פסקי דין על דוד בן יצחק לזימי ת.ז. 036484798 רח' ששת הימים 71 | פסקי דין על בנימינה |

3774/02 בש     20/08/2002




בש 3774/02 מדינת ישראל נ' דוד בן יצחק לזימי ת.ז. 036484798 רח' ששת הימים 71, בנימינה




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד
פרקליטות מחוז חיפה

המבקשת

- נ ג ד -
דוד בן יצחק לזימי ת.ז. 036484798
רח' ששת הימים 71
, בנימינה

המשיב

החלטה

1. המשיב (להלן - "הנאשם") הועמד לדין בבית משפט זה והואשם בעבירות של הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז1977- (להלן-"החוק") וסעיף 35 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1961- (להלן - "הפקודה"); סטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א1961- (להלן - "התקנות") וסעיף 38(3) לפקודה; נהיגה במצב מסוכן ותחת השפעת סמים, עבירה לפי תקנה 26(1)+(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה; איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה ותקנה 169ב לתקנות; בדיקת שכרות וסירוב להיבדק, עבירה לפי סעיף 64ב(א)+(ב) לפקודה ותקנה 169ו(א) לתקנות; והחזקה ושימוש בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א+(ג) סיפא + 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג1973- (להלן - "פקודת הסמים") (ת.פ. 343/02).

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה גם את הבקשה שלפני, ב"ש 3774/02, שבה עתרה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי סעיף 46 לפקודה.

ההחלטה שלהלן עוסקת איפוא בבקשת הפסילה האמורה.

2. האישום

א. בכתב האישום נטען כי ביום 24/04/02, בשעה 19:10 לערך נהג הנאשם ברכב מסוג פולקסוואגן פולו (להלן - "מכונית הפולו") בכביש 652 מצפון לדרום (להלן - "הכביש").

ב. המאשימה טענה בכתב האישום כי באותה עת, נסעה במסלול הנגדי גובנה הדר ז"ל בת ה- 27 (להלן - "המנוחה") ברכב מסוג פורד פיאסטה (להלן - "מכונית הפיאסטה").

ג. המאשימה טענה כי בהגיע הנאשם עם מכונית הפולו, בקרבת הקילומטר 4.5 בכביש האמור, סטה הנאשם עם רכבו שמאלה, "ללא כל סיבה הקשורה לרכב או לתנאי הדרך, חצה קו הפרדה רצוף, הסתחרר ופגע עם הפולו בפיאסטה. אחר המשיך עוד ופגע באוטובוס זעיר מסוג פורד שחנה במפרץ תחנת אוטובוס (להלן - "התאונה").

המאשימה טענה שכתוצאה מהתאונה נגרם מותה של המנוחה וכן נחבלה חבלות של ממש דריה לזוטקין שנסעה במכונית הפולו (בכתב האישום נפלה טעות קולמוס בעניין זה. ראו דברי באת כח המאשימה בעמ' 2 לפרוטוקול), ונגרמו לה שברים באגן ובעצם הבריח וכן קרעים בראש שהצריכו תפרים. כן נחבל הנאשם עצמו ונוסע נוסף שנסע עימו, עופר ראובן. בנוסף לאמור לעיל, נגרמו נזקים לשלושת כלי הרכב.

ד. המאשימה טענה כי עובר לתאונה נהג הנאשם במקום במהירות שנעה בין 90 ל- 100 קמ"ש וזאת בכביש בינעירוני שהמהירות המותרת בו היא 80 קמ"ש.

המאשימה טענה כי הנאשם נהג במכונית הפולו, עובר לתאונה, "כשהוא שיכור ונמצא תחת השפעת סם מסוכן". המאשימה טענה כי לאחר התאונה סירב הנאשם לדרישת שוטר וסירב לתת דגימת דם ושתן לבדיקת שכרות. רק למחרת הסכים ונתן בדיקת שתן.

ה. המאשימה טענה כי הנאשם גרם במעשיו ובמחדליו האסורים למותה של המנוחה ולפציעתם של אחרים כמפורט להלן:

"א. נהג ברכב ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו.

ב. נהג ברכב כשהוא תחת השפעת סמים מסוכנים.

