פסקי דין על שאול עובדיה | פסקי דין על מכניקה נס ציונה - צבי שפרן

300105/98 עב     25/07/2002




עב 300105/98 שאול עובדיה נ' מכניקה נס ציונה - צבי שפרן




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה – תל-אביב-יפו
עב 300105/98


בפני
:
כב' השופטת ו. וירט-ליבנה


28/07/2002

נציגי ציבור: מר מתי
דויד



בעניין
:
שאול עובדיה



ע"י ב"כ
עו"ד עידית אורן (קמפינסקי)
התובע

נ
ג
ד


1. מכניקה נס ציונה - צבי שפרן



ע"י ב"כ
עו"ד עופר שפיר
הנתבע


פסק דין
1.
עניינה של התובענה שבפני
נו הינה לחייב את הנתבע בהפרשי שכר, תשלום עבור סכומים שלא הופרשו למבטחים, תשלום עבור ביגוד והחזר הוצאות נסיעה.

2.
להלן הרקע העובדתי לתביעה -
א.
התובע החל את עבודתו אצל הנתבע ביום 1/1/82 ופוטר בתאריך 10/12/01, עקב החלטת הנתבע למכור הנכס ולצאת לפנסיה.
ב.
התובע עבד כטכנאי לתיקון מדי מים.
ג.
משכורתו בחודשי עבודתו האחרונים של התובע עמדה על סך 6,077 ₪ ברוטו.

3. להלן טענות התובע
-
א.
הנתבע היה אמור להפריש למבטחים 12% ממשכורתו של של התובע מידי חודש בחודשו, בפועל הפריש הנתבע למבטחים 12% ממשכורת המוקטנת ב-65%, כך קרה שהתובע הפסיד 35% הפרשי פנסיה בכל חודש לאורך כל תקופת עבודתו.
ב.
הנתבע הציע לתובע להפריש מידי חודש לקופת "גדיש" סכום כסף שיהיה תוכנית חסכון. התובע הפריש לחשבון זה כספים ממשכורותיו אך הנתבע לא טרח להפריש את חלקו בתוכנית "גדיש", כך קרה שרק התובע הפריש משכרו הנטו לתוכנית "גדיש" בבנק (למרות הבטחת הנתבע). הסכום שנצבר בבנק במשך השנים שימש את הנתבע לצורכי תשלום פיצויי פיטורים לתובע, כך שבסופו של דבר התובע שלם לעצמו את פיצויי הפיטורים מחשבון "גדיש" שההפרשות לחשבון זה בוצעו על ידי התובע בלבד.
ג.
כמו כן הנתבע ניכה משכרו הנטו של התובע שני סכומים מידי חודש בחודשו: סכום אחד בסך 304 ₪ תחת הכותרת "גמל" 25%.
סכום שני בסך 334 ₪ ללא כותרת.
סכומים אלה שנוכו משכרו הנטו של התובע לא הופרשו לשום קופה בבנק או בכל מוסד פיננסי אחר, הנתבע לקח לעצמו את הסכומים שנוכו משכר התובע.
ד.
עקב המחלוקת הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם כי נושאים אלו יבדקו על ידי מר דן שפרינצק - מומחה חיצוני המצוי בדיני הפנסיות וכי חוות דעתו תהיה מקובלת על הצדדים. המומחה בחוות דעתו קבע כי כי על הנתבע לשלם לתובע :
1)
החזר ההפרשים בין השכר נטו לבין נטו לתשלום- 51,435 ₪.
2)
הפסד בפנסיה- 18,300 ₪.
3)
החזר גמל 25% והניכוי ללא כינוי- 70,358 ₪ (אם יחויב במס-חלק המס מעבר ל 30% ישולם על ידי המעסיק).
4)
תוספת פיצויים 2.33%- 3,185 ₪.

