פסקי דין על ברודסקי איזבלה | פסקי דין על סינלניקוב טאיסיה | פסקי דין על סינלניקוב זיאמה ואח' | פסקי דין על עזרא את לביא (בנין פיתוח והשקעות) | פסקי דין על עזרא גבריאל | פסקי דין על עזרא ציון ואח' |

2108/00 א     09/07/2002




א 2108/00 ברודסקי איזבלה, סינלניקוב טאיסיה, סינלניקוב זיאמה ואח' נ' עזרא את לביא (בנין פיתוח והשקעות) בע"מ, עזרא גבריאל, עזרא ציון ואח'




בעניין:

בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
: כבוד השופט יעקב צבן
ת"א
002108/00






11/07/02






בעניין:

1 . ברודסקי איזבלה


2 . סינלניקוב טאיסיה

3 . סינלניקוב זיאמה

4 . שליגמן איגור

5 . גלמן שמואל

6 . גלמן בבה

7 . לוינטן פאיגה

8 . פרידמן ולדמיר

9 . פרידמן אלכסנדר

10 . בריסקין אירינה

11 . גולובאי רימה

12 . גולובאי ויטלי

13 . נסובסקי סופיה

14 . גבמן יורי

15 . בלובשטיין נדייז'דה

16 . בלובשטיין מיכאל

17 . ליבשיץ לאוניד

18 . ליבשיץ לודמילה

19 . גוטקין רימה

20 . בוסל אלכסנדר


ע"י ב"כ עו"ד
קליימן

התובעים


נ
ג
ד




1 . עזרא את לביא (בנין פיתוח והשקעות) בע"מ


2 . עזרא גבריאל

3 . עזרא ציון

4 . לביא רפאל


ע"י ב"כ עו"ד
לנגה

הנתבעים

פסק דין

1.
התובעים הינם רוכשים של 11 דירות מגורים בבנין ברח' מרטין בובר באשדוד (להלן: הבנין). הבנין הוקם ע"י הנתבעת 1, שהיא חברה קבלנית (להלן: הנתבעת). הנתבעים 2-4 הינם בעלי המניות ומנהלי הנתבעת. עסקאות המכר של הדירות בוצעו בין חודש אוקטובר 1993 לחודש פברואר 1994. אכלוס הבנין החל בסוף שנת 1995. רוב התובעים קיבלו חזקה בדירות עד אמצע חודש פברואר 1996, למעט דירת תובעים 13-14 שאוכלסה בחודש יוני 1996 ודירת תובעים 19-20 שאוכלסה בחודש נובמבר 1996.

התובעים עותרים לפיצויים בגין ליקויי בניה שנמצאו בדירותיהם ובגין אי התאמות בין המפרט הטכני לבין הביצוע בפועל. התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת של מהנדסים, שפירטו את הליקויים ואת עלות תיקונם. כמו כן טוענים התובעים לנזקים נלווים.


ואלה עיקרי טענות ההגנה של הנתבעים:
-
התובעים חתמו על כתבי ויתור לאחר שקיבלו פיצוי מוסכם, לפיכך דין תביעתם להידחות;
-
התובעים הפרו ההסכם בכך שלא הודיעו בכתב על ליקויים בדירות, ובנוסף לא נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים;
-
אין עילת תביעה נגד נתבעים 2-4.
-
מחלוקת על כל רכיבי הנזק וההוצאות.
טענות הגנה אלו ממצות את המחלוקת בין הצדדים ואדון בהן אחת לאחת.
2.
בבנין 11 קומות ובו 154 דירות. הבנין יועד תחילה להיות מלון דירות והוסב לבנין דירות רגיל. התובעים כולם הינם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, ורובם ככולם אינם שולטים היטב בשפה העברית. התביעה הוגשה לבית המשפט כארבע שנים לאחר כניסת התובעים לדירות.


עלות התיקונים
3.
הצדדים הגיעו להסדרים דיוניים בענין עלות התיקונים: בקדם משפט מיום 28.3.01 הוסכם כי חלק ניכר מהליקויים הנטענים הם חוזרים ודומים, לפיכך מונה מהנדס מומחה, מר אחי קליין, לבדוק דירה טיפוסית אחת, דירת משפחת גלמן - התובעים 5-7.