ג. סטה עם הפולו למסלול הנגדי, ללא כל סיבה הקשורה לרכב או לתנאי הדרך.

ד. חצה קו הפרדה רצוף.

ו. (כך במקור! נראה שנפלה טעות במיספור סעיפי המשנה. ע.ג.) חסם את דרכה ואת מסלול נסיעתה של הפיאסטה.

ז. למרות שהיה מודע לסיכון של נהיגה בהיותו שיכור והסכנה הכרוכה בכך, נהג בהשפעת סם מסוכן.

ח. נהג באדישות ובשוויון נפש לאפשרות גרימת התאונה ותוצאותיה הן בנהיגתו תחת השפעת סמים והן בסטייתו למסלול הנגדי.

ח. (כך במקור! נראה שנפלה טעות במיספור סעיפי המשנה. ע.ג.) נהג בקלות דעת ותוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התאונה ותוצאותיה מתוך תקווה להצליח למונען.

ט. נסע ברכב בפזיזות, באי איכפתיות ובחוסר זהירות".

3. טענות המאשימה

א. באת כוחה המלומדת של המאשימה, עו"ד גב' טלי ליסק, טענה בפני
כי בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום.

ב. ב"כ המאשימה טענה כי העבירות המיוחסות לנאשם הן עבירות חמורות שנעברו בהיותו שיכור ונתון להשפעת סמים וכי על שום כך קופחו חיי אדם וקיים חשש לשלום הציבור בהמשך נהיגתו של הנאשם.

ג. המאשימה טענה כי לנאשם הרשעות פליליות הן בתחום הסמים והן בתחום התעבורה.

ד. הנאשם נפסל מלנהוג, בידי קצין משטרה, במשך 90 יום החל מיום 01/05/02.

הואיל וב"כ הנאשם ביקש לדחות את הדיון שהיה קבוע בבקשה זו ליום 25/07/02, הסכים ב"כ הנאשם להמשך פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם עד לקיום הדיון בבקשה. במהלך הדיון בבקשה הודיעו ב"כ הצדדים כי מוסכם עליהם שהנאשם ימשיך להיות פסול מלהחזיק רישיון נהיגה עד למתן החלטה בתיק זה.

ה. ב"כ המאשימה טענה בפני
כי על פי דו"ח הבוחן שבידי המאשימה ולפי דברי הנאשם עצמו, הרי שבזמן התאונה הכביש היה יבש ותקין, התאונה אירעה לאור יום, מזג האוויר היה נאה והראות היתה טובה.

ו. ב"כ המאשימה מסרה לעיונו של בית המשפט את תיק הראיות שבידיה והפנתה לראיות ספציפיות שבו.

ב"כ המאשימה טענה כי מעדותו של עד הראיה ריאד עבאס עולה כי לא היתה כל סיבה לסטייתה של מכונית הפולו. עדות זו נתמכת, כך טענה עו"ד גב' ליסק, גם על ידי עדותו של עד הראיה יגאל קוטסבסקי.

ז. ב"כ המאשימה טענה כי, הנאשם, בהודעתו, סיפר כי סטה ימינה על מנת למנוע תאונה וכי רכב שהגיע מולו יצא לעקיפה ונכנס לנתיבו של הנאשם. הנאשם טען כי לאחר ששבר ימינה הוא הבחין שהוא עומד להכנס במעקה ההפרדה ואז הטה את רכבו שמאלה. הנאשם טען שכל מה שהוא זוכר לאחר מכן הוא ששפכו עליו מים.

ח. ב"כ המאשימה טענה כי גרסתו הנ"ל של הנאשם ניתנה יום לאחר האירוע. ביום האירוע עצמו הנאשם לא זכר דבר מהתאונה ולמרות זאת סירב לבדיקת שתן ודם לשם בדיקת עקבות סמים או אלכוהול.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי הנאשם הוא האדם היחיד מכל העדים לתאונה שמספר על רכב שסטה מהנתיב הנגדי ואילץ אותו לבצע תמרון מורכב שהסתיים במותה של המנוחה.

