פסקי דין על יורי בן נאום פורטנוי | פסקי דין על ת.ז. 317473726 |

2689/02 עפ     06/01/2003




עפ 2689/02 מדינת ישראל נ' יורי בן נאום פורטנוי, ת.ז. 317473726




בעניין:
מדינת ישראל

המערערת

נגד
יורי בן נאום פורטנוי
, ת.ז. 317473726

ע"י ב"כ עוה"ד נאשד אבו ריא


המשיב
פסק דין
1. המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט יעקב בכר).

בכתב האישום נטען כי ביום 13.11.01, בשעה 00:57 ובסמוך לכך נהג המשיב ברכב פרטי מסוג סוזוקי בכביש 85 בצומת שזור.

המאשימה טענה כי המשיב נהג ברכבו באותה עת בהיותו שיכור. בדיקת דם שנערכה למשיב העלתה כי בדמו 151% אלכוהול.

המאשימה טענה כי המשיב נהג את רכבו ברשלנות בכך שסטה מנתיב נסיעתו ימינה והתנגש בעץ. כתוצאה מן התאונה נחבל המשיב חבלה של ממש ונגרמו לו, בין היתר, פריקה במפרק סטרנום וחתם בתנוך שמאל, חתך שנתפר.

המאשימה הוסיפה וטענה בכתב האישום כי במועד הנ"ל נהג המשיב ברכבו למרות שהיה נתון בפסילה מלנהוג למשך 30 חודשים על פי גזר דין שניתן על ידי בית משפט השלום בעכו ביום 01.06.00.

נטען בכתב האישום כי המשיב נהג ברכבו כאמור לעיל ללא תעודת בטוח בת תוקף על השימוש ברכב.

המאשימה ייחסה, על כן, למשיב עבירות של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1961- (להלן - "הפקודה"); גרימת נזק, עבריה לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א1961- (להלן - "התקנות") + סעיף 68 לפקודה; נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) + 39א לפקודה; נהיגה בזמן בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה; חוסר בטוח עבירה לפי סעיף 2 לפקודת בטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל1970-; התנהגות בדרך שגרמה לחבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה.

2. המשיב הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו. בית המשפט קמא גזר על המשיב את העונשים שלהלן:

א. 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב. הפעלתו של עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגד המשיב, למשך 6 חודשים,
לריצוי באופן חופף עם העונש הנ"ל, כך שבסך הכל ירצה המשיב 7 חודשי מאסר בפועל.

ג. 9 חודשים מאסר על תנאי לשנתיים.

ד. פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים במצטבר לעונש הפסילה שכבר הוטל על המשיב כאמור לעיל.

ה. הואיל ובעת הדיון בתיק הנ"ל היה המשיב בעיצומן של עבודות שירות שריצה בגין הרשעתו בת.פ 26/02 של בית משפט השלום בעכו (בגין עבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת שוטר כדי להכשילו, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו), הורה בית המשפט קמא על הפסקת עבודות השירות וציווה כי המשיב ישא את יתרת עונשו בבית הסוהר. בית המשפט הורה כי המשיב ישא את יתרת תקופת המאסר, בגין הפסקת עבודות השירות כאמור, באופן חופף לעונש המאסר שהוטל עליו בגין התיק נשוא הערעור.

3. עתה לפני ערעורה של המאשימה על קולת העונש שהוטל על המשיב על ידי בית המשפט קמא.

4. סניגורו המלומד של המשיב, עו"ד נאשד אבו ריא
, טען כי יש לדחות את הערעור.

הסניגור המלומד טען כי העונש שהוטל על המשיב הושת עליו לאחר שבית המשפט שקל את כל הנסיבות לחומרה ולקולא ולאחר שלקח בחשבון את מצבו הנפשי והמשפחתי של המשיב, את הודאתו בעובדות כתב האישום ואת מצבו המשפחתי והסוציו-אקונומי.

הסניגור המלומד טען כי בעיתו העיקרית של המשיב נעוצה בהיות מכור לאלכוהול. לדעת הסניגור "הטיפול הנכון שהנאשם יעבור תהליך של גמילה ובכך נעקור את הבעיה מבסיסה".

הסניגור הוסיף וטען כי בעת שנגזר על המשיב העונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט קמא כבר הספיק המשיב לרצות חודש וחצי של עבודות שירות.

הסניגור טען כי בעת ביצוע העבירות הנדונות כאן היה המשיב שרוי במצב נפשי קשה מאוד. לדבריו, הוא הגיע ארצה לפני שנים אחדות, לא מצא עבודה ומידי פעם הוא סומך על אשתו "שתעבוד פה ושם על מנת לפרנסו ואת בני משפחתו, דבר שבאמת מכביד עליו ועל מצבו הנפשי".

הסניגור טען כי המשיב חש צער רב על ביצוע העבירות והוא הביע חרטה וכאב עמוק על ביצוען.

הסניגור הצהיר בשם המשיב כי מרשו מתכוון להיות אזרח נורמטיבי, שלא יעבור עבירות וביקש שלא לקבל את הערעור כדי שהמשיב יוכל לחזור לביתו, לאשתו ולבתם בת ה16- המחכות לו.

5. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים ואת מכלול נסיבות הענין הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הערעור.

