פסקי דין על נח מן

2326/99 פ     17/02/2003




פ 2326/99 מדינת ישראל נ' נח מן




1016
בתי המשפט
ת.פ. 2326/99
בבית משפט השלום בתל אביב-יפו
כב' השופט גלעד נויטל

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל
- ע"י בא כוחה עו"ד מנחם מזרחי
, מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
בעניין:

נ ג ד

הנאשמים
1. נח מן
- ע"י באת כוחו, עו"ד סמדר בן נתן

2. יחזקאל פולק - נדון ביום 1.5.02
גזר דין (לנאשם 1 - נח מן
)

נאשם 1 (להלן - הנאשם) שימש בתפקיד הממונה על הדיור הממשלתי במחוז ת"א והמרכז, במשרד האוצר. בתום פרשת התביעה, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב אישום מתוקן בשנית במ/1 (להלן - כתב האישום), והורשע בעבירות כדלקמן:
8 עבירות של מרמה והפרת אמונים,לפי ס' 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן-החוק);
2 עבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק.

התביעה ביקשה שעל הנאשם יוטל עונש מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודת שירות, וקנס נכבד. הסניגורית ביקשה, שעל הנאשם יוטל עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודת שירות, ללא קנס, ולחלופין קנס בתשלומים (כל ההדגשות שבגזר הדין הן שלי - ג'נ').

שקלתי לנאשם לקולא:
1. הודאתו בעובדות כתב האישום - הודאת הנאשם, גם כשזו הושמעה לאחר תום פרשת התביעה (לאחר 973 עמודי פרוטוקול, ו-593 מוצגים), חסכה טרחה וזמן בהמשך המשפט.
2. חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות-למעלה מ-8 שנים וחצי מעבירות שבאישומים 1-7; כ-10 שנים מהעבירות שבאישום 8. כתב האישום המקורי הוגש ביום 28.2.99,היינו בחלוף למעלה מ - 4 שנים ממועד רוב העבירות (בטיעון הסניגורית - בעמ' 1011 לפר', שו' 8-27).
3. לא נאמר שיש לנאשם הרשעות קודמות.
4. מתוך עדותם של עדי האופי (תמצית העיקר): עא/1 עו"ד אברהם נאמן: הנאשם גילה רמת גבוהה של ידע בתחומים שונים בנושא הנדל"ן. הוא שלח לגבי הנאשם מכתב הערכה לממונים עליו. מילה של הנאשם היתה מילה, היתה לנאשם יושרה רבה במו"מ עימו. הנאשם עמד עימו על פרטים, מתוך ידע רב, ונלחם על כל סנט. הנאשם שמר על זכויות המדינה כפי שעובד מדינה חייב היה לשמור (בעמ' 986-987 לפר'). עא/2 מרים בונפיל: היא שימשה כממונה על הנכסים במשרד החינוך. הנאשם נתן להם הדרכה מקצועית חשובה, דאג שיישמרו האינטרסים של המדינה, ושההסכמים יהיו מדוייקים עד לפרט האחרון. הנאשם גילה אמינות, אכפתיות, יוזמה, ויחסי אנוש מעולים, באופן בולט לעומת ממונים על הדיור הממשלתי במחוזות אחרים. היא הכירה את הנאשם כאדם ישר והגון (בעמ' 987-989 לפר'). עא/3, מרק קציר: הוא עבד עם הנאשם בחברת בנקו בין השנים 1996-1999. הנאשם התגלה בעבודה כאדם ישר, הגון, אחראי וחרוץ, עם יכולת הבנה עסקית מאוד מפותחת. בתקופה של הנאשם, החברה קיבלה דחיפה חזקה והפכה לגורם דומיננטי ומוביל בארץ בתחומה, ולנאשם היה חלק מאוד דומיננטי במהלך של צמיחת החברה. לאחר שחברת בזק ביקשה שהנאשם יפסיק את הטיפול בעסקה עימה, הנאשם לא הורשה לגבות פרוייקטים דומיננטיים וגדולים, ונשללה ממנו עמלה בסכומים גבוהים (בעמ' 989-991 לפר'). עא/4, עו"ד אביגדור פלדמן: הוא מכיר את הנאשם מסוף שנות ה-70. הנאשם היה מרוצה מעבודתו במשרד האוצר. מעצרו של הנאשם היווה עבור הנאשם מכה קשה. במהלך המעצר, הוא אושפז בבי"ח בחשד לארוע לב. הנאשם התעניין שוב ושוב האם הוגש נגדו כתב אישום.בשנת 1999 הוגש נגד הנאשם כתב אישום,והנאשם הלך ודעך.הנאשם היה בחרדה עמוקה מה יקרה, היו לו קשיים כלכליים רבים, וחיי משפחתו התערערו. הנאשם חרד מפני כליאה בבית הסוהר, והוא הביע יאוש ומחשבות אובדניות (בעמ' 991-993 לפר').