עו"ד ליסק טענה כי חבריו של הנאשם שישבו עימו ברכב לא ראו את קרות התאונה כיוון שהם עסקו בחיפוש דבר ברכב.

ט. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם הודה כי הוא משתמש בסמים מסוג מריחואנה על בסיס דו חודשי. הנאשם מסר כי הפעם האחרונה שהשתמש בסמים היתה ביום העצמאות שחל ביום 17/04/02 (ההודעה נמסרה ביום 25/04/02).

י. ב"כ המאשימה טענה כי יום לאחר התאונה מסר הנאשם בדיקת שתן וכי בבדיקת המעבדה הטוקסולוגית התגלו בשתן שרידי סם בריכוז של 915 ng/ml. לטענתה יש בריכוז זה של שרידי סם כדי להצביע על שימוש קבוע ואפילו יום יומי בסם מסוכן. עו"ד ליסק טענה כי אין בידה ראיה על אמירה אחרונה זו. לדבירה "אני שוחחתי בעניין זה עם המומחה שנתן חוות דעת".

עו"ד ליסק טענה כי בכל מקרה עובדה היא כי התגלו שרידי סם בשתן שנתן הנאשם "מה שמעיד על כך שמדובר בנהיגה תחת השפעה, דבר שעולה גם מהתנהגותו של המשיב לאחר התאונה, וישנו מזכר המדבר על כך שמעבר לכך שהמשיב סירב לתת בדיקה, הוא קילל את השוטרים שניסו לגבות ממנו הודעה, התחצף ובאופן כללי התנהגותו עשויה להעיד על היותו תחת השפעת סמים".

יא. עו"ד ליסק טענה כי יש הצדקה לשלול את רשיונו של הנאשם בשל מסוכנותו. לדבריה העבירות המיוחסות לנאשם הן חמורות ביותר ובגינן קופדו חייה של המנוחה ונפצעו אחרים.

יב. עו"ד ליסק הוסיפה וטענה כי לנאשם 10 הרשעות תעבורה קודמות וכן 2 הרשעות פליליות בגין החזקת סמים לשימוש עצמי. לדבריה, "הרשעות אלה מלמדות על נהיגה לא זהירה מצד המשיב ויש בהן די כדי לתמוך בטענה כי בהמשך נהיגתו של המשיב - קיימת סכנה לציבור".

עו"ד ליסק טענה כי המאשימה מבקשת למנוע מן הנאשם לנהוג ברכב ולסכן חיי אדם נוספים.

4. טענות הנאשם

א. בא כוחו המלומד של הנאשם, עו"ד עמיקם לויתן, טען כי מן הדין לדחות את הבקשה.

ב. עו"ד לויתן טען כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים על כך שהיתה סטיה במהלך נהיגתו של הנאשם ברכב. ברם, לדבריו, אין בדברי עדי הראיה שעליהם סומכת ב"כ המאשימה את טענותיה כדי לשלול את גרסתו של הנאשם על כך שרכב סטה לכיוון נסיעתו. עדי הראיה הנ"ל, טען הסניגור, ראו את הנאשם רק לאחר שהוא יצא מן העיקול. יש לזכור כי הנאשם העיד כי סטה ימינה לפני העיקול, בשל כך שמכונית נכנסה לתוך מסלולו. לדבריו, רק כאשר ראה הנאשם כי הוא עומד לפגוע בגדר ההפרדה, הוא הטה את הרכב שמאלה ומאז הוא אינו זוכר דבר.

עו"ד לויתן הפנה את בית המשפט לתרשים שהוכן בידי בוחן התאונה וטען כי ממנו ניתן ללמוד על כך שסימני הסטיה שמאלה הם מיד לאחר העיקול.

ג. הסניגור המלומד טען כי אמנם נכון שבית המשפט אינו צריך לקבוע, בשלב זה, אם הנאשם אשם בעבירות המיוחסות לו אם לאו. ואולם, לצורך בירור השאלה אם הנאשם מסוכן אם לאו, יש חשיבות לעובדה שיש בפי הנאשם הסבר, מדוע סטה כאמור לעיל.

