פסקי דין על יריב בן שמעון פרץ | פסקי דין על אהרן בן אריה אסור |

9/08 פל     25/06/2008




פל 9/08 מדינת ישראל נ' יריב בן שמעון פרץ , אהרן בן אריה אסור




בעניין:

21



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בנצרת
פלילי:
000009/08


בפני
:
כב' השופטת
מוניץ
נחמה
תאריך:
25/06/2008




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז צפון
ה מ א ש י מ ה


נ
ג
ד


1. יריב בן שמעון פרץ

2. אהרן בן אריה אסור


ע"י ב"כ עו"ד
נאשם 1 – עו"ד רועי קרן

נאשם 2 – עו"ד משגב


ה נ א ש מ י ם

נוכחים
:
בשם המאשימה
: עו"ד רובין

בשם הנאשם 1:
עו"ד רועי קרן

הנאשם 1
: בעצמו
(הובא על ידי הליווי)

גזר -
דין
ביחס לנאשם 1


יריב פרץ (להלן: "הנאשם"), הועמד לדין יחד עם אחר, אהרון אסור (להלן: "האחר") כאשר יוחסו להם יחדיו העבירות הבאות:
1.

עסקה בסם מסוכן, - עבירה לפי סעיפים 13 + 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה").
2.

החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, - עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודה.
3.

הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.
4.

הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
5.

שיבוש מכלי משפט, - עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
6.

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, - עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק.
לנאשם אף יוחסה עבירה של קשירת קשר לשם ביצוע פשע, - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק.


על פי הנסיבות המפורטות בכתב האישום, למדנו כי עובר ליום 13/1/08, קשר הנאשם קשר עם אחר כדי לבצע עסקה בסם מסוכן מסוג הירואין. לשם קידום הקשר ומימושו, בתאריך זה סמוך לשעה 13:30, יצא האחר ממקום עבודתו בקריית שמונה, כשהוא נוהג באופנוע מסוג סוזוקי (להלן: "האופנוע"), אסף את הנאשם מקריית שמונה, על פי תאום מראש. שניהם נסעו לאיזור מטולה, סמוך אל גדר הגבול בין ישראל ללבנון (להלן: "גדר הגבול"), במטרה להביא משם כ- 3 ק"ג סם מסוכן מסוג הירואין (להלן: "הסם"). האחר היה פסול מלנהוג ופוליסת הביטוח לא היתה תקפה והוא לא היה מורשה לנהיגה באופנוע מסוג זה.

הנאשמים נכנסו לאיזור המטעים הסמוך לגדר הגבול, בנקודת ציון 433. הנאשם ירד מהאופנוע נכנס לאיזור המטעים, בעוד האחר נסע והמתין לו בקרבת מקום. הנאשם אסף שש חבילות שהכילו 2,959 גרם סם מסוג הירואין, הכניסו לתוך תיק ויצא מן המטעים כשהוא נושא את התיק עם הסם ברשותו, שם אסף אותו האחר והשניים נסעו מהמקום.

סמוך לשער היציאה נפרס מחסום של כוחות משטרה, כדי לעצור את הנאשמים ולתפוס הסם. הנאשמים אשר הבחינו במחסום, סטו מהכביש, עקפו את המחסום ונסו מהמקום. כוחות משטרה רדפו אחריהם ברכב משטרתי, וגם בכניסה הצפונית לקריית שמונה הוקם מחסום כדי לתפסם. בהבחינם במחסום זה סטו מדרכם ועלו על אי תנועה והחלו לנוס לכיוון תל-חי. הכח המשטרתי המשיך בעקבותיהם.

הנאשמים אשר ידעו כי מתקיים מרדף אחריהם, פנו לתוך כפר יובל וניסו לחמוק בין בתי הישוב. בהגיעם סמוך לחצר בית קפץ הנאשם מהאופנוע, הטמין את התיק ובו הסם והקסדה בתוך חבית מוסתרת שעמדה במקום והסתתר בתעלת הניקוז. האחר נטש את האופנוע במקום מוסתר, וניסה להתחבא מתחת ללול. משזוהה על ידי השוטרים החל לברוח לכיוון המטעים הסמוכים אך נתפס.

