פסקי דין על עבדאללה אחמד מחמוד אבראהים | פסקי דין על מחמוד אחמד עבד אללה פחמאוי | פסקי דין על אחמד חסן סליום צוץ | פסקי דין על אודין חב לבניין | פסקי דין על זילברשטין יאיר |

9611/06 דמ     06/08/2007




דמ 9611/06 עבדאללה אחמד מחמוד אבראהים, מחמוד אחמד עבד אללה פחמאוי, אחמד חסן סליום צוץ נ' אודין חב לבניין בע"מ, זילברשטין יאיר




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
דמ 009611/06
דמ 009612/06
דמ 009613/06


בפני
:
כבוד השופטת שרה מאירי


19/09/2007




בעניין
:
1. עבדאללה אחמד מחמוד אבראהים

2. מחמוד אחמד עבד אללה פחמאוי
3. אחמד חסן סליום צוץ


ע"י ב"כ עו"ד
ר. אבומוך
התובעים

נ
ג
ד


1. אודין חב לבניין בע"מ

2. זילברשטין יאיר


ע"י ב"כ עו"ד
א. בן שחר
הנתבעים

פסק דין

1.
ביום 10.12.06 הגישו התובעים, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד הנתבעים.

טוענים התובעים כי הועסקו ע"י הנתבעת, כשהנתבע 2 העסיקם כקבלן בנין קודם לנתבעת והוא היה הרוח החיה, איש הקשר היחיד עם התובעים ואף מעבידם.


התובע 1 הועסק ברציפות ע"י הנתבעים מ- 12.88 ועד 1.00, סה"כ 117 חודש, עת פוטר, בשכר יומי של 120 ₪, 20 י"ע בממוצע.


התובע 2 הועסק ברציפות ע"י הנתבעים מ- 12.88 ועד 1.00, סה"כ 97 חודש, עת פוטר, בשכר יומי של 120 ₪, 20 י"ע בממוצע.


התובע 3 הועסק ברציפות ע"י הנתבעים מ- 8.90 ועד 1.00, סה"כ 99 חודש, עת פוטר, בשכר יומי של 120 ₪, 20 י"ע בממוצע.


לטענת התובעים הודיע הנתבע כי עקב ירידה משמעותית בהיקף העבודות אין הוא יכול לספק להם עבודה ובכך פוטרו.

משכך, עתרו ליתרת פצויי פטורין בשעור 28%, הודעה מוקדמת (חודש ימים) ויתרת הבראה.

2.
ביום 6.2.07 הגישו הנתבעים, באמצעות ב"כ, כתב הגנה בו עתרו לדחיית התביעה על הסף בגין התיישנות. התובעים התפטרו מעבודתם אצל הנתבעת בדצמבר 98. לאחר 6 חודשים, ביולי 99 פנו לנתבעת וביקשו לקבלם לעבודה. אז החלו עבודתם אצל הנתבעת וניתקו קשרי עבודתם בראשית דצמבר 1999.


עוד טענו הנתבעים כי הנתבע לא היה מעולם מעסיקם.

עד 1991 הועסקו ע"י שותפות בשם "זילברשטיין – בוכובזה" ומ- 1991 – רק אצל הנתבעת.


מעולם לא הועסקו התובעים ברציפות והם שניתקו יחסי עובד מעביד מיזמתם. מעולם לא הודיעה הנתבעת (לבטח לא הנתבע) לתובעים על הפסקת עבודתם.

לאור האמור – עתרו לדחיית התביעה.

3.
ביום 2.5.07 התקיים דיון מוקדם בפני
כבוד הרשמת מ. מרגלית.

ב"כ ההתובעים טען להיות הנתבע מעביד (לא מכח הרמת מסך), כשהנתבעת נתבעה כי הדיווח לש"ת היה על שמה.


משלא צלח נסיון פישור נקבע כי ההליך יועבר להוכחות.

4.
ביום 2.7.07 נשמעו בפני
י עדויות הצדדים.

בתום הדיון סיכמו בכ"י הצדדים טענותיהם בע"פ.

5.
לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפני
י – להלן הכרעתי:

א.
תקופת העבודה –

על התובעים הנטל להוכיח תקופת עבודתם ורצף בתקופת עבודתם.

