פסקי דין על אלון אפנג'ר | פסקי דין על צביקה מימון | פסקי דין על יפה מימון | פסקי דין על יוסף צדיק | פסקי דין על ציון אלקיים |

6293/00 פ     23/06/2008




פ 6293/00 מדינת ישראל נ' אלון אפנג'ר , צביקה מימון , יפה מימון , יוסף צדיק , ציון אלקיים




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
פ
006293/00


בפני
:
כבוד השופט משה מכליס

נ ש י א
תאריך:
23/06/2008




בעניין
:
מדינת ישראל
המאשימה

ע"י ב"כ
עו"ד



נ
ג
ד


1. אלון אפנג'ר

2. צביקה מימון

3. יפה מימון

4. יוסף צדיק
5. ציון אלקיים

הנאשם

ע"י ב"כ עו"ד
נאשם 1 - ע"י
עו"ד בר ציון
נאשם 2
ע"י עו"ד שלו
סוזי
נאשמת 3 - עו"ד גסר
- ס.צ
נאשם 4 - עו"ד שלו

נאשם 5 - עו"ד סויסה
- ס.צ


הכרעת דין

1.
כנגד הנאשמים ארבעה חברי ילדות שגדלו באותה שכונה בצעירותם והגב' יפה מימון
, אשתו של נאשם 2, הוגש כתב אישום, הכולל שבעה אישומים שונים, שמייחס להם עבירות של קשירת קשר והתפרצויות, כפי שיפורט להלן, כאשר 4 אישומים (האישומים 4 עד 7) מיוחסים לנאשם 1 בלבד, ובשלושת האישומים הראשונים לנאשם 1 ביחד עם הנאשמים האחרים, כל אחד לפי חלקו ומעורבותו במעשים המיוחסים להם באישומים השונים.

האישום הראשון:
אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 2 ו-5 בלבד. נטען כי במועד כלשהו לפני ה-4/11/00 בבאר-שבע, קשרו הנאשמים קשר לפרוץ לבית מגורים ברחוב השיטה 69 בעומר (להלן: "הבית"), לפרוץ כספת הנמצאת בו ולגנוב ממנה את תכולותיה. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, יצאו נאשמים 2 ו-5 ביום 6/11/00 בשעות הבוקר בין השעות 7:30 – 8:00, או בסמוך לכך, לקרבת הבית, כדי לתצפת עליו ולעקוב אחר תנועת בני הבית ונאשם 1, שהינו עובד חברת החשמל, ניצל עובדה זו והגיע לבית בטרוניה שהוא עורך בדיקה של מונה החשמל, ואף דפק על דלת הבית והתבונן לתוכו, כאשר אחת מבנות הבית פתחה את הדלת.

תוכניתם של הקושרים נודעה למשטרה והוצב מארב של אנשי משטרה בבית על מנת ללכדם. לקושרים נודע על כך שהמשטרה יודעת על תוכניתם והם חדלו מביצועה.

הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמים:
א.
קשירת קשר לפשע, עבירה בניגוד לסעיף 499(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
ב.
ניסיון התפרצות לבית מגורים, עבירה בניגוד לסעיף 406(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק הנ"ל.

האישום השני
:
אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 2 ו-3. נטען כי במועד כלשהו לפני 4/10/00 בבאר-שבע, קשרו הנאשמים קשר עם עופר אבגי לשדוד מכונית "ברינקס", אשר תבוא לחנות השק"ם בבאר-שבע להוביל כסף. עופר אבגי שעבד באותה תקופה בשק"ם מסר לנאשמים את הידיעה על מכונית ה"ברינקס" בבואה לשק"ם, וביום 11/10/00 בשעה 17:53 או בסמוך לכך, ערכו הנאשמים 1 ו-2 תצפית על בניין השק"ם לצורך ביצוע תוכניתם.

הוראת החיקוק המיוחסת להם: קשירת קשר לפשע, עבירה בניגוד לסעיף 499(1) לחוק העונשין.

האישום השלישי
:
אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 4 ו-5. נטען בכתב האישום כי הנאשמים יחד עם אחרים קשרו קשר, במועד כלשהו בין 2/6/00 בשעה 14:00 ל-4/6/00 בשעה 8:30, לפרוץ לחנות "תכשיטי גיא" בבאר-שבע. מכתב האישום עולה כי הנאשמים יחד עם אחרים התפרצו למשרד עו"ד קולר ע"י ביצוע חור בגג הבנין. שברו את קיר משרדו והתפרצו למשרד סמוך, השייך לסוכנות ביטוח "קרן סוכנות ביטוח", ולאחר מכן שברו קיר אחר של המשרד ופרצו לחנות הנ"ל השכנה. האשמים יחד עם אחרים שברו שתי כספות שהיו בחנות ולקחו מהן תכשיטים ושעונים בשווי של 200,000 ₪.

הוראות החיקוק המיוחסות להם:
א.
קשירת קשר לפשע, עבירה בניגוד לסעיף 499(1) לחוק העונשין.
ב.
התפרצות וגניבה לבית עסק, בניגוד לסעיף 407(ב) לחוק העונשין.

האישום הרביעי:
אישום זה מיוחס לנאשם 1 בלבד. נטען, כי הנאשם יחד עם אחרים, במועד כלשהו בין 6/10/00 בשעה 13:30 ל- 7/10/00 בשעה 13:30, התפרצו למשרדו של עו"ד אלי חביב ע"י שבירת דלת המשרד. הנאשם ביחד עם אחרים שברו את קיר המשרד והתפרצו לחנות "תכשיטי כפיר" הסמוכה. הנאשם ואחרים ניסו לפתוח את הכספת שהייתה בחנות ע"י ריתוכה, אולם לא הצליחו בכך. הנאשם והאחרים גנבו מהחנות כ-200 שעונים ותכשיטים אשר לא נמצאו בכספת בשווי 70,000 ₪.

הוראת החיקוק המיוחסת לו: התפרצות וגניבה לבית עסק, עבירה בניגוד לסעיף 407(ב) לחוק העונשין.

האישום החמישי:
מיוחס לנאשם 1 בלבד. נטען כי הנאשם יחד עם אחרים, במועד כלשהו שבין 13/10/00 בשעה 15:00 לבין 14/10/00 בשעה 19:45, פרצו לחנות "תכשיטי מיכאלי" ברחוב קק"ל 74 בבאר-שבע. בכך שפתחו שתי כספות וגנבו מהן תכשיטים בשווי 250,000 ₪ וכן שעון בשווי 2,000 ₪ ו-10,000 ₪ במזומן.

הוראת החיקוק המיוחסת לו, התפרצות וגניבה לבית עסק, בניגוד לסעיף 407(ב) לחוק העונשין.
האישום השישי:
מיוחס לנאשם 1 בלבד. נטען כי ביום 9/11/00 באולם בית משפט השלום בבאר-שבע, במהלך הארכת מעצרו, פנה אל אנשים שהיו באולם ואמר להם: "אתם זוכרים את יום השישי שקניתי שמפניה". הנאשם פנה אליהם במטרה שימסרו הודעה במשטרה לפיה ביום 13/10/00בו מיוחס לו המעשה נשוא אישום חמישי, קנה שמפניה מקיוסק "משהו טוב" בבאר-שבע, דבר שאינו אמת.

הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם: הדחה בחקירה, בניגוד לסעיף 245(א) לחוק העונשין.

האישום השביעי:
מיוחס לנאשם 1 בלבד. נטען כי בתאריך 6/12/00, בהיותו עצור עד תום ההליכים במעצר נגב, התקשר הנאשם מהטלפון שבבית המעצר אל פליקס אמנו, אשר מסר שתי הודעות בתאריכים 6/11/00 ו- 8/11/00, והטריד אותו בכך שאמר לו בין השאר: "לא היית צריך להגיד במשטרה שהורדת אותי בשעה שלוש... היית צריך להגיד שהורדת אותי בשעה חמש". כאשר בתאריך 19/11/00 הוגש נגדו כתב אישום ובו מופיע פליקס אמנו כעד תביעה מס' 6.

הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם: הטרדת עד בניגוד לסעיף 249 רישא לחוק העונשין.

2.
הנאשמים באמצעות באי כוחם כפרו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות. מטעם המאשימה העידו 41 עדים. ומטעם ההגנה העידו הנאשמים להגנתם בנוסף לשני עדים שהעידו מטעם נאשם 1. במהלך ניהול התיק הוגשו לבית המשפט מוצגים רבים, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה.

3.
המאשימה בסיכומיה לעניין ההרשעה מבקשת מבית המשפט להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום באישומים השונים, כל אחד באישום המיוחס לו, כשלגישתה הוכיחה מעבר לספק סביר אשמתם. המאשימה סקרה בהרחבה הראיות שהובאו במסגרת ההליך ואף התייחסה בהרחבה לשיחה שהתנהלה בין נאשם 1 לבין המדובב במסגרת מעצרו
עובר להגשת כתב האישום.

לגישת המאשימה השיחה שביניהם מהווה נדבך חשוב לגבי המסקנה הסופית שיש בה כדי ללמד על מעורבות הנאשמים במעשים המיוחסים להם באישומים השונים, וזאת בנוסף לשיחות היוצאות והנכנסות מטלפון המותקן בביתו של נאשם 2, אשר בית המשפט המחוזי התיר להאזין לשיחות ממנו בהתאם לחוק האזנת סתר. בנוסף לראיות הנסיבתיות שהוגשו מטעם המאשימה שלגישתה, בבחינת מכלול הראיות, המסקנה היחידה המתבקשת היא הרשעת כלל הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.

4.
האישום השלישי מיוחס לנאשמים 1, 4 ו-5:

טוען בא כוח המאשימה כי אין מחלוקת לעניין העובדות המבססות את ההתפרצות אל חנות התכשיטים והאופן בו נעשתה. זאת ועוד אחרת, אין מחלוקת כי נתפס רכוש בחזקת הנאשמים 4 ו-5, כל אחד בנפרד, בסמיכות מועדים, תכשיטים שהם חלק משלל ההתפרצות אשר זוהו על ידי הבעלים, וכי המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת ביחס למעורבות הנאשמים בביצוע העבירה באישום זה.

באשר לנאשם 4:
לגישת המאשימה הראיות שהובאו כנגד הנאשם 4 והעובדה כי נתפסו בחזקתו בסמוך למועד ההתפרצות תכשיטים שזוהו לאחר מכן על ידי הבעלים, והודיית נאשם 1 בפני
המדובב כי אחד מהחברה נתפס ובחזקתו כ-600 גרם תכשיטים, מביאים למסקנה אחת ויחידה למעורבות הנאשם 4 בקשירת הקשר ובהתפרצות. ואלה הן הראיות:
א.
כאמור, בתאריך 5/6/00 בסמוך לשעה 20:15, נעצר הנאשם 4 כשהוא נוהג ברכב מסוג מיצובישי, לאחר שהרכב עורר חשדם של השוטרים דותן אוקנין ודני, בעת סיור שגרתי שערכו בצוותא באזור נחל עשן. ברכב ליד הנהג הייתה מונחת חבילה, גלויה לעין, עטופה בעיתון. בתוך החבילה, נמצאו מספר תכשיטים, שזוהו מאוחר יותר על ידי הבעלים שחנות התכשיטים שבבעלותו נפרצה בין התאריכים

2-4/6/00
.
ב.
התנהגותו המחשידה של הנאשם 4 עת עיכובו על ידי השוטרים.
ג.
גרסת הנאשם 4 למקור התכשיטים שטען כי באותו יום בבוקר רכש את התכשיטים בשוק מבדואי או ערבי מהשטחים, כשאין בידיו קבלות.
ד.
משקל התכשיטים שנתפסו בחזקתו תואם גרסת הנאשם
4 בפני
המדובב.
ה.
הסכום ששילם בגין התכשיטים בסך 1,400 ₪.
ו.
סוג התכשיטים שנתפס (על אף הכמות הקטנה), מבסס הנחה מסתברת, הגיונית, כי מדובר בפריטים שנבררו ונקבצו בקפידה מתוך הרכוש הגנוב, בין אם לשם "חלוקה שווה או צודקת" בין הנאשמים ובין אם, וזו אף הנחה סבירה יותר, לשם הצגתם כמקבץ נכבד ומייצג של הרכוש הגנוב המצוי בידם למכירה.
ז.
על אף שהנאשם 4 ידע לתאר את הבדואי ואף ציין סימנים מיוחדים, קפלים בפני
ו ושן עקורה, לא הצליח לזהותו במסדר זיהוי תמונות שנערך, ולא בחל לבקש מהשוטרים לפנות לשוק במטרה לזהות את אותו בדואי או ערבי שמכר לו את התכשיטים.
ח.
גרסת הנאשם 4 לפיה רכש את התכשיטים בשוק בשעות הבוקר, ליד תחנת האוטובוס, מבססים לטענת המאשימה את היות גרסתו המצאה ובדיה ופרי דמיונו.
ט.
סתירות ואי דיוקים בין גרסתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט לגבי הסכום ששילם בתמורה לתכשיטים; הטענה האם חשד כי הרכוש גנוב; הטענה האם חשד כי התכשיטים אינם מזהב.
י.
העובדה כי בחזקת נאשם 5, נתפס רכוש גנוב מאותה פריצה, כאשר הנאשמים מודים כי הם מכירים אחד את השני וכי גדלו באותה שכונה, מחזקת הטענה כי אין לקבל גרסת הנאשם 4 לפיה מדובר בצירוף מקרים שנתפסו בחזקתם רכוש מאותה פריצה.
יא.
דבריו של נאשם 1 בפני
המדובב לבין העובדה שאכן נאשם 4 נתפס עם כמה מאות גרמים של זהב. נאשם 4 לא ידע ליתן הסבר לדבריו של הנאשם ולעובדה כי התייחס אליו כאחד מהנמנים על חבורתו שביצעה את ההתפרצות.
יב.
טענת האליבי לפיה בסוף שבוע שהה בבית הוריו ורק במוצאי שבת יצא את ביתו נסע ל"פינה החמה" ולאחר מכן נסע לרח' דרך מצדה, שכונת מגוריו בעבר שם ביקר שכנה לשעבר הגב' יפה אלקיים ולאחר מכן חזר לבית הוריו שם נשאר עד למחרת בבוקר 4/6/00 עת יצא לעבודה סמוך לשעה 7:30. לגישת המאשימה, הנאשם 4 לא טרח להביא, לביסוס טענת האליבי שלו אף לא אחד מהאנשים שצוינו בגרסתו, ודבר זה כשלעצמו פועל לחובתו. זאת ועוד אחרת, השכנה לשעבר הינה לא פחות ולא יותר מאשר אמו של נאשם 5. לגישת המאשימה המועד, שבו ביקר הנאשם 4, לטענתו, בבית הנאשם 5, במוצאי שבת, משמעותי ביותר לחיזוק מארג הראיות הנסיבתיות, הקושרות את הנאשמים אחד אל השני ואל ביצוע העבירות במשותף, וזאת לאור מועד ההתפרצות ועדות אחותו של נאשם 5 לפיה עולה כי נאשם 5 החזיק בתכשיטים כבר בצהרי יום שבת.
יג.
כנגד הנאשם 4 שהחזיק את הרכוש בסמוך למועד ההתפרצות עומדת "החזקה התכופה" שהיא חזקה שבעובדה הניתנת לסתירה, כשלגישת המאשימה, לא הצליח הנאשם 4 ליתן הסבר משביע את הרצון ואת הדעת להחזקת הרכוש הגנוב בסמוך למועד הפריצה.

הראיות כנגד נאשם 5:
א.
תפיסת הרכוש הגנוב בבית אחותו במסגרת צו חיפוש שהוצא כדין. במסגרת החיפוש נמצא תיק גדול בצבע כחול שבתוכו הרבה מאוד תכשיטים. התכשיטים זוהו למחרת היום במשטרה, כאלו שנגנבו במהלך ההתפרצות. הנאשם 5 אינו חולק כי הניח את הרכוש בבית אחותו אולם לדבריו, הניח הרכוש שלושה ימים לפני מעצרו (12/6/00), לאחר שרכש את התכשיטים מאדם (נרקומן) שמסתובב בשכונה.
ב.
התנהגות הנאשם 5 לאחר "רכישת" התכשיטים מאותו בחור בכך שהניח את הרכוש בבית אחותו מחשש שאמו תלחץ.
ג.
הנאשם 5 טען כי בסוף שבוע לאחר ארוחת הערב עם בני משפחתו (בערב שבת) היה יחד עם אחיו אלי ועוד שני חברים –שכנים יגאל וששון, מחוץ לבית משעה 23:00 עד לשעה 2:00 או 3:00. אחר כך חזר לישון והתעורר רק בשעת הצהריים (ביום שבת) בשעה 14:00. לאחר מכן ישב שוב עם אחיו ועם אותם חברים בחוץ לשכונה עד שעות הערב ובשעה 21:00 או 22:00 עלה לביתו לישון למחרת בבוקר כדי לקום מוקדם לבסיס. לגישת המאשימה, הואיל והנאשם 5 לא הביא איש מהאנשים שהוזכרו על ידו כדי לתמוך את גרסתו הדבר פועל לחובתו ויש בו כדי לחזק את ראיות המאשימה נגדו.
ד.
סתירות בדברים שמסר בעדותו לעומת אמרתו במשטרה לפיה רכש את התכשיטים ביום שבת לעומת גרסתו בבית המשפט לפיה רכש את התכשיטים ביום שישי.

הראיות כנגד נאשם 1:
הראיה המרכזית מרובת הפריטים, עליה מבוססת אחריותו ושותפותו של הנאשם 1 לעבירות באישום זה מצויה בהודאת הנאשם 1 בפני
המדובב כפי שתועדה בשיחותיו עמו בת/60 עת שהה עמו בתא המעצר. טוענת המאשימה כי מתוך הדברים הרבים שאמר הנאשם 1 למדובב, נביא עיקרי הדברים המהווים את הבסיס והעיקר להוכחת אחריותו ושותפותו באישום זה:
א.
דבריו של הנאשם 1 שיחד עם אחרים ביצעו התפרצויות לחנויות תכשיטים בעיר העתיקה בבאר-שבע, בסופי שבוע, לשם גניבת תכולתן השמורה בכספות.
ב.
ידיעת פרטים כה רבים הרלבנטיים לעבירות באישומים 1, 3, 4 ו-5 בפרט, ולחיי הפשע בכלל, אותם גולל בפני
המדובב. המאשימה מבקשת מבית המשפט לדחות גרסתו לפיה למד זאת מדברי השוטרים במסגרת מעצרו, מחברים, ומכתבות כאשר למעט חקירת השוטרים בחקירה נגדית (אשר הכחישו כי ציינו בפני
ו פרטים כלשהם) נמנע מלהעיד אותם חברים ולהמציא קטעי כתבות בנושא שבנדון.
ג.
על היותם חמשה שותפים. על דאגתו לשותפיו שהם כמו אחים. על מחויבותם ההדדית ועל כישורי ומיומנות שותפיו לעבירות וחלוקת התפקידים ביניהם.
ד.
טענתו לפיה אחד מהחברה נתפס עם זהב (כ-600 גרם) שהוא קנה מבדואי.

לגישת המאשימה אף אם לא לכל מה שאמר הנאשם 1 בפני
המדובב יש ביסוס בראיות חיצוניות להודאתו, אין לשלול את קיומן של אלה שישנן כאמור לעיל כמחזקות באורח משמעותי ובודאי במידה של תוספת ראייתית הנדרשת להודאה, את ראיית התביעה כנגד הנאשם 1 באישומים 3- 5 ושותפיו באישום זה. ויש בהם להרשיעו ביתר האישומים (1, 4 ו-5). ולחזק את הראיות כנגד שותפיו באישומים הראשון והשלישי.

באשר לטענת האליבי:
לגישת המאשימה טענה זו בכזב יסודה, נבנתה על אירוע שאכן התרחש אלא שהיה הוא במועד אחר מזה של האישום. מפנה לעדות חברתו לשעבר אוקסנה, אמה ודוד בן איון. שלילת טענת האליבי מחזקת את הראיות כנגד נאשם 1 באישום זה.

לגישת המאשימה היסוד הנפשי מוכח מעבר לאמור בהודאתו בפני
המדובב, גם באמצעות הפסיקה בדבר מעשים דומים ביחס לאישומים הרביעי והחמישי כנגד הנאשם 1.

