פסקי דין על חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י | פסקי דין על חברת נכסי ההסתדרות (נדל"ן) | פסקי דין על מועצת פועלי ירושלים | פסקי דין על עו"ד דרור חטר-ישי ואח'

5417/06 הפ     22/06/2008




הפ 5417/06 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, חברת נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ, מועצת פועלי ירושלים נ' עו"ד דרור חטר-ישי ואח'




בעניין:

בתי המשפט

8


בית המשפט המחוזי בירושלים

ה"פ 5417/06
+ ה"פ 5427/06
בפני

כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי


22/06/2008



בעניין:
1. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ

2. חברת נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ
3. מועצת פועלי ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד דרור חטר-ישי ואח'



המבקשות בה"פ 5417/06
והמשיבות בה"פ 5427/06

נ ג ד




מעונות עובדים בקרית משה
- אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ
ע"י נציגי האגודה ויו"ר האגודה משה ברגמן



המשיבה בה"פ 5417/06
והמבקשת בה"פ 5427/06

פסק דין

1.
לפניי שתי תובענות שהוגשו בדרך של המרצת פתיחה. האחת, בקשתן של המבקשות ב-ה"פ (להלן: המבקשות) 5417/06 לאישור פסק בוררות שניתן על-ידי כב' השופט (בדימ') ע' קמא, מיום 2.11.06; והשניה, בקשתה של המבקשת ב-ה"פ 5427/06 (להלן: האגודה) לביטולו.


עניינו של הסכסוך שבין בעלי הדין בזכויות החכירה במבנה המועדון שבשיכון העובדים בשכונת קרית משה בירושלים. כעולה מכתבי הטענות בתובענות שלפני, שיכון העובדים (כמו גם שיכוני עובדים בערים אחרות) הוקם בשנות ה-50 של המאה הקודמת על שטח שקיבלה אגודת המשתכנים, היא האגודה, בחכירה מן הקרן הקיימת לישראל. המסגרת המשפטית לגבי שיכוני העובדים היתה של "חוזים משולשים" שנערכו בין הקרן הקיימת (ולימים מינהל מקרקעי ישראל) לבין חברת העובדים (המבקשת מס' 1) ואגודות המשתכנים. אשר לאגודה, זכויות החכירה הראשית ביחידות המגורים בשיכון שבקרית משה הוקנו לאגודה ונרשמו על שמה במרשם המקרקעין, ולמשתכנים הוקנו זכויות כחוכרי משנה על-פי חוזים שבינם לבין האגודה. גם זכויות החכירה הראשית במבנה המועדון, שהוא מחסן או מרתף בשטח של 244 מ"ר הצמוד למשרד האגודה, נרשמו על שם האגודה. המדובר במבנה אשר שימש במשך שנים רבות כמועדון לתושבי השכונה והופעל בתקופות שונות על-ידי מועצת פועלי ירושלים
ועירית ירושלים. ביום 19.12.88 העבירה האגודה את זכויות החכירה במועדון למבקשת מס' 1 (להלן: חברת העובדים). מן המסמכים שבתיק עולה, כי ביום 19.12.88 התקיימה בענין זה ישיבה של ועד האגודה אשר החליט על העברת זכויות החכירה במועדון ללא תמורה. כן עולה, כי באותו יום נערך גם "שטר העברת זכות שכירות", ובעקבותיהם שונה רישום הזכויות במועדון במרשם המקרקעין. לימים פתחה האגודה באמצעות יו"ר האגודה, מר משה ברגמן, בהליכים שונים בבית משפט זה (ת"א 1322/99; ת"א 7016/05 ו-ת"א 7141/05) וכן במקומות אחרים לביטול רישום הזכויות במועדון כאמור, בטענה כי יסודו במסמכים מזויפים. העילה להליכים אלה היתה רצונה של חברת העובדים למכור את זכויותיה במועדון לצדדים שלישיים. במסגרת ההליך האחרון (ת"א 7141/05) הוחלט על העברת הסכסוך לבוררות, בזו הלשון: "בהמשך לדיון ולהחלטה מיום 28.9.05 ועל יסוד הודעת ב"כ הנתבעים 6-8 מיום 16.10.05, מועבר התיק להליך בוררות, על-פי הסכם הבוררות שנערך בין התובעת לבין הנתבעות 1-3 בתאריך 9.11.03 וקיבל תוקף של החלטה של רשם האגודות השיתופיות" (החלטה מיום 30.10.05).

