פסקי דין על א.טבול בע"מ | פסקי דין על ברק גבי

23989/06 א     25/06/2008




א 23989/06 א.טבול בע"מ נ' ברק גבי




בעניין:
1



בתי המשפט

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו
לפני כבוד השופט אילן דפדי
א
023989/06



תאריך:

25/06/2008




בעניין:
א.טבול בע"מ


ע"י ב"כ
עוה"ד אפל יעקב
ואפל ירון


התובעת


נ
ג
ד


ברק גבי


ע"י ב"כ
עו"ד מרגלית אהרון


הנתבע


פסק דין

1.
לפניי תביעה, בה מבקשת התובעת כי הנתבע

שהנו בעל מניות ומנהל רשום של החברה ו.א. פירות וירקות העמק (1998) בע"מ (להלן "החברה"), אשר כנגדה ניתן

פסק דין
, ישלם לה את תמורת השיקים
שנתנו לה על ידי החברה ואשר בהם היא אוחזת.

טענות התובעת בתמצית


2.
התובעת טוענת כי היא אוחזת בשלושה שיקים לפקודתה בחתימת החברה ומנהלה הנתבע. שיקים אלו הופקדו בבנק והוחזרו לתובעת מחמת חוסר כיסוי.

3.
בהסתמך על תדפיס מרשם החברות הנתבע הנו בעל מניות (99 מניות מתוך 100) ומנהל של החברה.

4.
הנתבע חב אישית בפירעון השיקים מתוקף היותו בעלים ו/או מנהל של הנתבעת. הנתבע
פעל בחוסר תום לב וידע בעת מסירה השיקים לתובעת, כי אין להם כיסוי וכי לא הייתה כל כוונה לפרעם.


טענות הנתבע בתמצית

5.
הנתבע טען בכתב הגנתו, כי בהיותו חייל בשירות חובה, ביקש ממנו אביו דני ברק לסור עמו למשרדו של רו"ח גדי שיוביץ'. (להלן "שיוביץ"). במהלך הפגישה, הציע שיוביץ לנתבע לרשום חברה אשר הוא יהיה בעליה ביחד עם עו"ד בנו גנות אשר גם הוא נתבע בתיק זה ואשר ניתן כנגדו

פסק דין
בהעדר התגוננות.

6.

כדי לפתות את הנתבע להענות לבקשתו, אמר לו שיוביץ' כי אם יסכים לרשום חברה כאמור, הוא ישלם לנתבע סכום של 200 ₪ מדי חודש. עוד הודיע שיוביץ', כי מי שינהל בפועל את החברה יהיה הוא עצמו, ואין לנתבע מה לדאוג, וכי הוא לא יאפשר כי יאונה לנתבע כל רע כתוצאה מרישום החברה על שמו.

7.
הנתבע, שלא היה לו כל שמץ של מושג בתאגידים ובניהולם, שאל את אביו מה דעתו על הצעת שיוביץ'. זה השיב לו, כי מאחר ושיוביץ' הנו רו"ח ידוע ובעל מוניטין, ומאחר והוא עצמו נותן מדי פעם שירותי מכונאות בשכר למשרדו והוא מכיר את הנפשות הפועלות, וכן בהתחשב בכך שמי שנרשם כבעלים נוסף של החברה הוא עורך דינו של רו"ח שיוביץ', כי הוא יכול להענות להצעה. לאור זאת, חתם הנתבע על מסמכי ייסוד החברה.

8.

מאז חתימתו על מסמכי יסוד החברה הנ"ל, לא היה לנתבע כל קשר מכל מין וסוג שהוא לחברה, לניהולה, להכנסותיה ולהוצאותיה ולכל דבר ועניין הקשור אליה.

9.

כחודש לאחר חתימת הנתבע על המסמכים האמורים, הגיע לבסיס הצבאי בו שירת התובע אדם שהציג עצמו כשלוח של שיוביץ'. אדם זה הציג בפני
ו פנקס שיקים אחד וביקשו לחתום במקום המיועד לחתימת המושך. הנתבע נענה לבקשה וחתם על פנקס השיקים.

