פסקי דין על שלמה וונסובר | פסקי דין על תמר וונסובר | פסקי דין על שלמה סורקין | פסקי דין על בלהה הראל |

260/06 א     17/06/2008




א 260/06 שלמה וונסובר , תמר וונסובר נ' שלמה סורקין , בלהה הראל




בעניין:

41



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
א
000260/06


בפני
השופט יצחק כהן
תאריך:
17/06/2008





בעניין תביעת:



1. שלמה וונסובר
2. תמר וונסובר




ע"י ב"כ עו"ד
טל פפרני
וליאב מנחם


התובעים



נגד




1. שלמה סורקין
2. בלהה הראל




ע"י ב"כ עו"ד יוסף סגל



הנתבעים


פסק דין


מבוא

1.
בין התובעים והנתבע מס' 1 נחתם זיכרון דברים, ולפיו התחייבו הנתבעים למכור לתובעים דירת מגורים, המצויה בבניין אשר נבנה במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 10778, אשר ברח' הרופא 64 בחיפה.


בזיכרון הדברים לא נרשם התאריך בו נחתם, שכן נחתם בפני
מתווך המקרקעין שיצר את הקשר בין הצדדים, אך מנסיבות העניין עולה, כי נכרת בחודש אוגוסט 2001.


2.
התובעים טוענים, כי הנתבעים הפרו התחייבויותיהם לחתום על חוזה מכר מפורט, ועל כן, בתביעתם שלפני עותרים התובעים למתן צו לאכיפת זיכרון הדברים, וכן עותרים הם לסעד של פיצויים בשל הפרת זיכרון הדברים.


3.
כבר בשלב זה אעיר, כי בכל הנוגע לסעד האכיפה כשלעצמו, אין סכסוך בין הצדדים, שכן הנתבעים מוכנים לאכיפת זיכרון הדברים, והצהרה מפורשת בנוגע לכך מסרו כבר בתחילת ההליכים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתנאי האכיפה. התובעים טוענים, כי במסגרת האכיפה אין עליהם לשלם אלא את התמורה בשוויה בדולרים של ארה"ב, לפי השער הנוהג כיום. לעומת זאת, הנתבעים טוענים, כי יש לשערך את התמורה שעל התובעים לשלם, בין היתר בהתחשב בכך, שהתובעים מתגוררים בדירה מאז חודש אוגוסט 2001, ועד עתה לא שילמו את התמורה המוסכמת, למעט סכום של 3,200 דולר.


העובדות

4.
על פי הראיות שלפני, התובעים ביקשו למכור את דירת מגוריהם ולעבור להתגורר בדירה מרווחת יותר. הדירה שמצאו למגוריהם הייתה הדירה שבבעלות הנתבעים (שהם אח ואחות). ואולם, הנתבעים לא היו מוכנים לכרות חוזה מכר משיקולים פיסקאליים, והיו מוכנים להשכיר לתובעים את הדירה למשך ארבעה חודשים (החל מחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש דצמבר 2001), ולכרות חוזה רק לאחר תום אותם ארבעה חודשים.


5.
על כן, בין הצדדים נכרת חוזה שכירות, ולפיו שכרו התובעים את הדירה מאת הנתבעים תמורת תשלום דמי שכירות בסכום השווה ל- 800 דולר בחודש (ובסה"כ 3,200 דולר). לצד הסכם השכירות נכרת בין הצדדים זיכרון הדברים, ובו נקבע, כי מחיר הדירה הוא 205,000 דולר.


נראה כי הצדדים ביקשו להעלים את המועד האמיתי בו נכרת זיכרון הדברים, ומטעם זה לא רשמו בו את התאריך. ואולם, מלבד מחיר הדירה בו נקבו הצדדים בזיכרון הדברים, הוסכם בזיכרון הדברים, שממחיר הדירה (205,000 דולר) ינוכה הסך 3,200 דולר, ששולם על ידי התובעים כדמי שכירות עבור ארבעה חודשים, וכן הוסכם שממחיר הדירה ינוכה הסך 9,200 ₪, שהתובעים קיבלו על עצמם לשלם לעירית חיפה לסילוק חובות ארנונה שנוצרו לפני כריתת זיכרון הדברים.