5. עדות המומחה, ד"ר רוני פיאמנטה (להלן - המומחה): הוא כתב את חוות הדעת נע/1 (להלן - חוות הדעת). בחוות הדעת כתב המומחה (תמצית העיקר): הנאשם הוא נכה צה"ל מוכר (ראה גם במסמכים נע/2 ונע/3), הסובל מהלם קרב מושהה, שמקורו במלחמת יום הכיפורים. הנאשם אובחן ככזה בשנת 1988. הנאשם גם סובל מדכאון מג'ורי. הנאשם מטופל על ידו, במימון משרד הבטחון, מחודש אפריל, 2000. הנאשם גם סובל מסכרת. עקב השעייתו מהעבודה והתמשכות המשפט, נהרסו חייו של הנאשם, והוא מתעסק באופן אובססיבי בפרטי המשפט, ומתחפר ביאוש ובדכאון. הנאשם נשחק ונחלש, ולאחרונה המומחה התנה את המשך הטיפול בנאשם בנטילת תרופות. משמעות מאסר בפועל עבור הנאשם היא, שקרבת בני אדם וצפיפות תוך כדי מאסר הם הרסניים לגביו. אפיזודות יומיומיות פשוטות עלולות להוות עבור הנאשם נקודת שבירה. הנאשם עלול בתגובה לגרוי זניח לממש נטיה הקיימת בו לפגוע בעצמו. מתוך עדות המומחה בבית המשפט (תמצית העיקר): הטראומה המתמשכת של המשפט, משתלבת עם הטראומה שהיתה במלחמת יום הכיפורים, ומדרדרת את מצבו של הנאשם למצב קשה מאוד היום. פעמים אחדות במהלך הטיפול הוא חשש לחיי הנאשם גם עקב מחשבות מצד הנאשם של חוסר תוחלת, יאוש, חיים שהתמוטטו והסתיימו, חוסר עתיד, ואיום לפגוע בעצמו. מתפקוד מקסימלי הנאשם הגיע להתרסקות מקסימלית. בשבועות האחרונים הנאשם פנה לקבלת טיפול תרופתי כדי לבלום את ההדרדרות החמורה במצבו. הנאשם חושש שאם יהיה בבית הסוהר במלחמה, הוא לא יוכל להגן על עצמו, וזה יהיה טריגר עבורו (בעמ' 994-1001 לפר').

