פסקי דין על ג`קס מוריאל | פסקי דין על חברת יצרני ואומני הגליל בע"מ

2706/05 דמ     21/06/2007




דמ 2706/05 ג`קס מוריאל נ' חברת יצרני ואומני הגליל בע"מ




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
דמ 2706/05


בפני
:
כב' הרשמת סלווא שאמי


21/06/2007




בעניין
:
ג`קס מוריאל







התובעת


נ
ג
ד




חברת יצרני ואומני הגליל בע"מ







הנתבעת


פסק דין

1.

בפני
י תובענה לתשלום שכר עבודה.

בכתב התביעה נטען כי התובעת עבדה בשירות הנתבעת החל מיום 26/6/05 ועד ליום 14/7/05, וכי השכר המגיע לה בגין עבודתה בתקופה זו עומד על סך של 2,560 ₪.

לכתב התביעה צורפו רשימות בהן נרשמו ימי עבודתה ושעות עבודתה של התובעת. הרשימות נערכו על ידי התובעת.

לא למיותר לציין בהקשר זה כי כתב התביעה המקורי הוגש נגד מר עימאד סלאימה. ביום 1/1/06 הוגשה מטעם התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, לפיה נתבקש בית הדין להתיר לתובעת לתקן כתב התביעה כך שהנתבעת בתיק תהא "חברת יצרני ואומני הגליל בע"מ
". בית הדין בהחלטתו מיום 2/1/06 נעתר לבקשה והורה על תיקון כתב התביעה, כמבוקש.

2.

בכתב ההגנה המקורי, אשר הוגש מטעם מר עימאד סלאימה, נתבקש בית הדין לדחות את התביעה על הסף, מפאת העדר יריבות וחוסר עילה.


בכתב ההגנה המתוקן אשר הוגש מטעם הנתבעת הכחישה האחרונה את טענות התובעת.


הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת הועסקה בחודשים מאי, יוני ויולי 2005. שכרה חושב לפי שעות עבודתה בפועל.


הנתבעת הכחישה את סיכום השכר, כפי שפורט ברשימות אשר צורפו לכתב התביעה המקורי, כמו גם את שעות העבודה והוצאות הנסיעה אשר צוינו ברשימות האמורות.


הנתבעת טענה כי שילמה לתובעת כל המגיע לה בגין שכר עבודה ו/או החזר הוצאות נסיעה.


הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנתבעת וכי לא ביצעה את המטלות אשר הוטלו עליה.


לשיטת הנתבעת, ביום 17/7/05 נתקיימה פגישה בה נכחו התובעת ומנהל הנתבעת במסגרתה נערך חשבון סופי, לפיו שילמה הנתבעת לתובעת, לפנים משורת הדין בלבד וחרף הסתייגויותיה של הנתבעת מפועלה של התובעת, סך של 3,000 ₪, סכום אשר שולם בשיק, וכן סך של 500 ₪ אשר שולם במזומן.

עם תשלום הסכומים הנקובים לעיל, שילמה הנתבעת לתובעת כל המגיע לה בגין שכר עבודה ואין התובעת זכאית לתשלום כל סכום נוסף.

3.

במעמד הדיון אשר התקיים בתובענה התייצבו התובעת בעצמה ומר עימאד סלאימה - מנהל הנתבעת.


התובעת ומר סלאימה שטחו בפני
בית הדין את טיעוניהם. התובעת נחקרה בחקירה נגדית על ידי מר סלאימה. התובעת, מאידך, הודיעה כי אין ברצונה לחקור את מנהל הנתבעת וכי מסתפקת היא בדבריה, כפי שהובאו בפני
בית הדין.

4.

מעיון בכתב התביעה, על נספחיו, כמו גם בדבריהם של התובעת ומנהל הנתבעת, אנו למדים כי התובעת עבדה בשירות הנתבעת בשתי תקופות נפרדות.


לשיטת התובעת, התקופה הראשונה היתה החל מיום 17/5/05 ועד ליום 12/6/05. התקופה השניה החלה ביום 26/6/05 ובאה על סיומה ביום 14/7/05.