מיניה וביה נסתרת טענתם שבתביעה, שהרי ביחס לתובעים 1 ו- 2 – עסקינן סה"כ ב- 122 חודשים, כשהתובע 1 טוען בתביעתו ל- 117 חודש והתובע 2 הטוען כי עבד ברציפות באותה תקופה, טוען בתביעתו כי עבד 97 חודשים.


ממסמכי שרות התעסוקה, אותם צרפו התובעים לתביעתם – עולה כי אין מדובר ברצף תעסוקתי במסגרת הזמנים שנטענו:


לגבי התובע 1 עולה כי הועסק מ- 12.88 עד 12.89, מ- 6.90 עד 2.94, מ- 5.94 עד 1.95, מ- 3.95 עד 2.96, מ- 6.96 עד 1.99 ומ- 7.99 עד 12.99 כולל.


לגבי התובע 2 עולה כי הועסק מ- 12.88 עד 4.90, מ- 6.90 עד 2.94 מ- 5.94 עד 1.95, מ- 6.97 עד 12.98 ומ- 7.99 עד 12.99.


לגבי התובע 3 עולה כי הועסק מ- 8.90 עד 9.90, מ- 11.90 עד 3.93, מ- 5.93 עד 2.94, מ- 5.94 עד 1.95, מ- 5.95 עד 2.96, מ- 4.96 עד 12.98 ומ- 7.99 עד 12.99.


עוד עולה כי התובעים הועסקו ע"י זילברשטיין-בוקובזה עד 10.91 כולל ומ- 11.91 ע"י הנתבעת.

עוד עולה כי התובע 2 הועסק בחודשים 12.96-11 אצל מעסיק אחר בענף החקלאות.


התובע 1 העיד כי עבד 117 חודש, אין הוא זוכר ממתי אך סיים ב- 1.1.01; סיים בסוף ינואר 2001. כל התובעים הגיעו תמיד יחד, כל יום.

הסיכום של כל החודשים שברישומי ש"ת הם 117 חודש.

הוא יודע שסיים ב- 2001 כי עוה"ד שלו יודע, שאל את עוה"ד והוא אמר לו, אמר לו שסיים ב- 1.1.01.


לא עבד במקום אחר לאחר הפסקת עבודתו. מנהל העבודה לא ביקש שישאר בעבודה.


התובע 2 העיד כי עבד 117 חודשים בנתבעת וזה ידוע לו לפי התלושים שמקבל. לא עזב ולא הלך לעבוד בחקלאות, בפ"ת, בנובמבר-דצמבר 96.

מה שנכון נמצא במסמכים (מסמכי ש"ת).


התובע 3 העיד כי עבד 99 חודשים אצל הנתבעת, כי כל התובעים הפסיקו יחד לעבוד, כי הוא הפסיק ב- 2001 אך איננו יודע באיזה חודש כי אינו קורא וכותב.


הנתבע העיד כי התובעים הועסקו ע"י הנתבעת, עפ"י רשיונות שלה ותלושי שכר שלה, כי עבדו רק אצל הנתבעת ובצורה מסודרת. עוד טען כי הנתבעת עבדה בהיקף די גדול עד לפני שנתיים ומשהו (אחורנית מ- 7.07) וכי בתקופה שהתובעים עזבו מיזמתם, הוא נאלץ לקחת עובדים אחרים. הנתבעת דיווחה לשרות התעסוקה לפי דוחות הנוכחות.

תקופת ינואר 99 עד 7.99 לא דווחה כי התובעים לא עבדו.


בחנתי את רשימת הסגרים (לתקופות בהן מרישומי ש"ת קיים נתק ברצף התעסוקתי) ומהם עולה כי מ- 16.2.95 עד 24.7.95 לא היה סגר (בנין), מ- 21.2.96 עד 13.2.96 לא היה סגר, סגר נפתח ב- 22.2.96 (פגועים 25.2.96; 3.3.96; 5.3.96, סגרים שנפתחו ב- 6.4.96; התובעים, תושבי יו"ש) ושוב סגר ב- 19.5.96 שנפתח ב- 2.6.96. לא היה סגר עד 28.2.99 (קרי כל חודש 2.99 ניתן היה לעבוד; סגר שנפתח 4.3.99).


לכך אוסיף כי ביחס לתובע 2 עולה מרישומי ש"ת, שהגישו כאמור התובעים כי עבד אצל מעסיק אחר בסוף שנת 96, עובדה שהתובע מכחישה ושיש בה בודאי כדי נתק.

