פסקי דין על אבוטבול יניב | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח | פסקי דין על הפול חברה לביטוח |

19931/03 א     17/06/2008




א 19931/03 אבוטבול יניב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , הפול חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
019931/03


לפני:
כב' השופט אברהם קסירר
תאריך:
18/06/2008




בעניין
:
אבוטבול יניב



ע"י ב"כ
עו"ד בוסתנאי כרמי
התובע



נגד



1. כלל חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד סלע
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד כפרי-קהן
3. הפול חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גנות




הנתבעות

פסק דין
התובע, יליד 1977, עותר לפצותו בגין 3 תאונות דרכים בהן נגרמו לו, לטענתו, נזקי גוף. ביחס לתאונה מיום 22.4.01
(להלן: "התאונה הראשונה")
נתבעה מבטחת הרכב בו נהג, הנתבעת 1
(להלן: "כלל")
, התאונה הוכרה כתאונת עבודה; ביחס לתאונה מיום 21.4.02
(להלן: "התאונה השנייה")
נתבעה מבטחת הקטנוע בו נהג, הנתבעת 3
(להלן: "הפול")
; ביחס לתאונה מיום 1.12.02
(להלן: "התאונה השלישית")
נתבעה מבטחת רכב צד ג', הנתבעת 2
(להלן: "הפניקס")
. הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה השלישית הינה תאונת עבודה.
התביעה היא בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975
(להלן: "החוק")
.

בכתב התביעה המקורי נתבעו הנתבעות 1 ו- 2 בלבד, בקשר עם התאונה הראשונה והשלישית בלבד. כתב התביעה תוקן
(החלטת 23.5.04, כב' הש' אגי)
באופן שהתיר צירוף התאונה השנייה כעילה נוספת, וכפועל יוצא נתבעה הפול כמבטחת אותו אירוע.

בכתב הגנתה הכחישה כלל את התרחשות התאונה הראשונה, טענה לחבותה היחסית בהתאם לפוליסה ובחלוקה עם אבנ"ר, והכחישה הנזק הנטען ואת הקשר הסיבתי בינו ובין התאונה הראשונה.

בכתב הגנתה הכחישה הפניקס האירוע ונסיבותיו הנטענות, טענה כי נסיבות האירוע אינן תאונת דרכים בהתאם לחוק, טענה להיות האירוע תאונת עבודה, הכחישה חבותה בכפוף להצגת רישיון נהיגה תקף וטענה להשתתפות אבנ"ר בביטוח בשיעור הקבוע בפוליסה. כמו כן הכחישה הנזק, שיעורו והקשר הסיבתי בינו ובין התאונה השלישית.

בכתב הגנתה הכחישה הפול את האירוע ונסיבותיו, טענה שהתובע "נזכר" בקיומה של התאונה
השנייה בחלוף שנתיים ולאחר שהוגש כתב התביעה המקורי, העלתה ספקות באשר לאמיתותה, נסיבותיה והיותה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. הפול הכחישה חבות בכפוף להצגת רישיון נהיגה ותעודת ביטוח תקפה למועד, טענה להיות האירוע תאונת עבודה, והכחישה הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין התאונה.
בפרוטוקול מיום 11.4.07 אישרה הפול קיומו של כיסוי ביטוחי בכפוף לרישיון נהיגה תקף לעת האירוע
(עמ' 27 לפרוטוקול).

להוכחת מצב הרפואי של התובע תוצאת האירועים נשוא התובענה מונו מומחים רפואיים כדלקמן: בתחום האורטופדיה מונה פרופ' תום הלל, בתחום העיניים (אופטומולוגיה) מונה ד"ר פרידלנדר, בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר גיא אור ובתחום כירורגיה הפלסטית מונה פרופ' מלר.

מטעם התובע העידו אישתו הגב' לימור אבוטבול והתובע בעצמו. כן הוגשו מסמכים.
מטעם נתבעת 1 הוגשו מסמכים.
מטעם נתבעת 2 העידו אפי אבנת מעבידו של התובע לעת התאונה השלישית,
רו"ח שלמה וסרמן, מר שלמה בן בסט (חוקר), מר בועז אליאס (חוקר) ומר איתי כהן (חוקר). כן הוגשו מסמכים וחומרי חקירה (קלטות וידאו, אודיו ותימלול).
מטעם הנתבעת 3 הוגשו מסמכים.
לבקשת ב"כ התובע העיד פרופ' תום הלל, מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה בקשר עם חוות הדעת מטעמו. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים האחרים.

השאלה במחלוקת
:
הצדדים בסיכומיהם זנחו טענות הנוגעות להכחשת האירועים ולחבותן של המבטחות לפצות את התובע בגין האירועים נשוא התובענה. עיקר טענות הצדדים נסובו סביב שאלת שיעור נכותו הרפואית של התובע, השלכותיה על כושר תיפקודו התעסוקתי והכללי ושיעור נזקיו.

עיקרי העובדות הצריכות לעניננו, שהוכחו כדבעי
:
התובע, יליד 1977, ספָּר בעברו, סגר את עסקו כמחצית השנה עובר לתאונה הראשונה וללא קשר אליה
(עדות התובע בעמ' 16 לפרוטוקול)
. עובר לאירועים נשוא התובענה, באוקטובר 1999, נפגע התובע בתאונת דרכים אחרת, קודמת. בתאונה זו, תאונת שרשרת, קיבל מכה בראשו וביצע טיפולי פיזיותרפיה
(עדות התובע בעמ' 22 לפרוטוקול)
.

התובע נפגע בתאונת דרכים ראשונה ביום 22.4.01, פונה לביה"ח "איכילוב", ללא אישפוז. עובר לתאונה הראשונה עבד התובע כנהג שליחויות בסופר
(ר' עדות התובע בעמ' 15 לפרוטוקול)
. התאונה ארעה במהלך עבודתו, הוכרה כתאונת עבודה במל"ל, והתובע קיבל דמי פגיעה בגינה. התובע לא הגיש תביעת נכות למל"ל בעקבות התאונה
(ר' תעודת עובד ציבור מל"ל מיום 15.4.07)
.