2.
הליך הבוררות התקיים בפני
הבורר כב' השופט (בדימ') ע' קמא, על יסוד הסכמת הצדדים שעוגנה בהחלטה שנתן בית המשפט ביום 29.1.06. הבוררות התנהלה תוך שחרור הבורר מסדרי הדין ודיני הראיות, והבורר נדרש לנמק את החלטותיו ואת פסק הבוררות. האגודה הגישה שני תצהירים של יו"ר האגודה, משה ברגמן, ואת תצהיריהם של חברי האגודה יהודה ניר, נסים גמליאל וצבי רביב (בנה של אלה רביב-הנדלר, חברת ועד האגודה) שהיו בעלי תפקידים באגודה במועדים הרלבנטיים. כן העידו עורכי הדין שטיפלו בהעברת זכויות החכירה במועדון על שם חברת העובדים – עוה"ד יגאל חברוני ומאיר אבירם, וכן מר חיים איתן, חבר ועד האגודה. המבקשות לא הביאו ראיות מטעמן. פרוטוקול דיוני הבוררות משתרע על 536 עמודים (כאמור בסיכומי המבקשות). הבורר עיין ב-737 מסמכים, ובסופו של דבר החליט לדחות את תביעתה של האגודה. פסק הבוררות מיום 2.11.06 מחזיק 32 עמודים, ולהלן יובאו עיקריו.

3.
האגודה טענה, כי פרוטוקול ישיבת ועד האגודה מיום 19.12.88 (מוצג א/10), בה הוחלט על העברת זכויות החכירה במועדון לחברת העובדים, תוך הסמכת חברי הוועד אלה רביב וחיים איתן לחתום בשם ועד האגודה על כל מסמך הדרוש לשם כך, זויף, בכך שזויפה חתימתו של יהודה ניר, יו"ר הישיבה. עוד נטען, כי ב"שטר העברת זכות שכירות" (מוצג א/9) זויפה אחת החתימות. לחלופין נטען, כי אף אם החתימות הן אותנטיות, ההחלטה בדבר העברת זכויות החכירה במועדון התקבלה ללא סמכות, שכן לשם העברת נכס מנכסי האגודה נדרש אישורה של האסיפה הכללית. טענה חלופית נוספת היתה, כי אף אם הסכימה האגודה להעברת חכירת המשנה במועדון לחברת העובדים, כאמור ב"כתב הסכמה" שנערך על ידה ביום 21.8.86 (מוצג א/2), המדובר בהסכמה שנעשתה ללא סמכות, ובכל מקרה התייחסה להעברת זכות חכירת המשנה, בתנאי שבמקום יופעל מועדון לרווחת תושבי השכונה. תנאי זה איננו מתקיים לנוכח כוונתה של חברת העובדים למכור את המועדון. האגודה טענה, כי יש להשיב את המועדון לידיה ולראות את הסכמתה הנ"ל כמבוטלת.

המבקשות טענו, כי תביעת האגודה נגועה בשיהוי ועל פי תוכנה היא מהווה תביעה בעל פה נגד מסמכים בכתב. עוד נטען, כי זכויות החכירה במועדון היו שייכות מאז ומתמיד לחברת העובדים, והרישום לא שיקף זאת עקב טעות, אשר תוקנה בשנת 1988. בפועל, שימש המועדון רק את חברת העובדים, והיא נהגה בו מנהג בעלים. עשרות שנים נעשה במועדון שימוש לרווחת תושבי השכונה. כיום מבקשת חברת העובדים למכור את זכויותיה במועדון, ואין בכוחה של האגודה למנוע זאת ממנה.

