פסקי דין על שמרית שאול | פסקי דין על קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ

3017/07 עב     11/06/2008




עב 3017/07 שמרית שאול נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו
עב 003017/07


בפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים


17/06/2008





בעניין
:
שמרית שאול





התובעת

נ
ג
ד


קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ





הנתבעת


פסק דין
1.
זוהי תביעה לתשלום גמול שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עלבון, פגיעה ועוגמת נפש.

2.
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מיום 20.7.05 ועד לפיטוריה נכון ליום 30.5.06 כמנהלת חשבונות בגיזברות הנתבעת. תנאי עבודתה נקבעו על סמך הודעה מיום 12.7.05 (נספח א' לתצהיר התובעת). בפועל הועסקה התובעת בשעות נוספות במהלך תקופת עבודתה. במכתב מיום 30.5.06 (נספח ד' לכתב התביעה) הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה החל מיום מתן המכתב.

3.
לטענת התובעת, היא פוטרה בסמוך לסיומה של שנת עבודה מלאה וזאת מתוך כוונת הנתבעת להימנע מתשלום חובת פיצויי פיטורים ועל כן, זכאית היא לתשלום פיצויי הפיטורים. הנתבעת טוענת, כי פיטוריה נעשו על רקע טיב עבודתה ויחסי העבודה ולא על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.


בתצהירה מציינת התובעת, כי נדרשה לעבוד שעות נוספות רבות וזאת בניגוד לסיכום שנעשה עם קבלתה לעבודה. בשלב כלשהו נדרשה התובעת לעבוד בדיקת פוליגרף וזאת לאחר שחלפה חצי שנה ממועד קבלתה לעבודה. בדיקה זו היתה מבחינתה הקש ששבר את גב הגמל הואיל ונמאס לה מהיחס המשפיל ומשעות העבודה הרבות ועל כן, הודיעה לממונה עליה, כי היא מעוניינת לעזוב את העבודה (סעיף 23 לתצהיר). מוסיפה התובעת ומצהירה, כי ביקשה תשלום בגין שעות נוספות או העלאת משכורת אולם לא נענתה. בשלב כלשהו, היא נדרשה בנוסף לעבודתה, גם למלא את עבודתה של הפקידה במחלקה ומשסירבה לכך, היא פוטרה. במהלך חקירתה הנגדית העידה התובעת, כי היו לה התפרצויות של בכי כמו גם בעיות אישיות והיא היתה עצבנית. היו לה בעיות בעבודה בשל אירגון העבודה הלקוי והעומס במחלקה. היא רצתה לעזוב את העבודה בגלל השעות ובעיות באירגון.


מר אלון מגדל מנהל החשבונות הראשי של הנתבעת מצהיר, כי במהלך תקופת העבודה נעשתה התובעת עצבנית ותיפקודה הלך והדרדר כמו גם יחסי העבודה שנעשו בלתי אפשריים. לתובעת היו התפרצויות זעם פעמים רבות כלפי עובדים אחרים ויחסה לעובדים שעבדו בסמוך אליה היה בלתי נסבל. התובעת פרצה מספר פעמים בבכי בשל בעיות אישיות והיא עצמה ביקשה לעזוב את העבודה. כדוגמא לאופיה הבלתי אפשרי של התובעת, צירף מר מגדל שני הודעות דוא"ל מיום 16.3.06 ומיום 20.3.06 (נספחים ד' 1 ו-ד' 2 לתצהיר). בחקירתו הנגדית חזר מר מגדל על טענותיו וציין שלא תיעד את שיחותיו עם התובעת באשר לטיב עבודתה. לדבריו, הוא ניהל שיחה אישית עם התובעת על מנת לנסות ולהתגבר על הבעיות אך נוצר אצלו הרושם שיש מטען של בעיות שהיא מביאה מהבית, דבר המפריע לה לתיפקוד השוטף.

4.
ממכלול הנתונים שפורטו לעיל עולה באופן ברור, כי פיטוריה של התובעת נעשו על רקע תיפקודה ויחסי העבודה הלקויים שלה. התובעת עצמה הודתה בכך שהיא היתה עצבנית, דבר שהפריע לתיפקודה בעבודה. עדותו של מר מגדל לא נסתרה והיא מקובלת עלינו. הדברים עולה גם משני הודעות הדוא"ל שצורפו לתצהירו של מר מגדל.

סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 קובע:
"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".