על כן, בזיכרון הדברים נקבע, כי על התובעים לשלם לנתבעים סך 201,800 דולר, לא יאוחר מיום 31.12.2001 (מועד שחל לאחר תום ארבעת חודשי השכירות). כמו כן נקבע בזיכרון הדברים, כי במידה ולא יחתם הסכם מכר בין הצדדים "יהווה זיכרון דברים זה את ההסכם בין הצדדים ובמקרה זה יחול מועד התשלום לפי סעיף 1ב' הנ"ל כעבור 10 ימים מהיום".


6.
אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובעים אכן שילמו לנתבעים סך 3,200 דולר כדמי שכירות עבור ארבעה חודשים וכן אין מחלוקת שהתובעים שילמו לעירית חיפה סך 9,200 ₪ עבור חובות הארנונה שנוצרו לפני כריתת זיכרון הדברים. אף אין מחלוקת בין הצדדים, שהוסכם שסכומים אלה ינוכו ממחיר הדירה.


7.
ההחזקה בדירה נמסרה לתובעים על פי הסכם השכירות עוד בחודש אוגוסט 2001. באותה עת הדירה לא הייתה ראויה למגורים, והתובעים נאלצו להתקין בה מטבח בעלות השווה ל- 10,000 דולר. לכאורה, אין זה מקובל ששוכר דירה יתקין בה מטבח, ואולם, נראה היה, שהצדדים האמינו שהתובעים ירכשו את הדירה בתום ארבעה חודשים, ועל כן, למעשה, הרשות שניתנה להם להתקין מטבח בדירה, ראתה את הדירה כדירתם של התובעים. עם זאת, הסכימו הצדדים שאם בסופו של דבר המכר לא יצא אל הפועל, ישיבו הנתבעים לתובעים את השקעותיהם בדירה, ולצורך כך אף קיבלו התובעים מאת הנתבעים שיקים לביטחון (שהופקדו בידיו של מתווך המקרקעין).


8.
בחודש דצמבר 2001 לא נכרת חוזה מכר בין הצדדים, ואף חוזה השכירות לא הוארך. יתרה מזאת, התובעים אף לא שילמו מאז ועד היום דמי שכירות (ותביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעים בעניין זה תלויה ועומדת בבית משפט השלום).


למעשה, מאז קיבלו התובעים את ההחזקה בדירה, מתגוררים התובעים בדירה חינם אין כסף.


טענות הצדדים

9.
התובעים טוענים, כי הנתבעים היו אלה שהכשילו את כריתת הסכם המכר. לטענת התובעים, זיכרון הדברים, מלכתחילה, נחתם אך ורק על ידי הנתבע מס' 1, בה בשעה שהיו לו שותפים נוספים לדירה, הם אחותו, הגב' בלהה הראל
, ובני הזוג פנטליס.


להבהרת עניין זה אציין, כי הנתבעים ובני הזוג פנטליס הם בני דודים, אשר ירשו את המגרש, והתקשרו עם קבלן לבניין בית מגורים ב"עיסקת קומבינציה". הדירה שהנתבעים ביקשו למכור לתובעים, הייתה הדירה שנבנתה עבורם במסגרת הסכם הקומבינציה.


לטענת התובעים, משהתברר להם, כי הדירה שהנתבעים ביקשו למכור להם רשומה בשם בעלים נוספים (פנטליס), לא ניתן היה לכרות את חוזה המכר, מה עוד, שהתברר שהבית אינו רשום כבית משותף. התובעים מוסיפים וטוענים, כי בשל העובדה שלא ניתן היה לכרות חוזה מכר, לא התאפשר להם לגרור משכנתה שהייתה רשומה קודם לכן על דירת המגורים אותה מכרו. מטעם זה, וכל עוד לא יכלו לגרור את המשכנתה לדירה שביקשו לרכוש מאת הנתבעים, נאלצו לשלם עמלה עבור הוצאת ערבות בנקאית לטובת הבנק שנתן להם את ההלוואה, ולאחר מכן, משכבדו עליהם עמלות הבנק, החזירו לבנק את ההלוואה כדי לסלק את המשכנתה.