4.
בפסק הבוררות קבע הבורר, כי אחרי שמיעת העדויות והראיות "ניתן לקבוע בבירור, כי החתימות על המסמכים א/9, א/10 וכן א/2 (כתב ההסכמה, שלא הוכחשה חתימתו), נחתמו כדין ולא הוכח שהחתימות עליהם זויפו, כטענת האגודה. הסדר הרישום על שם חברת העובדים בא משום ההכרה של ועד האגודה בזכויות חברת העובדים בנכס" (סעיף 61 לפסק הבוררות). יהודה ניר אישר בעדותו, כי חתם על פרוטוקול ישיבת הוועד מיום 19.12.88 (מוצג א/10). בישיבה זו השתתפו כל חברי הוועד, כאמור בפרוטוקול. הבורר מציין, כי הפרוטוקול נחתם על-ידי יהודה ניר ביום 25.8.89 כאשר כיהן כיו"ר ועד האגודה. "מסמך זה מאשר קיומה של החלטה מ-19.12.88 ואישור זה של פרוטוקול הישיבה נעשה בדיעבד, ביום 25.8.89" (סעיף 66 לפסק הבוררות). טיוטת הפרוטוקול נערכה בכתב יד על-ידי העד חיים איתן, ונערכו בה תיקונים על ידו לאחר הדפסתה במשרד עו"ד חברוני. המדובר, אפוא, בפרוטוקול שנערך בקפידה ונבחן על-ידי ועד האגודה. לפיכך, אין כל בסיס לטענת הזיוף באשר לפרוטוקול. הוא הדין בחתימות המופיעות על גבי "שטר העברת זכות שכירות" (מוצג א/9). על השטר חתמה אלה רביב-הנדלר וכן חותם נוסף, שזהותו אינה זכורה לעדים (יתכן שהיה זה חיים איתן), אך המדובר בנושא תפקיד באגודה שחתימתו אומתה כנדרש על-ידי עו"ד אבירם. אשר לשאלת הסמכות להעביר את זכויות החכירה במועדון, קבע הבורר כי סמכות זו היתה נתונה לוועד האגודה ולא היה צורך בכינוס אסיפה כללית לשם כך, שהרי בעיקרו של דבר המדובר בתיקון טעות שנפלה ברישום זכויות החכירה במועדון. עוד נקבע בפסק הבוררות, כי הפעלת המועדון לרווחת תושבי שיכון העובדים איננה "התחייבות לעולמים" ואף לא בבחינת תנאי להעברת זכות החכירה לחברת העובדים.

בפסק הבוררות מתייחס הבורר גם לשאלת היחס בין העברת חכירה ראשית להעברת חכירת משנה. אשר לכך מציין הבורר, כי חלק מן המסמכים נוקבים בזכות המשנית כמושא ההעברה (כתב ההסכמה – מוצג א/2; תצהירו של מקס פלום ממועצת פועלי ירושלים
מיום 8.5.87 – מוצג א/6) וחלקם בזכות הראשית (הסכם החכירה בין חברת העובדים לבין מינהל מקרקעי ישראל מיום 23.11.87 – מוצג
א/3; פרוטוקול ישיבת הוועד מיום 19.12.88 – מוצג א/10; ושטר העברת זכות השכירות – מוצג א/9). ואולם, בסופו של יום, קובעים המסמכים האחרונים, לפיהם "זכויות החכירה של האגודה, יהיו אשר יהיו, עברו לחברת העובדים. אין מנוס, אפוא, מן המסקנה שזכויות האגודה בנכס עברו לחברת העובדים, וזו קיבלה זכות של חכירה ראשית בנכס" (סעיף 84 לפסק הבוררות). ובמקום אחר: "בענין דנן של העברת זכויות החכירה, פעל ועד האגודה כמי שמביא לתיקון טעות ברישום, ומתוך ידיעת העובדות ההסטוריות, משנת 1951 ואילך. אין זה רק עניין של אידיאולוגיה או חששות ל'השתלטות חרדית' כפי שנטען. אפשר שעמדו גם מניעים אלה, אך מן ההיבט הפורמאלי והמשפטי, עניין לנו במסמכים שמשמעותם העברת זכויות חכירה – בתחילה חכירת משנה, ואחר כך העברת כל זכויות החכירה בנכס שהיו רשומות על שם האגודה לחברת העובדים" (סעיף 70 לפסק הבוררות).

5.
כפי שנאמר לעיל, המבקשות הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות, ואילו האגודה הגישה בקשה לביטולו מכוחן של שלוש מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק), הן העילות המנויות בסעיפי המשנה 24

(4), (5) ו-(6) לחוק.