סה"כ 143,278 ₪ .
5)
הסכום שנצבר למבטחים בחשבון ה-2.33% יעבור לזכות העובד.
6)
הסכום שנצבר ב"גדיש" בסך 50,542 ₪ ישאר בידי המעסיק.
ה.
כמו כן התובע דורש החזר הוצאות נסיעה בסכום כולל של 14,414 לפי חישוב של 7.8 ₪ ליום או 171.6 ₪ לחודש עבור 84 חודשי עבודה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ו.
בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד ולכן יחולו עליהם הוראותיו של ההסכם הקיבוצי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, לרבות צו הרחבה.

התובע דורש החזר בסך 3,500 ₪ עבור ביגוד ל- 7 שנים האחרונות כמתחייב מההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה.

4.

להלן טענות הנתבע -
א.
משכורתו של התובע נקבעה על בסיס סכום נטו לתשלום ואילו תלוש המשכורת אמור לשקף את הגילום החשבונאי של הסכום המוסכם, בפועל נערך תלוש המשכורת באופן רשלני ושלומיאלי על ידי מנהל חשבונות חיצוני שסיפק את שרותיו לנתבע ואין הוא משקף נכונה את הגילום החשבונאי של סכום המשכורת עליו סוכם בין הצדדים במונחים של "נטו לתשלום". בפועל הפריש הנתבע על שם התובע לקרנות "גדיש" ו"מבטחים" בלבד, שני הניכויים הנוספים אשר לכאורה נוכו ממשכורתו של התובע המכונים "גמל 25%" הם ניכוים "על הנייר" בלבד – בפועל סכומים אלו לא נוכו ממשכורתו של התובע אשר הסכים עם המעביד על סכום של נטו לתשלום וקיבל את מלא הסכום עליו סוכם.

ב.
ההפרשות ל"מבטחים" ו"גדיש" נעשו לפנים משורת הדין לא היתה מוטלת על המעביד החובה לכלול את התובע במסגרת קרנות אלו, וזאת מתוך הסכמה כי במהלך השנים לא תוגדל ההפרשה לקרנות ביחס ישר לגידול במשכורתו של התובע. התובע, שהיה מודע להיקף ההפרשה, לא העלה בעניין זה מעולם כל טענה כלפי הנתבע ויצר מצג של הסכמה וכיום הוא מנוע מלטעון בעניין זה.