עוד טוענים התובעים, כי בתום תקופת השכירות כלל לא ניתן היה לנקוט בפעולות לרישום הבית המשותף במקרקעין, משום שבספרי המקרקעין נרשמה הערה על כך, שבשל חריגות בניה שנעשו בבניין, לא ניתן היתר בניה לבניין, ורק אם תוגש תוכנית לרישוי החריגות והסדרתן, ובאם התוכנית שתוגש תאושר, הדירות תרשמנה על פי היתר הבניה שיינתן לאחר אישור התוכנית.


10.
לעומת טענות התובעים, טוענים הנתבעים כי התובעים נהגו בחוסר תום לב, שכן הם מחזיקים בדירה מזה מספר שנים, מבלי ששילמו את תמורתה, והם מצביעים על פגמים שונים שלטענתם מצויים במקרקעין, בה בשעה שהעובדות היו גלויות וברובן ניתן היה לעמוד עליהן מלכתחילה, ומתוך נסח רישום המקרקעין.


הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי מסרו לב"כ התובעים את כל הפרטים והמסמכים הדרושים, על מנת להוכיח זכויות הנתבעים בדירה, וכן הציגו להם יפוי כוח בלתי חוזר שנתנו לעו"ד סגל, ב"כ הנתבעים, מכוחו היה רשאי לבצע כל פעולה להבטחת זכות התובעים, לרבות רישום הערת אזהרה, ככל שהדבר היה דרוש לשם גרירת המשכנתה.


הנתבעים טוענים איפוא, שהיו אלה דווקא התובעים שהפרו את זיכרון הדברים, בכך שלא שילמו את התמורה שהגיעה מהם בתאריך 31.12.2001, והגם שהנתבעים מסכימים לאכיפת זיכרון הדברים, טוענים הנתבעים כי יש להמיר את חובם של התובעים בשקלים לתאריך 31.12.2008, ולשערכו מאז ועד עתה, באופן שיתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961. הנתבעים טוענים, כי זכותם לשערוך התמורה בדרך המוצעת על ידם, נובעת מהוראת סעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1907.

האם הפרו הנתבעים את זיכרון הדברים

11.
לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, והראיות שלפני, הנני סבור כי הדין הוא עם הנתבעים. לדעתי, אין בסיס לטענות התובעים, כי הנתבעים הפרו את החוזה, והנני סבור שהיו אלה דווקא התובעים שהפרו את החוזה, בכך שלא שילמו את התשלום שהיה עליהם לשלם בתאריך 31.12.2001, על פי זיכרון הדברים שהם עצמם עותרים עתה לאכיפתו. נזכור, כי בסעיף 8 לזיכרון הדברים נקבע, כי בהעדר חוזה מכר, ישמש זיכרון הדברים כחוזה מכר. על כן, וכל עוד זיכרון הדברים לא בוטל בהודעת ביטול של מי מהצדדים לצד שכנגד, היה על הצדדים לקיימו. הנתבעים מסרו לתובעים את ההחזקה בדירה, ועתה היה על התובעים לשלם לנתבעים את הסך 201,800 דולר בתאריך 31.12.2001, דבר שלא נעשה על ידם.


12.
ההערה שנרשמה בספרי המקרקעין בדבר חריגות הבניה נרשמה עוד בתאריך 18.11.1998, זמן רב לפני חתימת זיכרון הדברים, והייתה ידועה לתובעים בעת שחתמו על זיכרון הדברים. אף העובדה שהבית לא נרשם כבית משותף הייתה ברורה וגלויה מתוך ספר המקרקעין. אם למרות אלה בחרו התובעים לחתום על זיכרון הדברים אין להם להלין אלא על עצמם. אם חתמו התובעים על זיכרון הדברים, למרות שהיה ברור כי טרם נרשם בית משותף ולמרות ההערה בדבר חריגות הבניה, אין הם יכולים להיתלות בעובדות אלה, ולטעון, כי יש בהן משום מצג לא נכון מצד הנתבעים או הפרת חוזה מצד הנתבעים. אם היה חשוב לתובעים לרכוש דירה שרשומה כיחידה נפרדת בבית משותף, כי אז היה עליהם להמנע מלחתום על זיכרון הדברים.