מנהל הנתבעת טען, מאידך, כי בחודש 6/05 עבדה התובעת שלושה ימים בלבד (עמוד 8, שורה 19). בין הצדדים נתקיימה פגישה ביום 30/6/05, במסגרתה סוכמו תנאי העסקתה של התובעת (עמוד 9, שורות 5-4). התובעת עבדה בפועל החל מיום 1/7/05 ועד ליום 5/7/05 או 6/7/05, הא ותו לא. לשיטת הנתבעת, החל מיום 7/7/05 הועסקה עובדת אחרת, במקום התובעת, בשם מונא טוקאן משפרעם. כך, שטענתה של התובעת ולפיה עבדה עד ליום 14/7/05 אין לה על מה לסמוך (עמוד 9, בשורות 10-6 ובשורות 23-20).

5.

לכתב התביעה המקורי צורף עותק של תלוש השכר אשר הונפק עבור התובעת בגין חודש 5/05, לפיו עמד שכרה של התובעת בגין אותו חודש על סך של 2,561 ₪ ברוטו (2,446 ₪ נטו).


יצוין בהקשר זה כי התובעת הודתה ברשומות אשר צורפו לכתב התביעה המקורי, כמו גם במעמד הדיון שהתקיים בתובענה, כי הסכום הנקוב בתלוש השכר בגין חודש 5/05 שולם לה, בציינה שלשיטתה אמורה היתה לקבל שכר בסך של 2,822 ₪. יחד עם זאת, הצהירה התובעת כי אין לה טענות ו/או תביעות בגין שכרה עבור חודש 5/05.

6.

לכתבי ההגנה אשר הוגשו מטעם מר סלאימה ו/או הנתבעת לא צורפו תלושי שכרה של התובעת בגין חודש 6/05 ו/או בגין חודש 7/05. תלושי שכר כאמור אף לא הוצגו במעמד הדיון שהתקיים בפני
בית הדין, זאת חרף הצהרתו של מר סלאימה בפתח הדיון כי הנתבעת הנפיקה עבור התובעת תלושי שכר כדין (עמוד 1, שורות 5-4).

7.

זאת ועוד, מטעם הנתבעת לא הוצגו כרטיסי נוכחות ו/או יומן עבודה, מהם ניתן ללמוד על ימי עבודתה ו/או על שעות עבודתה של התובעת.


מר סלאימה טען, בהקשר זה, כי התובעת עבדה במהלך חודש 6/05 שלושה ימים בלבד, זאת "לפי דיווח של אורית ושל אלי". מר סלאימה הצהיר כי הוא אישית לא ישב במשרדי הנתבעת (עמוד 2, שורות 11-10).


ואולם, מטעם הנתבעת לא הוזמנו עדים, לרבות אותם "אורית" ו/או "אלי", אשר יש בעדותם כדי ללמדנו על ימי עבודתה של התובעת, כטענת הנתבעת.

8.

התובעת העידה כי הנתבעת לא ניהלה כרטיסי עבודה וכי שעות עבודתה נרשמו על ידה, ביוזמתה. לשאלת בית הדין כיצד פיקחה הנתבעת על שעות עבודתה של התובעת השיבה האחרונה כי התייצבה במשרדי הנתבעת בצומת גולני, למעט ימים מספר בהם התייצבה בתערוכה בתל-אביב. התובעת הוסיפה וציינה כי עבדה כשבוע ימים מביתה, זאת לפי הסיכום שהיה בינה לבין מר סלאימה (עמוד 1, שורות 21-19).

9.

מר סלאימה אישר במעמד הדיון כי נתן את הסכמתו לכך שהתובעת תעבוד מהבית, זאת לאחר שהתובעת ציינה כי אין לה מקום נאות במשרדי הנתבעת, בו תוכל לשבת ולבצע את עבודתה, וביקשה לבצע עבודתה מהבית (עמוד 2, שורות 21-19) (עמוד 9, שורות 5-4).

10.