ביום 12.6.07 ביקשה האגודה לצמצם את עילות הביטול לשתיים. האחת, כי לא ניתנה לאגודה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה (לפי סעיף 24(4) לחוק); והשניה, כי הבורר לא נימק את פסק הבוררות על אף שהותנה בהסכם הבוררות כי יעשה כן (לפי סעיף 24(6) לחוק).

האגודה טענה, כי "הופתעה" לקרוא בפסק הבוררות שהבורר ביסס את העברת זכות החכירה הראשית מן האגודה לחברת העובדים בשנת 1988 על הטעות ההסטורית משנת 1951 באי רישום חכירת המשנה על שם חברת העובדים. המדובר בשני עניינים שונים. תיקון הטעות התייחס לחכירת המשנה, ואילו בשנת 1988 התקבלה החלטה חדשה בדבר העברת החכירה הראשית לחברת העובדים. מכיוון שהמדובר בענין שהתברר לאגודה רק למקרא פסק הבוררות, לא ניתנה לה הזדמנות לטעון לגביו ולהביא ראיות. טענתה השניה של האגודה היתה, כי הבורר התעלם מטענה מרכזית של האגודה, לפיה ההסכמה להעברת החכירה הראשית בשנת 1988 (במסגרת המוצגים א/9 ו-א/10) לא התקבלה על-ידי ועד האגודה, אלא על דעתם האישית של החותמים בלבד, אשר פעלו בלא שהוסמכו לכך על-ידי ועד האגודה, ואף בניגוד להחלטות הוועד. כמו כן, יהודה ניר שחתם על הפרוטוקול (מוצג א/10) לא היה בעל תפקיד באגודה באותה עת. שני נושאים אלה לא נדונו בפסק הבוררות, ולכן המדובר בפסק בוררות שאיננו מנומק.

בדיון שהתקיים בתובענות ביום 1.5.07 הסכימו הצדדים שלא לחקור את המצהירים על תצהיריהם ולהגיש את סיכום טענותיהם בכתב. האגודה הגישה את סיכומיה, וכך גם המבקשות. לסיכומים צורפו מקצת מן המסמכים (למשל, המוצגים א/2,
א/6, א/9 ו-א/10). לאגודה ניתנה זכות להגיש סיכומי תשובה (החלטה מיום
3.12.07), אך בסופו של דבר אלה לא הוגשו.

6.
בסיכומיה בכתב חזרה האגודה על טענותיה באשר לשתי עילות הבטלות שבפיה. האחת, כי העברת החכירה הראשית מן האגודה לחברת העובדים בשנת 1988 אינה קשורה לטעות ההסטורית שבאי רישום חברת העובדים כחוכרת משנה במועדון, ולכן המדובר בענין שלא ניתן לאגודה לטעון לגביו; והשניה, כי ההחלטה בדבר העברת זכות החכירה הראשית מן האגודה לחברת העובדים לא התקבלה על-ידי ועד האגודה, אלא על דעתם האישית של החותמים על פרוטוקול ישיבת הוועד, בניגוד להחלטות ועד האגודה. בהקשר זה נטען, כי המדובר בישיבת ועד (מיום 19.12.88) שלא היתה ולא נבראה, ולכן אין בכוחה להביא לשינוי במצב הזכויות ביחס למועדון. מר יהודה ניר לא מילא כל תפקיד באגודה באותה עת, ולכן אין לחתימתו שום ערך. לטענת האגודה, ביום 19.12.88 לא היה כלל ועד חוקי לאגודה, "וממילא איש לא היה מוסמך לאשר מסמכים בשמה". האגודה טוענת, כי פסק הבוררות אינו מתייחס לטענות אלה, וממילא אינו מנמק את דחייתן.

