פסקי דין על גולאני מהנד | פסקי דין על אלגולאני עלאא | פסקי דין על עווידה לואי |

6462/08 פ     24/06/2008




פ 6462/08 מדינת ישראל נ' גולאני מהנד , אלגולאני עלאא , עווידה לואי




בעניין:



בתי המשפט

1
בית משפט השלום ירושלים
לפני: כבוד השופטת אנה שניידר
פ
6462/08




בעניין:

מדינת ישראל




המאשימה

נ ג ד





1 . גולאני מהנד

2 . אלגולאני עלאא
(3 . עווידה לואי
)




הנאשמים

גזר – דין (לגבי נאשם 1)


1.
הנאשם 1 (להלן – הנאשם) הורשע לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של של נסיון לגניבת רכב, עבירה לפי סעיף 34ד + 413(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-חוק העונשין); וכן עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 17.4.08, בשעה 1:20 לערך, בחניון שברחוב בן צבי בירושלים, ניסו הנאשמים לגנוב רכב מסוג סיאט איביזה. הנאשם ושניים אחרים הגיעו ברכב של אחר למקום. הנאשם נכנס לרכב, לאחר שפתח את הדלת באמצעות קטר, וניסה להתניעו על ידי משחק בסוויץ' ושבירתו. לאחר מכן חזר לרכב האחר שהמתין במקום.

באותה עת שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

3.
בא-כוח המאשימה טען כי יש להחמיר עם הנאשם. לטענתו, הנאשם נכנס לישראל במטרה ומתוך כוונה לבצע עבירות רכוש. לנאשם הרשעות קודמות במספר עבירות של שהיה בלתי חוקית. לטענתו, מדובר באדם שעל אף שנשפט בעבר למאסר בפועל, לא מנע ממנו הדבר לבצע את אותה עבירה שוב ולהיכנס לישראל שלא כדין.
עוד טען ב"כ המאשימה, כי אין צורך להכביר מילים על החומרה שבעבירות. מדובר בעבירות המסבות נזק כספי גדול לכל תושבי המדינה, כאשר בגינן עולים תעריפי הביטוח. כמו כן, נגרם נזק לכל אחד מהאזרחים שלהם נגנב רכב. מדובר בנזק כספי משמעותי ועוגמת נפש לניזוק. חומרה יתרה ישנה כאשר מדובר במי שבאים משטחי הרשות כדי לגנוב כלי רכב ולהעבירם לשטחי הרשות, משם קשה לזרוע האוכפת של מדינת ישראל
להשיב את הרכוש. לדבריו מדובר במכת מדינה, ולפיכך יש להחמיר בענישה.

4.
בא-כוח הנאשם ביקש להתייחס לעובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, כמו כן עצם ההודאה מצביעה על קבלת אחריות, הבנה והפנמה לעבירה שביצע. לדבריו, המצב הכלכלי הקשה השורר בתחומי הרשות הפלסטינית בכלל ובבית הנאשם בפרט הם אלה שהובילו את הנאשם לביצוע העבירות. כמו כן, הנאשם נכה בידו לאחר תאונה. לסיכום, מבקש בא-כוח הנאשם להסתפק
בימי מעצרו כעונש בנוסף לעונש מותנה.

5.
לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בגזירת העונש, כאשר החוק, ככלל, קובע את העונש המרבי. כאשר נדרש בית המשפט לקבוע את עונשו של אדם, עליו להפעיל את שיקול דעתו תוך התחשבות במכלול מטרות הענישה, הן התועלתיות שבהן (משמע, שיקולי הרתעה כללית ואישית, מניעה, שיקום וחינוך), והן מטרות שעניינן הגשמת צדק (היינו, שיקולי תגמול והוקעה). המשקל הראוי, שינתן לכל אחד מהשיקולים האמורים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון כללים מנחים.
שיקולים אלו רלוונטיים גם כאשר מדובר בעבירות כנגד כלי רכב לרבות ניסיון לבצע עבירות כאמור. אם מדובר בעבירה בעלת מאפיינים של 'מכת המדינה', יש לייחס לשיקול ההרתעה הכללית משקל גבוה. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם אם יכנסו העבירות לגדר 'מכת מדינה', עדיין מדובר בשיקול אחד מבין שורת השיקולים בהם צריך להתחשב בית המשפט (ע"פ 5106/99 סעידי אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל
פ"ד נד(1), 350 ,עמ' 355-356).