13.
אמנם, בין בעלי המקרקעין היה סכסוך שעוד בשנת 2000 התגלגל לפתחו של בית המשפט, ובסופו של דבר הגיעו הבעלים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של

פסק דין
. בפסק הדין נקבע כיצד יש לייחד את הדירות השונות בבניין, ובין היתר נקבע איזו מדירות הבניין תיוחד לנתבעים (היא הדירה שמכרו לתובעים) ואיזו מדירות הבניין תיוחד לבני הזוג פנמטליס. דברים אלה תמו ונשלמו עוד לפני שהתובעים כרתו את זיכרון הדברים, והפרטים המלאים בנוגע לכך נמסרו על ידי ב"כ הנתבעים לב"כ התובעים. מקובלת עלי איפוא טענת הנתבעים, כי לא הייתה כל מניעה לכרות את חוזה המכר בתאריך 31.12.2001, וזכותם של הנתבעים למכור את הדירה הייתה ברורה ומפורשת, ואף יפוי הכוח שקיבל ב"כ הנתבעים מאת הנתבעים, הבטיח כי ניתן יהיה לרשום את כל הפעולות וההערות המתחייבות מכריתת הסכם המכר.


14.
על כן, בכל הנוגע לטענות התובעים, כי הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים, בכך שלא עשו לכריתת חוזה מכר, לא מצאתי לטענות אלה בסיס, והנני דוחה אותן.


15.
למעשה, הדיון בשאלה האם הפרו הנתבעים את זיכרון הדברים הוא דיון מיותר, ובמידה רבה נגררתי אליו בעקבות טענות ב"כ הצדדים. אם סברו התובעים כי הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים, יכולים היו להודיע לנתבעים על ביטולו. ואולם, הנתבעים אינם מבקשים לבטל את זיכרון הדברים אלא דווקא לאוכפו. אם קיימת איפוא נפקות לשאלה, מי מהצדדים, אם בכלל, הפר את החוזה, יש לשאלה זאת נפקות אך ורק ביחס לסעד הפיצויים שהתובעים עותרים לו בתביעתם, ולכך עוד אתייחס להלן.


אכיפת החוזה

16.
כאמור, שני הצדדים מסכימים לאכיפת זיכרון הדברים, והמחלוקת היא בשאלה האם יש לשערך את התמורה שעל התובעים לשלם לנתבעים עבור הדירה.


17.
התובעים מבקשים לשלם לנתבעים את התמורה המקורית שנקבעה, לפי שער הדולר הקיים כיום, וללא שערוך הסכום. אין זה סוד, שבימים אלה שער הדולר נמוך באופן ניכר משער הדולר בעבר. על כן, הנני סבור, כי עמדת התובעים אינה יכולה להתקבל. להשקפתי, עמדתם זו של התובעים, חסרת תום לב.


18.
התובעים קיבלו את ההחזקה בדירה עוד בחודש אוגוסט 2001, ובכך יצאו הנתבעים ידי חובתם על פי זיכרון הדברים. עתה הגיעה העת שהתובעים יקיימו את חלקם. אפילו סברו התובעים שאכן הייתה קיימת מניעה אמיתית לכריתת הסכם מכר מפורט, אך למרות זאת בחרו שלא להודיע לנתבעים על ביטול זיכרון הדברים, היה עליהם לקיים את חלקם, או לפחות, להפקיד את הסכום שהיה עליהם לשלם בידי נאמן לטובת הנתבעים.