במהלך תקופת אי הכושר בה שולמו לתובע דמי פגיעה, נסע התובע יחד עם אישתו לטיול תרמילאים בין התאריכים 5.8.01 ו- 2.2.02 במהלכו טיילו בהודו, תאילנד, קמבודיה ולאוס
(עדות אשת התובע בעמ' 14 לפרוטוקול וכן בהתאם להעתק צילומי של דרכון התובע שהוגש)
. עם חזרתם, ועוד בטרם החל לעבוד בעבודה כלשהי, נפגע התובע בתאונת דרכים שנייה ביום 21.4.02, אף היא ללא אישפוז.
בספטמבר 2002 החל התובע לעבוד כמוכר בקיוסק הפתוח כל שעות היממה (להלן: "פיצוציה")
(ר' תצהיר אפי אבנט מיום 6.4.07)
.
ביום 1.12.02 נפגע התובע בתאונת דרכים שלישית, לאחריה אושפז למשך 5 ימים בבית החולים "איכילוב". התובע לא שב לעבודתו בפיצוציה לאחר התאונה
(ר' תצהיר אפי אבנט)
.
כיום עובד התובע יחד עם אחיו בדוכן פלאפל, וכדבריו: "לאחי יש פלאפל ואני עוזר לו כמה שעות ביום. אין לנו תפקיד. אני עוזר לו להפעיל את המקום, להכין סלטים."
(עמ' 25 לפרוטוקול, וכן עפ"י קלטת הוידאו).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם
.
התובע בסיכומיו טוען כי אין מחלוקת ואין הכחשה בדבר התרחשות התאונות, נסיבותיהן וחבות הנתבעות לפצותו בגין נזקיו תוצאת התאונות נשוא התובענה.
ביחס לנכותו הרפואית נטען כי שגה פרופ' תום הלל, המומחה בתחום האורטופדיה, בכל הנוגע לקביעת התקנה המדוייקת בה השתמש להערכת נכותו של התובע; כי מחקירתו עולה שכלל לא בדק את טווח תנועות הצוואר; כי בחר לייחס לתובע "התחזות והעדר שיתוף פעולה" שכן לטעמו זאת נקודת המוצא לגבי כל התובעים. עוד נטען שהמומחה בחקירתו התבצר באמור בחוות הדעת וניסה להצדיקה גם כאשר הדבר נגד את הראיות, ורק לאחר שנשאל מצא לנכון להעריך את שיעור נכותו הזמנית של התובע עקב התאונה השלישית ב- 3 חודשי אי כושר מלא וכן 3 חודשי אי כושר חלקי בשיעור 30%. התובע טען כי עזב עבודתו כספר כתוצאה מהתאונה.
התובע בסיכומיו סקר את חוות הדעת הרפואיות ועתר לקבוע את נכותו הרפואית בשיעור 10% בתחום הפלסטי, 10% בתחום הפסיכיאטרי, ו- 3.3% בתחום האורטופדי בהתייחס לתאונה השלישית ול- 10% בתחום האורטופדי בהתייחס לתאונה הראשונה. התובע טען כי אינו בעל השכלה אקדמאית וכי כל כישוריו הם בעבודות כפיים הדורשות שימוש בגב ובצוואר ולכן נכותו התיפקודית גבוהה בשיעור ניכר מנכויותיו הרפואיות שנקבעו ע"י מומחי בית המשפט.
טיעוני התובע בראשי הנזק יפורטו להלן בשלב הדיון בראשי הנזק.

הנתבעת 1 בסיכומיה המתייחסים לתאונה הראשונה בלבד, טענה כי הנכות שנקבעה לתובע תוצאת התאונה הראשונה בשיעור 5% בגין שבר בזיז הקוצני של חוליה
c7
הינה ללא משמעות תיפקודית
(מפנה לעדות פרופ' הלל בעמ' 8 לפרוטוקול)
ואינה משפיעה על כושר תיפקודו ו/או גובה השתכרותו של התובע.
עוד נטען שסבל בעברו מהפרעה תיפקודית קשה בעקבות מצב נפשי שהוגדר כהפרעת אישיות גבולית. הנתבעת 1 טענה כי פעולותיו של התובע לוקות בחוסר אמינות, ולדוגמה הפנתה לחוסר תזוזה בצוואר בעת בדיקתו הראשונה אצל פרופ' הלל לעומת תנועות צוואר מלאות בבדיקה השנייה; הערכת פרופ' הלל בעדותו לפיה התובע לא שיתף פעולה בבדיקה ושקיימים "סימנים להתחזות". זאת אף ביחס לטענת התובע לפיה עבד כספר, לעומת דו"ח רציפות הביטוח ממנו עולה שעובר לתאונה הראשונה עבד כנהג שליחויות בסופר במועד התאונה. עוד טוענת הנתבעת 1 כי יש לדחות טענתו לפיה עיסוקו הוא ספר, שכן עבד כספר משך 10 חודשים, הפסיק עיסוקו זה כמחצית השנה עובר לתאונה ובתום תקופת אי הכושר החל לעבוד בקיוסק.
הנתבעת 1 טוענת כי תקופת מחלה אושרה לתובע עד ליום 19.8.01 בלבד וכי בתקופה זו קיבל דמי אבטלה מהמל"ל, כי התובע "שכח לציין" שיצא מהארץ לטייל בעולם ביום 5.8.01 ושב ארצה רק ביום 2.2.02, כעבור 6 חודשים, ולכן בחלק מתקופת אי הכושר במהלכה הצהיר על אובדן שכר, נפש וטייל. באחרית טענה הנתבעת 1 כי לא ניתן ליתן אמון בעדות התובע.
טיעוני הנתבעת 1 ביחס לנזקיו של התובע תוצאת התאונה הראשונה יפורטו להלן בראשי הנזק.

הנתבעת 2 בסיכומיה מתייחסת לתאונה השלישית, וטוענת כי התאונה הינה תאונת עבודה. בהיבט הרפואי נטען כי לתובע לא נקבעה נכות בתחום העיניים, וכי מחקירת פרופ' הלל עולה כי לא נותרה נכות רפואית בגין הפגיעה בברך או בצוואר, וזאת בהסתמך על המימצאים הקליניים בלבד. עוד נטען, כי ככל שהתובע סובל ממגבלה כלשהי, הרי היא תוצאת התאונות הקודמות. הנתבעת 2 מציינת כי המומחים מצאו את התובע לא אמין, כי האירועים שקדמו לתאונה השלישית השפיעו על מצבו הנפשי של התובע, וכי הנכות שנקבעה בתחום הפסיכיאטרי הוענקה על הצד הגבוה והיא אינה באה לידי ביטוי בתפקודו של התובע.
הנתבעת 2 טוענת כי המדובר בתובע בעל עבר נפשי ששוחרר משירות צבאי בשל בעיות רפואיות וקשיי הסתגלות, כי אובחן בעברו כסובל מהפרעה תיפקודית קשה, ולפיכך יש לייחס את מלוא הנכות הפסיכיאטרית למצבו בעבר ולא לתאונה השלישית. עוד מציינת הנתבעת 2 כי מקלטות המעקב עולה שהתובע מתפקד היטב בדוכן הפלאפל וכאיש עסקים ממולח לעת עריכת מו"מ להשכרת דירה שבבעלותו.
עוד נטען, שהנכות שנקבעה בחוו"ד פרופ' מלר בתחום הפלסטיקה
הינה זמנית, התובע לא עתר לבדיקה חוזרת על ידי המומחה ולפיכך יש לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום זה. עוד נטען כי הצעת פרופ' מלר לניתוח לשיפור הצלקות אינה רלבנטית לאור השיפור הניכר בצלקות ובהיות ההצעה היפותטית.
הנתבעת 2 טוענת להעדר נכות תפקודית תוצאת התאונה השלישית. לטענתה ובהתאם לחוו"ד פרופ' מלר הצלקות אינן רגישות ואינן מפריעות לתפקוד; הנכות בברך נקבעה בלא שנמצאו ממצאים רפואיים כלשהם וללא שיש השפעה תפקודית לנכות; הנכות הפסיכיאטרית הינה קלה ביותר וממילא אינה מגבילה את התובע בעבודתו, והתובע אף טען בפני
המומחה כי העבודה עושה לו טוב. הנתבעת 3 מפנה לקלטות המעקב בהן, לטענתה, נצפה התובע כשהוא מתפקד בחיי היום-יום בצורה תקינה, טוענת כי לא נגרעה מידת השתכרותו ולכן אין לקבוע לו נכות תפקודית.
טענות הנתבעת 3 בראשי הנזק יפורטו בשלב הדיון בראשי הנזק.