7.
בתשובת המבקשות לטענות האגודה נטען, כי הבורר נתן לאגודה הזדמנות מלאה לטעון את כל טענותיה ולהביא את כל ראיותיה. פסק הבוררות נומק כדבעי, והבורר לא הסתפק במתן החלטה לא מנומקת. כך, הבורר איפשר ליו"ר האגודה לטעון כרצונו ללא הגבלה ולהביא כל עד או מסמך שחפץ בו. המבקשות מזכירות, כי האגודה חזרה בה ממרבית הטענות שטענה בלהט בהליך הבוררות, ובראשן טענת הזיוף ביחס לפרוטוקול ישיבת הוועד מיום 19.12.88 ולשטר העברת זכות השכירות. זאת במיוחד לאחר שהתברר, כי יו"ר האגודה, משה ברגמן, הסתיר מן הבורר תצהיר קודם שנחתם על-ידי יהודה ניר ביום 20.6.00, במסגרת הליך קודם, לפיו אישר העד כי החתימה על הפרוטוקול האמור (מוצג א/10) היא חתימתו (ראה סעיף 33 לפסק הבוררות). עוד נטען, כי המועדון לא היה מלכתחילה רכוש האגודה ורישום החכירה הראשית על שם האגודה נעשה בטעות. תיקון הרישום המוטעה של הזכויות במועדון ורישומן על שם חברת העובדים נעשה על-ידי האגודה, אשר היתה מיוצגת על-ידי עו"ד ננר (עו"ד חברוני עבד במשרדו של עו"ד ננר באותה עת), ועו"ד אבירם התבקש על-ידי משרד עו"ד ננר להחתים את מורשי החתימה של האגודה על גבי שטרי החכירה. "מכאן כי ראשי האגודה דאז פעלו בזמנו כדין, לפי יעוץ משפטי ראוי, ולא נתנו לחברת העובדים אלא את שהגיע לה מלכתחילה" (סעיף 13 לסיכומי המבקשות). המבקשות טוענות, כי המסמכים שנערכו בשנת 1988 שרירים וקיימים ומדברים בעד עצמם. שטר העברת זכות החכירה מיום 19.12.88 נחתם בחותמת האגודה ובחתימותיהם של אלה רביב-הנדלר וחיים איתן. השטר מאומת ומאושר על-ידי עו"ד מאיר אבירם, אשר הבהיר לחותמים את מהות העסקה. פרוטוקול ישיבת הוועד הנושא תאריך 19.12.88 נחתם בחותמת המבקשת ובחתימת יו"ר הוועד (במועד החתימה) יהודה ניר. עו"ד חברוני אישר בחתימתו, בגוף הפרוטוקול, כי "ההחלטות הנ"ל נתקבלו כחוק, בהתאם לתקנות האגודה, ונחתמו ע"י היו"ר".

עד כאן הרקע העובדתי וטענות הצדדים.

8.
לאחר שעיינתי בפסק הבורר, בטענות הצדדים ובמסמכים שהגישו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות, וכפועל יוצא מכך יש לאשר את פסק הבוררות.

על-פי ההלכה הפסוקה, תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בוררות מוגבל ומתוחם לעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות, אותן יש לפרש בצמצום רב. "...התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות" (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605,
616-617, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה).

9.
האגודה ביקשה לבטל את פסק הבוררות בעילה הקבועה בסעיף 24(4) לחוק, כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה. יסודה של עילת הביטול לפי סעיף זה בכללי הצדק הטבע. "יש לתת לכל אחד מהצדדים את האפשרות להעלות את טענותיו ולהוכיחן, ולהשמיע את הערותיו לגבי כל עניין היכול להוות נושא להחלטה מצד הבורר" (ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005, כרך ב', בעמ' 1026-1027). בענייננו, דומה כי הבורר איפשר לאגודה, בנדיבות וברוחב לב, לשטוח את כל טענותיה מראשית עד כלה. האגודה הגישה מאות מסמכים, ופרוטוקול דיוני הבוררות מחזיק מאות עמודים. העובדה, כי האגודה הופתעה לקרוא בפסק הבוררות כי הבורר קיבל את טענות המבקשות אינה מעידה על אי מתן זכות טיעון לאגודה.

כמו כן, לגופו של עניין, הבורר היה ער להבחנה בין חכירה ראשית לחכירת משנה. הבורר ציין באופן מפורש בפסק הבוררות, כי לכתחילה דובר על הענקת חכירת משנה במועדון לחברת העובדים, אך לימים הוחלט על העברת החכירה הראשית, כעולה מן המסמכים שנערכו בשנת 1988, שעל יסודם בוצעה העברת הזכויות במרשם המקרקעין. הבורר לא קבע, כי העברת החכירה הראשית נעשתה כביטוי לתיקון טעות הסטורית ברישום הזכויות או להסכמה חדשה להעברת הזכויות, כטענת האגודה. לא הטעמים שביסוד ההחלטה להעביר את החכירה הראשית עמדו למבחן, אלא תקינות הפעולה. האגודה טענה, כי המדובר בהעברה שמקורה בזיוף ובמרמה, וטענות אלה נדחו בשתי ידיים.

