פסקי דין על יפה באיר | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף באר שבע

2090/07 בל     17/06/2008




בל 2090/07 יפה באיר נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע




בעניין:
1





בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה
בבאר שבע
בל 2090/07


בפני
:
כבוד השופט אילן סופר

17/06/2008




בעניין

:
יפה באיר



ע"י ב"כ עו"ד
פנחס זנדר


התובעת



נ
ג
ד



בטוח לאומי-סניף באר שבע



ע"י ב"כ עו"ד
רחל גרוס


הנתבע



פסק דין


1.
מהו היקף ההכנסות שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב דמי ביטוח של מבוטחת העובדת בעסק משותף עם בעלה:
האם רק ההכנסות שלטענת העובדת קשורות לעסק המשותף, או שמא לדעת הנתבע גם יש לייחס לעובדת הכנסות נוספות שנרשמו על שם הבעל בשל ספרים לא קבילים.

2.
התובעת ובעלה הינם הבעלים של עסק משותף בחקלאות.

3.
בתאריך 28.11.96, הגישה התובעת לנתבע דין וחשבון רב שנתי בו צויין, כי החל מ-1/95 התובעת הינה עובדת עצמאית בעסק משותף יחד עם בעלה באופן ששליש מההכנסות הן שלה ושני שליש הן של בעלה.

4.
הנתבע הכיר במעמד התובעת כעצמאית וחייב אותה בתשלום דמי ביטוח בשיעור 33% מההכנסות של העסק המשותף, וזאת משנת 1995.

5.
בעקבות דו"ח שומה מיום 21.8.01 (נספח א' לתצהיר התובעת), נערך חישוב מחודש לתובעת.

6.
בתאריך 19.9.06, הוצא דו"ח שומה נוסף עבור שנת 1995, שהתקבל אצל הנתבע, ובו נוספו בטור ההכנסות 532,000 ₪ בגין ספרים לא קבילים, אשר בגין כך חוייבה התובעת בהפרשי דמי ביטוח בשיעור 33% מסך כל ההכנסות הרשומות בדו"ח. (דו"ח השומה צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת, מכתב הדרישה מיום 7.11.06 של הפרשי השומה צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת).

7.
התובעת טוענת, כי משפקיד השומה קיבל את הצהרתה כנאמנה בשומה הסופית מיום 23.8.01, והשומה הסופית מיום 19.9.06, כעומדת על 28,391 ₪, אין מקום לזקוף הכנסות נוספות של בעלה שאינן מחקלאות.

8.
עוד טוענת התובעת, כי אין מקום להפעיל את תקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א – 1971 (להלן: "התקנות"), מקום בו לתובעת ולבעלה נקבעו שומות נפרדות ואף אחד מהם לא עבד כשכיר.

9.
התובעת טוענת, כי כל עוד לא הוצהר ולא הוכח, כי ההכנסה היא של שני בני הזוג, אין מקום לזקוף הכנסות נוספות לבן הזוג שלא ייצר אותן.

10.
הנתבע טען, כי דו"ח השומה הסופי שנערך לתובעת ולבעלה הינו בגדר שומה משותפת כנקוב בו. לבד מכך התובעת לא הוכיחה כי הגידול בהכנסות על פי דו"ח השומה הסופי נובע מהכנסות הבעל ממקורות נוספים אשר לא חולקו בין התובעת ובעלה.

במשך כל השנים יחס החלוקה בין התובעת לבעלה היה שליש, שני שליש על פי הדו"חות המאוחדים. מה עוד שייחוס ההכנסות לבעל במסגרת הליכים שניהל עם מס הכנסה אינה מחייבת את הנתבע.

11.
הכרעה



בפרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") שדן ב"דמי ביטוח", נקבעו בסימן ה' "הוראות מיוחדות" ובהן ההוראות המפורטות בסעיף 371 לחוק הקובע כדלקמן:

"השר רשאי לקבוע, הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח של המבוטחים המנויים להלן,
וכוחן יפה על אף הוראות פרק זה למעט הוראות סעיף 345 ב, ובלבד שלא יחוייבו בתקנות לשלם דמי ביטוח מסכום העולה על ההכנסה המרבית שלפיה משתלמים דמי ביטוח ; ואלה הם המבוטחים:

...
(5) ...