הנתבעת 3 בסיכומיה מתייחסת לתאונה השנייה, טוענת שלתובע לא נגרמו פציעות כלשהן, והוא שוחרר באותו יום לביתו. עוד נטען כי בהתאם לחוו"ד פרופ' תום הלל, מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה, לא נותרה נכות בעקבות התאונה השנייה, ואף לא נקבעה תקופת אי כושר או נכות זמנית כלשהי.
הנתבעת 3 טוענת כי מעדות התובע עולה כי טרם קרות התאונה השנייה לא עבד בכל עבודה שהיא (מפנה גם לחקירת התובע במסגרת בקשתו לתשלום תכוף), ולכן גם אם שהה באי כושר הרי שלא נגרמו לו הפסדי שכר.
טענות הנתבעת 3 בקשר עם סכומי הנזק יפורטו בשלב הדיון בראשי הנזק.

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים
.
הצדדים אינם חלוקים באשר לעצם התרחשות התאונות ונסיבותיהן הנטענות. לפיכך, יידון ההיבט הרפואי, התפקודי ושיעור הנזק בכל אחת מהתאונות נשוא התובענה.

ההיבט הרפואי: נכותו של התובע ושיעורה
.
להוכחת מצבו הרפואי של התובע מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, העיניים, הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה.

בתחום האורטופדי
מונה פרופ' תום הלל כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 11.7.03 התייחס המומחה לתאונות הראשונה והשלישית. פרופ' הלל העריך שבתאונה הראשונה נגרם לתובע שבר בזיז הקוצני של חוליה
c7
, בגינו הוערכה הנכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(9)) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956
(להלן: "התקנות")
.
נכותו הזמנית תוצאת התאונה הראשונה הוערכה ב- 4 חודשי אי כושר מלא וכן נכות זמנית בשיעור 30% למשך 7 חודשים נוספים. באשר לתאונה השלישית ציין פרופ' הלל כי מצבו עדיין אינו סופי, והמליץ להעריכו כשנה לאחר התאונה.
בחוות דעתו השנייה מיום 30.1.05 התייחס פרופ' הלל לשלוש התאונות נשוא התובענה, קבע כי אין נכות בתחום האורטופדי בתאונה השנייה, והעריך את נכותו האורטופדית של התובע תוצאת התאונה השלישית בשיעור 3.3% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות בגין חבלה בברך ימין הגורמת להפרעה תפקודית קלה בברך.

בעדותו, הוסיף פרופ' הלל וקבע נכויות זמניות בקשר עם התאונה השלישית "הייתי נותן לו 3 חודשים אי כושר ועוד 3 חודשים נוספים 30% לפי הממצאים האורטופדיים."
(עמ' 11 לפרוטוקול)
. עוד הוסיף פרופ' הלל שבבדיקה הראשונה לא שיתף התובע פעולה בבדיקתו, הגם שנצפו תנועות בצוואר בהיות דעתו מוסחת
(עמ' 6 לפרוטוקול)
, כי בבדיקה השנייה התובע שיתף פעולה ואז היתה תנועה מלאה בצוואר, וכי לחבלה בברך ישנה "משמעות מסויימת קלה מאד"
(עמ' 12 לפרוטוקול)
, הגם שמצא שטווח התנועה של הברך מלא
(עמ' 10 לפרוטוקול)
.

בתחום העיניים
מונה ד"ר פרידלנדר. חוות הדעת מיום 19.12.03 קדמה לתיקון כתב התביעה והתייחסה לתאונות הראשונה והשלישית בלבד. מחוות הדעת עולה כי חדות הראיה השתנתה לאורך הזמן בצורה שאינה ניתנת להסבר הגיוני וכי ישנו חשד לפגיעה טראומטית עצבית בעצב הראיה בעין שמאל, אך לא נמצא ממצא אובייקטיבי כלשהו שיתמוך בפגיעה מסוג זה. ד"ר פרידלנדר קבע כי אינו יכול להסביר את מהות הבעיה של התובע בדבר חדות הראיה המשתנה, ואינו יכול לקשור אותה לחבלה בפני
ו תוצאת התאונה
השלישית, ומשכך לא יכול היה לקבוע לתובע נכות או קשר סיבתי לתאונה.

בתחום הכירורגיה הפלסטית
מונה פרופ' דן מלר. בחוות הדעת מיום 7.12.03 העריך פרופ' מלר שהצלקות שנותרו בפני
ו של התובע הן תוצאה של הפציעה בתאונה השלישית, מצא שכולן בצבע העור, חלקן מוסוות בעור כמעט לבלי היכר וחלקן נגלות לעין, אף לא אחת מפריעה לתפקוד איברי הפנים או רגישה למגע. נכון למועד עריכת חוות דעת העריך פרופ' מלר כי מצב הצלקות עדיין זמני, צפוי להשתפר, והעריך נכותו האסתטית של התובע בשיעור 10% זמנית, לפי ס' 75(2)ב לתקנות. באחרית ציין פרופ' מלר כי במידה ובחלוף שנתיים מהבדיקה לא יחול שינוי לטובה בשתי צלקות שקועות, ניתן יהיה לשפרן בהרדמה מקומית וללא אישפוז, אשר את עלותו העריך ב- 6,000 ₪.
התובע לא עתר לעריכת בדיקה נוספת לקביעת נכותו הצמיתה בתחום הפלסטי.

בתחום הפסיכיאטריה
מונה ד"ר גיא אור. בחוות הדעת מיום 3.2.06 התייחס לתאונה השלישית מיום 1.12.02, ציין שיתוף פעולה חלקי ולעיתים מגמתי, העריך כי התובע סבל מהפרעת דחק בתר חבלתית כתוצאה מהתאונה השלישית שהשתפרה בהדרגה, והעריך את נכותו הזמנית בשיעור 20% בשנתיים הראשונות שלאחר התאונה, ונכותה הצמיתה בשיעור 15% עפ"י סעיפים 34ב-ג לתקנות. מתוכם 5% בגין מצב קודם. צויין, שהתובע יזדקק להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי, אותו יכול התובע לקבל במרפאה הציבורית בה הוא מטופל, וכן יזדקק לטיפול פסיכותרפוייטי, באופן פרטי, בתדירות של פגישה שבועית למשך שנה עד שנתיים.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת הרפואיות, עדות פרופ' הלל בפני
והמסמכים הרפואיים שוכנעתי לקבל ולאמץ את הערכותיהם של מומחי בית המשפט ולקבוע את שיעור נכותו של התובע בגין התאונה הראשונה בשיעור 5% לפי סעיף 37(9) לתקנות. כן שוכנעתי לקבוע את שיעור נכותו הזמנית של התובע בגין התאונה הראשונה ל- 4 חודשי אי כושר מלא וכן נכות זמנית בשיעור 30% למשך 7 חודשים נוספים.
בקשר לתאונה השלישית שוכנעתי לקבל ולאמץ את חוות הדעת הרפואיות ועדות פרופ' הלל בפני
ולקבוע את נכותו של התובע
כדלקמן:
בתחום האורטופדי – אי כושר מלא למשך 3 חודשים ונכות זמנית בשיעור 30% למשך 3 חודשים נוספים. נכות צמיתה בשיעור 3.3% בגין הפגיעה בברך ימין לפי סעיף 35(1) לתקנות.