הנתבע הפריש באופן וולנטרי ל"מבטחים" הפרשה מוגדלת בשיעור של 23.33% במקום 17.5 % כנהוג. ולכן אם תתקבל טענת התובע כי יש לחייבו בהשלמת הפרשה החסרה בגין שכר בסיסי מופחת הרי שיש לנכות חיוב זה מן ההפרשות העודפות בהן נשא במהלך השנים, בשיעור של 5.83%.
ג.
מחוות דעתו של המומחה עולה כי, בין הצדדים הוסכם על בסיס סכום נטו, כמו כן המומחה קבע כי השכר המשמש כבסיס לחישוב הפנסיה הוא השכר החודשי האחרון וקובע כי יש לחשב את ההפרשים בין שכר היסוד לשכר הנקוב בטופס ההצהרה ל"מבטחים". בפועל טעה המומחה משום שהנחת המוצא של המומחה היא כי סוכם בין הצדדים על שכר נטו, אולם בתלוש שהמשכורת נראה כי הסכום הנקוב כשכר יסוד, הוא סכום השכר ברוטו, הוא שגוי ואין גילום נכון של השכר נטו בשל ציון של ניכוי "גמל 25%" - ניכויים שלא בוצעו בפועל. ועל כן היה על המומחה לנכות סכום זה משכר היסוד על מנת לקבל את סכום הנטו שהוסכם בין הצדדים.
ד.
לאור האמור לעיל
טעה המומחה בציון הסכום אשר דווח ל"מבטחים", ועל כן טעה בחישוב הפרשי השכר על פיהם יש לחשב את תוספת ההפרשה לקרן.
ה.
עוד מוסיף המומחה וקבע על על המעביד לשלם את השלמת ההפרשות בגין דיווח חסר למבטחים בשיעור של 2.33% בגין פיצויי פיטורים
קביעה זן הנה קביעה בעלמא אשר אינה מתיישבת עם העקרון לפיו לא זכאי העובד המבוטח בקרן פנסיה לתשלם פיצויי פיטורים ולצבירת זכויות הפנסיה גם יחד.
כמו כן קיימת סתירה בקביעתו של המומחה כי זכותו של העובד לקבל מקרן "מבטחים" את הסכום שנצבר בקרן במסגרת רכיב הפיצויים ובמקביל רשאי הוא להמשיך ולצבור זכויות לפנסיה , הרי שזכאי העובד למלא הסכום הנמצא בקרן העומד על 8.33% , ומדוע הם כן הוגלתה זכותו לקבלת פיצויי ממבטחים ל 2.33% בלבד?
לחילופין אם יקבע כי כי אכן זכאי התובע להשלמת הפרשות בגין פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33%
הרי שסכומים אלו יש לקזז, מן ההפרשות העודפות שהפריש המעבוד לקרן במהלך השנים בשיעור של 5.83 , ובפועל אין לחייב את המעביד בגין עילת תביעה זו.
ו.
כמו כן המומחה טען כי הסכום שנצבר ב"גדיש" , אשר נרשם בחשבון הפיצויים שייך לנתבע, אולם התובע משך זה מכבר את הסכום שנצבר בקופה זו, ועל כן יש לנכות סכום זה
מכל חיוב בו יחויב המעביד.
1)
המומחה קבע כי יש להחזיר לתובע את הסכומים שהוגדרו בתלוש המשכורת כ"גמל 25%" וניכוי נוסף ללא כינוי. אולם קביעה זו סותרת את קיבעת המומחה כי הצדדים קבעחו את שכרו של התובע על פי סכום נטו, נוכח הנחהת יסוד זו החיום לשלם לתובע באופן חודשי סכומים אשר הם תוספת על תשלם סכום "שכר הנטו" הנקוב בתשלום , יהוו על פי פרשנותו של המומחה ,כפל תשלום .
2)
מקום בו מונה מומחה מוסכם ליתן חוות דעתו, אין חוות דעתו מחייבת את בית המשפט, אלא מהווה ראיה אחת מכלל הראיות אשר הובאו בפני
ו . כמו כן שבא בית המשפט לבחון את חוות דעת המומחה אין עליו להתייחס לחוות הדעת כאל מקשה אחת אלה נדרשת הבחנה לגופה על חלקיה השונים, ועל בין המשפט לברור אלו חלקים מתוך חוות הדעת הוא מקבל ואילו חלקים הוא דוחה. לנוכח הסתירות בחוות דעתו של המומחה מבקש הנתבע מבית המשפט לדחות את קביעותיו של המומחה .
3)
החזר דמי נסיעות – התובע מעולם לא בא בדרישה לתשלום דמי נסיעה שתיקתו זו יצרה מצג בפני
הנתבע כי אין לעובד כל תביעות בעניין זה , אילו העובד היה דורש ממעבידו תשלום עבור הוצאות אלו היה נתון זה נלקח בחשבון בעת קביעת שכרוכמו כן התובע לא המציא לנתבע מעולם כרטיסי נסיעות בתחבורה ציבורית ועל כן אינו זכאי להחזר בגין כך , זאת ועוד התובע התבגורר במהלך כל שנות עבודתו במרחק הליכה ממקום העבודה ולכן לא השתמש בתחבורה ציבורית.
4)
ביגוד- על הצדדים לא חל הסכם קיבוצי בענף המתכת והחשמל והאלקטרוניקה, ועל כן על
התביעה לתשלום קצובת ביגוד להדחות.

הכרעה
5.
לטענתו של הנתבע
עם תחילת העסקה הצדדים הסכימו כי הכוונה ל"נטו", היא "נטו התשלום", ולכן לא קיים כל סכום הנשמר לתובע לזכותו, והסכום נטו ונטו לתשלום אחד הם.