מר סלאימה הרחיב את היריעה, בחקרו התובעת בחקירה נגדית, באשר לפעולות אשר בוצעו על ידי התובעת במהלך תקופת העסקתה על ידי הנתבעת.


התובעת אישרה בהקשר זה כי לא היה לה הרבה מה לעשות, אם כי יזמה, משעמום, פעולות מפעולות שונות, לרבות לנקות המשרד והחצרים והמציאה לעצמה תעסוקה (עמוד 3, שורות 18-16). התובעת הוסיפה וציינה כי היתה בקשר יומיומי עם מר סלאימה, וכן עם דורון אשר ניהל, כנראה, את הנתבעת לפני כניסתו של מר סלאימה לתפקיד בסוף חודש 6/05, וביקשה לעדכנה באשר להתקדמות פיתוח הפרוייקט (ארגון וקיום אירועים אומנותיים), זאת עד ליום 12/6/05, אז יזמה התובעת, כך לשיטתה, שיחה עם דורון ועם מר סלאימה וביקשה להפסיק את עבודתה נוכח הנסיבות והעדר תעסוקה של ממש (עמוד 3, שורות 25-20).


התובעת הדגישה כי בתקופת העסקתה הראשונה, החל מיום 17/5/05 ועד ליום 12/6/05 התייצבה לעבודה (עמוד 3, שורה 26).


התובעת העידה כי חזרה לעבוד ביום 26/6/05, זאת בעקבות שיחה או שיחות שהתקיימו בינה לבין מר סלאימה, במסגרתן נמסר לה מפי מר סלאימה כי קיבל לידיו את ניהול העסק וביקש ממנה לשוב לעבודה על מנת לקדם הרעיון בו החלה לעבוד לפני כן, לאמור: ארגון אירועים ותערוכות וכו'.


התובעת הוסיפה והעידה כי עבדה החל מיום 26/6/05 ועד ליום 14/7/05. בימים הראשונים חזרה לעבודה במשרדי הנתבעת, אם כי בשל העדר תנאי עבודה נאותים (לא היה מקום לשבת, המחשב לא עבד, המשרד היה של אלי פרירה ולא היה מקום לחלוק עמו את המשרד . . . ) פנתה התובעת למר סלאימה והעלתה בפני
ו את הבעיה. הצדדים סיכמו שהתובעת תעבוד, עד לבניית משרד חדש, מביתה. לשיטת התובעת, החלה לעבוד בביתה ביום 3/7/05. בהסכמת מר סלאימה שלחה את המחשב לתיקון והתקינה אותו בביתה ואף הותקן בביתה קו טלפון לצרכי העבודה (עמוד 4, שורות 25-10).


התובעת טענה כי מר סלאימה ביקש להשתתף באיזו שהיא תערוכה ובאותם ימים בהם שבה לעבוד יצרה התובעת קשר עם אמנים מאמנים שונים במטרה להביאם להציג בתערוכה דברי אומנות, ייצור כפיהם, באמצעות הנתבעת. התובעת אף הוסיפה וטענה כי משהגיעה לתערוכה עם דברי האמנות אשר אספה מאותם אמנים נדהמה לגלות שלא היה מקום להציגם ונאלצה להשיבם לאמנים. התובעת אף נקבה בשמותיהם של אמנים מאמנים שונים אשר ביקשו להציג יצירותיהם באמצעות הנתבעת, זאת לאחר שהתובעת פנתה אליהם. התובעת ציינה כי התערוכה התקיימה בין הימים 12/7/05 ועד 15/7/05 (עמוד 4, שורות 31-23). התובעת הודיעה למר סלאימה על הפסקת עבודתה ביום 14/7/05 וביום 17/7/05 יזמה פגישה עמו, במסגרתה סיכמו שכרה, כפי שיובהר להלן.

11.

מר סלאימה טען טענות מטענות שונות והעלה הסתייגויות בלתי מבוטלות בנוגע לטיב עבודתה של התובעת.