מהנדס קליין הגיש חוות דעת ביום 1.8.01, מצא בדירה ליקויי תכנון וליקויי ביצוע וקבע כי עלות התיקונים הינה 15,580 ש"ח, ללא מע"מ. עלות זו הינה עלות לנתבעת כקבלן ואם יבוצעו התיקונים ע"י קבלן אחר, תהיה עלות נוספת בשיעור 35%. להערכתו, התיקונים יימשכו כשבוע, ואין צורך בפינוי הדירה לשם כך.

בישיבת בית המשפט מיום 19.3.02 הסכימו הצדדים, בלי לפגוע בטענות אחרות, לקבוע סכום עלות הליקויים במנגנון הבא:
"חוות דעתו של מהנדס אחי קליין תהיה מדגם מייצג ותחייב באופן יחסי לכל הדירות. הכוונה הינה כי הבסיס לחישוב יהיה סכום הליקויים לו טענו התובעים על-פי חוות דעתם, והסכום יקטן או יגדל באופן יחסי לסכום שקבע מהנדס אחי קלייין לגבי הדירה שבדק - דירת גלמן" (עמ' 50 לפרו').

ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי היחס בין חוות דעת קליין לחוות נדעת שצירפו התובעים לתביעה הינו 74.4%. תוצאה זו מקובלת עלי פחות או יותר, אם כי יש להגיע אליה בדרך אחרת, ואסביר שיטת החישוב:
עלות התיקון לפי חוות דעת קליין הינה 15,580 ש"ח (ערך 8/01) ואילו עלות התיקון לפי חוות דעת נתובעים הינה 20,900 ש"ח (ערך 3/96). על מנת לבדוק היחס הנכון, יש להעמיד הסכומים בערכים נוכחיים, קרי להוסיף הצמדה. אולם, חישוב נכון והוגן מחייב נתון נוסף: מהנדס קליין קבע עלות לקבלן בונה הבנין, ואילו עיון בחוות דעת התובעים מלמד כי הכוונה הנם הינה לביצוע ע"י קבלן חיצוני. חישוב כל הנתונים הללו מביא לתוצאה כי היחס הנכון הינו בשעור כ-75%, שמשמעו: עלות תיקוני הליקויים ב

פסק דין
זה תהיה 75% מסכום הליקויים הנקוב בכל אחת מחוות הדעת שצירפו התובעים לכתב התביעה.

כתב הויתור
4.
הנתבעים הציגו כתבי שחרור ופיטורין לגבי עשר מתוך אחת-עשרה דירות התובעים (למעט דירת תובעים 11-12 - משפחת גולובאי), ואף טענו כי יש לסלק התביעה על הסף שכן התובעים ויתרו על כל תביעותיהם, למעט רישום זכויות ובדק בית על פי ההסכם. בהחלטה מיום 10.12.01 דחיתי טענות הנתבעים, וקבעתי כי אין בכתב השחרור והפיטורין לסלק התביעה על הסף.

בסיכומיו, חוזר ב"כ הנתבעים ומבקש לדחות התביעה, שכן התובעים אישרו בכתב כי קיבלו פיצוי ובכך ויתרו על זכות התביעה.

5.
דין הטענה להידחות מכל הטעמים שהובאו בהחלטה הנ"ל מיום 10.12.01, ואוסיף בקצרה: התובעים הם עולים חדשים, אינם שולטים בשפה העברית, וספק אם הבינו משמעותם המלאה של כתבי הויתור. כתבי הויתור נחתמו ימים ספורים לאחר כניסת התובעים לדירות וטיבם וטבעם של חלק מהליקויים להתגלות רק לאחר חלוף זמן ולאחר שימוש יומיומי. כמו כן, חלק מהליקויים הם ליקויים בתכנון כגון חלונות חסרים, סוגיית החימום הסולרי ועוד. ספק רב אם דייר רגיל מודע לליקויי תכנון או יכול לעמוד עליהם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בעולים חדשים.