מנגד קובע
המומחה בחוות דעתו כי במקרה שלפנינו לא ניתן לקבוע בודאות אם שכר התובע
נבנה על פי הנטו או לפי הברוטו, ומכיוון שאין הסכמה בין הצדדים
על פרשנות המילה נטו, ובהעדר הגדרה מדויקת רישמית למילה זו בהקשר של השכר, יש לקבל
את הפרוש העממי לפיו - "הנטו" הוא הסכום שאדם מקבל לאחר ניכויי החובה. המומחה אף ערך הבחנה בין "שכר נטו", לבין "נטו לתשלום" – "השכר נטו אמנם הוא סכום, אך העובד אינו מקבל ביד את מלא הנטו, וחלק ממנו יהיה במקום אחר, אך לזכותו".

מקובלת עלינו גרסת המומחה כי הסכום שהוסכם בין הצדדים הנו לשכר נטו
והנתבע השתמש בניכויים שהוצגו בתלוש כמופנים אל קופות גמל כאחד הטיעונים באוזני העובד לשם ניחומו על היות הנטו קטן וכי בבוא היום יוחזרו לו ניכויים (ראה סעיף 8 לכתב התביעה).

כמו כן מקובל עלינו חישובו של המומחה –חישוב השכר נטו שאמור היה להתקבל לאחר ניכויי החובה פחות הנטו שקיבל התובע בפועל ואת ההפרש ביניהם לזכוף לזכות התובע. ולכן ההפרש המצטבר לזכות התובע על פי חישוב זה
בתוספת הצמדה למדד ובריבית של 4% (על פי ס' 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 ) הינו 54,325 ₪.

6.
הפרשות ל"מבטחים" – ההפרשות למבטחים היו אמורות להתבצע לפי שכר היסוד, שהיה ערב הפסקת העסקתו של התובע בסך של 6,077 ₪. ואולם, המשכורת לפיה הופרשו הכספים ל"מבטחים" היתה 3,837 ₪.

לכן על הנתבע להשיב לתובע את אחוז הפנסיה שהיה מתקבל לתובע בגין הפרשי השכר שדווח למבטחים ובין השכר היסוד בפועל. לאחר ניכוי 5.5% חלקו של העובד למבטחים בגין הפרש זה נותר הנתבע חייב סכום של 17,222 ₪.

7.
לטענת הנתבע ההפרשות לגדיש ולמבטחים נעשו לפנים משורת הדין ולא היתה מוטלת עליו החובה, כמעביד לכלול את התובע במסגרת קרנות אלו, כמו כן טוען הנתבע כי התובע לא העלה טענה זו כלפי הנתבע ויצר מצג של הסכמה.

מנגד מעיד התובע בתצהירו כי ההפרשות שנתנו לו הובטחו לו כחלק מתנאי העסקתו (ראה תצהירו של התובע סעיף 6) וכי הוא ועובד נוסף של הנתבע, מר יהודה קריספין, פנו לנתבע מספר פעמים וידעו אותו כי ההפרשה ל"מבטחים" אינה מכסה את מלא משכורתם (ראה תצהירו של מר יהודה קריספין סעיף 3).

אחוזי ההפרשה למבטחים וגדיש נקבעו בין הצדדים כחלק מתנאי העסקה של התובע, ועל כן לא יכול הנתבע לחזור בו מהתחייביותיו לתובע ולטעון כי לא היתה מוטלת עליו החובה לכלול את התובע במסגרת קרנות אלו, שהרי אלולא הסכים התובע להסדר שנקבע בין הצדדים סכומים אלו היו באים לידי ביטוי בשכרו נטו של התובע.

במהלך המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים טרם העסקה התובע הסכים להקטין את שכרו נטו על מנת שתיהיה לו פנסיה גדולה יותר בזקנותו. על כן אין לקזז את ההפרשות העודפות שניתנו לתובע, מכיוון שאלו נתנו לו כחלק מתנאי העסקתו ובמסגרת התחייבות החוזית שלקח על עצמו הנתבע עם תחילתה של העסקה.

8.
שני הניכויים שבוצעו משכר העובד – לטענת הנתבע ניכויים אלו הם ניכויים "על הניייר" שנעשו על ידי מנהל חשבונות חיצוני על מנת לשקף את הגילום החשבונאי של הסכום המוסכם בין הצדדים. אולם טענת של הנתבע חורגת מן המקובל במשק.