ואולם, אין בהסתייגויותיו של מר סלאימה מאיכות עבודתה של התובעת ו/או טיבה כדי להעלות או להוריד לעניין תשלום שכרה. שכן, הלכה פסוקה היא כי עבודה לא מיומנת הינה עילה, אולי, לפיטורים אך אין בה, לכשעצמה, כדי להצדיק אי-תשלום השכר המגיע לעובד בגין ימי ושעות עבודתו.


גם טענותיו של מר סלאימה באשר לימים בהם נעדרה התובעת, כביכול, מעבודתה עקב אשפוזו של אביה בבית החולים או עקב ביקור משפחתי לא היה בהם כדי לסייע בידי מר סלאימה ו/או הנתבעת על מנת לקעקע את גרסתה של התובעת בנוגע לתקופת העסקתה.


התובעת העידה, בהקשר זה, כי אביה אושפז בבית החולים לתקופה בת יומיים, כשיום אחד מהם היה יום חמישי, בו לא היתה אמורה לעבוד, ואילו היום השני לא נרשם ולא נכלל ברשימת ימי העבודה אשר צורפה לכתב התביעה המקורי, ובאותו יום נעדרה מעבודתה לאחר ששוחחה עם מר סלאימה וקיבלה אישורו להעדר מעבודתה ולהיות עם אביה.


התובעת הוסיפה והעידה כי הימים בהם ביקרו הוריה אצלה היו ימים בהם לא עבדה ולא היתה אמורה לעבוד.


מטעם הנתבעת לא הוצגה כל ראיה אשר יש בה כדי לסתור טענותיה לעיל של התובעת.

12.

מטעם הנתבעת הוצגו מסמכים ממסמכים שונים, מהם ביקשה הנתבעת ללמוד על כי התובעת לא עבדה בחודש 6/05, למעט שלושה ימים, וכי למעשה החלה לעבוד (בתקופת עבודתה השניה) ביום 1/7/05.


ייאמר מיד כי אין במסמכים שהוצגו כדי לסייע בידי הנתבעת בטענותיה אלו.


מטעם הנתבעת הוצגה חשבונית מס/קבלה על סך של 100 ₪ בגין תיקון מחשב (נ/4). התאריך הנקוב בחשבונית המס הינו ה- 1/7/05. ואולם, אין בתאריך הנקוב בחשבונית כדי להעיד על מועד תחילת עבודתה של התובעת. התובעת העידה, ועדותה לא נסתרה, כי בימים הראשונים, כשבוע ימים בערך, בתקופת עבודתה השניה עבדה ממשרדי הנתבעת, ולמעשה "חלקה" את משרדו של מר אלי פרירה. לאחר כשבוע ימים, ובעקבות שיחה שהתקיימה בין התובעת לבין מר סלאימה, הוחלט בהסכמת האחרון כי התובעת תעבוד מביתה. באותו מעמד ביקשה התובעת כי יותקן בביתה מחשב לצורך ביצוע עבודתה, אם כי היה עליה לתקן את המחשב בטרם תוכל להשתמש בו מאחר והיה בלתי תקין. דבריה אלו של התובעת מתיישבים עם דבריו של מר סלאימה עצמו אשר אישר כי נתן את הסכמתו לכך שהתובעת תעבוד מביתה. התאריך הנקוב בחשבונית המס מתיישב גם עם טענתה של התובעת כי בשבוע הראשון לעבודתה בתקופה השניה התייצבה במשרדי הנתבעת ורק כשבוע ימים לאחר מכן החלה לעבוד מביתה, שכן רק אז התעורר הצורך בתיקון המחשב.



גם חשבונית המס/קבלה מיום 30/6/05 המעידה על רכישת דיו למדפסת (נ/3) אין בה כדי להעיד על כי התובעת החלה לעבוד רק ביום 30/6/05 או בסמוך לאחר מכן. שוב, הצורך בהתקנת מחשב בביתה של התובעת, לרבות הצורך ברכישת דיו למדפסת, התעורר רק כשבוע ימים לאחר שובה של התובעת לעבודה בתקופת העבודה השניה, זאת לאחר שהתייצבה כשבוע ימים במשרדי הנתבעת וחלקה את משרדו של מר אלי פרירה, דבר אשר הוביל לשיחה שהתקיימה בין התובעת לבין מר סלאימה ובמסגרתה סוכם כי תתחיל לעבוד מביתה עקב העדר תנאים נאותים במשרדי הנתבעת.

