פסקי דין על אבי סולם | פסקי דין על אילן שחר

3303/01 עב     24/07/2002




עב 3303/01 אבי סולם נ' אילן שחר




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 003303/01


בפני
:
כב' השופטת בן-יוסף חנה
נצ מר כהן אבנר
נצ גב' עוזיאל רחל
תאריך:
24/07/2002




בעניין
:
אבי סולם



ע"י ב"כ עו"ד
סויסה מאיר
התובע


נ
ג
ד


אילן שחר



בעצמו

הנתבע

פסק דין

התובע הועסק ע"י הנתבע במהלך התקופה מ- 5.8.98 ועד 30.6.00 בשכר של 4,546 ₪ ברוטו בסיום תקופת עבודתו. התובע התפטר מהעבודה והוא תובע פ"פ בטענה שהובטח לו כי גם כאשר יעזוב את העבודה יקבל פ"פ. סכום פיצויי הפיטורין הנתבע הינו בסך 11,672 ₪. כמו כן דורש התובע הפרשי שכר בסך 9,975 ₪ וזאת בגין אי תשלום שעות נוספות וסכום נוסף של 4,112.50 ₪ בגין סכום שהחסיר הנתבע משכר התובע מידי חודש משבין הצדדים היה סיכום לגבי תשלום שכר עפ"י ערכי
הנטו.

הנתבע מצידו טען כי הסיכום עם התובע היה על שכר נטו של 3,200 ₪ בתוספת נסיעות לפי ערך כרטיס חופשי-חודשי באוטובוס. משהתובע טען כי הוא משתמש במוניות שירות ואינו מעוניין בכרטיס חופשי חודשי, סוכם על שכר נטו של 3,500 ₪. התובע לא עבד שעות נוספות ומעולם לא דרש תשלום תמורת שעות נוספות תוך כדי עבודתו. התובע קיבל תוספות שכר בספטמבר 99 ובדצמבר 99 ולא הביע כל טענות לגבי תנאי העסקתו עד אשר חודש לפני סיום ההעסקה העלה דרישה לתוספת שכר שלא נענתה ובעקבות זאת הודיע שהוא מפסיק לעבוד. משכך ביקש לדחות את תביעתו מכל וכל בגין כל העילות הנתבעות.

ביום הדיון שמענו את עדותו של התובע ואת עדותו של מר אילן שחם,
הנתבע וניתנה ארכה לצדדים להגיש את סיכומיהם.
עיינו בעדויות כמו גם במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ובסיכומיהם והגענו למסקנות כדלקמן:
באשר לתביעה לפיצויי פיטורין – בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבע לא עמד בתנאי ההסכם בין הצדדים בהתייחס לתשלום השכר וכן לא שילם שכר שעות נוספות וכאשר התובע פנה וביקש כי נושא השכר יתוקן, אמר לו הנתבע שהוא יכול לקום ולעזוב והבטיח לשלם לו פ"פ.
בשלב הדיון המוקדם נרשמה כפלוגתא השאלה האם אכן הובטחו לתובע פיצויי פיטורין לאחר שהוסכם בין הצדדים כי התובע הוא שהתפטר.
במהלך עדותו בפני
נו, טען התובע כי לאחר שראה שהוא לא מקבל הערכה מתאימה לעבודה שהוא מבצע וכשדרש נסיעות נאמר לו שהסיכום הוא על סך 3,500 ₪ כשהנסיעות כלולות, הגיע למסקנה שהוא לא יכול להמשיך יותר ושהוא מבקש לעזוב את העבודה. לשאלתו אם יקבל פ"פ התשובה היתה שיהיה בסדר.

לעומתו טען הנתבע כי התובע הודיע חודשיים לפני סיום עבודתו על כך שהוא מבקש לעזוב, דבר שעשה גם חודשיים קודם לכן אבל התחרט. הנתבע הכחיש את הטענה כאילו הבטיח פ"פ.
לטענתו רק לאחר שהתובע עזב את העבודה העלה דרישה לשעות נוספות ולפיצויים וטען שלא קמה לתובע זכאות לזכויות אלה.

חוק פ"פ קובע בסעיף 1 לחוק כי עובד שפוטר מהעבודה זכאי לפ"פ.
התובע בתיק זה טוען כי התפטר אך הנתבע הבטיח לשלם לו פ"פ. הבטחה זו מוכחשת ע"י הנתבע ומשכך הנטל היה מוטל על התובע להוכיח קיומה של אותה הבטחה.
אף שעיינו בעדות ובסיכומים, לא מצאנו כל ראייה שיש בה כדי לבסס את גרסת התובע בעניין אותה הבטחה או סיכום והטענה שמופיעה לראשונה בסיכומי בא כוחו כאילו יש לראות את הפסקת העבודה של התובע בבחינת פיטורין משהיא נבעה מהרעת תנאי עבודה, דינה להדחות משלא בא זכרה בכתב התביעה, בשלב המוסכמות-פלוגתאות בדיון המוקדם ואף לא בשלב העדויות.
אשר על כן, התביעה ככל שהיא מתייחסת לפ"פ נדחית, משהתובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו בדבר הבטחה מצד המעביד לתשלום פ"פ.