חובת ההודעה על ליקויים ומתן הזדמנות לתקן
6.
במקרה שבפני
, סוגיית ההודעות על ליקויים וסוגיית מתן הזדמנויות לקבלן לבצע תיקונים שלובות זו בזו. לפיכך, אדון בהן ביחד.
7.
אלו הסעיפים הרלבנטים בחוזי הרכישה של התובעים:
6(א)
"(1) בהסכם זה "תקופת הבדק" משמעה, תקופה בת 12 חודש הנמדדת מיום המסירה ועד תום 12 חודש מאותו מועד, אולם לגבי חדירת רטיבות מגג הבנין לדירות שמתחתיו תקופת הבדק היא תקופה בת 24 חודש.
(2) בכפוף להוראות הסכם זה, החברה מצהירה כי היא אחראית לתקן כל ליקוי או פגם או אי התאמה שיתהוו ויתגלו בנכס ו/או ברכוש האחר שבבנין בתקופת הבדק ואשר נגרמו כתוצאה מעבודה לקויה או שימוש בחומרים פגומים (להלן: "הליקויים") בתנאים הקומולטיביים הבאים:
א.
הליקויים אינם מסוג "הליקויים בנכס" כהגדרתם בסעיף 4 לעיל, אשר החברה פטורה מתיקונם ו/או הרוכש מנוע מלדרוש ו/או לתבוע ביצועם עפ"י הוראות הסעיף הנ"ל, וכן -
ב.
הרוכש הודיע בכתב לחברה על קיום וגילוי הליקויים הנ"ל לא יאוחר מתום תקופת הבדק, ודרש את תיקונם וכן -
ג.
הרוכש אפשר לחברה ו/או לקבלן/ים מטעמה לבדוק את הליקוי/ים ולתקנו/ם, כמפורט להלן וכן -
ד.
סיבת הליקויים אינה קשורה בעבודות נוספות או שינויים שביצע הרוכש בנכס.

החברה תבצע תיקון הליקוי/ים שהיא חייבת בביצועו/ם כאמור לעיל - לקראת תום תקופת הבדק או תוך זמן סביר לאחר מכן, במגמה לבצע תיקון דחוף, החברה תתקן את הליקוי/ים כאמור אף לפני תום תקופת הבדק, וזאת תוך זמן סביר מקבלת הודעת הרוכש ובכפוף לאפשרות ביצוע התיקון מבחינת עונת השנה.

א.
הרוכש מתחייב לאפשר לקבלני, עובדי ושליחי החברה, להיכנס לנכס בכל זמן סביר ולאחר קבלת הודעה מראש, לבדיקת טענות ו/או תלונות הרוכש לגבי הליקויים ולביצוע תיקון הליקויים שהחברה תכיר באחריותה לביצועם, עפ"י האמור בס"ק (2) לעיל. תיקנה החברה או מטעמה ליקוי/ים בנכס - חייב הרוכש לאשר לחברה את ביצוע התיקון/ים.

ב.
מוצהר ומוסכם במפורש בין הצדדים כי:
1.
פרט לאחריות ולהתחייבות החברה לביצוע תיקון הליקויים עפ"י הוראות סעיף זה לעיל, אין ולא תחול על החברה כל אחריות ו/או חבות נוספת כלשהי בקשר לליקויים כלשהם ו/או תיקונים.
2.
אם הרוכש לא יאפשר את הביקור בנכס ו/או בדיקת הליקויים ו/או ביצוע עבודות תיקון הליקויים כולם ו/או כל חלק מהם, לא תהא החברה חייבת עוד לבצע תיקון הליקויים כולם ו/או כל חלק מהם, לא תהא החברה חייבת עוד לבצע תיקון ליקויים כלשהם בנכס, ויראו את הרוכש כמוותר על כל טענה ו/או תביעה בקשר לליקויים ואת החברה כמשוחררת מכל חובה ו/או אחריות לליקויים.

ג.
למען הסר ספק, מצהירים ומאשרים הצדדים במפורש כי:
1.
.....
2.
אחריות וחבות החברה מוגבלים אך ורק לביצוע תיקון "הליקויים בנכס" כמפורט לעיל ולתיקון "הליקויים" ובשום מקרה לא תהא חייבת והרוכש לא יהיה זכאי לתבוע ו/או לקבל פיצויים ו/או דמי נזק ו/או הפחתה ממחיר הנכס ו/או הטבה או תמורה או תרופה כספית אחרת כלשהיא בגין הליקויים בנכס ו/או הליקויים הנ"ל ו/או בגין כל נזק ישיר או עקיף שייגרם לרוכש (אם בכלל) עקב קיום ו/או התגלות ו/או ארוע הליקויים בנכס ו/או הליקויים הנ"ל ו/או עקב ביצוע או אי ביצוע תיקונים על ידי החברה, ובכל הקשור לכל אלה".