13.

ניסיונו של מר סלאימה להוכיח כי התובעת עבדה, במקביל, בעבודה אחרת לא צלח.

לשאלת מר סלאימה מדוע לא השתתפה בחזרה שהתקיימה לפני התערוכה, ביום 9/7/05, השיבה התובעת כי החזרה התקיימה ביום חמישי, בו סוכם בין הצדדים שהתובעת לא תעבוד, והיו לה סידורים באותו יום (עמוד 7, שורות 3-1). טענתו של מר סלאימה כי התובעת הפיקה באותו יום אירוע בר מצווה בקיבוץ עין דור אף היא לא הוכחה ונדחתה על ידי התובעת מכל וכל (עמוד 7, שורות 12-11) (עמוד 8, שורות 10-9).

גם טענותיו של מר סלאימה בנוגע לכספים אשר נגבו, כביכול, על ידי התובעת מאמנים אשר יצרה עמם קשר נדחו על ידי התובעת, בהדגישה כי לא יכלה לגבות מהם כספים, כטענתו, מאחר ולא היה בידיה להנפיק קבלות ו/או חשבוניות והותירה נושא ההתחשבנות עמם בידי הנתבעת ישירות (עמוד 7, שורות 10-4).

14.

הנתבעת טענה כי בתחילת כל חודש מקבלת הנתבעת רשימת העובדים אשר עבדו בשירותה בחודש שקדם לו. הרשימה נערכת לפי הרישומים של "אורית" ו- "אלי" (עמוד
8, שורות 13-12). ברשימה שנתקבלה מ- "אורית" עבור חודש 6/05 נרשם כי התובעת עבדה שלושה ימים בלבד. בהתאם לכך, הוכן תלוש שכר עבור התובעת וכן שיק על סך של 691 ₪ נטו, הוא השכר המגיע לתובעת בגין עבודתה באותם שלושה ימים בחודש 6/05. התובעת סרבה, כך לשיטת הנתבעת, לקבל את התלוש ואת השיק (עמוד 8, שורות 22-19).


זאת ועוד, מטעם הנתבעת הוצג כרטיס הנהלת חשבונות, ממנו ביקשה הנתבעת ללמוד על השכר המגיע לתובעת בגין עבודתה בחודשים 5/05, 6/05 ו- 7/05 (נ/2).

15.

ייאמר מיד, כי אין בידי בית הדין לקבל טענותיה של הנתבעת בנוגע לימי עבודתה של התובעת במהלך חודש 6/05.

אותן רשימות אשר הועברו לנתבעת על ידי "אורית" לא הוצגו בפני
בית הדין.

"אורית" עצמה, אשר הוסיפה לעבוד בשירות הנתבעת (עמוד 9, שורות 3-2), לא הוזמנה על מנת למסור עדות בפני
בית הדין ולהעיד על ימי עבודתה של התובעת במהלך חודש 6/05, כטענת הנתבעת.

תלוש שכרה של התובעת אשר הונפק עבורה בגין חודש 6/05, כפי שנטען על ידי הנתבעת, וכן עותק השיק על סך של 691 ₪ נטו לא הוצגו בפני
בית הדין.

לאור האמור לעיל, ומשלא שוכנעתי כי יש בחשבוניות אשר הוצגו מטעם הנתבעת (נ/3 ו- נ/4) כדי להעיד על מועד תחילת עבודתה של התובעת, הריני קובעת כי גרסתה של התובעת בנוגע לימי עבודתה, כפי שצוינו ברשימות אשר צורפו לכתב התביעה המקורי, הינה מהימנה ואמינה וקבילה בעיני בית הדין ועדיפה על גרסתה של הנתבעת.

16.