6. מתוך טיעון הסניגורית (תמצית העיקר - בנוסף לאמור לעיל):הנאשם הוא בן כ - 50 שנה, שירת בצבא בנ"מ, נפצע במלחמת יום הכיפורים, והוא בעל תואר ראשון ושני. משנת 1977 הוא עבד בשירות המדינה אצל החשב הכללי, ומשנת 1987 הוא כיהן בתפקיד הממונה על הדיור הממשלתי במחוז ת"א והמרכז. הנאשם סובל מתסמונת נפשית קשה, שבעקבותיה הוא הוכר כנכה צה"ל בדרגה של 30% (ראה גם במסמך נע/4). הטראומה של המשפט העצימה את המצב הנפשי. הנאשם עשה את תפקידו בצורה מצטיינת, ונחשב לעובד מבריק וכשרוני, והמוכשר מבין הממונים על הדיור. אף הוצע לו בשעתו לקבל את תפקיד הממונה הארצי על הדיור הממשלתי. בשנות כהונתו בתפקידו, הנאשם שמר על האינטרסים של המדינה. הארועים שבכתב האישום הם לא דבר שאפיין את פעילות הנאשם. הנאשם יצר קשרים אישיים בקלות, ובמקרים שבכתב האישום, הקשרים הללו עברו את המותר. תהליך בירור התלונות שהגיש הנאשם נגד הממונים עליו, שחק את הנאשם והביאו לבלבול ערכי ומושגי ולביצוע העבירות. נוצר אצל הנאשם טשטוש גבולות. העסקאות שבכתב האישום, היו מוצדקות מבחינת המדינה, אלא שהנאשם שיתף באופן פסול את יחזקאל פולק (להלן-נאשם 2-ג'נ') בידיעה על אותן עסקאות באופן שבו נאשם 2 יוכל להפיק מהן רווחים, והנאשם אף ניסה לסייע לו להפיק רווחים. נאשם 2 השפיע על הנאשם כגורם מסית ומשחית. הסכום הכולל של השוחד שקיבל הנאשם, הוא נמוך, יחסית להיקפים הכלכליים שבהם עסק הנאשם. הנאשם מושעה מעבודתו מזה כ - 8 שנים. הנאשם צפוי עדיין לדין משמעתי ולפיטורין משירות המדינה ופגיעה בזכויות הפנסיה שלו. הנאשם עבר הרס כלכלי טוטלי. הנאשם היה מובטל מזה כשנתיים. אין לו סיכוי למצוא עבודה (ראה גם במסמך נע/4). אין לנאשם תמיכה ממשפחתו, והוא ואשתו על סף גירושין. משמעות עונש מאסר בפועל לגבי הנאשם, היא הרסנית. אם ייכלא בבית הסוהר, הנאשם עלול לממש נטיה שקיימת בו ולפגוע בעצמו. מאסר בפועל של הנאשם יהווה מסמר שיחסל כל סיכוי של הנאשם להשתלב בעתיד בחיי חברה תקינים. הנאשם לקח אחריות על העבירות שביצע. הנאשם לא הפיק רווחים משמעותיים מהעבירות שבכתב האישום (בעמ' 1004-1014 לפר'). מתוך טיעון הנאשם (תמצית העיקר): במהלך 8 השנים האחרונות הוא נהרס נפשית,כלכלית, ומשפחתית. הוא מצטער שלא גילה ערנות מספקת ביחס להשתחלות של פולק לחייו. הוא מבקש שלא יוטל עליו מאסר בפועל וגם לא קנס (בעמ' 1014 לפר').

ואולם, על אף השיקולים והמידע לקולא לרבות האמור בחוות דעת מומחה ההגנה נע/1, בעדותו בביהמ"ש, בטיעון הסניגורית ובמסמכים, הרי שלאור השיקולים והמידע לחומרא שיפורטו להלן, אטיל על הנאשם גם עונש מאסר בפועל שירוצה בבית הסוהר.

שקלתי לנאשם לחומרא:

1. עצם העבירות שביצע הנאשם - 2 עבירות של לקיחת שוחד ו - 8 עבירות של מרמה והפרת אמונים: מתוך כתב האישום שבו הודה הנאשם: מתוך המבוא לכתב האישום (תמצית העיקר): במסגרת תפקידו כממונה על הדיור הממשלתי במחוז תל אביב והמרכז, תפקיד אותו מילא הנאשם בין השנים 1987 - 1995, הנאשם טיפל בשכירות משרדים לצורך פעילות משרדי הממשלה השונים. הנאשם היה מוסמך לאתר מבנים מתאימים שיושכרו למשרדים השונים, לנהל משא ומתן עם בעלי המבנים, לסכם את פרטי העיסקה ומהותה, לדאוג לקבלת האישורים הנדרשים, להכין את החוזה לקראת חתימה, ולאחר שקיבל אישורים להביא להתקשרות עימם בחוזי שכירות המחייבים את המדינה. נאשם 2 עסק באחזקת מבנים ובתיווך נדל"ן, והשכיר באותה עת נכס שבבעלותו, למדינה.
אישום ראשון - מרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
הנאשם הכניס את רכבו לתיקונים במוסך. נאשם 2, שבאותה עת השכיר נכס שבבעלותו למדינה, שילם למוסך סך של כ - 8,600 ₪ בעבור עבודות התיקונים שבוצעו ברכבו של הנאשם, וזאת על מנת שהנאשם ידאג לענייניו ולקידום האינטרסים הכלכליים והמשפטיים שלו באישומים שבכתב האישום. בכך פעל הנאשם, בהיותו עובד ציבור, תוך מרמה והפרת אמונים חמורים ביותר.
אישום שני - מרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
המדינה שכרה בנין משרדים ברחובות (להלן - המבנה) מאת חברת יעסור (להלן - יעסור) בהנהלת זלמן סטמבלר (להלן - זלמן). גם בעקבות תלונות שנתקבלו אודות מצב התחזוקה של המבנה, הנאשם קיים מו"מ עם זלמן במטרה להעביר את תחזוקת המבנה לאחריותו. הנאשם ונאשם 2 תכננו ביניהם לגרום לנאשם 2 רווח כספי רב וקידמוהו כך: הנאשם ונאשם 2 סיכמו ביניהם, שנאשם 2 יפנה לזלמן ויציג עצמו כמי שבכוחו להשפיע ולהביא לקשירת חוזה סופי בין המדינה לבין יעסור להעברת נושא התחזוקה ליעסור; עוד הם סיכמו, שנאשם 2 יחתום על חוזה עם יעסור, שלפיו תשלם יעסור כביכול עמלת תיווך לחברה שבבעלותו של נאשם 2. נאשם 2 נפגש עם זלמן ואמר לו שבאפשרותו לדאוג לכך שתחזוקת המבנה תעבור ליעסור ובתמורה הוא ביקש שתשולם לו עמלה. הנאשם המליץ בפני
הממונים עליו להעביר את האחריות לאחזקת המבנה ליעסור, וטען שהדבר דחוף ביותר. הנאשם הפעיל לחץ על שמאית במשרד המשפטים. הנאשם היה מעורב בצורה אקטיבית בניהול המו"מ לקראת גיבוש ההסכם בין נאשם 2 לזלמן בעודו מנהל מו"מ מטעם המדינה עם זלמן על העברת האחריות לתחזוקת המבנה לידי יעסור. ביחס לקידום גיבוש ההסכם בין זלמן לנאשם 2, הנאשם ניהל עם זלמן שיחות טלפון רבות, נפגש עימו מספר פעמים, חיווה דעתו אודות טיוטות הסכמים שהוחלפו בין השניים, ותיקן והוסיף סעיפים שונים. הנאשם נפגש עם זלמן, בין השאר, לצורך גיבוש הסכם דמי התיווך אותם כביכול יקבל נאשם 2 מזלמן - הסכם שהיה אמור להעביר לידי נאשם 2 30% מתוך הסכום אותו תשלם המדינה ליעסור. הנאשם הגיע עם נאשם 2 לפגישה עם זלמן לקראת חתימת הסכם העמלה בין יעסור לנאשם 2. עקב פעילות הנאשם, התקבלו אישורים והועבר ליעסור סכום של כ-700,000 ₪ כמקדמה, עוד בטרם נחתם חוזה סופי ובטרם בוצעו ע"י יעסור כל שירותי אחזקה במבנה. הנאשם התקשר לזלמן ולחץ עליו שישלם לנאשם 2 את דמי התיווך כביכול כפי שהוסכם בין נאשם 2 לזלמן, אך זלמן סירב. הנאשם לא גילה לממונים עליו את העובדה, כי בד בבד עם ניהול עסקת העברת האחזקה ליעסור, הוא מנהל, כמפורט באישום 2, את ענין החוזה המתרקם בין נאשם 2 ליעסור, וכי עסקה זו כוללת עמלת תיווך כביכול, אשר תשלם יעסור לחברה שבבעלותו של נאשם 2, ולא גילה להם על טיב קשריו עם נאשם 2.