בתחום הפלסטיקה - שוכנעתי לאמץ האמור בחוו"ד פרופ' מלר ולקבוע נכות זמנית מיום התאונה (1.12.02) ועד תום שנתיים ממועד עריכת חוות הדעת (7.12.03), משך שלוש שנים, בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75(2) ב לתקנות בגין צלקות שנותרו בפני
ו של התובע. התובע לא עתר לבדיקתו המחודשת על מנת לאפשר קבלת חוות דעת ביחס לנכותו הצמיתה, ואף ויתר על חקירת המומחה, ומחזות פניו לעת עדותו לא שוכנעתי כי נותרה לו נכות צמיתה בתחום זה.
בתחום העיניים – שוכנעתי לאמץ את האמור בחוות הדעת של ד"ר פרידלנדר ולהסיק ממנה כי לא נותרה לתובע נכות בתחום זה.
בתחום הפסיכיאטריה – שוכנעתי לאמץ את האמור בחוות הדעת של ד"ר גיא אור ולקבוע נכותו הזמנית למשך שנתיים בשיעור 20%, ונכות צמיתה בשיעור 10% תוצאת התאונה, מתוך 15% נכות בתחום זה.

השפעת הנכות הרפואית על כושרו הכללי והתעסוקתי של התובע
.

התובע, יליד 1977, עבד כשליח עובר לתאונה הראשונה, לאחריה שהה באי כושר במשך כ- 4 חודשים, באחריתם נסע עם אישתו לטיול תרמילאים בחו"ל לתקופה של כמחצית השנה. לאחר חזרתו נפגע בתאונה השנייה. בספטמבר 2002 החל לעבוד בקיוסק ("פיצוציה") שבבעלות חברו אפי אבנט. התובע עבד בפיצוציה עד לתאונה השלישית בדצמבר 2002. כיום עובד התובע יחד עם אחיו בדוכן פלאפל.

בבחינת השפעת התאונה הראשונה על כושרו של התובע נמצא, שבהתאם לעדות פרופ' הלל התובע החלים מפגיעתו
(עמ' 9 לפרוטוקול)
וההפרעה התפקודית בקשר עם תנועות הצוואר, תוצאת התאונה הראשונה, הינה מינימאלית
(עמ' 8 לפרוטוקול)
, אם בכלל.

ביחס לתאונה השלישית, בגינה נקבעה לתובע נכות בקשר עם הברך, העיד פרופ' הלל שמצא טווח תנועה מלא
(עמ' 10 לפרוטוקול)
, כי נוזל שנצפה בברכו של התובע הינו ב"כמות קטנה ואין לזה השפעה על תיפקוד הברך. ... בפעם השניה כשבדקתי לא היה יותר נוזל."
(עמ' 10 לפרוטוקול)

וכי לפגיעה בברך ישנה "משמעות מסויימת קלה מאד, לכן נתתי לו 3%"
(עמ' 12 לפרוטוקול)
.

באשר לתחום הפסיכיאטריה ובהתאם לחוות דעת ד"ר גיא אור, שוכנעתי כי זו בעלת השפעה על תיפקודו של התובע, בהיותה מתבססת על הפרעת דחק בתר חבלתית שהתפתחה בעקבות התאונה השלישית, ושבהתאם לחוות הדעת פוגעת בתיפקודו במידה שבין בינונית לבולטת
(עמ' 11 לחוות הדעת)
. יחד עם זאת, לאחר שהתרשמתי מעדות התובע בפני
ומצפייה בתובע בקלטות הוידאו, שוכנעתי כי השפעתה של הנכות על תיפקוד התובע במישור הכללי והתעסוקתי אינה במלוא שיעור הנכות המוערך בחוות הדעת, ובוודאי לא למעלה ממנו.

באשר לתחום הפלסטיקה ובהתאם לחוות דעת פרופ' מלר, אין לנכות זו - שנקבעה בגין צלקות בפני
ו של התובע - השפעה על תיפקודו של התובע.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כעולה מחוות הדעת הרפואיות ועדות פרופ' הלל בפני
, קשת עיסוקיו של התובע, עדותו וכלל הראיות, מצאתי לקבוע כי לנכותו הרפואית כפי שנקבעה בקשר עם התאונה הראשונה והתאונה השלישית ישנה השפעה מסויימת במישור התיפקוד הכללי והתעסוקתי. שיעורה של זו יקבע בעיקרו של דבר על דרך השומה בראשי הנזק השונים וכמפורט להלן. באשר לתאונה השנייה, לא שוכנעתי כי זו השפיעה על כושר תיפקודו של התובע, הכללי או התעסוקתי, אף לא על דרך ההחמרה. עוד יצויין, כי כל מזיק מקבל ניזוק כבמצבו – על מגבלותיו ופגיעותיו – דבר המשליך על העצמת הנזק באירוע האחרון, בעיקר בהיבט העתיד.



ולדיון בראשי הנזק
:
נתונים עיקריים: התובע יליד 1977, בן 24 במועד התאונה הראשונה, וכבן 25 במועד התאונה השנייה והשלישית. נשוי ואב לילד. הנכות הרפואית הצמיתה (אורטופדית) בקשר עם התאונה הראשונה הינה בשיעור 5%. הנכות הרפואית הצמיתה (משוקללת) בקשר עם התאונה השלישית הינה בשיעור 13% (מעוגל). אין נכות בקשר עם התאונה השנייה.
הדיון בראשי הנזק הינו כסדרם בסיכומי התובע.

התאונה הראשונה
.
הפסדי שכר לעבר
.
התובע בסיכומיו טוען כי עובר לתאונה השתכר סך של 6,418 ₪ (משוערך), ולאחר התאונה חזר לעבוד כשליח בשכר של 3,960 ₪. לטענתו, שהה באובדן כושר מלא למשך שנה, והעובדה שנסע לחו"ל אינה מעלה ואינה מורידה מזכאותו לפיצוי מלא בגין אבדן כושר עבודה. לטענתו, יש לפצותו בסך של 5,030 ₪ נטו למשך 11 חודשים, סך של 63,536 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. מתום תקופת אי הכושר (1.3.02) ועד היום עותר לפיצוי על בסיס 10% נכות תיפקודית, סך של 35,210 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
הנתבעת 1 בסיכומיה טוענת שאישורי אי הכושר הוצגו עד ליום 19.8.01 בלבד, בתום תקופה זו היה עליו לשוב לעבודתו, אלא שביום 5.8.01 טס התובע לנפוש בתאילנד ושב ארצה רק ביום 2.2.02, בחלוף 6 חודשים. לטענתה, לעת שיכול היה לטוס ולטייל, לבטח לא שהה באי כושר ולפיכך יש לדון בפיצוי מיום התאונה ועד 5.8.01 בלבד. עוד טוענת הנתבעת 1 כי השתכר עובר לתאונה כ- 5,290 ₪ נטו משוערך ולמשך 3 חודשים ומחצה יש לפצותו בסך של 18,515 ₪, מהם יש לנכות דמי פגיעה בסך 18,706 ₪ (משוערך – הצמדה בלבד).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי לפצות את התובע כדלקמן: בהתאם לאישור המוסד לביטוח לאומי
(נספח ז' לתצהיר התובע)
, שכרו ברבע השנה שקדמה לפגיעה עמד על 16,767 ₪, שהם כ- 5,590 ₪
ברוטו, וכ- 5,030 ₪ נטו (כאמור בסיכומי התובע). סכום זה, כשהוא משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על 5,822 ₪, נכון להיום.
פרופ' הלל העריך את תקופת אי הכושר המלא בגין התאונה הראשונה למשך 4 חודשים ונכות זמנית בשיעור 30% למשך 7 חודשים נוספים. התובע יצא את הארץ לטיול תרמילאים, כהגדרתו, ביום 5.8.01, היינו בחלוף כ- 3 חודשים ומחצה מהתאונה, ושהה באותו טיול משך מרבית תקופת הנכות הזמנית, עד ליום 2.2.02. במצב דברים זה, שוכנעתי כי יש לפצות את התובע על בסיס שכרו המשוערך עובר לתאונה ולמשך 4 חודשי אי הכושר המלא שנקבעו לו על ידי המומחה (ושעולים בקנה אחד עם אישורי המחלה שניתנו לו). מתום תקופת אי הכושר לא שוכנעתי לפצותו בגין אבדן שכר לעבר: המדובר בנזק מיוחד אותו יש להוכיח באופן דווקני, ולטעמי שהות התובע בטיול מוכיחה כי התובע לא היה זמין לעבודה, לא פעל ולא ניסה לפעול להשתכרותו, ולא נגרם לו נזק באותה תקופה, חלקי או מלא. אין ראיה שאלמלא התאונה לא היה נוסע והיה עובד או מחפש עבודה, ואין ראיה שהנסיעה קשורה לתאונה ולהיותו באי כושר כנטען באותה תקופה.
מהפיצוי שנפסק לתובע בראש נזק זה יש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לתובע בקשר עם התאונה הראשונה, בערכם המשוערך להיום (הצמדה בלבד).

פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד
.
התובע בסיכומיו עותר לפצותו בהתאם לחישוב אקטוארי מלא, המתבסס על ירידה חודשית של כ- 1,500 ₪ בשכרו, עד לגיל 67, סך של 324,875 ₪. עוד טוען התובע כי יש להביא בחשבון את פוטנציאל ההתקדמות בשכר.
הנתבעת 1 טוענת בסיכומיה כי נכותו אינה תיפקודית ולא היה בה כדי להשפיע על כושר השתכרותו. לחילופין הפגיעה הינה תוצאת התאונה השלישית, ולפיכך אין לפצותו בראש נזק זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת פרופ' הלל אשר העריך את שיעור הנכות מחד ועדותו בפני
לפיה הנכות בגין שבר זיז חוליה
c7
אינה בעלת השפעה של ממש על כושר תיפקודו של התובע מאידך, בהינתן קשת העיסוקים בהם עסק התובע עובר לתאונה הראשונה ואחריה, שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 40,000 ₪, נכון להיום.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – עבר ועתיד
.
התובע בסיכומיו עותר לפצותו בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. לטענתו, לא השכיל לשמור את כל הקבלות, ועותר לפצותו בסך גלובאלי של 75,000 ₪.
הנתבעת 1 בסיכומיה טוענת כי הקבלות שצרף התובע הינן בקשר עם התאונה השלישית, התובע לא צרף קבלה הקשורה לתאונה הראשונה ואף הוכח כי לא הונפקו לו תרופות בקשר עימה. באשר לעתיד נטען כי התובע זכאי לכיסוי הוצאותיו הרפואיות בקופ"ח ובהיות התאונה תאונת עבודה זכאי הוא לפיצוי מהמל"ל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדות התובע בחקירתו
(עמ' 19 לפרוטוקול)
, תצהירו ומצורפיהם, וכן המסמכים הרפואיים שהם בקשר עם התאונה הראשונה, שוכנעתי לפצות את התובע בסך של 2,000 ₪, נכון להיום, כאומדנא של הוצאותיו בעבר, במועדים הסמוכים לתאונה הראשונה. לאור האמור בחוות דעת פרופ' הלל, ובשים לב שלא נקבע צורך לטיפולים בעתיד, לא מצאתי הצדקה לפיצוי לעתיד בראש נזק זה.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד
.
התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בגין עזרה וסיעוד שניתנו לו על ידי אישתו ובני משפחתו, ואשר חרגו, לטענתו, מעזרה סבירה ומקובלת. התובע עותר לפצותו עבור מחצית השנה שבסמוך לתאונה על בסיס 70 שעות חודשיות ובעלות של 35 ₪ לשעה, סך של 14,700 ₪. ליתרת התקופה עותר הוא לפיצוי גלובאלי בסך של 100,000 ₪.
הנתבעת 1 בסיכומיה טוענת כי הפגיעה ותוצאותיה אין בהן כשלעצמן כדי לזכות את הנפגע בפיצוי בגין עזרה. עוד נטען, כי אין ליתן משקל לתצהיר עדותה הראשית של אשתו של התובע, התובע לא העיד את הוריו, ולא הוכח היקף העזרה החורגת שניתנה לו. אשר לעתיד נטען כי נכותו הינה רפואית בלבד, והתובע העיד שלפני התאונה השלישית יכול היה לעשות הכל. לאור האמור נטען, כי אין לפצות את התובע בראש נזק זה.

מעדות התובע ועדות אישתו עולה כי התובע נעזר במשפחתו בתקופה הסמוכה לתאונה, עזרה החורגת במידת מה מעזרת בני משפחה רגילה, וזאת בתקופה הסמוכה לתאונה ולכל היותר עד למועד נסיעתו לטיול התרמילאים. התובע, יחד עם אישתו, התגוררו באותה תקופה בבית הוריו של התובע
(עדות אשת התובע בעמ' 14 לפרוטוקול ועדות התובע בעמ' 20 לפרוטוקול)
, ובסמוך לתאונה נזקק לעזרה שכן לדבריו "אני לא הייתי יכול לעשות כלום" ו"זו לא היתה עזרה רגילה"
(עמ' 20 לפרוטוקול)
.
מעדות אשת התובע עולה כי עבדה באותה תקופה, הפסידה שעות עבודה לטענתה
(עמ' 14 לפרוטוקול)
אך אישורי מעביד או תלושי השכר שלה לא הוצגו ולא הוכח הפסד שנגרם לה כמיטיבת נזקיו.
עוד עולה מעדויות התובע ואישתו, שלמרות שהתביעה הינה לעזרה מוגברת למשך מחצית השנה הסמוכה לתאונה, הרי שב- 5.8.01 המריאו שניהם לטיול תרמילאים במזרח, היינו כ- 3 חודשים ומחצה לאחר האירוע, ואין לפסוק לתובע עזרה מוגברת החורגת מעזרה רגילה מעבר לתקופה המסתיימת בעזיבתו את הארץ ואת בית הוריו לאותו טיול.
לאור האמור לעיל, שוכנעתי לפצות את התובע בגין עזרת בני משפחתו, אשר חרגה מעזרה רגילה במידת-מה ובתקופה הסמוכה לתאונה הראשונה, סך של 1,000 ₪, נכון להיום.
יצויין, שבהתאם לעדות התובע לאחר התאונה הראשונה ועובר לתאונה השלישית יכול היה לעשות הכל לרבות נקיון, קניות ושיפוץ
(עמ' 21 לפרוטוקול)
ולפיכך לא מצאתי מקום לפצותו – כעתירתו בסיכומיו – באשר ל"יתרת התקופה" או לעתיד.

כאב וסבל.

התובע בסיכומיו עותר לפיצוי לפי 10% נכות, סך של 19,695 ₪.
הנתבעת 1 מציעה לסיכומיה לפצות את התובע עפ"י אחוזי הנכות (5%) בסך של 10,000 ₪.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועדות התובע בפני
, בשיקלול נתוני גיל, מועד האירוע, גובה הנכות ומהותה, שוכנעתי לפצות את התובע בסך של 12,000 ₪, נכון להיום.