(ח) מבוטחים בני זוג העובדים במפעל או בעסק של שניהם או של אחד מהם;...
".

12.
מתוקף הוראתו של סעיף 371 (5) (ח) לחוק התקין השר את תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971, ובהן תקנה 24 שכותרתה "בני זוג העובדים באותו מפעל או עסק" הקובעת כדלקמן:

"24(א) מבוטחים בני זוג, העוסקים שלא כעובדים במפעל או בעסק של שניהם, או של אחד מהם והכנסתם מעיסוקם במפעל או בעסק ממנה משתלמים דמי ביטוח לפי סעיף 345 לחוק (להלן – ההכנסה מהעסק) נקבעה על פי שומה משותפת או שומת יחיד, או שומה של כל בן זוג בנפרד כאשר אחד מהם עובד שכיר (להלן – שומה נפרדת), תחולק ההכנסה מהעסק לגבי שנת מס פלונית לפי שיעור החלוקה שעליה הצהירו למוסד בני הזוג או אחד מהם, ובלבד –

(1)
שההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס, ובלבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל- 10 האחוזים הקרובים;
(2)
שהיא הוגשה לפני קרות המקרה המזכה לגמלה;
(3)
שעל אף האמור בהצהרה –

(א)
אם השומה היא משותפת או שומת יחיד – לא תיחשב הכנסת אחד מהם מהעסק בשיעור הפחות מ- 33% ההכנסה מהעסק;
(ב)
אם השומה נפרדת – לא יעלה חלקו מהכנסה מהעסק של בן –הזוג שהוא עובד שכיר על 33% מההכנסה מהעסק.
...
(ב)
בכפוף לתקנת משנה (א), אם הגישו בני הזוג או אחד מהם הצהרה כאמור, ישלמו דמי ביטוח לפי שיעור החלוקה שבהצהרה לגבי אותה שנת מס שלאחריה, זולת אם הצהירו אחרת באחת השנים הבאות.

(ג)
לא הוגשה הצהרה תוך המועד האמור בתקנת משנה (א) או נחלקו הצהרות בני-הזוג, תחושב ההכנסה מהעסק לגבי כל בן זוג כך:

(1)
קיימת שומה משותפת או שומת יחיד – 67% לגבי הבעל, 33% לגבי האשה;.
(2)
קיימת שומה נפרדת – 67% לגבי בן הזוג שאינו עובד שכיר ו- 33% לגבי בן הזוג שהוא עובד שכיר.
.. ".

13.
ביה"ד הארצי בפסה"ד בענין יוסף תמר - המל"ל
(עב"ל (ארצי) 661/05, פס"ד מיום 18.9.07), דן בסבירותה ומטרותיה של הוראות תקנה 24:

"הוראותיה של תקנה 24 נועדו ליתן מענה משפטי לקושי שבקביעת שיעור ההכנסות וגביית דמי ביטוח מבני זוג בנסיבות מסוימות. לשם כך, נקבעו בתקנה 24 השיעורים דה יורה
de jure
לחלוקת הכנסה של מבוטחים בני זוג, לשנת כספים פלונית, בעסק של שניהם, או של אחד מהם, במצב בו ההכנסה מהעסק, או מהמפעל, נקבעה על פי שומה משותפת, או שומת יחיד, או שומה של בני הזוג בנפרד אם אחד מהם שכיר.

בדרך זו, נקבעה חלוקת שיעורי ההכנסה דה יורה
de jure
בתקנה 24 (ג) שעניינה בזקיפת שיעור הכנסה לצורך גביית דמי ביטוח במקרה בו בני הזוג לא הצהירו על הכנסתם (
דב"ע נז/278-0, סוי זוהר נ' המל"ל, פד"ע ל"ג, עמ' 411).