ד. הסניגור המלומד טען כי אין בחוק כל הגדרה לגבי השאלה מהם "סמים משכרים". יש, אמנם, הגדרה מדוייקת לגבי השאלה מה הם "סמים מסוכנים" אבל אין בחוק הגדרה לסמים משכרים.

זאת ואף זאת: הסניגור טען כי פקודת התעבורה אינה קובעת כי אסור להשתמש בסמכים מסוכנים. פקודת התעבורה קובעת כי אסור לנהוג תחת השפעת סמים מסוכנים. ואולם, גם כאן נמנע המחוקק להגדיר בחוק מהו התחום שבו יחשב משתמש בסם מסוכן כמי שנתון להשפעתו של סם מסוכן. זאת, בשונה מן המצב בדין לעניין שימוש באלכוהול. שם, המחוקק קבע מידה נתונה, היינו 50 מ"ג אחוז. מה שאין כן לעניין השפעת סמים מסוכנים.

הסניגור המלומד הוסיף וטען כי בענייננו ניתנה חוות דעת של מומחה על כך שבבדיקת השתן של הנאשם נמצאו 912 יחידות. אלא מאי? שבשום מקום בחוק לא נאמר שכאשר אדם השתמש בסם מסוכן עד כי נמצאו בשתן שלו 912 יחידות האיש נתון תחת השפעת סמים מסוכנים.

הסניגור ציין שכפי שב"כ המאשימה שוחחה עם המומחה, גם הוא, הסניגור, שוחח עם מומחה בעניין זה ונאמר לו כי הימצאותם של 912 יחידות בבדיקת שתן של אדם "זה לא אומר שהמשתמש לא השתמש רק לפני שבועיים".

ה. הסניגור סיכם בעניין זה וטען כי בנסיבות העניין המאשימה אינה יכולה להצביע על סף של שימוש בסמים מסוכנים שיש בו כדי ללמד על השפעה של סמים מסוכנים. כך גם אין המאשימה יכולה לשלול את האפשרות שהימצאותן של 912 יחידות בשתן של הנאשם הינה תוצאה של שימוש בסם מסוכן שנעשה לפני שבוע או חודש כפי שהנאשם טען. זאת, במיוחד כאשר הנאשם טען כי הפעם האחרונה שהשתמש בסם מסוכן היתה ביום העצמאות.

ו. הסניגור המלומד התייחס לעניין התנהגותו של הנאשם לאחר התאונה. לדבריו, לגבי מקרים שבהם לא נעשתה בדיקה של דם או שתן מייד בסמוך לאחר האירוע (כמו בענייננו) הרי שעל פי ההלכה הפסוקה על השוטר הבודק את החשוד למלא טופס בדיקת מאפיינים. לדבריו, נערכה לנאשם בדיקה כאמור ובטופס שמילא השוטר לא נאמר דבר שיש בו כדי להצביע על נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים. יתרה מכך, טען הסניגור -

"(...) ההתנהגות שלו לאחר המקרה, אין לה שום השלכה לגבי היותו נהג מסוכן. בדיקת הנהג המסוכן מתבטאת על פני שני מרכיבים בלבד שנקבעו בהלכה הפסוקה בתיק של רז ג'וליו: עברו כנהג ונסיבות התאונה. כך שאין שום השלכה לגבי מה שהיה אחר כך. מה עוד שגם לזה יש הסבר, גם לנאשם וגם לי: הוא כעס על השוטר שהתערב בחקירה ולא נתן לו לעבור את הטיפול הרפואי, משום שגם המשיב עצמו נפגע בתאונה והוא הטיח את זה לשוטר בחקירה.

בית המשפט יראה זאת בחומר. אז לבוא ולומר שהוא, בהתנהגותו, קילל וכו', נכון. הוא קילל. אבל היה בסערת רגשות ונרגז והוא גם הסביר למה".

ז. הסניגור המלומד טען כי אכן אין מחלוקת על כך שהנאשם סטה מנתיב נסיעתו וכי נגרמה תאונת דרכים קטלנית. אבל, לטענתו, בשום פנים ואופן לא ניתן לקבוע, על פי חומר הראיות שבתיק, כי נשקפת מן הנאשם סכנה לבטחונו של הציבור. מה גם שבקשה זו באה לאחר שהנאשם כבר היה פסול במשך 90 יום והוא "היה בתקופת צינון".