נפסק, כי החזקה שבסעיף זה ניתנת לסתירה וכי מעסיק המבקש לשלול חזקה זו, חייב להוכיח כי מניעיו לפיטורים לא היו הרצון להמנע מתשלום פיצויי הפיטורים (דב"ע מב/17-3 גולן נ' ממן פד"ע יג' 321. דב"ע תש"ן/141-3 רהיטי דורון נ' פרוינד פד"ע כב' 230). במקרה דנן, שוכנענו, כי פיטוריה של התובעת במועד שפוטרה לא היה על רקע רצון המעסיקה להימנע מפיצויי הפיטורים אלא בשל טיב עבודתה ויחסי העבודה של התובעת.
על פי הנפסק בע"ע 122/03 וקסמן נ' אי.טי.סי. 24 מסביב לשעון, (

פסק דין
מיום 7.1.07) פיטורי עובד לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה, וכאשר אילו ניתנה הודעה מוקדמת היה עובד משלים שנת עבודה, מהווים תימוכין לטענה שהפיטורים נעשו על מנת להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים. במקרה שבפני
נו, פוטרה התובעת ביום 30.5.06. גם אם היתה ניתנת לתובעת הודעה מוקדמת בפועל, הרי שעבודתה היתה מסתיימת במחצית חודש יוני 2006, היינו לפני תום 11 חודשי עבודה. מכאן, כי גם ההלכה שנפסקה בפסק הדין הנ"ל אין בה כדי להועיל לתובעת ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים.


5.
מוסיפה התובעת וטוענת, כי הינה זכאית לתשלום עבור שעות נוספות.


אין מחלוקת, כי התובעת עבדה בפועל שעות נוספות והדבר עולה מכרטיסי העובד ומהמסמכים המכונים "עיבוד הכנה לשכר" (נספחים ב' לתצהיר התובעת).

עם תחילת עבודתה ניתנה לתובעת "הודעה בדבר תנאי עבודה". בסעיף 5 ב' לאותה הודעה נקבע:
"נוכח אופיו המיוחד של התפקיד, מידת האחריות המתבקשת ממנו, ומידת האימון הרבה הנדרשת מהעובד, הוכללה בשכר תוספת גלובלית ממוצעת של 25% עבור עבודה בשעות לא מקובלות".

בסעיף 7 להודעה נקבע, כי התובעת תעבוד בהיקף של משרה מלאה, 43 שעות בשבוע לפחות חמישה ימים בשבוע.

בתצהירה הודתה התובעת, כי עם קבלתה לעבודה, היא הסכימה לתוספת גלובלית של 25% עבור שעות נוספות אך בפועל נדרשה לעשות שעות נוספות מידי יום. בחקירתה הנגדית הוסיפה התובעת, כי סוכם שבעת מצבי לחץ שזה בדרך כלל פעם בשלושה חודשים, היא תצטרך להישאר שעות נוספות בודדות על מנת לעמוד בלוחות זמנים אך לא נאמר לה שהיא תיאלץ לעבוד שעות נוספות מידי שבוע.

מר מגדל בתצהירו מציין, כי היה ידוע לתובעת, כי עליה לעבוד שעות נוספות כבר בשלב של הקבלה לעבודה והיא הסכימה לכך. התובעת הינה מנהלת חשבונות בדרגה גבוהה ובעלת ידע והבנה בדיני חוזים ועבודה והבינה היטב את שסוכם איתה לענין השעות הנוספות. אין זה נכון כי נאמר לה שתידרש למעט שעות נוספות וזאת נוכח היקפי המסחר הגדולים של הנתבעת. מוסיף מר מגדל ומציין, כי מעמדה של התובעת כמקבלת שכר גלובלי עבור שעות נוספות צוין בכל מסמכי הנהלת החשבונות, בכרטיסי העובד ובתלושי המשכורת.

6.
אין כל ספק, כי התובעת היתה מודעת לחובתה לעבוד שעות נוספות, היא עבדה באותן שעות ואין בפני
נו הוכחה, כי דרשה תשלום נוסף עבור אותן שעות. חישוב השכר שנעשה לתובעת, אשר כלל תשלום גלובלי בגין שעות נוספות, היה ידוע ומוסכם על התובעת והדברים הופיעו במפורש בהודעה לעובד ובכרטיסי העובד אשר בהם צויין, כי מדובר בתשלום שכר עבור שעות נוספות באופן גלובלי.


בסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 נקבע, כי עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד. בדב"ע מד/34-3 אלון נ' בנק ישראל פד"ע טז' 76, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי מותר למעסיק לשלם מראש או להתחייב מראש לגמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, ובתנאי שהמוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר לפי החוק, גם אם ידוע או מוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש יעבוד העובד את מלוא מכסת השעות הנוספות שבעדן שולם. בית הדין מתייחס גם לטענה, כי האמור נוגד את סעיף 5 לחוק הגנת השכר וקובע שלא כך הם פני הדברים. מקום ששכר העבודה אינו כולל גמול שעות נוספות כחלק מסכום גלובלי וניתן לאבחן בין שכר העבודה היסודי לבין התשלום בגין השעות הנוספות, אין מדובר בשכר הנוגד את האמור בסעיף 5 לחוק הגנת השכר.