5.
באשר לאישום הראשון:

טוענת המאשימה כי הראיות שהובאו בפני
בית המשפט להוכחת אישום זה הינן רבות ומגוונות, וממכלול הראיות המסקנה המתבקשת היא, כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם באישום זה, ואלה הן:
א.
הודאת נאשם 1 בפני
המדובב אודות המטרה או התכלית שעמדה בבסיס הקשר הפלילי אותו קשרו הנאשמים, ואשר הניעה אותם אף מעבר לקשר לנסות ולהוציא תוכניתם הפלילית אל הפועל, והיא כוונתם לגנוב את הכסף (סכום של 200 אלף$), המוחזק על פי מידע שקיבלו בכספת שבביתם.
ב.
שיחת הטלפון בין נאשם 1 לבין נאשם 2 מיום 5/11/00 בשעה 19:59. ניתן ללמוד כי בשיחה זו ישנם תיאומים אחרונים ביניהם לפני הגעתם למחרת היום לבית משפחת רואש ובסמוך לו, לשם קידום המימוש של תכלית הקשר. נאשם 1 מבקש מנאשם 2 להיות מוקדם בבוקר עם נאשם 5 לתצפת במקום. לקלוט יציאה. נאשם 2 וידא שנאשם 1 השיג את ההזמנה. המאשימה מבקשת מבית המשפט לדחות גרסת נאשם 1 שהכוונה להזמנה למקום בילוי לפאב בעומר.
ג.
מיד לאחר השיחה, מתנהלת שיחת טלפון בין נאשם 5 לבין נאשם 2 מיום 5/11/00 בערב. שיחתם הינה המשך ישיר לתכנון הסופי לגבי שלבי הביצוע הראשונים של ההתפרצות למחרת היום לבית משפחת רואש. מבקשת המאשימה מבית המשפט לדחות סיפור הכיסוי כאילו תיאמו עם קבלן לבצע עבודה באחד הבתים בעומר. לגישת המאשימה הנאשמים 2 ו-5 דיברו ביניהם בקודים.
ד.
ביקור נאשם 1 בבית משפחת רואש, במסגרת עבודתו כעובד בחברת החשמל לבדיקת מונה החשמל. לגישת המאשימה אינו אלא כיסוי שרקם הנאשם 1 כדי לממש את תוכניתם. טוענת המאשימה כי בית משפחת רואש לא היה חלק מסידור העבודה. מבחינת בן זוגו אמנו, הנסיעה לעומר הייתה לגמרי ביוזמתו של נאשם 1. הוא אף ביקש מאחרים (איריס) להוציא עבורו את ההזמנה ת/48 אף שהיה יכול לעשות כן בעצמו. זאת ועוד. התנהגות הנאשם 1 בהגיעו "כעובד חברת החשמל" לבית משפחת רואש התקרבותו אל דלת הבית וכניסתו לתוך הבית, מבטיו הבוחנים את פנים הבית, עד להיתקלותו בבלשים המוסווים ששיבשו את תוכניותיו, מעידה על כי אין המדובר בביקור תמים כפי שביקש הנאשם 1 לצייר, כאשר שעון החשמל היה מחוץ לבית.
ה.
תוהה בא כוח המאשימה אם כטענת הנאשם 1 ביקש לבצע קריאת מונה במקום היות ומזה תקופה ארוכה לא בוצעה, מדוע לא עשה זאת ביום 5/11/00 ביום שהוציא את ההזמנה. התשובה היא כי זה היה חלק מהתכנון להגעתם המשותפת של הנאשמים לבית משפחת רואש באותו מועד כאמור בשיחה מיום 5/11/00.
ו.
ראשית הודיית נאשם 1 בפני
החוקר משה אגם מחזקת גם היא מאוד את הראיות נגדו: "גם אם אני אפתח, אני לא אפתח על אחרים אלא על עצמי". תוהה המאשימה מה לאדם ישר נורמטיבי, חף מפשע לפתוח על עצמו או על אחרים.
ז.
ראשית הודייה נוספת של הנאשם 1 בפני
החוקר אגם ביחס לאישום הראשון מצויה בעדות אגם לגבי דברים שאמר הנאשם 1 בשיחה טלפונית שניהלו: "בקשר לעומר יש דברים בגו, אבל לגבי שאר המקרים, אין לו קשר".
ח.
הגעת הנאשמים 2 ו-5 לעומר לרח' השיטה, ביום 6/11/00 השכם בבוקר ותצפיתם על בית משפחת רואש, על תנועת בני המשפחה, לרבות עיקוב, הכל בהתאם ולפי התכנון המוקדם בשיחות הטלפון שבין הנאשמים מערב קודם.
ט.
שיחות הטלפון בין הנאשמים 2 ו-5 לבין נאשם 1 מיום 6/11/00, במהלך ביצוע חלקם בתוכנית העבריינית, השיחות בוצעו באמצעות מכשירי הפלאפון של הנאשמים 1 ו-5 ובאמצעות הטלפון הציבורי, המצוי בפינת רח' השיטה בסמוך לבית משפחת רואש מושא תצפיתם.
י.
עדויות בני הזוג רואש והמנקה עליזה קריאף. השתלבות עדויות אלה בדברי נאשם 1 למדובב, אודות שיטת עבודתם עם אינפורמטורים פנימיים ודרך תגמולם אותם, וכן אופיין וטיבן של העבודות המועדפות על ידם. התייחסותו של נאשם 1 בפני
המדובב אל המנקה, קרובת משפחת נאשמת 3, כאינפורמטורית שלהם, דרך נאשמת 3 עבור בעלה נאשם 2. כל אלה מבססים את האפשרות, אם כי הדבר הוכחש על ידה, כי עדת התביעה 22 (עליזה) היא שסיפקה לנאשמים מידע אודות הכספת בבית משפחת רואש. לא מן הנמנע שהמידע הנ"ל הוצא ממנה בדרך רמייה, אגבית, כדוגמת בקשת סיוע בהפניה ובטיפול ב"כאבי שיניים".
יא.
בחיפוש שנערך בבית נאשם 3 נתפס ספר טלפונים ממנו נתלשו 3 עמודים שבהם היו הכתובת ומספרי הטלפון של דר' רואש.
יב.
שיחת טלפון בין נאשם 2 לבין אשתו (נאשמת 3) בה מקריאה נאשמת 3 לנאשם 2 לבקשתו מהפתק הקטן שנמצא על השולחן את כתובת ביתם של בני משפחת רואש, ברחוב השיטה 69. מבקשת המאשימה מבית המשפט לדחות גרסתו שביקש מס' הטלפון של אותו קבלן שיפוצים. המדובר בשיחה מיום 4/11/00 ולא יום שני 6/11/00.
יג.
הנאשמים הרחיקו עצמם מהמפגש בבית הלל בסמוך לשעות הצהריים ביום 6/11/00 ובהמשך ביקשו ככל שניתן להמעיט מחשיבותו.
יד.
מבקשת המאשימה מבית המשפט לדחות סיפר הכיסוי העקום מיסודו, לפיה קבע עם קבלן שיפוצים כאשר לא ידע למסור פרטים אודותיו, אינו יודע היכן העבודה, היקפה וטיבה וכתובת.
טו.
מבקשת גם לדחות גרסתו הכבושה ביחס לתצפית אחר גב' מסוימת לבקשת נאשם 1 בשם אפרת, שאין לה כל שמץ וזכר בדברים שמסר נאשם 1.

לגישת המאשימה סך כל מעשי הנאשמים והתנהגותם, בדגש על הפעילות הענפה מיום 6/11/00, במיוחד לאחר שיחות התיאום האחרונות לפני היציאה לפעילות, מוציאים מעשיהם מגדר מעשי הכנה בלבד, שאין בהם מעבר לביצוע העבירה העיקרית, ומביאים אותם אל ביצוע העבירה, אף אם אל שלביה הראשוניים, וידוא יציאת בני הבית באמצעות תצפית והגעה מתואמת של כל השותפים למקום ביצוע העבירה, כל אחד תחת מסווה סיפור הכיסוי שלו. אין חשיבות לעובדה כי התוכנית סוכלה, ועל כן יש להרשיעם גם בעבירה של נסיון להתפרצות לבית משפחת רואש ולא רק בקשירת קשר לבצע עבירה מושלמת זו.

6.
באשר לאישום השני:

לגישת המאשימה תכלית הקשר נלמדת מהיקף הסכום אותו סברו הנאשמים כי יוכלו לשדוד מרכב הברינקס, על פי המידע שנתקבל מאחיה של נאשמת 3, גיסו של נאשם 2. הדברים נלמדים היטב משיחתם של נאשמת 3 לבין אחיה מיום 5/10/00. לגישת המאשימה שיחה זו מסבכת גם את הנאשמים 1 ו-2. מפנה גם לשיחות שהוקלטו בזמן אמת בין הנאשמים 1 ו-2 אשר ממנה ניתן ללמוד בוודאות לגבי מעורבותם באישום זה. מבקשת המאשימה שהשיחה שבין אבגי לבין הנאשמת 3 תתקבל גם לגבי הנאשמים 1 ו-2 מכוח הלכת הקשר, לפיה כאשר הובאה ראייה בדבר התחברותם של שניים או יותר למען הגשמת תכנית משותפת, הנושאת אופי פלילי או בלתי כשר, הרי כל ראייה על עשיית מעשה או הצהרה ע"י אחד "הקושרים", קבילה נגד אחרים. יתר על כן, סבורה המאשימה כי מתקיימים שני התנאים המצטברים ליישומו של הכלל הראייתי, שכן המאשימה הציגה ראיה בלתי תלויה בדבר ההתחברות, והמעשה או הצהרה היו בזמן קיום הקשר ולשם קידומו. מפנה לשיחה שבין הנאשמים 1 ו-2 מיום 5/10/00 בשעה 8:21 (ת/86) וכן שיחה מיום 5/10/0 בשעה 10:21 (ת/83). וכן שיחה מיום 11/10/00 בשעה 15:09. מפנה גם לדו"ח עיקוב ת/68.

מבקשת המאשימה לדחות גרסת הנאשמים לפיה שיתפו פעולה עם אבגי וכי המדובר אך בפנטזיה ושלא מתוך כוונה אמיתית להוציאה אל הפועל. כן מבקשת המאשימה, ליתן משקל לעדותו של אבגי, על אף טענת ההגנה כי המדובר בעד לוקה בנפשו. לציין כי דיני הראיות אינם פוסלים עדות מי שפגוע בנפשו אך בשל מצבו, אלא שככל אדם גם עדותו, ניתוחה וקביעת ממצאים אודותיה הינם שאלה של משקל שעל בית המשפט ליתן דעתו אודותיהם. עוד טוענת המאשימה כי אין עד זה עומד בגפו להוכחת האשמה באישום זה. מפנה לשיחתם של הנאשמים ופעילות העיקוב בה נצפו מבקרים במקום, בדגש על עיתוי המועד המומלץ לשם קידום התוכנית הפלילית, מבססים ומחזקים ראיות המאשימה באישום זה כנגד כל הנאשמים ומוכיחים שאין מדובר אך בפנטזיה. מה וגם, סמיכות הזמנים בין שיחות הנאשמים באישום זה לרבות השיחות של נאשמים 2 ו-3 עם אבגי מלמדים גם הם על רצינות כוונת הנאשמים ביחס לקשר הפלילי שקשרו באישום זה. העובדה כי לא היה המשך לפעילות במישור התוכנית הפלילית שבאישום זה, כפי שצפוי היה אולי שיהיה משיחה בין נאשם 2 לבין אבגי ת/86 (תמליל ת/70) ומשיחת הנאשמים 2 ו-1 ת/86 למחרת היום לא חייב להיות נעוץ בשיגיונו של אבגי, אלא בניתוח לוגי ומחושב מצידם לגבי הסיכונים והסיכויים בהוצאתה אל הפועל, נוכח יומנו העמוס של נאשם 1 (מפנה לאישום החמישי) והעדפת סוג פעילות אחרון זה, כמפורט בהתוודותו של נאשם 1 בפני
המדובב, על פני שוד אלים הנדרש לשם הוצאה לפועל של תוכנית פלילית באישום זה.

מדגיש בא כוח המאשימה כי חרף הצהרותיה של נאשמת 3 לפיה זרמה איתו לשם הרגעתו וכי טענה שהמחשבה שהיא ועופר יבצעו שוד היא מופרכת, הנאשמת 3 לא הצליחה לתת הסבר לדבריה, שהיא ראשונה דיברה על שוד בשיחה וכן הבטחתה שאבגי יהיה שותף ויקבל חצי חצי עם כולם. יתירה מזאת, הנאשמת 3 בחרה לשים עצמה כמי שאינה זוכרת, אינה מבינה, אינה קשורה, והשתרבבותה לכתב האישום היא אך בשל נישואיה לנאשם 2. עדות זו מחזקת בצורה משמעותית את הראיות נגדה בדבר אחריותה ושותפתה לקשר הפלילי שבאישום זה.

לגישת בא כוח המאשימה כי ניסיונותיו של נאשם 2 להדגיש מצבו הנפשי של אבגי לא צלח ואינה מתיישבת עם שיחותיו עם נאשם 1 ועם התנהלותו והתנהגותו. המאשימה מבקשת, ואף מדגישה, כי במידה ובית המשפט יקבע כי אבגי סובל מבעיות כאלה ואחרות, עדיין שיחותיו, כפי שתועדו עם הנאשמים, הינן אמיתיות ואותנטיות, לא רק מבחינתו אלא גם מבחינתם.

באשר לנאשם 1, כאמור בהודעותיו במשטרה הכחיש הימצאותו במקום (סמוך לשק"ם), והכחיש השיחה שהתנהלה בינו לבין נאשם 2, אולם בבית המשפט מסר גרסה לפיה אינו זוכר המקרה, אך לא שלל שהיה במקום יחד עם נאשם 2. הנאשם 1 לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לשינוי הגרסה. לגישת המאשימה היכרותו השטחית של הנאשם 1 עם אבגי אינה מעיבה על חלקו ושותפותו בקשר הפלילי שבאישום זה. שכן, שיחותיו עם נאשם 2 העוקבות לשיחותיה של נאשמת 3 עם אבגי, מלמדות כי היה מעודכן ושותף באמצעות נאשם 2. יחד עם נאשם 2 תוכנן ביקורם בשק"ם. תכלית הביקור לגבי בדיקת המדרגות, היציאה מהמקום, מיקום משרד המנהל מתועדים כאמור בשיחה 293 (ת/86, ת/87). בשיחה זו גם מוודא נאשם 1 את הנתון אודות היום בשבוע הרלוונטי מבחינת המידע שהעביר אבגי לנאשמת 3. והדברים חוזרים שוב בשיחתם ת/83 ו-ת/84.

ההיכרות עם יכולותיהם של נאשמים 1 ו-2 מהאישומים האחרים מלמדים באופן חד משמעי על מסוגלותם להוציא לפועל תוכנית פלילית לאישום זה, ואין גם כל ספק שקשרו ותכננו לבחון הנתונים ל"עבודה" זו, אף אם בסופו של דבר לא הוציאוהו אל הפועל.

7.
האישומים הרביעי והחמישי:

טוענת המאשימה כי ליבת הראיות באישום זה כנגד הנאשם 1 מצויה בהתוודותו של הנאשם 1 בפני
המדובב על אודות חלקו יחד עם שותפיו להתפרצויות לחנויות תכשיטים בעיר העתיקה בבאר-שבע, ופיצוח הכספות שבהן, וגניבת התכשיטים מתוכן, מתחת לאפה של המשטרה.

לגישת המאשימה דברי הנאשם 1 לא נזרקו לחללו של עולם על ידו מבלעדי כך שהיה שותף בביצוע ההתפרצויות לחנויות התכשיטים שבאישומים אלה. הדגשים לדידה של המאשימה הינם בסמיכות הזמנים שבין האישומים, הפרש של שבוע בלבד. מועדן של הפריצות בסופי שבוע בדיוק כפי שתיאר הנאשם 1 בפני
המדובב. בדיוק כשם שההתפרצות באישום השלישי בוצעה במהלך סוף השבוע, אף אם מספר חודשים קודם לכן. המאשימה מצביעה על ההתאמות הרבות הקיימות בין תיאוריו של הנאשם 1 בפני
המדובב לבין תיאור הזירות ע"י המתלוננים. סבורה המאשימה כי אין המדובר בהתאמות קוסמיות, ברור וגלוי על פני הראיות ואף בירידה יסודית לעומקן, שאותם מבצעים ונאשם 1 ראש וראשון בתוכם אחראים לכל אחת משלוש ההתפרצויות באישומים 3- 5. המאשימה סבורה גם כי העובדות שהוצגו ביחס לשלושת האישומים 3- 5 מלמדים על הדמיון הכללי הרב שיש ביניהם עד שניתן לקבוע כי במעשים דומים עסקינן כפי שהכירה הפסיקה בדרך זו לשם הוכחת היסוד הנפשי אצל המבצע, נאשם 1. ההתנהגות בעלת הדמיון הרב עד כמעט כדי זהות של נאשם 1, בשלושת האישומים קרובה מאוד "לשיטת ביצוע" שבה גם ניתן להצביע על זהותו של נאשם 1 כמבצע. על כל האמור מוסיפה המאשימה כי ביחס לאישום הרביעי הנאשם 1 לא העלה כל טענת אליבי. לגישת המאשימה, אי העלאת טענת אליבי בולטת עשרות מונים נוכח טענת האליבי המפורטת שהעלה הנאשם 1 ביחס לאישום החמישי שמועדו אך כשבוע לאחר מכן. בדגש שמדובר בסוף שבוע שלפני יום הכיפורים אם היה צורך בעוגן להיזכר בו. זאת במיוחד כשאת מעשיו ביום הכיפורים תאר באריכות. הדבר בולט גם על רקע טענת האליבי שהעלה הנאשם 1 ביחס לאישום השלישי שהיה מספר חודשים קודם חקירתו.

ביחס לאישום החמישי, לגישת המאשימה טענת האליבי כשלה באופן מוחץ עם עדותה הארוכה והמפורטת של אוקסנה. עדותה מגובה ומחוזקת בעדויות אימה ובן זוגה. עדויות השניים נתמכות בתצלומים מיומנם ת/62. זאת ועוד, ת/76 מלמד על שלוש שיחות שקיים הנאשם 1 עם אוקסנה בשעות אחר הצהריים של יום שישי ה-13/10/00, על שיחה ממושכת בערב שבת ולמחרת בשבת בשעות הבוקר. לא ראינו מה היה צורך בכל השיחות הללו אם נמצאו יחד וגם הסבריו של הנאשם 1 בעניין זה לקוחים ממחוזות דמיונו.

לגישת המאשימה גם ניסיונו של הנאשם 1 לבנות תמיכה לטענת האליבי שלו בדמות אותה רכישת שמפניה בקיוסק שפתחו חבריו, כשל אף הוא. הכישלון מתחיל בשינוי שחל בה בין אמרתו במשטרה ת/5 לעדותו בבית המשפט, בעניין נוכחותו של אלעד, ממשיך בעדות אוקסנה ומסתיים בהודעותיהם של אלעד וניסן במשטרה שהוגשו וסומנו ת/20 ו-ת/21, שעה שהוכרזו עדים עוינים בעדותם בבית המשפט, עת השתדלו, להיטיב עם חברם. מבקשת המאשימה מבית המשפט להעדיף הודעותיהם במשטרה על פני עדותם בבית המשפט. אף התגייסות עד הגנה 7, מר גרוסהאוז, אביו של אלעד, אין בה לשנות, מהמסקנה שכל התמיכה הזו, כמו טענת האליבי כולה אין בה כל ממש.

כמו ביחס לאישום השלישי אף כאן ביתר שאת, לא נתן הנאשם 1 כל הסבר טוב ומשכנע, מדוע שתשקר אוקסנה בבית המשפט, במיוחד נוכח המחיר הצפוי לשלם באם יורשע. אמירה כוללנית "נקמנות על רקע רומנטי", אינה מספקת, וכעולה מהעדויות גם אינה מבוססת. סיבותיה של ההגנה עמה, מדוע לא הוגשו הודעותיה במשטרה.

8.
האישום השישי מיוחס לנאשם 1 בלבד:

מבקשת המאשימה מבית המשפט להרשיע הנאשם 1 בעבירת הדחה בחקירה, דברים הנלמדים מתוך הודעותיהם של עדי התביעה 5 ו- 6 במשטרה ובעיקר נוכח עדותם בבית המשפט. לגישת המאשימה בעקבות המשפט, חבריו, נחלצו לסייע לו ככל שיכלו, כפי שניתן היה להתרשם מהופעתם בבית המשפט. עובדה היא שלאחר דבריו של הנאשם 1 כל אחד מהם מסר בהודעתו במשטרה פרטים לגבי רכישת שמפניה שלא הייתה מעולם. מבקשת המאשימה לדחות גרסתו של הנאשם 1 כי את הדברים אמר כתוצאה מסערת רגשות שבה היה נתון וכי הדברים הופנו לחלל ולא לאדם מסוים זה או אחר.

9.
האישום השביעי- מיוחס לנאשם 1 בלבד:

לגישת המאשימה מתבקש בית המשפט לדחות גרסת הנאשם 1 לפיה השיחה שניהל עם אמנו הייתה שיחה תמימה, חברית ובענייני עבודה. להוכחת היסוד העובדתי די בבחינת ההשפעה, הרושם, והתוצאה שהייתה אצל אמנו מעצם התקשרות הנאשם 1 אליו מתא המעצר. מעדות אמנו בעניין זה ניתן ללמוד כי השיחה הייתה לא נוחה, לא נעימה והפחד שתיאר היה כנה ואמיתי. לגישת המאשימה מודעות הנאשם 1 למעשיו עולה בבירור מתוכן השיחה. כל בר דעת, יבין שמי שהיה עמו במועד הרלוונטי באישום הראשון יצטרך לבוא ולהעיד בבית המשפט על מעשיו. בודאי כשכבר בחקירה מוצגים לו דבריו.

ממכלול הדברים מבקשת המאשימה מבית המשפט להרשיע את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם בכל האישומים.

10.
באת כוח נאשם 1 בסיכומיה לעניין ההרשעה מבקשת מבית המשפט לזכות הנאשם 1 מהעבירות המיוחסות לו בשבעת האישומים השונים.

באת כוח הנאשם 1 מבקשת מבית המשפט לדחות מסקנת המאשימה לפיה הנאשם 1 התוודה בפני
המדובב . לגישתה אין המדובר בהודייה.

באשר לאישום השביעי:
הנאשם 1 מודה כי שוחח עם פליקס אמנו. אולם לדבריו מטרת השיחה הייתה בענייני עבודה בלבד. ביקש לדעת מה רשם בדו"ח באיזה שעה סיים העבודה מחשש שזה ייצור בעיות עם המנהל שידע שבאותו יום סיים מוקדם ולא כפי שדווח.

לגישת ההגנה המאשימה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר שהנאשם 1 הטריד את העד. גם אמנו מעיד מפורשות כי השיחה לא הייתה כלל קשורה לאירוע הפלילי. העד מרחיב ומעיד כי הנאשם 1 לא איים עליו ואף לא ביקש שישנה עדותו ואף מציין, כי לקראת סוף השיחה הנאשם 1 אמר "טוב, לא משנה" בתגובה לדברי אמנו שאמר, שמה שהיה זה מה שמסר במשטרה.

לשון החוק ברורה. ובענייננו אין עסקינן בהודעה ואין עסקינן בעד, שהרי השיחה הייתה בין הנאשם 1 לאמנו כזוג וכצוות בעבודה והשיחה הייתה מקצועית גרידא ולא נגעה לתוכן ההודעה שמסר אמנו כעד תביעה. יתירה מזאת. הנאשם 1 לא ידע כי אמנו הינו עד מטעם התביעה.

באשר לאישום השישי:
הנאשם 1 העיד בחקירתו שאכן האמור בת/30 נאמר על ידו מילה במילה. הנאשם 1 מתאר כי הדיון היה סוער, הוריו ואחיו בכו. היה בסערת רגשות עצומה ומתוך כוונה שיגיעו לחקר האמת, פשוט אמר הדברים. לא כיוון כלפי אדם. פשוט צעק וזה היה במעמד השופטת וסוהרים.

לגישת ההגנה, דברי הנאשם1 , אינם דברי הדחה אלא צעקה אמיתית כללית, נאמרו בחלל אולם בית המשפט כדברים כלליים מתוך סערת רגשות בנוכחות שופטת נכבדה, שוטרים, סנגורים וקהל.

בא כוח המאשימה מפנה לדברי עד התביעה 14, החוקר אואקי שרשם את הדברים. החוקר אואקי בחקירתו הנגדית מאשר כי בעת האמירה היו באולם הרבה אנשים. ומכאן ניתן לקבוע, שהאמירה שנאמרה לא כוונה כלפי מישהו ספציפי.

טוענת המאשימה כי לאחר דברי הנאשם 1 יכלו חבריו אלעד וניסן למסור במסגרת החקירות במשטרה פרטים בדבר רכישת שמפניה. ההגנה סבורה כי אם לא הייתה רכישת שמפניה לא היו יודעים השניים מה למסור במשטרה, שכן זעקת הנאשם 1 את אותה אמירה הייתה כללית ביותר (ללא פרטי זמן, מקום ושותפים לרכישה) ואין בה לכשעצמה ולא כלום ובא כוח המאשימה נתפס לכלל טעות בניתוח חומר הראיות.

עדות הנאשם 1 הייתה סדורה ומשכנעת וניתן היה להתרשם מכנות עדותו ואף האמור בת/30 לכשעצמו לא מקים כל יסוד של הדחה.

לכן, מתבקש בית המשפט לזכותו מאישום זה.

באשר לאישום השני:
לגישת באת כוח הנאשם 1, מוטב היה שאישום זה לא היה מוגש כלל כנגד הנאשם 1.