10.
הנתבע טען כי לא חתם על אף מסמך אחר למעט פנקס השיקים האמור, זאת בין השאר משום שרו"ח שיוביץ' לא עמד בהתחייבותו לשלם לו סכום של 200 ₪ מדי חודש, שכן לאחר שלושה חודשים הוא חדל מלשלם לנתבע את הסכום האמור.
11.
הנתבע טען עוד, כי החתימה המופיעה על כל אחת מהחותמות שהוטבעו על שלושת השיקים נשוא כתב התביעה, אינה חתימתו והיא מעשה זיוף. גם כתב היד על פני השיקים אינו שלו. לנתבע אין כל ידיעה אודות נסיבות משיכתם של שלושת השיקים והקשר בין החברה לבין הנפרע, והוא אף לא נשאל האם החברה רשאית למשוך שיקים לפקודת הנפרע.

12.

עוד טען הנתבע, כי הסחירות בשיקים הוגבלה במילים "למוטב בלבד", כי שם הנפרע הינו "א. טובול" כאשר שם החברה הנתבעת הנה "א. טבול בע"מ". לאור ההבדלים בשם, הרי שהתובעת אינה אוחזת בשיקים שכן לא ניתן לסחרם. לאור זאת, מבקש הנתבע לדחות את התביעה כנגדו.

השתלשלות העניינים במסגרת ההליכים המשפטיים

13.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הגיש תצהיר מנהלה מר אריה טבול והנתבע הגיש תצהיר בעצמו.

14.
לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, ביקשה התובעת להגיש את תצהירו של שיוביץ' כתצהיר משלים. בנימוקיה טענה התובעת, כי סברה שהנתבע יגיש תצהיר של רו"ח שיוביץ', ומשלא עשה כן ביקשה היא להגיש את תצהירו. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבע. בהעדר תגובה, קבע כב' השופט פרידלנדר ביום 26/11/07, כי התצהיר המשלים יוגש כמבוקש.

15.
בתצהירו, הכחיש רו"ח שיוביץ' את הטענות שנטענו על ידי הנתבע בכתב ההגנה. רו"ח שיוביץ' טען, כי היוזמה לרישום החברה הייתה של אביו של הנתבע, וכי עו"ד בנו גנות לא היה עורך דינו. אביו של הנתבע לא רצה להרשם כבעל מניות בחברה, מאחר והיה מסובך בחובות ומצוי בהליכי פשט"ר. עו"ד בנו גנות נרשם כבעל מניות מכיוון שבאותה תקופה, נדרשו שני בעלי מניות על מנת לרשום חברה. החברה לא נוהלה על ידי רו"ח שיוביץ' אלא על ידי אביו של הנתבע ועל ידי אדם נוסף בשם סגלוביץ'. רו"ח שיוביץ' הכחיש כי שלח אדם כלשהו להחתים את הנתבע על פנקס שיקים. בעלי זכות החתימה בחשבון הבנק של החברה, היה הנתבע בצירוף חותמת החברה. בשלב מסוים, הוספה גם חתימתו לצרכי ביטחון בלבד. עוד העיד, כי למיטב ידיעתו, מעולם לא הוגשה תלונה במשטרה על ידי הנתבע בקשר לזיוף חתימותיו על השיקים של החברה.

16.

ביום 14/1/08, ימים ספורים לפני הדיון הקבוע להוכחות בתיק, הוגשה בקשה מאת
הנתבע להגיש את תצהירו של אביו של הנתבע, מר דני ברק, וכן לאפשר את העדתם של רו"ח זיו קרסנטי ורו"ח אריה ישראל, שהיו בעבר שותפיו של רו"ח שיוביץ'. לאור קרבת מועד הדיון, קבעתי כי הבקשה תידון בדיון.

17.
בדיון טעון שהתקיים ביום 22/1/08, טענו הצדדים בעניין בקשת הנתבע. במהלך הדיון, הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על העדתו של רו"ח אריה ישראל.