במעשיו המתוארים באישום 2 עשה הנאשם במילוי תפקידו מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע במדינה.
אישום שלישי - מרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
הנאשם שוחח עם יהודה בלכר (להלן-בלכר) שהיה מתווך קרקעות, והציע לו מגוון נכסים המצויים בבעלות נאשם 2, בתקווה שיוכל למצוא להם קונה. הנאשם שוחח עם בלכר על האפשרות להיכנס עימו לשותפות עסקית, שלפיה הנאשם יסב את תשומת ליבו של בלכר באשר לנכסי נדל"ן המצויים בידיעתו ובאשר לעסקאות העומדות להתבצע, בלכר יתווך בין המוכר המעוניין לקונה, ויקבל ממנו עמלה. בלכר הציע לנאשם, כי העמלה תתחלק ביניהם 50%-50%, ואילו הנאשם הציע שידברו על משהו "יותר מתוחכם". במעשיו אלו ניצל הנאשם את תפקידו ומעמדו בכוונה לזכות בטובות הנאה כספיות ביודעו, כי בלכר ישתף עימו פעולה עקב תפקידו ומעמדו בשירות המדינה.
אישום רביעי - לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
שמעון קדם (להלן-קדם) הינו קבלן, מנהל ובעליהן של מספר חברות אשר השכירו מבנים למדינה. בתוקף עסקיו, היה קדם בקשרי עבודה עם הנאשם. הנאשם נזקק לטלפון נייד, וסיפר על כך לקדם. קדם שכר עבור הנאשם טלפון נייד ושילם עבורו את דמי השכירות של המכשיר וכן עבור השיחות שביצע באמצעותו הנאשם, בסכום כולל של כ - 4,500 ₪. במעשיו אלה קיבל הנאשם שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו במטרה להניעו לפעול בנושאים שונים אשר בתחום טיפולו תוך העדפתו של קדם בהווה ובעתיד כמשכיר לגופים ציבוריים. בעד השוחד הנ"ל ותמורתו, קידם הנאשם עבור קדם, מלבד האמור באישומים המפורשים בכתב האישום, אינטרסים כלכליים שונים.
אישום חמישי - מרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
לנאשם 2 נודע, שמדינת ישראל
עומדת לפנות את בית החולים הצרפתי ביפו ששימש דיור של המרכז לבריאות הנפש. נאשם 2 פנה לקדם והביא לידיעתו שהמדינה מחפשת דיור חלופי למרכז לבריאות הנפש. סוכם בין נאשם 2 לקדם, שקדם ישלם דמי תיווך לנאשם 2. הנאשם טיפל באותה עת במציאת דיור חלופי למרכז לבריאות הנפש, הוא קיבל לידיו את הצעתו של קדם לדיור חלופי הנ"ל, ונודע לנאשם על ההסכמה שבין נאשם 2 לקדם לפיה יקבל נאשם 2 מקדם דמי תיווך מסך כל דמי השכירות שעתידה המדינה לשלם לקדם במידה והלה ישכיר את הנכס אותו הציע למדינה. הנאשם לא יידע בשום מועד את ממוניו אודות ההסכם שבין נאשם 2 לקדם. במועדים שונים, פנה הנאשם לקדם ולזאב סובול שהיה חשב חברה שבניהולו של קדם, וביקש מהם לשלם את סכום דמי התיווך שסוכמו עם נאשם 2. עקב בקשת הנאשם, תפקידו המיוחד ויחסיו העסקיים עם קדם, נאות האחרון לשלם לנאשם 2, דמי תיווך והוא שילם לנאשם 2 סך של 155,008 ₪.
אישום שישי - מרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