אבגי הינו אחיה של נאשם 3 וגיסו של נאשם 2. העיד בבית המשפט וניתן היה להתרשם שמדובר בעד בעייתי ביותר, אשר העיד כי אינו מכיר את הנאשם 1 ופרט לנאשמים 2 ו-3 לא דיבר עם אף אחד.

לגישת ההגנה, אבגי לא מפלילי או מסבך את הנאשם 1 והנאשם 1 אינו נוטל כל חלק בשיחות הטלפוניות עימו. בא כוח המאשימה בסיכומיו התמקד באמור בת/87. עיון בת/87 מלמד כי הנאשם 1 משוחח עם נאשם 2 ועולה בשיחה רעיון לטייל ליד השק"ם, כאשר לא הוכח כל קשר בין אותו טיול בשק"ם לבין קשירת קשר לביצוע פשע בין הנאשמים 2 ו-3 לעופר.

כך גם ביחס לשיחה ת/88. גם דו"ח העיקוב לא קושר את הנאשם 1 לביצוע עבירת הקשר, שכן גם אם היה הנאשם 1 בסמוך לכניסה לשק"ם והסתכל לכוון הכניסה אין בכך משום כל עבירה.

הראיה שכשעתיים לאחר העיקוב יוצר עופר קשר עם נאשם 2 גם היא איננה מסבכת או מפלילה את הנאשם 1 בעבירה המיוחסת לו.

טוענת ההגנה כי ת/78 הוגש מטעם המאשימה והתקבל כקביל אך ביחס לעופר ולנאשמת 3. הנאשם 1 העיד כי לא ערך כל תצפית על בניין השקם ביום 11/10/00 ומעדותו ניתן ללמוד, כי ייתכן ובמועד הנטען היה ליד השק"ם אך חד משמעית, לא תצפת על הבניין. הנאשם 1 העיד על תוכן ת/88 ולדידו לא התבקש במשטרה ליתן הסבר לאמור בו ובכל מקרה זכר, כי שוחח אודות הדוד שלו עימו היה הולך לדוג הרבה. בחקירתו הנגדית נחקר בקצרות אודות אישום זה. הנאשם 1 העיד כנדרש ונתן הסבר מקום שנדרש הסבר, אם זכר.

לכן, מתבקש בית המשפט לזכותו ולו מחמת הספק.

באשר לאישומים 3- 5
:
באת כוח הנאשם 1 מלינה על התנהלות החקירה ועל מחדליה. לגישת ההגנה אם הייתה מתבצעת חקירה ראויה וכנדרש לא היה מוגש כלל ועיקר כתב האישום נגד הנאשם 1. מחדלי החקירה יורדים לשורש התיק ואך בגינם יש להורות על זיכוי הנאשם 1, והם:
א.
מפנה לנ/7 ממנו ניתן ללמוד כי גם לאחר מעצר הנאשם 1 התרחשו התפרצויות, שאופייה ואופן ביצועה תואם את המתואר בכתב האישום. לגישת ההגנה, דבר זה היה צריך להדליק נורה אדומה כי אדם חף מפשע נעצר על לא עוול בכפו.
ב.
החוקרים לא דאגו להציג בפני
הנאשם 1 לוח שנה ולדאוג להציג בפני
ו יומניו. כאשר בניגוד לנאשם 1, החוקרים דאגו להציג בפני
עדות ההגנה אוקסנה ואמה לוח שנה ואף דאגו שתמסורנה גרסה כשיומנן האישי בפני
הן.
ג.
בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם 1 נמצאו מספר חפצים. הנאשם 1 נחקר ביחס לאותם חפצים (לרבות ביחס לרתכת) שם טען כי הרתכת שייכת לחברו בשם אבי עוזיאל, רתכת שנועדה לצורך בניית כלובים לציפורים. אבי עוזיאל לא הוזמן לחקירה לא ביחס לרתכת ולא ביחס לכלובי הציפורים וההגנה זימנה את העד מטעמה. גם ביחס לשאר החפצים מסר גרסה שכלל לא נבדקה.
ד.
הנאשם 1 ביקש להיבדק בפוליגרף ולבצע עימות עם אוקסנה לאחר שהבין כי טענת האליבי שלו הופרכה. אולם לא נעשה כל עימות ולא נעשתה כל פעולת חקירה אחרת לשם אישוש או הפרכת גרסת הנאשם 1.
ה.
ביום 13/11/00 מוסר הנאשם 1 ביחס למעשיו במועד
2-3/6/00
וזאת לאחר שמוצג בפני
ו לוח שנה (ולא יומנו האישי) ולמעשה מגרסתו עולה תמונה ברורה, שהנאשם 1 בילה עם אוקסנה ובחור בשם דוד בן איון במסיבה בתל ערד. אם היו טורחים להוציא פלטי איכון למכשיר הנייד של הנאשם 1 לא היה מוגש נגדו כתב אישום. לגישת ההגנה, הימנעות החוקרים מלהזמין פלט האיכון מדברת בעד עצמה ומכרסמת בראיות התביעה, דהיינו גרסת אוקסנה, שכן עסקינן בפעולה פשוטה שעל בסיסה יכלו החוקרים על נקלה לאשש או להפריך אליבי. אין לקבל טענת המאשימה לפיה עלות הבדיקה יקרה, כאשר החשיבות לאותם פלטים חשובה להמשך החקירה.
ו.
הוריו של אלעד גרוסאוס לא נחקרו למרות גרסתו של הנאשם 1 ועסקינן בפעולות חקירה הקשורות במישרין בבדיקה יסודית של טענת האליבי אותה העלה הנאשם 1 בחקירותיו במשטרה.
ז.
הנאשם 1 בחקירתו מיום 14/11/00 מספר כי התרברב בפני
המדובב והסיפור של חמשה אנשים לקוחה מסרט "היט" בכיכובם של רוברט דה נירו ואלפצ'ינו, כמובן שאיש מהחוקרים לא טרח לבדוק גרסתו.
ח.
החוקרים נמנעו במכוון מלהזמין פלטי תקשורת ופלטי איכון למכשיר של אוקסנה וזאת מתוך חשש, שמא תיק החקירה, שנבנה יקרוס.
ט.
הימנעות המשטרה מלהוציא פלט שיחות יוצאות ו/או נכנסות למכשיר הנייד של העד בן איון מדברת בעד עצמה, שכן איכון העד ביום 2/6/00 משעות הערב המאוחרות עד לשעות הבוקר יום 3/6/00 במסיבה, בתל ערד, בה נכחו הנאשם 1 ואוקסנה- היה משמיט הקרקע מהאישום.
י.
הימנעות מכוונת של החוקרים מלבצע פעולת חקירה בסיסית של הזמנת פלט שיחות של בן איון ולחילופין פלט שיחות יוצאות של הנאשם 1 אמורה בהכרח להוביל לזיכוי הנאשם 1.
יא.
גרסתו של הנאשם 1 באשר לדו"ח משטרתי שקיבל ביום 3/6/00 בשעות אחר הצהריים- לא נבדקה כלל.

ביחס לאישום השלישי:
כאמור, גרסת הנאשם 1 כי במועד הרלוונטי בילה עם אוקסנה ובן איון במסיבה בתל-ערד. הנאשם 1 תיאר את לבושה של אוקסנה וכי גופה היה צבוע בצבעים זוהרים. אוקסנה ובן איון מאשרים עובדות אלה אולם לא זכרו התאריך. לציין כי אוקסנה בחקירתה הנגדית לא שללה כי המסיבה נערכה ביום 2/6/00 לדבריה ייתכן שכן וייתכן שלא. לכן די בדברים אלה כדי לזכות הנאשם 1.

הנאשם 1 העיד בבית המשפט ביחס לאישום זה, הסביר כיצד שחזר בתא המעצר את מעשיו ביום 2/6/00 לפי יום הולדתו שחל ביום 20/5/00. עדותו של הנאשם 1 הייתה שטופה וסדורה ביחס לכל הפרטים. לציין כי הנאשם 1 לא נחקר בחקירה נגדית בעניין אישום זה ולמעשה החקירה התמצתה בעניין השיחות עם המדובב.

עדותו בבית המשפט והודעותיו במשטרה לא נסתרו ולמעשה למקרא עדויות אוקסנה, בן איון, אמה של אוקסנה ובן זוגה ניתן לקבוע חד משמעית כי מיום 2/6/00 שעה 14:00 עד ליום 4/6/00 שעה 8:30 לא התפרץ הנאשם 1 למקום כנקוב בכתב האישום אלא היה במהלך סוף שבוע עם אוקסנה, שאישרה את כל גרסתו וביחס למועד טענה "שייתכן וכן".

באת כוח הנאשם טענה כי הימנעות הגורם החקירתי מלבדוק טענת האליבי אשר העלה הנאשם 1 בחקירתו די בה לכשעצמה כדי ליצור את הקרקע לזיכויו מאישום זה. כאשר טענת האליבי אינה מטילה נטל הוכחה מיוחד על הנאשם 1 ודי לו לעניין זה בקיומו של הספק הסביר.

לגישת ההגנה בקשת המאשימה להרשעת הנאשם 1 באישום זה על יסוד האמור בשיחותיו עם המדובב איננה יכולה לגרום להרשעתו ונדמה שגם ב"כ המאשימה יודע זאת, כאשר נמנע מלהתמודד עם טענת ההגנה של הנאשם 1.

לגישת באת כוח ההגנה אין בת/60 המכיל 17 קלטות (שרק חלק תומלל וגם הדברים המתומללים הינם רק עיקרי הדברים, עובדה לכשעצמה המכרסמת בראיה, שמסתבר שהינה חלקית) משום להרשיע את הנאשם 1 באישומים קל וחומר באישום זה.

לגישת באת כוח הנאשם 1, נתפס בא כוח המאשימה לכלל טעות עת טען, שהאליבי של הנאשם 1 נשלל- שהרי לנוכח האמור לעיל אל רק שהאליבי לא נשלל אלא, שדווקא אוקסנה מאשרת את טענות ההגנה.

למקרא מכלול הדברים לרבות מחדלי החקירה נראה, כי התוצאה הנכונה והראויה הינה זיכויו של הנאשם 1.

באשר לאישום הרביעי:
כאמור, ביחס לאישום זה לא זכר הנאשם 1 את מעשיו ואולם אין בכך כדי להרשיעו שכן בא כוח המאשימה לא הוכיח כל קשר ישיר ו/או עקיף בין הנאשם 1 לאישום הרביעי ואין כל ראיה מסבכת ו/או מפלילה את הנאשם 1 באישום זה וגם לא בת/60- 61.

מבקשת ההגנה לדחות טענת המאשימה לפיה העובדה שהנאשם 1 לא העלה טענת אליבי ולכן יש לזקוף זאת לרעתו, שכן מדובר בטענה סתמית ותו לא.

הנאשם 1 ביקש מהחוקרים להוציא דוחות איכון לפלאפון וזה היה מסיר את הספק. אולם כאמור החוקרים נמנעו מלבצע המוטל עליהם.

לכן, מתבקש בית המשפט לזכות הנאשם 1 מאישום זה.

ביחס לאישום החמישי
:
הנאשם 1 מסר גרסה מפורטת, לפיה ערב סוכות (13/10/00) שהה במחיצת חברתו אוקסנה. מבקשת באת כוח הנאשם 1 מבית המשפט לאמץ גרסתו אשר נתמכת באיכון של פלטי שיחות
מיום 13/10/00- 14/10/00.

טוענת ההגנה, כי הנאשם 1 כלל לא נחקר בחקירה נגדית אודות עדותו ביחס לפלט השיחות ולאיכון והימנעות ב"כ המאשימה מלחקור בנדון משמעותה קבלת גרסת הנאשם 1.

טוענת ההגנה, כי בא כוח המאשימה במהלך המשפט ובסיכומיו ריכז מאמצים מיוחדים על מנת לשכנע את בית המשפט הנכבד, כי שיחתו עם המדובב מהווה "התוודות" של הנאשם 1. באת כוח הנאשם 1 מבקשת מבית המשפט לדחות מסקנה זו. הנאשם 1 מעיד, כי המדובב ששהה באותו תא הציג עצמו כעבריין בינלאומי, מפצח כספות במוזיאונים, שביצע פשעים רבים ברחבי אירופה והנאשם 1 העיד, שזרם עמו והציג עצמו כמי שעבד עם ציוד מתוחכם. הנאשם 1 מעיד כי כל העיר דיברה על ההתפרצויות. הוא התרברב כאילו הוא חלק מכנופיה שמפצחת כספות. הנאשם 1 נחקר ביחס לאמור בתמלילים ומסר הסבר מפורט ביחס לכל אמירותיו וב"כ הנאשם 1 מבקשת מבית המשפט ליתן אימון בעדותו של הנאשם 1.

באשר לאישום הראשון:
מבקשת באת כוח הנאשם 1 מבית המשפט לזכותו מאישום זה. לגישתה , המאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה ולא הוכיחה את אשמתו של הנאשם 1 מעבר לספק סביר.

הנאשם 1 העיד אודות נסיבות הגעתו לרחוב השיטה 69 בעומר. העיד אודות הפקת הזמנת העבודה, שכן בבית נשוא כתב האישום לא בוצעה קריאת מונה לתקופה של 10 חודשים.

טוענת המאשימה כי הנאשם 1 נחקר על שיחות טלפון שלכאורה קיים ואולם הנאשם 1, מכחישן ומבקש מבאת כוח המאשימה להציג לו פלט דבר שלא נעשה. לגישת ההגנה, הימנעות המאשימה מהוצאת פלטי תקשורת מהווה מחדל השזור כחוט השני בתיק, מחדל המאיין לטענת ההגנה טענות המאשימה כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומים.

סבורה באת כוח הנאשם 1 כי לא רק שלא הוכחה אשמתו של הנאשם 1, אלא, שהוכח שהגעתו לבית הרלוונטי הייתה לצורך קריאת מונה על פי הזמנה וכך גם נעשה.

מדגישה באת כוח הנאשם 1 כי לאור מהות התיק הנדון, קשייו, מורכבותו, הסוגיות המשפטיות הרלבנטיות, מחדלי החקירה הקשים והתרחישים האפשריים אשר הוצגו במהלך המשפט, מקימים למעלה מהנדרש בדבר הספק ביחס לכלל האישומים.

11.
באת כוח הנאשמים 2 ו- 4 מבקשת מבית המשפט לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם באישומים השונים.

באשר לנאשם 4:
לגישת ההגנה המעטפת העובדתית החיצונית אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת היא בשאלת מעורבותו של הנאשם 4 בהתפרצות ובקשירת קשר לפשע.

לגישת ההגנה אין בעובדה כי התכשיטים נתפסו בחזקתו של הנאשם 4 כדי לסבך אותו במעשי ההתפרצות. כך גם, אין בדברי נאשם 1 בפני
המדובב בכך שאחד מהחברה נתפס כשברשותו 600 גרם זהב והטענה כי קנה מבדואי כדי לסבכו, שכן אין מחלוקת כי התכשיטים שנתפסו בחזקתו לא נשקלו מה וגם, לא נהוג לצרף משקל הזהב (שאינם עולים על מספר עשרות גרמים) למשקל השעונים שעשויים מחומר אחר. באשר לטענה שנאשם 1 ידע גרסת הנאשם 4 לפיה קנה את התכשיטים מבדואי, טוענת ההגנה כי נאשם 4 נעצר ומששוחרר סיפר על כך לקרובים אליו ולמכריו שכן הדבר נודע בעיר. מה וגם, נאשם 1 היה בין חוג מכריו ועל כן לא פלא אם מה שאירע לו היה בידיעתו של נאשם 1.

המאשימה ניסתה לקשור את נאשם 1 בהתפרצות בשל "הדיוק" לטענתה במשקל התכשיטים שנתפסו. לפי טענת ההגנה, משקלם הקטן של התכשיטים מרחיק את נאשם 1 מנטילת חלק בפריצה עצמה.

עוד טוענת ההגנה כי אין בעובדה כי הנאשם 4 שילם סך של 1,400 ₪ לאותו בדואי תמורת התכשיטים כדי לפגוע במהימנות גרסתו, כאשר ידוע כי כשמוכרים תכשיטים יד שנייה ללא קבלות, ואף עם קבלות, שוויים נמוך באופן ניכר משוויים בחנות, וזאת אף אם מדובר בדרך העסקים הרגילה. זאת ועוד, בניגוד לטענת בא כוח המאשימה שדווקא בשוק מתנהל מקח וממכר ואיש אינו שת ליבו לדין ודברים או חילופי דברים בין האנשים הנמצאים באותו מקום ואין כללים בעניין זה, וגרסתו של הנאשם 4 אכן הגיונית.

לגישת באת כוח הנאשם 4, אין זה חובתו של הנאשם 4 להסביר אם קיים או לא קיים קשר בין מה שנתפס אצלו ובין מה שנתפס אצל נאשם 5. לא נטען כי היה קשר בין הנאשם 4 ובין נאשם 5 בעניין זה, והעובדה שביקר בבית אימו של נאשם 5 זמן קצר או לא כאשר התכשיטים שנתפסו נתפסו בבית אחותו של הנאשם 5 שבוע ימים לאחר מכן אין כאן כל קשר ביניהם למעט קשר של היכרות קודמת בינו ובין אמו של הנאשם 5 .

עוד טוענת באת כוח הנאשם 4 כי על אף שמדובר בסמיכות זמנים בין מעצרו (5/6/00) לבין מועד ההתפרצות
2-4/6/00
אין בכך די כדי לסבכו במעשי ההתפרצות. מה וגם, הזיהוי של הפריטים ע"י הבעלים אינו זיהוי שלם וייחודי אלא הוא זיהוי על פי צירוף הפריטים בלבד.

מכל המקובץ, לגישת ההגנה התביעה לא הוכיחה ברמה הנדרשת מעבר לספק סביר כי הנאשם 4 החזיק בפריטים שנגנבו דווקא מההתפרצות, ובכל מקרה לא הוכח יותר מאשר ביצוע עבירה של החזקת רכוש שמקורו בעוון לפי סעיף 412 לחוק העונשין או 413 לחוק וכך עותרת ההגנה כי יקבע לגבי הנאשם 4.

באשר לנאשם 2:

ביחס לאישום הראשון:
לגישת ההגנה הבסיס העיקרי לאישום זה כנגד נאשם 2 מבוסס על דבריו המוקלטים של נאשם 1 בפני
המדובב. ההגנה מפנה בעניין זה לגרסתו והסברו של נאשם 1 לגבי הדברים שנאמרו ומבקשת כי יאומצו על די בית המשפט. ההגנה טוענת שאף תוכן אמירותיו למדובב על פניהם מעיד על דברי התפארות ועל טענות בלתי מציאותיות ובלתי אפשריות, כאשר הפליג על כנפי דמיונו. מקריאת התמלילים עושה רושם שנאשם 1 עם כל הכבוד "חי בסרט פעולה" ומשם עולם המושגים עליהם הוא מדבר.

נאשם 2 מסר גרסה לפיה עובד בשיפוצים מגיל צעיר. הנאשם 2 היה בקשרי עבודה בעבר עם נאשם 4 שהיה מוסר לו עבודות כקבלן משנה. הנאשם 2 גדל באותה שכונה יחד עם הנאשמים האחרים. הקשר לא נשמר משום שלפני שנים רבות עבר נאשם 1 לשכונה אחרת. והקשר חודש בסמוך לאירועים נשוא כתב האישום. הנאשמים נהגו לבלות יחד ולצאת לדייג ואף הנאשם 2 סייע לנאשם 1 בבניית כלוב ענק לציפורים בחצר ביתו.

באשר לתאריך 6/11/00: הנאשם 2 מאשר כי הגיע לעומר בעקבות שקבע עם קבלן שפגש אותו אצל בעל חנות לחומרי בניין בבאר-שבע (לילו וטורי) שרצה למסור לו עבודת טייח בבית בעומר. אותו קבלן נתן לו פתק עם מס' טלפון שלו וקבע להיפגש עמו בכניסה ליישוב. נאשם 2 נסע ברכבו של נאשם 5 אשר נהג ברכב וזאת משום שלנאשם 2 אין רשיון נהיגה והטנדר שהיה ברשותו נגנב. הגיע לטלפון ציבורי, חיכה לקבלן משלא הגיע. יצר קשר עם אשתו על מנת לבקש שתקריא לו מפתק שהשאיר בבית את מס' הטלפון של הקבלן ואת מקום המפגש עמו. בין הפתקים שהיו בבית ואשר הניח שם הנאשם 2, היה מס' טלפון של רופא שיניים מעומר וזאת מאחר ולפני זמן קצר נזקק נאשם 5 דחוף לרופא שיניים, ועליזה קריאף דודתו של הנאשם 2 נתנה לו את מס' הטלפון של רופא השיניים. הנאשם 2 לא ידע עת חקירתו כי אשתו בלבלה בין הפתקים וחל בלבול בין מספרי הטלפון שנמסרו לו.

הנאשם 2 הסביר כי שיחת הטלפון עם נאשם 1 הייתה לעשות הזמנה בפאב על מנת שיהיה להם מקום להיכנס. כן סיפר כי נאשם 1 ביקש ממנו לבדוק בביתה של בחורה בשם אפרת האם היא מתגוררת עם מישהו ובאותו בוקר באותה הזדמנות הוא ניגש לבית שאת מקומו הוא הכיר כדי לבדוק הדבר וכאמור חזר למקום המוצא שלו ליד תא הטלפון. בסופו של דבר הקבלן לא הגיע וחזר לבאר-שבע.

מבקשת באת כוח הנאשם 2 לדחות המשמעות שנתנה המאשימה לשיחה שהתנהלה בין הנאשמים 2 ו-5 כאילו הם מדברים בקודים.

הנאשם 2 לא הכחיש כי דיבר עם נאשם 1 באותו יום וגם לא שלל כי נפגשו מאוחר יותר.

לגישת ההגנה, הנאשם 2 אכן נראה בעומר במועד האירוע, אך הוא לא נראה עושה כל פעולה ולא נוקט בכל צעד חשוד – פעולותיו כפי שהונצחו ע"י העוקבים תואמות לגרסתו- של בעל מקצוע המגיע השכם בבוקר לקבל עבודה מקבלן העובד ביישוב, ממתין לו בכניסה ומתקשר בטלפון כאשר האדם שקבע עמו להיפגש לא מגיע ובסופו של דבר לאחר המתנה עוזב את המקום וחוזר כלעומת שבא. ההגנה מבקשת מבית המשפט לדחות טענת המאשימה כי הסיפור אינו אלא סיפור כיסוי, שכן מי שמכיר את דרך עבודתם של בעלי מקצוע בלתי מוסדרים מהסוג עליו נמנה נאשם 2 יודע שכך הם פועלים ודווקא האירוע המתואר ע"י הנאשם ביום 6/11/00 בעומר הוא מציאותי למדי.

באת כוח הנאשם 2 חולקת על מסקנת המאשימה לפיה מתבקש בית המשפט להרשיע הנאשם 2 גם בעבירה של ניסיון להתפרצות. לגישת ההגנה אין זה ראוי ואין זה צודק כי המאשימה תתייחס אל שלושת הנאשמים כאל אדם אחד כאילו מצבו של כל אחד מהם הוא אותו מצב, מעשיהם אותם המעשים וגרסתם אותה גרסה.

