פסקי דין על דב רון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

5316/05 בל     29/05/2006




בל 5316/05 דב רון נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

4



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בל 005316/05


בפני

סגן שופט ראשי - א. קציר
תאריך:
29/05/2006



בעניין:
דב רון



ע"י ב"כ עו"ד
נסרין סוסאן
המערער



- נ ג ד -


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
גבי ברנדס
המשיב


פסק דין

1.
לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.05 (להלן: "הועדה") ואשר קבעה כי לא חל שינוי כלשהו בדרגת הנכות היציבה של המערער בכל הקשור לליקוי השמיעה והטנטון (להלן: "ההחלטה") .

2.
עיקרי טענות ב"כ המערער:
המערער התלונן בפני
כל הועדות הרפואיות אשר בדקו אותו בעבר, עוד בתקופת עבודתו בחברת החשמל, אודות הטנטון והדבר נרשם (אם כי לא בצורה ברורה ומדוייקת בפרוטוקולי הועדות הרפואיות).

הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 12.9.05, קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 10% בגין טנטון וזאת החל מיום 21.6.05, שהינו מועד קבלת טופס לפי תקנה 36 בעניין החמרת מצב, תאריך אשר אינו משקף נכונה את מועד תחולת הנכות עצמה.

הועדה לעררים טעתה בקביעתה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודה, וזאת תוך התעלמות מהעובדה כי המערער סבל עובר לסיום עבודתו מטנטון אשר הוגדר ע"י הועדות כטנטון לא תמידי, אשר הפך לתמידי לאחר מכן.

הועדה מציינת בהחלטתה, כי המערער לא היה חשוף לרעש מזיק מאז שנת 2000, קביעה זו של הועדה לטענת המערער אינה נכונה, במיוחד נוכח העובדה כי המערער הצהיר בפני
הועדה, כי פרש לגמלאות בשנת 2003 וכי בתקופה שבין שנת 2000 ל- 2003 היה חשוף לרעש מזיק, אם כי פחות משנות עבודתו הקודמות, אך בכל מקרה, הוא לא ציין בפני
הועדה כי לא היה חשוף לרעש מזיק כלל מאז שנת 2000, וכמצויין בסעיף 23 לפרוטוקול.

פרוטוקול הועדה אינו משקף נכונה את הדברים שנאמרו ע"י המערער והפרשנות של הועדה בסעיף 21 לפרוטוקול, שימשה בסיס לקביעתה להעדר קשר סיבתי בין עבודתו לבין הטנטון ממנו הוא סובל.
3.
עיקרי טענות ב"כ המשיב:
ביום 15.12.99 החליטה ועדה רפואית לעררים קודמת להעניק למערער 0% נכות. המערער הגיש אישור החמרת מצב מיום 15.8.00 וועדה רפואית לעררים נוספת מיום 5.5.03 קבעה, כי לא חלה החמרה אצל המערער. המערער הגיש אישור החמרת מצב נוסף מיום 21.6.05, והועדה נשוא הערעור התכנסה מכח ערר של המשיב ואשר טען כי המערער פרש לגמלאות עוד בחודש 3/03 וממועד זה אין המערער חשוף לרעש מזיק ועל כן, אין לייחס את הטנטון כתוצאה מהחשיפה לרעש.

הועדה קבעה, כי לאור העובדה שהמערער אינו חשוף לרעש מזיק מאז שנת 2000 הרי שלא ניתן לקשור את הטנטון לחשיפה לרעש.

המערער התלונן בפני
הועדה, כי אכן משנת 2000 עסק בעבודה משרדית ולא היה חשוף יותר לעבודה ברעש תעשייתי ומשכך, קביעת הועדה, מלבד היותה קביעה רפואית מנומקת, הינה קביעה המסתמכת על דברי המערער עצמו, ובכך לא נפל פגם משפטי כלשהו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:
4.
במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד, בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה בנדון את פסק הדין בעב"ל 114/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע ל"ד 213).

5.
א.
הועדה התכנסה בעניינו של המערער בישיבתה מיום 23.11.05 בעקבות ערר
שהגיש המשיב ביום 2.10.05 ובו נטען, כי נפלה טעות בהחלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 12.9.05, מאחר והמערער פרש לגמלאות בחודש 3/03 וממועד זה אינו חשוף לרעש מזיק, ועל כן אין מקום לקשור את הטנטון לחשיפתו לרעש מזיק בעבר.

ב.
המערער התלונן בפני
הועדה, כי בשנים האחרונות שומע פחות וכי יש צפצופים, ומשנת 2000 היה המערער פחות חשוף לרעש.