18.
בהחלטה מיום 4/2/08, קבעתי כי היה ראוי לדחות את הבקשה, אולם מחמת כך שהגרסה שהועלתה בתצהירו של אביו של הנתבע, שהגשתו נתבקשה, נוגדת את האמור בתצהיר שהוגש מטעם רו"ח שיוביץ', סברתי כי משיקולי צדק בלבד ולפנים משורת הדין יש לאפשר לנתבע להוכיח טענותיו, כאשר האיזון הראוי הוא להבטיח את הוצאות התובעת בגין התמשכות ההליכים. לאור זאת קבעתי כי כתנאי להעדת אבי הנתבע ורו"ח קרסנטי, יפקיד התובע סך של 3,000 ₪, כפי שנעשה.

19.
בתצהירו של אביו של הנתבע, תוארו נסיבות הגעתו למשרדו של רו"ח שיוביץ' ביחד עם בנו. אביו של הנתבע העיד, כי רו"ח שיוביץ' הציע לנתבע לחתום על מסמכי יסוד של החברה, וזאת תמורת תשלום סך של 200 ₪ בחודש. בתצהירו אישר, כי הנתבע התייעץ עמו והוא המליץ לו לעשות כן, שכן התשלום שקיבל יכול היה לשמש לו כדמי כיס במהלך שירותו הצבאי. לאור העובדה שעו"ד גנות שימש בעל מניות נוסף, ולאור הכרותו עם רו"ח שיוביץ', סבר אביו של הנתבע, כי יהיה זה נכון שבנו יהיה מקושר לשיוביץ' ולעסקיו, כך שלאחר שחרורו מצה"ל יהיה לו מקום עבודה מסודר. הנתבע חתם על מסמכי יסוד החברה, אך לא ניהל אותה ולא היה קשור לניהולה. אביו של הנתבע הכחיש את הדברים שהועלו בתצהירו של שיוביץ', כאילו הוא זה שיזם את כל המהלך והאשים אותו בכך שהוא השתלט על עסק אשר היה בבעלות של אדם בשם סגלוביץ', שנקלע קודם לקשיים. הטענה כי נמנע מלהירשם כבעל מניות בנתבעת מאחר והיה מסובך בחובות ובהליכי פשט"ר, היא פבריקציה של עובדות שקר, כלשונו. הנתבע לטענתו לא היה קשור בניהול החברה, לא הטביע את חותמתה, לא מסר שיקים לנפרע, ובכלל לא היה מעורב בעסקיה. החותמת הייתה ברשותו של רו"ח שיוביץ' שעשה בחברה כבשלו. האב העיד כי יש לו יסוד סביר להניח, כי מי שזייף את חתימות הנתבע על מסמכי פתיחת חשבון הבנק וכדומה, היה רו"ח שיוביץ'.

20.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 3/3/08, נחקרו מנהלה של התובעת, רו"ח שיוביץ', אביו של הנתבע והנתבע. לדיון לא הופיע רו"ח קרסנטי ולכן הודיע ב"כ הנתבע כי הנו מוותר על עדותו.

21.
הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון

22.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות שבתיק, ולאחר ששמעתי את העדויות בדיון שהתקיים לפניי ועיינתי בסיכומי הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל.

23.
אציין כי כתב התביעה אשר ביקש לחייב את הנתבע בתשלום החוב כלפי התובעת, היה לקוני . התובעת בקשה לחייב את הנתבע בתשלום החוב באופן אישי בהיותו מנהל ובעל מניות רשום. התובעת טענה באופן סתמי כי הנתבע פעל בחוסר תום לב שעה שמסר שיקים לתובעת ביודעו כי אלה נמסרו כשהנם חסרי כיסוי ושאין כוונה לפורעם. טענות כאלה כאשר הן נטענות בעלמא, מבלי להכבד ולהכנס לפרטים אין לקבלן ויש לדחותן.

24.
גרסתו של הנתבע כפי שהובאה בכתב הגנתו ובתצהירו, היא זו אשר הובילה למסקנה, כי יש לחייבו בתביעה. גרסתו יתרה את הצורך של ביהמ"ש לבדוק את הגרסה אשר הוצגה על ידי רו"ח שיוביץ'. במילים אחרות איני צריך לקבוע האם נכונים הדברים שפורטו בתצהיר שיוביץ שהוגש מטעמה של התובעת כדי לחייב את הנתבע. די לי בהודאתו של הנתבע בכתב הגנתו ותצהירו כמו גם דברים שאמר במהלך חקירתו הנגדית כדי לחייבו בתביעה.