ח. הסניגור טען כי להערכתו, המאשימה בחרה להגיש כנגד הנאשם כתב אישום לבית המשפט המחוזי תוך האשמתו בהריגה על פי סעיף 298 לחוק ולא בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק נעוצה בכך שהמאשימה ביקשה לייחס לנאשם את "נושא הסמים". לדבריו, אלמלא "נושא הסמים" כי אז התיק הנדון הינו "תיק קלאסי" להגשת כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות.

ט. הסניגור המלומד טען כי בכתב האישום נאמר כי הנאשם נהג ברכבו במהירות שנעה בין 90 ל- 100 קמ"ש. הסניגור טען כי -

"(...) גם כאן יש דבר מוזר. הבוחן קובע, על פי סימני הבילום, שהוא נסע במהירות של 77 קמ"ש. בכביש הזה מותר לנסוע 80 קמ"ש. אף אחד מהעדים האחרים לא יודע את מהירות נהיגתו של הנאשם. יש עד תביעה אחד, בוצ'וק, שהעיד שהמשיב עקף אותו במהירות אבל הוא נסע במהירות של 60 קמ"ש.

מאין הגיע נושא המהירות של 90 - 100 קמ"ש?

בעדות הראשונית של הנאשם, כשהוא כועס על השוטר ועונה לו בבוטות, אז הוא אומר לו באיזה מהירות נסעת? הוא אמר בין 90 ל- 100 קמ"ש. לאחר מכן הוא נתן עוד שתי עדויות ואז הוא אמר במפורש שהוא נהג במהירות שלא עלתה על 80 קמ"ש. העדות הראשונה היא כמעט העדות היחידה שיש. כי כל זה רק התנגחות בין המשיב לשוטר. שתי העדויות הנוספות הן עדויות מלאות ומבוססות".

י. הסניגור המלומד התייחס לעניין הרשעותיו הקודמות של הנאשם. לדבריו, אמנם נכון שיש לנאשם שתי הרשעות קודמות בגין החזקת סמים מסוכנים וצריכה עצמית. לעניין הרשעותיו התעבורתיות, הסניגור עמד על כך שמדובר בעבירות טכניות כגון אי חגירת חגורת בטיחות, נהיגת אופנוע ללא קסדה, אי החזקת רישיון נהיגה, נהיגה ברכב שרישיון הרכב שלו פקע לתקופה של יותר מ- 6 חודשים, הסעת נוסע ללא קסדה, נהיגה שלא בכיוון החץ וכן נהיגה משמאל לקו הפרדה, שהינה ברירת משפט. הסניגור ציין כי עבירת התעבורה הראשונה שנעברה על ידי הנאשם היתה בעת שהנאשם היה בן 15.

יא. הסניגור טען כי על פי ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון (בשלושה פסקי דין שהסניגור הגיש לבית המשפט, בעניין בש"פ 7026/01, בש"פ 7399/00 ובש"פ 759/99), צריך שיהיה ברור כי נשקפת מן הנאשם סכנה לציבור בהמשך הנהיגה כתנאי לפסילת רישיון הנהיגה. לדבריו, גם במקרים שבית המשפט העליון קבע כי יש ראיות לעניין עצם ביצוע העבירה וכי קרוב לוודאי שהנאשם יורשע בעבירה המיוחסת לו, לא מצא בית המשפט העליון לנכון להאריך את תקופת הפסילה, משום שקבע כי לא נשקפה מאותם נאשמים סכנה לציבור.

על שום כל אלה ביקש הסניגור המלומד למחוק את הבקשה.

5. דיון

א. אדון תחילה בסוגיות הנוגעות לנהיגה במצב מסוכן ותחת השפעת סמים, ולאיסור בדבר נהיגת רכב תחת השפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה.

ואלו הן הוראות הדין הרלוונטיות:

סעיף 38(3) לפקודה קובע לאמור:

"38. הורשע אדם -

(1) (...).

(2) (...).