8.
בעלי חמש דירות, התובעים 2-3, 5-7, 8-9, 11-12, 15-16, פנו לנתבעים באמצעות פרקליטם בתאריך 17.11.96, הודיעו על הליקויים ודרשו לבצע תיקונים (ראה ת/19/1). המכתב לא נענה בכתב ע"י הנתבעים או פרקליטם. בתצהיר הנתבע 2 אין התייחסות למכתב זה ולא נאמר על-ידו כי הנתבעים פנו לתובעים הנ"ל בעקבות מכתב זה.

התובעים האחרים אמרו בעדותם כי לא שלחו הודעות בכתב על הליקויים וכי לא היו מודעים לצורך במשלוח הודעות:
התובעת 1
(ברודסקי) העידה כי הודיעה אודות ליקויים בשיחה טלפונית, הופנתה למישהו בשם יעקב ומסרה לו פתק עם 7-8 ליקויים. הפתק או העתקו לא הוגשו כראיה.
התובע 4
(שליגמן) אמר בעדותו כי הליקויים שפרט במסמך קבלת החזקה תוקנו אחרי כמה חודשים, וכי פניותיו האחרות בדבר ליקויים היו טלפוניות.
התובעת 10
(בריסקין) אמרה כי פנתה בעל פה לביצוע תיקונים. ביום 30.1.97 חתמה על מסמך כי בוצע בביתה בדק בית שנתי לשביעות רצונה (נ/6/1/ה).
התובעים 13-14
(נסוברסקי-גבמן) העידו כי פנו לנתבעים פעמים רבות בענין ליקויים, הן בטלפון והן בפני
ה ישירה בעל פה.
התובעים 17-18
(ליבשיץ): לא הוצג מסמך בכתב לפיו הודיעו על
ליקויים, אך הנתבעת צירפה מסמך ללא תאריך עם חתימה לא מזוהה על שביעות רצון ליבשיץ מביצוע תיקונים שנתיים.
התובעים 19-20
(גוטקין) העידו כי הודיעו בעל פה לנתבעת אודות ליקויים וכי תוקנו שריטות על הקיר.

הנתבע 2, עזרא גבריאל
, לא התייחס בתצהירו ובעדותו לפניות ספציפיות של התובעים אליו או למשרדו, בין בכתב ובין בעל פה. לדבריו, במשך למעלה משנה היה צוות של הנתבעת באתר וביצע תיקונים שונים לפי דרישות ובקשות של דיירים (סעיפים 8-10 לתצהירו). מעדותו בעמ' 55 לפרו' עולה כי הוא ועובדיו לא עמדו על כך כי הפניות יהיו בכתב דווקא. וכך אמר בהמשך:
ש.
מישהו מחתים שהחברה ביצעה בדק בית שנתי. מה זה "בדק בית שנתי"?
ת.
כל התיקונים שאני עושה אחרי מסירת בניה נחשבים, כל השנה זה בדק בית.
ש.
בכל הדירות תוקנו
ליקויים?
ת.
ישבו שנה או שנה וחצי אחרי המסירה ותיקנו. כולם עבדו קבלני משנה, והחזקנו עוד 4 אנשים לאחר מסירת הדירות שטיפלו בהשלמת וליקויים ותלונות. כל הניירת זה פרוצדורלי, אני מכין במשרד, מוסר חבילת ניירות בתיק למנהל עבודה והוא מחתים. חלק חתמו וחלק לא. אני לא מחייב את הקליינט לחתום, גם לא היום. אני אומר שירשמו שנכנסו ולא רצו לחתום"
(עמ' 57-58 לפרו')
.

עוד אמר מר עזרא כי לא דאג לאסמכתא בדבר התיקונים, ביצע תיקונים ללא חתימות של דיירים ולא התעקש על כך.