בדומה, נקבע הסדר מיוחד אף בתקנה 24 (א) (3) (א) – מושא דיוננו בערעור זה – לפיו מיוחסת לכל אחד מבני הזוג הכנסה
de jure
בשיעור מסוים שנקבע בה ולא לפי שיעור ההכנסה בפועל –
de facto
. לאמור, כאשר עבדו בני הזוג יחד בעסק משפחתי, אזי למרות הצהרתם "אם השומה היא משותפת או שומת יחיד – לא תיחשב הכנסת אחד מהם מהעסק בשיעור הפחות מ- 33% ההכנסה מהעסק". בדרך זו של אומדן מבוקר, הסדיר מחוקק המשנה את ההתחקות אחר הכנסותיהם האמיתיות של בני הזוג . זאת, בנסיבות בהן קיים קושי מובנה של המוסד, ולעיתים אף של המבוטחים עצמם, באשר לזקיפה מדויקת של שיעור ההכנסה של כל אחד מבני הזוג.

בהוראות תקנה 24 נמצא האיזון הראוי בין שני עיקרים אלה: מחד גיסא – הכרה בתרומת בן הזוג לפיתוח ולשגשוג העסק של בן זוגו; ומאידך גיסא – ההתמודדות הנדרשת עם הקושי שבייחוס ההכנסה האמיתית שמייצר כל אחד מבני הזוג, תוך מניעת השתמטות מתשלום דמי ביטוח. קביעת שיעור
de jure
של הכנסה וזקיפתו לאחד מבני הזוג, תוך איזון בין השיקולים השונים, אינו חורג ממתחם הסבירות, ומכל מקום, אינו מגיע לכדי חוסר סבירות קיצונית.

תימוכין לסבירותה של תקנה 24, נמצא אף בהוראת ההתגברות שהוענקה לשר בסעיף
371 לחוק. במסגרת זו, מגשימות הוראותיה של תקנה 24 (א) (3) (א) הלכה למעשה את הוראות החוק ותכליתו, תוך שנשמרת ההרמוניה המשפטית בין ההוראה המסמיכה שבחוק לבין יישומה בתקנה 24 לתקנות."


14.
יישום תקנה 24 על המקרה שלפנינו מצריך כי נכריע בשתי סוגיות – המרכזית – האם ההכנסה הרשומה בדו"ח משנת 96 (נספח ג' לתצהיר התובעת) תחת הסעיף "ספרים בלתי קבילים" היא הכנסה שגם על התובעת לחלוק בה שכן היא יוצרה בעסק המשותף של שניהם, והאם עניין לנו בשומה משותפת.

15.
ראשית, נבחן האם ההכנסה בסך 532,000 ₪ היא כזו שגם על התובעת לחלוק בו לפי היחס של שליש שני שליש. התובעת ביססה טענה זו בין השאר גם על כך שמס הכנסה הכיר בכך כי מדובר בהכנסה של הבעל. ספק בעינינו אם כך ניתן ללמוד מהמסמכים שבפני
נו, אך גם אם הדבר נכון, אין בכך כדי לחייב את הנתבע.

גם עצם העובדה שפקיד השומה סבר כי בני הזוג ראויים להיחשב כבעלי מקורות הכנסה בלתי תלויים, עדיין אין בה לחייב את המוסד בבחינתו את הכנסות בני הזוג לענין תשלום דמי ביטוח וממילא גם לעניין הגמלאות שכן, "הוראת פקודת מס הכנסה, אין לה דבר עם שאלת פרשנות חוק הביטוח הלאומי, וחזקה היא כי מונח המופיע בחוק מסויים מתפרש מתוך אותו חוק ובהתאם למטרתו" (דב"ע נו/450-0 המוסד לביטוח לאומי – בלובר, פד"ע כ"ב, 338).


על כן, אין שומת מס הכנסה על חלוקת ההכנסות שבה מחייבת את הנתבע, ויש לבחון את מקור ההכנסה באופן ענייני ומהותי.

16.
מכאן, שעלינו לבחון אם התובעת למדה בנטל הראיה להוכיח, כי הסכום של 532,000 ₪ 6תחת הכותרת ספרים בלתי קבילים מקורו בהכנסות שאינן נובעות
מחקלאות. נתונים עובדתים אלו היו בידיעת התובעת ובעלה ודי בנקל יכולים היו להביא ראיות לענין זה.