באת כוח הנאשם 2 טוענת כי באשר לנאשם 2 יש לזכות מהעבירה שכן למעט הגעתו ליישוב, ישיבתו ברכב ושיחותיו בטלפון הציבורי הוא לא ביצע דבר שיכול להיחשב כניסיון להתפרצות. ההגנה מבקשת מבית המשפט לקבל גרסת הנאשם 2 כי בא ליישוב לקבל עבודה בצורה מקובלת והגיונית כמקובל בענף בו הוא עוסק.

באשר לאישום השני:
לגישת ההגנה הנאשם 2 נתן הסבר להגעתו לשק"ם בשעות העבודה כדי להתעניין ברכישת מוצרי חשמל שנמכרו במקום בהוזלה גדולה לקראת סגירת החנות.

לגישת ההגנה המאשימה מתעלמת כי עופר איבגי הינו אחיה של נאשמת 3 וגיסו של נאשם 2 ולכן סביר וטבעי כי ינהלו עמו שיחות טלפון רבות ותכופות ואין בכך דבר מפליל.

באשר לעדותו של אבגי: מעדותו עולה כי הבחור פנטז כל חייו לבצע שוד. אין צורך להרחיב כי אין כל קשר בין דבריו של עד זה ובין כל מה שהוא יכול לספק וליכולתו לתרום לביצוע פשע כה מתוחכם ומסובך כשוד מכונית ברינקס.

מבקשת ההגנה לזכות את הנאשם 2 בשל העדר הימצאותן של ראיות מספיקות וטובות בעלות משקל היכולות לבסס הרשעה בדין על פיהן. לחילופין בלבד יש לזכות הנאשם 2 מן העבירות המיוחסות לו מחמת הספק הנותר על כנו בתום שמיעת כלל הראיות בתיק דנן.

12.
בא כוח הנאשמת 3 בסיכומיו לעניין ההרשעה מבקש מבית המשפט לזכות הנאשמת 3 מהעבירה המיוחסת לה באישום השני.

לגישת ההגנה בסיס כתב האישום מושתת על שיחת טלפון בין הנאשמת 3 לבין אחיה (עופר) ועל וידוי נאשם 1 בפני
המדובב.

בעניין דבריו של נאשם 1 בפני
המדובב: יצוין שהנאשמת 3 בשום שיחה אינה מוזכרת "כשותפה בכנופיה". יתר על כן, אף לא "שותף" אחר סבר שהנאשמת 3 שותפה בעבירות שבוצעו ע"י חברי הכנופיה.

לכן, תוהה בא כוח הנאשמת 3 היאך החליטה המאשימה להגיש כנגד הנאשמת 3 כתב אישום. המאשימה לא שאלה מה היה תפקידה ומומחיותה של הנאשמת 3 בקשר האמור.

בא כוח הנאשמת 3 אינו חולק על כי עדותו של אבגי הינה קבילה. ברם, כעולה מעדותו ומעדותה של הנאשמת 3 הרי שמאז ילדותו, חלומותיו נסבים סביב מעשי שוד נועזים, ובהקשר לכך יש לפרש ולהבין את דבריה של הנאשמת 3 "המבטיחה", בשל חששה, שמא הזיותיו יסבכו אות על לא עוול בכפו. והרי ידוע לכול שמכונית ברינקס מגיעה לבנקים ולשק"ם וברור לנאשמת 3 שזו שוב הזיה פרועה של אחיה ודינה כדין הזיותיו האחרות.

תוהה בא כוח הנאשמת 3 ממה למד בא כוח המאשימה שהנאשמת 3 הייתה חלק מאותה "כנופיה".

במידה ובית המשפט ייתן מלוא האימון בראיות הנטענות על ידי המאשימה, נשאלת השאלה האם מתקיימים היסודות של עבירת הקשר. האפיון הבולט של עבירת הקשר הינו הסכם "לפעילות משותפת", היינו: שיתוף פעולה בין הקושרים והרצון לביצוע עבירה בצוותא. לא ברור למה התכוון בא כוח המאשימה כשבפתח טיעוניו לאישום זה טוען "שמעשי הנאשמים לא עברו את שלב ההכנה" סתם ולא פירט מהי אותה "ההכנה" המיוחסת לנאשמת 3 שכאמור התקיימה לטענת המאשימה לפני אותה שיחה טלפונית.

טענת המאשימה לפיה התוכנית לא המשיכה בשל מסוכנותיה ולנוכח "בדיקתה היסודית של כל "עובדה" שמובאת אליהם... והאם לנאשמת 3 – "השותפה" נמסרו שיקולי "האי ביצוע הללו". ומה נפקותו המשפטית של השלב הראשוני של קבלת האינפורמציה? ואולי התוכנית הייתה בכלל לגנוב את שקי הכסף (ולא לבצע שוד) שאז אין בכלל עבירת פשע ואין קשירת קשר.

לכן, מתבקש בית המשפט לזכות הנאשמת 3 זיכוי מוחלט.

13.
בא כוח הנאשם 5 בסיכומיו לעניין ההרשעה מבקש לזכות את הנאשם 5 מהעבירות המיוחסות לו בשני האישומים.

לגישת ההגנה, המאשימה לא הצליחה להוכיח את מעורבות הנאשם 5 בקשר וכי לא נמצא לכך ביטוי בחומר הראיות.

לעומת זאת, הנאשם 5 מסר 4 אמרות. גרסתו לא נסתרה.

באשר לאישום השלישי
:
לגישת ההגנה ייתכן והנאשם 5 קיבל הרכוש ממי שהתפרץ אל תוך החנויות ואולם, קודם לכן הנאשם 5 לא ידע על התכנון לפרוץ ולא היה שותף לו. לא כל החזקת רכוש גנוב- גם אם היא תכופה- בהכרח מובילה למסקנה כי המחזיק, שותף לפריצה. במשפט הפלילי ענייננו ולכן צריך להיזהר מאוד מלהסיק מסקנות לחובת נאשם 5 כאשר תיתכנה אפשרויות נוספות.

ממכלול הראיות שהוגשו על ידי המאשימה ניתן ללמוד כי הנאשם 5 נעצר ביום 6/11/00 אולם משיקולי חקירה הוחלט לשחררו ולא לגבות ממנו אמרה.

הנאשם 5 לעומת זאת מסר 4 אמרות במשטרה. דבריו היו ברורים מאוד וקוהרנטיים. הנאשם 5 עמד על גרסתו לאורך כל חקירותיו ואין מדובר בסיפורי בדים. הנאשם 5 חזר על עיקר דבריו בעדותו בבית המשפט. הנאשם 5 עמד בחקירתו הנגדית ולא נשבר. הוא המשיך לדבוק בגרסתו.

הנאשם 5 מודה כי עשה טעות בכך שרכש תכשיטים גנובים. אין בעובדה כי בחזקת נאשם 4 נתפסו תכשיטים מאותה התפרצות כדי לסבך את הנאשם.

מבקש בא כוח הנאשם 5 מבית המשפט להעדיף גרסתו על פני גרסת אחותו לפיה רכש התכשיטים שלושה ימים קודם מעצרו, וזאת בניגוד לגרסת אחותו שניכר היה כי הייתה בלחץ מההחזקה עצמה של הרכוש, מהחקירה ומהעדות.

לגישת ההגנה, הנאשם 5 טען טענה בדמות טענת "אליבי" אולם המאשימה נמנעה מלחקור ולבדוק אמיתות גרסתו. גם אם לא הובאו ראיות מצד הנאשם 5, עדיין חובת המאשימה לבדוק הטענה ולשלול אותה. מה וגם, המאשימה לא נתנה דעתה בצורה מספקת למחדלי החקירה בתיק זה.

מכל המקובץ מתבקש בית המשפט לזכות את הנאשם 5 בעבירות המיוחסות לו באישום זה, ולכל היותר להרשיעו בעבירה של החזקת רכוש גנוב.

באשר לאישום הראשון:
לגישת ההגנה גם ביחס לאישום זה אין בראיות לרבות דו"ח עיקוב כדי לסבך את הנאשם 5 . יכול ואולי הראיות מעוררות חשד. חשד סתמי, חשד שאינו מגיע כדי ראיות המספיקות להרשעה. גם חקירתו של הנאשם 5 בבית המשפט הראתה כי הדברים, הם בבחינת חשדות, השערות וסברות. הכל יכול להיות. אולם כך לא בונים הרשעה. הנאשם 5 מסר דברים מאוד ברורים. גרסתו לא נסתרה. יש לכך נפקות משפטית.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט לזכותו גם בעבירות המיוחסות לו באישום זה.

14.
הנאשמים 1, 2, 4, ו-5 גדלו בשכונה אחת בבאר-שבע. ביניהם היו לא רק יחסי שכנות אלא גם חברות. נאשם 1 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עבד בחברת החשמל. נאשמים 2 ו-4 עבדו כעצמאיים בקבלנות. נאשם 4 עבד עם אביו בעסק המשפחתי. נאשם 5 הצעיר בחבורה היה חייל בצה"ל ובשעות הפנאי ובסופי שבוע עבד עם נאשם 2. נאשמת 3 אשתו של נאשם 2.

מעובדות כתב
האישום מצטיירת תמונה כי אותה חבורה יחד עם נאשמת 3 בהזדמנויות רבות ועד למעצרם נהגו להתפרץ למקומות שונים לבתי מגורים ולבתי עסק של ממכר תכשיטים. נטען כי נהגו לפרוץ לכספות ולגנוב תכשיטים וכל זאת לאחר איסוף מודיעין.

לגישת המאשימה, מטעמה, הובאו ראיות שיש בהן כדי לבסס את אשמת כלל הנאשמים בעבירות המיוחסות להם באישומים השונים כל אחד לפי חלקו. חלק נכבד של ראיות המאשימה מתבססות על תמלילי שיחות בין הנאשמים במסגרת האזנת סתר לטלפון בביתו של נאשם2 והראייה העיקרית היא שיחה שהתנהלה בין נאשם 1 לבין מדובב ששהה עמו בתא המעצר.

הנאשמים לאורך ההליך המשפטי היו מיוצגים על ידי עורכי דין מטעמם. נאשם 1 ע"י באת כוחו עוה"ד אסתר בר ציון, נאשמים 2 ו-4 שניהם ע"י עו"ד סוזי שלו, נאשמת 3 ע"י עו"ד יעקב גסר ונאשם 5, תחילה ייצגה אותו עוה"ד מאיה ז'ולסון ולאחר שחרורה מייצוגו, התמנה
עו"ד מאיר סויסה לייצגו, מינוי מטעם הסנגוריה הציבורית.

טענת ההגנה כי המאשימה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר אשמתם של הנאשמים, וביקשה מבית המשפט לזכות הנשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום באישומים השונים כל אחד לפי חלקו.

באי כוח הנאשמים העלו טענות רבות כנגד מחדלי החקירה, לפיה החקירה לא מוצתה עד תומה, וכנגד הראייה העיקרית עליה מתבססת המאשימה והיא שיחת נאשם 1 עם המדובב אשר הוקלטה ותומללה חלקית.

במסגרת הכרעת הדין אתייחס לטענות שהועלו על ידי ההגנה ואביע דעתי בעניין.

15.
העובדות הרלוונטיות:

א.
בתאריך 5/6/00, יום ב' בשבוע, בסמוך לשעה 20:15, בעת סיור שגרתי שערכו בצוותא השוטרים דותן אוקנין ודני חברון נעצר נאשם 4, כשברשותו תכשיטים שהיו עטופים בעיתון. התכשיטים (4 שעונים, ענק, 2 שרשראות, צמיד, 4 עגילים ו-4 טבעות) זוהו ע"י הבעלים (תכשיטי גיא) והוחזרו אליו לאחר שצולמו. נאשם 4 נעצר והובא לתחנת המשטרה ומסר שתי אמרות ת/12 ות/13. החשדות שיוחסו לו הן: התפרצות לבית עסק והחזקת רכוש גנוב. מחומר הראיות עולה כי לאחר מיצוי החקירה הנאשם 4 שוחרר ממעצר.
ב.
בתאריך 12/6/00, יום שני בשבוע, בשעות הצהריים, הגיעו השוטרים שי אדרי, שלמה אפלמן ודותן אוקנין לביתה של הגב' טינה לוי, אחותו של נאשם 5, לשם עריכת חיפוש במקום כשבידיהם צו חיפוש בגין רכוש החשוד כגנוב. במהלך החיפוש נתפס תיק גדול בצבע כחול שבתוכו היו הרבה תכשיטים (113 שעונים, 60 זוגות עגילים ועוד צמידים, שרשראות וטבעות וכן משקל אלקטרוני בצבע כחול מסוג

scalter
). התכשיטים והמשקל זוהו למחרת היום במשטרה, כאלו שנגנבו במהלך התפרצות ל"תכשיטי גיא". הנאשם 5 נעצר במועד הנ"ל בשעה 19:35 ומסר שתי אמרות ת/16 ות/15. החשדות שיוחסו לו הן: התפרצות וגניבה לבית עסק יחד עם אחרים.
ג.
בתאריך 25/9/00 הוגשה על ידי משטרת ישראל, בקשה למתן היתר להאזנת סתר לשיחותיו של צביקה מימון
ואח' בטלפון שמספרו
07-6436250
המותקן בביתו ברחוב רוזנבלום 15 באר-שבע לתקופה שבין 25/9/00 לבין 1/12/00. במסגרת ההאזנה תועדו שיחות רבות, לרבות שיחות שבין נאשם 2 לבין הנאשמים 1, 3, 4 ו-5 וגם שיחות עם עופר אבגי.
ד.
ביום 11/10/00 נערך עיקוב אחר תנועותיו של נאשם 1 (דו"ח עיקוב הוגש ת/66 ו-ת/68).
ה.
ביום 5/11/00 בשעות הלילה עדכנו השוטרים את בני משפחת רואש כי על פי מידע חבורה של אנשים מתעתדים יום למחרת לפרוץ לביתם. בני המשפחה תודרכו על ידי השוטרים כיצד לפעול ולהתנהג וביקשו הסכמתם להיכנס לביתם לשם מעקב. ביום 6/11/00 בשעות הבוקר המוקדמות התמקמה חבורה של שוטרים בעומר במסגרת מידע, כאמור, לגבי כוונה של חבורת אנשים להתפרץ לבית משפחת רואש.
ו.
ביום 6/11/00 נערך עיקוב אחר תנועותיו של נאשם 2.
ז.
ביום 6/11/00 בשעה 18:00 נעצר נאשם 1, על ידי השוטרים לאחר שנתבקש על ידי מנהלו להגיע לעבודה (חברת החשמל) ושם נעצר ע"י השוטר צדוק יוסף. לאחר מכן הובא לתחנת המשטרה. נחקר והובא לתחנת המשטרה באופקים שם שהה בתא יחד עם מדובב. השיחות שביניהם הוקלטו. מדובר ב- 17 קלטות. התמלול אינו מלא, מדובר בתמלול של עיקר השיחה שהתנהלה ביניהם (ת/60 ו-ת/61). הנאשם מסר 6 אמרות ת/2- ת/7.
ח.
ביום 6/11/00 נעצרה נאשמת 3 בחשד לקשירת קשר לפשע והובאה לתחנת המשטרה. מסרה 2 אמרות ת/10 ות/11.
ט.
ביום 6/11/00 בשעה 17:20 נעצר נאשם 5 ע"י השוטרים דני ביטון וחנן אדרי בביתו רח' מצדה 182 בבאר-שבע. מת/35 עולה כי בדרך להבאת העצור לתחנת המשטרה הוחלט כי בשלב זה אין צורך בזימונו של הנאשם 5 לחקירה ושוחרר במקום. הנאשם 5 נעצר בשנית ביום 12/11/00 בחשד להתפרצות וגניבה.
י.
ביום 9/11/00 נערך חיפוש בבית משפחת אפנג'ר. במהלך החיפוש נתפסו חפצים רבים. מפנה לרשימה בת/36. הנאשם 1 נחקר ביחס לרתכת ומסר גרסה, שהרתכת שייכת לחברו בשם אבי עוזיאל, רתכת שנועדה לצורך בניית כלובים לציפורים (ת/3, עמ' 9 ש' 21 ואילך). אבי עוזיאל לא הוזמן כלל לחקירה לא ביחס לרתכת ולא ביחס לכלובי הציפורים וההגנה זימנה אותו כעד מטעמה. בעדותו מיום 7/3/06 אישר כי הרתכת שייכת לו ואישר כי סייע לנאשם 1 בבניית הכלובים.
יא.
ביום 20/11/00 נעצר נאשם 4 בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע ולמעשי התפרצות וגניבה. מסר אמרה אחת ת/14.

16.
אקדים לומר כי צודקת באת כוח נאשם 1 בטיעוניה לפיה המשטרה התרשלה בעבודתה וכך גם המאשימה מאוחר יותר. עיון בתיק מלמד כי טענות רבות שהועלו ע"י נאשם 1 במסגרת חקירתו במשטרה לא נבדקו.
באת כוח הנאשם בסיכומיה מנתה נקודות רבות שלא נבדקו על ידי המשטרה, משיקולים שלא ברורים הן לבית המשפט והן להגנה. אין מקום למנות את כלל המחדלים אולם אפרט את עיקרם:

א.
נאשם 1 בחקירתו ביום 8/11/00 שעה 9:22 (ת/3) במהלך חקירתו מסר כי בתאריכים 13/10/00 – 14/10/00 היה במחיצת אוקסנה. ביום 9/11/00, לאחר שנודע לו כי טענת האליבי שהעלה הופרכה ביקש לבצע עימות עם אוקסנה ולהיבדק בפוליגרף. עימות כזה לא נערך בין הנאשם 1 לבין חברתו לשעבר (אוקסנה). הנאשם 1 מסר שמות של אנשים שראו אותו ביחד עם אוקסנה בערב סוכות בשעות הערב. החוקרים נמנעו מלהוציא פלט שיחות ואיכון הן של הנאשם 1 והן של אוקסנה חברתו. רק במהלך המשפט החליטה המאשימה ובעקבות בקשת הנאשם 1 למימון המדינה בהוצאת פלטי השיחות, הסכימה המאשימה לבקש איכון פלטי שיחות של הנאשם 1 בין התאריכים 13/10/00 – 14/10/00.
ב.
הנאשם 1 בחקירתו מיום 13/11/00 (ת/4) מסר גרסה ביחס למעשיו במועד 2/6/00- 3/6/00 (נשוא אישום שלישי) וזאת לאחר שמוצג בפני
ו לוח שנה ולמעשה מגרסתו עולה שהנאשם 1 בילה עם אוקסנה ובחור בשם דוד בן איון במסיבה בתל ערד, כשהנאשם 1 לוקח את אוקסנה למסיבה מבית הוריה המתגוררים בדימונה. החוקרים נמנעו מלהזמין פלט האיכון של הנאשם 1, פלט שיחות של אוקסנה ושל דוד בן איון. אין ספק שעסקינן בפעולה פשוטה שעל בסיסה יכלו החוקרים על נקלה לאשש או להפריך טענת האליבי. צודקת באת כוח הנאשם 1, כי טענת באת כוח המאשימה, כי עלות הבדיקה יקרה איננה טענה שניתן לקבלה, פעולה זאת חשובה להגעה לחקר האמת.

הלכה פסוקה היא כי משמעלה החשוד במסגרת מעצרו טענת אליבי, על המשטרה לחקור טענה זו, כדי לאשרה או להפריכה. מטרת החקירה אינה מציאת ראיות להרשעתו של החשוד, אלא איסוף ראיות לחשיפת האמת, בין אם זו עשויה להוביל לזיכויו של החשוד ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו.

כאמור, מבקשת באת כוח הנאשם 1 בסיכומיה, לאור מחדלי החקירה לזכות את הנאשם 1 מהעבירות המיוחסות לו באישומים 1 עד 5.

נאמר לא אחת כי בבסיס חובת החקירה, המוטלת על הרשויות, עומדת החובה לפעול לחקר האמת והחובה להביא לדין את האשם האמיתי בביצועה של העבירה. חובת הרשויות למיצוי הליכי חקירה כראוי, מהווה גם חלק מזכות הנאשם למשפט תקין והוגן, בהיותו אמצעי לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של החשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו. לאור זאת, השאלה היא מהי הנפקות והמשמעות של מחדלי החקירה.

על פי הפסיקה נקבע כי במקרים בהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה (ובענייננו- אין ספק כי נתגלו), בית המשפט צריך לשאול עצמו האם המחדלים האמורים כה חמורים עד שיש לחשוש כי קופחה הגנתו של הנאשם, כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו שלו. על פי אמת מידה זו, על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם בראיית מכלול הראיות. העדרה של ראיה, שמקורו בחקירת המשטרה, ייזקף לחובת המאשימה בעת יישקל מכלול ראיותיה, ומאידך גיסא, הוא יכול לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר. נפקותו של המחדל, כאמור, תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין (ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל
תק-על 2006(2), 2372 (2006)).

יוער כאן, כי ההגנה במסגרת תיק זה דאגה להשלים הבאת הראיות שנמנעה המאשימה להציג לבית המשפט וזאת בשל מחדלה.

כאמור, מסקנתי היא כי אין ספק כי המשטרה ובעקבותיה גם המאשימה התרשלו בתיק זה. אולם, בהתאם לפסיקה נפקות המחדל ייבחן לגבי כל אישום ואישום בנפרד.

17.
השיחה שהתנהלה בין נאשם 1 לבין המדובב. שיחה הוקלטה ותומללה:

בא כוח המאשימה מייחס חשיבות לשיחה שהתנהלה ביניהם. לגישת המאשימה המדובר בהתוודות, לכן בית המשפט מתבקש ליתן משקל מכביד לראיה זו.

יוער כאן, כי בית המשפט ניסה ללא הצלחה להאזין לקלטות. האיכות של הקלטות ירודה. ברקע רעשים כבירים שמקשים על הריכוז וההאזנה. אם לא די בכך, הרי המאשימה הגישה לבית המשפט תמליל שיחות אולם אין המדובר בתמליל מילה במילה אלא בחלק מן התמליל שהוגש, מדובר בתמלול עיקר הדברים שנאמרו, חלקם מילה במילה וחלקם האחר מדובר בתמצית השיחה, כאשר החוקרים מחליטים, לפי שקול דעתם, איזה חלק רלוונטי לאישום זה.

על אף הדברים שהובאו לעיל, בית המשפט עיין וקרא לא אחת את תמליל השיחה שבין נאשם 1 לבין המדובב, וניסה להאזין לקלטות במקומות שבין ההגנה לבין המאשימה היו חילוקי דעות לגבי עצם אמירת הדברים.

ביחס לשיחה שהתקיימה בין הנאשם לבין המדובב, טען הנאשם:


"ב-06/11/03 (צ"ל 6/11/00, מ.מ) נעצרתי ובסיום החקירה הסיעו אותי למעצר אופקים. כשפתחו את דלת תא המעצר, נגלה לעיני בחור שקם מהמיטה, הוא היה עם חולצה קצרה, היו לו קעקועים פירטיים בגוף, הרבה חתכים בידיים, הוא היה גרוזיני."