גם אי-הצגת כל ראיה אשר יש בה כדי להעיד על מועד תחילת עבודתה של הגב' מונא טוקאן, אשר החליפה, כביכול, את התובעת, יש בה כדי להוות חיזוק לטענותיה של התובעת דווקא.

17.

באשר לשכרה של התובעת בתקופת עבודתה השניה, הלכה למעשה הצדדים לא היו חלוקים בנושא זה.

גם התובעת וגם מר סלאימה העידו כי סוכם בין השניים כי התובעת תעבוד ארבעה ימים בשבוע. בהקשר זה נטען על ידי התובעת כי סוכם כי תעבוד מיום ראשון ועד יום רביעי וכי בימי חמישי לא תעבוד. מר סלאימה טען, מאידך, כי סוכם כי התובעת תעבוד בימים שני עד חמישי, מאחר ויום ראשון היה יום המנוחה שלו !

בין כך ובין כך, אין הדבר מעלה או מוריד לעניין שכרה של התובעת, שכן בין השניים סוכם כי שכרה יחושב לפי ארבעה ימי עבודה בשבוע.

התובעת העידה כי סוכם בינה לבין מר סלאימה כי שכרה יעמוד על סך של 4,000 ₪ לחודש, בצירוף החזר הוצאות נסיעה. עבור שעה נוספת ישולם לה שכר עבודה בסך של 30 ₪ לשעה (עמוד 4, שורות 9-6).

מר סלאימה העיד כי סיכם עם התובעת כי ישולם לה שכר בסך של 4,400 ₪ כולל נסיעות, וכי ככל שתעבוד שעות נוספות כי אז ישולם לה שכר בהתאם, וכך לעניין נסיעות חריגות (עמוד 2, שורות 18-16) (עמוד 9, שורות 27-26).

18.

משהגעתי למסקנה כי הרישומים אשר הוצגו מטעם התובעת בנוגע לימי עבודתה ושעות עבודתה הנם אמינים ומהימנים, כי אז השכר המגיע לתובעת בגין ימי עבודתה, כפי שצוין ברשימות אשר צורפו לכתב התביעה המקורי, הנם מקובלים ומהימנים.


לפי חישוביה של התובעת, היתה אמורה לקבל שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה בגין עבודתה בחודשים 6/05 ו- 7/05 בסכום כולל של 6,170 ₪.


התובעת קיבלה סך של 3,000 ₪ בשיק מיום 10/7/05 וכן סך של 500 ₪ במזומן על חשבון החזר הוצאות הנסיעה.


לפיכך, זכאית היתה התובעת לתשלום יתרה בסך של 2,670 ₪. בהקשר זה יצוין כי לא ברור על מה נסמכת טענתה של התובעת כי זכאית היתה לתשלום יתרה בסך של 3,630 ₪, זאת נוכח החישובים הברורים והמפורטים אשר צורפו לכתב התביעה.

19.

התובעת העידה כי במעמד הפגישה אשר התקיימה בינה לבין מר סלאימה ביום 17/7/05, ולאחר שהלה ערך חשבון מחדש של השכר והחזר הוצאות הנסיעה המגיעים לה, סוכם כי הינה זכאית לתשלום יתרה בסך של 2,560 ₪, כפי שנרשם במסמך אשר הוצג מטעם התובעת (ת/1), אותו הבטיח לשלם בחודש 8/05, יחד עם השכר (יתרה) בגין חודש 7/05, דבר שלא נעשה בפועל.


התובעת העמידה את תביעתה על הסכום אשר סוכם בינה לבין מר סלאימה מטעם הנתבעת, לאמור: 2,560 ₪.

20.

לאור האמור לעיל, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,560 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/05 ועד ליום התשלום המלא בפועל.



בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 600 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן – יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ה' בתמוז, תשס"ז (21 ביוני 2007) בהעדר הצדדים
.


סלווא שאמי
, רשמת







דמ בית דין אזורי לעבודה 2706/05 ג`קס מוריאל נ' חברת יצרני ואומני הגליל בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/06/2007)