ממכלול הראיות והעדויות בתיק מצטיירת התמונה הבאה: חלק מהתובעים פנו בכתב בענין תיקוני שנת בדק, חלק אחר פנה בעל-פה. הנתבעת לא הקפידה בענין זה וביצעה תיקונים גם בלוא פניה בכתב. נראה כי הנתבעת שינתה בהתנהגות את ה"משטר החוזי": מחד, פניה בכתב של בעלי חמש דירות לא נענתה, ולא הובאה ראיה לפיה היתה תשובה בכתב או כי הנתבעת פנתה לתובעים אלה לבצע תיקונים. מאידך, עזרא גבריאל
מאשר כי היתה היענות לפניות בעל-פה או פניות ישירות אחרות שלא בכתב, וכך, למשל, בשתי דירות של תובעים שלא פנו בכתב (ליבשיץ, בריסקין) בוצעו תיקונים שנתיים. הנתבעת עצמה לא רשמה אלו תיקונים בוצעו והאם היו תלונות על ליקויים שלא תוקנו. הוסף לכך ממצאי חוות דעת אחי קליין: חלק מהליקויים הנטענים הם ליקויים מבניים הקשורים לתכנון, אשר ממילא הנתבעת לא היתה משנה או מתקנת.
במצב שנוצר ובשיטה בפועל בה פעלה הנתבעת למול התובעים, לא היתה חשיבות ממילא לפניות בכתב, לפיכך היעדר פניה בכתב אינו פוגע בזכויות התובעים ואינו שולל את זכותם לביצוע תיקונים. לגישה זו יש סימוכין גם בפסיקת בית משפט:
"לטענת המערערת, המשיבים היו חייבים על פי החוזה להודיע על הליקויים שבדירה בכתב, עד תום תקופת האחריות שנקבעה בחוזה, ולא עשו כן, ולפיכך לא קמה להם זכות לפיצויים בגין ליקויים אלה. כאן מתעוררת שאלה שבעובדה: האם המשיבים הודיעו, או לא הודיעו, על הליקויים בתוך תקופת האחריות? בית המשפט קמא נזקק לשאלה זאת באריכות. הוא בדק ופסק (בפיסקה 3) כי "מחומר הראיות המצוי בפני
עולה כי אכן היו פניות מצד התובעים אל הנתבעת ושלוחיה לתיקון הליקויים בדירות במרוצת תקופות האחריות השונות, פניות חוזרות ונשנות, לאחר שחלק גדול מן הליקויים לא תוקן או לא תוקן כראוי ע"י הנתבעת." אכן, כך עולה מחומר הראיות, ואין יסוד להתערב בעניין זה בקביעה של בית המשפט קמא.

אף אם תאמר כי ההודעה על הליקויים לא נשלחה בכתב, כאמור בחוזה, עדיין אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לפתור את המערערת מחבותה לתיקון הליקויים. ההודעה בכתב נדרשת כדי לוודא שהמערערת יודעת על הליקויים ותוכל לתקנם כנדרש. אך במקרה הנדון אין ספק שהמערערת ידעה על הליקויים, שהרי בפועל עסקה בתיקון הליקויים. לכן, אפילו נאמר כי לא נשלחה למערערת הודעה בכתב, יש מקום להוסיף ולומר כי המערערת ויתרה על הכתב. יתירה מזאת: האם תום לב הוא מצד המערערת לומר, מצד אחד, שידעה על הליקויים, ומצד שני שאין היא חייבת בתיקונים כיוון שלא הודיעו לה על הליקויים בכתב?"
(ע"א 4445/90
עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ו-39 אח'
, תק-על 94(2), סעיף 8(א)

לפסק הדין).


וכן:
"בהדבק דברים זה אציין, כי לא מקובלת עלי טענתו של בא כח הנתבעת, שהתובעים היו צריכים להודיע לה על הליקויים בכתב דוקא, כמצוות סעיף 10.3 להסכם בין הצדדים, וכי ההודעה לצוות העובדים במקום לאו הודעה היא. טענות אלה אינן מקובלות עלי, כי משעה שהסכימה הנתבעת לקבל את ההודעות בעל פה ואף טרחה לנסות ולתקן את הליקויים, בעקבות ההודעות בעל פה, יש בכך משום ויתור מצדה על דרישת ההודעה בכתב. הסתמכותו של בא כח הנתבעת על פסק דינו של כב' השופט מ. גל בת"א 5998/89 בבית משפט השלום בירושלים (מצ"ב כנספח ד' לסיכומיו) איננה במקומה. שכן, עולה מדבריו של השופט גל (בע' 12 לפסק דינו), שהודעה לצוות העובדים במקום על ליקוי א' אין בה משום הודעה על ליקוי ב', שהתגלה מאוחר יותר. מה שאין כן במקרה שלפנינו, שהתובעים הודיעו שוב ושוב על אותם ליקויי רטיבות, מיד לאחר שנתגלו להם, ובכל מקרה - בתוך זמן סביר. לכן, הודעתם למנהל צוות העובדים במקום, שנשאר במיוחד במקום לצורך ביצוע תיקונים אלה, עונה על דרישת ההודעה, אף אם ההודעות נמסרו בעל פה"
(ת"א (ירושלים) 368/89
נפתלי ואח'

נ' מבט בניה בע"מ
, תק-מח 92(1), סעיף 6ה' לפסק דינו של כבוד השופט דוד חשין).

