענין זה דב"ע לג/30-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אבא כהן ומאפית כץ בע"מ, פד"ע ד' 393; דב"ע נב/254-3 לעיל; מ. גולדברג "עובד ומעביד-
תמונת מצב" עיוני משפט יז' 19, 30).



לעניין נטל ההוכחה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד, הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה להראות כי התובע היה "עובד" של הנתבע מוטל על כתפיו של התובע
(דב"ע נד/3-238 יאיר בו דויד נ' המועצה האזורית מרחבים פד"ע כח' 461), כאשר גם נטל ההוכחה באשר לתקופת העבודה בה הועסק עובד ובאשר לגובה שכרו, מוטל על ה"עובד" התובע.
(ר' לעניין זה דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח', פד"ע כו' עמ' 547).

לאחר שבחנו העדויות והראיות שהוצגו לתיק ועיינו בסיכומי ב"כ הצדדים, הגענו למסקנה כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.


א.
לתיק בית הדין לא הוצגו כל מסמכים (הסכם עבודה, תלושי שכר, טפסי 106, שיקים בגין שכר וכיו"ב), שיש בהם כדי להצביע על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

התובע עצמו מודה בעדותו בבית הדין, כי אין ברשותו כל הוכחה לכך שהוא הועסק ע"י הנתבע וכל גרסתו מתבססת על עדיו. (ר' בעמ' 3 לפרוטוקול).
התובע זימן כעדים, חקלאים שהיו בקשר עיסקי עם הנתבע ומכרו לו
תוצרת חקלאית שונה לשיווק.
עד התביעה יאסין ציין בעדותו כי ידע על היות התובע מועסק אצל הנתבע מכך שכאשר מכר לנתבע סחורות והיה מגיע למשרדו, התובע היה זה שערך את החשבון, ומכך מסיק העד כי התובע הועסק ע"י הנתבע. (עמ' 7 לפרוטוקול).

עד התביעה אלדרארגה העיד כי הוא יודע שהתובע עבד אצל הנתבע
(עמ' 8 לפרוטוקול), אך כאשר נשאל האם ידוע לו כי התובע למעשה שימש כשותפו של הנתבע ציין כי אינו יודע אם אכן היו התובע והנתבע שותפים.
(שם בעמ' 8).
גם עד התביעה מוצטפא ציין בעדותו כי אינו יודע דבר באשר למערכת היחסים בין הצדדים "האם הייתה שותפות או לא". (עמ' 10 לפרוטוקול).

טוויל העיד כי ידע שהתובע עבד במשרדו של הנתבע בעוד הנתבע עבד מחוץ למשרד (בעמ' 14 לפרוטוקול), ומשכך הסיק שהתובע הועסק ע"י הנתבע.

עינינו הרואות כי שורת העדויות עליהם מתבססת גרסתו של התובע אין בכוחה לבסס את הקביעה כי בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד או שמא מדובר בהתקשרות אחרת, ואין די בעובדה כי העדים מציינים כי התובע עסק בהנהלת החשבונות בעסקו של הנתבע כדי לקבוע באופן חד משמעי כי מדובר בהעסקתו של התובע כעובד שכיר של הנתבע.
הצדדים אינם חלוקים למעשה באשר למהות עבודתו של התובע, דהיינו עריכת התחשבנויות עם החקלאים שמכרו תוצרתם החקלאית לנתבע לצורך שיווקה, אישור הנתבע בדבר הסכומים לתשלום וחתימתו על השיקים לפקודת החקלאים.
אין גם חולק כי, עבודת הנהלת החשבונות בוצעה בדר"כ בביתו של הנתבע אשר שימש כמשרד.
הנתבע מציין בעדותו כי במסגרת השותפות בינו לבין התובע "התובע היה מתחשבן עם החקלאים ... התובע ביצע את החשבון". (עמ' 18 לפרוטוקול).
גם מצב עובדתי זה של אופי העבודה שבוצעה על ידי התובע, אין בו כשלעצמו כדי להכריע בשאלה העומדת לדיון שכן יכול להיות מצב של חלוקת תפקידים מעין זו גם כאשר בשותפות עסקינן או בכל התקשרות עיסקית אחרת שאיננה בהכרח מערכת של יחסי עובד ומעביד.