25.
הנתבע למעשה הודה, כי רישומו כבעלים וכמנהל בחברה היה רישום פורמלי בלבד וכי מי שעמד מאחורי החברה היה רו"ח שיוביץ'.

26.
הנתבע הודה כי הסכים לקחת תפקיד זה על עצמו, כאשר הדבר היחיד אשר עניין אותו היה קבלת תשלום של 200 ₪ מדי חודש.
למעשה מעבר לכך לא היה לנתבע כל עניין בכל מה שיתרחש עם החברה לאחר רישומו כבעליה וכמנהל בה.

27.
המינוח "רישום פורמלי" בו נהוג להשתמש במקרה זה, חוטא למציאות ויש בו משום ניסיון להציג באופן תמים את התנהגותו
של הנתבע.

28.
הנתבע הסכים להירשם כמנהל ובעלים פיקטיביים של חברה לא לו – "איש קש" - והכל מתוך כוונה לקבל תמורה עבור השימוש בשמו.

29.
אמור מעתה "רישום פיקטיבי" ולא רישום פורמלי.

30.
התנהלותו של הנתבע מלמדת כי פעל את פעולתו תוך חוסר אכפתיות קיצוני לתוצאות התנהגותו.

31.
להלן כמה דברים מתוך עדותו של הנתבע במהלך חקירתו הנגדית:

ש. נכון שחתמת על מסמכי פתיחת חשבון הבנק?
ת. נכון.
ש. נכון שאחרי הגשת התביעה לא פנית לבנק וביקשת לקבל את המסמכים כי אתה המנהל והבעלים של החברה?
ת. לא פניתי לבנק. (
עמ' 13 ש'14 -18)

ש.נכון שלא סירבת לחתום?
ת. נכון.
ש. אם רצית, יכולת לסרב לחתום?
ת. כן.

ׁ(
עמ' 13 ש' 28-30)

הנתבע הודה גם כי לא הכיר את רו"ח שיוביץ למעט הכרות שטחית וכי הסכים כי ייעשה שימוש בשמו מאחר ויש לו עבר נקי בבתי משפט.

כשנשאל ע"י ב"כ התובעת:
ש : למה אביך כפי שתיארת, ביקש ממך לחתום ולא חתם בעצמו?
ת.לפי דעתי בגלל שהיה לי חשבון בנק והכל, והיה יותר נוח שזה יהיה עליי, כי
אין לי שום עבר בבתי משפט, והשם שלי הוא נקי.
(עמ' 14 ש'1-5).

ובהמשך :
ש. נכון שמעולם לא התכוונת לנהל את החברה?
ת. נכון
ש.נכון שלא היה אכפת לך איך היא מנוהלת?
ת. סמכתי שמי שמבין בכך יעשה את הדברים הנכונים
(עמ' 14 ש 20-23)

ש. עיינת בפרוטקולים של החברה?
ת. קשה לי להגיד שעשיתי את זה
ש. ביקשת לבדוק את המצב הכספי שלה?
ת. לא
(עמ' 15 ש' 1-6)

ש. בדקת מי מורשה החתימה של החברה?
ת. לא בדקתי
ש. זה עניין אותך?
ת. לא עניין אותי עד כדי כך שאני אבדוק
(עמ' 15 ש' 17-20).

ש. כשנפסק התשלום אחרי שלושה חודשים מה עשית?
ת. כלום.
ש. לא עניין אותך?
ת. הבנתי שפה תם הסיפור מבחינתי.
(עמ' 16 ש' 10-13).

הנתבע במעשה חסר האחריות, אותו הוא ביצע לאחר שקיבל את עצתו של אביו למהלך, הציג מצג שווא כלפי כולי עלמא בכל הקשור למעמדו בחברה. לאחר שקיבל את התשלום הזעום שהובטח לו, איבד כל עניין במתרחש.