בישיבת ההקראה ובמסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום, ונמחקו ממנו העבירות של שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לשם ביצוע פשע, כמו כן תוקנה העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לעבירת סיוע. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. לבקשתו הוזמן תסקיר קצין מבחן.

תסקיר קצין מבחן:
מהתסקיר המקיף שהוגש בענינו של הנאשם, עולה כי לקצין המבחן הכרות קודמת עם הנאשם. הנאשם בן 26, יליד הארץ, רווק. בעל השכלה פורמלית של 12 שנות לימוד כולל תעודת בגרות. שרת שרות מלא כחייל ובאופן תקין. ניהל בעבר עסק בתחום המזון אך כשל בשל הדרדרותו לסם. בעת מעצרו היה הנאשם אסיר ברישיון, ממאסר ששוחרר בסוף שנת 2007, כחודשיים קודם למעצר זה.
משפחת המוצא מונה זוג הורים ו- 9 ילדים בגילאים 24-44, הנאשם הינו התשיעי. לפני כשנה נרצח אחיו על רקע חיסול חשבונות והיה מכור לסמים. גם אח נוסף היה מעורב בסמים. האב פנסיונר עבד בעבר 20 שנה כמנהל מחלקה במפעל. האם כבת 62, ונכה. המשפחת תומכת ומלוכדת, במצב כלכלי טוב, ההורים היו דמויות חמות ומציבות גבולות. בהיותו הצעיר מבני המשפחה זכה לתמיכת יתר מצד הוריו ואחיו, ולא חווה קשיים במסגרת המשפחתית.

הנאשם היה שחקן כדורגל מקצועי בליגות הגבוהות בישראל, חי בתל-אביב בפני
מיה ואף נכלל בסגל נבחרת הנערים של ישראל, עד לגיוסו. לאחר מכן שיחק בקבוצת הכדורגל של קריית שמונה ותרם רבות לקבוצה, עזר והפגין אכפתיות בפעילות אל מול הקהילה, חי עם הסובבים אותו ביושר ובדרכי נועם. אלא שקריירת משחק זו נקטעה בתאונת אופנוע שבה נשבר קרסולו והושתלו לו פלטינות. לאחר תקופת שיקום יכול היה לחזור ולשחק כדורגל, אולם איבד את המוטיבציה לעשות כן. הפציעה היוותה נקודת מפנה בחייו וגרמה להדרדרותו הנפשית עד כדי התמכרותו לסם. לאחר הפציעה ניהל מזנון מזון. אחר כך עבר לתל-אביב ועבד יחד עם אחיו שהינו מעצב אופנה, אולם לאחר כחודשיים הסתבך בעבירה של סחר בסמים ולכן עזב.

בהתייחסו לעבירה הנדונה נוטל הנאשם אחריות מלאה. בפני
קצין המבחן טען הנאשם, כי בעת שהותו בבית הסוהר הכיר אדם שביקש ממנו להעביר עבורו סמים תמורת כסף, הסכים משום שהיה זקוק לכסף כדי לממן את צריכת הסמים של עצמו. גם בעבר טען שהסתבך בעבירת הסמים מתוך פזיזות וחוסר שיקול דעת.

