Google

לימור שאער - סילביה וינברגר

פסקי דין על לימור שאער | פסקי דין על סילביה וינברגר

912158/99 עב     22/07/2002




עב 912158/99 לימור שאער נ' סילביה וינברגר




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האיזורי לעבודה ת"א – יפו
עב 912158/99


בפני
:
כב'

השופטת דינה אפרתי
תאריך:






לימור שאער

בעניין
:

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד קירשנבאום



נ
ג
ד


סילביה וינברגר



הנתבעת
בן דורי

ע"י ב"כ עו"ד



פסק דין


1.
בפני
תביעה שהגישה התובעת ביום 26.7.1999 לתשלום יתרת שכר, פצויי פיטורים, קצובת הבראה, פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת בסך כולל של 53,229 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

2.
התובעת, שהועסקה החל מחודש מאי 1991 במספרה בבעלות הנתבעת, טענה בכתב התביעה כי ביום 15.7.99, לאחר סיום העבודה, , התקשרה הנתבעת לביתה והודיעה לה, ללא מתן כל הודעה מוקדמת, על פיטוריה ודרשה ממנה להשיב את מפתחות המספרה למחרת בבוקר, אחרת תזמין משטרה.
3.

בתצהיר עדות ראשית שהגישה, חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה והוסיפה כי החל מתחילת עבודתה ועד לחודש יולי 1997 לא שלמה לה הנתבעת קצובת הבראה ודמי חופשה והחלה לשלם תשלומים אלה רק מחודש אוגוסט 1997 ועד לחודש יולי 1999

מועד פיטוריה. עוד הוסיפה התובעת כי, בגין חודש יוני 1999 שלמה לה הנתבעת סך של 2,800 ש"ח בעוד שעל פי תלוש המשכורת היה עליה לשלם לה סך של 4,224 ש"ח סכום הכולל דמי הבראה בסך של 1,932 ש"ח, ובגין חודש יולי 1999 שלמה לה הנתבעת, רק לאחר הגשת כתב התביעה, סך של 3,703 ש"ח הכולל דמי הבראה ודמי חופשה. עם הפסקת עבודתה, טענה התובעת, נשארה הנתבעת חייבת לה פיצויי פיטורים בגין 8 שנות עבודה על בסיס שכר של 2,779 ש"ח, קצובת הבראה עבור השנים 1991-1997, דמי חופשה עבור השנים 1991-1997, תמורת הודעה מוקדמת ודמי חופשה לשנת 1998-1999 בשיעור של 22 ימים- סה"כ 51,829 ש"ח.