ג.
הועדה קבעה בסעיף הממצא הרפואי, כי קיימת ירידת שמיעה באוזן ימין מאז שירותו הצבאי ואילו אוזן שמאל מייצגת את שתי האוזניים מבחינת החשיפה לרעש, וכי לדבריו, החל משנת 2000 עסק בעבודה משרדית ולא היה חשוף יותר לעובדה ברעש מזיק.

ד.
הועדה התייחסה לבדיקת
bera
חדשה מיום 27.10.04 ואשר מראה סף שמיעה של 25 דציבל בתדרים 1,000, 2,000 ו- 3,000 הרץ, אך לדעת הועדה, מאחר והבדיקה בוצעה זמן רב לאחר שהמערער הפסיק להיות חשוף לרעש, על כן אינה משמעותית מבחינה החבלה האקוסטית.

ה.
לאחר שמיעת תלונות הטנטון, ועיון בבדיקות השמיעה והמסמכים השונים שהיו בפני
ה, הגיעה הוועדה למסקנה, כי המדובר בחבלה אקוסטית קלה עם טנטון לא תמידי
וכי, מאחר והמערער אינו חשוף לרעש מזיק מאז שנת 2000, אין מקום כלל לקשור את הטנטון לחשיפתו לרעש מזיק בעבר, ועל כן קיבלה הועדה את עררו של המשיב וכך החליטה כי לא חל שינוי בדרגת נכותו היציבה של המערער.

6.
א.
הוועדה שבין חבריה היה מומחה בתחום א.א.ג. ניתחה את הממצאים שבפני
ה

והגיעה לקביעות מתחום הרפואה, כאשר היא מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה - תוך התבססות על המסמכים הרפואיים שהיו בפני
ה, בדיקת
bera

וכן, בהתבסס על תלונות המערער לעניין הטנטון בפני
ה וכן, משכך לא זו בלבד שהוועדה מילאה את חובתה על פי דין אלא גם לא מצאתי שנפל כל פגם משפטי בפעולתה.

ב.
נוסיף גם זאת: אומנם תלונת הטנטון היא תלונה סובייקטיבית, אך יחד עם זאת ברשות הוועדה עומדים כלים נוספים. בעניין זה פסק בין הדין הארצי לעבודה בפרשת ד"ר שחאדה, כי רשאית הוועדה להסתמך על כלי עזר לתלונת המבוטח ובית הדין לא יתערב בכך
(ראה לעניין זה עב"ל 1448/02)
.


ג.
הכרעה בעניין קיומו של טנטון תמידי מתבססות על מבחן סובייקטיבי ואמינות
המבוטח הטוען כך, לכן לא רק שבסמכות הועדה לבדוק מהימנות המבוטח שבפני
ה, אלא שמחובתה להתרשם מאמינות תיאורו.

7.
המדובר, אפוא, בקביעות מתחום הרפואה, כאשר הועדה מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה. הוסף לזאת שהלכה פסוקה היא, שטנטון הינו תלונה סובייקטיבית ובעניין זה הגיעה הועדה למסקנה מקצועית ורפואית, הנסמכת על מומחיותה שאין המערער סובל מטנטון תמידי.


לא מצאתי לקבל טענת המערער, בכל הקשור לפרוטוקול הועדה ולחוסר התאמה בין דברי המערער לבין הרשום בפרוטוקול. הועדה הינה גוף מעין שיפוטי המחוייבת לרשום את עיקרי הדברים, למען תדע ערכאת הערעור את אשר מתרחש בפני
ה (דב"ע לא/ 45-0 עמר נ' המוסד, פד"ע ג 25). לכן, כאשר נטען ע"י המערערת שהפרוטוקול אינו משקף נכונה את הדברים אשר אירעו בועדה, עומדת בפני
ה האפשרות לתקן את הדברים בפרוטוקול על פי הלכת דלויה, לא ניתן להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הועדה ולבקש, בעקבות זו, לפסול החלטתה (דב"ע נז/ 71-01 שלמה דלויה נ' המוסד, לא פורסם), מה גם שבמקרה שבפני
נו, עולה מהפרוטוקול, כי המערער טען את טענותיו, ותלונותיו אף
נרשמו, כאשר חתימתו מתנוססת על פרוטוקול הדיון.

8.
אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

9.
אין צו להוצאות.


10.
לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה תוך 30 ימים מהיום שיקבל, הוא או בא כוחו,

פסק דין
זה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתן היום ב' בסיון, תשס"ו (29 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

סגן שופט ראשי – א. קציר

005316/05
בל 710 לימור לוי







בל בית דין אזורי לעבודה 5316/05 דב רון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/05/2006)