להערכת קצין המבחן ניכר בנאשם פער בין האופן בו הוא מציג את עצמו ואת אישיותו, לבין אופי העבירות וההתנהגות העכשוית. הנאשם מודע למצבו, בעל יכולת שיפוט והערכה עצמית תקינה, יכול לעמוד בלחצים ובגבולות, ויש לו אף יכולת ומוסר עבודה גבוה והתמדה. מאידך בביצוע העבירות הוא מגלה התנהגות אימפולסיבית פזיזה וחסרת שיקול דעת, לערכים ולגבולות עליהם חונך אין כל ביטוי. ייתכן כי העדר מסגרת קשה המציבה גבולות כפי שהיוותה עבורו קבוצת הכדורגל בה שיחק הביאה להידרדרות מוסרית, שחרור וחוסר שליטה. התנסותו הראשונה בסמים היתה בתל-אביב, שם שהה בחוסר מסגרת. בעבר זכה להכרה כח ויוקרה בהיותו שחקן כדורגל מצליח. התאונה הביאה לקטיעת הקריירה והשפיעה עליו באופן רגשי והוא לא הצליח לעבור את הכאב והאובדן. התרופפות הגבולות הפנימית הינם כנראה תוצאה של מצב רגשי מעין תחושה של "אין מה להפסיד".

השימוש בסמים החל לפני כשלוש שנים, תחילה התנסה בנטילת גראס ועבר בהדרגה לסמים קשים מסוג קוקאין וקריסטל. רצח אחיו אף הגביר את השימוש בסמים. בכל התקופה בה השתמש בסמים הדגיש כי אינו מכור וסבר שהשליטה בידיו ואף שלל שימוש בסמים בעת חקירתו הקודמת.
הביע חרטה ואכזבה מעצמו ומהתנהגותו, ביקש לעבור תהליך גמילה משמעותי. מודע לחומרת מעשיו ומצבו אך ציין כי העבירה נעשתה בשל התמכרותו.
קצין המבחן סבור כי ביצוע עבירות חמורות בזמן קצר מצביע על יצר הרס עצמי גבוה. העובדה שהעבירה בוצעה בעת שהיה אסיר ברישיון ועוד בטרם חלפו חודשים, מצביעה על מודעות ומוטיבציה נמוכה לצורך טיפול.
יש לאפשר הליך גמילה כדי למנוע רצדיביזים בעתיד, אולם בין כותלי הכלא במסגרת מאסרו.

טיעוני הצדדים לעונש:
[א]

התובעת הדגישה בטיעוניה את הכמות הגדולה של הסם עמה נתפס הנאשם בכפו - 3 ק"ג הירואין. הנאשם נצפה אוסף את הסם מגבול הלבנון וסייע לבריחה פראית מהשוטרים. על רקע זה יש להבין גם את ההודאה המידית. בשל הכמות העצומה שאין נתקלים בה כל יום, הנאשם נתפס באקראי כשהוא אוסף את הסמים מגבול הלבנון. בתי משפט מתמודדים, כדבר שבשגרה, עם כמויות קטנות של 100 גרם או חצי ק"ג, אך כאשר מדובר בכמות כה גדולה על בתי המשפט לגזור עונש שיהיה בו כדי לשדר מסר ברור שעונשו של זה העושה עסקה בכמות כה גדולה, הינו פי עשרת מונים קשה מזה העושה עסקה בסם בכמות של 100 גרם.

בנוסף לנסיבות הקשות של ביצוע העבירה יש להחמיר עם הנאשם בשל כך שהיה אסיר ברישיון, ממאסר קודם שוחחר ברישיון כחודשיים קודם לביצוע העבירה. מכאן שלא היה בענישה כדי להרתיעו. כאסיר ברישיון עמדו כנגדו 18 חודשים מאסר על תנאי ברי הפעלה, וגם בהם לא היה כדי להרתיעו. תמורת בצע כסף מוכן היה לסכן את עצמו ואת האזרחים כולם.

התובעת עוד מדגישה, כי גם קצין המבחן בתסקירו מצביע על כך שעל אף הבסיס הטוב עליו צמח הנאשם, הרי שבחר בדרך חיים אחרת ועל כן נעדר התסקיר כל המלצה, מלבד הצורך בהרתעה והצבת גבולות נוקשה.

לא ניתן לקשור בין צריכת הסמים של הנאשם לבין עיסוק בכמות כה גדולה של 3 ק"ג הירואין, אשר יכולה להספיק להכנת אלפים רבים של מנות סם. גם הרשעתו הקודמת של הנאשם על כל חלקיה, כפי שהוגשה על ידי המאשימה, מלמדת שלא היה בענישה כדי להרתיעו.