(3) על עבירת תעבורה או על עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

ותקנה 26 לתקנות קובעת לאמור:

"26. אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב:

(1) הוא שרוי במצב העלול לסכן אורח דרך;

(2) הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים;

(...)".

סעיף 62(3) לפקודה קובע לאמור:

"62. העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס (...):

(1) (...).

(2) (...).

(3) הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי".

סעיף 64ב לפקודה קובע לאמור:

64ב. (א) בסעיף 62(3) ובסעיף זה, "שיכור" - מי שנתון
תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים או מנוהג רכב שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, להיבדק במועדים ובמקומות שיורה, ומי שנדרש כך חייב להיבדק כאמור.

(ב1) נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי הוא היה שיכור, רשאי רופא, שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם לקביעת אחוז האלכוהול או הסם שבדמו, אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן זה, "שוטר" - כפי שקבע שר התחבורה.

(ג) שר התחבורה ושר הבריאות רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:

(1) אחוז האלכוהול או הסם שבהשפעתו אסורה נהיגת רכב;

(2) שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) או (ב1);

(3) אופן הבדיקות, מקומות הבדיקות ותעודות שיינתנו על תוצאות בדיקה.

(ד) (...)".

ותקנה 169ב לתקנות קובעת לאמור:

"169ב.(א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.

(ב) (...).

(ג) לעניין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה".

ב. לעניין המושג "המידה הקבועה" הנ"ל, קובעת תקנה 169א מהן כמויות האלכוהול אשר רלוונטיות לצורך קביעת השכרות על פי האמור בתקנה 169ב ולעניין הסעיפים 62(3) או 64ב לפקודה.

לעומת זאת, אין בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה קביעה באשר לשיעורה של "המידה הקבועה" לצורך קביעת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים. כך גם אין בהן כל הגדרה של המושגים "סמים משכרים" או "משקאות משכרים".

ג. הלכה פסוקה היא כי האמור בתקנה 169ב לתקנות לא בא לקבוע בלעדיות בעניין הוכחת השיכרות. האמור שם בא לקבוע כי מי שנתון תחת ההשפעה של סמים משכרים או מסוכנים, או מי שיש לו ריכוז של אלכוהול במידה העולה על הקבוע בפרק השישי לתקנות, יראו אותו כשיכור, גם אם אין סימנים אחרים המצביעים על שכרותו. האמור בתקנות 169א ו- 169ב לתקנות בא לרבות ולא למעט. אין ללמוד מכך שהמחוקק קבע אפשרות הוכחה בלעדית על ידי בדיקה מדעית וכי בכך נסתתמה לחלוטין הדרך בפני
קבלת ראיות אחרות אשר באמצעותן מבקשת התביעה להוכיח את השיכרות אף כשלא נערכה בדיקה מדעית: ר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל
, פד"י מ(4) עמ' 463. הוכחתה של שיכרות בזמן נהיגה ניתנת להוכחה גם בראיות אחרות. בין היתר ניתן לבסס קיומה של שיכרות על המסקנה המתחייבת מהתנהגותו של הנהג: ע"פ 140/98, 159/98 אליהו חוג'ה נ' מדינת ישראל
, פד"י נב(3) עמ' 225.

ד. בענייננו, כאמור לעיל, סירב הנאשם ליתן דגימת דם ושתן לבדיקת שיכרות. סירוב כאמור מהווה, לכאורה, עבירה. ואולם, מעבר לכך, הסירוב הנ"ל יוצר חזקה שבעובדה שאילו היה הנאשם מסכים ליתן דגימת דם ושתן לבדיקת שיכרות, כי אז התוצאה שהיתה מתקבלת היתה פועלת לרעתו.

מכל מקום, בהודעתו מיום 25.4.02 בשעה 11.26, הודה הנאשם כי "עישנתי כמה פעמים בחיים שלי מריחואנה והפעם האחרונה שעישנתי זה היה ביום העצמאות" (דף מס' 1 שורות 31-32).

