פסקי דין על יעקב רוטרו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4602/02 בל     24/02/2003




בל 4602/02 יעקב רוטרו נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 004602/02
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
24/02/2003

כב' השופטת לאה גליקסמן

בפני
:

יעקב רוטרו

בעניין:
המערער
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
פסק דין
1. 1. בפני
ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.10.02. הערעור מתייחס הן לקביעת הוועדה בנושא הנכות הזמנית והן לקביעת הוועדה בנוגע לנכות הצמיתה.
2. 2. המערער, עצמאי, נהג מיכלית מים המספק ומפזר מים באתרי סלילת כבישים, יליד שנת 1947. על פי

פסק דין
מיום 5.11.01 הוכר אוטם בשריר הלב בו לקה המערער ביום 1.10.97 כתאונת עבודה. בעקבות פסק הדין, זומן המערער לוועדה רפואית.
3. 3. בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור נקבע כי למערער:
4. 3.1. 50% נכות זמנית לתקופה מיום 16.1.98 עד יום 8.11.98.
5. 3.2. 10% נכות צמיתה לפי סעיף 9(1)(ג)( (i למבחנים.
6. 4. עם חברי הוועדה נמנה מומחה למחלות לב. הוועדה ציינה כי עיינה בסיכום מחלה בי"ח השרון, מסמכים רפואיים מבי"ח איכילוב, חוות דעת דר' דרימר, חוות דעת דר' בנימין, מסמך רפואי פרופ' מרמור ומסמך רפואי דר' תמרה. הוועדה ציינה את דברי המערער כי חזר לעבודה שנה וחצי לאחר ההתקף, לעבודה מאותו סוג, וכי לדבריו יש ירידה בהכנסות עקב "ירידה בקצב, לא עובד אותן שעות". תלונות המערער בפני
הוועדה היו כי אינו מסוגל לעבוד אותו מספר שעות שעבד קודם לתאונה, כי הוא מתעייף מהר, וכי הרופא הזהיר אותו לא לעבוד בעבודה פיזית. כן טען כי הוא לא ישן בלילה, סובל מחרדות, זכרונו נפגע. עם זאת, ציין המערער כי לא פנה ואינו מקבל טיפול פסיכיאטרי.
7. 5. בבדיקתה, קבעה הוועדה כי המערער מודע וצלול, משתף פעולה באופן מלא, אין בעיות בתפיסה למרות תלונותיו על בעיות בזכרון, מתרכז בשיחה בצורה סבירה, ואין תכנים דכאוניים או חרדתיים. עוד מצאה הוועדה כי המערער במצב כללי טוב, לב ריאות ללא ממצאים מיוחדים ואין סימנים של אי ספיקת לב. אבחנת הוועדה היא "מצב לאחר אוטם סרעפתי והרחבה של עורק כלילי ימני". בפרק דיון ומסקנות קבעה הוועדה כי המערער סבל ממחלה טרשתית עוד לפני האוטם. אולם, בשל העובדה שהמצב הקודם היה אסימפטומטי טרם האוטם שהוכר כפגיעה בעבודה, הוועדה אינה מנכה מהנכות שנקבעה "מצב קודם". מבחינה נפשית קבעה כי אין מקום לקביעת דרגת נכות נפשית לאור השיחה עם המערער בעת עריכת הבדיקה, וכן ציינה שהמערער אינו מקבל שום טיפול נפשי למרות שהמטפלים המליצו לו. לאור האמור, הוועדה קבעה למערער דרגת נכות צמיתה 10% על פי סעיף 9(1)(ג)(i) - "אטם שריר הלב - מסוגל לעבודה הרגילה ללא הפרעות כלשהן".
8. 6. המערער טען:
9. 6.1. בנושא הנכות הזמנית: על הוועדה היה לאמץ את אישורי אי הכושר שניתנו למערער על ידי הרופאים המטפלים ורופאת התעסוקה, תוך כדי טיפולם השוטף במערער. בהקשר זה טען המערער כי הוועדה הרפואית לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהוצגו בפני
ה. בין היתר, טען המערער כי ביום 4.5.98, מועד בו לדעת הוועדה היה המערער בעל נכות צמיתה של 10% בלבד הוא אושפז.