הנתבע לא פעל בשום שלב לאחר שנרשם כאמור כמנהל בחברה וכבעלים שלה ואף לאחר שנתברר לו כטענתו, כי רו"ח שיוביץ חדל מלשלם לו את שכרו כמובטח, כדי לשנות את הרישום ברשם החברות. למעשה עד היום, שנים רבות לאחר הקמת החברה, הנתבע רשום במרשם זה כבעל מניות וכמנהל בחברה.



הנתבע גם לא הודיע לרו"ח שיוביץ' בכתב ו/או בע"פ, כי הנו מנוע מלהשתמש בשיקים האחרים ככל שישנם ברשותו, וניתן לראות באדישותו ובהתעלמותו מהדברים משום הרשאה לפועלים בשם החברה לעשות בה וברכושה ככל העולה על רוחם. הנתבע אף הודה בחקירתו כי לא הגיש תלונה במשטרה בגין זיוף חתימתו או בגין כל פעולה בלתי חוקית שבוצעה לכאורה בשמו.


בנסיבות אלה אינני סבור, כי יש מקום לטענת הזיוף שהועלתה על ידי הנתבע. גם אם יתברר, כי הנתבע אינו חתום על שיקים אלה, וכי שיקים אלה נחתמו על ידי גורם אחר כלשהו אין בכך כדי לשלול כי הדברים נעשו על ידי הרשאה גורפת שנתנה על ידי הנתבע בהתנהלותו.


הנתבע הודה כי חתם בלנקו על פנקס השיקים מבלי לדעת מה יעלה בגורלם של אלה ומבלי לדעת אם לשיקים אלה כיסוי בבנק. בנסיבות אלה, נראה כי הנתבע כלל לא התעניין מה נעשה עם שיקים אחרים של החברה, ככל שישנם כמו גם עם מסמכים אחרים של החברה אשר יש בהם כדי לחייבה.


הנתבע ניתק כל מגע והפגין כאמור חוסר אכפתיות קיצוני תוך עצימת עיניים למתרחש. אינני סבור, כי עתה לאחר שהוגש נגדו כתב תביעה, יש לאפשר לנתבע להתנער מכל אחריות בטענה כי כל פעולתו הנה טכנית עבור חברה לא לו בה הוא רשום מבחינה פורמלית בלבד.


בית המשפט לא ייתן ידו לפעולה בלתי תקינה, במסגרתה נרשם אדם ברשם החברות כמנהל חברה וכבעליה מתוך מחשבה שאין ברישום זה כדי להטיל עליו אחריות כלשהי. על הנתבע בעצם הסכמתו להיות רשום במרשם כאמור, לקחת בחשבון, כי מרשם זה פתוח לעיון הציבור וכי המעיינים בו מבקשים ללמוד על מהימנותה ואיתנותה של אותה חברה בין היתר בהסתמך על זהות הבעלים והמנהלים הרשומים בה.
משנתן הנתבע את הסכמתו לכך עליו לקחת בחשבון כי מוטלת עליו אחריות כלפי צדדים שלישיים וכי הוא אישית עלול להיות מחוייב משפטית עקב כך.


יפים הדברים שנקבעו ע"י כב' השופט א. לוי בע"א 4415/03 בעניין
אהרנשטם נ' בנק פאג"י , פ"ד נט(1) 799.

"
מטרת רישומו של המערער כבעל מניות וכמנהל הרי נועד מלכתחילה כדי לטעת בלב הזולת את האמונה כי המערער נמנה עם האורגנים בחברה, ובדרך זו להוסיף לתאגיד זה נופך של מהימנות. בנסיבות אלו ההיגיון מחייב כי יוצרי המצג ... יעשו הכל כדי שלא להפריכו, וכך נהג המערער בפועל במכתב ששיגר למשיב 1 בחודש נובמבר 1997, והדגש הוא על כך שגם בהמשך הדרך לא עשה המערער דבר וחצי דבר כדי להבהיר למשיב 1 כי מעמדו שונה מזה הנחזה מתוך הכתובים. לפיכך משטפחו התוצאות העסקיות של החברה על פני המערער, מושתק הוא מלהתנער מתוצאותיו של המצג שלו היה שותף."
בהמשך פסק הדין מונה כב' השופט א. לוי, חיקוקים שונים במשפט הישראלי בהם שזורה דוקטרינה זו של השתק מחמת מצג. כב' השופט לוי מפנה
במיוחד
לסעיף 13 לחוק החוזים הקובע:
"חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה".
ביסודו של סעיף זה עומדת ההנחה שלפיה צד שיצר מצג שווא אינו יכול להתנער מתוצאותיו של מצג זה מקום שבו צד ג' הסתמך עליו .