19.
על כן, בבואי לשקול את שיערוך התמורה, הנני סבור שהדין בעניין זה הוא עם הנתבעים, הזכאים לשיערוך הסכום שהתובעים היו חייבים לשלם להם עוד בתאריך 31.12.2001, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961. מקובלת עלי בעניין זה טענת הנתבעים, כי זכותם לשיערוך הסכום בדרך זו נובעת מהוראת סעיף 11 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. לפיכך, על התובעים לשלם לנתבעים הסכום המפורט להלן:

(א)
יתרת חובת של התובעים לנתבעים

בתאריך 31.12.2001
201,800
דולר
(ב)
שער הדולר בתאריך 31.12.2001
4.416
₪ לדולר

-----------------------
(ג)
סכום בשקלים בתאריך 31.12.2001
891,149
₪

(ד)
הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 31.12.2001
412,069
₪

-------------------------
(ה)


יתרה לתאריך

פסק דין
זה
1,303,218
₪


אעיר, כי סעיף 11(ב) לחוק התרופות מדבר על פיצויים "בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א–1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר". אילו חישבתי את הסכום שהתובעים חייבים לשלם נתבעים, על פי הוראתו המילולית של סעיף 11(ב) לחוק התרופות (דהיינו – פיצויים לפי שיעור הריבית המלא, הנקבע לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה), כי אז חובם של התובעים היה מגיע לסכום של 1,523,731 ₪. ואולם, בחרתי לסטות מהוראת סעיף 11(ב) לחוק התרופות משום שלדעתי, שיערוך הסכום כפי שנעשה על ידי לעיל, מתאים יותר לנסיבות העניין, והוא בתחום ציפיותיהם של הנתבעים, אשר ראו את הדרך הנכונה לשערך את חובם של התובעים בדרך בה נקטתי לעיל.


20.
לפיכך, כתנאי לאכיפת זיכרון הדברים, על התובעים לשלם לנתבעים את התמורה המשוערכת עבור הדירה, בסכום הנקוב לעיל (1,303,218 ₪, כערכו בתאריך

פסק דין
זה).


תנאים נוספים באכיפת החוזה

20.
מלבד שיערוך התמורה שעל התובעים לשלם לנתבעים כתנאי לאכיפת החוזה, יש צורך ליתן הדעת אף לנקודות הבאות, ולהסדיר אף אותן:

(א)
מועד תשלום התמורה המשוערכת.
(ב)
חתימה על הצהרות למנהל מיסוי המקרקעין.
(ג)
חתימה על מסמכים, ככל שהדבר דרוש להעברת הזכויות בדירה ורישום הבית המשותף.
(ד)
עיכוב ההליכים בתביעת הנתבעים, המתנהלת
בבית משפט השלום.


21.
מועד תשלום התמורה המשוערכת:


אין די בכך שקבעתי, שכתנאי לאכיפת זיכרון הדברים על התובעים לשלם לנתבעים את התמורה המשוערכת עבור זכויות הבעלות בדירה, ויש להגביל את התובעים במועד תשלום התמורה. לקביעת המועד לתשלום התמורה יש משמעות רבה בעניין שלפני, לאור העובדה שהתובעים מתגוררים בדירה מאז חודש ספטמבר 2001, ועד עתה לא שילמו לנתבעים את התמורה עבורה, ואף לא שילמו דמי שימוש ראויים.


לפיכך, בנסיבות העניין, הנני סבור, כי יהיה זה סביר לאפשר לתובעים לשלם לנתבעים את התמורה המשוערכת עבור הדירה, בתוך ארבעה חודשים מתאריך

פסק דין
זה.


22.
חתימה על מסמכים:


על הצדדים להגיש הצהרות למנהל מיסוי המקרקעין, וכן עליהם לחתום על מסמכים שונים, שיאפשרו את העברת הזכויות בדירה מהנתבעים לתובעים, ולאחר מכן אף את רישום הבית כבית משותף (אגב ייחוד הדירות לבעלי הדירות השונים).


בעניין זה, הנני סבור, כי ניתן לחתום על כל המסמכים בתוך פרק זמן קצר יחסית, אותו הנני מעמיד על 45 ימים. על כן, התובעים יחתמו במשרד בא כוחם על ההצהרות למנהל מיסוי המקרקעין, ועל כן המסמכים האחרים שידרוש מהם ב"כ הנתבעים, המטפל ברישום הזכויות בבניין וברישום הבית כבית משותף, ככל שמסמכים שכאלה דרושים לביצוע העברת הזכויות ורישום הבית.
ההצהרות למנהל מיסוי המקרקעין, וכל יתר המסמכים הדרושים, יועברו על ידי בא כוח התובעים לבא כוח הנתבעים, שכן בא כוח הנתבעים הוא עורך הדין המטפל בכל העברות הזכויות בבניין וברישום הבית כבית משותף.