שכר נטו מוגדר על פי הנהוג במשק כשכר בפחות ניכויי החובה, ואילו שני ניכויים אלו אינם ניכויי חובה ועל כן אינם נכנסים תחת הגדרת הניכויים לקבלת שכר נטו. משכך על הנתבע להשיב ניכויים אלו לתובע. הסכום הכולל שהנתבע צריך להשיב לתובע כולל הצמדה למדד וריבית בשיעור של 4% לשנה הוא 74,671 ₪, אם יוטל על סכום זה מס הכנסה בשיעור העולה על 30% על הנתבע יהיה לשלם את ההפרש בין הסכום שייגבה לבין 30%.

9.
פיצויי פיטורים - לתובע יש זכות לפיצויי פיטורים בעת הפסקת עבודתו, ומגיעים לו פיצויים כחוק בניכוי הסכום שנצברו ב"מבטחים" במרוצת השנים בגין 6% שהופנו לתוכנית הפנסיה המקיפה. משום שהתובע פוטר מגיעים לו הסכומים ששילם המעסיק ל"מבטחים" בשיעור של
2.33% מהשכר.

על הנתבע לשלם לתובע
תוספת פיצויים, בשיעור של 28% מחלק השכר שבגינו לא הפריש את 2.33% (ההפרש בין השכר שדווח למבטחים ובין השכר היסוד בפועל)
בסך 4,366 ₪.

10.
הסכום שנצבר ב"גדיש" - ישאר בידי הנתבע, מכיוון שהתובע משך כבר סכום זה יש לנכות סכום זה בסך 50,542 ₪
מכל חיוב בו חויב המעביד.

11.
החזר דמי נסיעות - על פי צו ההרחבה, על המעביד לשלם לעובד דמי נסיעות כאשר העובד נזקק בפועל לאמצעי תחבורה ציבורית למקום עבודתו. תשלום ההוצאות מותנה בכך כי לעובד אכן נגרמו הוצאות על מנת להגיע למקום עבודתו, במקרה שלפנינו לא הוכיח התובע כי אכן נגרמו לו הוצאות כאלה, וכי אכן השתמש בתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום עבודתו. ועל כן בקשתו להחזר דמי נסיעות נדחית.

12.
החזר הוצאות ביגוד – גם אם צו ההרחבה חל על התובע הרי שאין זה מסוג הרכיבים שניתן לתבוע את פידיונם לאחר סיום יחסי העבודה, ללא הוכחת ההוצאה בפועל ועל כן דין התביעה להדחות.

13.
סוף דבר - לאור כל האמור לעיל ומאחר והצדדים הסכימו כי המומחה דן שפרינצק ישמש כמומחה חיצוני בתיק זה, הצדדים לא הראו כי יש פגם כלשהו בחוות דעתו הרי שיש לקבל את מסקנותיה ולפיהם הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.
החזר הפרשים בגין שכר לבין נטו לתשלום בסך 54,325 ₪.
ב.
החזר בין הפסד פנסיה בסך 17,222 ₪.
ג.
החזר גמל 25% והניכוי הנוסף בסך 74,671 ₪. אם יוטל על סכום זה מס הכנסה בשיעור העולה על 30% על הנתבע יהיה לשלם את ההפרש בין הסכום שייגבה לבין 30%.
ד.
תוספת פיצויים בשיעור של 2.33% בסך 4,366 ₪.

מסכומים אלו תנוכה הפרשה לקרן "גדיש" שהתובע משך
בסך 50,542 ₪ .

כמו כן, הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ב (25 ביולי 2002) בהעדר הצדדים.




נ.צ.
–
מר מתי דויד


ו. וירט-ליבנה
, שופטת

שופט ראשי








עב בית דין אזורי לעבודה 300105/98 שאול עובדיה נ' מכניקה נס ציונה - צבי שפרן (פורסם ב-ֽ 25/07/2002)