באשר לתביעה לתוספת שכר בגין רכיב הנסיעות, הרי שהתובע טוען כי סוכם איתו מלכתחילה על 3,200 ₪ נטו ולאחר שלושה חודשים הנתבע צירף את הנסיעות לתוך המשכורת והוא קיבל 3,500 ₪.
לטענתו מלכתחילה כלל לא דובר על נסיעות והוא גם לא קיבל תלושי משכורת במהלך עבודתו וקיווה שהמעביד מיוזמתו ישלם לו עבור הנסיעות.
התובע אישר כי קיבל מידי חודש שכר של 3,500 ₪ בצ'ק מתחילת עבודתו ולא התעניין אם הוא מקבל במסגרת הסכום, נסיעות.
התובע גם אישר שלאחר חצי שנה שכרו הועלה ל 3,800 ₪ וכי הוא ביקש נסיעות ונאמר לו שהסיכום היה שהסכום של 3,500 ₪ כולל נסיעות. במצב זה הגיע למסקנה שהוא לא מקבל הערכה לעבודתו והחליט לעזוב.
בין הצדדים לא נערך
הסכם העסקה בכתב וגרסותיהם לעניין הסיכום נבדלות בנושא של רכיב הנסיעות. בעוד שהתובע טוען כי הסיכום ההתחלתי היה על שכר נטו בלבד ולא שוחחו כטענתו על נסיעות כלל, טוען הנתבע כי השכר שסוכם כלל בתוכו מלכתחילה את רכיב הנסיעות ולכן שולם לתובע סך 3,500 ₪ בתחילת עבודתו. אמנם תלושי המשכורת מתחילת ההעסקה מלמדים על תשלום שכר נטו של 3,500 ₪, כאשר קיים פירוט בתלוש בהתייחס למשכורת ולנסיעות בנפרד, אלא שהתובע לא קיבל את התלושים, דבר שגם הנתבע אישר שמלכתחילה לא קיבל את התלושים אם כי טען שבהמשך הוא קיבל אותם, אם כי לא מיד.
בעניין זה מקבלים אנו את גרסת התובע שנראית לנו אמינה, דהיינו שמלכתחילה סוכם עם התובע על שכר של 3,500 ₪ נטו וכי הצדדים לא נתנו את דעתם באותו שלב סיכום לעניין הנסיעות. טענת הנתבע כי מלכתחילה הוצע לתובע שכר של 3,200 ₪ נטו בתוספת נסיעות וכי הדבר מצא את ביטויו בסכום של 3,500 ₪ נטו, אינו מוצא את ביטויו בתלושי המשכורת שהנתבע הוציא לתובע כפי שהצביע ב"כ התובע. בתלושי המשכורת מופיע שכר של 3,344 ₪ נטו ועוד סכום של 162 ₪ בגין נסיעות. דבר זה מבסס את טענת התובע כי הסיכום היה על סכום כולל של 3,500 ₪ ולאחר מכן נעשה חישוב לצורך תלוש המשכורת כדי שיינתן ביטוי גם לרכיב הנסיעות בנפרד. יש לזכור כי התובע לא קיבל מלכתחילה תלושי משכורת, דבר שיש גם בו כדי לתמוך את גרסתו כי תלושי המשכורת לא שיקפו במדוייק את המוסכם בין הצדדים.
לאור זאת אנו מקבלים את גרסת התובע כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה, דהיינו שהוא זכאי להחזר נסיעות בסך של 4,112.5 ₪.
הסכום שב"כ התובע בחר לנקוב בסיכומיו, אינו מופיע בכתב התביעה ומהווה בגדר חריגה מכתבי הטענות.

באשר לתביעה לשכר שעות נוספות – התובע טען כי הוא זכאי לשכר שעות נוספות בגין 399 שעות נוספות שעבד במהלך כל תקופת עבודתו עפ"י חישוב של 4 שעות שבועיות בממוצע. בהעדר רישום לגבי שעות העבודה ולאחר ששמענו את העדויות הגענו למסקנה כי התובע לא עמד בנטל שהיה מוטל עליו להוכיח את השעות הנוספות שעבד בפועל כטענתו.
התובע אמור היה להתחיל את יום העבודה בשעה 7:30 וסיים את יום העבודה בשעה 16:00. תוך כדי יום העבודה הוא אישר כי היתה לו הפסקת אוכל ומדברי הנתבע למדנו שהדבר לא נסתר כי התובע איחר פעמים רבות ודוח הנוכחות שהנתבע הגיש בהתייחס ליוני 2000 יכול להוות דוגמא שתומכת בגרסת הנתבע, דהיינו כי התובע הגיע בחלק מהימים לאחר השעה 8:00 ואף בשעה 9:00. מאחר והתברר כי התובע נהג לאחר הרבה פעמים וכן כי יצא להפסקות אוכל ממושכות, הרי שאין בפני
נו תשתית ראייתית שיכולה לבסס את טענת התובע לגבי של 4 שעות נוספות מידי שבוע.
הפסיקה לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה הטילה את הנטל הדורש שכר שעות נוספות להוכיח כל שעה ושעה וכאמור בנסיבות המקרה שבפני
נו, התשתית העובדתית אינה מבססת את טענת התובע. יש לציין כי גם לא שמענו מגרסת התובע כי דרש תשלום בגין שעות נוספות תוך כדי עבודתו ונראה כי הטענה עלתה עם הגשת התביעה בתיק זה בלבד.
לאור זאת, התביעה לתשלום שכר שעות נוספות נדחית.

לסיכום:
הנתבע ישלם לתובע דמי נסיעה לכל תקופת עבודתו בסכום של 4,112.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 5.4.01 ועד הפרעון.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ בצרוף מע"מ.

ניתנה היום ט"ו באב, תשס"ב (24 ביולי 2002) בהעדר הצדדים.


נ.צ. – מר כהן אבנר
נ.צ. – גב' עוזיאל רחל
ח. בן-יוסף - שופטת








עב בית דין אזורי לעבודה 3303/01 אבי סולם נ' אילן שחר (פורסם ב-ֽ 24/07/2002)