ניכויים
.
התובע בסיכומיו אינו מתייחס לשאלת הניכויים ככל שהיא בקשר עם התאונה הראשונה. כמו כן לא מתייחס התובע בסיכומיו לניכוי דמי הפגיעה אותם קיבל מהמל"ל (הגם שלתצהירו צורף אישור המל"ל כאמור) או לשאלת הניכוי הרעיוני.
הנתבעת בסיכומיה טוענת כי בהיות התאונה תאונת עבודה, ומשבחר התובע שלא להגיש תביעת נכות למוסד לביטוח לאומי, יש לבצע ניכוי רעיוני בסך של 16,442 ₪.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובפרט את עדות התובע, מצאתי לקבל את טענות הנתבעת 1. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה והוא אף קיבל דמי פגיעה בגינה (מסמכי מל"ל צורפו כנספח לתצהיר התובע). בחקירתו לא ציין סיבה נראית לעין, או שיש בה ממש מדוע לא פנה למל"ל בתביעת נכות כללית תוצאת התאונה הראשונה ("... הבנתי מהם שאין לי על מה לפנות יותר... אך אמרו לי במל"ל, לא קיבלתי משהו כתוב מהם."
עדות התובע בעמ' 21 לפרוטוקול
). לאור האמור, בהעדר מחלוקת כי בתאונת עבודה עסקינן וכי היא אף הוכרה ככזו במל"ל, מצאתי לקבל את עמדת הנתבעת 1 ולקבוע כי מסכום הפיצוי לו זכאי התובע תוצאת התאונה הראשונה יש לבצע ניכוי רעיוני בגובה שיעור הנכות שנקבעה על ידי המומחה (5%), ובסך הנטען על ידי הנתבעת 1.

תאונה שנייה
.
הפסד שכר לעבר
.
התובע בסיכומיו טוען כי שהה באי כושר מלא משך 10 ימים ולכן יש לפצותו בגין הפסד זה על בסיס שכר של 5,030 ₪ (שכרו עובר לתאונה הראשונה), סה"כ 2,286 ₪ בצירוף הצמדה וריבית.
הנתבעת 3 בסיכומיה טוענת שטרם קרות התאונה לא עבד התובע בעבודה כלשהי, המומחה לא אישר לתובע תקופת אי כושר זמנית או נכות זמנית כלשהי, וכי הפסדי שכר לא הוכחו בפועל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות עדות התובע, מצאתי להעדיף בעיקרו של דבר את טענות הנתבעת 1. התובע העיד כי לא עבד עובר לתאונה השנייה, ותביעתו היא למעשה בגין "הפסד שהייתי יכול לעבוד בתקופה זו ולא עבדתי."
(עדות התובע בעמ' 21 לפרוטוקול)
. נוכח האמור וכדברי התובע, ובשים לב שלא נגרם לו הפסד שכר בפועל וכזה לא הוכח וכי בנזק מיוחד עסקינן, לא מצאתי לקבל את טענתו כי נגרם לו הפסד בגין מלוא תקופת אי הכושר הנטענת. יחד עם זאת, ומחמת הספק, יונח לטובתו כי יכול היה בימים אלה לחפש עבודה או אולי אף לעבוד יומית, דבר שנמנע ממנו מחמת תקופת אי הכושר הנטענת , ולפיכך יפוצה על דרך האומדן בסך 2,000 ₪, נכון להיום.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
.

התובע טוען בסיכומיו שהוציא הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ונזקק לעזרת בני משפחתו (לא צויין סכום ספציפי לפיצוי). הנתבעת 3 בסיכומיה טוענת כי התובע זנח ככל הנראה טענותיו בראש נזק זה וכן טענות בקשר עם עזרת הזולת לתאונה השנייה. נטען, כי המדובר בראשי נזק מיוחדים המצריכים הוכחה של ממש ואילו התובע לא הציג ראיה כלשהי להוצאות עבור עזרת צד ג' , הוצאה רפואית או קבלה בגין נסיעה, ומשכך אין לפצותו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי להעדיף את עמדת הנתבעת 3 ולקבוע כי לא הוכח – ולו בבדל ראיה – כי בעקבות התאונה השנייה נגרמו לתובע הוצאות כלשהן. אף התובע בסיכומיו אינו מציין מהו הסכום הנדרש בראש נזק זה, ומשבנזק מיוחד עסקינן, לא שוכנעתי כי יש מקום לפיצויו.

כאב וסבל.
התובע עותר לפיצוי בגין כאב וסבל המתבסס על 10% נכות, סך של 18,939 ₪. הנתבעת 3 בסיכומיה טוענת כי לתובע לא נותרה נכות תוצאת האירוע, לא אושפז ומשכך אינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בהיות התאונה תאונה קלה אשר לא גרמה לתובע פגיעות משמעותיות, ובשים לב כי התובע לא אושפז, לא נגרמה לו נכות תוצאת התאונה השנייה ולכל היותר שהה בחופשת מחלה – הגם שלא עבד באותה תקופה – משך 10 ימים (התובע לא פנה למומחה האורטופדי בשאלות הבהרה על מנת לאשר תקופת אי כושר זו), מצאתי לפצותו בראש נזק זה בסכום של 3,500 ₪, נכון להיום.

התאונה השלישית.
הפסדי שכר בעבר
.
התובע בסיכומיו טוען כי עובר לתאונה השלישית השתכר שכר של 3,500 ₪ נטו, לאחריה שהה בתקופת אי כושר ארוכה ורק באפריל 2005 שב לעבודה כמוכר בפיצוציה במשרה חלקית. התובע עותר לפיצוי בגין 28 חודשים מלאים ובסך כולל של 112,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית.
הנתבעת 2 בסיכומיה טוענת כי לתובע לא אושרה תקופת אי כושר בת 28 חודשים, כי לתצהיר התובע צורפו אישורי מחלה משך 18 חודשים בלבד, כי בדרישתו מתעלם התובע בקביעת המומחה האורטופדי באשר לתקופות הנכות הזמנית, וטוענת כי בהתאם לעדות פרופ' הלל אין לאשר תקופת אי כושר מעבר לזו שנקבעה לו ע"י המומחה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי התובע מבצע חישוביו על בסיס 4,000 ₪, הגם שבסיס שכרו עובר לתאונה השלישית עמד על 3,500 ₪ נטו לחודש; כי אין בסיס לטענה בדבר הפסדי שכר מלאים לתקופה של 28 חודשים שכן התובע לא סבל ממגבלה פיזית כלשהי אשר מנעה ממנו מלעבוד כמוכר ב"פיצוציה" וכי התובע לא פנה מעולם לרופא תעסוקתי לקבלת אסמכתא בדבר חוסר יכולתו לעבוד. הנתבעת 3 טוענת כי אין בנכות הזמנית הפסיכיאטרית בכדי למנוע ממנו לעבוד, שכן עבודתו כמוכר בפיצוציה אינה מצריכה ריכוז או חשיבה מיוחדת. עוד נטען כי התובע לא צרף תלושים בדבר השתכרותו כיום, נמנע מלהעיד את אחיו בדבר השתכרותו ושעות עבודתו בדוכן הפלאפל, והימנעות זו פועלת לחובת התובע. לטענתה, אין לפצות את התובע בהיותו עובד משך השבוע במסעדת הפלאפל, מנהל עסק עצמאי ומשתכר שכר גבוה מזה שלפני התאונה השלישית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות, עדות פרופ' הלל בפני
ועדות התובע, בהתחשב בנכויות הזמניות שנקבעו לתובע לאחר התאונה השלישית ונכויותיו הצמיתות בגינה, על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה השלישית (משוערך) ובשים לב כי התובע, לטענתו, החל לעבוד עם אחיו במסעדת הפלאפל באפריל 2005 ולא הציג תלושי שכר או את כושר השתכרותו בעבודתו זו, הימנעות אשר פועלת לחובתו, וכן נוכח מהות עבודתו, שהיא פיזית באופיה, יפוצה התובע בסכום כולל של 50,000 ₪, נכון להיום, ממועד התאונה ועד היום.

פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד
.
התובע בסיכומיו טוען כי נכויותיו מגבילות את פעולותיו באופן משמעותי, כי הנכות הנפשית תיתן אותותיה בעתיד ותקשה על התובע במציאת מקומות עבודה, כי אלמלא התאונה היה משביח את שכרו, ולפיכך יש לפצותו ע"ב 6,100 ₪ נטו לחודש ו- 30% נכות תפקודית, לעתיד, סך של 484,938 ₪.
הנתבעת 2 בסיכומיה טוענת כי הנכויות הינן רפואיות גרידא, אינן בעלות השלכה תפקודית ואינן מגבילות בעבודה. עוד נטען, כי התובע שב לעבודתו בתחום המזון ולנכותו אין השפעה על עבודתו. הנתבעת 2 טוענת כי לא הונחה תשתית לחישוב הפסדי שכר, כי הנכות הרפואית אינה מדד אוטומטי, ועותרת לפצותו פיצוי גלובאלי, אם בכלל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועדות התובע, ובשים לב כי התובע נמנע מלהעיד את אחיו עימו הוא עובד במסעדת הפלאפל או להציג תלושים בדבר כושר השתכרותו כיום, הימנעות אשר פועלת לחובתו, בהתבסס על שיעור הנכות האורטופדית והפסיכיאטרית שנקבעו לו ומידת השפעתן על תפקודו כיום, יחד עם מידת תיפקודו של התובע כפי שעולה מעדותו בפני
ומקלטות הוידאו שהוגשו על ידי הנתבעת 2, מצאתי לפצות את התובע בסך של 90,000 ₪, נכון להיום.

עזרה וסיעוד
.
התובע בסיכומיו עותר לפצותו בגין עזרת אישתו ובני משפחתו בטיפול, בסיעוד ובכל הפעולות היומיומיות וכן עבור עזרה בגין עבודות תיקונים ועבודות שיפוץ אותן ביצע עובר לתאונה השלישית ושלאחריה נאלץ להידרש לעזרת בעלי מקצוע. התובע עותר להעריך העזרה שניתנה לו במהלך מחצית השנה שלאחר התאונה ב- 90 שעות חודשיות ובעלות של 35 ₪ לשעה, סה"כ 18,900 ₪. ביתרת התקופה עד החזרה לעבודה לפי 60 שעות חודשיות בעלות של 35 ₪ לשעה, סך של 46,200 ₪. לעתיד עותר התובע לפצותו לפי 40 שעות חודשיות, עד לגיל 80, סך של 434,813 ₪.
הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי לאחר שיחרורו מבית החולים לא סבל התובע ממגבלה פיזית כלשהי שפגעה בתפקודו באופן המצריך עזרת הזולת, כי לא הובאה ראשית ראיה לעניין זה, כי עזרת הקרובים לא היתה חריגה, וכי בהתאם לעדות התובע הוא עצמו שיפץ את ביתו. לעתיד נטען כי התובע שב לשוק העבודה, מתפקד באופן מלא ותקין, ולפיכך אין לפצותו בראש נזק זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות, עדות פרופ' הלל בפני
, עדות התובע ועדות אישתו, בהעדר ראיה להוצאת בפועל ובשים לב לתקופות אי הכושר שנקבעו לו ולנכות הזמנית הפסיכיאטרית, מצאתי לשום את עזרת בני המשפחה, ככל שזו חרגה מעזרת בני משפחה רגילה, ושניתנה לו בסמוך לתאונה השלישית בסך של 5,000 ₪, נכון להיום. באשר לעתיד, לא מצאתי הצדקה לפסיקת פיצוי כאמור, וזאת מנימוקי הנתבעת 2 בסיכומיה ובהסתמך על עדות התובע בעמ' 27 לפרוטוקול הסותרת את טענותיו בסיכומיו, ולפיה התובע הוא שצבע את ביתו במסגרת שיפוצים שערך, ולמעשה אין הוא נזקק לעזרת בעלי מקצוע כטענתו.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד
.
התובע בסיכומיו עותר לפצותו בסך גלובאלי של 130,000 ₪, לעבר ולעתיד. לטענתו, ביצע טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה משך שנתיים, כמעט מידי יום ביומו. התובע טוען כי עוד נכונו לו טיפולים עתידיים (אלטרנטיביים, פסיכיאטריים, ניתוחים קוסמטיים בפני
ו וכו'), וכי יש לפסוק לו סכומים אלו, מעבר לזכאותו במל"ל.
הנתבעת 2 בסיכומיה טוענת כי התאונה הינה תאונת עבודה, כי התובע זכאי להוצאותיו במל"ל, כי התובע לא רכש ולו תרופה אחת וכי כל הקבלות בגין הוצאות רפואיות ונסיעה שצורפו לתצהירו שייכות לאדם אחר. הנתבעת 2 טוענת כי אין לפצותו בראש נזק זה.

מפרוטוקול הדיון עולה כי הקבלות שצורפו כנספח לתצהיר התובע שייכות לאדם אחר, וככל הנראה צורפו בטעות
(עדות תובע בעמ' 19 ו- 27 לפרוטוקול)
. התובע לא ביקש לתקן את הנספח לתצהירו, ולמעשה לא ביקש לתקן טענותיו על דרך של צירוף קבלות שהן בקשר עם פגיעתו בתאונה. לא התעלמתי מהאמור בחוות דעת המומחים: מחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה שהתובע נזקק לטיפול פעם בשבוע ולמשך שנתיים, אך כעולה מעדות התובע אין הוא מטופל; מחוות הדעת בתחום הפלסטיקה עולה כי התובע עשוי להזדקק לניתוח מתקן, אך התובע לא פנה לקבלת חוות דעת משלימה/מעודכנת אשר תאפשר קביעת נכותו הצמיתה והצורך בניתוח כאמור, ומחוות הדעת האורטופדית לא עלה צורך בטיפול עתידי. לאור האמור שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, אומדנת הטיפולים, ההוצאות ועלות הנסיעות שהן מעבר לזכאותו במסגרת המוסד לביטוח לאומי בסך של 5,000 ₪, נכון להיום.

כאב וסבל.
התובע בסיכומיו עותר לפיצוי ע"ב נכות רפואית משוקללת של 21.6%, סך של 39,935 ₪.
הנתבעת 2 בסיכומיה מציעה פיצוי ע"ב נכות בשיעור 12.9% ו- 5 ימי אישפוז, סך של 26,000 ₪.
בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו – 1976, תפצה הנתבעת 2 את התובע בראש נזק זה על בסיס נכות רפואית בשיעור 13% ו- 5 ימי אישפוז, סך של 26,864 ₪, נכון להיום.