דבריו של כב' השופט פרידלנדר בבש"א 151959/08 בת.א 702259/07 מירס תקשורת בע"מ נ' מנדלסון בעניין בקשה לביטול

פסק דין
, קולעים לענייננו כאן : "קיים אינטרס ציבורי שלא לקבל טענות להעדר אחריות למעשיו ומחדליו של תאגיד מצדו של מנהל רשום, בגלל היעדר מעורבות פעילה של המנהל בניהול התאגיד. מי שנרשם כמנהל חברה במרשם פומבי צריך לדעת כי עם המעמד באה אחריות וכי להפרתה יש תוצאות משפטיות".


בעניין דומה בבש"א (ת"א) 161373/05 במסגרת ת.א. 18239/95
אורן יורם אריזות בע"מ נ' לוי
קיבל כב' השופט סובל את הערעור שהוגש על החלטת רשם, אשר ביטלה

פסק דין
כנגד המשיב בערעור. בעניין שם טען המשיב, כי לא היה מעורב בעסקי מרמה והקמת החברה על ידו התבצעה היות ואביו היה מוגבל ולכן מסר את שמו לרישום כמנהל ובעל מניות בחברה. בגין טענות אלה קבע כב' השופט סובל כדלקמן:


"מצב דברים זה לפיו מוסר המשיב את שמו ומסכים לשמש איש קש כדי לאפשר לאחרים לנצל את האישיות המשפטית של החברה למעשי תרמית יש בה לכאורה כדי להטיל חבות אישית על המשיב".

סעיף 6 לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן וזאת
במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

שוכנעתי כי האופן בו התנהל הנתבע, יש בו לפחות כדי לקפח את התובעת שהנה כיום נושה
של החברה. התובעת
נותרה חסרת יכולת לקבל מאת החברה את אשר היא זכאית לקבל ממנה.


יתירה מכך, הנתבע העיד כי למעשה ידע שנעשה שימוש ב"עברו הנקי בביהמ"ש" כדי להירשם כבעל חברה וכמנהל ומכאן יש להניח, כי ידע שפעולתו הנה בלתי תקינה ונועדה להסתיר את בעליה האמיתיים של החברה אשר היו מנועים מלהירשם כבעליה וכך הפך להיות שותף למעשיהם.



מתן פטור בנסיבות אלה לנתבע, יש בו כדי לעודד פעילות בלתי תקינה וניצול לרעה של מסך ההתאגדות של חברה.


אציין, כי מותב זה נתן אך לאחרונה פס"ד בעניין דומה אחר בו פורטה עמדתו זו. ראה ת.א (ת"א) 738666/06, מירס תקשורת בע"מ נ' גנאם סלמאן.


אני סבור כי אין ממש בטענת הנתבע כי שם הנפרע שונה משם התובעת. ברור לי, כי מדובר בטעות ברישום שמה של התובעת אשר הנתבע אינו יכול להנות ממנה. יתירה מכך, המדובר בתביעה לחיובו של הנתבע באופן אישי בתשלום חובותיה של החברה כלפי התובעת, קרי אין המדובר בעילה שטרית גרידא אלא בתביעה לתשלום חוב. מאותו טעם, ניתן לומר כי אין כל חשיבות לשאלת זהות החותם על גבי השיקים, זאת מבלי למעט מן האמור בעניין זה לעיל.


לא מצאתי בטיעוני הנתבע כדי לסתור את סכום החוב הנתבע. אשר על כן התביעה מתקבלת במלואה.


הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 12,098 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.


כן ישלם הנתבע הוצאות משפט לרבות אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ח (25 ביוני 2008) בהיעדר הצדדים.

אילן דפדי
, שופט













א בית משפט שלום 23989/06 א.טבול בע"מ נ' ברק גבי (פורסם ב-ֽ 25/06/2008)