10.
טענתה השניה של האגודה התייחסה לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק, כי הבורר לא נימק את פסק הבוררות. אשר לכך נקבע, כי "...די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, וכי מצויים בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק" (ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז(3), 89, 96, מפי כב' השופט גולדברג). בענייננו, פסק הבוררות משתרע, כאמור, על 32 עמודים, סוקר בהרחבה את חומר הראיות וטענות הצדדים ומכריע בכל השאלות שבמחלוקת.

גם בעילה זו, לגופו של עניין, טעות בידי האגודה, שכן הבורר קבע במפורש שהחלטת הוועד מיום 19.12.88 להעביר את זכויות החכירה במועדון לחברת העובדים התקבלה כדין. המדובר בישיבת ועד שנכחו בה כל חברי הוועד. הפרוטוקול נחתם על-ידי מי שהיה יו"ר הוועד במועד החתימה (יהודה ניר), וב"כ האגודה באותה עת, עו"ד חברוני, אישר בגוף הפרוטוקול כי ההחלטות התקבלו בהתאם לתקנות האגודה והפרוטוקול נחתם על-ידי היו"ר.
11.
סיכומם של דברים. האגודה השתיתה את תביעתה לביטול העברת זכויות החכירה במועדון לחברת העובדים על שלל טענות, ובראשן טענות זיוף ומרמה. טענות אלה התבררו כמופרכות, ואף האגודה לא שבה אליהן עוד. בסופו של יום התברר בהליך הבוררות, כי העברת זכויות החכירה נעשתה כדין, וכי המסמכים הרלבנטיים נערכו על-ידי מי שהיו מוסמכים לכך. הראיות בענין זה באו מפיהם של אנשי האגודה, שהיו בעלי תפקידים באותה עת, ככל שהללו יכלו לזכור את מהלך הדברים בשים לב לגילם ולחלוף הזמן, וכן מפיהם של עורכי הדין, אשר ליוו את העברת הזכויות בזמן אמת, ואחד מהם אף שימש כב"כ האגודה באותה עת. יש לציין, כי יו"ר האגודה הנוכחי, משה ברגמן, הוא אדם צעיר המתגורר בשיכון העובדים 13 שנים בלבד ולא היה שותף למהלכים מושא התובענה.

ההבחנה בין הזכות לחכירה ראשית לבין הזכות לחכירת משנה – בהקשר שלפנינו – לא התבררה בהליך שלפני, אך הוצגה בפני
הבורר. הבורר היה ער לכך שנעשה מעבר מכוונה להעניק חכירה משנית לפעולה משפטית של העברת החכירה הראשית. כאמור, הגיונה וטעמיה של הבחירה בהעברת החכירה הראשית חלף הענקת חכירה משנית לא נבחנו, אלא תוקפה המשפטי של פעולה זו. הבורר קבע, כי לא נפל כל פגם בהעברת זכות החכירה הראשית מבחינת ההליכים שקדמו לכך בוועד האגודה ובאשר לעריכת המסמכים הנדרשים והחתימה עליהם. לאגודה ניתן יומה בהליך הבוררות באורח מלא, וכל טענותיה נדונו בפסק הבוררות אשר דחה את תביעתה. כאמור לעיל, הליך זה לא נועד לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו, אלא האם הוכיחה האגודה כי מתקיימות בעניינה אחת מעילות הביטול הקבועות בחוק. זאת לא עלה בידה.

12.
על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות ולקבל את הבקשה לאישורו. האגודה תישא בשכר טרחת המבקשות בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום, י"ט בסיוון תשס"ח (22 ביוני 2008), בהיעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
אורית אפעל-גבאי
, שופטת








הפ בית משפט מחוזי 5417/06 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, חברת נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ, מועצת פועלי ירושלים נ' עו"ד דרור חטר-ישי ואח' (פורסם ב-ֽ 22/06/2008)