דוד צ'צ'יק (להלן-צ'צ'יק) הינו בעלים של מבנה, המושכר בחלקו, לאגף מס ערך מוסף (להלן-המושכר). צ'צ'יק הכיר את הנאשם עקב תפקידו כממונה על הדיור הממשלתי במחוז ת"א והמרכז. הנאשם הציע לצ'צ'יק שישכור את שירותיה של חברת אחזקה לצורך ביצוע עבודות ניקיון במושכר. הנאשם הכיר את נאשם 2 לצ'צ'יק. הנאשם אמר לצ'צ'יק כי נאשם 2 עוסק בביצוע עבודות אחזקה, וכי כדאי לו לבצע את פעולות אחזקת הבנין באמצעות חברת אחזקה. הנאשם יזם כי בפרוטוקול ישיבה שהתקיימה בקשר להסכם השכירות, ייכתב כי המשכיר יציע הצעה לתחזוקה וניהול הבנין וכי הדיור הממשלתי עם גורמים נוספים, יתנו תשובה למציע. הנאשם הכיר לצ'צ'יק את נאשם 2, ונקט בפעולות נוספות אשר מטרתן היתה העברת האחזקה מהמושכרים לחברת אחזקה שבניהולו של נאשם 2, מתוך מגמה לגרום לנאשם 2 רווח כספי. במעשיו המתוארים לעיל עשה הנאשם במילוי תפקידו מעשי הפרת אמונים הפוגעים בציבור.
אישום שביעי - מרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
בשנים 1992-1993, הנאשם עזר, במספר רב של פעמים, לנאשם 2, בניסוח מכתבים עבור נאשם 2, וסייע לו באמצעות הפניית תשומת ליבו לכתבות בעיתון שעליהן רשם בכתב ידו, כי יוכל לסייע לו בקשריו בענין זה או אחר בעסקיו והן במתן עצות שונות בניהול עסקיו. במהלך השנים 1992-1994, הנאשם העביר, שלא כדין ותוך משוא פנים, לעיונו של נאשם 2, מידע פנימי רב - מידע שהיה צריך להיות נחלתה של המדינה - מכתבים פנימיים בעלי ערך רב, שהעניקו לנאשם 2 יתרון וקידום בעסקיו. הועברו לנאשם 2 ע"י הנאשם עשרות מסמכים פנימיים. במעשיו המתוארים לעיל עשה הנאשם במילוי תפקידו מעשי הפרת אמונים הפוגעים בציבור.
אישום שמיני - לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים (תמצית העיקר):
מאיר מרזם (להלן-מרזם) הינו עובד של נאשם 2.הנאשם קיבל הלוואה לעובד מדינה מבנק יהב בסך של 27,000 ₪. נאשם 2 חתם כערב להלוואה וגרם למרזם במרמה לחתום לטובת הנאשם כערב להלוואה. ללא חתימת הערבות הנ"ל לא היה הנאשם מקבל את ההלוואה. נאשם 2 נתן לנאשם שוחד, ובמעשיו אלו קיבל הנאשם מאת נאשם 2 כשוחד את הערבות לסכום ההלוואה הנ"ל, וזאת בעד מילוי תפקידו של הנאשם בעבר ובעתיד.
העבירות שביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען כמפורט בכתב האישום, הן חמורות וקשות. ישנו פסול מובהק, מעיק וצורם בהתנהגות הנאשם. בולטת עוצמת הסטיה מדרך הישר ע"י הנאשם, לא כל שכן בהישנותה שוב ושוב, בסיטואציות שונות, במועדים שונים, עם כמה אנשים, שונים. בולטים העיוות הערכי, וניגודי העניינים העמוקים והבוטים, שבהתנהגות הנאשם. כל זאת ביתר שאת, כאשר הנאשם משמש כעובד ציבור בתפקיד בכיר ורב אחריות - הממונה על הדיור הממשלתי במחוז תל אביב והמרכז, שהוא המחוז הגדול בארץ (בעמ' 1006 לפר', שו' 17; ראה גם: בעמ' 1007 לפר', שו' 11-14). שהרי, ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר, שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות חזקות יותר, כך יש מקום לדרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי תפקידו על טוהר המידות, והוא ראוי לגינוי ולסלידה על ניצול לרעה של מעמדו, האמון שניתן בו וסמכותו (ע"פ 4148/96 גנות,פ"ד נ(5) 367, 391, מול האותיות ה'-ו'; ע"פ 355/88 לוי, פ"ד מג (3) 221, 265, מול האותיות ו'-ז').