10. 6.2. בנושא הנכות הצמיתה:
11. 6.2.1. קיימת סתירה בין החלטת הוועדה הרפואית לעררים לבין קביעת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, אשר קבעה למערער אי כושר מוחלט עד ליום 30.6.98 ודרגת נכות צמיתה של 25%, לפי תקנה 9(1)(ג)(ii). הוועדה לא התייחסה להחלטת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית.
12. 6.2.2. תנאי להחלתו של סעיף 9(1)(ג)(i) הוא שהמערער יכול לשוב לעבודתו הרגילה ללא הפרעות וללא מגבלות. הוועדה לא התייחסה למהות עבודתו של המערער (כפי שתוארה בפסק הדין), ולא נתנה משקל מתאים לדברי המערער בפני
ה, כי קצב עבודתו ירד והוא אינו עובד אותו מספר שעות.
13. 7. ב"כ המוסד טענה:
14. 7.1. הוועדה ישבה בהרכב נכון, שמעה את כל תלונותיו של המערער והתייחסה אליהן. כמו כן, הוועדה בדקה את המערער, ועיינה בכל המסמכים הרפואיים.
15. 7.2. הוועדה הרפואית לעררים היא וועדה רפואית עצמאית, שפעלה כדין ועל פי סמכויותיה, ואינה כפופה להחלטת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית.
16. 7.3. לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
17. 8. לאחר עיון בהודעת הערעור ובמסמכים הרפואיים שצורפו לה ובטיעוני הצדדים, אני קובעת כי יש לקבל את הערעור.
18. 9. באשר לנכות הזמנית:
19. 9.1. על פי האישורים הרפואיים שצורפו להודעת הערעור המערער היה באי כושר מלא מיום 1.10.97 ועד ליום 1.9.98 ואי כושר חלקי (50%) עד ליום 31.12.99. בהקשר לאי כושר חלקי האישורים הרפואיים הם של רופא מומחה ברפואה תעסוקתית.
20. 9.2. עיון בדו"ח הוועדה מעלה כי הוועדה לא נימקה כלל את קביעתה בקשר לנכות הזמנית, הן לעניין שיעור הנכות הזמנית והן לעניין התקופה, ולא התייחסה לאישורי רופא התעסוקה שהמציא המערער.
21. 10. באשר לנכות הצמיתה:
22. 10.1. כאמור, וועדה לענייני נכות כללית קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 25%, לפי סעיף 9(1)(ג)(ii ).
23. 10.2. אמנם, קביעת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית אינה מחייבת את הוועדה, אולם היא מחייבת התייחסות אליה. הוועדה הרפואית לערעורים נשוא ערעור זה לא התייחסה כלל להחלטת וועדת הנכות.
24. 11. באשר להפעלת תקנה 15:
25. 11.1. עיון בדו"ח הוועדה נשוא הערעור מעלה כי הוועדה לא קיימה כלל דיון בהפעלת תקנה 15.
26. 11.2. בהתאם לפסיקה, הוועדה חייבת לדון בהפעלת תקנה 15, ולנמק את אי הפעלת התקנה.
ראו - גולדברג, עוקדן הביטחון הסוציאלי, כרך 1, ע' 210.
27. 12. לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער מוחזר לוועדה, על מנת שתדון שנית בעניינו של המערער, תוך התייחסות לאישורים הרפואיים שעניינם נכותו הזמנית של המערער עד ליום 31.12.99, להחלטת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית שקבעה למערער דרגת נכות צמיתה של 25%, ולעניין הפעלתה של תקנה 15.
28. 13. המוסד ישלם למערער הוצאות הערעור בסך של 2,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
, תוך 30 יום מיום המצאתו לצדדים.
ניתן ביום, 24.12.2003, בהעדר הצדדים.
לאה גליקסמן
, שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 4602/02 יעקב רוטרו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/02/2003)