ביום 25.4.02 (היינו, יום לאחר התאונה) הסכים הנאשם ליתן דגימת שתן ובעקבות כך נערכה בדיקה שהעלתה כי בשתן נמצאה חומצת thc בריכוז 912 ng/ml. בחוות הדעת הטוקסיקולוגית של ד"ר אשר גופר נאמר כי "חומצת thc היא תוצר פירוק של החומר הפעיל בצמח הקנביס". לדבריו, "ממצאי המעבדה מעידים על שימוש בחשיש/מריחואנה".

ה. אכן, אין בפני
י ראיה שממנה ניתן ללמוד על השפעת הממצא הנ"ל על הנאשם ואם יש בריכוז האמור של החומצה הנדונה כדי ללמד על כך שהנאשם נהג תחת השפעתו של סם מסוכן.

ברם, הואיל ואנו מצויים בשלב מוקדם של ההליכים, נראה לי, כי בשלב זה ניתן לומר שלאור הודאתו של הנאשם בכך שהוא משתמש בסם מסוכן מסוג מריחואנה; לאור סירובו של הנאשם ליתן דגימת דם ושתן ביום האירוע עצמו, סירוב שמנע מן המאשימה לקבל לידיה ממצאים אותנטיים שיש בהם כדי ללמד על מצבו של הנאשם סמוך למועד קרות התאונה; ולאור הממצא שנתקבל מן המעבדה הטוקסיקולוגית על פי דגימת שתן שניתנה רק יום לאחר האירוע, ממצא שהעיד על שימוש של הנאשם בחשיש או במריחואנה, הרי שדי בכל אלה כדי לקבוע, כי לכאורה היה הנאשם נתון להשפעת סם מסוכן בעת שנהג ברכבו במועד שבו קרתה התאונה. מכאן, ולאור הוראת תקנה 169ב (ג) לתקנות הרי שהנאשם נהג ברכב כשהיה "שיכור" כמשמעות מונח זה בהוראות הדין הרלוונטיות שצוטטו לעיל.

ו. הלכה פסוקה היא כי מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שיכרות, מוחזק כמי שהתגבש אצלו הלך נפש של "פזיזות", כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של העבירה שביצע אגב נהיגתו. מי שמצוי במצב של שיכרות, הכרתו מתערפלת וחושיו מתקהים. לעובדה זו יש, מטבע הדברים, השלכה שלילית על תפיסתו של הנהג את המציאות המשתנה שלפניו ועל התאמת פעילותו ותגובותיו לשינויים אלה. מי שנוהג ברכב כשהוא "שיכור", כאמור, וגורם אגב נהיגתו למותו של אדם, מוחזק כמי שהיה מודע לעובדת נהיגתו ברכב כשהוא שיכור לרבות לסיכונים הכרוכים בנהיגתו בשל שיכרותו ולאפשרות הממשית שיגרום בשל כך לפגיעה בגופו של אחר, כשהוא מגלה "פזיזות" כלפי אפשרות זו. זוהי חזקה שבעובדה, המתחייבת מניסיון החיים ומהכרת השפעת השיכרות על תפקודו הנפשי של השיכור: ע"פ 140/98 אליהו חוג'ה נ' מדינת ישראל
, פד"י נב(3) עמ' 225.

6. אעבור עתה לדון בשאלה אם יש, בנסיבות העניין, הצדקה לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי סעיף 46 לפקודה, כמבוקש.

א. שניים הם הגורמים המרכזיים העומדים בבסיס פסילת רשיונו של נהג המואשם בעבירה על פקודת התעבורה והתקנות שעל פיה:

"האחד - נעוץ ב"מסוכנות" שבהמשך נהיגתו וכאשר מדובר בנסיבות המבססות אישום בהריגה, מתחייבת ה"מסוכנות" מאותן נסיבות;

והאחר - נעוץ בהבטחת האפקטיביות של מערך אכיפת סדרי התנועה, בנסיבות שבהן המשך הנהיגה נוטל מידה משמעותית מכוחו המרסן של המערך האמור".

(דברי כבוד השופט יעקב קדמי בבש"פ 5809/96 האשם לוברה נגד מדינת ישראל
, "דינים עליון", כרך מד', עמ' 166).