2. 2 העבירות של לקיחת שוחד שביצע הנאשם, הן עבירות מסוג פשע, שהמחוקק קבע בצד כל אחת מהן, עונש מאסר מקסימלי מחמיר של עד 7 שנים. המחוקק הביע איפוא את עמדתו בדבר החומרה היתירה שבה נתפסים על ידיו מעשי השוחד (רע"פ 5905/98 רונן, פ"ד נג (1) 728, 735, מול האותיות ד'-ה'). 8 העבירות של מרמה והפרת אמונים שביצע הנאשם, הן עבירות מסוג עוון, שהמחוקק קבע בצד כל אחת מהן עונש מאסר מקסימלי של עד 3 שנים. מעשה השוחד הוא מעשה חמור מאין כמוהו, ויש בו כדי להשחית את המינהל הציבורי ואת מידות עובדי הציבור, ונוגס בתשתית המבנה החברתי (רע"פ 5905/98 רונן דלעיל, בעמ' 734-735). בלוקחו שוחד, פגע הנאשם בתקינות המינהל, ביוקרתו של המינהל, ובאמון שהציבור רוחש לו (בג"ץ 7074/93 סויסא, פ"ד מח (2) 749, 777 מול האות ד'). שוחד הוא גולת הכותרת של שחיתות ככל שמדובר בעובדי ציבור. גם אם מדובר בסכומי שוחד קטנים, הרי שעצם קבלתו, מבטאת שחיתות מוסרית שלא ניתן להשלים עימה[ע"פ(ת"א) 71685/00 מסיקה (תק-מח),בס' ל"ג].העבירות של מרמה והפרת אמונים שביצע הנאשם, פוגעות בטוהר המידות של עובדי ציבור, ובאמון הציבור במערכת השלטונית. העבירות של נטילת שוחד והפרת אמונים, שיסוד של שחיתות טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה ולסדרי הממשל, הן מפרות את האמון של הפרט בשלטון, ומערערות את היציבות החברתית (בג"ץ 7074/93 סויסא דלעיל, בעמ' 777 מול האותיות ה'-ז'). טוהר המידות של עובד ציבור הוא מהערכים המקודשים ביותר בכל חברה מתוקנת, והעונש בצד עבירת השוחד, אם כי תוך התחשבות בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, חייב כרגיל להתבטא בתקופת מאסר משמעותית בפועל ממש [(ע"פ 33/86 הרוש וסיני (תק-על); ראה גם: רע"פ 1884/94 עובדיה (תק-על); ע"פ 2636/94 בריוטי (תק-על)].