לא למותר לציין כי, שניים מעדיו של התובע, טוויל ומוצטפא הינם קרובי משפחתו של התובע, כפי שציין התובע עצמו בעדותו. (בעמ' 5 לפרוטוקול).

ב.
התובע מציין בתצהירו כי בתקופה הרלבנטית עסק במתן שירותי הסעות, כעצמאי.
בחקירתו הנגדית בבית הדין העיד: "אני עוסק בהסעות. אני עצמאי בערך מאפריל שנת 87. אני מוציא חשבוניות ומוציא דוחו"ת מס הכנסה".

(עמ' 3 לפרוטוקול).
עוד מוסיף התובע כי לא יידע את יועץ המס שלו בענין עבודתו אצל הנתבע.
(עמ' 4 לפרוטוקול).
לעניין זה מציין הנתבע כי: "התובע לא רצה לרשום את השותפות מכיוון שהוא עצמאי". (עמ' 19 לפרוטוקול).

ג.
התובע העיד בחקירתו הנגדית כי בתקופת עבודתו אצל הנתבע, עבדו כעובדים שכירים, בעיסקו של הנתבע, ילדיו ואישתו של הנתבע אשר להם הונפקו
תלושי שכר והוצאו להם שיקים ע"י התובע בגין שכר עבודתם.
(עמ' 5 לפרוטוקול).
תמוה הדבר כיצד המשיך התובע לעבוד בעיסקו של הנתבע, כשכיר לטענתו, במהלך תקופה של כ - 4 שנים, ללא שהוצא עבורו תלוש שכר שהוא וללא תשלום שכר כלל.
בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית מדוע המשיך לעבוד כאשר כבר לאחר מספר עונות לא שולם שכרו, השיב התובע: "כל הזמן ביקשתי ממנו שישלם לי ואמר שיש לו בעיות. זו לא הפרנסה שלי אלא עבודה נוספת ורציתי לעזור לו בחשבונות". (עמ' 5 לפרוטוקול).
לא יעלה על הדעת ואין זה סביר בעיננו כי עובד שכיר היה נוהג כך ועובד
שנים לא מעטות ללא קבלת כל תמורה ורק לאחר למעלה מ - 4 שנים מגיש תביעתו לתשלום שכר עבודה.

כאמור הוכח שבתקופה הרלבנטית שילם הנתבע שכר לעובדים אחרים שהועסקו
על-ידו ואף הנפיק להם תלושי שכר, עובדה שהייתה ידועה היטב לתובע אשר עסק בניהול חשבונות בעיסקו של הנתבע.
(ר' בעדותו של התובע בעמ' 5 לפרוטוקול).

לא זו אף זו, דרישתו הראשונה של התובע מהנתבע לשכר עבודה עלתה לראשונה
על הכתב רק ביום 13.7.97 (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע), כארבע שנים לאחר תום העסקתו בשירות הנתבע, והדבר תמוה בעיננו.

8.
שקילת מכלול הנסיבות והתשתית העובדתית כפי שנפרשה בפני
נו לענין מהות ההתקשרות בין הצדדים, הביאה אותנו למסקנה כי אין מדובר ביחסי עובד ומעביד, הגם שלא שוכנענו בקיומה של שותפות כטענת הנתבע.

9.
אשר על כן, התביעה נדחית.

10.
התובע יישא בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק
בסך של 1,500 ש"ח צמודים כדין מהיום ועד למועד פירעונם המלא בפועל.


ניתן היום,

, בהעדר הצדדים.


_____________________________
____________________________

נ.צ.
משה שמר

ורדה סמט
- שופטת







עב בית דין אזורי לעבודה 34253/97 נ.צ., תייסיר רביע אינסיראת נ' עבד אל כרים אחמד חמדאן גבאר (פורסם ב-ֽ 10/12/2002)