23.
עיכוב ההליכים בתביעת הנתבעים:


בין הצדדים תלויה ועומדת תביעה בבית משפט השלום בחיפה, בה עותרים הנתבעים לכך שהתובעים יפנו את הדירה וישלמו להם דמי שימוש ראויים עבור תקופת מגוריהם בדירה. עתה, משניתן צו לאכיפת זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים, המשחזר למעשה את המצב כפי שאמור היה להיות בתאריך 31.12.2001, יש לעכב ההליכים בתביעה זאת, והוראות ביחס לכך תנתנה בסיפא ל

פסק דין
זה.

24.
ואם לא יקויימו התנאים שלעיל:


במידה והתובעים לא יקיימו תנאי כלשהו מהתנאים שעליהם לקיים (תשלום התמורה המשוערכת, הגשת הצהרות למנהל מיסוי המקרקעין וחתימה על מסמכים), יבוטל הצו לאכיפת זכרון הדברים, והנתבעים יהיו רשאים לבקש מבית משפט השלום בחיפה לחדש את הדיון בתביעתם. במצב דברים זה יהיה על התובעים לפנות את הדירה, והנתבעים יהיו רשאים למכור אותה לכל אדם אחר, וכן יהיו הנתבעים רשאים לעמוד על דרישתם, כי התובעים יחוייבו לשלם להם דמי שימוש ראויים עבור כל התקופה בה התגוררו בדירה ללא תשלום.


פיצויים

25.
שאלת הפיצויים כרוכה בשאלת הפרת החוזה, ולעניין זה קבעתי לעיל, כי הנתבעים לא הפרו את החוזה. משכך קבעתי, הרי אין בסיס לפסוק פיצויים לזכות התובעים.


26.
יתרה מזאת, התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק בעקבות הפרת החוזה. בכתב התביעה טוענים התובעים, כי "מקובל בעיסקאות מכר, כי במקרה של הפרת ההסכם זכאי הצד המקיים לפיצוי בשיעור של 10% מתמורת הדירה, ובמקרה דנן, 20,000 $ בגין פיצוי מוסכם ללא צורך בהוכחת כל נזק, ומבלי לפגוע בכל יתר הסעדים העומדים לרשותו". ואולם, בזיכרון הדברים לא נקבע סעיף בדבר תשלום פיצויים מוסכמים, ולא ניתן לבסס פסיקת פיצוי מוסכם כאשר הצדדים לא הסכימו לפיצוי שכזה.


אם לא די בכך, שב אני ומזכיר, כי היו אלה דווקא הנתבעים שקיימו את חלקם לפי זיכרון הדברים, בה בשעה שהתובעים היו אלה שהפרו אותו.

27.
על כן, הנני דוחה את עתירת התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצויים.

ניכוי עלות התקנת המטבח

28.
התובעים טענו כי ממחיר הדירה יש לנכות סכום השווה ל- 10,000 דולר, אותו היה עליהם להשקיע על מנת להביא את הדירה למצב ראוי למגורים. עם כל הכבוד, אין אני מקבל טענתם זו של התובעים, ולהלן אנמק מסקנתי בעניין זה.


29.
מקובל עלי, שהתובעים השקיעו בדירה סכום השווה ל- 10,000 דולר. ואולם, מעובדות העניין עולה, כי בעת שהתובעים כרתו את זיכרון הדברים מצב הדירה היה ידוע להם, ולמעשה כוונת הצדדים הייתה לתת לתובעים אפשרות להתחיל ולהתקין את הדירה לפי טעמם ולפי צרכיהם עוד לפני כריתת חוזה מכר פורמלי. הדירה הייתה דירה חדשה, שאיש לא גר בה קודם לכן, והתובעים ידעו כי יהיה עליהם להתקין מטבח בדירה, שהרי כאשר ראו את הדירה, לא היה בה מטבח.