הנאשם תיאר במילים אלה את רגשותיו:

"פחדתי, נבהלתי, אף פעם לא הייתי עצור.

הוא התחיל לשאול אותי מה קרה, נלחצתי, הייתי גם כך בלחץ איום.

לא ידעתי שהוא מדובב".

והמשיך:

"אני פחדתי מהמדובב, הייתי אתו לבד, פעם ראשונה שאני נעצר, לא ידעתי איך מתנהגים בתא מעצר, אמרתי לעצמי "ברומא תהיה רומאי" ולבשתי לעצמי מסיכה של עבריין שלא נעצר פעם ראשונה".

הנאשם 1 הסביר כי המידע לגבי המכשירים ושיטת ההתפרצות למד ממה שקרא בעיתונים, שמע מהשוטרים וגם מחברים שזה היה שיחת חולין של סוף שבוע עם חברים. כמו כן, סיפר לו פנטזיות מהסרט "היט".
(עדותו חקירה ראשית מיום 16/2/04 עמ' 263-264).

בית המשפט צפה בסרט "היט" שבכיכובם של רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו (קלטת
dvd
הוגשה ע"י ההגנה – נ/8). סיפור העלילה מספר אודות 5 חברים אשר קשורים בקשרי חברות ומבצעים בצוותא חדא התפרצויות למקומות שונים. במסגרת פעילותם מצוידים באוזניות לתקשורת ביניהם (תואם לסיפור שסיפר הנאשם 1 בפני
המדובב כי הוא והחבורה נהגו להשתמש באוזניות). שיטת העבודה שלהם תואמת דברי הנאשם לפיה היו מקבלים מידע

מודיעיני מראש ורק לאחר תכנון היו מבצעים את פעולתם. הנאשם 1 כאמור, טען בעדותו כי הטענה כי היו חמשה חברים לקוחה מסרט "היט" ואכן קיים תאום. יש לציין גם אם הייתי מקבל דברי הנאשם 1 בפני
המדובב כמהימנים במלואם (מה שלא קבעתי)

הרי לא ניתן ללמוד מי הם חבריו. ניתן להסיק אולי כי דיבר על נאשם 2, על נאשם 4 וגם על נאשם 5 אולם לא נגלה לעיננו מי הוא החבר החמישי בחבורה. ברי
כי לא נאשמת 3. הנאשם 1 בשיחתו עם המדובב מעולם לא טען כי אשתו של נאשם 2 לקחה חלק במעשים המיוחסים להם. יש גם לציין, כי הנאשם 1 טען, כאמור, כי התקשורת ביניהם בשעת מעשה נעשתה באמצעות אוזניות, אולם בחיפוש שנערך בביתו של נאשם 1 זה משום מה לא נמצאו אותן אוזניות. האם דבר זה לא מלמד על כי דבריו אינם אלא פנטזיה תוך רצון להצטייר בפני
המדובב כאדם מתוחכם בעל ניסיון עשיר בפריצת כספות?

ואלה עיקר הדברים שמסר הנאשם 1 בפני
המדובב:
א.
בעת ביקורו בתאילנד ישב בבית הכלא. הוא אף מתאר את החוויה ומשווה בין תנאי המעצר בארץ (בית הבראה) לעומת התנאים בתאילנד. אף ציין ששמה כולם מושחתים ומדובר בבית כלא מעורב לנשים וגברים.
ב.
מציין בפני
המדובב כי מדברי החוקרים עולה כי התיק תפור ומציין כי אינו יודע על מה הם מדברים (עמ' 3).
ג.
סבור כי עצרו את כל החמשה. לשאלת המדובב אתם עצורים חמשה, השיב כי לפי מה שהחוקרים מספרים יש להם תמונות. יש להם תמלילים.
ד.
הנאשם 1 סיפר כי רכז המודיעין תיאר אותו עבריין בקנה מידה גדול וכי המודיעין עקב אחריו תקופה של חצי שנה.
ה.
טען כי צילמו אותם בעומר אבל חוזר ומציין כי לא עשו דבר.
ו.
בקלטת 8 צד א', המדובב מדבר על פריצת כספות עם ברנר. אין תמלול מלא של השיחה. לא ניתן לשלול, וזאת בניגוד לגרסת המאשימה לפיה הנאשם בקיא במכשיר הברנר, כאשר יתכן והנאשם 1 העלה ברנר לאחר שהמדובב סיפר על המכשיר.
ז.
הנאשם 1 ציין כי היום בשוק עובדים עם לייזר בפריצת כספות.
ח.
מדבר על פריצת 4 כספות באותו סוף שבוע (לא תואם המעשים המיוחסים להם בכתב האישום).
ט.
מדבר על כי אחד מהחברה נתפס עם קצת זהב איזה 600 גרם אמר שהוא קנה מבדואי. בעניין זה אקדים לומר כי נאשם 4 נעצר בחודש יוני 00, כחמשה חודשים לפני מעצרו של הנאשם. אין מחלוקת כי קיימת היכרות קודמת ביניהם. סביר מאוד כי נאשם 4 סיפר לנאשם אודות מעצרו וגם אם לא, הרי גם נאשם 2 שהוא חברו הטוב, נעצר גם בגין פרשה זו (מפנה לאמרתו ת/8 מיום 8/11/00 שעה 15:37 ), ויתכן כי את המידע קיבל דווקא מנאשם 2 או מאחרים. לא ברור לי מדוע בא כוח המאשימה ניסה להקשות בענין זה לגבי השאלה כיצד ידע הנאשם 1 אודות האירוע ולגבי גרסתו של הנאשם. הרי בין עמנו אנו חיים ויודעים כי דברים אלה עוברים מפה לאוזן ומעט מאוד הדברים שניתן להסתיר. בניגוד לגרסת המאשימה אין בדברים אלה כדי לסבכו. באשר לכמות הזהב שנתפס. הרי אין ספק כי המאשימה וגם לא החוקרים לא שקלו את התכשיטים עובר להחזרתם לבעלים. המאשימה ניסתה לבנות תזה לפיה משקל הזהב יחד עם השעונים מגיעים למשקל של כמה מאות גרמים. עם כל הכבוד, בהעדר בדיקה, קודמת בית המשפט אינו יכול לסמוך על סברה שלא הוכחה.
י.
דיבר על חברתו לשעבר אוקסנה. על יופיה וסיפר על מקרה בו אוקסנה רדפה אחריו עם סכין בבית הוריה בדימונה.
יא.
סיפר על כי אמה של אוקסנה אמרה לו שהוא בן אדם טוב ולא צריך קשר עם בתה "המשוגעת" (עמ' 10) (כאשר מחומר הראיות מעדות אוקסנה ואמה עולה כי אמה לא הייתה מאושרת מן הקשר ואף ביקשה מהנאשם 1 לסיים הקשר עם בתה).
יב.
סיפר על תגובתו לאחר שנודע לי כי אוקסנה בהריון. לדבריו הציע לה להפיל או "שיהרוג" אותה ואת העובר.
יג.
לאחר שחזר מהארכת מעצרו הבין שנעצרו עמו עוד שתי בחורות, אשתו של נאשם 2 ודודתה. הנאשם 1 תוהה מדוע עצרו אותם.
יד.
תוהה הנאשם 1, אם לטענת החוקרים המשטרה עקבה אחריה כחצי שנה אז היאך לא הצליחו לתפוס אותם בשעת מעשה "על חם"! לגישתו הם חכמים יותר מהשוטרים.
טו.
דיבר על בית זונות שניהל.
טז.
הנאשם 1 סיפר על קשריו עם משפחת אלפרון והחברה מפרדס כ"ץ (אין תמלול של השיחה אלא תמצית).
יז.
דיבר כי חבריו ירדו למחתרת (מיותר לציין כי אף צד לא טען כי הנאשמים נמלטו והיה קשה לאתרם).
יח.
מספר כי קשה להיפטר מהתכשיטים וקשה לקבל בתמורה סכום כסף טוב.
יט.
סיפר כי בעבר היו פורצים כספות באמצעות דיסקים וכי היום משתמשים או נעזרים בלייזר. הסביר את שיטת העבודה שנוהגים לחתוך את הכספות מן הצד; נהגו לפרוץ דרך הגג; על השיטה שהיו מסובבים העיניות ומערימים על המוקדנים.
כ.
משבשים הגל של המשטרה.
כא.
נוהגים לשתול ראיות בזירה ת"ז של אחרים, שיער וכדומה. לציין כי לא נמצאו ראיות אלה בפריצות שאירעו בעיר העתיקה.
כב.
מדבר כי נהגו להיעזר בשירותו של אחיו של אחד השוטרים בפריצות שאירעו בדימונה.
כג.
מתגאה במומחיות חבריו למעשי הפריצות. לדבריו לכל אחד תפקיד וכי הקשר ביניהם היה באמצעות אוזניות.
כד.
סיפר כי עובדים בסופי שבוע. כי שקט בעיר העתיקה. יכולים לעבוד בשקט.
כה.
מדבר כי הם תמיד עובדים בחמשה.
כו.
דיבר על הדירה בעומר שלפי מידע יש בכספת כ- 200,000 דולר.

אין ספק כי מי שקורא את התמליל מתרשם כי המדובר באדם רברבן, ולא ניתן לסמוך על הדברים שאמר ולתת להם המשקל הראוי בהעדר ראיות חיצוניות.

לכן, בניגוד לסברת המאשימה כי המדובר בהתוודות, סבורני, כי אין די בשיחה כדי לסבך את הנאשם 1 במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, שכן קיים חשש, חשש סביר כי באמת הנאשם 1 התרברב בפני
המדובב כי הוא עבריין כבד ומתוחכם.

לא ניתן לשלול כי הנאשם 1 ידע פרטים אודות הפריצות מהעיתונות, שהרי סביר כי בכתבה התייחסו לשיטת ביצוע ותיארו דרך פעולתה של אותה כנופיה. מפנה לנ/7, שם צוינו פרטים מלאים לגבי דרך פעולתה של אותה כנופיה שהמשיכה לפרוץ באותה שיטה כפי שמיוחס לנאשמים גם לאחר מעצרם.

סבורני, כי על מנת שבית המשפט יסתמך על הדברים שמסר הנאשם 1 בפני
המדובב, יש צורך בראייה חיצונית שמסבכת את הנאשם 1, ולא להעניק לדברים משמעות שאין מקומה במשפט הפלילי, כאשר אינה נתמכת בראיה חיצונית.

18.
ביחס לאישום הראשון:

אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 2 ו-5 לפיו במועד כלשהו לפני 4/11/00 הנאשמים קשרו קשר לבצע פשע, בכך לפרוץ לבית משפחת רואש, רחוב השיטה 69 עומר כדי לגנוב כספים בתוך כספת.

נאשם 1 מודה כי ביקר בבית משפחת רואש אולם הסביר כי עשה זאת מכוח תפקידו עובד בחברת החשמל, כי מזה יותר מעשרה חודשים לא בוצעה קריאת מונה.

גם הנאשמים 2 ו-5 מודים כי במועד הרלוונטי בכתב האישום ביקרו בעומר, ולדיוק ברחוב השיטה בעומר, לגישתם המתינו לקבלן שביקש במועד קודם לבצע עבודת שיפוצים בבית מגורים בעומר.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, קראתי עדות הנאשמים והעדים האחרים, הגעתי לכלל מסקנה, כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשמים באישום זה:
א.
תמליל השיחות שהוקלטו במסגרת האזנת הסתר, קיימת שיחה מיום 3/11/00 בשעה 20:48 (מספר שיחה 1542) בין אלון (נאשם 1) לבין צביקה (נאשם 2). לציין כי בית המשפט האזין לקלטת ובין היתר האזין לשיחה שהתקיימה ביניהם. במהלך ההאזנה הצלחתי להבין ולפענח מילים שלא היו ברורות למתמלל. בשל חשיבות השיחה, אביא להלן עיקר הדברים שהועלו במהלך השיחה:


מדברים ביניהם...

אלון: אה?

צביקה: יותר מאוחר, מצאתי את המקום ההוא...

אלון: איזה מקום?

צביקה: מה שסיפרנו עליו...
(בתמליל המקורי שהוגש לבית המשפט המתמלל רשם כי המילה לא מובנת. אולם, במסגרת ההאזנה לקלטת, כאמור, הצלחתי להבין את המשך המשפט. צביקה אומר לאלון: מה שסיפרנו עליו
רופא ש...שיניים
. ובכן, בית המשפט הצליח לשמוע את צביקה אומר כי מצא את המקום של רופא שיניים. אין בדברים אלה לבדם כדי להסיק כי התכוון לדר' רואש מרחוב השיטה 69 עומר.)


אלון ממשיך: אה... יודעים משהו?

צביקה: כן...

אלון: נו, אז...

צביקה משיב, כי: מחר בבוקר נלך נראה...


יוער כי השיחה התקיימה לאחר כניסת השבת.
ב.
למחרת, 4/11/00 שעה 11:22 (מספר שיחה 1546) מתועדת שיחה בין ציון (נאשם 5) לבין צביקה (נאשם 2). השניים מנהלים שיחת חולין ובסופה צביקה מבקש מציון שיתקשר לאלון (נאשם 1) שיבוא והם יעשו שמה סיבוב.
ג.
משיחה זו בלבד אין להסיק כי הכוונה לבית משפחת רואש. ברם, השיחה המתועדת מאותו יום בשעה 12:33 בין הנאשם 2 לבין אשתו (מספר שיחה 1548), ניתן ללמוד מספר דברים:א.
כי נאשם 2 יצא את ביתו מיד לאחר השיחה 1546. ב. משיחה זו ניתן להסיק כי לפחות ציון היה בלוויית נאשם 2, שכן נאשם 2 לפי דבריו ומעדות שאר הנאשמים אין לו רישיון נהיגה, ונהג להיעזר בחבריו לרבות ציון. המתמלל משיקולים שלו, לא תמלל את השיחה מילה במילה. לציין כי בית המשפט האזין לשיחה ולהלן אביא עיקריה (ציטוט):
צביקה: יפה יש פתק קטן מרובע על השולחן.
יפה: נו...
צביקה: רשום עליו משהו את יכולה להקריא לי.
יפה: זה בתוך ספר טלפונים, חכה רגע.
יפה: השיטה 69. צביקה נשמע חוזר אחריה: השיטה 69. צביקה: טוב.
יפה ממשיכה ואומרת: או בית דניאל. צביקה משיב: כן. בסדר. ביי.
יפה: ביי.

כשנשאל נאשם 2 אודות השיחה טען כי השיחה התקיימה ביום 6/11/00 (יומיים לאחר מכן) כאשר ביקש מאשתו לבדוק את מספר הטלפון של אותו קבלן שתיאם עמו להיפגש בעומר.
ההגנה משיקולים שלה, לא התייחסה לסתירה זו. אין ספק בלבי וכך עולה מהקלטת כי השיחה שבין נאשם 2 לבין אשתו התקיימה ביום 4/11/00 ולא ב-6/11/00 כטענת הנאשם 2. ההגנה לא חלקה על מהימנות הקלטת לכן אני קובע כי השיחה התקיימה ביום 4/11/00, וקובע כי הנאשם 2 לא דיבר אמת בעניין זה. זאת ועוד אחרת, מהשיחה עולה כי אשתו של נאשם 2 לא רק ציינה כתובת השיטה 69 (שכאמור מדובר בבית מגורם של משפחת רואש) אלא אמרה שני דברים חשובים: כי הפתק נמצא בתוך דפי הזהב ו-בית דניאל. דניאל זאת אשתו של רופא השיניים דר' רואש רוברט. מהשיחה עולה כי הנאשם ידע במי מדובר, אחרת סביר שהיה אומר לאשתו כי לא לפתק הזה התכוון.
ד.
ביחס לפתק. כיצד הגיע הפתק לידי הנאשם 2. יכול הנאשם 2 לטעון כי עליזה קריאף, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימשה מנקה בבית משפחת רואש מסרה להם את הפתק, כאשר ביום שישי 3/11/00 כשהיה ביחד עם ציון ביקש לדעת אם היא מכירה רופא שיניים, כי ציון סבל מכאבי שיניים עזים. מעדות עליזה והנאשמים 2 ו-5, ניתן ללמוד כי עליזה נתנה לציון תרופה כדי לשכך נקודתית את הכאב ורשמה על גבי פתק מספר טלפון (בקליניקה) של רופא השיניים אצלו היא עובדת, בשם רוברט רואש. לציין כי מעדות דר' רואש עולה כי הקליניקה ממוקמת לא בביתו אלא בעיר. גב' רואש בעדותה אישרה כי עליזה ביקשה מספר הטלפון בקליניקה כי היא שולחת אליה שני לקוחות. מהדברים הנ"ל מתבקשת השאלה, אם עליזה רשמה על גבי הפתק את מספר הטלפון של הקליניקה, הרי המסקנה היא כי אותו פתק שממנו הקריאה אשתו של הנאשם 2 לא נמסר לו על ידי עליזה. המסקנה היחידה המתבקשת היא, כי לאחר שהנאשמים קיבלו מספר הטלפון של הקליניקה, נעזרו בדפי זהב כדי לדלות ממנו כתובת המגורים של משפחת רואש. לציין כי בפתק נרשם השיטה 69 או בית דניאל. ודניאל היא אשתו של דר' רואש. דברים אלה מתיישבים עם הדפים החסרים בדפי זהב שנתפס ע"י השוטרים.
ה.
ביום 5/11/00 בשעות הבוקר, פנה נאשם 1 לגב' איריס, עובדת בחברת החשמל, ולדבריו ביקש ממנה להקליד פרמטר של קריאות בהערכה והמחשב העלה מאות קריאות. עיין ברשימה הכללית באותו בוקר. איריס אמרה לו כי יש בית שלא בוצעה קריאת מונה מזה 10 חודשים. מאחר והדבר תואם את מסלול עבודתו של אותו יום, ביקש ממנה להוציא ההזמנה ת/48 (עמ' 285 לפרוטוקול, ש' 3-19). אין מחלוקת כי עובדים במסגרת עבודתם רשאים לבצע קריאת מונה שלא במסגרת סידור עבודתם והיו מתוגמלים בהתאם. בעניין זה יש לציין כי עדותו של הנאשם 1 אינה תואמת גרסת איריס. איריס בעדותה סיפרה כי ביום 5/11/00, פנה אליה הנאשם 1 וביקש ממנה טובה, להיכנס לכתובת ולהוציא דף קריאת מונה. בחקירתה הנגדית העדה חזרה על גרסתה כי אלון ביקש ממנה להיכנס לכתובת ולבדוק אם יש שם הערכה אם לאו. באת כוח הנאשם 1 לא ביקשה לקבוע כי עדותה אינה מהימנה ואף לא חלקה עליה בעניין זה. יוצא וזאת בניגוד לגרסת הנאשם 1, כי הנאשם 1 ידע מראש כתובת משפחת רואש וביקש במתכוון להוציא הזמנה למקום. דברים אלה מתיישבים עם העובדה כי הנאשם 1 לא ביצע את העבודה באותו יום אלא למחרת, כאשר לדבריו בחר כתובת זו הואיל ומתאים לסידור העבודה (לציין כי מעדות מנהל העבודה מר יעקובי ציון כל עובד מקבל סידור העבודה בבוקר בין השעות 7:00 – 7:30 עמ' 147 ש' 11-12. מן הסתם דברים אלה מנוגדים לדברי הנאשם 1 לפיה החליט להוציא הזמנה לבית ברחוב השיטה 69 בעומר כי זה במסגרת סידור העבודה, כאשר מחומר הראיות עולה כי הנאשם 1 הוציא את ההזמנה יום קודם, עובר לקבלת סידור העבודה. הנאשם 1 לא דיבר אמת ודברים אלה רק מחזקים הראיות נגדו לגבי הסיבה האמיתית להדפסת ההזמנה ת/48). בעניין זה הנאשם 1 הוסיף וטען כי היו מקומות הרבה שלא ביצעו בדיקה מזה חודשים אולם לא היו באותו מסלול. השתלשלות העניינים מאוחר יותר מאששים דברי איריס (גרסה שהייתה מהימנה על בית המשפט) כי נאשם 1 ביקש ממנה שתבדוק כתובת מסוימת, דברים אלה מלמדים ומעידים על תכנון ולא מקרה.
ו.
שיחה מתועדת בין נאשם 1 לנאשם 2 מיום 5/11/00 שעה 19:59 (מספר שיחה 1606). בשיחה זו צביקה שואל את אלון באם "סידר" הזמנה למקום. אלון עונה בחיוב ומבקש ממנו כי יחד עם ציון יגיעו מוקדם כדי "שתראו אולי יצא משם, מי יצא, כמה יצא...". נאשמים 1 ו-2 ניסו להסביר כי כשדיברו על הזמנה התכוונו להזמין מקום בפאב בעומר. צודקת המאשימה כי ההכנות המוקדמות שהתכוונו לעשות מוקדם בשעות הבוקר שוללת הסבריהם שהכוונה להזמנה למקום בילוי לפאב בעומר. אחרת, מדוע יבקש אלון שיגיעו מוקדם ו"יבחנו" המקום. נראה כי התכוונו לתצפת על המקום. זו המסקנה היחידה הסבירה וההגיונית שניתן להסיק מהשתלשלות העניינים לפני, וגם התנהגותם אחרי כפי שיובא להלן. חיזוק לדברים אלה ניתן ללמוד מהמשך השיחה בין השניים. אלון מסביר כי עדיף להגיע מוקדם כדי "אתה מבין ככה לקלוט ממש תמונה של יציאה בבוקר", ולפני שהוא (אלון) יגיע למקום. בסיום השיחה צביקה ביקש מאלון ליצור קשר עם ציון כדי שהאחרון יתקשר אליו.
ז.
מיד לאחר השיחה, מתנהלת שיחה בין נאשם 5 לבין נאשם 2 בשעה 20:04 (מספר שיחה 1607). בשיחה שניהם מדברים על עבודה שצריכים לבצע. ציון שואל את צביקה אם קנה צבע, מברשות. צביקה משיב כי בעל הבית אמר שיש לו הכל והם לא צריכים לדאוג. דיברו על שכר בגין העבודה שיבצעו.
נאשם 2 בעדותו בחקירה ראשית הסביר כי שיחה זו עניינה ביצוע עבודת טיח וצבע. מדבריו ניתן ללמוד כי אין המדובר באותה עבודה בישוב עומר שלגישתו קבע עם קבלן. מהשיחה עולה כי תיאמו ביניהם לצאת מוקדם בסביבות השעה 5:30 – 6:00. אולם מדוח העיקוב עולה כי הנאשמים בניגוד למה שקבעו ביניהם ערב קודם, נסעו לעומר. ציון אסף אותו בסביבות השעה 6:22 ליד ביתו בבאר- שבע ומשם נסעו לעומר ועצרו ליד טלפון ציבורי ברחוב השיטה 69. נאשם 2 בעדותו טען כי אינו מכיר את רחוב השיטה בעומר וכי קבע עם אותו קבלן להמתין בכניסה לעומר ליד טלפון ציבורי. יוצא, כי קבעו לצאת מוקדם בהמשך לשיחה שהתנהלה בין הנאשמים 1 ו-2 אחרת הנאשמים 2 ו-5 לא היו אמורים להגיע לעומר בשעות המוקדמות של הבוקר.
ח.
מדוח העיקוב ת/73 ניתן ללמוד כי הנאשמים 2 ו-5 נצפו עוקבים אחר רכב ובו 4 בחורות שיצאו מבית מס' 69. לציין כי צפיתי בקלטת ת/74 אולם בקלטת הערוכה נשמט החלק של המעקב. ברם, אין בכך כדי להפחית ממשקל הראיות בתיק.
ט.
כאמור, נאשם 2 טען כי באותו יום שוחח עם אשתו בטלפון וביקש ממנה לבדוק מה רשום בפתק שמונח על השולחן. שיחה כאמור לא תועדה ביום זה, והשיחה התקיימה ביום שבת 4/11/00, דבר שמפריך הטענה כי תיאם עם קבלן ומנגד תומכת במסקנה כי הגיעו לעומר במטרה אחת לתצפת על הבית ברחוב השיטה 69, בית משפחת רואש.
י.
בשעות הצהריים הגיעו נאשם 1 וחברו פליקס לבית מס' 69 ברחוב השיטה בעומר כדי לבצע קריאת מונה. אין מחלוקת כי שהות הנאשם 1 ופליקס במקום היתה למספר רגעים. עת נאשם 1 שוחח עם בתו של דר' רואש ובחן את הבית, קרא פליקס את המונה. לכאורה מעשים אלה נראים תמימים. ברם, ממכלול הדברים שהובאו לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי לא בתמים הגיע הנאשם 1 לבית ברחוב השיטה אלא כל מטרתו לבחון את המקום מקרוב. זו המסקנה היחידה, ההגיונית והסבירה שניתן להסיק מחומר הראיות.

כאמור, באישום זה מיוחסות לנאשמים 2 עבירות: של קשירת קשר לפשע וניסיון התפרצות לבית מגורים.

באשר לעבירת קשירת הקשר:
הגדרת עבירת הקשר: "הקושר קשר עם אדם לעשות פשע או עוון...".

לעבירת הקשר שני מרכיבים: האחד, עובדת התקשרות בין שניים, או יותר, לשם מטרה מסוימת; שניים, אותה מטרה חייבת להיות מה שנחשב בעיני החוק "כמטרה בלתי כשרה".

ממכלול המקובץ לעיל, סבורני כי מעשה התנהגות הנאשמים עונה על הגדרת העבירה, ואין צורך להכביר מילים מעבר לנאמר לעיל, לכן המסקנה המתבקשת היא, כי הוכחה מעבר לספק סביר אשמתם של הנאשמים.

באשר לעבירת ניסיון התפרצות לבית מגורים:
לגישת המאשימה כי סך כל מעשי הנאשמים והתנהגותם בדגש על הפעילות הענפה מיום 6/11/00, במיוחד לאחר שיחות התיאום האחרונות לפני היציאה לפעילות, מוציאים את מעשיהם מגדר מעשי הכנה בלבד, שאין בהם מעבר לביצוע העבירה העיקרית, ומביאים אותם אל ביצוע העבירה, אף אם אל שלביה הראשונים, וידוא יציאת בני הבית באמצעות תצפית והגעה מתואמת של כל השותפים למקום ביצוע העבירה כל אחד תחת מסווה סיפור הכיסוי שלו.

סעיף 25 קובע:
נסיון מהו? "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה."

מהו אותו מעשה שיענה על הגדרת הניסיון?

בפסיקה נקבע כי לא נדרשת תחילת המעשה האסור, אלא- תחילת הגשמת הכוונה.

בענייננו:
דומני, כי צודקת המאשימה במסקנתה כי מעשיהם של הנאשמים נכנסים לגדר ניסיון התפרצות לדירת מגורים. הנאשמים תיאמו ביניהם בשיחות הטלפוניות ערב ההגעה לעומר, להגיע למקום ולעקוב אחרי פעולת בני המשפחה. נאשם 1 הגיע למקום במסגרת תפקידו- עובד בחברת החשמל, אולם כאמור, ממכלול הנסיבות עולה כי הדבר נעשה לשם קידום הקשר ולבחון בקרוב הגישה לבית המגורים. אין בעובדה כי רק נאשם 1 נכנס לבית המשפחה כדי להגיע למסקנה שיתר הנאשמים (2 ו-5) לא מעורבים, שכן ידוע כי כדי להרשיע אדם בביצוע עבירה יחד עם אחרים (כשותפים) אין צורך שכולם ייקחו חלק באותו מעשה.

התנהגות הנאשמים מלמדת על רצונם לפרוץ לבית משפחת רואש. העבירה לא הושלמה בסופו של יום בשל התערבות המשטרה ומעצרם של הנאשמים. בנסיבות המקרה, המסקנה המתבקשת כי אני מרשיע הנאשמים בעבירת ניסיון התפרצות לבית מגורים.

19.
ביחס לאישום השני:

אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 2 ו-3. באישום זה נטען כי הנאשמים קשרו קשר עם עופר אבגי, אחיה של נאשמת 3, לשדוד מכונית "ברינקס" אשר תבוא לשק"ם בבאר- שבע להוביל כסף.

הראיה העיקרית שהוגשה מטעם המאשימה היא שיחה מתועדת בין נאשמת 3 לבין אחיה, אבגי, מיום 4/10/00 שעה 12:02 (מספר שיחה 256) (יום רביעי בשבוע). השיחה תומללה והוגשה לבית המשפט יחד עם הקלטת (קלטת ת/86 ותמליל ת/78).

במהלך השיחה מוסר אבגי לנאשמת 3, בהישבעו בקבר אביו שנפטר ובבבא סאלי, כי מכונית הברינקס, אשר אמורה להגיע לשק"ם למחרת היום (יום חמישי) מכילה לפחות 300,000 ₪. לדבריו, שמע אותם אומרים כל הזמן שביום חמישי הוא צריך לבוא (הכוונה לרכב "ברינקס"). נאשמת 3 מבקשת ממנו לא לומר הדברים בטלפון. אבגי מוודה כי יקבל תמורה בעבור המידע שמספק לנאשמת 3 ואחרים, שכן הוא שותף ונאשמת 3 מבטיחה לו שיקבל חלקו : "בסדר, אתה חצי, חצי עם כולם...". נאשמת 3 מנחה אותו שלא יחשוף הענין גם אם ישאל על שוד ומוסיפה כי לא ניתן לשוחח על האמור בטלפון.

כנגד אבגי הוגש כתב אישום במסגרת אותה פרשה, הודה במסגרת עסקת הטיעון כי קשר קשר עם הנאשמים 1 –3 לשדוד מכונית "ברינקס" שתגיע לשק"ם. הנאשם הורשע ונגזר דינו בפני
כבוד השופטת בית אור, ס. נשיא.

בעדותו בפני
, הסביר העד כי החליט להגיע עם המאשימה להסדר טיעון בשל נסיבות אישיות. באותה תקופה נזקק לטיפול רפואי, אושפז תקופה ארוכה בבית חולים ולדבריו ההחלטה לשחרורו בתנאי מעצר בית מלא הכבידה עליו, לכן החליט להודות בקשירת קשר.

במהלך עדותו בפני
, סיפר כי פנטז לבצע שוד ולהיות עשיר. היה משוחח על כך עם בני משפחתו לרבות בפני
אחותו נאשמת 3. העד ניסה להסביר כי המדובר בפנטזיה ולא יותר שכן לא יעלה על הדעת לבצע מעשים חמורים.

גם נאשמת 3 בעדותה בפני
, הסבירה כי מאז ומתמיד אבגי פנטז ודיבר על ביצוע שוד. הסבירה כי אחיה נתמך על ידי בני המשפחה. דואגים לו לספק צרכיו וצרכי בני משפחתו. לא יכולה להתעלם ממנו, מדובר באחיה ולכן הייתה משתפת עמו פעולה ומפצירה בו שלא ידבר בפני
אחרים על מחשבותיו מחשש שיסתבך. חשש זה התגשם על ידי הגשת כתב אישום נגדו ונגד שאר המעורבים.

גם נאשם 2, גיסו של אבגי, העלה בפני
בית המשפט מצבו הנפשי של אבגי והכחיש העובדות המיוחסות לו באישום זה.

בא כוח המאשימה מבקש מבית המשפט שת/78 יהיה קביל גם ביחס לנאשמים 1 ו-2 מכוח הכלל הראייתי בהלכת הקשר, לפיו כאשר הובאה ראייה בדבר התחברותם של שניים או יותר למען הגשמת תכנית משותפת, הנושאת אופי פלילי או בלתי כשר, הרי כל ראייה על עשיית מעשה או הצהרה ע"י אחד ה"קושרים", קבילה נגד האחרים, וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים: אחד, שהמעשה או ההצהרה ניתנו בזמן קיום הקשר ולשם קידומו;

השני, שקיימת עדות כשרה אחרת המספיקה לכאורה כדי להוכיח את התוכנית הבלתי כשרה המשותפת והסכמתו להשתתף בה.

לגישת המאשימה שני התנאים מתקיימים, שכן המאשימה הציגה ראיה בלתי תלויה בדבר ההתחברות והמעשה או ההצהרה היו בזמן קיום הקשר ולשם קידומו.

כאמור, לפי דברי אבגי, מכונית הברינקס עתידה להגיע לשק"ם ביום חמישי, למחרת. ביום 5/10/00 שעה 8:21 תועדה שיחה בין נאשם 1 לנאשם 2 (מספר שיחה 293) (קלטת ת/86 ותמליל ת/87). ואלה עיקר הדברים :
אלון: מה עם ה... זה לא הולכים לראות מה, מו, מי?
צביקה: רגע, עכשיו אני יקום.
אלון: אני כעיקרון במשרד היום, אתה מבין? זה קרוב לי.
צביקה: אההה
אלון: אבל אני בלי שום קשר ילך לטייל ב...שקם.
צביקה: תעלה למעלה למוצרי חשמל.
אלון: בדיוק, זה המוצרי חשמל יש שם כניסה.
צביקה: מולך, אבל שלא תבין את הזה את הקטע יענו, אם לא...זה בעיה.
אלון: אל תדאג, אני יבין את הקטע בדיוק מהמדרגות האלה.
צביקה: שעליתי למשרד מנהל.
אלון: נו?
צביקה: יש מתוך המשרד וזה יציאה ללמטה לפלדלת.
אלון: הבנתי, בסדר אני יעשה סיבוב נראה, כל שבוע נכון, זה לא מחייב?
צביקה: כן.
אלון: יום חמישי?

כשעתיים לאחר מכן, מתועדת שיחה בין נאשם 1 לנאשם 2 (מספר שיחה 306) (קלטת ת/83 ותמליל ת/84:
אלון: אני רוצה לראות, ממש לראות
צביקה: זהו אז והיום זה בדיוק מתאים לראות כי היום אתה רואה את ה...

משתי השיחות בהפרש של שעתיים, ניתן ללמוד כי הנאשמים התכוונו ללכת לשק"ם. הנאשמים כאמור הסבירו כי התכוונו ללכת לשק"ם כדי לבחון מוצרי חשמל שנאשם 2 ביקש לקנות לביתו.

גם אם דבריו נכונים והנאשם ביקש לבדוק את המחירים, הרי מהשיחה ביניהם עולה כי לא רק התכוונו לבקר במחלקת החשמל. בשיחה שלהם יש דגש על יום חמישי. כידוע עופר טען כי ביום זה הברינקס מגיע. בנוסף לכך, צביקה טען כי יום זה, הכוונה ליום חמישי, מתאים לראות את ה.... . לי נראה שלא התכוון למוצרי חשמל. כי מוצרי חשמל ניתן לראות ולבחון מדי יום ביומו, אולם הדגש הוא על יום חמישי. לכן סביר כי
הכוונה לרכב "הברינקס".

ביום שישי, 6/10/00 בשעה 21:29 תועדה שיחה בין ציון לבין נאשם 2 (מספר שיחה 382). במהלך השיחה החליפו ביניהם דברים שחשובים לאישום זה:
ציון: אבל, ה... עופר...
צביקה: הא?
ציון: עופר אומר יום שלישי כבר ה...
צביקה: סתם, הוא בכלל לא מבין מה הוא מדבר. לפני שיסגרו את זה, יעשו...
ציון: הלוואי! הלוואי והוא לא יודע מה הוא מדבר.
צביקה: אני יסביר לך אחרי זה משהו ש... שאי אפשר שזה יסגר.

נאשם 2 לא נחקר לגבי קטע זה. יש כאן מילים שניתן לשייכן לאישום זה: עופר, ייסגרו וסתם הוא בכלל לא מבין מה הוא מדבר.

כאמור, נאשם 2 לא נחקר ולא נתן גרסה אודותיו.

מ-5/10/00 ועד 10/10/00 לא היו שיחות המתייחסות לביקור בשק"ם.

ביום 11/10/00 בשעה 19:21 (יום רביעי בשבוע) מתועדת שיחה בין אבגי לבין נאשם 2 (מספר שיחה 595):
צביקה: אז לא צריך, אני יראה אותך מחר.
עופר: אה... מה מה, הייתם שם?
צביקה: כן.
עופר: נו?
צביקה: מחר נדבר.
עופר: אבל ... מחר אתה עושה כאילו?
..
עופר: מחר אתה, מחר אתה עושה?
צביקה: לא.
עופר: אה... אבל הייתם... הייתם שמה?
צביקה: כן.
עופר: נו.
(האזנתי לקלטת. התרשמתי כי צביקה ביקש להתחמק מהשאלות של עופר ומנסה לשנות נושא). אכן שינה, ועבר לנושא אחר.

בהמשך:
עופר: אז מחר אתה לא בא, נכון?
צביקה: בא לראות רק אל ת... אבל אתה אל תתקרב אלי וזה, אתה מבין?
עופר: כן, לא ... אתה בא רק להסתכל כאילו?
צביקה: כן.
עופר: בסדר.
צביקה: אולי לא אני, אחרים יבואו לראות.
עופר: בסדר טוב.
צביקה: טוב?
עופר: אין בעייה.
צביקה:יאללה.

כאמור, נאשם 2 הסביר כי התכוון לבקר במחלקת חשמל בשק"ם כדי לרכוש מוצרי חשמל.

ביום 12/10/00 (יום חמישי בשבוע) נצפו נאשמים 1 ו-2 עומדים בפתח הכניסה של השק"ם, וזאת בהתאם לדו"ח עיקוב ת/67- ת/68).

יוער כאן, כי צפיתי בקלטת. בקלטת אין תיעוד של הנאשמים עומדים ליד השק"ם. הקלטת שאורכה מספר שניות מתעדת 3 גברים שעולים לרכב לבן.

כשנשאלו הנאשמים למעשיהם במקום. נאשם 1 טען כי השק"ם קרוב למקום עבודתו (חברת החשמל) ונאשם 2 טען כי בסמוך משרדו של מנהל החשבונות.

אין מחלוקת וכך עולה מתיעוד העוקבים כי הנאשמים היו במקום לרגעים ספורים (כ-2 דקות). לא ברור אם ביום זה הגיע רכב ה"ברינקס" לשק"ם, ובפרט אם הגיע עת הנאשמים עומדים במקום. הרי באישום זה מואשמים בקשירת קשר לשדוד רכב הברינקס. האם לא סביר והגיוני שהנאשמים ישהו במקום כשרכב הברינקס מגיע למקום כדי לעקוב אחר מהלכיו.

נשאלת השאלה, האם הראיות שהובאו לעיל, מבססות האישום כנגד הנאשמים 1 –3 מעבר לספק סביר?

נקבע כי ההתקשרות עם אחר צריכה להיות לשם השגתה של מטרה משותפת; והלכה פסוקה היא, שאין די בכוונה להתקשר, אלא- צריך שההתקשרות תלווה בכוונה שהמטרה המשותפת תוגשם.

לגבי נאשמת 3 למעט שיחת הטלפון בינה לבין אחיה עופר, לא הביאה המאשימה ראיות שניתן ללמוד על מעורבותה בקשר. ובענין זה צודק בא כוח נאשמת 3. לכן אני מחליט לזכותה זיכוי מוחלט.

ברם, לגבי הנאשמים 1 ו-2 סבורני, כי באישום זה מכלול הראיות שהובאו מקימות חשד וחשד בלבד לגבי קשירת הקשר. שכן, למעט שיחות הטלפון שמעוררות חשד כלשהו אין ראיות נוספות שיש בהן כדי להוכיח מעבר לספק סביר כי הייתה מטרה משותפת לשדוד את רכב הברינקס. על אף שהנאשמים נצפו ביום 12/10/00 ליד השק"ם. ברם, העובדה כי שהו במקום מספר רגעים ובהעדר ראיה חיצונית כי ביום זה הגיע רכב הברינקס למקום, הראיות שהובאו נשארות בגדר חשד וחשד בלבד. לכן, בנסיבות המקרה, אני מחליט לזכות הנאשמים 1 ו-2 מחמת הספק.

למען הסר ספק, וגם באי כוח הנאשמים מסכימים כי דיני הראיות אינם פוסלים עדות מי שפגוע בנפשו אך בשל מצבו, אלא שככל אדם גם עדותו, ניתוחה וקביעת ממצאים אודותיה הינה שאלה של משקל שעל בית המשפט ליתן דעתו אודותיהם.

העד העיד בפני
. התרשמתי כי המדובר באדם שגורלו לא שפר עליו בחייו עוד מתקופת הילדות. נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות ביותר. העד מודע לבעיותיו ולשאיפתו להיות מעורב בשוד במטרה להיות עשיר.

התרשמתי כי על אף רצונו של העד לבצע פשע, הרי קיים ספק לגבי יכולתו להיות מעורב בביצוע עבירה מסוג דנא, ואף קיים ספק ביכולתו שלו להבין את משמעות הדברים ואת חומרתם.

בלא קשר למצבו הנפשי של העד, יתכן כי הנאשמים 1 ו-2 לקחו ברצינות עניין רכב הברינקס. מצבו הנפשי של העד זה דבר אחד, וניצול האינפורמציה זה עניין אחר. אולם, כאמור, אין הראיות מצביעות מעבר לספק סביר על מעורבותם בקשר. הראיות מקימות חשד, וחשד בלבד.

20.
ביחס לאישום השלישי:

אישום זה מיוחס לנאשמים 1, 4 ו-5. באישום זה נטען כי הנאשמים בין 2/6/00 בשעה 14:00 ל- 4/6/00 בשעה 8:30 התפרצו לחנות תכשיטים "תכשיטי גיא", פרצו שתי כספות וגנבו תכשיטים בשווי של 200,000 ₪.

הצדדים מסכימים כי הייתה פריצה במועד הרלוונטי לכתב האישום, אולם המחלוקת היא בשאלת מעורבות הנאשמים.

בא כוח המאשימה מבקש מבית המשפט להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם באישום זה (קשירת קשר והתפרצות וגניבה לבית עסק).

לגבי נאשם 1:
נאשם 1 במהלך חקירתו ביום 13/11/00 העלה טענת אליבי לפיה בין התאריכים 2/6/00 בשעה 10:00 לערך לבין 3/6/00 בשעה 8:00 בילה יחד עם חברתו לשעבר אוקסנה ובחור בשם דוד בן איון.

לגישת המאשימה טענה זו הופרכה מפנה לעדות אוקסנה, אמה, ודוד בן איון.

לאחר עיון בחומר הראיות ועדויות הנאשם 1, דוד בן איון, אוקסנה ואמה, המסקנה המתבקשת היא לזכות הנאשם 1 מהעבירות המיוחסות לו באישום זה, זיכוי מוחלט:
א.
מעדות גיא גלעדי, ע.ת 28 עולה כי ביום 3/6/00 בשעה 1:00 לפנות בוקר (יום שבת) המוקד צלצל והודיע כי קיבל קריאה שהאזעקה בחנות התכשיטים הופעלה. יוצא כי הפריצה התרחשה בין 2/6/00 לבין 3/6/00 בשעה 1:00.
ב.
כאמור, הנאשם 1 מסר גרסה לפיה בילה עם אוקסנה ודוד בן איון במסיבה בתל ערד משעה 10:00 ועד שעה 8:00 של יום 3/6/00. אין מחלוקת כי הן אוקסנה והן דוד בן איון אישרו כי בתאריך שאינו זכור להם בילו יחד עם הנאשם 1 במסיבה בתל-ערד. הנאשם 1 מסר כי לאחר שצפה בתוכנית הטברנה, יצר קשר עם אוקסנה ותיאמו כי הנאשם 1 יאסוף את אוקסנה מביתה בדימונה. הואיל ואוקסנה קבעה עם בן איון לאסוף אותה, אלון יצר קשר עם דוד והודיע לו שהוא (אלון) יאסוף אותה. הנאשם 1 מסר כי במהלך הנסיעה שוחח עם אוקסנה והתקשר לפחות פעמיים עם דוד בן איון. פעם אחת, להודיע לו שהוא יאסוף את אוקסנה והשנייה כדי לברר מיקום המסיבה. הנאשם 1 מסר עוד כי גופה של אוקסנה היה צבוע בצבעים זוהרים. אין חולק לגבי עובדה זו. הנאשם 1 גם מסר כי במסיבה היה בחור בשם דימה, ששהה במקום מספר שעות ולאחר מכן עזב את המסיבה כי באותו יום חגג יום הולדת.
ג.
זה המקום לחזור ולציין כי חרף דבריו של הנאשם 1, החוקרים לא ביקשו פלט השיחות היוצאות של הנאשם 1, ולא של אוקסנה ושל דוד בן איון. המשטרה אף נמנעה מלבקש פרטיים מדויקים אודות הבחור שחגג יום הולדת ביום האירוע- בחור בשם דימה. אין מקום לחזור ולהדגיש חשיבות בדיקת טענת האליבי שהועלתה על ידי הנאשם 1. אין ספק כי הן המשטרה ומאוחר יותר גם המאשימה התרשלו ולא ביצעו עבודתם נאמנה.
ד.
על מנת להוכיח חפותו, הוציא הנאשם 1 על חשבונו פלט שיחות לתקופה הרלוונטית לאישום זה. פלט השיחות תומך בגרסתו כי באותו ערב של יום שישי 2/6/00 שוחח הן עם אוקסנה והן עם דוד בן איון. בשעה 22:24 התקשר לאוקסנה (מס' סלולארי 053932181 למשך שלוש עשרה דקות. מיד לאחר מכן התקשר לדוד בן איון בשעה 22:38 (מס' סלולארי 052291468). מאוחר יותר התקשר לאוקסנה בשעה 22:58, 23:32, 23:52. ובשעה 00:23 ו- 1:01 התקשר לבן איון.
ה.
דוד בן איון, כאמור, מאשר בעדותו כי בילה עם הנאשם 1 ואוקסנה במסיבה בתל ערד. מאשר כי קבע לאסוף את אוקסנה, וכי הנאשם 1 התקשר אליו והודיע לו כי הוא יאסוף אותה. מאשר כי היו במסיבה עד השעה 7:30 בבוקר (של יום 3/6/00). מאשר כי אוקסנה לבשה קצר וגופה היה צבוע. העד אמנם, לא זוכר את מועד האירוע, אולם פלט השיחות שהוציא הנאשם 1 מחזק גרסת הנאשם 1 לפיה המסיבה התקיימה בין 2/6/00 לבין 3/6/00, שכן מלמד על שיחות מהסלולארי של הנאשם 1 לסלולארי של בן איון.
ו.
גם אוקסנה אישרה את אותם פרטים שהוצגו לעיל ואין מקום לחזור בפעם השלישית. אוקסנה ניסתה לציין כי לא יתכן כי המסיבה התקיימה ביום 2/6/00 משני טעמים: האחד, היא זוכרת שבאותו יום לבשה מעיל כי היה קר; הטעם השני: כי בחומר בשם מישה התכוון להשתתף במסיבה אולם בסוף לא השתתף וחזר לחול ב-15/5/00. באשר לטעם הראשון: עם כל הכבוד צודקת באת כוח הנאשם 1 כי אם היה קר סביר שלא הייתה לובשת בגדים קצרים. גם אם נקבל דבריה, הרי אין בכך כדי לשלול גרסת הנאשם 1 שכן יתכן ובאותו יום היה קר. אל לנו לשכוח כי המסיבה התקיימה בשעות מאוחרות וסביר כי עדיין בתקופה זו היה קר. באשר לטעם השני: אין ראיה לגבי נכונות גרסתה. חרף ניסיונותיה לציין כי לא יתכן כי המסיבה התקיימה בתאריך 2/6/00, הרי במסגרת החקירה הנגדית טענה "אני לא בטוחה אם המסיבה היתה ביום 2/6/00, יתכן שכן ויתכן שלא (עמ' 54, ש' 2). די במשפט זה כדי להצביע על כי העדה לא בטוחה בתאריך ולא שוללת גרסת הנאשם 1.