6.
באשר לענישה הראויה בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל - ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל
פ"ד נו(1), 769 (להלן - הלכת ח'טיב), אשר ניתן בשנת 2001, מעט לאחר תחילת האינתיפדה, נקבע כי יש להחמיר בענישתם של עבריינים לפי חוק הכניסה לישראל.
בת"פ 1123/04 מדינת ישראל
נ' אעמאר יוסף תקדין שלום 2005(2), 9125 הסבירה באריכות כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי אין לייחס להלכת ח'טיב פרשנות צרה, הקובעת עונש מינימום של עונש מאסר בפועל. פרשנות כזו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הענישה האינדבידואלית, וודאי שלא לכך התכוון בית המשפט. את הלכת ח'טיב עלינו לקרוא על רקע עקרונותיה הכלליים של הענישה הפלילית, כמתייחסת להחמרה כללית במדיניות הענישה.

7.
במקרה שלפנינו קיים שילוב של עבירת נסיון לגנוב רכב עם כניסה שלא כדין לישראל. בהקשר זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופטת ש' דותן בת.פ. (י-ם) 2034/07 מדינת ישראל
נ' עלאן בכר בגזר דין מיום 13/2/08, יפים גם לענייננו:

"קיימת הידיעה שהיא נחלת הכלל ובמיוחד נחלתו של בית המשפט, שעבירות כלפי רכב הן אכן נגע הפוגע בציבור ובמקרים רבים מבוצעות אלה על ידי מי שנכנס לישראל שלא כדין רק כדי לבצע עבירות ... נוכח הנחישות שמגלה הנאשם בביצוע העבירות לאחר שכבר נתפס ונשפט למאסר – יש להשתדל ולהבטיח כי עונשו יעמוד בדרכו אם יעלה שוב במחשבתו לבצע עבירות כלשהן ...".

8.
לענין הפסיקה שהמציא ב"כ הנאשם של כבוד השופטת בן-אור (ת.פ. 3095/07 מדינת ישראל
נ' מחמד נימר ואח' מיום 1/4/08), בגין עבירות חמורות הרבה יותר מאלה שביצע הנאשם, שהעונש בגינן, 54 חודשי מאסר בפועל דהיינו 4.5 חודשי מאסר בגין כל גניבת רכב, אעיר, כי אין ללמוד הלכה בדבר מדיניות הענישה מעונש שנקבע בגדר הסדר טיעון. ידוע הוא שהסדר טיעון נתפר לפי מידותיו של תיק ושל נאשם שהוא צד להסדר, ואין להפיק ממנו את שמבקש ב"כ הנאשם בטענתו כי הסדר כזה או אחר משקף את מדיניות הענישה.
לא זו אף זו - אפילו בגזרי-דין המוטלים שלא במסגרת הסדרי טיעון לא ניתן בהכרח למצוא תוצאה אחידה, שכן אמנם השיקולים העקרוניים חוזרים על עצמם, במרבית המקרים, אך לצידם תמיד נשקל ענינו של הנאשם העומד לפני בית המשפט. תשלובת זו היא שעומדת ברקע הקושי האמיתי שניצב לפני כל שופט הדן בענשם של הנידונים לפניו. לכן, מה שניתן ללמוד מן הפסיקה הוא השיקולים העקרוניים, דרך ניתוחם והצגתם והנתונים שניתן ללמוד מהם לענין הנדון, ודווקא התוצאה הסופית של כל מקרה - עומדת לו לאותו מקרה עצמו ואין בה התוויה מדויקת למקרים אחרים, גם אם יש ביניהם קווי דמיון כאלה ואחרים.

9.
לאחר ששקלתי את נסיבות הענין שלפנינו, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.
מאסר בפועל בן 7 חודשים אשר יימנה מיום מעצרו בתיק זה דהיינו 17/4/2008.
ב.
מאסר על תנאי של 8 חודשים, אותו לא יירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל או לפי פרק י"א סימן ה1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום כ"א בסיון תשס"ח (24 ביוני 2008) במעמד התובעת עו"ד לינס חמד, הנאשם וב"כ עו"ד ריאד סואעד.



אנה שניידר
, שופטת








פ בית משפט שלום 6462/08 מדינת ישראל נ' גולאני מהנד , אלגולאני עלאא , עווידה לואי (פורסם ב-ֽ 24/06/2008)