התובעת הגישה פסיקה אשר לטעמה מלמדת על רמת הענישה הראויה במקרה של כמות כה גדולה. לפיכך מבקשת לגזור על הנאשם מקל וחומר, עונש מאסר בפועל, כזה שיהיה מעל 10 שנות מאסר, מאסר מותנה וכן להטיל על הנאשם קנס גבוה כדי שיהיה בו לשדר מסר ברור לאלה המנסים מזלם להתעשר בדרך קלה של עיסוק בסם. לטענתה, יש להפעיל מאסר על תנאי ולשם כך הוגש לבית המשפט גזר הדין הרלוונטי.

[ב]

הסניגור בטיעוניו לעונש ביקש להדגיש, כי העבירות שמפורטות בכתב האישום בסעיפים 1 ו- 2, נבלעות זו בזה ומושתתות על אותן עובדות המתייחסות לאחזקה בסם.

באשר לחלקו של הנאשם בפרשה הסביר, כי כפי שעולה מהודעותיו אותן מסר בחקירתו במשטרה, ביקש ממנו אדם אותו פגש בעת ריצוי המאסר להעביר תיק עם סמים ממקום מסויים באיזור מטולה, למקום אחר. לפיכך, חלקו של הנאשם איננו אלא בבלדרות, לא בהזמנת הסם ולא בתשלום בגינו. הנאשם אף איננו יודע מהיכן הגיע הסם, אלא פעל כבלדר אשר ממלא אחר ההוראות. על פי העסקה צריך היה לקבל 1,000 ₪ עבור כל ק"ג, כשסה"כ צריך היה לקבל 3,000 ₪.

עוד מבקש הסניגור להדגיש, כי הנאשם שיתף פעולה עם רשויות החקירה, מרגע מעצרו ועל אף שנתפס בכפו הרי שיש להתחשב לטובתו בשיתוף הפעולה וההצבעה על מקום המצא הסם לאחר תפיסתו. יש בכך כדי ללמד על חרטה ונטילת אחריות ולהתחשב בכך
שמדובר בעסקה בודדה שביצע הנאשם ובכך שהסם לא הגיע ליעדו. לנאשם אין עבר מכביד, למעט הרשעה קודמת בעבירת סמים. מבקש להתחשב בכך שהנאשם אדם צעיר בעל יכולות אינטלקטואליות מגוונות שגדל בסביבה חיובית ותרם לחברה. גם להתחשב בהודאה ובחסכון זמן שיפוטי, חרטה, הפנמה, חסכון בשמיעת עדים וקבלת אחריות בהזדמנות הראשונה.

התסקיר חיובי ויש בו כדי לגולל את ההסבר כיצד ארע שהנאשם הגיע למצבו הנוכחי, בעיקר מאז שנרצח אחיו לפני כשנה. הנאשם ביצע את העבירה כדי לממן את צריכת הסם שהוא מכור לו, ולא לשם בצע כסף בלבד. לנאשם חובות כספיים גדולים (הוגשו מקבצי אישורים בגין חובותיו), והוא מצוי במצוקה גם בשל כך שהוא חייב כספים רבים לאנשים פרטיים רבים. הסניגור הגיש אסופת פסיקה של בתי המשפט אשר מלמדת על רמת הענישה הראויה.


שיקולי ענישה:

נראה כי אין עוד צורך להוסיף ולהסביר את פשרן המזיק של עבירות הסמים, אלא זאת ברור כי כל הנותן ידו למעגל זה של העושים במלאכת הפצת הסם, כמוהו כחוליה המאפשרת קידום ביצועה של עסקה מסויימת. ביצוע של עסקה בסם מאפשר את המשך הפצתו בין הצרכנים השונים, אלה אשר כבר מכורים ואלה המצטרפים אל מעגל נורא זה של מכורים. מכורים אלה הופכים לנטל כבד על כל חברה מתוקנת, שהרי הם אינם מתפקדים עוד כחברים מועילים בחברה. למעלה מכך, הרי הם מזיקים בשל הצורך הנואש בסם שלשם השגתו מוכנים לבצע כל עבירה, פריצה, השחתה. רכוש אשר נצבר על ידי אדם תמים מן הישוב בעמל רב של שנים, נוטלים הם ברגע והופכים את הבזיזה לאמצעי תשלום להשגת סם. ברור כי כל חברה מתוקנת המגנה על אזרחיה צריכה לעשות הכל כדי לשרש תופעה זו. תפקיד בתי המשפט הינו קרדינלי, אם כי איננו היחיד, במיגור התופעה. בתי המשפט חזרו ושנו אודות הצורך להטיל עונשים כבדים לאלה הנותנים ידם במלאכת הפצת הסם. ברור כי אמצעי הענישה איננו האמצעי היחיד, אליו מצטרפים כל האמצעים החינוכיים והשיקומים העומדים לרשות הציבור כולו. מקום שיש סיכוי לשיקום עבריין בעבירות שאינן חלק בשרשרת הפצת הסם, צריך שתינתן לאותו עבריין הזדמנות לשיקום. לעומת מקום שבו מהווה העבריין העומד לדין חוליה חשובה בשרשרת הפצת הסם הקשה כל כך ובכמות כה גדולה. ברור כי בנסיבות כאלה יש ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי על פני כל שיקול.

בפסיקה כבר נקבע, כי מי אשר עוסק במסחר, או בעסקה אחרת בסם מסוכן כדוגמאת הירואין ובכמויות גדולות, יוטלו עליו עונשים מכאיבים ומרתיעים (ע"פ 4133/99, 4228 מדינת ישראל
נ' נאהי בן ג'מיל ח'יר, תק-על (3) (96) עמ' 1086).

וכך נאמר בע"פ 2949/05 מדינת ישראל
נ' עאדל אבו רמאדן, תק-על 2005 (3), 3973, על ידי כב' השופטת פרוקצ'ה:
"המשיב ביצע עבירות סמים חמורות בהינתן היקפם הרב ביותר, שבכללם סמים קשים. למעורבות בהובלת סמים מסוג הירואין בשקל 3 ק"ג וחשיש במשקל 2.5 ק"ג נילוות חומרה מיוחדת שאינה צריכה הדגשה ואין צורך לחזור ולהדגיש את הסכנה האורבת לשלום הציבור מעיסוק בסמים, ואת הפגיעה העמוקה הנשקפת מצריכת סמים לגוף ולנפש. מדיניות הענישה המחמירה של בית המשפט זה בסוג זה של עבירות על שום פגיעתן הקשה בשלום הציבור הינה עקבית ורצופה לאורך שנים רבות, יש לדבוק בה, ואין לסטות ממנה.
אלא שגם בסוג זה של עבירות, מצווה בית המשפט להעריך , בצד מדיניות הענישה המחמירה הכוללת, את נסיבותיו האינדיוידואליות של הנאשם העומד לפניו. עליו לאמוד את ההיבטים לקולא בענינו, אף שמשקלן של הנסיבות האישיות פוחת ככל שחומרת העבירה גוברת. במקרה זה התחשב בית המשפט במחלתה הקשה של אשת המשיב, בהודאתו במשפט ובחרטה הכנה שהביע. כן נתן משקל לנורמטיביות שאפיינה את אורח חייו עד למעידה הקשה נשוא הליך זה, ובכלל זה ציין גם את מסירותו המיוחדת למקום עבודתו. גם אנו סבורות כי יש מקום להתחשב בנסיבות אישיות אלה; עם זאת, נראה לנו כי בית המשפט המחוזי יחס לנסיבות אלה משקל רב מידי ביחס להיבטי החומרה שבפרשה, וכתוצאה מכך הקל בעונשו של המשיב בעבר למידה הראויה".

במקרה זה הוטלו על הנאשם 6 וחצי שנות מאסר בפועל.