הנה כי כן – עולה כי עסקינן בנתוק רצף במהלך תקופת ההעסקה, ודאי ביחס לנתבע 2.


נציין כי התובעים 1 ו- 3 טענו כי הפסיקו לעבוד ב- 2001.


דא עקא, אין מדובר בראייה כלשהי ועפ"י הראיות שבפני
י ועפ"י טענות התובעים בתביעתם – הועסקו עד 1.00. עוד אוסיף ואזכיר כי התובע 1 השיב פעם כי עבד עד 1.1.01 ופעם כי עבד עד סוף ינואר 2001 וכי טענת התובעים היא כי עבדו והפסיקו עבודתם יחדיו.

ב.
הפסקת העבודה –

נזכיר כי על התובעים הנטל להוכיח כי פוטרו.

לטענת התובעים, הנתבע אמר להם שאין עוד עבודה ולכן הפסיקו.


מנגד, העיד הנתבע כי התובעים לא פוטרו וכי לא היה כל צמצום בעבודת הנתבעת עד שנת 2005 וכי פשוט הפסיקו לבוא לעבודה על רקע קשיים משפחתיים שנוצרו בינם לבינם והתובע 1 לאור לחץ ילדיו.

אין בפני
י כל ראייה לטענת התובעים. אין התובעים נותנים גירסה ברורה מתי, מי אמר, מתי אמר, והיכן, האם היו הם יחדיו כשנאמר להם וכו'. אזכיר כי לא עומת הנתבע עם גרסה (כטענת התובעים בס' 8 לתביעתם) כאילו הוא המפטר (ראה עמ' 11, שורה 7-6).


הנה כי כן – משלא שוכנעתי כי אכן פוטרו התובעים – אין לי אלא לדחות תביעתם ברכיב זה.


אגב כך, ראוי להזכיר כי זכאותם העקרונית של התובעים היא ל- 27.9% ולא 28% כיתרת פ"פ.

עוד יש להזכיר כי לא סיכום התקופה הוא הקובע, מקום בו היה נתק, כפי שהוכח (ככל שהוכח לעיל) בפני
י.

ג.
הנתבע –

התובעים העידו כי הנתבע היה מנהלם, הוא זה שנתן להם הוראות ופיקח על עבודתם.

מנגד, טען הנתבע כי הוא לא היה המנהל המקצועי (משתחום הבנין אינו מקצועו), כי לא ידע אם ומתי עבדו וכי מנהל העבודה עמו היה לתובעים קשר הוא מר שולץ, שפיקח על עבודתם.

דוקא הנתבע מיזמתו הבהיר בחקירתו הנגדית כי לאחר הפסקת עבודתם של התובעים, משהיה ער למצוקתם הכלכלית בזמן סגר – העביר בעצמו לתובעים כסף למחייתם, כסף אישי שלו.

התובעים כאמור טוענים להיות הנתבע מעביד (ולא מכח הרמת מסך).

משטענתם לא הוכחה בפני
י כדבעי – אין לי אלא לדחותה.

אציין למען הזהירות כי בגרסת הנתבע בעדותו – אין לטעמי כדי להצדיק הרמת מסך.

ד.
הפרש הבראה –

התובעים עותרים לזכאות להפרש הבראה בשל תקופת עבודתם, הפרש בין תשלומי ש"ת לזכאותם עפ"י ותקם.


משקבעתי לעיל כי לא הוכח רצף עבודה אלא הוכח בפני
י נתק ברצף – ממילא, בכל אחת מהתקופות קיבלו עפ"י ותקם.


ובהקשר זה, משהוכח בפני
י נתק ברצף העבודה, ממילא, בכ"א מהתקופות המזכות בדמי הבראה – עסקינן בהתיישנות לזכות (טענה שנטענה בראשית כתב ההגנה) – לכל זכות הקודמת ל- 12.99.


הנה כי כן – גם רכיב זה נדחה.

ה.
לאור כל האמור – נדחית התביעה.

בנסיבות ההליך – ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום כ"ב באב, תשס"ז (6 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.


שרה מאירי
, שופטת

קלדנית: אתי לוי.






דמ בית דין אזורי לעבודה 9611/06 עבדאללה אחמד מחמוד אבראהים, מחמוד אחמד עבד אללה פחמאוי, אחמד חסן סליום צוץ נ' אודין חב לבניין בע"מ, זילברשטין יאיר (פורסם ב-ֽ 06/08/2007)