במקום זאת, התובעת לא ידעה להסביר מדוע הספרים נפסלו:

"ת.
מאיפה אני יודעת מה היו ההכנסות של העסק. אני לא יודעת אם מה שרשום כהכנסות של בן הזוג הן הסכום הנכון.

ש.
מפנה אותך לנספח ג' דוח השומה הסופי, מה היה הרקע, למה היה צריך להוציא כל פעם דוח שומה, למה לקח כל כך הרבה שנים לכך, מה קרה בעסק שלכם בכל השנים הכל היה תקין

ת.
כנראה שכן, שהכל היה תקין. למיטב ידיעתי שהכל היה תקין.

ש.
מדובר בדוח שמתייחס לשנת המס של 95, הוא יוצא 11 שנים עוד פעם, מה קורה שם, זה דבר שבשיגרה יוצא דוח מתוקן, דוח שומה סופי 11 שנים אחרי כן

ת.
כנראה שמה שקשור לבית משפט ולדיווחים שונים לא קשור לחקלאות, וזה קשור למקרקעין ולא קשור לחקלאות. לא קשור לשומה שלי.

ש.
למה אין למקרקעין שום ביטוי בדוח

ת.
לא יודעת

ש.
באיזה עיסקאות מדובר

ת.
לא יודעת, זה עסקאות של בעלי

ש.
למה לא הגשת תצהיר מבעלך אם את לא יודעת שום דבר.

ת.
אני יודעת שאני שילמתי את דמי ביטוח שלי בזמן ובמועד, ואני לא יודעת למה דורשים ממני כספים.

ש.
אולי את כן מבינה שהסכום פה, כתוב פה ספרים לא קבילים.

ת.
מה שכתוב ספרים לא קבילים זה מעסקאות מקרקעין
"

(עמ' 6 שורות 31 – 19, עמ' 7 שורות 7 – 1).



היוצא מכך הוא, כי טענת התובעת, כי מדובר מהכנסות הנובעות מנכסי מקרקעין של בעלה לא הוכחה ולו בבדל ראיה.

17.
בנסיבות אלו –
חלוקת הכנסות בני הזוג מעסק המשותף על פי הוראות תקנה 24 לתקנות, תוך הסתמכות על סכום ההכנסה הכולל של בני הזוג מעסקם המשותף, כפי שנקבע בשומת מס הכנסה – תוך התעלמות מהעברת מירב ההכנסות של התובעת לבן זוגה – חלוקה כזו תואמת את תכלית החוק לקביעת הכנסת התובעת על פי שעורה האמיתי (עב"ל (ארצי) 21/99 יצחק עמינדב ושולמית
- המוסד לביטוח לאומי).

18.
טענתה השניה של התובעת מתייחסת לכך כי לא מדובר בשומה משותפת או שומת יחיד, אלא נפרדת, שזהו התנאי השלישי להפעלת תקנה 24 (התנאי הראשון – בני הזוג צריכים להיות עצמאיים, השני – עבודה בעסק של שניהם או של אחד מהם).

מעיון בדוחות השומה (נספחים א' ו-ג' לתצהיר התובעת), ניתן לראות בכותרת כי סוג החישוב מוגדר "מאוחד". משמעות הדבר, כי מדובר בשומה משותפת. גם כאן לא הובאה ראיה לכך כי התובעת הגישה שומה נפרדת.

על כן, אין גם מבחינה זו כל מניעה להחיל
את תקנה 24. בענין שבפני
נו.

19.
אשר על כן, התביעה לבטל את חיובי התובעת בגין הכנסות שלטענתה אינן שלה, נדחית.
20.
אין צו להוצאות.



ניתן היום י"ד בסיון, תשס"ח (17 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.



______________




אילן סופר
- שופט
002090/07בל 734 ויקי גוטפלייש







בל בית דין אזורי לעבודה 2090/07 יפה באיר נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע (פורסם ב-ֽ 17/06/2008)