הנחיות אלה יש ליישם גם בעניננו. אלא שלנאשם שבפני
י לא עומדות הנסיבות המקלות שעמדו לנאשם שם. הנאשם שבפני
נו עבר את העבירה למרות שתנאי היה מונח כחרב על צווארו, אשר לא הרתיעו. לא חלפו חודשים מעת שבית המשפט ומערכת אכיפת החוק התחשבה בנאשם והוא שוחרר שיחרור מוקדם ממאסרו.

לנאשם עבר בעבירות סמים ועל אף העובדה כי עד אשר נדרדר לצריכת סמים תפקד הנאשם באורח נורמטיבי חיובי עד מאוד, הרי שמעידותיו היו קשות וחזקות, והעונשים שהוטלו עליו היו צריכים להוות שוט מרתיע, ולא הצליחו להרתיעו.
התחשבות בתי המשפט בנאשם פורשה על ידו כחולשה ולא כעזרה. הנאשם בחר בדרך הקלה להוסיף לעצמו ממון, אם זה לשם רכישת סם, או לשם תשלום חובותיו, אין בכך כל נפקא מינה. הנאשם ידע היטב, כי עליו להעביר סם מסוג הירואין בכמות כה גדולה וכאשר נתפס בכף הוסיף וביצע עבירות נוספות שנעברו על ידו במהלך הימלטותו שגם הן חמורות וקשות. על כן נראה, כי נאשם זה אינו ראוי להתחשבות.

יחד עם זאת, נמנה עתה לקולא את הצריך לזכות הנאשם, שעה שאנו באים לקבוע את האיזון הראוי לצורך העונש:
א.

הנאשם צעיר לימים כבן 26.
ב.

הנאשם תפקד עד למעידתו באורח חיובי מאוד, תרם לחברה, שירת שירות מלא בצה"ל, והעבירות שביצע קשורות קשר הדוק להתמכרותו לסם.
ג.

התמכרות הנאשם לסם ארעה בשל תאונת דרכים שממנה לא שב עוד לשחק כדורגל והיה בכך משום משבר קשה בחייו.
ד.

לנאשם משפחה תומכת אשר יכולה לסייע לו בדרך שיקומו. הנאשם הביע רצון עז להשתקם ולעבור הליך גמילה.
ה.

הנאשם הודה מיד עם פתיחת משפטו ושיתף פעולה עם רשויות החקירה והובילם אל הסם.
ו.

הנאשם הביע חרטה עמוקה ונראה כי הפעם הבין את משמעותם הקשה של מעשיו.

לפיכך ולאחר שערכתי איזון ראוי בין כל הנסיבות והשיקולים הצריכים לעונש תוך מתן עדיפות לשיקולי ההרתעה וההגנה על הציבור, הריני מורה כי הנאשם ירצה את העונשים הבאים:
א
.
7 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר שמיום 13/1/2008.

ב.

אני מורה כי עונש המאסר המותנה בן 18 חודשים אשר הוטל על הנאשם בתיק פ"ח 1192/05, ביום 26/6/07, ירוצה כך שמחציתו תרוצה בחופף לעונש שנקבע על ידי בסעיף א'
לעיל, ומחציתו במצטבר.

למען הבהר, הנאשם ירצה עונש מאסר בן תשעים ושלושה חודשים.

ג.

מאסר על תנאי למשך 3 שנים, התנאי יחול על עבירות על פי פקודת הסמים, למעט שימוש עצמי בסם, למשך שנתיים מיום שחרור.

ד.

בשל תקופת המאסר הארוכה לא מצאתי מקום להטיל על הנאשם קנס.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט העליון.

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ח (25 ביוני 2008) במעמד ב"כ המאשימה הנאשם ובא כוחו.

מוניץ נחמה
, שופטת

000009/08פ
054 מרב כהן







פל בית משפט מחוזי 9/08 מדינת ישראל נ' יריב בן שמעון פרץ , אהרן בן אריה אסור (פורסם ב-ֽ 25/06/2008)