הלכה פסוקה היא, כי די לו לנאשם 1 אם יקים ספק שמא היה במקום אחר, כדי ליהנות מטענת האליבי; ואין הוא חייב להוכיח טענתו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות. דומני, וגם המאשימה תסכים כי אין המדובר רק בספק, אלא הנאשם 1 הצליח להוכיח את אמיתות גרסתו. זה המקום לציין כי בחקירתו הנגדית הנאשם 1 לא נחקר אודות אישום זה.

בא כוח המאשימה בסיכומיו גם התעלם מגרסת הנאשם 1 ומפלט השיחות והפנה רק לעדויות אוקסנה, אמה, בן זוגה ודוד בן איון, שלגישתו שוללים טענת האליבי. לא ברור לי הכיצד הגיע למסקנה זו.

המאשימה במקום להתייחס לגרסת הנאשם 1,
העדיפה לנתח את השיחה שהתנהלה בינו לבין המדובב, והניחה את יתדותיה על 2 עובדות: האחת, טענת הנאשם 1 לפיה אחד החברה נתפס עם זהב במשקל של 600 גרם ומסר גרסת נאשם 4 לפיה רכש את התכשיטים מבדואי; העובדה השניה כי הנאשם 1 ידע לתאר שיטת הביצוע של הכנופיה. לגישת המאשימה רק מי שהשתתף בהתפרצות יכול למסור פרטים אלה. על אף מסקנתי כי טענת האליבי לא הופרכה, ראוי ונכון לחזור ולהדגיש כי אין בשתי העובדות לשנות את מסקנתי.

לגבי העובדה הראשונה: אין מחלוקת כי נאשם 1 מכיר את נאשם 4. האירוע נשוא כתב האישום התרחש כ-5 חודשים לפני מעצרו. בגין אירוע זה, לאחר שנאשם 4 נתפס ובחזקתו תכשיטים שלאחר מכן זוהו כתכשיטים שנגנבו מחנות תכשיטי גיא, נאשם 4 נעצר. הגיוני ואין לשלול הטענה כי נאשם 1 ידע את הפרטים מנאשם 4, או מאחרים; באשר לעובדה השניה: לא ניתן לשלול כי הנאשם ידע פרטים מכתבות שסקרו את אירועי ההתפרצות.

יתירה מזאת, קבעתי כי לגבי השיחה שהתנהלה בין הנאשם 1 לבין המדובב לא ניתן לתת לה משקל, בהעדר ראיות חיצוניות. כאן, הנאשם 1 הצליח להוכיח כי במועד הרלוונטי במקום אחר היה.

אשר על כן, המסקנה המתבקשת היא כי לנאשם 1 לא היה חלק במעשי ההתפרצות לחנות "תכשיטי גיא", ולכן אני מחליט לזכותו זיכוי מוחלט.

הלכה היא, כי אין בעובדה שקושר אחד זוכה, כשלעצמה- כדי להביא לזיכוי של הקושרים האחרים.

באשר לנאשם 4:
בא כוח המאשימה מבסס יתדותיו על ההרשעה על שני טעמים עיקריים: האחד, מקצת מהתכשיטים נתפס בחזקתו בסמוך למועד ההתפרצות ביום 5/6/00, והטענה כי גרסתו אינה אמינה ומבקש מבית המשפט לדחותה על הסף; השני, דברי נאשם 1 בפני
המדובב לפיה אחד מהחברה נתפס וברשותו כ- 600 גרם תכשיטים ומסר כי רכש מבדואי.

באשר לטעם השני: לאחר שקבעתי כי נאשם 1 לא היה מעורב במעשי ההתפרצות אין משקל לדבריו בפני
המדובב, ולכן נימוק זה לא ישמש לרועץ כנגד נאשם 4.

באשר לטעם הראשון:
כאמור, מקצת מהרכוש נתפס בידי נאשם 4
לאחר שעוכב על ידי שוטרים בצומת מרומזר לאחר שחשדו בתנועותיו. במהלך השיחה שהתנהלה בין השוטרים לבין הנאשם 4 נמצאו התכשיטים כשהם מונחים על המושב ליד הנהג כשהם עטופים בעיתון.

המאשימה הוכיחה כי הרכוש הנתפס הינו רכוש שנגנב מהתפרצות לחנות "תכשיטי גיא" והתכשיטים הוחזרו לבעלים לאחר שזוהו על ידו.

צודק בא כוח המאשימה כי בשל הסמיכות בין מועד התפרצות לבין מועד תפיסת הרכוש בחזקתו (5/6/00) קמה חזקת "ההחזקה התכופה" ועל הנאשם 4 להפריך את החזקה או לגרוע מסבירותה.

הנאשם 4 מסר גרסה אחידה ועקבית תחילה במהלך חקירתו במשטרה ולאחר מכן בבית המשפט (על אף סתירות שאין בהן כדי לפגום ממשקל ומהימנות גרסתו) לפיה ביום 5/6/00 בשעות הבוקר, ליד תחנת האוטובוס בשוק , כאשר חיפש עובדים בני מיעוטים ניגש אליו אדם בדואי או תושב שטחים והציע לו למכירה תכשיטים.

לגישת בא כוח המאשימה גרסה זו אינה אמינה שכן לא יתכן כי בשעות הבוקר כשביקש להעסיק עובדים יפנה אליו אדם במקום הומה אנשים ויציע לו תכשיטים. צודקת ההגנה בסיכומיה כי אין לשלול גרסה זו וכי דברים כאלה מתרחשים במציאות חיינו. לא מעט אנשים מתפתים לרכוש תכשיטים ללא קבלה במחיר מציאה. לכן, אין בהתנהגות זו כדי להפליל את הנאשם 4 במעשי ההתפרצות.

בא כוח המאשימה מלין על כי הנאשם 4 לא ביקש מהשוטרים שחקרו אותו לפנות לשוק במטרה לחפש את אותו בדואי שמכר לו את התכשיטים, כאשר לאותו בחור היו סימנים מיוחדים כמו קפלים בפני
ו ושן עקורה. בהנחה שהנאשם 4 היה מבקש זאת והשוטרים היו לוקחים אותו לשוק מה ההסתברות שאותו אדם יהיה בשוק! אם השוטרים באותו יום ובאותה שעה שהיו עם הנאשם 4 לא זיהו את אותו "בדואי" האם בכך יש כדי להעיד על כי הנאשם 4 מסר גרסה שקרית וכי אותו "בדואי" לא היה ולא נברא.

התשובה שלילית.

בית המשפט מסכים עם בא כוח המאשימה כי הנאשם 4 לא זימן לעדות את הוריו שיתמכו בגרסתו כי שהה בבית במועד הרלוונטי לאישום השלישי. ברם בהעדר ראיות חיצוניות אחרות, מחדל זה כשלעצמו לא פועל לחובתו.

יוער כי התנהגות הנאשם 4 כשנעצר על ידי השוטרים כשעמד בצומת אינה התנהגות בלתי סבירה, שכן הגיוני וסביר מאוד כי אדם מן הישוב כשעוצרים אותו שוטרים יחשוש ואולי גם יזיע, הסיטואציה עצמה מלחיצה. קל וחומר כאשר הנאשם 4 נעצר בשעות ערב כשעמד בצומת מרומזר בדרכו לביתו או לבית חמותו.

גם הטענה כי בחזקת נאשם 5 נתפס רכוש גנוב מאותה פריצה כאשר אין חולק כי הם מכירים אחד את השני כדי לסבך את נאשם 4, יתכן והמקרה מבסס חשד אולם חשד בלבד בהעדר ראיות אחרות.

המסקנה המתבקשת היא כי אני מזכה נאשם 4 מעבירות ההתפרצות וקשירת הקשר לפשע ולו מחמת הספק.

באשר לעבירת החזקת רכוש חשוד כגנוב ולחילופין קבלת נכסים שהושגו בפשע
:

הנאשם 4 בעדותו מסר כי לא עלה בדעתו כי התכשיטים מקורם בהתפרצות. סבר כי הרכוש שייך לאותו בדואי. לדבריו זו הייתה הפעם הראשונה שקנה תכשיטים בדרך שקנה.

במשפט הפלילי עסקינן, בהתחשב בכמות התכשיטים שנתפסו בחזקתו, הסכום שלדבריו רכש את התכשיטים (1400 ₪), גרסתו כי רכש את התכשיטים מבדואי/ תושב השטחים בשוק, מביאה אותי למסקנה כי לא הוכחה מעבר לספק סביר ידיעת הנאשם כי הרכוש גנוב. אשר על כן, אני מזכה אותו גם מעבירות הנ"ל, ולו מחמת הספק.

באשר לנאשם 5:
אין מחלוקת כי בבית אחותו של הנאשם 5 ובמסגרת חיפוש שנערך בביתה על פי צו חיפוש, נמצא תיק גדול בצבע כחול שבתוכו תכשיטים בכמות גדולה. התכשיטים זוהו למחרת על ידי הבעלים "תכשיטי גיא". אחות הנאשם 5 מסרה גרסה לפיה הניח הנאשם 5 את התכשיטים בביתה לפני שבועיים (מיום התפיסה 12/6/00). בעדותה בבית המשפט חזרה בה העדה מגרסתה, וטענה כי אחיה הניח את התיק כמה ימים לפני, ולדבריה זה היה פחות משבוע (עמ' 132 ש' 28, עמ' 133 ש' 7). המאשימה חרף שינוי גרסתה נמנעה מלעמת אותה עם גרסתה הראשונית ולחילופין להכריזה כעדה עוינת.

הנאשם 5 מסר כי שלושה ימים לפני תפיסת הרכוש בבית אחותו, רכש את התכשיטים מנרקומן שמסתובב בשכונה (אותו הוא מכיר) תמורת 5,000 ₪. הנאשם 5 אינו מכחיש כי חשד כי הרכוש הושג בגניבה אולם הכחיש כי היה מעורב בהתפרצות ובעבירת קשירת הקשר לפשע.

צודק בא כוח המאשימה כי גם במקרה זה קמה חזקת "החזקה התכופה".
נשאלת השאלה האם הצליח להפריכה?

הנאשם 5 מסר גרסה אחידה, הן במטרה והן בבית המשפט. למעט סתירות שאינן יורדות לשורש העניין, הנאשם 5 עמד על גרסתו גם במהלך החקירה הנגדית. דומני, כי הגרסה שמסר הנאשם 5 על אף התמיהות שבה, יכולה להיות מציאותית, במציאות שאנו חיים בה. יתכן מאוד כי הנאשם 5 טען כי רכש את התכשיטים מנרקומן ולא מאחר כדי לא לסבך את האחר, אולם אין בראיות שהובאו על ידי המאשימה כדי להוכיח מעבר לספק סביר מעורבות הנאשם 5 בקשר ובהתפרצות. קיים חשד אולם חשד בלבד, וזאת בהתחשב בכמות הגדולה של התכשיטים.

אשר על כן, אני מזכה הנאשם 5 מעבירת ההתפרצות וקשירת קשר מחמת הספק, ומחליט להרשיעו בהחזקת רכוש החשוד כגנוב וזאת על פי העובדות שהובאו בפני
כמפורט לעיל.

21.
ביחס לאישום הרביעי:

אישום זה מיוחס לנאשם 1 בלבד. נטען כי בין התאריכים 6/10/00 בשעה 13:30 ל- 7/10/00 בשעה 13:30 התפרץ הנאשם 1 יחד עם אחרים לחנות "תכשיטי כפיר" בעיר העתיקה וגנבו רכוש בשווי 70,000 ₪. עוד נטען כי הנאשם 1 ואחרים ניסו לפרוץ הכספת שהייתה בחנות ע"י ריתוכה אולם ללא הצלחה.

כאמור, הראייה העיקרית שעליה מבססת המאשימה את אשמתו של הנאשם 1 היא השיחה המתועדת עם המדובב, לפיה הנאשם 1 מסר ידיעות שלגישת המאשימה רק מי שהיה מעורב בהתפרצות ידע אודותיהם.

לא מצאתי לחזור על החלטתי לגבי משקל השיחה שהתנהלה בין הנאשם 1 לבין המדובב, אולם ראוי לציין כי נאשם 1 זה על אף האינפורמציה שמסר בפני
המדובב זוכה זיכוי מוחלט ביחס לאישום השלישי. גם שם מסר אינפורמציה שלכאורה היה בה כדי לסבכו במיוחס לו באישומים השונים. דברים אלה רק מחזקים המסקנה כי באמת ובתמים הנאשם 1 חשש מאותו מדובב והחליט להתנהג בהתאם לפתגם "ברומא תתנהג כרומאי". מה שמחזק מסקנתי שלאורך שיחתו עם המדובב מעולם לא ציין שהוא עובד בחברת החשמל, אחרת סיפורו שהוא חבר בכנופיה היה קורס בפני
המדובב.

אין מחלוקת כי הנאשם 1 במהלך שיחתו עם המדובב דיברו על שיטות פעולה ועל מכשירים שלכאורה נהג לעבוד כגון ברנר, לייזר וכו'. צודק הנאשם 1 כי המדובב התחיל לדבר על מכשיר הברנר. שיחה זו לא תומללה וכל שנרשם ע"י המתמלל: "המדובב מדבר על פריצת כספות עם ברנר" (קלטת 8 א' עמ' 1, מתמלל כמאל אלזיאדנה מיום 12/11/00). הנאשם 1 מנגד המשיך את השיחה וטען כי היום עובדים עם לייזר. הוא אף התרברב בפני
המדובב וטען כי הוא והחבורה מתוחכמים; עובדים בתיאום עם אוזניות; יש להם מכשירים טובים שאין בעיה לפרוץ כל כספת. לציין כי באישום זה הפורצים ניסו לפרוץ את הכספת אולם ללא הצלחה. זאת ועוד אחרת, הנאשם 1 טען כי נהגו לשתול ראיות כדי להטעות את השוטרים. מפנה בשאלה למאשימה, האם באישומים השלישי ועד החמישי נמצאו ראיות כדוגמת שיער בלונדיני או תעודת זהות של בדואים. בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט ומדוחות השוטרים שהיו בזירת האירוע אין תיעוד לכך. העדרם, רק מאששות המסקנה כי הנאשם 1 פנטז ובדה סיפור כמו בסרטים. המדובב טען כי נראה הנאשם 1 והחברה עובדים כמו בסרטים. הנאשם 1 השיב כי זאת המציאות (תמלול קלטת 14 צד א' עמ' 4).

בא כוח המאשימה טען כי הנאשם 1 טען בפני
המדובב כי נהגו להשאיר חפצים כמו משור (קלטת מס' 14 צד א'). האזנתי לקלטת. איכות הקלטת ירודה. בחלק המתייחס להשארת חלקים, נבצר ממני לשמוע את השיחה ואת דברי הנאשם 1. אם עניין זה היה כה מהותי וחשוב למאשימה, היה על המאשימה לדאוג להגיש לבית המשפט קלטת באיכות טובה.

האם הובאו ראיות למעט דבריו של הנאשם 1 בפני
המדובב כדי לסבך הנאשם במעשים המיוחסים לו באישום זה? התשובה שלילית.

נאשמים 1 –2 בעדותם מסרו כי נהגו לדוג ביחד. שניהם אוהבים חיות ואף נאשם 2 סייע לנאשם 1 בבניית הכלובים.

בשיחה המתועדת במסגרת האזנת סתר מיום 6/10/00 שעה 21:29 (מספר שיחה 382) בין ציון
לנאשם 2, סיפר נאשם 2 כי הוא, אלון ואח' הכינו מלכודות לדייג והם מתכוונים לצאת לדוג לפנות בוקר בסביבות השעה 1:00.

במועד הנ"ל בשעה 21:35 אלון מתקשר לנאשם 2 ומשוחח עם אשתו (נאשמת 3). נאשם 1 שואל היכן צביקה ויפה משיבה כי יצא וניתן להשיגו בטלפון של אלעד. נאשם 1 מבקש מיפה למסור לנאשם 2 כי בשעה שתים עשרה – שתים עשרה ורבע יוצאים.

הנאשמים לא נחקרו בחקירה ראשית וגם לא בחקירה נגדית לגבי שיחה זו, לכן נבצר מנאשם זה למסור גרסה. יוער כי הנאשם 1 הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט לא העלה טענת אליבי כיוון שלא זכר אודות מעשיו במועד הרלוונטי לכתב האישום. המאשימה ביקשה מבית המשפט לקבוע כי
העדר העלאת טענת אליבי תהווה לו לרועץ. עם כל הכבוד, בקשה זו משוללת כל יסוד ובסיס בדיני הראיות. טענת אליבי שמועלית על ידי נאשם, במידה והופרכה, עשויה לפעול לחובתו של הנאשם; אולם, כמדומני, לא שמעתי ולא ידעתי כי העדר העלאת טענת אליבי ע"י הנאשם תשמש ותפעל לחובתו.

ראוי היה כי טענה זו לא הייתה מועלית על ידי המאשימה.

מאותה שיחה המתועדת עולה כי הנאשמים 1 ו- 2 תכננו לצאת לדוג, וקיים סיכוי שאין להתעלם ממנו כי במועד הרלוונטי באישום זה הנאשם 1 היה במקום אחר. לכן, המסקנה המתבקשת כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר אשמתו של הנאשם 1, ולכן אני מזכה אותו מעבירת ההתפרצות והגניבה זיכוי מוחלט.

22.
ביחס לאישום החמישי:

אישום זה מיוחס לנאשם 1 בלבד. נטען כי בתאריכים 13/10/00 בשעה 15:00 לבין 14/10/00 בשעה 19:45, פרצו הנאשם 1 יחד עם אחרים לחנות "תכשיטי מיכאלי" וגנבו תכשיטים בשווי 250,000 ₪ שהיו בשתי כספות וכן שעון בשווי 2,000 ₪ ו- 10,000 ₪ במזומן.

ביחס לאישום זה הנאשם 1 העלה טענת אליבי (ת/3). לדבריו ביום 13/10/00 החל משעות הבוקר וגם ביום 14/10/00 היה עם אוקסנה חברתו לשעבר. הנאשם 1 פירט את מעשיו. הנאשם 1 עמד על גרסתו גם בעדותו בבית המשפט.

הנאשם 1 מעיד כי הוא ואוקסנה נסעו לחוף זיקים שם שהו עד שלוש או ארבע בצהריים וכשהגיעו לבאר-שבע הלכו לחנות שם קנו דברי מזון ומשם נסעו לקיוסק בשם "משהו טוב" וקנו בקבוק שמפניה ומצרכים נוספים. הנאשם 1 נקב בשמות האנשים אשר היו בקיוסק "משהו טוב" וראו אותו בחברת אוקסנה. הנאשם 1 ממשיך, כי חזרו לביתם עד למחרת יום שבת (14/10/00). ביום שבת יצא בשעות הבוקר לקנות מצרכים שהיה חסר חזר לבית עד שעות הצהריים ומשם נסע לבית הוריו להאכיל את הציפורים.

הנאשם 1 הציג איכון פלט שיחות (ת/77) ביחס לאישום זה.

מעיון בפלטי האיכון עולה, שבסמוך לשעה 15:00 היה הנאשם 1 בסמוך לישוב ניר-עם דהיינו בדרך חזרה מחוף זיקים. הנאשם 1 בחקירתו הראשית מפרט את השיחות המאוכנות באזור שכונה ט' (החנות והקיוסק) ביום 13/10/00 ומפנה לפלט לפיו ביום שבת בבוקר בסמוך לשעה 9:30 מבצע שיחות שונות בסמוך לשכונה ט' בבאר-שבע, דרך מצדה נאות מדבר. הנאשם 1 העיד כי הלך לקנות מצרכים מחנות הרוסים כאשר אוקסנה הייתה בבית (כמדומני, דבריו אלה נותנים הסבר לשתי שיחות יוצאות לסלולארי של אוקסנה בשעה 10:13 ו- 10:36).

אוקסנה אישרה כי ביום 13/10/00 בילתה עם הנאשם 1 בחוף הים, אולם הכחישה כי בערב חג סוכות (13/10/00) חגגה עם הנאשם 1 בדירה בבאר-שבע. לדבריה, בשעות אחר הצהריים, בסביבות השעה 17:00 אמה התקשרה אליה וקבעו ביניהן לבוא ולאסוף אותה מדירתה ולחזור לדימונה לחגוג חג סוכות בחיק המשפחה. המאשימה העידה את אמה ובן זוגה אשר אישרו כי אוקסנה בילתה החג בחיק המשפחה.

סוניה סימונס אמה של אוקסנה בעדותה סיפרה כי בסביבות השעה 16:30 סיימה לעבוד, ונסעה לאסוף את אוקסנה מביתה כדי לחגוג החג בדימונה בחיק המשפחה.

גם יורי בלוזור, בן זוגה אישר בעדותו כי בתום העבודה בסביבות השעה 16:30- 17:00, אוקסנה שלחה הודעה והלכו לאסוף אותה בחזרה לדימונה.