30.
אמנם, הנתבעים הפקידו בידי המתווך שיקים לבטחון, ובין היתר שיק לביטחון בסכום של 10,000 דולר, אך הכוונה הייתה שבשיק זה יעשה שימוש רק אם עיסקת המכר לא תצא אל הפועל. ברור הדבר, שכאשר התובעים הם אלה המבקשים לאכוף את החוזה, אין הם זכאים לקבל הסכום האמור.


31.
על כן, הנני דוחה עתירת התובעים לנכות מהתמורה שעליהם לשלם עבור הדירה את הסך 10,000 דולר.


הוצאות משפט

32.
הגם שלכאורה התובעים זוכים בסעד האכיפה לו עתרו, אין להתעלם מכך, שהנתבעים הסכימו לאכיפה כבר בתחילת ההליך. הצורך בניהול ההליך נוצר בעקבות עמדת התובעים, אשר רצו להפיק רווח מירידת שער הדולר, שלא בתום לב. על כן, למעשה, הצד שזכה במשפט הם הנתבעים, והם זכאים להוצאותיהם בהליך זה.



סיכום

33.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)
הנני מצווה על הנתבעים להעביר על שם התובעים את זכויות הבעלות בדירה, הנמצאת בחלקה 2 בגוש 10778, ברח' הרופא 64 בחיפה, והמוחזקת בפועל על ידי התובעים.

(ב)
הצו על פי סעיף קטן (א) שלעיל, המופנה אל הנתבעים, מותנה בקיום כל תנאים הבאים:

(1)
עד ליום 16.10.2008 התובעים ישלמו לנתבעים את התמורה המשוערכת עבור הדירה, בסכום של 1,303,218 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך מתן

פסק דין
זה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, החל
מתאריך

פסק דין
זה ועד לתשלום בפועל.

(2)
בתוך 45 ימים מתאריך

פסק דין
זה, על התובעים לחתום בפני
בא כוחם על הצהרות למנהל מיסוי המקרקעין, וכן לחתום על כל מסמך אחר, הדרוש להעברת הזכויות על שם התובעים ורישום הבית המשותף. המסמכים שייחתמו כאמור, יועברו על ידי בא כוח התובעים לבא כוח הנתבעים, המטפל בכל העברות הזכויות בדירות שבבניין וברישום הבית כבית משותף.

(ג)
במידה והתובעים לא יקיימו תנאי מהתנאים שלעיל, כי אז הצו לאכיפת זיכרון הדברים, על פי סעיף קטן (א) שלעיל, יהיה בטל ומבוטל, ועל התובעים יהיה לפנות את הדירה ללא כל דיחוי, ולמסור את ההחזקה בה לידי הנתבעים.

(ד)
ההליכים המתנהלים בתביעת הנתבעים נגד התובעים, אשר הוגשה לבית משפט השלום, יעוכבו עד ליום 16.10.2008. היה ועד לאותו מועד לא יקיימו התובעים תנאי מהתנאים שלעיל, יהיו הנתבעים רשאים לפנות לבית משפט השלום ולבקש ממנו לחדש את ההליכים בתביעתם.

(ו)
העברת זכויות הבעלות בדירה, בלשכת רישום המקרקעין, משם הנתבעים לשם התובעים, תעשה רק לאחר שהצדדים ישלמו את כל המסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי החובה האחרים, על פי הוראת כל דין, וימציאו לרשם המקרקעיןם את כל האישורים הדרושים, על פי הוראת כל דין.

(ז)
הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מתאריך כל הוצאה והוצאה, ועד לתשלום בפועל. כמו כן הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, י"ד בסיון, תשס"ח (17 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.
מזכירות בית המשפט

תשלח העתקים לב"כ הצדדים.
מותר להפצה מהיום.


יצחק כהן
- שופט








א בית משפט מחוזי 260/06 שלמה וונסובר , תמר וונסובר נ' שלמה סורקין , בלהה הראל (פורסם ב-ֽ 17/06/2008)