9.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן. יש לדחות אף טענה זו:
-
בתצהירו ועדותו של עזרא גבריאל
לא נאמר דבר בענין זה.
-
לפניית חלק בעלי דירות לביצוע תיקוני שנת בדק לא בא מענה.
-
אין בפני
ראיה כי נציגי הנתבעת פנו לתובעים, ביקשו לבצע תיקונים ונדחו.
-
סירוב התובעים לביצוע תיקונים ע"י הנתבעת בא רק בהליך זה, שהוגש ארבע שנים לאחר קבלת החזקה בדירות ושלוש שנים מתום שנת הבדק.

העולה מן האמור הינו כי התובעים לא מנעו מהנתבעת לבצע תיקונים, ומכל מקום לגבי חמש דירות הנתבעת לא הביעה נכונות לבצע תיקונים, כפי שנדרש במכתב ובהסכמים.
ההלכה בענין זה קובעת:
"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים.
...
בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין.
זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש.
...
לאור האמור נראה לי שהמיצוי הכושל של ניסיונות תיקונים על-ידי דיור לעולה, מחד גיסא, וכישלון הניסיון המעשי, מאידך גיסא, בצירוף עמדתה של דיור לעולה בהגנתה, מחייבים את קבלת ערעור הדיירים, במובן זה שהם זכאים לפיצוי כספי על הליקויים בדירותיהם. זכות זו לפיצויים עומדת גם לששת הדיירים שבינתיים הספיקו למכור את דירותיהם"
(ע"א 472/95
זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ,
פ"ד נ(2) 858, עמ' 863-864)
.


המסקנה הינה כי הנתבעת היתה מודעת לקיום ליקויים, אך לא עשתה די בענין זה, ולפיכך גם אין לומר שהתובעים מנעו ממנה ההזדמנות לבצע תיקונים. בשתי דירות בוצעו תיקונים שנתיים, שלא הועילו, ובדירות אחרות לא בוצעו תיקונים כלל.
בענין זה גם אין מקום כיום לאבחן בין בעלי חמש הדירות ששלחו דרישה מפורשת ומפורטת לביצוע התיקונים, בהסתמכם על חוות דעת שצורפו, לבין בעלי שש הדירות האחרות. הנתבעת לא התייחסה התייחסות של ממש לחמש הדירות ולא ביצעה התיקונים, או שביצעה חלק מזערי בלבד, לפיכך נקל לקבוע כי פניות של שש בעלי דירות נוספות היו זוכות לאותו יחס ואותה גישה.

לאור האמור, יש לדחות טענת הנתבעים כי לתובעים אין אלא זכות לביצוע תיקונים. לתובעים זכות לקבל פיצוי.

הנזק
10.
בסיכומיהם העמידו התובעים את התביעה על שני ראשי נזק:
א.
עלות התיקונים.
ב.
פיצוי בגין אי התקנת דודי שמש.

11.
עלות התיקונים

כאמור בסעיף 3 לפסה"ד, זכאים התובעים ל-75% מהסכומים הבאים. לסכומים יש להוסיף הצמדה מהמועד הנקוב וכן מע"מ.
א.
התובעת 1 - ברודסקי
20,900 ש"ח (21.3.96).
ב.
התובעים 2-3 - סינלניקוב
21,800 ש"ח (22.4.96).
ג.
התובע 4 - שליגמן
15,750 ש"ח (30.11.98).
ד.
התובעים 5-7 - גלמן-לוינטן
20,900 ש"ח (25.3.96).
ה.
התובעים 8-9 - פרידמן
26,300 (30.11.98).
ו.
התובעת 10 - בריסקין
20,500 ש"ח (21.3.96).
ז.
התובעים 11-12 - גולובאי
20,500 ש"ח (21.3.96).
ח.
התובעים 13-14 - נסובסקי-גבמן
22,400 ש"ח (22.4.96).
ט.
התובעים 15-16 - בלובשטיין
22,100 ש"ח (30.11.98).
י.
התובעים 17-18 - ליבשיץ
11,500 ש"ח (30.11.98).
יא.
התובעים 19-20 - גוטקין-רוסל
12,250 ש"ח (30.11.98).