3. יש אינטרס ציבורי חיוני מובהק של הרתעה כלפי הנאשם, וכלפי אחרים - העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע, שכן הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאופייה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להרתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד [ע"פ 419/92 כהן, פ"ד מז (3) 821, 835 מול האות ג']. תכלית החוק היא להרתיע את עובדי הציבור לבל יקחו חלק במעשים שריח של שוחד נודף מהם. רחמנות יתירה כלפי הפרט בכגון אלה, עלולה לעלות כדי התאכזרות לחברה כולה, פן היא תשקע במצולות של שוחד ושל שחיתות (רע"פ 5905/98 רונן דלעיל, בעמ' 735, מול האותיות ה'-ו'). התגובה העונשית לעבירות של מרמה והפרת אמונים צריכה להיות קשה, מתוך כוונה להרתיע את הרבים, ולמעט מקרים חריגים, צריכה לכלול מאסר בפועל (ע"פ 9168/02 ביטון,

פסק דין
מיום 14.1.03, בסיפא).

4. לא שוכנעתי, שמצבו הנפשי הנטען של הנאשם, מצדיק התחשבות בו עד כדי הימנעות מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל לריצוי בבית הסוהר. בנוסף, לא שוכנעתי שמצבו הנפשי של נאשם זה, שהתנהג, תיפקד ופעל עד עתה כמפורט להלן, הינו עד כדי הנטען בחוות דעת המומחה ובעדותו בביהמ"ש, וזאת כשמגיעים דוקא לשאלת העונש: במילוי תפקידו כממונה על הדיור במשך כ - 8 שנים, לפי הנטען, הנאשם היה עובד חרוץ, קפדן, וכחן, דייקן שמקפיד על כל פרט, שמקיים יחסי אנוש מעולים, באוירה נעימה; בבית המשפט בתיק זה, במשך כ - 4 שנים, הנאשם היה מעורה בדיונים, היה מוכן לדיונים, היה פעיל, ערני, נמרץ, מגיב בצחוק/במחאה/באמירות לדברי עדים, ומעיר לסניגורית שוב ושוב במהלך החקירות הנגדיות. כמו כן, הנאשם היה מעורב אישית, היה וכחן, דעתן, בעל יוזמה, התעקש והקפיד על כל פרט בכל שלבי גיבוש הנוסח של כתב האישום המתוקן. בית המשפט איננו מומחה בתחום הנפש. ואולם, על פני הדברים, לפי העדויות ומראה עיניים כאמור לעיל, אין זו תמונה של נאשם מיואש ומדוכא, לא כל שכן עד כדי המידה הנטענת בחוות דעת המומחה נע/1 ובעדותו בביהמ"ש. לא למותר לציין, שמצבו הנפשי הנטען של הנאשם, גם לא מנע ממנו מלבצע את העבירות נושא גזר דין זה. ההתחשבות בנאשם יכולה לבוא לידי ביטוי בקציבת משכו של המאסר [השווה בסוגיה: ע"פ (חי') 613/98 אבוקסיס (תק-מח), בסע' 5 ואילך; ע"פ 3854/95 כפיר (תק-על), בסע' 7; ת"פ (י-ם) 510/96 בן עטר (תק-מח), בסע' 14 ואילך; ע"פ 67/89 קלמן, פ"ד מג (2) 551, 552-553; ע"פ (חי') 371/95 גולן (תק-מח); ע"פ 5137/99 ארשיד (תק-על)]. בעבירות מסוג העבירות דנן, משקל הנסיבות האישיות קטן לעומת משקל האינטרס הציבורי המרכזי, המחייב ענישה מרתיעה ומסר חד משמעי לעובדי ציבור, ולציבור בכללו [ע"פ 6129/94 שמבי, (תק-על)].
5. הנאשם לא הביע חרטה על העבירות שביצע.

בשיקולים ובמידע שלקולא יהיה כדי למתן את משך המאסר בפועל שייגזר על הנאשם. ואולם אין בהם די, לרבות באמור בחוו"ד מומחה ההגנה נע/1, בעדותו של המומחה בבית המשפט,בטיעון הסניגורית ובמסמכים,כדי לאיין את משקלם הרב והמכריע של השיקולים לחומרא, ובהם חומרת העבירות בנסיבות ביצוען, והצורך בתגמול ענישתי מרתיע בגינן. גם הבאתי לנגד עיני את העונשים שנגזרו על נאשם 2 בגין עבירה אחת של מתן שוחד - 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודת שירות, מאסר על תנאי, וקנס בסך של 75,000 ₪ (בע' 776 - 777 לפר'). לאור טיעון ההגנה, אתחשב בנאשם גם לענין גובה הקנס שיוטל עליו.

אני גוזר איפוא על נאשם 1, נח מן
, את העונשים הבאים:
1. 8 חודשי מאסר בפועל.
2. 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יישא את עונשו זה אלא אם עבר תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה לפי סימן ד' או ה' לפרק ט' בחוק העונשין, תשל"ז - 1977, לרבות ניסיון.
3. קנס בסך של 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר במקום הקנס. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 1.10.03, ושאר התשלומים ישולמו כל אחד לא יאוחר מכל 1 לחודש שלאחר מכן.
זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום.
ניתן והודע במעמד ב"כ התביעה עו"ד מנחם מזרחי
, ובמעמד נאשם 1 נח מן
והסניגורית עו"ד סמדר בן נתן
, היום, 17.2.03.
גלעד נויטל
, שופט
מותר לפרסום מיום 17.2.03.








פ בית משפט שלום 2326/99 מדינת ישראל נ' נח מן (פורסם ב-ֽ 17/02/2003)