במקרה דנן, נקבע במפורש בהודעה לעובד שניתנה לתובעת בהסכמתה עם תחילת העבודה, כי השכר כולל תוספת גלובלית ממוצעת של 25% עבור שעות לא מקובלות היינו עבור שעות נוספות. במהלך הדיון ערכו הצדדים חישוב של שכרה של התובעת על פי קביעה זו ומתוכו עולה, כי השכר הבסיסי של התובעת ללא שעות נוספות הינו בסך 5,400 ₪. מדובר בשכר שאינו פחות משכר מינימום ולגישת עד הנתבעת מר מגדל, מדובר במשכורת של מנהל חשבונות מתחיל אצל הנתבעת. נתונים אלו מלמדים, כי אין מדובר בשכר כולל כמשמעותו בסעיף 5 לחוק הגנת השכר.


חישוב מספר השעות הנוספות שאותן עבדה התובעת במהלך תקופת עבודתה ביחס לתשלום שקיבלה, היינו תוספת של 25% על השכר הבסיסי, מלמד כי התובעת קיבלה את מלוא הגמול עבור העבודה בשעות הנוספות.

7.
בתלוש השכר האחרון של התובעת לחודש מאי 2006 (נספח ה' לתצהיר מר מגדל) מופיע תשלום בסך 3,375 ₪ תחת הכותרת "הסתגלות עם נלוות". על פי הסברו של מר מגדל מדובר בתשלום שהינו תמורת הודעה מוקדמת בסך כולל של 15 ימים; עבור חצי שנה ראשונה יום לחודש ומעבר לזה 2.5 ימים לחודש. אין בפי התובעת כל הסבר אחר למהות אותו תשלום ועל כן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי תשלום זה הינו בגין תמורת הודעה מוקדמת.


התובעת זכאית להודעה מוקדמת בהיותה עובדת במשכורת, על פי המפורט בסעיף 3 (2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות, התשס"א – 2001. חישוב תמורה זו כפי שנעשה על ידי הנתבעת עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ועל כן, נדחית תביעתה של התובעת לתמורת הודעה מוקדמת.

8.
לענין פדיון חופשה שנתית הוכיחה הנתבעת, כי בפועל ניצלה התובעת במהלך תקופת עבודתה ששה ימי חופשה שנתית וזאת כעולה מתלושי המשכורת ומעדותה של התובעת עצמה. עם סיום עבודתה, קיבלה התובעת במסגרת תלוש השכר האחרון פדיון חופשה בשיעור 4.86 ימים (נספח ה' לתצהיר מר מגדל). התובעת למעשה הודתה גם בקבלת תשלום זה.


נוכח האמור, אין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין פדיון חופשה שנתית.

9.
בפי התובעת טענה לתשלום פיצוי בגין עלבון פגיעה ועוגמת נפש.

באשר לדרישה לעמוד לבדיקת פוליגרף, הרי שהנתבעת הוכיחה שדרישה זו הופנתה לא רק כלפי התובעת אלא כלפי עובדים אחרים (נספחים ב – ג
לתצהיר מר מגדל). מקובלת עלינו עדותו של מר מגדל, כי בשל תפקידה הרגיש של התובעת, חייבת היתה הנתבעת לוודא ולבדוק, כי התובעת ממלאת תפקיד רגיש זה כראוי וללא סייג וכי הוא באופן אישי עבר בדיקת פוליגרף בנתבעת. הוסבר לתובעת, כי מדובר בבדיקה שגרתית ולא מתוך רצון להתנכל לתובעת. עד הנתבעת איציק אפשטיין קצין הבטחון הראשי של הנתבעת ציין, כי לא היתה כל כוונה להפלות את התובעת בבקשה כי תעבור בדיקת פוליגרף ובקשה זו הופנתה אליה כמו גם לגבי עובדים אחרים. הנתבעת הסכימה לעבור בדיקת פוליגרף ללא הסתייגות. מר אפשטיין מכחיש, כי התנכל לה באופן אישי וגם אם אמר, כי "מישהו רוצה לדפוק קופה" אמר את זה כבדיחה ולא על מישהו מסויים. גירסתו של מר אפשטיין
אמינה והיא מקובלת עלינו. אין איפוא כל יסוד לדרישה לפיצוי בגין הדרישה לבדיקת הפוליגרף.


לא מצאנו כל עילה אחרת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עלבון ועוגמת נפש מה גם שפיצוי מסוג זה ניתן במקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שבפני
נו אינו כזה ואין למצוא בעובדות שהוכחו פגיעה בתובעת המצדיקה פיצויי מסוג זה.

10.
התביעה על כל עילותיה, נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום ח' בסיון, תשס"ח (11 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.


נ.צ.
מר יצחק כהן (ע)



נ.צ. גב' בת שבע פריי (מ)



שמואל טננבוים
, שופט


אתי/








עב בית דין אזורי לעבודה 3017/07 שמרית שאול נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/06/2008)