12.
פיצוי בגין אי התקנת דודי שמש
הנתבעת התחייבה במסגרת המפרט הטכני לספק לשמונה מבין דירות התובעים דודי שמש. בבנין אין דודי שמש, ככל הנראה בשל קשיים טכניים הנובעים מגובהו של הבנין. כתחליף סיפקה הנתבעת לתובעים אלו דודי חשמל לחימום.

התובעים טוענים כי הם זכאים הן למחיר דוד השמש והן לפיצוי בגין עלויות החימום במשך השנים, ולשם כך צירפו לתביעותיהם חוו"ד מומחה.

המומחה שמינה בית המשפט, מהנדס אחי קליין, התייחס לנושא זה בחוות דעתו ופסק סכום של 1,000 ש"ח לכל דירה "תוך זיקה להפרש העלויות בין המערכת הסולרית למערכת החשמלית". סכום זה כבר כלול בחוות דעתו. עוד ציין המומחה כי הבנין מלכתחילה לא תוכנן להתקנת מערכת סולרית.

הנתבעת הפרה את הוראות החוזים של שמונה רוכשי דירות. לפיכך הם זכאים לפיצוי בענין זה. מהנדס קליין חישב הפיצוי על דרך הפרש עלויות והדבר מקובל עלי, אולם הסכום שנקב נמוך מדי. מאידך, הסכומים אשר התובעים דורשים הם מופרזים וחלקם תאורטים.
לאור האמור, נראה לי סביר להוסיף לכל תובע סכום נוסף של 2,000 ש"ח בראש נזק זה (ערך יום פסה"ד). התובעים 13-14 (נוסובסקי-גלמן), 15-16 (בלובשטיין), 5-7 (גלמן) אינם זכאים לתוספת זו.

13.
ניכויים
בכתבי הויתור שנדונו לעיל צויין כי התובעים קיבלו סכומי פיצויים. התובעים פנו לבית המשפט בתביעה זו, כשהם מבקשים בעצם לבטל ההסדר הכלול בכתבי ויתור אלה. טענתם התקבלה ונקבע כי הם זכאים לפיצויים כמפורט ב

פסק דין
זה. לפיכך, יש להפחית מכל הסכומים שנפסקו לעיל הסכומים שקיבל כל תובע, כנקוב בכתבי הויתור שהוגשו לבית המשפט (בתוספת הצמדה למדד מהיום בו בוצע התשלום).


התביעה נגד נתבעים 2-4
14.
הנתבעים 2-4 הם מנהלים ובעלי מניות של הנתבעת 1.

דין התביעה נגדם להידחות מהטעמים הבאים:
א.
הסכמי הרכישה של הדירות הם בין התובעים לבין נתבעת 1.
ב.
בתצהירי התובעים או בראיות אחרות שהגישו אין הוכחה בדבר אחריות אישית של אורגני החברה ואין ראיה כי התרשלו התרשלות המצדיקה חיובם באופן אישי.


התוצאה
15.
לאור האמור, על הנתבעת 1 לשלם לתובעים הסכומים הנקובים בסעיפים 11-12 לעיל, בניכוי הסכומים בסעיף 13.

כמו כן, תשא הנתבעת 1 בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח + מע"מ, וכן בהוצאות משפט.
אולם, בכל הקשור לאגרת בית המשפט, תשא הנתבעת 1 רק במחציתה, שכן היה מקום מלכתחילה להגשת התביעה לבית משפט השלום והנתבעת אינה צריכה לשאת בהוצאות אגרה של תביעה בלתי ריאלית.

ניתן היום, כ"ט בתמוז תשס"ב (9 ביולי 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום
9.7.02.
יעקב צבן
, שופט
002108/00א
053 יעקב צבן






א בית משפט מחוזי 2108/00 ברודסקי איזבלה, סינלניקוב טאיסיה, סינלניקוב זיאמה ואח' נ' עזרא את לביא (בנין פיתוח והשקעות) בע"מ, עזרא גבריאל, עזרא ציון ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2002)