סבורני כי צודקת באת כוחה המלומדת של המאשימה, עו"ד גב' שונית סגל, בטענותיה. סבורני כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שהעבירות נשוא ערעור זה אינן בבחינת אירוע חד פעמי. המשיב כבר נשפט בעבר על עבירות דומות, בנסיבות כמעט זהות, ולמרות זאת חזר על מעשיו תוך הפרה בוטה של החוק ושל הוראות בית המשפט למרות העונשים המותנים שהוטלו עליו.

גם עברו הפלילי של המשיב, הן בתחום הפלילי הרגיל והן בתחום התעבורתי, מטה את הכף לכיוון קבלתו של הערעור.

גם באשר לטענות בדבר נסיבותיו האישיות של המשיב, על היותו אלכוהוליסט המבקש לצאת ממצבו האמור, צודקת באת כוחה המלומדת של המערערת בטענותיה. המשיב טען אותן טענות גם בהליכים הקודמים שהתקיימו נגדו ולמרות ההזדמנות שניתנה לו, הוא לא עשה דבר כדי להיחלץ ממצבו. רק עתה, כשעונש של מאסר מרחף מעל ראשו, טוען המשיב כי הוא מתכוון להתחיל בהליך של גמילה.

נראה כי אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירה של נהיגת רכב במצב של שיכרות. מי שכך נוהג אינו מסכן את עצמו בלבד, אלא גם את כל יתר המשתמשים בדרך. סבורני כי שומה על בית המשפט לתרום את חלקו בעצירת נגע תאונות הדרכים הפוגע בנו על ימין ועל שמאל, על ידי הכבדת ידו על מי שמפר את הוראות החוק ברגל גסה כמו המשיב שלפני.

המשיב לא זו בלבד שנהג ברכב באופן רשלני, במצב של שכירות, וגרם לתאונת דרכים שבה הוא עצמו נחבל חבלה של ממש, כאמור לעיל, אלא שהוא ביצע את העבירה האמורה בעת שנהג ברכב בזמן שעונש של פסילה בפועל היה תלוי ועומד נגדו.

העבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה אחת מן העבירות החמורות המנויות בפקודת התעבורה. בעבירה זו יש, מן הצד האחד, משום סיכון המשתמשים בדרך בשל כך שמי שבית המשפט קבע שאינו ראוי לאחוז בהגה ממשיך ונוהג ברכב למרות פסילתו מלעשות כן. נהיגתו של נהג כזה ברכב, בטרם חלפה "תקופת הצינון" שנקבעה על ידי בית המשפט, מהווה סכנה לציבור. ומן הצד האחר, בנהיגה כאמור יש משום חתירה תחת אושיות שלטון החוק. זאת, משום שהנהג הנוהג בזמן היותו פסול על פי צו בית המשפט, מביע את זלזולו בחוק ובהחלטת בית המשפט שהשיתה עליו את עונש הפסילה.

למותר לציין שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ושומה על בית המשפט להתאים את העונש לנאשם הספציפי העומד לפניו. ואולם, הלכה פסוקה היא כי לגבי מקרה מתאים שממנו עולה כי מדובר בנאשם המזלזל בהחלטות בית המשפט הרי ש"אם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך יעשה, נוכח חומרת העבירה ושכיחותה": ע.פ. 324/88 איברהים בן סולימאן אלאעסם נגד מדינת ישראל
, פד"י מ"ב (3) עמוד 728 בעמוד 729.

בענייננו, נראה כי עונש של פסילה ומאסר על תנאי (שהושתו על המשיב בגין תיק תאונת הדרכים שעליו נשפט ביום 01.06.00), כשלעצמם, לא היה די בהם כדי להרתיע את המשיב מלהמשיך ולעבור עבירות תוך התעלמות מהחלטת בית המשפט.

עם זאת, כרגיל, אין דרכו של בית משפט לערעורים למצות את הדין עם הנאשם-המשיב וכך יהיה גם במקרה זה.

6. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ואני מורה כדלקמן:

א. אני מורה כי תחת עונש המאסר של 7 חודשים לריצוי בפועל שנגזר על ידי בית המשפט קמא יבוא עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב. אני מורה על הפעלתו של עונש המאסר המותנה שהוטל על המשיב ביום 01.06.00 במסגרת תיק תאונות דרכים 10545/00 של בית משפט השלום בעכו כך שחציו (3 חודשים) יהיה חופף לעונש הנ"ל וחציו יהיה מצטבר לעונש הנ"ל.

התוצאה היא שהמשיב ירצה עונש של 13 חודשי מאסר בפועל.

ג. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט קמא ישארו על כנם.

פיסקה 6 של

פסק דין
זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד עמית פרלה ב"כ המאשימה ועו"ד נאשד אבו ריא
ב"כ המשיב והמשיב בעצמו.

ניתן היום ג' בשבט תשס"ג, 6 בינואר 2003.
מותר לפרסום מיום 06/01/2003.

עודד גרשון
, שופט
ח.ר / d00268902k.1
6
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה

עפ 002689/02

בפני

כבוד השופט עודד גרשון








עפ בית משפט מחוזי 2689/02 מדינת ישראל נ' יורי בן נאום פורטנוי, ת.ז. 317473726 (פורסם ב-ֽ 06/01/2003)