ב. סעיף 46 לפקודה אינו מפרט את השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לפסילת רשיונו של מי שהוגש נגדו כתב אישום עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. מה הן, אם כן, אמות המידה שעל פיהן יפעיל בית המשפט את סעיף 46 לפקודה? כבוד השופט גולדברג השיב על שאלה זו בב"ש 540/86 חמדאן דורי נגד מדינת ישראל
, "דינים עליון", כרך ג', עמ' 24, כהאי לישנא:

"סבורני כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46 לפקודה עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה, כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעברותי של הנהג מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור. הווה אומר, על בית המשפט לשקול בשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעיניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, אם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן, לא יתעלם בית המשפט מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף".

וראו לעניין זה גם את דברי כבוד השופטת בייניש בעניין בש"פ 2167/97 כמאל סמניה נגד מדינת ישראל
, "דינים עליון", כרך נא', עמ' 726.

וכבוד השופט טירקל, בבש"פ 7399/00, לחמי שמואל נגד מדינת ישראל
, "דינים עליון", כרך נח', עמ' 504. הרחיב וכתב לאמור:

"השאלה העיקרית שעל בית המשפט להשיב עליה בבואו להחליט בבקשה לפסול רשיון של נהג, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), היא אם נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור (...). בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה: האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם מדובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן? האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג - כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית - העושים אותו מסוכן? מתוך מכלול התשובות, תוך שימוש בניסיון החיים ובשכל ישר, מרכיב בית המשפט את התמונה הכוללת שממנה מסיק הוא את מסקנתו".

ג. סבורני כי נסיבות המקרה שלפני מעידות, לכאורה, על כך שהאפשרות שהנאשם ימשיך וינהג ברכב מהווה סכנה לביטחון הציבור:

ראשית, מדובר בנאשם צעיר, יליד שנת 1976, שלו שתי הרשעות קודמות בגין החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית;

שנית, הנאשם עצמו הודה כי הוא משתמש בסמים מסוכנים;

שלישית, בדגימת השתן שנתן הנאשם יום לאחר אירוע התאונה נמצאו ממצאים המעידים על שימוש בסם מסוכן מסוג חשיש או מריחואנה;

רביעית, התאונה אירעה כאשר הנאשם סטה מנתיב נסיעתו.

אכן, בשלב זה נבצר מבית המשפט לקבוע אם גירסתו של הנאשם שלפיה סטה מנתיב נסיעתו בשל כך שרכב אחר נכנס למסלולו, ובמאמציו למנוע תאונה סטה תחילה ימינה ולאחר מכן, כדי למנוע פגיעה במעקה, סטה שמאלה, נכונה אם לאו.

עם זאת, נראה לי כי בנסיבות העניין ניתן לקבוע, לכאורה, כי התאונה נגרמה בשל סטייתו של הנאשם מנתיב נסיעתו וכניסה לנתיב נסיעתה של מכונית הפיאסטה שבה נסעה המנוחה. עובדה לכאורית זו יחד עם האמור לעיל לעניין השימוש בסם המסוכן, והרשעותיו הקודמות של הנאשם, מצביעות על מסוכנותו הלכאורית של הנאשם למשתמשים בדרך.

בנסיבות אלה, ובכדי להבטיח את שלום הציבור, מן הדין לשלול את רשיונו של הנאשם כמבוקש.

7. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על פסילתו של הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לגמר בירור דינו במסגרת ת.פ. 343/02 של בית משפט זה.

פיסקה 7 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד גב' רלי גוטמן ב"כ המבקשת ובהעדר הופעה מטעם המשיב וסניגורו.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לעו"ד עמיקם לויתן בדואר רשום בלווית אישורי מסירה כדין.
ניתנה היום י"ב באלול תשס"ב, 20 באוגוסט 2002.
מותר לפרסום מיום 20/08/2002.

עודד גרשון
, שופט

חנה אוחנה/ ע.ש. / h00377402c.1
8
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה

בש 003774/02
בתיק עיקרי: פ 343/02

בפני

כבוד השופט עודד גרשון








בש בית משפט מחוזי 3774/02 מדינת ישראל נ' דוד בן יצחק לזימי ת.ז. 036484798 רח' ששת הימים 71, בנימינה (פורסם ב-ֽ 20/08/2002)