האם התאונה השלישית הינה תאונת עבודה?
התובע בסיכומיו טוען כי נטל ההוכחה בדבר ניכוי סכום כלשהו מסכום הפיצוי מוטל על כתפי הנתבעת 2, כי ככל שיסבור בית המשפט שהתאונה השלישית הינה תאונת עבודה הרי שאין לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל שלא נתקבלו בפועל
ועשויים שלא להתקבל כלל על מנת שלא יצא המזיק נשכר: לטענתו הנתבעת 2 אינה מעביד, היא אינה פטורה מזכות החזרה של המל"ל ולפיכך ניכוי רעיוני מיטיב את מצבה של הנתבעת 2 לעומת מצב בו היו משולמים תגמולים בפועל, שאז המל"ל היה חוזר את הנתבעת 2 בתביעת שיבוב.
הנתבעת 2 בסיכומיה טוענת כי התובע סיפק 3 גרסאות שונות בדבר נסיבות קרות התאונה ומכאן שהוא מבקש להסתיר את נסיבותיה. עוד נטען כי אין מחלוקת שהתובע עבד במשמרת לילה בפיצוציה בלילה שבין 30.11.02 ו- 1.12.02 וכי התאונה ארעה לאחר סיום המשמרת ועת היה התובע בדרכו לביתו. הנתבעת 2 מפנה לתמליל שיחת החוקר עם מעבידו של התובע לעת האירוע, מר אפי אבנט ותמליל שיחת החוקר עם רו"ח שלמה וסרמן, לפיהן מדובר בתאונת עבודה. עוד נטען להימנעות התובע מלהעיד את החבר אשר אצלו נרדם, לטענתו, לאחר סיום יום העבודה.



גרסתו של התובע ביחס לתאונה השלישית הינה כדלקמן (עמ' 23 לפרוטוקול):
"זו היתה תאונת דרכים היא לא קרתה בעבודה ולא מהעבודה ולא בדרך לעבודה. באותה עת עבדתי בקיוסק ברח' פנחס רוזן אצל החבר שלי אפי אבנר (צ"ל: אבנט, א.ק.). עבדתי באותו יום. יום לפני כן עשינו טיול ארוך אני ועוד כמה חברים ואישתי, עשינו טיול גיפים. חזרתי עבדתי לילה בקיוסק עד 7 בבוקר ואז אפי בא להחליף אותי ומשם הלכתי לחבר שלי – גבי פריג' והייתי אצלו שעה שעה וחצי, נרדמתי אצלו וקמתי חצי שעה לפני התאונה. נסעתי לכיוון הבית ואז קרתה לי התאונה."

עדות התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה השלישית הינן עדות יחידה של בעל דין ולפיכך נבחנות הן עפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. אמינותו של התובע שימשה סוגייה מרכזית בתיק זה, וטענות בדבר חוסר אמינותו נטענו בהרחבה על ידי שלוש הנתבעות. בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט נמצאו אמירות שייחסו התחזות לתובע: כך בחוות דעתו של ד"ר פרידלנדר בתחום העיניים, כך בחוות הדעת הפסיכיאטרית וכך העיד פרופ' תום הלל ("אני אומר זאת בצורה בוטה יש סימנים ל"התחזות". "
בעמ' 7 לפרוטוקול
).
גם בעדותו בפני
בחר התובע בדרך פתלתלה, ולדוגמה ניסה להמעיט מיכולותיו במסגרת עבודתו בדוכן הפלאפל הגם שבקלטת הוידאו נראה כי בעיסוקו זה "ידו בכל", התובע נמנע מלהציג נתונים הנוגעים להשתכרותו כיום, ודבריו בחקירה הנגדית ביחס לנסיבות התאונה השלישית נמצאו סותרים את עדותו במסגרת עתירתו לתשלום תכוף ביחס לשעה בה סיים את עבודתו, ובשאלה האם לן אצל חבר או פנה לסידורים
(ר' עמ' 23 ו- 24 לפרוטוקול ופרוטוקולים מיום 3.9.03 ו- 8.6.04 במסגרת בקשות לתשלום תכוף)
.
בנוסף, התובע נמנע מלהעיד את חברו, אותו גבי פריג' אצלו לן – לטענתו – בשעה שקדמה לאירוע. התובע לא סיפק הסבר כלשהו להימנעותו זו, והיא משמשת לחובתו לעת הערכת גרסתו לאירוע, אשר נותרה ללא תמיכה.
מעדויות מעבידו של התובע ורואה החשבון מטעמו מצטיירת תמונה לפיה המעביד, רואה החשבון מטעמו ואף התובע התייחסו לאירוע כאל תאונת עבודה: מעבידו של התובע באותה תקופה, מר אפי אבנט, העיד כי לרוב היה מגיע לעבודה בשעה 7:00 בבוקר, העריך כי באותו יום הגיע לקיוסק בשעה 7:00 או 8:00 בבוקר והחליף את התובע, שסיים משמרת לילה
(עמ' 29 לפרוטוקול)
, והסביר שכשאמר לחוקר כי מדובר בתאונת עבודה "התכוונתי שיניב סיים את העבודה והלך הביתה בשבילי זה אותו דבר."
(עמ' 30 לפרוטוקול)
. מעדות רו"ח שלמה וסרמן ומתמליל שיחתו עם החוקר עולה כי ניתנו לתובע טפסי מל"ל לשם הכרה באירוע כתאונת עבודה, אך אין הוא יודע מה עלה בגורלם
(עמ' 32 ו- 33 לפרוטוקול ועמודים 2-4 לתמליל השיחה)
.

לאור עדויות אפי אבנט ורו"ח וסרמן, קלטות האודיו ותמלילים הנוגעים לשיחתם עם חוקר הנתבעת 2 אשר משכנעות במידת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי כי בתאונת עבודה עסקינן,
יחד עם חוסר האמינות של התובע בכל הנוגע לנסיבות התאונה השלישית והימנעותו מלהביא לעדות את חברו אצל אצלו לן, לטענתו, או פירוט אמין בקשר לסידורים שערך אותו בוקר עובר לתאונה (ר' עדותו בעמ' 24 לפרוטוקול), אם בכלל, שוכנעתי לקבוע כי התאונה השלישית הינה תאונת דרכים שארעה לתובע לעת ששב הביתה מעבודתו, בתום משמרת הלילה. לאור האמור התאונה השלישית הינה תאונת עבודה, התובע לא פעל בהתאם לחובת הקטנת הנזק ולא פנה למל"ל לקבלת תגמולים בגין נזקיו, ולפיכך יש לנכות ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל להם זכאי במסגרת המל"ל.

ניכויים נוספים אותם יש לבצע מנזקיו של התובע הם תשלומים תכופים אשר שילמה הנתבעת 2 במסגרת הבקשות לתשלום תכוף, בערכם המשוערך ליום. לא מצאתי לנכות את שכר טרחת ד"ר פרידלנדר, כעתירת הנתבעת 2.

לסכומי הפיצוי המפורטים ולאחר הניכויים כפי שפורטו, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק, והוצאות משפט בהן נשא התובע.
המזכירות תעביר את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ד בסיון, תשס"ח (17 ביוני 2008), בהעדר.



________________



אברהם קסירר
, שופט

ההחלטה כפופה לשינויי נוסח, הגהה ועדכון מתבקשים.






א בית משפט שלום 19931/03 אבוטבול יניב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , הפול חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/06/2008)