מעדויות העדים עולה כי את אוקסנה אספו בסביבות השעה 17:00 ולא לפני. עובדה זו רלוונטית לשתי שיחות יוצאות מהסלולארי של הנאשם 1 לסלולארי של אוקסנה (בשעה 16:22 ו-16:28). לדברי אוקסנה שתי השיחות עם הנאשם 1 התקיימו עת הייתה עם אמה ובן זוגה ברכב בחזרה לדימונה. מעדות עדי התביעה עולה כי לא יתכן כי השיחות התקיימו עת הייתה עם אמה ובן זוגה. מה וגם, מעדות אמה ובן זוגה לא ציינו כי אוקסנה דיברה עם אחרים במהלך הנסיעה, כאשר לדברי אוקסנה ניסתה להסתיר את העובדה שהיא משוחחת עם הנאשם 1, כי ידעה שאמה לא הסכימה לקשר ביניהם.

בא כוח המאשימה מבקש לתמוך גרסת אוקסנה כי לא עשתה חג עם הנאשם 1 בערב סוכות על שתי השיחות הנ"ל, שכן לגישתו אם הנאשם 1 היה עם אוקסנה אין הצדקה לשתי השיחות. בלי להכביר מילים בעניין זה, בית המשפט מפנה את בא כוח המאשימה לפלט השיחות היוצאות של הנאשם 1 ובפרט ליום 15/10/00 חול מועד סוכות (כאשר אין חולק וגם אוקסנה מסכימה כפי שיפורט בהמשך כי נסעה עם נאשם 1 לתל-אביב) לשיחות הרבות שהתקיימו בין הנאשם 1 לבין אוקסנה בשעה: 14:20; 15:30; 15:46; 16:13; 16:18; 17:30 ואילך (הרשימה לא מסתיימת ....). סבורני, כי אין לייחס חשיבות לשתי השיחות הנ"ל ובוודאי שאין בהן כדי ל"קעקע" גרסת הנאשם 1.

לאחר עיון בחומר הראיות והתרשמותי מהנאשם 1 ומעדי התביעה, החלטתי להעדיף גרסת הנאשם 1 לפיה בילה עם אוקסנה ערב חג סוכות על פני גרסת אוקסנה ובני משפחתה לפיה בלתה החג בחיק המשפחה בדימונה מהנימוקים הבאים:
א.
גרסת הנאשם 1 נתמכת באיכון ת/76 – ת/77.
ב.
בעדותו מסר כי עת רכש מצרכים מקיוסק "משהו טוב", נכחו במקום ניסן והוריו של אלעד. הנאשם 1 מסר כי החנה את הרכב מול החנות "לא פספסו את היציאה שלי ושל אוקסנה מהרכב" (עמ' 261, ש' 14-15).
ראוי לציין כי במהלך הארכת מעצרו בבית משפט השלום בבאר-שבע בפני
כבוד השופטת ברנע (בדימוס) ביום 9/11/00 אמר הנאשם 1 המשפט הבא: "אתם זוכרים את יום שישי שקניתי שמפניה, תיזכרו טוב" (ת/30 שנרשם ע"י השוטר ויקטור אואקי). בעקבות דבריו, זומנו לגביית אמרתם אלעד גרוסאוס וניסן אליאסוף.
ג.
אלעד אליאסוף באמרתו ת/20 מיום 13/11/00 שעה 9:15 מסר כי בתום הארכת מעצרו של הנאשם 1 ביום 9/11/00 פנה אליו הנאשם 1 ושאל אותו אם הוא זוכר שביום שישי קנה שמפניה עם החברה שלו. זה המקום לציין כי הנאשם 1 לא ציין תאריך וגם לא ציין שהיה עם חברתו אוקסנה. העד מסר כי הוא זוכר שאחד מימי שישי בין 8/10/00 הודיע לו שותפו ניסן שהנאשם 1 הגיע עם חברתו (אוקסנה) ורכש מצרכים הרבה לרבות שמפניה. העד נשאל לגבי 13/10/00 אם ראה אלון קונה אצלו והשיב שלא ראה. העד גם נשאל אם הוריו עובדים או עבדו בעבר. השיב בשלילה. יש לציין כי לא נשאל לגבי תאריך מסוים. העד נשאל לגבי 13/10/00 אם היה בחנות עם הוריו, השיב בשלילה. בעדותו בבית המשפט טען ולראשונה כי ערב סוכות (ב-13/10/00) החליפו אותו הוריו בקיוסק. המאשימה ביקשה להכריז על העד עד עוין, ובהתאם לבקשה הוכרז העד עד עוין. יש לציין כי עיינתי באמרתו ובעדותו בבית המשפט ולא מצאתי סתירה מהותית. העד הסביר כי כשנשאל אם ביום 13/10/00 היה בחנות עם הוריו השיב שלא. עובדה זו נכונה. שכן מדברי ניסן ומעדות אביו של אלעד עולה כי אלעד לא היה בקיוסק ערב סוכות. העד הסביר כי לאחר שובם של הוריו מחו"ל (טיול בתאילנד) סיפר לו אביו כי זוכר שבערב סוכות (13/10/00) רכש אלון יחד עם חברתו מצרכים מהחנות.
ד.
ניסן אליאסוף מסר אמרה ביום 13/11/00 שעה 14:50 (ת/21). העד מסר כי זוכר באחד מימי שישי נאשם 1 יחד עם אוקסנה רכשו מצרכים אולם לא זוכר את התאריך. לציין כי באמרתו העד לא נשאל לגבי הוריו של אלעד ולא ציינו בפני
ו תאריך 13/10/00. בעדותו בבית המשפט טען כי ערב חג סוכות הנאשם 1 יחד עם אוקסנה רכשו מצרכים (בין השעות 20:00 – 23:00). גם עד זה ביקשה המאשימה להכריזו כעד עוין ובית המשפט נעתר לבקשה. עיינתי באמרה ובעדותו בבית המשפט ולא מצאתי סתירה מהותית. יש לשוב ולהדגיש כי במהלך גביית אמרתו לא נשאל לגבי הוריו של אלעד וגם לא נשאל לגבי 13/10/00. יתכן אם נשאל ספציפית לגבי המועד הנ"ל היה זוכר כי בתאריך זה הנאשם 1 היה בקיוסק ורכש מצרכים.
ה.
אביו של אלעד, מר גרוסאוס שמחה העיד בבית המשפט מטעם ההגנה. לציין כי על אף שהנאשם 1 מסר גרסה לפיה הוריו של אלעד נכחו במקום, נמנעו החוקרים משיקוליהם לזמן הוריו של אלעד לגביית אמרתם. גם המאשימה לא ביקשה להשלים את החקירה על ידי זימון הוריו של אלעד לגביית אמרתם. צודקת ההגנה כי במעשיהם/ אי מעשיהם התרשלו הן המאשימה והן המשטרה. נחזור לעדותו של העד. בעדותו טען כי בין התאריכים 7/11/00 ועד 21/11/00 שהה בחו"ל. תוך כדי שיחה עם בנו נודע לו כי הנאשם 1 במעצר בגין עבירות שונות של התפרצויות במועדים שונים. לדבריו, נזכר כי בתאריך 13/10/00 (ערב סוכות) בסמוך לשעה 20:00 בערב רכש הנאשם 1 שמפניה, חטיפים וקולה. הוא זכר כי הנאשם 1 חנה מול החנות ותיאר רכבו מסוג דייהטסו לבנה והיה עם חברתו (עמ' 3 ). גרסה זו תואמת גרסת הנאשם 1. זאת ועוד אחרת, מעדות העד עולה כי הנאשם 1 רכש מוצרים בסביבות השעה 20:00 בערב. תואם לאיכון שיחותיו של הנאשם 1 לפיו
הנאשם 1 היה בשכונה ט' בשעה הנ"ל.
ו.
הנאשם 1 לא נחקר בחקירה נגדית לגבי אישום זה וגרסתו לא נסתרה. אין הסבר משכנע מדוע המאשימה נמנעה מלחקור הנאשם 1 בחקירה נגדית לגבי אישום זה. סבורני כי הייתה חשיבות להצגת שאלות ולעימות גרסתו עם גרסת אוקסנה ובני משפחתה. נראה כי המאשימה ויתרה מרצונה להימנע מחקירתו של הנאשם 1 חרף החיוניות להערכתה ולבחינתה של אותה גרסה. במקרה זה סבורני כי יש לייחס משקל להיעדר חקירה נגדית, ויש לראותה, לכאורה, כמי שהמאשימה אינה חולקת על דברי הנאשם 1. לציין כי המאשימה נמנעה מחקירת הנאשם 1 בחקירה נגדית הן ביחס לאישום זה והן ביחס לאישום השלישי, כאשר בשניהם העלה טענת "במקום אחר הייתי".
ז.
הנאשם 1 מסר בפירוט רב מעשיו בחול מועד סוכות. חשוב לציין כי אמה של אוקסנה טענה כי בתה בחול מועד סוכות הייתה בדימונה. לדבריה: "כל חול המועד היא ישנה אצלי בבית" (עמ' 25, ש' 29). הנאשם 1 מסר כי ביום 15/10/00 (יום א' בשבוע) נסע יחד עם אוקסנה לת"א.
-
היו ב"ספייס אפ" בנמל ת"א. אוקסנה לקחה שק בסך 1,300 ₪.
-
נסעו לסוכנות בגדים "דיזל" ליד אבו כביר. לקחה שק בסך 3,000 ₪.
-
נסעו לבית קפה.
-
טיילו על שפת הים.
-
בערב חזרו לב"ש.
אוקסנה מאשרת גרסת הנאשם 1 אולם מכחישה כי חזרו ביחד לדירה.

ביום 16/10/00 (יום ב' בשבוע):
-
נסעו לכפר שמריהו – לבנק לאומי לפדות שק בסך 3,000 ₪.
-
חזרו לת"א לסוכנות בגדים "גד" ליד מגדל שלום.
-
נסעו לאזור הטיילת ואכלו צהריים במסעדת יוטבתה.
-
חזרו לב"ש.

אוקסנה מאשרת דבריו, אולם מכחישה כי אלון חזר לבית.

ביום 17/10/00 (יום ג' בשבוע):
לדברי אלון ביום זה אוקסנה נסעה לדימונה.
אוקסנה לא זוכרת אם בבוקר נסעה לדימונה.

ביום 18/10/00 (יום ד' בשבוע):
נפגשו בבאר- שבע לאחר שלילה לפני שוחחו בטלפון. עיון בפלט שיחות מעיד כי הנאשם 1 יצר עמה קשר לפחות 10 פעמים ביום 17/10/00. לדבריו ביום 18/10/00 ישן אצלה. אוקסנה מאשרת כי נפגשה עם אלון אולם מכחישה כי ישן אצלה באותו יום. לדבריה הייתה עם זאב רווח במסעדה וחזרה בשעה 3:00 לפנות בוקר.

ביום 19/10/00 (יום ה' בשבוע):
לדבריו בשעות הצהריים הסיע אותה לתחנת הרכבת בדרכה לתל- אביב ונפגשה עם בחור בשם קובי.

לגישת אוקסנה נפגשה עם הנאשם 1 בתל-אביב ואף עזר לה בסידורים. לא בילו ביחד כל היום.

ביום 20/10/00:
אוקסנה חזרה מתל-אביב לבאר-שבע ואסף אותה מתחנת הרכבת. בילו ביחד וישן אצלה.
אוקסנה מכחישה כי הנאשם 1 ישן אצלה.

ביום 21/10/00 (יום שבת):
לדברי הנאשם 1 במוצאי שבת הסיע אותה לתל-אביב לתצוגת "חתן כלה" וחזרו לבאר-שבע ולדבריו ישן אצלה.
אוקסנה מודה כי הנאשם 1 הסיע אותה אולם מכחישה כי הנאשם 1 לן אצלה. לדבריה "זרקה" את הנאשם 1 מדירתה. דברים אלה אינם מתיישבים עם פלט השיחות לפיו ביום 22/10/00 התקשר הנאשם 1 לאוקסנה מספר פעמים ביום. זאת אינה התנהגות שמתאימה למי שחברתו "זרקה" אותו.
ח.
הצגת מעשיו של הנאשם 1 בחול מועד סוכות ואישור אוקסנה לדבריו (למעט העובדה כי ישן אצלה) מחזקת המסקנה כי הנאשם 1 מסר פרטים נכונים אודות מעשיו בערב סוכות 13/10/00. לציין כי את הדברים מסר הנאשם 1 במסגרת חקירתו במשטרה עת נחקר בביצוע עבירות שונות כמיוחס לו בכתב האישום. הנאשם 1 דאג למסור עדות מקיפה דבר המעיד על מהימנות גרסתו. אין בהכחשת אוקסנה בטענת הנאשם 1 כי ישן אצלה בחלק מהימים בחול מועד סוכות כדי לפגום בגרסת הנאשם 1. סבורני, כי משיקולים שלה (יתכן מחשש שבני משפחתה ידעו כי חידשה הקשר עם אלון) החליטה להכחיש עובדה זו.

ממכלול הראיות שהובאו לעיל, סבורני כי טענת האליבי לא הופרכה. נהפוך הוא, גרסת עדי התביעה אלעד וניסן ועדות אביו של אלעד רק מחזקים ותומכים בגרסתו לפיה בין התאריכים 13/10/00 – 14/10/00 שהה עם אוקסנה בערב סוכות וביום המועד.

זו המסקנה המתבקשת ביחס לאישום זה.

סבורני, כי אמה של אוקסנה ובן זוגה ניסו לתמוך בגרסת בתם לפיה בילתה עם בני משפחתה בערב סוכות, בדימונה.

סבורני, כי כאשר קיימת גרסה מול גרסה היה על המאשימה להגיש לבית המשפט פלט שיחות של בן זוגה של סוניה (אמה של המתלוננת) על מנת לאשש או להפריך גרסת אוקסנה לפיה שלחה הודעה לאמה כדי שתבוא לאסוף אותה לדימונה.

כללו של דבר, המסקנה המתבקשת כי הנאשם 1 לא היה מעורב בהתפרצות לחנות "תכשיטי מיכאל" ואני מזכה אותו זיכוי מוחלט.

23.
ביחס לאישום השישי:

אישום זה מיוחס לנאשם 1 בלבד. מיוחסת לנאשם 1 עבירה של הדחה בחקירה בכך שביום 9/11/00 באולם בית משפט השלום בבאר-שבע במהלך הארכת מעצרו פנה אל אנשים שהיו באולם ואמר להם: "אתם זוכרים את יום השישי שקניתי שמפניה". לגישת המאשימה הנאשם 1 פנה אל אותם אנשים (בענייננו אלעד וניסן) במטרה שימסרו הודעה שאינה אמת לפיה ביום 13/10/00 (בו מיוחס לו המעשה באישום החמישי), קנה שמפניה מקיוסק "משהו טוב".

הנאשם 1 העיד בחקירתו הראשית ואישר כי האמור בת/30 נאמר על ידו מילה במילה.

הנאשם 1 מתאר את הדיון שהיה קצת סוער, ישב בתא המעצר; היה עצור; ראה את ההורים שלו, אחיו ואחותו בוכים באולם. האולם היה מלא אנשים. היה בסערת רגשות עצומה ומתוך כוונה שיגיעו לחקר האמת, פשוט אמר הדברים. לדבריו, לא כיוון כלפי אדם מסוים. פשוט צעק אל החלל (עמ' 263 לפרוטוקול).

סעיף 245 הדחה בחקירה מגדיר את העבירה כלהלן:

"(א) המניע אדם, או המנסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה, או ימסור הודעת שקר, או ...".

אין עוררין כי בעקבות דבריו של הנאשם 1, זומנו אלעד וניסן למסור עדות במשטרה.

הדחה בחקירה הינה עבירה התנהגותית שאינה מציגה דרישה מפורשת לקיומו של הלך נפש מסוים. ברם, זאת לכאורה בלבד, בהתחשב בכך שהמונח "מניע"- מגלה בתוכו דרישה של "כוונה". משמעותה של "כוונה" בעבירה מסוג זה הוא: עשיית המעשה תוך "שאיפה" להשיג את התוצאה שהאיסור מבקש למנוע. כוונה זו ניתנת להסקה מן הנסיבות.

מה ניתן להבין מהתנהגות הנאשם 1, האם הייתה לו "שאיפה" להשפיע על אחרים למסור הודעת שקר, או שמא התנהגותו לא הייתה אלא "זעקה" כנה למצוקתו.

סבורני, כי התמונה שהצטיירה בפני
כפי שתיארה הנאשם 1 מצביעה על כי לא הייתה לנאשם 1 כוונה להדיח אחרים מלמסור הודעת שקר.

אני מאמין לנאשם 1 כי המעמד הקשה של מעצרו וכליאתו מאחורי סורג ובריח והתייחסות אליו כאל פושע וכל זאת לעיני בני משפחתו היקרה כשהם בוכים וחוששים לגורלו של בנם, השפיעו על הנאשם 1. התמונה שהצטיירה בפני
ו הייתה קשה מנשוא. במעמד כבוד השופטת ברנע, שוטרים, עורכי דין והקהל שנכח באולם המעצרים, אמר את הדברים מתוך "זעקה" כנה ואמיתית לנסות ולהגיע לחקר האמת.

אם נעיין במשפט שאמר הרי עולה כי הנאשם 1 לא ציין תאריך, מקום וגם לא אמר שבאותו יום כשרכש שמפניה היה עם אוקסנה חברתו. אם באמת התכוון "להשפיע" על אחרים, לפחות היה מוסיף פרטים חשובים שיש בהם כדי לסייע ולתמוך בטענת האליבי. יתר על כן, אם הנאשם 1 לא היה רוכש את אותם מצרכים מקיוסק "משהו טוב", הגיוני כי ניסן ואלעד לא יכלו למסור פרטים אודות אותה רכישה.

אין להתעלם מהרגשות הכנים של אותם אנשים שנעצרים בפעם הראשונה בחייהם, כשהם חוששים שמא עולמם ייחרב ויקרוס ולפעמים מתוך רגשות מעורבים פולטים דברים מתוך נואשות למצבם או מתוך תקווה שהאמת תצא לאור.

בנסיבות המקרה, סבורני בניגוד לעמדת המאשימה, כי הנאשם 1 לא התכוון להשפיע על אחרים ולא התקיים היסוד הנפשי שבעבירת הדחה בעדות. אשר על כן, אני מחליט לזכות הנאשם בגין עבירה זו זיכוי מוחלט.

24.
ביחס לאישום השביעי:

אישום זה מיוחס לנאשם 1 בלבד. במסגרת אישום זה מיוחס לנאשם 1 כי הטריד את העד פליקס אמנו בכך, שיצר עימו קשר טלפוני מבית המעצר (ביום 6/12/00) והטריד אותו בנוגע להודעות שמסר בחקירה על פי דין ובין השאר אמר לו: "לא היית צריך להגיד במשטרה שהורדת אותי בשעה שלוש... היית צריך להגיד שהורדת אותי בשעה חמש".

הנאשם 1 אישר כי התקשר לאמנו מבית המעצר ושאל אותו ביחס לשעות העבודה. הנאשם 1 הסביר כי לא התכוון להשפיע על אומנו וכי לא ידע שאמנו רשום בכתב האישום כעד תביעה.
הנאשם 1 הבחין ב- כ-60 עדי תביעה "... ולא שמתי לב לשמו ולא ידעתי שהוא עד תביעה שלי" (עמ' 256 ש' 8-9 ).

הנאשם 1 הסביר כי שאל ביחס לשעות העבודה כי חשש שזה ייצור בעיות עם מנהל העבודה שסיים מוקדם יותר (עמ' 256 ש' 5-6).

סעיף 249 הטרדת עד קובע:
"המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, ..., בחקירה על פי דין...".

המדובר בהטרדת עד- בפועל או צפוי- הן לקראת מסירת עדותו /הודעתו והן לאחר המסירה; ובלבד שההטרדה "קשורה" למסירתה של אותה עדות או הודעה.

אין מחלוקת כי אמנו מסר אמרה במשטרה וכי הנאשם 1 עומת עם אמרתו לפיה סיים העבודה בשעה 15:00 במקום 17:00 כטענתו.

סעיף העבירה מתייחס רק למבצע העבירה ואין בין יסודותיו הוראה, ממנה עולה כתנאי להתקיימותה של העבירה, שמלאכת ההטרדה אכן צלחה וכי האדם כלפיו כוון מעשה העבירה אכן חש סובייקטיבית מוטרד.

לכן, כדי להוכיח כי הנאשם 1 ביצע מעשה של הטרדה, יש להוכיח כי עשה זאת מתוך מודעות לטיב המעשה ולהתקיימות הנסיבות, ואין נפקא מינה, אם ההטרדה צלחה אם לאו.

סבורני, כי עדות אמנו רלוונטית למשמעות שיש ליתן להתנהגות הנאשם 1, אם יש בהתנהגותו מעשה של הטרדה?

אמנו בעדותו סיפר כי השיחה הטלפונית לא הייתה כלל קשורה לאירוע הפלילי. העד התקשר ושאל אם מרכלים עליו בעבודה ואמר לו למה מסרת שסיימו עבודה בשעה 15:00 ולא 17:00 כי זה עושה בלגאן בעבודה. העד מציין כי השיחה לא הייתה קשורה לאירוע הפלילי (עמ' 46 ש' 16-19).

אמנם העד טען כי חשש מהשיחה והרגיש חוסר נעימות שכן חשש שמא יש האזנות לשיחותיו.

התרשמתי מדברי הנאשם 1 אשר נתמכת ועולה בקנה אחד עם עדות אמנו כי השיחה נסבה על העבודה מחשש מתגובת מנהל העבודה ולא נגעה לתוכן החקירה שמסר אמנו בכל מה שמתייחס לאישום הפלילי.

המסקנה המתבקשת היא כי התנהגות הנאשם 1 אינה נכנסת בגדר מעשה פלילי ולכן אני מזכה אותו מעבירת הטרדת עד זיכוי מוחלט.

25.
סופו

של דבר:

החלטתי לזכות נאשם 1 מהעבירות המיוחסות לו באישומים 2-7 (כאשר לגבי אישום 2 הזיכוי הינו מחמת הספק והיתר זיכוי מוחלט) ולהרשיעו בעבירות המיוחסות לו באישום הראשון.

באשר לנאשם 2: החלטתי לזכותו מהעבירה המיוחסת לו באישום השני מחמת הספק ולהרשיעו בעבירות המיוחסות לו באישום הראשון.

באשר לנאשמת 3: החלטתי לזכותה זיכוי מוחלט מהעבירה המיוחסת לה באישום השלישי.

באשר לנאשם 4: החלטתי לזכותו מהעבירות המיוחסות לו באישום השלישי מחמת הספק.

באשר לנאשם 5:
החלטתי לזכותו מהעבירות המיוחסות לו באישום השלישי מחמת הספק ותחתה להרשיעו בעבירת החזקת רכוש חשוד כגנוב וכן להרשיעו בעבירות המיוחסות לו באישום הראשון.


ניתן היום כ' בסיון, תשס"ח (23 ביוני 2008) במעמד הצדדים


מכליס משה, שופט

נשיא בתי משפט השלום מחוז דרום









פ בית משפט שלום 6293/00 מדינת ישראל נ' אלון אפנג'ר , צביקה מימון , יפה מימון , יוסף צדיק , ציון אלקיים (פורסם ב-ֽ 23/06/2008)