4.
בכתב הגנתה ובתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמה (תצהירה היא ותצהיר נוסף מטעמה של הגב' גילה דוד) הכחישה הנתבעת את האמור בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לעניין נסיבות הפסקת העבודה, וטענה
כי התובעת היא זו שהודיעה לה ביום 2.7.1999, על התפטרותה מהעבודה שאמורה היתה להיכנס לתוקפה בתום שבועיים מיום ההודעה. עוד טענה הנתבעת, כי הצטערה מאד למשמע ההודעה ובקשה לברר מדוע היא מתפטרת ולנסות ולשכנע אותה להמשיך ולעבוד. משיחות עימה, טענה הנתבעת, התברר כי התובעת כועסת כי נוכה משכרה סך של 330 ש"ח בגין היעדרות מהעבודה בימי שני. הנתבעת הסבירה לתובעת שהיא אינה יכולה להיעדר על דעת עצמה ולקבל שכר מלא ואף הציע לה לוותר על עבודתה בימי שני ולשלם לה שכר מלא וכן תוספת של 200 ש"ח אם תסכים לעבוד עד שעה 18.00. התובעת דחתה את כל הצעותיה של הנתבעת ונסיונותיה "לרככה ולשכנע אותה להישאר בעבודה" והחלה לעשות ככל העולה על רוחה על מנת להתגרות בנתבעת ולהוציא אותה משלוותה "כך שההתפטרות "תהפוך" לפיטורים, כדי לסחוט ממנה פיצויים שלא כדין". ביום 15.7.1999 התקשרה התובעת לביתה של הנתבעת, לאחר שעות העבודה, והחלה לתקוף את הנתבעת ולהעליבה. התובעת שהיתה המומה מן הדברים שנאמרו לה על ידי התובעת ניתקה את הטלפון. למחרת לא הגיעה התובעת לעבודה ובמקומה הגיע שליח אשר מסר את מפתחות המספרה. עוד טענה הנתבעת כי מעולם לא בקשה את המפתחות. כן טענה הנתבעת כי לאחר התפטרותה מסרה אישית לתובעת שיק בסך של 3724 ש"ח שכולל שכר חודש יולי 1999, תשלום בגין חופשה ודמי הבראה. השיק נפרע ביום 30.7.1999.
עוד הוסיפה הנתבעת כי שלמה לתובעת את מלוא שכר חודש יוני 1999 בסך של 2,800, וכי דמי הבראה שולמו לה החל מחודש יולי 1995 בגין השנה הקודמת וכך בכל שנה שלאחר מכן. לעניין ימי החופשה טענה הנתבעת כי התובעת יצאה במהלך כל שנת עבודה לימי חופשה על פי בקשותיה וצרכיה - כאשר מדי סוף שנה היתה הנתבעת עושה חשבון ומשלמת לתובעת את ימי החופשה הבלתי מנוצלים. הנתבעת צרפה רשימה של ימי החופשה שקבלה התובעת בשנת 1995 המסתכמים ב-17 ימי חופשה.
הגב' גילה דוד, אחות הנתבעת, שהגישה כאמור תצהיר מטעם הנתבעת, טענה כי במהלך חודש יולי 1999 ספרה לה הנתבעת כי התובעת הודיעה על התפטרותה ושאינה מעונינת להמשיך ולעבוד וכי הנתבעת מצטערת מאד על כך. הגב' דוד הציע לנסות ולדבר עם התובעת ולשכנע אותה לחזור בה מהתפטרותה. בשיחה שקיימה עם התובעת האחרונה אמרה לה כי "בעלה לא מרוצה מן התנאים ולוחץ עליה לעזוב".

5.
בדיון שהתקיים בפני
נחקרו התובעת, הנתבעת והגב' דוד.

לעניין נסיבות הפסקת עבודתה אמרה התובעת בחקירתה הנגדית: "הייתי שבעת רצון מעבודתי אצל הנתבעת עד אשר היא שינתה לי את תנאי העבודה ורצתה שאשאר עד הערב, שמתי את בתי בגן הסמוך למקום העבודה, הודעתי לה לפני כן שאני שמה את בתי בגן סמוך למקום העבודה ואני צריכה לסיים את העבודה בשעה 15.30. הכל היה בסדר במשך שנה, ביולי 99 אמרה לי שרוצה שאשאר עד הערב ולא אכפת לה מבתי ושאמצא לה סידור. אמרתי שאני לא יכולה ושיש לנו תנאים לפיהם אני עובדת עד 15.30, יום ה' עד השעה 18.00 ואני לא יכולה מעבר לזה. היא אמרה לי אין בעיה, "תביאי לי את המפתחות ואמרתי לה בסדר אני אביא לך בבוקר, בקשתי לסיים יפה, היא אמרה לי שאם לא אשאר עד 18.00 שלא אבוא למחרת לעבודה והיא תביא לי משטרה זאת בגלל אמרתי לה שאני אבוא למחרת כרגיל אם אינה רוצה לסיים יפה" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 13-16, עמ' 6 לפרוטוקול שורות 1-7).
לשאלה: מדוע לדעתה רצתה הנתבעת לפטר אותה, ענתה התובעת: "היא התלוננה שאין לה עבודה, היא חשבה לפטר את העובדת הראשונה ושאי אשר עד הערב במקומה וכך עשתה גם איתי כדי לא לשלם פיצויים, אז היא גמרה כצורה כזו, הכוונה שלי למשפטים".

ולשאלה: "האם נכון שאחותה של סילביה פנתה אליך כדי לשכנע אותך לחזור בך מהתפטרותך כפי שאנו טוענים" ענתה התובעת: "לא היה לי שום קשר לאחות של סלבי, היא לא דיברה איתי

" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 1-3).

התובעת אשרה כי את השיק האחרון שלמה לה הנתבעת במקום עבודתה החדש.

בחקירתה הנגדית אשרה הנתבעת את דבריה של התובעת על פיהם הסיכום היה כי היא עובדת עד 15.30 וביום חמישי עד 18.00 וכך עבדה שנה עד לארוע הרלוונטי. כן אשרה הנתבעת כי בקשה מהתובעת לשנות את סידור העבודה.(עמ'
4 לפרוטוקול שורות 11-15).
לשאלה :"מה האינטרס של לימור להתפטר מהעבודה מיוזמתה ולאבד פיצויי פיטורים" ענתה הנתבעת: "השכל הגדול של לימור לא עבד נכון במקרה הזה. היא פשוט תחת לחץ של בעלה הוא לא רצה שהיא תעבוד. זה היה רק לחץ של בעלה...".


הצדדים סכמו את טענותיהם בכתב.

5.
השאלה הדורשת את הכרעתי היא האם התובעת פוטרה או התפטרה.


על פי ההלכה הפסוקה כאשר בטול חוזה העבודה נעשה על ידי המעביד מדובר בפיטורים ושעה שנעשה על ידי העובד אזי מדובר בהתפטרות (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מדינת ישראל, פד"ע יב' 375).


על מנת שיקבע כי אכן הסתיימו יחסי עובד ומעביד חייבת להיווצר הודאות כי אכן הצד הפועל התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה, פד"ע א' 18, דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41).

"התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל-פה או בהתנהגות "בג"צ 566/76
אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא (2) 197), אותם דברים יפים גם לעניין פיטורים – "היסוד הן של הפיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר " (גולדברג האוזמן, דיני עבודה,
כרך ראשון עמ' 2-4 והאסמכתאות שם). עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי שבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיום יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנות (דב"ע ל/18-3 נח בנצילביץ נ' "אתא" בע"מ,
פד"ע ב' 41, דב"ע לח/87-3 יאיר שבס נ' בנק הפועלים,
פד"ע י' 62), כאשר הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.

עובד הטוען כי פוטר עליו נטל השכנוע להוכיח את טענותיו כלפי יריבו
כאשר אי עמידה בה משמעותה דחיית הטענות. לצורך העמידה בנטל השכנוע
עליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. לא השכיל התובע להרים נטל זה, די בכך כדי שיצא מפסיד במשפט. (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ'1273-1275 והאסמכתאות שם).

זאת ועוד, השאלה אם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו על פי כלל הראיות שהובאו בפני
ו ועל בסיס הערכות מהימנותן של ראיות אלה וקביעת משקלן הראייתי, "ואין צורך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע". (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1301 והאסמכתאות שם).



6.
לאחר ששמעתי, בחנתי והתרשמתי מעדויות הצדדים, עיינתי בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שצורפו לתצהירים אני קובעת כדלקמן:-

6.1
אין מחלוקת כי סידור העבודה שסוכם בין הצדדים היה כי התובעת עובדת עד שעה 15.30 וביום חמישי עד השעה 18.00, וכי הנתבעת בקשה מהתובעת לשנות את סידור העבודה. אין ספק, לטעמי, כי הדרישה לשינוי סידור העבודה היא שגרמה לסיום יחסי העבודה שבין הצדדים.

6.2
בשאלה מי הוא הצד אשר הביא את היחסים שבין הצדדים לידי גמר מונחות בפני
שתי גרסאות מנוגדות; האחת של התובעת הטוענת כי פוטרה לאלתר והשניה של הנתבעת הטוענת כי התובעת התפטרה תוך מתן הודעה מראש של 14 יום.

אני מאמינה לגב' דוד כי אכן דברה עם התובעת וניסתה לשכנע אותה שלא לעזוב את העבודה. עדות זו של גב' דוד תומכת בגירסתה של הנתבעת על פיה התובעת התפטרה ולא פוטרה.

משכך פני הדברים אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לעניין פיטוריה ועל כן דין תביעותיה לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום תמורת הודעה מוקדמת - להידחות.

6.3
מאחר ובסיכומים שהוגשו מטעם התובעת נזנחו התביעות לרכיבים האחרים (הפרשי שכר, דמי הבראה ודמי חופשה), המופיעים בכתב התביעה, אין אני מוצאת לנכון להתייחס אליהם.

7.
סוף דבר – התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

8.
המזכירות תשלח בדואר את פסק הדין לצדדים.




ניתן היום, יג' באב תשס"ב, 22 ביולי 2002, בהעדר הצדדים.



-----------------------------

דינה אפרתי
, שופטת


















עב בית דין אזורי לעבודה 912158/99 לימור שאער נ' סילביה וינברגר (פורסם ב-ֽ 22/07/2002)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים